Otzarot-Article

"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (ב-יב) הַגָּאוֹן רַבִּי רַחֲמִים חָבִיב זַצַ"ל, הָיָה מִגְּאוֹנֵי וּמֵחַכְמֵי לוּב, וְשִׁמֵּשׁ דַּיָּן בִּטְרִיפּוֹלִי.

פַּעַם אַחַת, חָסַם בִּרְיוֹן עֲרָבִי אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל הָרַב, מָשַׁךְ בִּזְקָנוֹ וּבַחֲלִיפָתוֹ וְשָׂמוֹ לְלַעַג וּלְקֶלֶס בְּעֵינֵי הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים.

הָרַב לֹא הֵגִיב עַל מַעֲשָׂיו, אוּלָם כַּאֲשֶׁר הִתְפַּרְסֵם הַמִּקְרֶה וְהִגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידָיו, הֵם בִּקְּשׁוּ לִנְקֹם אֶת נִקְמַת רַבָּם, לְלַמֵּד אֶת הַבִּרְיוֹן לֶקַח וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ שַׁמּוֹת.

כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לָרַב הוּא כִּנֵּס אֶת כָּל בְּנֵי קְהִלָּתוֹ וְאָמַר לָהֶם: "בָּנַי הַיְקָרִים! הָבָה נִתְבּוֹנֵן, כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נָקַם אֶת נִקְמַת הַיְּהוּדִי מֵהַמִּצְרִי, גִּלּוּ לָנוּ חֲזַ"ל (מדרש רבה א-לג), שֶׁהֲרָגוֹ בְּשֵׁם הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ.

יֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הֲרָגוֹ בְּאֹפֶן רָגִיל?

אֶלָּא, שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁהַמִּצְרִיִּים יִשְׁמְעוּ זֹאת וְיִתְנַקְּמוּ בַּיְּהוּדִים שִׁבְעָתַיִם. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתֶּם דּוֹאֲגִים לִכְבוֹדִי וְרוֹצִים לִנְקֹם אֶת נִקְמָתִי, אַךְ אִם אַתֶּם אָכֵן אוֹהֲבִים אוֹתִי, אֲבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר!"

תַּלְמִידָיו צִיְּתוּ לְהוֹרָאַת רַבָּם, וּכְבָר בְּאוֹתוֹ יוֹם נִשְׁמַע כִּי הַבִּרְיוֹן נִרְצַח עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ בָּרֹבַע הַמֻּסְלְמִי, עֵקֶב סִכְסוּךְ שֶׁפָּרַץ בֵּינֵיהֶם, וְלַה' הַיְשׁוּעָה!

הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן מוּסָה זַצַ"ל, הָיָה מְקֻבָּל וְקָדוֹשׁ וּבָקִיא בְּכָל חַדְרֵי תּוֹרָה. חִבּוּרִים רַבִּים חִבֵּר עַל הַשַּׁ"ס וְעַל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י. בִּתְקוּפָתוֹ, שָׁלַט בָּעִיר "פֶאס" בְּמָרוֹקוֹ שֶׁרִיף מֻסְלְמִי שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל, שֶׁתָּמִיד חִפֵּשׂ כֵּיצַד לְהָצִיק לַיְּהוּדִים. לַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן מוּסָה זַצַ"ל, הָיָה שָׁכֵן יְרֵא שָׁמַיִם וּבַעַל לֵב טוֹב. בְּאַחַד הַיָּמִים, שְׁכֵנוֹ עָבַר בְּלִי כַּוָּנָה בְּשֶׁטַח חֲצֵרוֹ שֶׁל הַשֶּׁרִיף, וְהַשֶּׁרִיף קָם וַהֲרָגוֹ. כְּשֶׁאִמּוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם שָׁמְעָה עַל הֲרִיגַת הַשָּׁכֵן הַצַּדִּיק, הִתְחִילָה לִבְכּוֹת.

הִבְטִיחַ רַבִּי אַבְרָהָם לְאִמּוֹ: "אֲנִי אֶנְקֹם אֶת נִקְמַת הַיְּהוּדִי!"

מֶה עָשָׂה? כָּתַב שֵׁם קָדוֹשׁ עַל פִּסַּת נְיָר וְקָנָה מַחֲרֹזֶת חֲרוּזִים צִבְעוֹנִית וְיָפָה. הָלַךְ לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל הַשֶּׁרִיף וְהִכְרִיז: "מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת חֲרוּזִים?" הַמְשָׁרֶתֶת שֶׁל הַשָּׁרִיף, יָצְאָה וְהִזְהִירָה אוֹתוֹ לְבַל יַעֲבֹר בְּדֶרֶךְ זוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַהַרְגֵהוּ הַשֶּׁרִיף!

"אֲנִי רוֹאֶה כִּי אִשָּׁה טוֹבָה אַתְּ", אָמַר לָהּ, "אֲנִי אֶתֵּן לָךְ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַחֲרוּזִים הַזּוֹ בְּמַתָּנָה, אִם תַּסְכִּימִי לִזְרֹק אֶת הַפֶּתֶק הַזֶּה לְתוֹךְ הַבְּאֵר שֶׁל אֲדוֹנֵךְ". הִסְכִּימָה הַמְשָׁרֶתֶת וְזָרְקָה אֶת הַפֶּתֶק הַקָּדוֹשׁ אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר, בְּאֵין רוֹאֶה.

בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁתוּ הַשֶּׁרִיף וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ מֵהַמַּיִם, מֵתוּ כֻּלָּם...

הַמֶּלֶךְ הָיָה נוֹהֵג לְהִפָּגֵשׁ עִם הַשֶּׁרִיף בְּכָל יוֹם, וּכְשֶׁבּוֹשֵׁש לָבוֹא, שָׁלַח אֶת עֲבָדָיו לִבְדֹּק מַדּוּעַ לֹא הִגִּיעַ. הָעֲבָדִים בָּאוּ וְסִפְּרוּ לַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא שֶׁרָאוּ: הַשֶּׁרִיף וְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ נִמְצְאוּ שְׂרוּעִים עַל רִצְפַּת בֵּיתָם לְלֹא רוּחַ חַיִּים. הַמֶּלֶךְ כִּנֵּס אֶת יוֹעֲצָיו כְּדֵי לְטַכֵּס עֵצָה וּלְהָבִין כֵּיצַד קָרָה הַמִּקְרֶה הַמּוּזָר. שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ טָעֲנוּ כִּי רַק יַד הַיְּהוּדִים בַּמַּעַל הַזֶּה.

זִמֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת רַב הָעִיר וּפָקַד עָלָיו לַחְקֹר אֶת הַמִּקְרֶה וּלְהַסְגִּיר אֶת הָאֲשֵׁמִים בַּפָּרָשָׁה.

רַבִּי אַבְרָהָם, שֶׁיָּדַע מֵהָעִנְיָן, הָלַךְ לְרַב הָעִיר וְסִפֵּר כִּי יָדוֹ בַּמַּעַל. הוּא הוֹדָה כִּי הוּא הֲרָגָם עַל יְדֵי הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁרִיף הָרַג אֶת שְׁכֵנוֹ הַצַּדִּיק עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ.

"יִשַּׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ זְרוֹעַ רָשָׁע", אָמַר הָרַב, "אַךְ כָּעֵת עָלֶיךָ לְהַעְתִּיק אֶת מְקוֹם מְגוּרֶיךָ, מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת: כְּדֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא יַעֲנִישְׁךָ, וְגַם כִּי הָיָה עָלֶיךָ לִשְׁאֹל אוֹתִי קֹדֶם, כִּי הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּב מִיתָה (רמב"ם תלמוד תורה ה-ב), וְהַגָּלוּת תְּכַפֵּר עַל עֲווֹנְךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפַּר".

הָלַךְ הָרַב לַמֶּלֶךְ וְאָמַר כִּי נִרְאֶה שֶׁהַשֶּׁרִיף וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ נֶחְנְקוּ מֵעֲשַׁן הַתַּנּוּר שֶׁבְּבֵיתָם. רַבִּי אַבְרָהָם גָּלָה לָעִיר תּוּנִיס, וְשָׁם הִתְפַּרְסֵם וְהָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמְקֻבָּלִים (אַשְׂבִּיעַ לֶחֶם, אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן - מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	נח תשפ"ד
	הַשָּׁלוֹם כִּכְלִי
	"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (ב-יב) הַגָּאוֹן רַבִּי רַחֲמִים חָבִיב זַצַ"ל, הָיָה מִגְּאוֹנֵי וּמֵחַכְמֵי לוּב, וְשִׁמֵּשׁ דַּיָּן בִּטְרִיפּוֹלִי. פַּעַם אַחַת, חָסַם בִּרְיוֹן עֲרָבִי אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל הָרַב, מָשַׁךְ בִּזְקָנוֹ וּבַחֲלִיפָתוֹ וְשָׂמוֹ לְלַעַג וּלְקֶלֶס בְּעֵינֵי הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים. הָרַב לֹא הֵגִיב עַל מַעֲשָׂיו, אוּלָם כַּאֲשֶׁר הִתְפַּרְסֵם הַמִּקְרֶה וְהִגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידָיו, הֵם בִּקְּשׁוּ לִנְקֹם אֶת נִקְמַת רַבָּם, לְלַמֵּד אֶת הַבִּרְיוֹן לֶקַח וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ שַׁמּוֹת. כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לָרַב הוּא כִּנֵּס אֶת כָּל בְּנֵי קְהִלָּתוֹ וְאָמַר לָהֶם: "בָּנַי הַיְקָרִים! הָבָה נִתְבּוֹנֵן, כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נָקַם אֶת נִקְמַת הַיְּהוּדִי מֵהַמִּצְרִי, גִּלּוּ לָנוּ חֲזַ"ל (מדרש רבה א-לג), שֶׁהֲרָגוֹ בְּשֵׁם הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. יֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הֲרָגוֹ בְּאֹפֶן רָגִיל? אֶלָּא, שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁהַמִּצְרִיִּים יִשְׁמְעוּ זֹאת וְיִתְנַקְּמוּ בַּיְּהוּדִים שִׁבְעָתַיִם. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתֶּם דּוֹאֲגִים לִכְבוֹדִי וְרוֹצִים לִנְקֹם אֶת נִקְמָתִי, אַךְ אִם אַתֶּם אָכֵן אוֹהֲבִים אוֹתִי, אֲבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר!" תַּלְמִידָיו צִיְּתוּ לְהוֹרָאַת רַבָּם, וּכְבָר בְּאוֹתוֹ יוֹם נִשְׁמַע כִּי הַבִּרְיוֹן נִרְצַח עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ בָּרֹבַע הַמֻּסְלְמִי, עֵקֶב סִכְסוּךְ שֶׁפָּרַץ בֵּינֵיהֶם, וְלַה' הַיְשׁוּעָה! הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן מוּסָה זַצַ"ל, הָיָה מְקֻבָּל וְקָדוֹשׁ וּבָקִיא בְּכָל חַדְרֵי תּוֹרָה. חִבּוּרִים רַבִּים חִבֵּר עַל הַשַּׁ"ס וְעַל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י. בִּתְקוּפָתוֹ, שָׁלַט בָּעִיר "פֶאס" בְּמָרוֹקוֹ שֶׁרִיף מֻסְלְמִי שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל, שֶׁתָּמִיד חִפֵּשׂ כֵּיצַד לְהָצִיק לַיְּהוּדִים. לַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן מוּסָה זַצַ"ל, הָיָה שָׁכֵן יְרֵא שָׁמַיִם וּבַעַל לֵב טוֹב. בְּאַחַד הַיָּמִים, שְׁכֵנוֹ עָבַר בְּלִי כַּוָּנָה בְּשֶׁטַח חֲצֵרוֹ שֶׁל הַשֶּׁרִיף, וְהַשֶּׁרִיף קָם וַהֲרָגוֹ. כְּשֶׁאִמּוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם שָׁמְעָה עַל הֲרִיגַת הַשָּׁכֵן הַצַּדִּיק, הִתְחִילָה לִבְכּוֹת. הִבְטִיחַ רַבִּי אַבְרָהָם לְאִמּוֹ: "אֲנִי אֶנְקֹם אֶת נִקְמַת הַיְּהוּדִי!" מֶה עָשָׂה? כָּתַב שֵׁם קָדוֹשׁ עַל פִּסַּת נְיָר וְקָנָה מַחֲרֹזֶת חֲרוּזִים צִבְעוֹנִית וְיָפָה. הָלַךְ לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל הַשֶּׁרִיף וְהִכְרִיז: "מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת חֲרוּזִים?" הַמְשָׁרֶתֶת שֶׁל הַשָּׁרִיף, יָצְאָה וְהִזְהִירָה אוֹתוֹ לְבַל יַעֲבֹר בְּדֶרֶךְ זוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַהַרְגֵהוּ הַשֶּׁרִיף! "אֲנִי רוֹאֶה כִּי אִשָּׁה טוֹבָה אַתְּ", אָמַר לָהּ, "אֲנִי אֶתֵּן לָךְ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַחֲרוּזִים הַזּוֹ בְּמַתָּנָה, אִם תַּסְכִּימִי לִזְרֹק אֶת הַפֶּתֶק הַזֶּה לְתוֹךְ הַבְּאֵר שֶׁל אֲדוֹנֵךְ". הִסְכִּימָה הַמְשָׁרֶתֶת וְזָרְקָה אֶת הַפֶּתֶק הַקָּדוֹשׁ אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר, בְּאֵין רוֹאֶה. בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁתוּ הַשֶּׁרִיף וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ מֵהַמַּיִם, מֵתוּ כֻּלָּם... הַמֶּלֶךְ הָיָה נוֹהֵג לְהִפָּגֵשׁ עִם הַשֶּׁרִיף בְּכָל יוֹם, וּכְשֶׁבּוֹשֵׁש לָבוֹא, שָׁלַח אֶת עֲבָדָיו לִבְדֹּק מַדּוּעַ לֹא הִגִּיעַ. הָעֲבָדִים בָּאוּ וְסִפְּרוּ לַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא שֶׁרָאוּ: הַשֶּׁרִיף וְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ נִמְצְאוּ שְׂרוּעִים עַל רִצְפַּת בֵּיתָם לְלֹא רוּחַ חַיִּים. הַמֶּלֶךְ כִּנֵּס אֶת יוֹעֲצָיו כְּדֵי לְטַכֵּס עֵצָה וּלְהָבִין כֵּיצַד קָרָה הַמִּקְרֶה הַמּוּזָר. שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ טָעֲנוּ כִּי רַק יַד הַיְּהוּדִים בַּמַּעַל הַזֶּה. זִמֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת רַב הָעִיר וּפָקַד עָלָיו לַחְקֹר אֶת הַמִּקְרֶה וּלְהַסְגִּיר אֶת הָאֲשֵׁמִים בַּפָּרָשָׁה. רַבִּי אַבְרָהָם, שֶׁיָּדַע מֵהָעִנְיָן, הָלַךְ לְרַב הָעִיר וְסִפֵּר כִּי יָדוֹ בַּמַּעַל. הוּא הוֹדָה כִּי הוּא הֲרָגָם עַל יְדֵי הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁרִיף הָרַג אֶת שְׁכֵנוֹ הַצַּדִּיק עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ. "יִשַּׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ זְרוֹעַ רָשָׁע", אָמַר הָרַב, "אַךְ כָּעֵת עָלֶיךָ לְהַעְתִּיק אֶת מְקוֹם מְגוּרֶיךָ, מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת: כְּדֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא יַעֲנִישְׁךָ, וְגַם כִּי הָיָה עָלֶיךָ לִשְׁאֹל אוֹתִי קֹדֶם, כִּי הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּב מִיתָה (רמב"ם תלמוד תורה ה-ב), וְהַגָּלוּת תְּכַפֵּר עַל עֲווֹנְךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפַּר". הָלַךְ הָרַב לַמֶּלֶךְ וְאָמַר כִּי נִרְאֶה שֶׁהַשֶּׁרִיף וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ נֶחְנְקוּ מֵעֲשַׁן הַתַּנּוּר שֶׁבְּבֵיתָם. רַבִּי אַבְרָהָם גָּלָה לָעִיר תּוּנִיס, וְשָׁם הִתְפַּרְסֵם וְהָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמְקֻבָּלִים (אַשְׂבִּיעַ לֶחֶם, אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן - מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)