Otzarot-Article

דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זַצַ"ל: מִנְהַג יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, אֵינִי בָּא לְעַרְעֵר וּלְהַרְהֵר. כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים בַּתְּפִלָּה "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ" - בּוֹקְעוֹת הַזְּעָקוֹת רְקִיעִים. "שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ, קְרַע רֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ. כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים" מִתְחַנְּנִים, שׁוֹאֲגִים, הוֹשַׁעְנָא! אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְ"כָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה", מַתְחִילִים לִדְהֹר: "הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב, הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, הָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ" – מַדּוּעַ דַּוְקָא כָּאן פּוֹחֶתֶת הַהִתְלַהֲבוּת וּפוֹתְחִים בִּמְרוּצָה?

וְאֵינִי יָכוֹל שֶׁלֹּא לְהִזָּכֵר –

כַּיָּדוּעַ, יֵשׁ בַּבְּרִיאָה כַּמָּה שְׁלַבִּים. דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, וּמֵעֲלֵיהֶם הָאָדָם: "מְדַבֵּר". פַּעַם אַחַת וִיחִידָה בְּכָל יְמֵי עוֹלָם נִתְּנָה לְבַעַל חַיִּים הַיְכֹלֶת לְדַבֵּר: לַאֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם. סוֹף סוֹף יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר לַאֲדוֹנֶיהָ מַה דַּעְתָּהּ עָלָיו, יְכוֹלָה הִיא לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ כְּשָׁוֶה אֶל שָׁוֶה. מֶה הָיָה מִתְבַּקֵּשׁ שֶׁתֹּאמַר? שְׁתֵּי מִלִּים: "רֵד מִמֶּנִּי!"

בְּאֵיזוֹ רְשׁוּת אַתָּה מִשְׂתָּרֵר עָלַי, רוֹתֵם וְרוֹכֵב? – אוּלַי נִתְחַלֵּף?! כְּרַע עַל אַרְבַּע, וְאַטְעִימְךָ אֶת הַהַרְגָּשָׁה...

וּמָה אָמְרָה? "הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ", לָמָּה אַתָּה מַכֶּה?! – תִּרְתֹּם, תִּרְכַּב, אֲבָל בְּרַחֲמִים, אַל תַּצְלִיף...

וּמַדּוּעַ? כִּי חֲמוֹר נִשְׁאָר חֲמוֹר.

וּמְסַפְּרִים – הַצָּאר הָרוּסִי סָקַר מִסְדָּר שֶׁל קוֹזָקִים. עָבַר בֵּין שְׂדֵרַת הַחַיָּלִים הַזְּקוּפִים, הֵם הָיוּ חֲנוּטִים בְּמַדֵּיהֶם הַמַּרְהִיבִים וְהִצְלִיבוּ אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם מֵעַל רֹאשׁוֹ. עָבַר תַּחַת חֻפַּת הַלְּהָבִים, וּלְפֶתַע הִנְחִית אֶחָד הַקּוֹזָקִים אֶת חַרְבּוֹ עַל רֹאשׁ הַקֵּיסָר, לְשַׁסְּפוֹ בְּאִבְחָה. עַל אֲתַר הִתְעַשֵּׁת הַחַיִל הַנִּצָּב מוּלוֹ, וְהֵסִיט אֶת חַרְבּוֹ. חַיֵּי הַצָּאר נִצְּלוּ מִמָּוֶת. מִיָּד לָפְתוּ אֶת הַמִּתְנַקֵּשׁ וּגְרָרוּהוּ מִשָּׁם, סוֹפוֹ נֶחֱרָץ.

הַצָּאר גִּלָּה שְׁלִיטָה עַצְמִית לְמוֹפֵת. הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ עַד לְאֹהֶל הַפִּקּוּד, וְשָׁלַח לִקְרֹא לַקּוֹזָק שֶׁהִצִּילוֹ.

"מִי אַתָּה?" שָׁאַל. הִצְדִּיעַ הַחַיָּל : "טוּרַאי וְלָדִימִיר, מַלְכִּי".

"הִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּי מַלְכְּךָ!" הִצְדִּיעַ: "זוֹ חוֹבָתִי וְגַם זְכוּת עֲבוּרִי, מַלְכִּי".

"הַצָּאר חַיָּב לְךָ הַכָּרַת תּוֹדָה, וְהַצָּאר אֵינוֹ אוֹהֵב לְהִשָּׁאֵר חַיָּב. אֱמֹר מַה מְבֻקָּשְׁךָ".

הִצְדִּיעַ: "מַלְכִּי, מְפַקֵּד הַבָּסִיס מִתְאַנֶּה לִי וּמִתְעַלֵּל בִּי. שׁוֹלֵל חֻפְשׁוֹת, מַטִּיל מַטָּלוֹת וְגוֹזֵר עָלַי עֳנָשִׁים בַּעֲלִילוֹת שָׁוְא. שֶׁהַצָּאר יְצַוֶּה שֶׁיַּפְסִיק לְהִתְנַכֵּל לִי!"

"כֵּן אֶעֱשֶׂה, אַתָּה מְשֻׁחְרָר!" הִצְדִּיעַ, וְיָצָא.

הַצָּאר הִבִּיט לְעֵבֶר מְפַקֵּד הַבָּסִיס, שֶׁמָּצָא לְנָכוֹן לְהִתְנַצֵּל, וְקָטַע אֶת דְּבָרָיו: "זְכֹר אֶת שְׁתֵּי הוֹרָאוֹתַי: הָאַחַת, לְהַפְסִיק אֶת כָּל הַהִתְנַכְּלֻיּוֹת כְּלַפָּיו מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה. אֵין לְהַעֲנִישׁוֹ, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה! וְהַשְּׁנִיָּה, שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹתוֹ בְּדַרְגָּה. טוּרַאי יִשָּׁאֵר, עַד לְשִׁחְרוּרוֹ מֵהַשֵּׁרוּת".

"מַדּוּעַ, מַלְכִּי?" הַעֲלָאָה בְּדַרְגָּה מִתְבַּקֶּשֶׁת כָּאן!

"כִּי אֵינִי חָפֵץ בִּקְצִינִים שׁוֹטִים! הֵן יָכוֹל הָיָה לְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מְפַקֵּד הַבָּסִיס, וְכָל מְבֻקָּשׁוֹ שֶׁלֹּא יִתְעַלְּלוּ בּוֹ" –

מַמָּשׁ כַּאֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם!

וְנַחְנוּ, מָה? בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת מְשַׁוְּעִים לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה לַחוֹלִים, לְהִכָּתֵב בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וּלְהִכָּתֵב בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים... אֲבָל אִם נִזְכֶּה לִישׁוּעָה, לַגְּאֻלָּה וְלַהֲרָמַת קֶרֶן הַמָּשִׁיחַ, הֲרֵי מִמֵּילָא יִשְׁתַּנֶּה הַכֹּל מִן הַיְסוֹד, וְנִזְכֶּה לְחַיֵּי אוֹרָה – וְדַוְקָא שָׁם מַתְחִילִים לוֹמַר בִּמְרוּצָה?!... (וְהִגַּדְתָּ)

	בראשית תשפ"ד
	מִשְּׁמִירַת שַׁבָּת – רַק מַרְוִיחִים!
	דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זַצַ"ל: מִנְהַג יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, אֵינִי בָּא לְעַרְעֵר וּלְהַרְהֵר. כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים בַּתְּפִלָּה "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ" - בּוֹקְעוֹת הַזְּעָקוֹת רְקִיעִים. "שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ, קְרַע רֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ. כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים" מִתְחַנְּנִים, שׁוֹאֲגִים, הוֹשַׁעְנָא! אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְ"כָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה", מַתְחִילִים לִדְהֹר: "הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב, הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, הָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ" – מַדּוּעַ דַּוְקָא כָּאן פּוֹחֶתֶת הַהִתְלַהֲבוּת וּפוֹתְחִים בִּמְרוּצָה? וְאֵינִי יָכוֹל שֶׁלֹּא לְהִזָּכֵר – כַּיָּדוּעַ, יֵשׁ בַּבְּרִיאָה כַּמָּה שְׁלַבִּים. דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, וּמֵעֲלֵיהֶם הָאָדָם: "מְדַבֵּר". פַּעַם אַחַת וִיחִידָה בְּכָל יְמֵי עוֹלָם נִתְּנָה לְבַעַל חַיִּים הַיְכֹלֶת לְדַבֵּר: לַאֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם. סוֹף סוֹף יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר לַאֲדוֹנֶיהָ מַה דַּעְתָּהּ עָלָיו, יְכוֹלָה הִיא לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ כְּשָׁוֶה אֶל שָׁוֶה. מֶה הָיָה מִתְבַּקֵּשׁ שֶׁתֹּאמַר? שְׁתֵּי מִלִּים: "רֵד מִמֶּנִּי!" בְּאֵיזוֹ רְשׁוּת אַתָּה מִשְׂתָּרֵר עָלַי, רוֹתֵם וְרוֹכֵב? – אוּלַי נִתְחַלֵּף?! כְּרַע עַל אַרְבַּע, וְאַטְעִימְךָ אֶת הַהַרְגָּשָׁה... וּמָה אָמְרָה? "הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ", לָמָּה אַתָּה מַכֶּה?! – תִּרְתֹּם, תִּרְכַּב, אֲבָל בְּרַחֲמִים, אַל תַּצְלִיף... וּמַדּוּעַ? כִּי חֲמוֹר נִשְׁאָר חֲמוֹר. וּמְסַפְּרִים – הַצָּאר הָרוּסִי סָקַר מִסְדָּר שֶׁל קוֹזָקִים. עָבַר בֵּין שְׂדֵרַת הַחַיָּלִים הַזְּקוּפִים, הֵם הָיוּ חֲנוּטִים בְּמַדֵּיהֶם הַמַּרְהִיבִים וְהִצְלִיבוּ אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם מֵעַל רֹאשׁוֹ. עָבַר תַּחַת חֻפַּת הַלְּהָבִים, וּלְפֶתַע הִנְחִית אֶחָד הַקּוֹזָקִים אֶת חַרְבּוֹ עַל רֹאשׁ הַקֵּיסָר, לְשַׁסְּפוֹ בְּאִבְחָה. עַל אֲתַר הִתְעַשֵּׁת הַחַיִל הַנִּצָּב מוּלוֹ, וְהֵסִיט אֶת חַרְבּוֹ. חַיֵּי הַצָּאר נִצְּלוּ מִמָּוֶת. מִיָּד לָפְתוּ אֶת הַמִּתְנַקֵּשׁ וּגְרָרוּהוּ מִשָּׁם, סוֹפוֹ נֶחֱרָץ. הַצָּאר גִּלָּה שְׁלִיטָה עַצְמִית לְמוֹפֵת. הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ עַד לְאֹהֶל הַפִּקּוּד, וְשָׁלַח לִקְרֹא לַקּוֹזָק שֶׁהִצִּילוֹ. "מִי אַתָּה?" שָׁאַל. הִצְדִּיעַ הַחַיָּל : "טוּרַאי וְלָדִימִיר, מַלְכִּי". "הִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּי מַלְכְּךָ!" הִצְדִּיעַ: "זוֹ חוֹבָתִי וְגַם זְכוּת עֲבוּרִי, מַלְכִּי". "הַצָּאר חַיָּב לְךָ הַכָּרַת תּוֹדָה, וְהַצָּאר אֵינוֹ אוֹהֵב לְהִשָּׁאֵר חַיָּב. אֱמֹר מַה מְבֻקָּשְׁךָ". הִצְדִּיעַ: "מַלְכִּי, מְפַקֵּד הַבָּסִיס מִתְאַנֶּה לִי וּמִתְעַלֵּל בִּי. שׁוֹלֵל חֻפְשׁוֹת, מַטִּיל מַטָּלוֹת וְגוֹזֵר עָלַי עֳנָשִׁים בַּעֲלִילוֹת שָׁוְא. שֶׁהַצָּאר יְצַוֶּה שֶׁיַּפְסִיק לְהִתְנַכֵּל לִי!" "כֵּן אֶעֱשֶׂה, אַתָּה מְשֻׁחְרָר!" הִצְדִּיעַ, וְיָצָא. הַצָּאר הִבִּיט לְעֵבֶר מְפַקֵּד הַבָּסִיס, שֶׁמָּצָא לְנָכוֹן לְהִתְנַצֵּל, וְקָטַע אֶת דְּבָרָיו: "זְכֹר אֶת שְׁתֵּי הוֹרָאוֹתַי: הָאַחַת, לְהַפְסִיק אֶת כָּל הַהִתְנַכְּלֻיּוֹת כְּלַפָּיו מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה. אֵין לְהַעֲנִישׁוֹ, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה! וְהַשְּׁנִיָּה, שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹתוֹ בְּדַרְגָּה. טוּרַאי יִשָּׁאֵר, עַד לְשִׁחְרוּרוֹ מֵהַשֵּׁרוּת". "מַדּוּעַ, מַלְכִּי?" הַעֲלָאָה בְּדַרְגָּה מִתְבַּקֶּשֶׁת כָּאן! "כִּי אֵינִי חָפֵץ בִּקְצִינִים שׁוֹטִים! הֵן יָכוֹל הָיָה לְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מְפַקֵּד הַבָּסִיס, וְכָל מְבֻקָּשׁוֹ שֶׁלֹּא יִתְעַלְּלוּ בּוֹ" – מַמָּשׁ כַּאֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם! וְנַחְנוּ, מָה? בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת מְשַׁוְּעִים לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה לַחוֹלִים, לְהִכָּתֵב בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וּלְהִכָּתֵב בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים... אֲבָל אִם נִזְכֶּה לִישׁוּעָה, לַגְּאֻלָּה וְלַהֲרָמַת קֶרֶן הַמָּשִׁיחַ, הֲרֵי מִמֵּילָא יִשְׁתַּנֶּה הַכֹּל מִן הַיְסוֹד, וְנִזְכֶּה לְחַיֵּי אוֹרָה – וְדַוְקָא שָׁם מַתְחִילִים לוֹמַר בִּמְרוּצָה?!... (וְהִגַּדְתָּ)