Otzarot-Article

"בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתְךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (ו-ז) "בֵּין הַזְּמַנִּים" הֵחֵל, חֻפְשַׁת הַקַּיִץ הַקְּצָרָה שֶׁל בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת. אָמַר אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַמַּשְׁגִּיחִים זַצַ"ל, בַּדּוֹר שֶׁעָבַר: "הַתּוֹרָה הִיא חַיִּים, "מַרְבֶּה תּוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים", לָכֵן אָסוּר שֶׁ"בֵּין זְמַנִּים" יִהְיֶה מָוֶת, חָלִילָה!

"בֵּין הַזְּמַנִּים" - כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא: תְּקוּפַת גִּשּׁוּר, הַפְסָקָה וְנֹפֶשׁ בֵּין תְּקוּפַת הִתְעַלּוּת אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ. כְּעֵין אוֹתוֹ הֶפְסֵק פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁנִּתָּן כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה, וְאַף הוּא מִכְּלַל הַתּוֹרָה, וּבִלְעָדָיו נִפְסָל סֵפֶר הַתּוֹרָה.

אַךְ נֹפֶשׁ אֵינוֹ הִתְפָּרְקוּת, וְחֻפְשָׁה אֵינָהּ רִסּוּק אֵיבָרִים רוּחָנִי, חָלִילָה. זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע נוֹתָר בְּעֵינוֹ, זְמַן תְּפִלָּה לֹא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ, חוֹבַת "וְדִבַּרְתָּ בָּם" קַיֶּמֶת בִּמְלֹא תָּקְפָּהּ, "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא הֻתְּרוּ אִסּוּרֵי "וְלֹא תָתוּרוּ"! הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְחֻפְשַׁת "בֵּין הַזְּמַנִּים" שֶׁלּוֹ הִיא הֲכָנָה נְאוֹתָה לְחֹדֶשׁ אֱלוּל הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, לַהִתְעַלּוּת הַנִּפְלָאָה בְּחֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וּבִימֵי הַדִּין הַמְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים.

יֵשׁ פִּרְסֹמֶת שֶׁאוֹמֶרֶת שֶׁ"צָּרִיךְ פַּיִס בַּחַיִּים", אֲבָל כָּל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא חַיָּב לָדַעַת שֶׁקֹּדֶם כֹּל צָרִיךְ אֱמוּנָה בַּחַיִּים! בְּלִי אֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת מַסֶּכֶת הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּשַׁלְוָה! אֲפִלּוּ אָדָם עָשִׁיר כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, בְּלִי אֱמוּנָה - חַיָּיו אֻמְלָלִים וְגַם עָשְׁרוֹ יִהְיֶה בְּגֶדֶר שֶׁל "אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים"! (תְּהִלִּים קכז-ב). בַּחַיִּים צָרִיךְ קֹדֶם כֹּל: אֱמוּנָה! אֱמוּנָה!! וְעוֹד אֱמוּנָה!!!

מַעֲשֶׂה בְּנַעַר כִּשְׁרוֹנִי לְהַפְלִיא, הָעוֹנֶה לַשֵּׁם "סוּסוּ", אַךְ כְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ כָּךְ הָיְתָה מִדַּת שׁוֹבְבוּתוֹ. הוּא הָיָה עוֹשֶׂה פַּעֲלוּלִים וְתַעֲלוּלִים; מְטַפֵּס עַל עֵצִים, קוֹפֵץ קְפִיצוֹת בָּאֲוִיר, הוֹלֵךְ בְּעֶזְרַת הַיָּדַיִם לְמֶרְחַקִּים, וְעוֹד מִינֵי תַּעֲלוּלִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים. יַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה הָיוּ מַעֲרִיצִים אוֹתוֹ מְאֹד. לְסוּסוּ הָיָה דּוֹד בַּעַל חוּשׁ מִסְחָרִי, לָכֵן הִצִּיעַ לוֹ: "כָּל הַיּוֹם אַתָּה מִשְׁתּוֹלֵל, לְפָחוֹת נַעֲשֶׂה מִזֶּה כֶּסֶף". הָרַעְיוֹן מָצָא חֵן בְּעֵינָיו, וְכַעֲבוֹר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הֵם אִרְגְּנוּ מוֹפָעִים בְּתַשְׁלוּם. הַקָּהָל הֵצִיף אֶת הָאוּלַמּוֹת, הַהוֹפָעוֹת הֵחֵלּוּ לִצְבֹּר תְּאוּצָה, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְאוֹת מִשְׁתַּתְּפִים בְּמוֹפָע, וּלְאַחַר זְמַן אַף לְאַלְפֵי מִשְׁתַּתְּפִים, אֲשֶׁר בָּאוּ לִצְפּוֹת בְּתַעֲלוּלָיו הָרַבִּים וְהַמְגֻוָּנִים. תּוֹךְ תְּקוּפָה קְצָרָה סוּסוּ וְדוֹדוֹ הִרְוִיחוּ הוֹן רַב.

לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁל הוֹפָעוֹת, דּוֹדוֹ שֶׁל סוּסוּ אָמַר לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת מוֹפָע עוֹלָמִי שֶׁיָּנִיב לָהֶם כֶּסֶף רַב לְשָׁנִים רַבּוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לָנוּחַ מֵעֲמַל הַמּוֹפָעִים בְּכָל הָעוֹלָם.

שְׁלָטִים וּכְרָזוֹת הוּפְצוּ בְּכָל רַחֲבֵי הַמְּדִינָה לַמּוֹפָע הָאַחֲרוֹן וְהַנּוֹעָז בְּיוֹתֵר שֶׁל "סוּסוּ הַתַּעֲלוּלָן" בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּבוֹהִים. הַצִּבּוּר לֹא אִכְזֵב וְהִגִּיעַ בַּאֲלָפָיו וּבְרִבְבוֹתָיו, הָעֵמֶק הִתְמַלֵּא בַּאֲנָשִׁים, בְּנָשִׁים וּבִילָדִים. הַמּוֹפָע הִתְחִיל בְּפַעֲלוּלִים נוֹעָזִים. סוּסוּ אָמַר לַקָּהָל שֶׁבְּעִידוּדָם הוּא יִהְיֶה מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים נוֹעָזִים עוֹד יוֹתֵר, וְהֵם עוֹדְדוּ אוֹתוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת. כֻּלָּם חִכּוּ בְּקֹצֶר רוּחַ לַפַּעֲלוּל הָאַחֲרוֹן, הוּא הִבְטִיחַ שֶׁיֵּלֵךְ עַל חֶבֶל דַּק בֵּין שְׁנֵי הָרִים תְּלוּלִים וּגְבוֹהִים כְּשֶׁהוּא עוֹצֵם עֵינַיִם וּמַחֲזִיק כִּסֵּא שֶׁעָלָיו יוֹשֵׁב אָדָם!!!

הָרֶגַע הַגָּדוֹל שֶׁצִּפּוּ לוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם הִגִּיעַ! סוּסוּ עָלָה לָהָר הַתָּלוּל, כַּאֲשֶׁר הַקָּהָל הִמְתִּין בִּדְרִיכוּת, בְּמֶתַח וּבְהִתְרַגְּשׁוּת מְרֻבָּה בְּתַחְתִּית הָהָר. סוּסוּ הִנִּיחַ אֶת רַגְלוֹ הָאַחַת עַל הַחֶבֶל הַדַּק, אַךְ לְפֶתַע נֶעֱצַר וְצָעַק לְעֵבֶר הַקָּהָל שֶׁצָּפָה בּוֹ מֵהָעֵמֶק שֶׁלְּמַטָּה: "הַאִם אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה?!"

הַקָּהָל, כְּמוֹ תָּמִיד, יָדַע אֶת תַּפְקִידוֹ וְהִתְחִיל לְעוֹדֵד אוֹתוֹ: "כֵּן, סוּסוּ!!! אַתָּה יָכוֹל!!! סוּסוּ!! סוּסוּ!!!" הִמְשִׁיכוּ הַקָּהָל לְעוֹדְדוֹ שׁוּב וָשׁוּב. אֲבָל סוּסוּ עֲדַיִן לֹא זָז. הוּא פָּנָה אֲלֵיהֶם שׁוּב וְאָמַר: "אִם אַתֶּם בֶּאֱמֶת מַאֲמִינִים שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲבֹר עַל הַחֶבֶל בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, מִי מִתְנַדֵּב לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא?" לְפֶתַע כֻּלָּם הִשְׁתַּתְּקוּ וְכָבְשׁוּ אֶת פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. הֵם הָיוּ מוּכָנִים לִצְעֹק שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בּוֹ כָּל עוֹד זֶה לֹא דָּרַשׁ מֵהֶם כְּלוּם, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהַדָּבָר נָגַע לְחַיֵּיהֶם - לֹא הָיוּ מוּכָנִים לָקַחַת שׁוּם סִכּוּן, כִּי פָּחֲדוּ עַל חַיֵּיהֶם.

כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים?

כֻּלָּנוּ מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, אַךְ כֵּיצַד אָנוּ מִתְנַהֲגִים כְּשֶׁהָאֱמוּנָה דּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ?! כַּאֲשֶׁר הַיְלָדִים לֹא שׁוֹמְעִים בְּקוֹלֵנוּ? כְּשֶׁשָּׁכֵן הֶחֱנָה אֶת רִכְבּוֹ בַּחֲנָיָה שֶׁלָּנוּ? אוֹ כְּשֶׁהַמְנַהֵל צָעַק עָלֵינוּ בָּעֲבוֹדָה? כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מַגִּיעִים הַבַּיְתָה וְהָאִשָּׁה עֲדַיִן לֹא הֵכִינָה אֹכֶל? הַאִם אָנוּ עוֹמְדִים בְּנִסְיוֹן הָאֱמוּנָה וּמְקַבְּלִים זֹאת בְּאַהֲבָה? הַאִם אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא הָאֱמוּנָה, אוֹ שֶׁמָּא כְּבָר אֵינֶנּוּ "גִּבּוֹרִים גְּדוֹלִים"?! זוֹהִי שְׁעַת הַמִּבְחָן שֶׁלָּנוּ! לָכֵן נִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ וְיִטַּע בְּלִבֵּנוּ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַחֲזָקָה, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְקַיֵּם בָּנוּ הַכָּתוּב: "אִישׁ אֱמוּנוֹת – רַב בְּרָכוֹת" (מִשְׁלֵי כח-כ). (אֱמוּנָה בְּרוּרָה)

	סוכות תשפ"ד
	הַמַּפְתֵּחַ לָאוֹצָר
	"בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתְךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (ו-ז) "בֵּין הַזְּמַנִּים" הֵחֵל, חֻפְשַׁת הַקַּיִץ הַקְּצָרָה שֶׁל בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת. אָמַר אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַמַּשְׁגִּיחִים זַצַ"ל, בַּדּוֹר שֶׁעָבַר: "הַתּוֹרָה הִיא חַיִּים, "מַרְבֶּה תּוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים", לָכֵן אָסוּר שֶׁ"בֵּין זְמַנִּים" יִהְיֶה מָוֶת, חָלִילָה! "בֵּין הַזְּמַנִּים" - כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא: תְּקוּפַת גִּשּׁוּר, הַפְסָקָה וְנֹפֶשׁ בֵּין תְּקוּפַת הִתְעַלּוּת אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ. כְּעֵין אוֹתוֹ הֶפְסֵק פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁנִּתָּן כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה, וְאַף הוּא מִכְּלַל הַתּוֹרָה, וּבִלְעָדָיו נִפְסָל סֵפֶר הַתּוֹרָה. אַךְ נֹפֶשׁ אֵינוֹ הִתְפָּרְקוּת, וְחֻפְשָׁה אֵינָהּ רִסּוּק אֵיבָרִים רוּחָנִי, חָלִילָה. זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע נוֹתָר בְּעֵינוֹ, זְמַן תְּפִלָּה לֹא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ, חוֹבַת "וְדִבַּרְתָּ בָּם" קַיֶּמֶת בִּמְלֹא תָּקְפָּהּ, "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא הֻתְּרוּ אִסּוּרֵי "וְלֹא תָתוּרוּ"! הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְחֻפְשַׁת "בֵּין הַזְּמַנִּים" שֶׁלּוֹ הִיא הֲכָנָה נְאוֹתָה לְחֹדֶשׁ אֱלוּל הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, לַהִתְעַלּוּת הַנִּפְלָאָה בְּחֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וּבִימֵי הַדִּין הַמְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים. יֵשׁ פִּרְסֹמֶת שֶׁאוֹמֶרֶת שֶׁ"צָּרִיךְ פַּיִס בַּחַיִּים", אֲבָל כָּל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא חַיָּב לָדַעַת שֶׁקֹּדֶם כֹּל צָרִיךְ אֱמוּנָה בַּחַיִּים! בְּלִי אֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת מַסֶּכֶת הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּשַׁלְוָה! אֲפִלּוּ אָדָם עָשִׁיר כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, בְּלִי אֱמוּנָה - חַיָּיו אֻמְלָלִים וְגַם עָשְׁרוֹ יִהְיֶה בְּגֶדֶר שֶׁל "אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים"! (תְּהִלִּים קכז-ב). בַּחַיִּים צָרִיךְ קֹדֶם כֹּל: אֱמוּנָה! אֱמוּנָה!! וְעוֹד אֱמוּנָה!!! מַעֲשֶׂה בְּנַעַר כִּשְׁרוֹנִי לְהַפְלִיא, הָעוֹנֶה לַשֵּׁם "סוּסוּ", אַךְ כְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ כָּךְ הָיְתָה מִדַּת שׁוֹבְבוּתוֹ. הוּא הָיָה עוֹשֶׂה פַּעֲלוּלִים וְתַעֲלוּלִים; מְטַפֵּס עַל עֵצִים, קוֹפֵץ קְפִיצוֹת בָּאֲוִיר, הוֹלֵךְ בְּעֶזְרַת הַיָּדַיִם לְמֶרְחַקִּים, וְעוֹד מִינֵי תַּעֲלוּלִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים. יַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה הָיוּ מַעֲרִיצִים אוֹתוֹ מְאֹד. לְסוּסוּ הָיָה דּוֹד בַּעַל חוּשׁ מִסְחָרִי, לָכֵן הִצִּיעַ לוֹ: "כָּל הַיּוֹם אַתָּה מִשְׁתּוֹלֵל, לְפָחוֹת נַעֲשֶׂה מִזֶּה כֶּסֶף". הָרַעְיוֹן מָצָא חֵן בְּעֵינָיו, וְכַעֲבוֹר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הֵם אִרְגְּנוּ מוֹפָעִים בְּתַשְׁלוּם. הַקָּהָל הֵצִיף אֶת הָאוּלַמּוֹת, הַהוֹפָעוֹת הֵחֵלּוּ לִצְבֹּר תְּאוּצָה, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְאוֹת מִשְׁתַּתְּפִים בְּמוֹפָע, וּלְאַחַר זְמַן אַף לְאַלְפֵי מִשְׁתַּתְּפִים, אֲשֶׁר בָּאוּ לִצְפּוֹת בְּתַעֲלוּלָיו הָרַבִּים וְהַמְגֻוָּנִים. תּוֹךְ תְּקוּפָה קְצָרָה סוּסוּ וְדוֹדוֹ הִרְוִיחוּ הוֹן רַב. לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁל הוֹפָעוֹת, דּוֹדוֹ שֶׁל סוּסוּ אָמַר לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת מוֹפָע עוֹלָמִי שֶׁיָּנִיב לָהֶם כֶּסֶף רַב לְשָׁנִים רַבּוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לָנוּחַ מֵעֲמַל הַמּוֹפָעִים בְּכָל הָעוֹלָם. שְׁלָטִים וּכְרָזוֹת הוּפְצוּ בְּכָל רַחֲבֵי הַמְּדִינָה לַמּוֹפָע הָאַחֲרוֹן וְהַנּוֹעָז בְּיוֹתֵר שֶׁל "סוּסוּ הַתַּעֲלוּלָן" בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּבוֹהִים. הַצִּבּוּר לֹא אִכְזֵב וְהִגִּיעַ בַּאֲלָפָיו וּבְרִבְבוֹתָיו, הָעֵמֶק הִתְמַלֵּא בַּאֲנָשִׁים, בְּנָשִׁים וּבִילָדִים. הַמּוֹפָע הִתְחִיל בְּפַעֲלוּלִים נוֹעָזִים. סוּסוּ אָמַר לַקָּהָל שֶׁבְּעִידוּדָם הוּא יִהְיֶה מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים נוֹעָזִים עוֹד יוֹתֵר, וְהֵם עוֹדְדוּ אוֹתוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת. כֻּלָּם חִכּוּ בְּקֹצֶר רוּחַ לַפַּעֲלוּל הָאַחֲרוֹן, הוּא הִבְטִיחַ שֶׁיֵּלֵךְ עַל חֶבֶל דַּק בֵּין שְׁנֵי הָרִים תְּלוּלִים וּגְבוֹהִים כְּשֶׁהוּא עוֹצֵם עֵינַיִם וּמַחֲזִיק כִּסֵּא שֶׁעָלָיו יוֹשֵׁב אָדָם!!! הָרֶגַע הַגָּדוֹל שֶׁצִּפּוּ לוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם הִגִּיעַ! סוּסוּ עָלָה לָהָר הַתָּלוּל, כַּאֲשֶׁר הַקָּהָל הִמְתִּין בִּדְרִיכוּת, בְּמֶתַח וּבְהִתְרַגְּשׁוּת מְרֻבָּה בְּתַחְתִּית הָהָר. סוּסוּ הִנִּיחַ אֶת רַגְלוֹ הָאַחַת עַל הַחֶבֶל הַדַּק, אַךְ לְפֶתַע נֶעֱצַר וְצָעַק לְעֵבֶר הַקָּהָל שֶׁצָּפָה בּוֹ מֵהָעֵמֶק שֶׁלְּמַטָּה: "הַאִם אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה?!" הַקָּהָל, כְּמוֹ תָּמִיד, יָדַע אֶת תַּפְקִידוֹ וְהִתְחִיל לְעוֹדֵד אוֹתוֹ: "כֵּן, סוּסוּ!!! אַתָּה יָכוֹל!!! סוּסוּ!! סוּסוּ!!!" הִמְשִׁיכוּ הַקָּהָל לְעוֹדְדוֹ שׁוּב וָשׁוּב. אֲבָל סוּסוּ עֲדַיִן לֹא זָז. הוּא פָּנָה אֲלֵיהֶם שׁוּב וְאָמַר: "אִם אַתֶּם בֶּאֱמֶת מַאֲמִינִים שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲבֹר עַל הַחֶבֶל בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, מִי מִתְנַדֵּב לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא?" לְפֶתַע כֻּלָּם הִשְׁתַּתְּקוּ וְכָבְשׁוּ אֶת פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. הֵם הָיוּ מוּכָנִים לִצְעֹק שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בּוֹ כָּל עוֹד זֶה לֹא דָּרַשׁ מֵהֶם כְּלוּם, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהַדָּבָר נָגַע לְחַיֵּיהֶם - לֹא הָיוּ מוּכָנִים לָקַחַת שׁוּם סִכּוּן, כִּי פָּחֲדוּ עַל חַיֵּיהֶם. כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? כֻּלָּנוּ מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, אַךְ כֵּיצַד אָנוּ מִתְנַהֲגִים כְּשֶׁהָאֱמוּנָה דּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ?! כַּאֲשֶׁר הַיְלָדִים לֹא שׁוֹמְעִים בְּקוֹלֵנוּ? כְּשֶׁשָּׁכֵן הֶחֱנָה אֶת רִכְבּוֹ בַּחֲנָיָה שֶׁלָּנוּ? אוֹ כְּשֶׁהַמְנַהֵל צָעַק עָלֵינוּ בָּעֲבוֹדָה? כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מַגִּיעִים הַבַּיְתָה וְהָאִשָּׁה עֲדַיִן לֹא הֵכִינָה אֹכֶל? הַאִם אָנוּ עוֹמְדִים בְּנִסְיוֹן הָאֱמוּנָה וּמְקַבְּלִים זֹאת בְּאַהֲבָה? הַאִם אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא הָאֱמוּנָה, אוֹ שֶׁמָּא כְּבָר אֵינֶנּוּ "גִּבּוֹרִים גְּדוֹלִים"?! זוֹהִי שְׁעַת הַמִּבְחָן שֶׁלָּנוּ! לָכֵן נִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ וְיִטַּע בְּלִבֵּנוּ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַחֲזָקָה, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְקַיֵּם בָּנוּ הַכָּתוּב: "אִישׁ אֱמוּנוֹת – רַב בְּרָכוֹת" (מִשְׁלֵי כח-כ). (אֱמוּנָה בְּרוּרָה)