Otzarot-Article

"וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ" (כא-ד) בְּחִנּוּכֵנוּ, מְנַסִּים אָנוּ לְהַשְׁרִישׁ נִימוּסִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, כִּבּוּד הוֹרִים וְדִבּוּר מְעֻדָּן. וְעִם זֹאת קוֹרֶה וְיֶלֶד מִתְפָּרֵץ, מְבַקֵּשׁ מַשֶּׁהוּ בְּלָשׁוֹן תּוֹקְפָנִית וּכְעוּסָה. וְאָז, הַנְּטִיָּה הָרִאשׁוֹנִית הִיא לוֹמַר לוֹ: "מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ כָּךְ - לֹא מְקַבֵּל!" וּמֵאִידָךְ גִּיסָא, הֲרֵי אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַדָּבָר נָחוּץ לוֹ, וְהוּא הִתְפָּרֵץ מִתּוֹךְ מְצוּקָה. כֵּיצַד נִנְהַג?

הָבָה נְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הֲלִיכָה בְּדַרְכֵי הַבּוֹרֵא, וְנִתְבּוֹנֵן כֵּיצַד נָהַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נְצַטֵּט מִתּוֹךְ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ"ן זצ"ל בְּפָרָשָׁתֵנוּ, בְּחֵטְא מֵי מְרִיבָה: "דַּע, כִּי כַּאֲשֶׁר הָיוּ צְרִיכִים דָּבָר לְמִחְיָתָם - אַף עַל פִּי שֶׁהִתְלוֹנְנוּ, וְחָטְאוּ לוֹ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ (תְּהִלִּים עח-לח), וְיִתֵּן לָהֶם שְׁאֵלָתָם. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִתְלוֹנְנוּ חִנָּם - יִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם חֲמַת אַפּוֹ".

עֻבְדָּה: כַּאֲשֶׁר הָעָם צָמָא לְמַיִם אוֹ רָעַב לְלֶחֶם, הִתְלוֹנְנוּ וְדִבְּרוּ קָשׁוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הֶעֱנִישָׁם עַל כָּךְ. דָּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת, הֵבִין לִמְצוּקָתָם.

לְפִיכָךְ הִקְפִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּאֲשֶׁר כָּעַס מֹשֶׁה עַל תַּרְעֹמֶת הָעָם מִתּוֹךְ דַּאֲגָתָם לְמַיִם, וְלֹא הֵבִין לִמְצוּקָתָם.

גַּם רַבֵּנוּ הָאַבַּרְבַּנֵאל זצ"ל בְּפָרָשָׁתֵנוּ, כְּשֶׁהוּא מַסְבִּיר מַדּוּעַ שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעָם אֶת הַנְּחָשִׁים כַּאֲשֶׁר הִתְאוֹנְנוּ עַל הַמָּן, הִזְכִּיר שֶׁהַנָּחָשׁ אֵינוֹ מַכִּישׁ כְּדֵי לִטְרֹף וְלֶאֱכֹל, אֶלָּא סְתָם כָּךְ, מִתּוֹךְ רֹעַ (תַּעֲנִית ח.). רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָעָם שֶׁאֵינָם מִתְאוֹנְנִים כָּעֵת מִתּוֹךְ רָעָב, שֶׁהֲרֵי יוֹרֵד לָהֶם מָן נִפְלָא, אֶלָּא סְתָם כָּךְ, מִתּוֹךְ רֹעַ, וְעַל כָּךְ נֶעֶנְשׁוּ.

אִם כֵּן, יֵשׁ לִשְׁאֹף לְחַנֵּךְ לְדִבּוּר מְנֻמָּס וּמְעֻדָּן. אֲבָל כְּשֶׁבָּאָה הִתְפָּרְצוּת עֵקֶב מְצוּקָה - יֵשׁ לְהָבִין לְרוּחָהּ, לֹא לְהַעֲנִישׁ עָלֶיהָ וְאַף לְהֵעָנוֹת לַמִּשְׁאָלָה. וְכַאֲשֶׁר הַמְּצוּקָה תִּפָּתֵר, רַבִּים הַסִּכּוּיִים שֶׁגַּם הַשָּׂפָה תִּתְעַדֵּן.

עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁבַּהֲבָנַת מְצוּקָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי דָּרַשׁ הָרַב טוֹיסִיג: יָדוּעַ מַה שֶּׁאוֹמְרִים בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַשַּׂר שָׁלוֹם מִבֶּעלְזֶא זצ"ל, שֶׁבִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל יְמֵי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי נוֹהֲגִים לוֹמַר "יְהִי רָצוֹן" אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה, לְאַחַר מִכֵּן אוֹמְרִים תְּפִלַּת "אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל". וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא פּוֹתְחִים אֶת תְּפִלַּת "אַחֵינוּ' וְכוּ' בְּ"יְהִי רָצוֹן" הוּא, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאִישׁ יִשְׂרָאֵל פּוֹתֵחַ בִּתְפִלָּה עֲבוּר יְהוּדִי אַחֵר, כְּשֶׁאֵין לוֹ שׁוּם כַּוָּנָה לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ - מִיָּד מִתְעוֹרֶרֶת מֵאֵלֶיהָ עֵת רָצוֹן לְמַעְלָה, וְאֵין צֹרֶךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּךְ וּלְבַקֵּשׁ שֶׁ"יִהְיֶה רָצוֹן".

אַחַת הַנְּקֻדּוֹת הַמֶּרְכָּזִיּוֹת בְּעִנְיְנֵי בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ הִיא שֶׁכָּל אֶחָד יִלְמַד לִחְיוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וּלְהַרְגִּישׁ אֶת לִבּוֹ, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית טו:), שֶׁבִּשְׁעַת עֲצִירַת גְּשָׁמִים הִתְאַסְּפוּ לְסֵדֶר תַּעֲנִית וַעֲצֶרֶת תְּפִלָּה, וְהוֹצִיאוּ סִפְרֵי תּוֹרָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְהַזָּקֵן שֶׁבָּהֶם הָיָה אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין. וְכֹה הָיוּ דְּבָרָיו: "אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה: 'וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם' אֶלָּא 'וַיַּרְא הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה".

חָשַׁבְתִּי לוֹמַר, לָמָּה פָּתַח הַזָּקֵן בְּלָשׁוֹן זוֹ – "אַחֵינוּ" דַּוְקָא?

אֶלָּא, כָּאן אָנוּ רוֹאִים אֶת מַעֲלָתָם שֶׁל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, שֶׁהִשְׁכִּילוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַר הַזּוּלָת, בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וּבִזְכוּתָם הִסְתַּיְּמָה עֲצִירַת הַגְּשָׁמִים. וַהֲלֹא הֵם לֹא הִרְגִּישׁוּ כָּל כָּךְ אֶת הַמַּחְסוֹר בְּמַיִם, הוֹאִיל וְהַמְּשַׁמְּשִׁים וְהַנֶּאֱמָנִים, הַסּוֹבְבִים אוֹתָם, כְּבָר יָדְעוּ אֵיךְ לְהַשִּׂיג לָהֶם מַיִם מְתוּקִים, הָרְאוּיִים לִשְׁתִיָּה וּלְכָל שְׁאָר צָרְכֵיהֶם...

כְּשֶׁנֶּעֱמַד הַזָּקֵן עַל הַדּוּכָן וּפָתַח וְאָמַר לָהֶם "אַחֵינוּ", הִתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם: "הִנֵּה אֲנִי כְּשֶׁלְּעַצְמִי אֵינֶנִּי סוֹבֵל כָּל כָּךְ מֵעֲצִירַת הַגְּשָׁמִים, אֲבָל אַתֶּם, 'אַחֵינוּ' הַיְּקָרִים, עֲדַת יִשְׂרָאֵל, הֲמוֹן הָעָם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וּבִמְיֻחָד אַנְשֵׁי הַשָּׂדוֹת עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה, הַמְּיַחֲלִים לְטִפַּת מַיִם מִן הַשָּׁמַיִם, אַתֶּם הֲרֵי מְשַׁוְּעִים לְמַיִם מֵעַנְנֵי שָׁמַיִם, וּבַעֲבוּרְכֶם אָנוּ עוֹמְדִים כָּאן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת, וּמִתְפַּלְּלִים, מִתְחַנְּנִים לִפְנֵי בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים, שֶׁיַּאֲזִין תְּפִלָּתֵנוּ וְיִשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ".

וְכַאֲשֶׁר יוֹשֵׁב מְרוֹמִים רוֹאֶה בְּצִדְקַת גְּדוֹלֵי הָעָם הַמַּפְקִירִים עַצְמָם בַּעֲבוּר צֹאן מַרְעִיתָם וּמִשְׁתַּתְּפִים בְּצַעֲרָם בְּלֵב שָׁלֵם, אוֹ אָז פּוֹנֶה מִשְּׁמֵי שָׁמַיִם, בְּצִדְקָם מְחוֹנֵן חַשְׁרַת מַיִם, מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם לְחַיִּים לְשׂבַע וְלִבְרָכָה.

עַל דֶּרֶךְ זוֹ שָׁמַעְתִּי מִיְּדִידִי הַגָּאוֹן הַמְּפֻרְסָם רַבִּי אָשֵׁר וַיְס אִמְרָה נָאָה, עַל מַה שֶּׁהֵבִיאוּ הַ'תּוֹסְפוֹת' (מְנָחוֹת לז.) בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ.

אַשְׁמְדַאי, מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים, הוֹצִיא מִתַּחַת הָאֲדָמָה אִישׁ אֶחָד בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים, וְאוֹתוֹ אִישׁ בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים נָשָׂא אִשָּׁה וְהוֹלִיד שִׁבְעָה בָּנִים, שִׁשָּׁה מֵהֶם הָיוּ בַּעֲלֵי רֹאשׁ אֶחָד, וְאֶחָד הָיָה דּוֹמֶה לְאָבִיו - בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים.

כְּשֶׁמֵּת הָאָב בָּאוּ לְדִין לִפְנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְהַבֵּן בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים תָּבַע שְׁנֵי חֲלָקִים.

מֶה עָשָׂה שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ? שָׁפַךְ מַיִם חַמִּים עַל אַחַד הָרָאשִׁים, וְכִסָּה אֶת הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא יִרְאֶה בִּשְׁפִיכָתוֹ וְיִצְעַק, אוּלָם שְׁנֵי הָרָאשִׁים צָעֲקוּ בְּיַחַד מִכְּאֵב הַחֹם.

אוֹ אָז אָמַר שְׁלֹמֹה: 'שְׁמַע מִינַהּ שֶׁשֹּׁרֶשׁ אֶחָד יֵשׁ לָהֶם, וְאֵין לָהֶם אֶלָּא רַק חֵלֶק אֶחָד בַּנַּחֲלָה'.

הֵעִירוּ הַמְּפָרְשִׁים, מִפְּנֵי מָה הֻצְרַךְ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לִבְדֹּק אוֹתוֹ עַל יְדֵי שְׁפִיכַת מַיִם חַמִּים, הֲרֵי הָיָה יָכוֹל לָתֵת לְרֹאשׁ אֶחָד דְּבַשׁ מָתוֹק, וְלִרְאוֹת אִם הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי מֵגִיב לִמְתִיקוּת הַמַּאֲכָל?

אֶלָּא הַבֵּאוּר הוּא, שֶׁאִם אֶחָד מִשְׁתַּתֵּף בַּהֲנָאַת חֲבֵרוֹ, עֲדַיִן אֵין זוֹ רְאָיָה שֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּף עִם חֲבֵרוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וְיִתָּכֵן שֶׁבִּשְׁעַת צָרָתוֹ לֹא יִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתָּן לְהַבְחִין בַּאֲנָשִׁים עֲשִׁירִים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּמַעֲמָדָם הַגָּבוֹהַּ - יֵשׁ לָהֶם יְדִידִים וּמְשָׁרְתִים לָרֹב, הַמִּתְחַנְּפִים אֲלֵיהֶם בְּכָל דֶּרֶךְ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֵם יוֹרְדִים מִנִּכְסֵיהֶם ל"ע, מִיָּד נֶעֱלָמִים הַיְּדִידִים הָרַבִּים, כְּאִלּוּ נִבְלְעוּ בָּאֲדָמָה.

אַךְ כְּשֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ צַעַר, וַחֲבֵרוֹ מִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים - אָז יֵשׁ לָנוּ סִימָן שֶׁהָאֲנָשִׁים אֵלּוּ הִנָּם יְדִידֵי אֱמֶת. (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)

	יום כיפור תשפ"ד
	"מַה צִּדְקוֹתֵינוּ" – מַה מַּדְרִיךְ אֶת צְעָדֵינוּ
	"וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ" (כא-ד) בְּחִנּוּכֵנוּ, מְנַסִּים אָנוּ לְהַשְׁרִישׁ נִימוּסִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, כִּבּוּד הוֹרִים וְדִבּוּר מְעֻדָּן. וְעִם זֹאת קוֹרֶה וְיֶלֶד מִתְפָּרֵץ, מְבַקֵּשׁ מַשֶּׁהוּ בְּלָשׁוֹן תּוֹקְפָנִית וּכְעוּסָה. וְאָז, הַנְּטִיָּה הָרִאשׁוֹנִית הִיא לוֹמַר לוֹ: "מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ כָּךְ - לֹא מְקַבֵּל!" וּמֵאִידָךְ גִּיסָא, הֲרֵי אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַדָּבָר נָחוּץ לוֹ, וְהוּא הִתְפָּרֵץ מִתּוֹךְ מְצוּקָה. כֵּיצַד נִנְהַג? הָבָה נְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הֲלִיכָה בְּדַרְכֵי הַבּוֹרֵא, וְנִתְבּוֹנֵן כֵּיצַד נָהַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נְצַטֵּט מִתּוֹךְ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ"ן זצ"ל בְּפָרָשָׁתֵנוּ, בְּחֵטְא מֵי מְרִיבָה: "דַּע, כִּי כַּאֲשֶׁר הָיוּ צְרִיכִים דָּבָר לְמִחְיָתָם - אַף עַל פִּי שֶׁהִתְלוֹנְנוּ, וְחָטְאוּ לוֹ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ (תְּהִלִּים עח-לח), וְיִתֵּן לָהֶם שְׁאֵלָתָם. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִתְלוֹנְנוּ חִנָּם - יִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם חֲמַת אַפּוֹ". עֻבְדָּה: כַּאֲשֶׁר הָעָם צָמָא לְמַיִם אוֹ רָעַב לְלֶחֶם, הִתְלוֹנְנוּ וְדִבְּרוּ קָשׁוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הֶעֱנִישָׁם עַל כָּךְ. דָּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת, הֵבִין לִמְצוּקָתָם. לְפִיכָךְ הִקְפִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּאֲשֶׁר כָּעַס מֹשֶׁה עַל תַּרְעֹמֶת הָעָם מִתּוֹךְ דַּאֲגָתָם לְמַיִם, וְלֹא הֵבִין לִמְצוּקָתָם. גַּם רַבֵּנוּ הָאַבַּרְבַּנֵאל זצ"ל בְּפָרָשָׁתֵנוּ, כְּשֶׁהוּא מַסְבִּיר מַדּוּעַ שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעָם אֶת הַנְּחָשִׁים כַּאֲשֶׁר הִתְאוֹנְנוּ עַל הַמָּן, הִזְכִּיר שֶׁהַנָּחָשׁ אֵינוֹ מַכִּישׁ כְּדֵי לִטְרֹף וְלֶאֱכֹל, אֶלָּא סְתָם כָּךְ, מִתּוֹךְ רֹעַ (תַּעֲנִית ח.). רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָעָם שֶׁאֵינָם מִתְאוֹנְנִים כָּעֵת מִתּוֹךְ רָעָב, שֶׁהֲרֵי יוֹרֵד לָהֶם מָן נִפְלָא, אֶלָּא סְתָם כָּךְ, מִתּוֹךְ רֹעַ, וְעַל כָּךְ נֶעֶנְשׁוּ. אִם כֵּן, יֵשׁ לִשְׁאֹף לְחַנֵּךְ לְדִבּוּר מְנֻמָּס וּמְעֻדָּן. אֲבָל כְּשֶׁבָּאָה הִתְפָּרְצוּת עֵקֶב מְצוּקָה - יֵשׁ לְהָבִין לְרוּחָהּ, לֹא לְהַעֲנִישׁ עָלֶיהָ וְאַף לְהֵעָנוֹת לַמִּשְׁאָלָה. וְכַאֲשֶׁר הַמְּצוּקָה תִּפָּתֵר, רַבִּים הַסִּכּוּיִים שֶׁגַּם הַשָּׂפָה תִּתְעַדֵּן. עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁבַּהֲבָנַת מְצוּקָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי דָּרַשׁ הָרַב טוֹיסִיג: יָדוּעַ מַה שֶּׁאוֹמְרִים בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַשַּׂר שָׁלוֹם מִבֶּעלְזֶא זצ"ל, שֶׁבִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל יְמֵי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי נוֹהֲגִים לוֹמַר "יְהִי רָצוֹן" אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה, לְאַחַר מִכֵּן אוֹמְרִים תְּפִלַּת "אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל". וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא פּוֹתְחִים אֶת תְּפִלַּת "אַחֵינוּ' וְכוּ' בְּ"יְהִי רָצוֹן" הוּא, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאִישׁ יִשְׂרָאֵל פּוֹתֵחַ בִּתְפִלָּה עֲבוּר יְהוּדִי אַחֵר, כְּשֶׁאֵין לוֹ שׁוּם כַּוָּנָה לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ - מִיָּד מִתְעוֹרֶרֶת מֵאֵלֶיהָ עֵת רָצוֹן לְמַעְלָה, וְאֵין צֹרֶךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּךְ וּלְבַקֵּשׁ שֶׁ"יִהְיֶה רָצוֹן". אַחַת הַנְּקֻדּוֹת הַמֶּרְכָּזִיּוֹת בְּעִנְיְנֵי בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ הִיא שֶׁכָּל אֶחָד יִלְמַד לִחְיוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וּלְהַרְגִּישׁ אֶת לִבּוֹ, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית טו:), שֶׁבִּשְׁעַת עֲצִירַת גְּשָׁמִים הִתְאַסְּפוּ לְסֵדֶר תַּעֲנִית וַעֲצֶרֶת תְּפִלָּה, וְהוֹצִיאוּ סִפְרֵי תּוֹרָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְהַזָּקֵן שֶׁבָּהֶם הָיָה אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין. וְכֹה הָיוּ דְּבָרָיו: "אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה: 'וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם' אֶלָּא 'וַיַּרְא הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה". חָשַׁבְתִּי לוֹמַר, לָמָּה פָּתַח הַזָּקֵן בְּלָשׁוֹן זוֹ – "אַחֵינוּ" דַּוְקָא? אֶלָּא, כָּאן אָנוּ רוֹאִים אֶת מַעֲלָתָם שֶׁל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, שֶׁהִשְׁכִּילוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַר הַזּוּלָת, בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וּבִזְכוּתָם הִסְתַּיְּמָה עֲצִירַת הַגְּשָׁמִים. וַהֲלֹא הֵם לֹא הִרְגִּישׁוּ כָּל כָּךְ אֶת הַמַּחְסוֹר בְּמַיִם, הוֹאִיל וְהַמְּשַׁמְּשִׁים וְהַנֶּאֱמָנִים, הַסּוֹבְבִים אוֹתָם, כְּבָר יָדְעוּ אֵיךְ לְהַשִּׂיג לָהֶם מַיִם מְתוּקִים, הָרְאוּיִים לִשְׁתִיָּה וּלְכָל שְׁאָר צָרְכֵיהֶם... כְּשֶׁנֶּעֱמַד הַזָּקֵן עַל הַדּוּכָן וּפָתַח וְאָמַר לָהֶם "אַחֵינוּ", הִתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם: "הִנֵּה אֲנִי כְּשֶׁלְּעַצְמִי אֵינֶנִּי סוֹבֵל כָּל כָּךְ מֵעֲצִירַת הַגְּשָׁמִים, אֲבָל אַתֶּם, 'אַחֵינוּ' הַיְּקָרִים, עֲדַת יִשְׂרָאֵל, הֲמוֹן הָעָם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וּבִמְיֻחָד אַנְשֵׁי הַשָּׂדוֹת עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה, הַמְּיַחֲלִים לְטִפַּת מַיִם מִן הַשָּׁמַיִם, אַתֶּם הֲרֵי מְשַׁוְּעִים לְמַיִם מֵעַנְנֵי שָׁמַיִם, וּבַעֲבוּרְכֶם אָנוּ עוֹמְדִים כָּאן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת, וּמִתְפַּלְּלִים, מִתְחַנְּנִים לִפְנֵי בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים, שֶׁיַּאֲזִין תְּפִלָּתֵנוּ וְיִשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ". וְכַאֲשֶׁר יוֹשֵׁב מְרוֹמִים רוֹאֶה בְּצִדְקַת גְּדוֹלֵי הָעָם הַמַּפְקִירִים עַצְמָם בַּעֲבוּר צֹאן מַרְעִיתָם וּמִשְׁתַּתְּפִים בְּצַעֲרָם בְּלֵב שָׁלֵם, אוֹ אָז פּוֹנֶה מִשְּׁמֵי שָׁמַיִם, בְּצִדְקָם מְחוֹנֵן חַשְׁרַת מַיִם, מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם לְחַיִּים לְשׂבַע וְלִבְרָכָה. עַל דֶּרֶךְ זוֹ שָׁמַעְתִּי מִיְּדִידִי הַגָּאוֹן הַמְּפֻרְסָם רַבִּי אָשֵׁר וַיְס אִמְרָה נָאָה, עַל מַה שֶּׁהֵבִיאוּ הַ'תּוֹסְפוֹת' (מְנָחוֹת לז.) בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ. אַשְׁמְדַאי, מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים, הוֹצִיא מִתַּחַת הָאֲדָמָה אִישׁ אֶחָד בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים, וְאוֹתוֹ אִישׁ בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים נָשָׂא אִשָּׁה וְהוֹלִיד שִׁבְעָה בָּנִים, שִׁשָּׁה מֵהֶם הָיוּ בַּעֲלֵי רֹאשׁ אֶחָד, וְאֶחָד הָיָה דּוֹמֶה לְאָבִיו - בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים. כְּשֶׁמֵּת הָאָב בָּאוּ לְדִין לִפְנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְהַבֵּן בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים תָּבַע שְׁנֵי חֲלָקִים. מֶה עָשָׂה שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ? שָׁפַךְ מַיִם חַמִּים עַל אַחַד הָרָאשִׁים, וְכִסָּה אֶת הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא יִרְאֶה בִּשְׁפִיכָתוֹ וְיִצְעַק, אוּלָם שְׁנֵי הָרָאשִׁים צָעֲקוּ בְּיַחַד מִכְּאֵב הַחֹם. אוֹ אָז אָמַר שְׁלֹמֹה: 'שְׁמַע מִינַהּ שֶׁשֹּׁרֶשׁ אֶחָד יֵשׁ לָהֶם, וְאֵין לָהֶם אֶלָּא רַק חֵלֶק אֶחָד בַּנַּחֲלָה'. הֵעִירוּ הַמְּפָרְשִׁים, מִפְּנֵי מָה הֻצְרַךְ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לִבְדֹּק אוֹתוֹ עַל יְדֵי שְׁפִיכַת מַיִם חַמִּים, הֲרֵי הָיָה יָכוֹל לָתֵת לְרֹאשׁ אֶחָד דְּבַשׁ מָתוֹק, וְלִרְאוֹת אִם הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי מֵגִיב לִמְתִיקוּת הַמַּאֲכָל? אֶלָּא הַבֵּאוּר הוּא, שֶׁאִם אֶחָד מִשְׁתַּתֵּף בַּהֲנָאַת חֲבֵרוֹ, עֲדַיִן אֵין זוֹ רְאָיָה שֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּף עִם חֲבֵרוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וְיִתָּכֵן שֶׁבִּשְׁעַת צָרָתוֹ לֹא יִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתָּן לְהַבְחִין בַּאֲנָשִׁים עֲשִׁירִים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּמַעֲמָדָם הַגָּבוֹהַּ - יֵשׁ לָהֶם יְדִידִים וּמְשָׁרְתִים לָרֹב, הַמִּתְחַנְּפִים אֲלֵיהֶם בְּכָל דֶּרֶךְ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֵם יוֹרְדִים מִנִּכְסֵיהֶם ל"ע, מִיָּד נֶעֱלָמִים הַיְּדִידִים הָרַבִּים, כְּאִלּוּ נִבְלְעוּ בָּאֲדָמָה. אַךְ כְּשֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ צַעַר, וַחֲבֵרוֹ מִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים - אָז יֵשׁ לָנוּ סִימָן שֶׁהָאֲנָשִׁים אֵלּוּ הִנָּם יְדִידֵי אֱמֶת. (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)