Otzarot-Article

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (לב-כה) יַעֲקֹב אָבִינוּ נִלְחַם עִם שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו. הַגְּמָרָא (חולין צא) מְבִיאָה מַחֲלֹקֶת בְּאֵיזוֹ דְּמוּת הָיָה נִרְאֶה אוֹתוֹ "אִישׁ", אִם נִרְאָה כְּגוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁנִּרְאָה כְּתַלְמִיד חָכָם.

לִכְאוֹרָה, מַה זֶּה מְשַׁנֶּה אֵיךְ הָיָה נִרְאֶה שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו?

הַגָּאוֹן הָ"אַבְנֵי נֵזֶר" זַצַ"ל בֵּאֵר, שֶׁהַדָּבָר מְסַמֵּל אֶת יֵצֶר הָרַע שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַעֲבֹר עֲבֵרָה. לִפְעָמִים הוּא בָּא לָאָדָם בִּדְמוּת גּוֹי, אָז - הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁיֵּצֶר הָרַע מְנַסֶּה לְפַתּוֹתוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרָה וְהוּא נִזְהָר מִמֶּנּוּ בְּהֶתְאֵם. אַךְ לִפְעָמִים יֵצֶר הָרַע מַגִּיעַ בְּ"אִצְטְלָא דְּרַבָּנָן" - אָז הַמַּצָּב קָשֶׁה יוֹתֵר, כִּי הָאָדָם מְשֻׁכְנָע שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא בְּעֶצֶם מִצְוָה.

בְּסֵפֶר "שֵׁם מִשְּׁמוּאֵל" נִכְתַּב, שֶׁזּוֹ גַּם כַּוָּנַת הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין רַב לִשְׁמוּאֵל בַּגְּמָרָא (ברכות סא), רַב אָמַר שֶׁיֵּצֶר הָרַע דּוֹמֶה לִ"זְבוּב", וּשְׁמוּאֵל אָמַר שֶׁיֵּצֶר הָרַע דּוֹמֶה לְ"חִטָּה". רַב הִתְכַּוֵּן לַיֵּצֶר הָרַע שֶׁבָּא בְּצוּרַת גּוֹי, וְלָכֵן בָּא כִּזְבוּב הַמִּתְעוֹפֵף בַּמְּקוֹמוֹת הַמְגֻנִּים בְּיוֹתֵר, וְעַל אַף שֶׁמְּגָרְשִׁים אוֹתוֹ - חוֹזֵר שׁוּב וָשׁוּב. וְאִלּוּ שְׁמוּאֵל הִתְכַּוֵּן לַיֵּצֶר הָרַע שֶׁנִּדְמֶה כְּתַלְמִיד חָכָם הַמֵּבִיא לָאָדָם טְעָנוֹת שִׂכְלִיּוֹת לָמָּה הָעֲבֵרָה הִיא בְּעֶצֶם מִצְוָה. לָכֵן הוּא מַגִּיעַ בְּצוּרַת חִטָּה שֶׁהִיא סִימָן לְדַעַת, כְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא (ברכות מ): אֵין תִּינוֹק יוֹדֵעַ לִקְרוֹת "אַבָּא" וְ"אִמָּא" עַד שֶׁטּוֹעֵם טַעַם דָּגָן (מעיינה של תורה).

מִכָּל זֹאת נִלְמַד עַד כַּמָּה אָנוּ צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מִיֵּצֶר הָרַע שֶׁמְּנַסֶּה לְתַעְתֵּעַ בָּנוּ שׁוּב וָשׁוּב. תַּפְקִידֵנוּ הוּא לְהֵאָבֵק עִמּוֹ תָּמִיד, כִּי אִתּוֹ אָסוּר לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם!

סִפֵּר הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי זַצַ"ל (והגדת): בְּפַאֲתֵי בִּיָאלִיסְטוֹק, שֶׁבָּהּ לָמַדְתִּי, הָיָה בֵּית מְשֻׁגָּעִים. יוֹם אֶחָד עָבַרְתִּי שָׁם וּשְׁנֵי חוֹסִים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי שֶׁאֶתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר. הַשְּׁנַיִם סִפְּרוּ שֶׁהֵם יְהוּדִים שֶׁהִכְנִיסוּ אוֹתָם לְכָאן בִּגְלַל עֲלִילָה שְׁפָלָה, וְקָשֶׁה לָהֶם לִשְׁהוֹת שָׁם יַחַד עִם כָּל הַגּוֹיִים, כִּי הֵם הַיְּהוּדִים הַיְחִידִים שֶׁנִּמְצָאִים בַּמּוֹסָד.

הַשְּׁנַיִם שָׂמְחוּ לִפְגֹּשׁ יְהוּדִי וּלְהַחֲלִיף עִמּוֹ מִלִּים בְּאִידִישׁ וְאַף בִּקְּשׁוּ שֶׁאֶפְעַל לְשִׁחְרוּרָם.

הֵם דִּבְּרוּ בְּהִגָּיוֹן וְשִׁכְנְעוּ אוֹתִי לְנַסּוֹת לַעֲזֹר לָהֶם. לָקַחְתִּי מֵהֶם אֶת שְׁמוֹתָם וְאֶת פְּרָטֵיהֶם הָאִישִׁיִּים וְהִבְטַחְתִּי שֶׁאֲנַסֶּה לַעֲזֹר לָהֶם. לִפְנֵי שֶׁנִּפְרַדְתִּי מֵהֶם לְשָׁלוֹם, אָמַר לִי הָאֶחָד: "לְמַעַן הַשֵּׁם! עֲשֵׂה זֹאת מַהֵר כְּכָל שֶׁתּוּכַל, אַל תְּעַכֵּב אֶת הַגְּאֻלָּה!"

"מַה זֶּה קָשׁוּר לַגְּאֻלָּה?" שָׁאַלְתִּי. "אֲנִי הַמָּשִׁיחַ!" הִבְהִיר. "כָּל יוֹם שֶׁאֲנִי כָּאן - הַגְּאֻלָּה מִתְמַהְמַהַת!"

אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר!... לְפֶתַע הִתְעָרֵב הַשֵּׁנִי בַּשִּׂיחָה וְאָמַר: "אַל תַּאֲמִין לוֹ! הוּא אֵינוֹ הַמָּשִׁיחַ!"

"מִנַּיִן לְךָ שֶׁהוּא אֵינוֹ הַמָּשִׁיחַ?" הִקְשֵׁיתִי. וְהוּא הִתְקוֹמֵם: "כִּי אֲנִי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְלֹא שָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ!"...

נוּ. כְּבָר אֵין צֹרֶךְ לְבָרֵר גַּם עָלָיו... בִּתְחִלַּת הַשִּׂיחָה הֵם הָיוּ נִרְאִים חֲכָמִים וְהֶגְיוֹנִיִּים, עַד שֶׁהִתְבָּרֵר שֶׁאֵינָם מִן הַיִּשּׁוּב.

כָּךְ הוּא יֵצֶר הָרַע, הוּא חָכָם מֵאֵין כָּמוֹהוּ, הוּא מְשַׁכְנֵעַ אוֹתָנוּ בְּכָל הַדְּרָכִים וּבְכָל הַטִּעוּנִים שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא הַדָּבָר הַנָּכוֹן בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת, אַךְ בְּעֶצֶם הִיא הַדָּבָר הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר! וְכָךְ גּוֹרֵם לָנוּ לְאַבֵּד אֶת עוֹלָמֵנוּ. לָכֵן עָלֵינוּ לִלְמֹד אֶת דַּרְכֵי פְּעֻלָּתוֹ וּלְסַקֵּל אֶת מְזִמּוֹתָיו בַּהֶתְאֵם, בַּזְּמַן הַנָּכוֹן, בְּטֶרֶם תִּכָּנֵס בָּנוּ "רוּחַ שְׁטוּת"! (סוטה ג). (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	יום כיפור תשפ"ד
	נְבַקֵּשׁ גְּאֻלָּה, וְהַכֹּל בִּכְלָל!
	"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (לב-כה) יַעֲקֹב אָבִינוּ נִלְחַם עִם שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו. הַגְּמָרָא (חולין צא) מְבִיאָה מַחֲלֹקֶת בְּאֵיזוֹ דְּמוּת הָיָה נִרְאֶה אוֹתוֹ "אִישׁ", אִם נִרְאָה כְּגוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁנִּרְאָה כְּתַלְמִיד חָכָם. לִכְאוֹרָה, מַה זֶּה מְשַׁנֶּה אֵיךְ הָיָה נִרְאֶה שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו? הַגָּאוֹן הָ"אַבְנֵי נֵזֶר" זַצַ"ל בֵּאֵר, שֶׁהַדָּבָר מְסַמֵּל אֶת יֵצֶר הָרַע שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַעֲבֹר עֲבֵרָה. לִפְעָמִים הוּא בָּא לָאָדָם בִּדְמוּת גּוֹי, אָז - הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁיֵּצֶר הָרַע מְנַסֶּה לְפַתּוֹתוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרָה וְהוּא נִזְהָר מִמֶּנּוּ בְּהֶתְאֵם. אַךְ לִפְעָמִים יֵצֶר הָרַע מַגִּיעַ בְּ"אִצְטְלָא דְּרַבָּנָן" - אָז הַמַּצָּב קָשֶׁה יוֹתֵר, כִּי הָאָדָם מְשֻׁכְנָע שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא בְּעֶצֶם מִצְוָה. בְּסֵפֶר "שֵׁם מִשְּׁמוּאֵל" נִכְתַּב, שֶׁזּוֹ גַּם כַּוָּנַת הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין רַב לִשְׁמוּאֵל בַּגְּמָרָא (ברכות סא), רַב אָמַר שֶׁיֵּצֶר הָרַע דּוֹמֶה לִ"זְבוּב", וּשְׁמוּאֵל אָמַר שֶׁיֵּצֶר הָרַע דּוֹמֶה לְ"חִטָּה". רַב הִתְכַּוֵּן לַיֵּצֶר הָרַע שֶׁבָּא בְּצוּרַת גּוֹי, וְלָכֵן בָּא כִּזְבוּב הַמִּתְעוֹפֵף בַּמְּקוֹמוֹת הַמְגֻנִּים בְּיוֹתֵר, וְעַל אַף שֶׁמְּגָרְשִׁים אוֹתוֹ - חוֹזֵר שׁוּב וָשׁוּב. וְאִלּוּ שְׁמוּאֵל הִתְכַּוֵּן לַיֵּצֶר הָרַע שֶׁנִּדְמֶה כְּתַלְמִיד חָכָם הַמֵּבִיא לָאָדָם טְעָנוֹת שִׂכְלִיּוֹת לָמָּה הָעֲבֵרָה הִיא בְּעֶצֶם מִצְוָה. לָכֵן הוּא מַגִּיעַ בְּצוּרַת חִטָּה שֶׁהִיא סִימָן לְדַעַת, כְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא (ברכות מ): אֵין תִּינוֹק יוֹדֵעַ לִקְרוֹת "אַבָּא" וְ"אִמָּא" עַד שֶׁטּוֹעֵם טַעַם דָּגָן (מעיינה של תורה). מִכָּל זֹאת נִלְמַד עַד כַּמָּה אָנוּ צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מִיֵּצֶר הָרַע שֶׁמְּנַסֶּה לְתַעְתֵּעַ בָּנוּ שׁוּב וָשׁוּב. תַּפְקִידֵנוּ הוּא לְהֵאָבֵק עִמּוֹ תָּמִיד, כִּי אִתּוֹ אָסוּר לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם! סִפֵּר הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי זַצַ"ל (והגדת): בְּפַאֲתֵי בִּיָאלִיסְטוֹק, שֶׁבָּהּ לָמַדְתִּי, הָיָה בֵּית מְשֻׁגָּעִים. יוֹם אֶחָד עָבַרְתִּי שָׁם וּשְׁנֵי חוֹסִים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי שֶׁאֶתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר. הַשְּׁנַיִם סִפְּרוּ שֶׁהֵם יְהוּדִים שֶׁהִכְנִיסוּ אוֹתָם לְכָאן בִּגְלַל עֲלִילָה שְׁפָלָה, וְקָשֶׁה לָהֶם לִשְׁהוֹת שָׁם יַחַד עִם כָּל הַגּוֹיִים, כִּי הֵם הַיְּהוּדִים הַיְחִידִים שֶׁנִּמְצָאִים בַּמּוֹסָד. הַשְּׁנַיִם שָׂמְחוּ לִפְגֹּשׁ יְהוּדִי וּלְהַחֲלִיף עִמּוֹ מִלִּים בְּאִידִישׁ וְאַף בִּקְּשׁוּ שֶׁאֶפְעַל לְשִׁחְרוּרָם. הֵם דִּבְּרוּ בְּהִגָּיוֹן וְשִׁכְנְעוּ אוֹתִי לְנַסּוֹת לַעֲזֹר לָהֶם. לָקַחְתִּי מֵהֶם אֶת שְׁמוֹתָם וְאֶת פְּרָטֵיהֶם הָאִישִׁיִּים וְהִבְטַחְתִּי שֶׁאֲנַסֶּה לַעֲזֹר לָהֶם. לִפְנֵי שֶׁנִּפְרַדְתִּי מֵהֶם לְשָׁלוֹם, אָמַר לִי הָאֶחָד: "לְמַעַן הַשֵּׁם! עֲשֵׂה זֹאת מַהֵר כְּכָל שֶׁתּוּכַל, אַל תְּעַכֵּב אֶת הַגְּאֻלָּה!" "מַה זֶּה קָשׁוּר לַגְּאֻלָּה?" שָׁאַלְתִּי. "אֲנִי הַמָּשִׁיחַ!" הִבְהִיר. "כָּל יוֹם שֶׁאֲנִי כָּאן - הַגְּאֻלָּה מִתְמַהְמַהַת!" אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר!... לְפֶתַע הִתְעָרֵב הַשֵּׁנִי בַּשִּׂיחָה וְאָמַר: "אַל תַּאֲמִין לוֹ! הוּא אֵינוֹ הַמָּשִׁיחַ!" "מִנַּיִן לְךָ שֶׁהוּא אֵינוֹ הַמָּשִׁיחַ?" הִקְשֵׁיתִי. וְהוּא הִתְקוֹמֵם: "כִּי אֲנִי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְלֹא שָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ!"... נוּ. כְּבָר אֵין צֹרֶךְ לְבָרֵר גַּם עָלָיו... בִּתְחִלַּת הַשִּׂיחָה הֵם הָיוּ נִרְאִים חֲכָמִים וְהֶגְיוֹנִיִּים, עַד שֶׁהִתְבָּרֵר שֶׁאֵינָם מִן הַיִּשּׁוּב. כָּךְ הוּא יֵצֶר הָרַע, הוּא חָכָם מֵאֵין כָּמוֹהוּ, הוּא מְשַׁכְנֵעַ אוֹתָנוּ בְּכָל הַדְּרָכִים וּבְכָל הַטִּעוּנִים שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא הַדָּבָר הַנָּכוֹן בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת, אַךְ בְּעֶצֶם הִיא הַדָּבָר הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר! וְכָךְ גּוֹרֵם לָנוּ לְאַבֵּד אֶת עוֹלָמֵנוּ. לָכֵן עָלֵינוּ לִלְמֹד אֶת דַּרְכֵי פְּעֻלָּתוֹ וּלְסַקֵּל אֶת מְזִמּוֹתָיו בַּהֶתְאֵם, בַּזְּמַן הַנָּכוֹן, בְּטֶרֶם תִּכָּנֵס בָּנוּ "רוּחַ שְׁטוּת"! (סוטה ג). (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)