Otzarot-Article

"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ... וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" (טו-יג) הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף מָשָׁאשׁ זַצַ"ל סִפֵּר מַעֲשֶׂה: אֶחָד מִמַּלְכֵי אִיטַלְיָה רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ עֶבֶד עֲנָק אוֹחֵז בְּצַוַּאר בְּנוֹ וּמְהַדֵּק אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאַכְזָרִיּוּת וְעוֹמֵד לְחָנְקוֹ! פְּנֵי הַבֵּן מַאְדִּימוּת וּמַכְחִילוֹת, עֵינָיו יוֹצְאוֹת מֵחוֹרֵיהֶן, וְהָאָב הָאֻמְלָל זוֹעֵק בַּחֲרָדָה. הוּא הִתְעוֹרֵר, שָׁטוּף זֵעָה קָרָה.

קָם הַמֶּלֶךְ רוֹעֵד וְרוֹתֵת, נִרְעָשׁ וְנִפְחָד, הַמַּחֲזֶה לֹא מָשׁ מִנֶּגֶד עֵינָיו. לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה יוֹם, יוֹמַיִם וּשְׁלֹשָׁה. בָּא לְבַקְּרוֹ אֶחָד מֵחַכְמֵי הַמַּמְלָכָה וְנֶחֱרַד לְמַרְאֵהוּ. סָח לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת חֲלוֹמוֹ הַנּוֹרָא.

אָמַר הַיּוֹעֵץ: "עַתָּה אֲנִי מֵבִין אֶת גַּדְלוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָעִבְרִי! הוּא רָאָה בְּמַחֲזֵה הַנְּבוּאָה שֶׁצֶּאֱצָאָיו יִשְׁתַּעְבְּדוּ וְיִתְעַנּוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְהִצְדִּיק אֶת הַדִּין בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה. וְאַתָּה, הַמֶּלֶךְ, רָאִיתָ חֲלוֹם שֶׁל דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְעִם זֹאת לֹא שָׁקֵט לִבְּךָ?!"

הַמֶּלֶךְ נוֹתַר חֲסַר מָנוֹחַ, וּבַסּוֹף הִשְׁתַּגֵּעַ מֵהַחֲלוֹם וּמֵת בְּשִׁגְעוֹנוֹ!

אָמַר הַגְּרִ"י מָשָׁאשׁ זַצַ"ל: נְבוּאָה זוֹ נֶחְשֶׁבֶת לְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹתָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ: לִרְאוֹת הַאִם יְקַבְּלָהּ בְּחֹסֶן אֱמוּנָה. וּמֵאַבְרָהָם אָבִינוּ נִלְמַד לִשְׁמֹר עַל חֹסֶן אֱמוּנָתֵנוּ וְלֹא לִתְעוֹת וּלְהַתְעוֹת אֶת עַצְמֵנוּ.

מוּבָא בְּסֵפֶר "דּוֹבֵר שָׁלוֹם": אָדָם עָלוּל לִתְעוֹת בִּגְלַל סִבָּה חִיצוֹנִית. כְּגוֹן, שֶׁהִטְעוּהוּ בְּדַרְכּוֹ וְהִשִּׂיאוּהוּ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה. אֲבָל יֵשׁ דָּבָר גָּרוּעַ יוֹתֵר, שֶׁעָלָיו אָנוּ מְקוֹנְנִים - שֶׁ"תָּעִינוּ" מִשּׁוּם שֶׁ"תִּעְתַּעְנוּ". כְּלוֹמַר, הִתְעֵינוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהַאֲשִׁים בְּכָךְ אִישׁ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא: "הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם"! (ירמיה מב-כ).

הַמַּגִּיד מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל הִמְשִׁיל עַל כָּךְ מָשָׁל.

שִׁכּוֹר אֶחָד יָשַׁב בְּבֵית הַמְּזִיגָה, וּלְפֶתַע הִתְחִיל לִצְעֹק: "הַצִּילוּ, חוּשׁוּ וְהִמָּלְטוּ עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם! הַבַּיִת עוֹמֵד לִפֹּל!"

צָחֲקוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ: "הַס, הֲבָלִים תְּדַבֵּר! הַבַּיִת אֵיתָן וְחָזָק, אַל תְּעוֹרֵר מְהוּמָה עַל לֹא מְאוּמָה!"

וְהַשִּׁכּוֹר זוֹעֵק: "עוֹד רֶגַע קָט, וְהַכֹּל יִקְרֹס! רְאוּ, הַקִּירוֹת כְּבָר חַגִּים סָבִיב".

הַצְּחוֹק גָּבַר, וְהַנּוֹכְחִים עָנוּ לוֹ: "אַדְּרַבָּא, אִם הַבַּיִת עוֹמֵד לִפֹּל - חוּשׁ וְהַצֵּל אֶת נַפְשְׁךָ, הִמָּלֵט רִאשׁוֹן!"

"וַדַּאי, וַדַּאי", מִלְמֵל הַשִּׁכּוֹר, קָם בִּכְבֵדוּת וְקִרְטַע בְּדַרְכּוֹ. כָּשַׁל לְיָמִין וְנָטָה לִשְׂמֹאל, וְאָמַר בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן: "הִנֵּה, אַתֶּם רוֹאִים? הַקִּירוֹת מִשְׁתּוֹלְלִים. פַּעַם הַקִּיר הַיְמָנִי מִתְקָרֵב, וּפַעַם הַקִּיר הַשְּׂמָאלִי"... ‏

צָחֲקוּ הַכֹּל עַד כְּלוֹת הַכֹּחוֹת, וְאָמְרוּ לוֹ: "הוֹי, שׁוֹטֶה, לֹא הַקִּירוֹת מִסְתּוֹבְבִים, אֶלָּא רֹאשְׁךָ מִסְתּוֹבֵב..."

אָמַר הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא זַצַ"ל: אָדָם שֶׁנִּכְשַׁל בַּעֲבֵרָה וְיוֹדֵעַ שֶׁהִיא עֲבֵרָה, יֵקַל לוֹ לָשׁוּב עָלֶיהָ בִּתְשׁוּבָה. לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר יְיַסְּרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם - יָשִׂים אֶל לִבּוֹ כַּמָּה הִתְרַחֵק וּמַה תּוֹבְעִים מִמֶּנּוּ, וְיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל יֵשׁ אָדָם שֶׁתּוֹעֶה וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר - לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה, אֶלָּא אַף אִם יְיַסְּרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם - יִדְבַּק עוֹד יוֹתֵר בְּדַרְכּוֹ הַשְּׁגוּיָה, שֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁהִיא הָרְצוּיָה.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

לְאָדָם שֶׁהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ לְעִיר אַחַת. הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי אָבִיב, הַשָּׂדוֹת פָּרְחוּ וְנִיחוֹחָם הָיָה מְשַׁכֵּר. הֶחְלִיט הָאִישׁ לִנְטוֹת מִן הַדֶּרֶךְ וּלְהִתְבַּשֵּׂם מִן הַמַּרְאוֹת וּמִן הָרֵיחוֹת. אֲבָל בְּכָל צַעַד הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מִתְרַחֵק מִמְּחוֹז חֶפְצוֹ, וְעַד מְהֵרָה הוּא יִתְעַשֵּׁת וְיָשׁוּב עַל עִקְבוֹתָיו. וְאִם יָצוּץ מִכְשׁוֹל בְּדַרְכּוֹ – בְּוַדַּאי יָשׁוּב מַהֵר יוֹתֵר.

אֲבָל אִם בְּהַגִּיעוֹ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, הוּא טָעָה וּבָחַר בַּדֶּרֶךְ הַשְּׁגוּיָה, הַמּוֹלִיכָה לְעִיר אַחֶרֶת, הֲרֵי שֶׁבְּכָל צַעַד מִצְּעָדָיו הוּא בָּטוּחַ שֶׁהוּא מִתְקָרֵב לִמְחוֹז חֶפְצוֹ! וְאִם יִפְגֹּשׁ בְּמִכְשׁוֹל בְּדַרְכּוֹ - יַעֲשֶׂה כָּל מַאֲמָץ כְּדֵי לִגְבֹּר עָלָיו וּלְהַמְשִׁיךְ! הֲרֵי אֵין לוֹ תַּקָּנָה, אִם לֹא יִפְקְחוּ אֶת עֵינָיו!... (שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן, כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, שְׂפַת הַיְרִיעָה)

	ראש השנה תשפ"ד
	הַתַּשְׁלִיךְ לְיַד שְׂפַת הַיָּם, הַנָּהָר, הַבְּאֵר, אוֹ הַבּוֹר
	"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ... וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" (טו-יג) הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף מָשָׁאשׁ זַצַ"ל סִפֵּר מַעֲשֶׂה: אֶחָד מִמַּלְכֵי אִיטַלְיָה רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ עֶבֶד עֲנָק אוֹחֵז בְּצַוַּאר בְּנוֹ וּמְהַדֵּק אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאַכְזָרִיּוּת וְעוֹמֵד לְחָנְקוֹ! פְּנֵי הַבֵּן מַאְדִּימוּת וּמַכְחִילוֹת, עֵינָיו יוֹצְאוֹת מֵחוֹרֵיהֶן, וְהָאָב הָאֻמְלָל זוֹעֵק בַּחֲרָדָה. הוּא הִתְעוֹרֵר, שָׁטוּף זֵעָה קָרָה. קָם הַמֶּלֶךְ רוֹעֵד וְרוֹתֵת, נִרְעָשׁ וְנִפְחָד, הַמַּחֲזֶה לֹא מָשׁ מִנֶּגֶד עֵינָיו. לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה יוֹם, יוֹמַיִם וּשְׁלֹשָׁה. בָּא לְבַקְּרוֹ אֶחָד מֵחַכְמֵי הַמַּמְלָכָה וְנֶחֱרַד לְמַרְאֵהוּ. סָח לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת חֲלוֹמוֹ הַנּוֹרָא. אָמַר הַיּוֹעֵץ: "עַתָּה אֲנִי מֵבִין אֶת גַּדְלוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָעִבְרִי! הוּא רָאָה בְּמַחֲזֵה הַנְּבוּאָה שֶׁצֶּאֱצָאָיו יִשְׁתַּעְבְּדוּ וְיִתְעַנּוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְהִצְדִּיק אֶת הַדִּין בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה. וְאַתָּה, הַמֶּלֶךְ, רָאִיתָ חֲלוֹם שֶׁל דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְעִם זֹאת לֹא שָׁקֵט לִבְּךָ?!" הַמֶּלֶךְ נוֹתַר חֲסַר מָנוֹחַ, וּבַסּוֹף הִשְׁתַּגֵּעַ מֵהַחֲלוֹם וּמֵת בְּשִׁגְעוֹנוֹ! אָמַר הַגְּרִ"י מָשָׁאשׁ זַצַ"ל: נְבוּאָה זוֹ נֶחְשֶׁבֶת לְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹתָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ: לִרְאוֹת הַאִם יְקַבְּלָהּ בְּחֹסֶן אֱמוּנָה. וּמֵאַבְרָהָם אָבִינוּ נִלְמַד לִשְׁמֹר עַל חֹסֶן אֱמוּנָתֵנוּ וְלֹא לִתְעוֹת וּלְהַתְעוֹת אֶת עַצְמֵנוּ. מוּבָא בְּסֵפֶר "דּוֹבֵר שָׁלוֹם": אָדָם עָלוּל לִתְעוֹת בִּגְלַל סִבָּה חִיצוֹנִית. כְּגוֹן, שֶׁהִטְעוּהוּ בְּדַרְכּוֹ וְהִשִּׂיאוּהוּ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה. אֲבָל יֵשׁ דָּבָר גָּרוּעַ יוֹתֵר, שֶׁעָלָיו אָנוּ מְקוֹנְנִים - שֶׁ"תָּעִינוּ" מִשּׁוּם שֶׁ"תִּעְתַּעְנוּ". כְּלוֹמַר, הִתְעֵינוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהַאֲשִׁים בְּכָךְ אִישׁ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא: "הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם"! (ירמיה מב-כ). הַמַּגִּיד מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל הִמְשִׁיל עַל כָּךְ מָשָׁל. שִׁכּוֹר אֶחָד יָשַׁב בְּבֵית הַמְּזִיגָה, וּלְפֶתַע הִתְחִיל לִצְעֹק: "הַצִּילוּ, חוּשׁוּ וְהִמָּלְטוּ עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם! הַבַּיִת עוֹמֵד לִפֹּל!" צָחֲקוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ: "הַס, הֲבָלִים תְּדַבֵּר! הַבַּיִת אֵיתָן וְחָזָק, אַל תְּעוֹרֵר מְהוּמָה עַל לֹא מְאוּמָה!" וְהַשִּׁכּוֹר זוֹעֵק: "עוֹד רֶגַע קָט, וְהַכֹּל יִקְרֹס! רְאוּ, הַקִּירוֹת כְּבָר חַגִּים סָבִיב". הַצְּחוֹק גָּבַר, וְהַנּוֹכְחִים עָנוּ לוֹ: "אַדְּרַבָּא, אִם הַבַּיִת עוֹמֵד לִפֹּל - חוּשׁ וְהַצֵּל אֶת נַפְשְׁךָ, הִמָּלֵט רִאשׁוֹן!" "וַדַּאי, וַדַּאי", מִלְמֵל הַשִּׁכּוֹר, קָם בִּכְבֵדוּת וְקִרְטַע בְּדַרְכּוֹ. כָּשַׁל לְיָמִין וְנָטָה לִשְׂמֹאל, וְאָמַר בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן: "הִנֵּה, אַתֶּם רוֹאִים? הַקִּירוֹת מִשְׁתּוֹלְלִים. פַּעַם הַקִּיר הַיְמָנִי מִתְקָרֵב, וּפַעַם הַקִּיר הַשְּׂמָאלִי"... ‏ צָחֲקוּ הַכֹּל עַד כְּלוֹת הַכֹּחוֹת, וְאָמְרוּ לוֹ: "הוֹי, שׁוֹטֶה, לֹא הַקִּירוֹת מִסְתּוֹבְבִים, אֶלָּא רֹאשְׁךָ מִסְתּוֹבֵב..." אָמַר הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא זַצַ"ל: אָדָם שֶׁנִּכְשַׁל בַּעֲבֵרָה וְיוֹדֵעַ שֶׁהִיא עֲבֵרָה, יֵקַל לוֹ לָשׁוּב עָלֶיהָ בִּתְשׁוּבָה. לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר יְיַסְּרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם - יָשִׂים אֶל לִבּוֹ כַּמָּה הִתְרַחֵק וּמַה תּוֹבְעִים מִמֶּנּוּ, וְיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל יֵשׁ אָדָם שֶׁתּוֹעֶה וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר - לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה, אֶלָּא אַף אִם יְיַסְּרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם - יִדְבַּק עוֹד יוֹתֵר בְּדַרְכּוֹ הַשְּׁגוּיָה, שֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁהִיא הָרְצוּיָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ לְעִיר אַחַת. הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי אָבִיב, הַשָּׂדוֹת פָּרְחוּ וְנִיחוֹחָם הָיָה מְשַׁכֵּר. הֶחְלִיט הָאִישׁ לִנְטוֹת מִן הַדֶּרֶךְ וּלְהִתְבַּשֵּׂם מִן הַמַּרְאוֹת וּמִן הָרֵיחוֹת. אֲבָל בְּכָל צַעַד הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מִתְרַחֵק מִמְּחוֹז חֶפְצוֹ, וְעַד מְהֵרָה הוּא יִתְעַשֵּׁת וְיָשׁוּב עַל עִקְבוֹתָיו. וְאִם יָצוּץ מִכְשׁוֹל בְּדַרְכּוֹ – בְּוַדַּאי יָשׁוּב מַהֵר יוֹתֵר. אֲבָל אִם בְּהַגִּיעוֹ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, הוּא טָעָה וּבָחַר בַּדֶּרֶךְ הַשְּׁגוּיָה, הַמּוֹלִיכָה לְעִיר אַחֶרֶת, הֲרֵי שֶׁבְּכָל צַעַד מִצְּעָדָיו הוּא בָּטוּחַ שֶׁהוּא מִתְקָרֵב לִמְחוֹז חֶפְצוֹ! וְאִם יִפְגֹּשׁ בְּמִכְשׁוֹל בְּדַרְכּוֹ - יַעֲשֶׂה כָּל מַאֲמָץ כְּדֵי לִגְבֹּר עָלָיו וּלְהַמְשִׁיךְ! הֲרֵי אֵין לוֹ תַּקָּנָה, אִם לֹא יִפְקְחוּ אֶת עֵינָיו!... (שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן, כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, שְׂפַת הַיְרִיעָה)