Otzarot-Article

"וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב... לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ" (לא-נ) לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ נִכְתְּבָה בַּפָּסוּק הַלָּשׁוֹן "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה'" – וְלֹא 'וַנַּקְרֵב קָרְבָּן לַה''? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

בָּעִיר לֶבּוֹב, הִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי עָשִׁיר וּשְׁמוֹ הֶרְצְלִי, אֲשֶׁר הָיָה מִגְּדוֹלֵי בַּעֲלֵי הַצְּדָקָה שֶׁבָּעִיר. אֶת הוֹנוֹ עָשָׂה הֶרְצְלִי מִמִּסְחָר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, וּכְכָל שֶׁגָּדַל הוֹנוֹ – כָּךְ הִרְבָּה הוּא בְּמַעֲשֵׂי צְדָקָה וָחֶסֶד, וּפָתַח אֶת יָדוֹ לִרְוָחָה לְכָל עָנִי וּלְכָל נִצְרָךְ וּלְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה.

בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר נִתְבַּע עַל יְדֵי גַּבָּאֵי הַצְּדָקָה וְתָרַם בְּחֵפֶץ לֵב לְטוֹבַת עִנְיָן נָחוּץ, שָׁפַךְ אֶת לִבּוֹ וְסִפֵּר כֵּיצַד עוֹלֶה בְּיָדוֹ בְּנָקֵל לִפְתֹּחַ אֶת יָדוֹ וּלְפַזֵּר מֵהוֹנוֹ לַאֲחֵרִים. וְכָךְ סִפֵּר:

בִּהְיוֹתוֹ צָעִיר לְיָמִים, כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בְּמִסְחָר – יָצָא הֶרְצְלִי אֶל הַיָּרִיד הַגָּדוֹל, כְּשֶׁבְּאַמְתַּחְתּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁקְלֵי כֶּסֶף - סְכוּם לֹא מְבֻטָּל. אֶת עוֹלַם הָאֲבָנִים וְהַיַּהֲלוֹמִים, עַל נִבְכֵי סוֹדוֹתָיו – הִכִּיר הֶרְצְלִי הֵיטֵב מִבֵּית אַבָּא, כָּךְ שֶׁהוּא לֹא חָשַׁשׁ לָצֵאת אֶל הַיָּרִיד לְבַדּוֹ. וּבְכָל זֹאת, בְּעָמְדוֹ שָׁם, בְּמֶרְכַּז הַיָּרִיד, כְּשֶׁסְּבִיבוֹ נִסְגָּרוֹת בִּמְחִי יָד עִסְקָאוֹת עֲנָק בִּסְכוּמֵי עָתֵק – הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁרֹאשׁוֹ מִסְתַּחְרֵר...

לְפֶתַע, הִגִּיעַ לְאָזְנָיו שֶׁל הֶרְצְלִי קוֹל בְּכִי חֲרִישִׁי. בְּסַעֲרַת הַיָּרִיד, אִישׁ לֹא הִבְחִין בָּאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה שֶׁבָּכְתָה שָׁם, אוּלָם לִבּוֹ הָרַחוּם שֶׁל הֶרְצְלִי לֹא הִנִּיחַ לוֹ לְהִתְעַלֵּם מִבְּכִיָּה וּלְהַמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע מְאוּמָה.

לְפִיכָךְ, נִגַּשׁ הֶרְצְלִי אֶל הָאִשָּׁה, וּבֵרֵר אֶת סִבַּת בִּכְיָהּ. כָּךְ נוֹדַע לוֹ כִּי מְדֻבָּר בְּאִשָּׁה אַלְמָנָה, אֲשֶׁר הִתְחַיְּבָה לְהַשְׁלִישׁ סְכוּם שֶׁל אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁקְלֵי כֶּסֶף לַנְּדוּנְיָה שֶׁל בִּתָּהּ אֲשֶׁר בָּאָה בִּבְרִית הָאֵרוּסִין, וּבְיָדָהּ אֵין פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ...

"שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת צִפְּתָה בִּתִּי לְהָקִים אֶת בֵּיתָהּ, גַּם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה הָיָה כְּאִלּוּ נִגְזַר עָלֶיהָ לָשֶׁבֶת בּוֹדֵדָה עַד שֶׁיַּלְבִּין שְׂעַר רֹאשָׁהּ, וְעַתָּה, עַד שֶׁסּוֹף סוֹף מָצְאָה אֶת זִוּוּגָהּ – הַשִּׁדּוּךְ עָלוּל לְהִתְבַּטֵּל רַק בְּשֶׁל חֶסְרוֹן הַמָּעוֹת!" מֵרְרָה הָאִשָּׁה בְּבֶכִי. דְּבָרֶיהָ חִלְחֲלוּ לְלִבּוֹ שֶׁל הֶרְצְלִי וְהוּא מִהֵר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה: עַל אֲתַר רוֹקֵן אֶת אַרְנָקוֹ, וּמָסַר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ – אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁקְלֵי כֶּסֶף – לְיָדָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה. פָּנֶיהָ אוֹרוּ לְפֶתַע, וּבְרָכוֹת הֻרְעֲפוּ מִפִּיהָ בְּלֹא הֶרֶף עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַנָּדִיב הָאַלְמוֹנִי, שֶׁסָּבְרָה כִּי הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, לֹא פָּחוֹת...

כָּעֵת, בִּהְיוֹתוֹ חֲסַר כֹּל – לֹא הָיָה לְהֶרְצְלִי עוֹד מַה לְּחַפֵּשׂ בַּיָּרִיד, וּבְכָל זֹאת, הוּא הִמְשִׁיךְ לְשׁוֹטֵט בֵּין הַדּוּכָנִים. לְפֶתַע, נִגַּשׁ אֵלָיו אָדָם בִּלְתִּי מֻכָּר, וְאָמַר:

"יֵשׁ לִי הָרֹשֶׁם שֶׁאַתָּה מֵבִין בִּסְחוֹרָה... וּבְכֵן, מַה דַּעְתְּךָ עַל מַחֲרֹזֶת הָאַלְמֻגִּים הַנִּפְלָאָה הַזּוֹ? אַתָּה בְּוַדַּאי מֵבִין אֶת עֶרְכָּהּ... וּבְכָל זֹאת, אֶמְכֹּר לְךָ אוֹתָהּ בִּתְמוּרָה שֶׁל אֶלֶף שִׁקְלֵי כֶּסֶף בִּלְבַד, וַאֲפִלּוּ אַמְתִּין עִם הַתַּשְׁלוּם עַד לְיוֹם הַמָּחָר!"

הֶרְצְלִי הֵבִין הֵיטֵב בְּטִיבָהּ שֶׁל הַסְּחוֹרָה שֶׁהֻצְּגָה בְּפָנָיו... הוּא יָדַע שֶׁהַשַּׁרְשֶׁרֶת הַנִּפְלָאָה שָׁוָה פִּי כַּמָּה וְכַמָּה מֵהַמְּחִיר שֶׁנָּקַב הַסּוֹחֵר, וּלְפִיכָךְ, הוּא קִבֵּל אֶת הַהַצָּעָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם... הוּא לָקַח אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הִסְפִּיק לִמְכֹּר אוֹתָהּ בִּמְחִיר כָּפוּל וּמְכֻפָּל. בַּסְּכוּם שֶׁנּוֹתָר בְּיָדוֹ – בִּצַּע כַּמָּה עִסְקָאוֹת רִוְחִיּוֹת נוֹסָפוֹת... בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם, כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֶל מוֹכֵר הַשַּׁרְשֶׁרֶת כְּדֵי לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹ – הִצִּיעַ לוֹ הַמּוֹכֵר סְחוֹרָה נוֹסֶפֶת, בְּשֹׁוִי שֶׁל שֵׁשֶׁת אַלְפֵי רוּבָּלִים, כַּאֲשֶׁר הַפַּעַם הִרְחִיב לוֹ אֶת זְמַן הַפֵּרָעוֹן עַד לְסוֹף הַשָּׁבוּעַ. הֶרְצְלִי לֹא הִסֵּס... הוּא חָטַף אֶת הַהַצָּעָה, לָקַח אֶת הַסְּחוֹרָה, וְעָשָׂה בַּעֲסָקָיו חַיִל.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ הֶרְצְלִי לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹ לַסּוֹחֵר הָאַלְמוֹנִי - הוּא לֹא מָצָא אוֹתוֹ... יָתֵר עַל כֵּן: אִישׁ מִבְּנֵי הַיָּרִיד לֹא רָאָה אָדָם שֶׁעָנָה עַל תֵּאוּרוֹ שֶׁל הָאִישׁ, וְאַף אֶחָד לֹא פָּגַשׁ מֵעוֹלָם סוֹחֵר שֶׁתֵּאוּרוֹ מַתְאִים לַתֵּאוּר שֶׁאוֹתוֹ מָסַר הֶרְצְלִי. בְּלֵית בְּרֵרָה, אָמַר הֶרְצְלִי נוֹאָשׁ וְחָזַר אֶל בֵּיתוֹ כְּשֶׁבְּיָדוֹ סְכוּם הַכֶּסֶף הַמַּגִּיעַ לַסּוֹחֵר, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ כִּי בַּיָּרִיד הַבָּא יָשׁוּב לְחַפֵּשׂ אֶת הָאִישׁ.

וְאָכֵן, כְּשֶׁיָּצָא אֶל הַיָּרִיד הַבָּא – נָטַל עִמּוֹ הֶרְצְלִי אֶת סְכוּם הַחוֹב, נוֹסָף עַל הַמָּעוֹת שֶׁבָּהֶן הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִסְחֹר בַּיָּרִיד, אוּלָם גַּם הַפַּעַם לֹא רָאָה אֶת הָאִישׁ. כָּךְ גַּם בַּיָּרִיד שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, וְכָךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מֵאָז וְעַד עַתָּה...

"אַתָּה מֵבִין?" הִסְבִּיר הֶרְצְלִי לְגַבַּאי הַצְּדָקָה, "אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הָיָה זֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אוֹ לֹא... אֲבָל דָּבָר אֶחָד בָּרוּר: לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא הִפְסַדְתִּי מִמַּעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שֶׁעָשִׂיתִי, אֶלָּא בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ: כָּל עָשְׁרִי נִזְקָף לִזְכוּתוֹ! אָז הַאִם יֵשׁ מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּא עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי מוֹסִיף עוֹד וָעוֹד בְּמַעֲשֵׂי צְדָקָה וָחֶסֶד? הֲלֹא הַצְלָחָתִי כֻּלָּהּ נִזְקֶפֶת לִזְכוּתָם!"

וְאָנוּ לוֹמְדִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם זוֹכֶה לָחוּשׁ בְּבֵרוּר כִּי כַּסְפּוֹ נִתָּן לוֹ בְּאֹרַח פֶּלֶא בְּמַתַּת שָׁמַיִם – קַל לוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר לְהִתְיַחֵס אֶל כֶּסֶף זֶה כְּאֶל כֶּסֶף שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּפִּקָּדוֹן שֶׁנִּמְסָר לוֹ מִשָּׁמַיִם – כִּרְצוֹן הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַ"מֶּשֶׁךְ חָכְמָה":

כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּלְחֶמֶת מִדְיָן, שֶׁרָאוּ בָּהּ נִסִּים גְּלוּיִים הַחוֹרְגִים מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע – הֵם הִרְגִּישׁוּ בְּבֵרוּר כִּי הַצְלָחָתָם אֵינָהּ טִבְעִית, אֶלָּא שְׁמֵימִית מֻפְלָאָה! מִשֶּׁכָּךְ, הֵם הֵבִינוּ הֵיטֵב כִּי אֵין הֵם נוֹתְנִים מְאוּמָה מִשֶּׁלָּהֶם כַּאֲשֶׁר הֵם מַקְרִיבִים אֶת קָרְבַּן ה', אֶלָּא נוֹתְנִים, כִּבְיָכוֹל, לוֹ יִתְבָּרַךְ – מִשֶּׁלּוֹ! לְפִיכָךְ, מְצַיֶּנֶת הַתּוֹרָה כִּי קָרְבָּנָם לֹא הָיָה קָרְבָּן לַה', כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן מִשֶּׁל עַצְמוֹ לְאַחֵר, אֶלָּא קָרְבַּן ה' – כְּלוֹמַר: קָרְבָּן מִמַּה שֶּׁהָיָה שַׁיָּךְ מִלְּכַתְּחִלָּה לַה' יִתְבָּרַךְ, וְנִמְסַר בְּיָדָם כְּפִקָּדוֹן בִּלְבַד... (לְלַמֶּדְךָ)

	כי תצא תשפ"ג
	כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע – אֵין תֵּרוּצִים
	"וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב... לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ" (לא-נ) לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ נִכְתְּבָה בַּפָּסוּק הַלָּשׁוֹן "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה'" – וְלֹא 'וַנַּקְרֵב קָרְבָּן לַה''? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: בָּעִיר לֶבּוֹב, הִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי עָשִׁיר וּשְׁמוֹ הֶרְצְלִי, אֲשֶׁר הָיָה מִגְּדוֹלֵי בַּעֲלֵי הַצְּדָקָה שֶׁבָּעִיר. אֶת הוֹנוֹ עָשָׂה הֶרְצְלִי מִמִּסְחָר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, וּכְכָל שֶׁגָּדַל הוֹנוֹ – כָּךְ הִרְבָּה הוּא בְּמַעֲשֵׂי צְדָקָה וָחֶסֶד, וּפָתַח אֶת יָדוֹ לִרְוָחָה לְכָל עָנִי וּלְכָל נִצְרָךְ וּלְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר נִתְבַּע עַל יְדֵי גַּבָּאֵי הַצְּדָקָה וְתָרַם בְּחֵפֶץ לֵב לְטוֹבַת עִנְיָן נָחוּץ, שָׁפַךְ אֶת לִבּוֹ וְסִפֵּר כֵּיצַד עוֹלֶה בְּיָדוֹ בְּנָקֵל לִפְתֹּחַ אֶת יָדוֹ וּלְפַזֵּר מֵהוֹנוֹ לַאֲחֵרִים. וְכָךְ סִפֵּר: בִּהְיוֹתוֹ צָעִיר לְיָמִים, כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בְּמִסְחָר – יָצָא הֶרְצְלִי אֶל הַיָּרִיד הַגָּדוֹל, כְּשֶׁבְּאַמְתַּחְתּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁקְלֵי כֶּסֶף - סְכוּם לֹא מְבֻטָּל. אֶת עוֹלַם הָאֲבָנִים וְהַיַּהֲלוֹמִים, עַל נִבְכֵי סוֹדוֹתָיו – הִכִּיר הֶרְצְלִי הֵיטֵב מִבֵּית אַבָּא, כָּךְ שֶׁהוּא לֹא חָשַׁשׁ לָצֵאת אֶל הַיָּרִיד לְבַדּוֹ. וּבְכָל זֹאת, בְּעָמְדוֹ שָׁם, בְּמֶרְכַּז הַיָּרִיד, כְּשֶׁסְּבִיבוֹ נִסְגָּרוֹת בִּמְחִי יָד עִסְקָאוֹת עֲנָק בִּסְכוּמֵי עָתֵק – הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁרֹאשׁוֹ מִסְתַּחְרֵר... לְפֶתַע, הִגִּיעַ לְאָזְנָיו שֶׁל הֶרְצְלִי קוֹל בְּכִי חֲרִישִׁי. בְּסַעֲרַת הַיָּרִיד, אִישׁ לֹא הִבְחִין בָּאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה שֶׁבָּכְתָה שָׁם, אוּלָם לִבּוֹ הָרַחוּם שֶׁל הֶרְצְלִי לֹא הִנִּיחַ לוֹ לְהִתְעַלֵּם מִבְּכִיָּה וּלְהַמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע מְאוּמָה. לְפִיכָךְ, נִגַּשׁ הֶרְצְלִי אֶל הָאִשָּׁה, וּבֵרֵר אֶת סִבַּת בִּכְיָהּ. כָּךְ נוֹדַע לוֹ כִּי מְדֻבָּר בְּאִשָּׁה אַלְמָנָה, אֲשֶׁר הִתְחַיְּבָה לְהַשְׁלִישׁ סְכוּם שֶׁל אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁקְלֵי כֶּסֶף לַנְּדוּנְיָה שֶׁל בִּתָּהּ אֲשֶׁר בָּאָה בִּבְרִית הָאֵרוּסִין, וּבְיָדָהּ אֵין פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ... "שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת צִפְּתָה בִּתִּי לְהָקִים אֶת בֵּיתָהּ, גַּם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה הָיָה כְּאִלּוּ נִגְזַר עָלֶיהָ לָשֶׁבֶת בּוֹדֵדָה עַד שֶׁיַּלְבִּין שְׂעַר רֹאשָׁהּ, וְעַתָּה, עַד שֶׁסּוֹף סוֹף מָצְאָה אֶת זִוּוּגָהּ – הַשִּׁדּוּךְ עָלוּל לְהִתְבַּטֵּל רַק בְּשֶׁל חֶסְרוֹן הַמָּעוֹת!" מֵרְרָה הָאִשָּׁה בְּבֶכִי. דְּבָרֶיהָ חִלְחֲלוּ לְלִבּוֹ שֶׁל הֶרְצְלִי וְהוּא מִהֵר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה: עַל אֲתַר רוֹקֵן אֶת אַרְנָקוֹ, וּמָסַר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ – אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁקְלֵי כֶּסֶף – לְיָדָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה. פָּנֶיהָ אוֹרוּ לְפֶתַע, וּבְרָכוֹת הֻרְעֲפוּ מִפִּיהָ בְּלֹא הֶרֶף עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַנָּדִיב הָאַלְמוֹנִי, שֶׁסָּבְרָה כִּי הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, לֹא פָּחוֹת... כָּעֵת, בִּהְיוֹתוֹ חֲסַר כֹּל – לֹא הָיָה לְהֶרְצְלִי עוֹד מַה לְּחַפֵּשׂ בַּיָּרִיד, וּבְכָל זֹאת, הוּא הִמְשִׁיךְ לְשׁוֹטֵט בֵּין הַדּוּכָנִים. לְפֶתַע, נִגַּשׁ אֵלָיו אָדָם בִּלְתִּי מֻכָּר, וְאָמַר: "יֵשׁ לִי הָרֹשֶׁם שֶׁאַתָּה מֵבִין בִּסְחוֹרָה... וּבְכֵן, מַה דַּעְתְּךָ עַל מַחֲרֹזֶת הָאַלְמֻגִּים הַנִּפְלָאָה הַזּוֹ? אַתָּה בְּוַדַּאי מֵבִין אֶת עֶרְכָּהּ... וּבְכָל זֹאת, אֶמְכֹּר לְךָ אוֹתָהּ בִּתְמוּרָה שֶׁל אֶלֶף שִׁקְלֵי כֶּסֶף בִּלְבַד, וַאֲפִלּוּ אַמְתִּין עִם הַתַּשְׁלוּם עַד לְיוֹם הַמָּחָר!" הֶרְצְלִי הֵבִין הֵיטֵב בְּטִיבָהּ שֶׁל הַסְּחוֹרָה שֶׁהֻצְּגָה בְּפָנָיו... הוּא יָדַע שֶׁהַשַּׁרְשֶׁרֶת הַנִּפְלָאָה שָׁוָה פִּי כַּמָּה וְכַמָּה מֵהַמְּחִיר שֶׁנָּקַב הַסּוֹחֵר, וּלְפִיכָךְ, הוּא קִבֵּל אֶת הַהַצָּעָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם... הוּא לָקַח אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הִסְפִּיק לִמְכֹּר אוֹתָהּ בִּמְחִיר כָּפוּל וּמְכֻפָּל. בַּסְּכוּם שֶׁנּוֹתָר בְּיָדוֹ – בִּצַּע כַּמָּה עִסְקָאוֹת רִוְחִיּוֹת נוֹסָפוֹת... בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם, כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֶל מוֹכֵר הַשַּׁרְשֶׁרֶת כְּדֵי לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹ – הִצִּיעַ לוֹ הַמּוֹכֵר סְחוֹרָה נוֹסֶפֶת, בְּשֹׁוִי שֶׁל שֵׁשֶׁת אַלְפֵי רוּבָּלִים, כַּאֲשֶׁר הַפַּעַם הִרְחִיב לוֹ אֶת זְמַן הַפֵּרָעוֹן עַד לְסוֹף הַשָּׁבוּעַ. הֶרְצְלִי לֹא הִסֵּס... הוּא חָטַף אֶת הַהַצָּעָה, לָקַח אֶת הַסְּחוֹרָה, וְעָשָׂה בַּעֲסָקָיו חַיִל. אֲבָל כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ הֶרְצְלִי לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹ לַסּוֹחֵר הָאַלְמוֹנִי - הוּא לֹא מָצָא אוֹתוֹ... יָתֵר עַל כֵּן: אִישׁ מִבְּנֵי הַיָּרִיד לֹא רָאָה אָדָם שֶׁעָנָה עַל תֵּאוּרוֹ שֶׁל הָאִישׁ, וְאַף אֶחָד לֹא פָּגַשׁ מֵעוֹלָם סוֹחֵר שֶׁתֵּאוּרוֹ מַתְאִים לַתֵּאוּר שֶׁאוֹתוֹ מָסַר הֶרְצְלִי. בְּלֵית בְּרֵרָה, אָמַר הֶרְצְלִי נוֹאָשׁ וְחָזַר אֶל בֵּיתוֹ כְּשֶׁבְּיָדוֹ סְכוּם הַכֶּסֶף הַמַּגִּיעַ לַסּוֹחֵר, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ כִּי בַּיָּרִיד הַבָּא יָשׁוּב לְחַפֵּשׂ אֶת הָאִישׁ. וְאָכֵן, כְּשֶׁיָּצָא אֶל הַיָּרִיד הַבָּא – נָטַל עִמּוֹ הֶרְצְלִי אֶת סְכוּם הַחוֹב, נוֹסָף עַל הַמָּעוֹת שֶׁבָּהֶן הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִסְחֹר בַּיָּרִיד, אוּלָם גַּם הַפַּעַם לֹא רָאָה אֶת הָאִישׁ. כָּךְ גַּם בַּיָּרִיד שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, וְכָךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מֵאָז וְעַד עַתָּה... "אַתָּה מֵבִין?" הִסְבִּיר הֶרְצְלִי לְגַבַּאי הַצְּדָקָה, "אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הָיָה זֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אוֹ לֹא... אֲבָל דָּבָר אֶחָד בָּרוּר: לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא הִפְסַדְתִּי מִמַּעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שֶׁעָשִׂיתִי, אֶלָּא בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ: כָּל עָשְׁרִי נִזְקָף לִזְכוּתוֹ! אָז הַאִם יֵשׁ מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּא עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי מוֹסִיף עוֹד וָעוֹד בְּמַעֲשֵׂי צְדָקָה וָחֶסֶד? הֲלֹא הַצְלָחָתִי כֻּלָּהּ נִזְקֶפֶת לִזְכוּתָם!" וְאָנוּ לוֹמְדִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם זוֹכֶה לָחוּשׁ בְּבֵרוּר כִּי כַּסְפּוֹ נִתָּן לוֹ בְּאֹרַח פֶּלֶא בְּמַתַּת שָׁמַיִם – קַל לוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר לְהִתְיַחֵס אֶל כֶּסֶף זֶה כְּאֶל כֶּסֶף שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּפִּקָּדוֹן שֶׁנִּמְסָר לוֹ מִשָּׁמַיִם – כִּרְצוֹן הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַ"מֶּשֶׁךְ חָכְמָה": כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּלְחֶמֶת מִדְיָן, שֶׁרָאוּ בָּהּ נִסִּים גְּלוּיִים הַחוֹרְגִים מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע – הֵם הִרְגִּישׁוּ בְּבֵרוּר כִּי הַצְלָחָתָם אֵינָהּ טִבְעִית, אֶלָּא שְׁמֵימִית מֻפְלָאָה! מִשֶּׁכָּךְ, הֵם הֵבִינוּ הֵיטֵב כִּי אֵין הֵם נוֹתְנִים מְאוּמָה מִשֶּׁלָּהֶם כַּאֲשֶׁר הֵם מַקְרִיבִים אֶת קָרְבַּן ה', אֶלָּא נוֹתְנִים, כִּבְיָכוֹל, לוֹ יִתְבָּרַךְ – מִשֶּׁלּוֹ! לְפִיכָךְ, מְצַיֶּנֶת הַתּוֹרָה כִּי קָרְבָּנָם לֹא הָיָה קָרְבָּן לַה', כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן מִשֶּׁל עַצְמוֹ לְאַחֵר, אֶלָּא קָרְבַּן ה' – כְּלוֹמַר: קָרְבָּן מִמַּה שֶּׁהָיָה שַׁיָּךְ מִלְּכַתְּחִלָּה לַה' יִתְבָּרַךְ, וְנִמְסַר בְּיָדָם כְּפִקָּדוֹן בִּלְבַד... (לְלַמֶּדְךָ)