Otzarot-Article

אָדָם מַגִּיעַ לְיוֹם הַדִּין, וּמַצָּבוֹ, אֵיךְ לוֹמַר זֹאת, אֵינוֹ כֹּה מַזְהִיר. אָמְנָם הוּא מָלֵא מִצְווֹת כָּרִמּוֹן, אֲבָל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה גַּם הִיא אֵינָהּ רֵיקָה... וְאָז, לִפְנֵי שֶׁדִּינוֹ נִפְסַק, מַגִּיעַ מַלְאָךְ לָבָן, וְקוֹרֵא: "הַמְתִּינוּ! אָדָם זֶה מְחַנֵּךְ אֶת בָּנָיו לְתוֹרָה, וְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁהַבָּנִים מְקַיְּמִים נִזְקָפוֹת לִזְכוּתוֹ!"

וּמִיָּד, בּוֹ בַּמָּקוֹם, נִשְׁפַּךְ אֶשֶׁד שֶׁל מִצְווֹת לַכַּף הַיְמָנִית. הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הוּא הֶבֶל פֶּה שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, וּבִזְכוּתוֹ מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם (שבת קיח:). נִמְצָא, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם שׁוֹלֵחַ אֶת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּקִיּוּם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּהַגְבָּרַת הַחֶסֶד, הָאוֹרָה, הַטּוֹבָה וְהַבְּרָכָה בָּעוֹלָם – וְלָכֵן גַּם חֲסָדִים אֵלּוּ נִזְקָפִים לִזְכוּתוֹ.

וְכָךְ הַהוֹרִים זוֹכִים – לֹא רַק בְּנַחַת מֵהַצֶּאֱצָאִים, לֹא רַק בְּכָךְ שֶׁהֵם מְחֻנָּכִים לְמוֹרֶשֶׁת הָאָבוֹת, וּמְחֻבָּרִים לְשַׁלְשֶׁלֶת הַזָּהָב שֶׁל הַדּוֹרוֹת – אֶלָּא גַּם זוֹכִים בַּדִּין, מְקַבְּלִים שָׁנָה טוֹבָה וּמְאִירָה, שְׁנַת אֹשֶׁר וּבְרָכָה, שְׁנַת אוֹרָה וְשִׂמְחָה! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

כָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן אַגָּסִי זַצַ"ל מִבַּגְדַּד: אָדָם שֶׁמִּתְיַצֵּב לַמִּשְׁפָּט, מוּטָב לוֹ שֶׁיִּשְׂכֹּר אֶת עוֹרֵךְ הַדִּין הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁמַּרְשֵׁהוּ יֵצֵא זַכַּאי בַּדִּין. כִּי אִם הוּא יְחַבֵּק יָדַיִם וְיֻרְשַׁע, וְיִגְזְרוּ דִּינוֹ לְמַאֲסָר – יִהְיֶה קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם לְהַגִּישׁ עִרְעוּר וְלִזְכּוֹת בּוֹ. מִלְּבַד הָעֻבְדָּה, שֶׁעַד שֶׁיֻּגַּשׁ הָעִרְעוּר וְיִשָּׁמַע לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים, וְעַד שֶׁיִּנָּתֵן פְּסַק הַדִּין הֶחָדָשׁ – יֵשֵׁב בֵּינְתַיִם בַּכֶּלֶא...

כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְצַוָּה: "וְכִי תָּבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם... וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת". אַךְ מַדּוּעַ, בִּכְלָל, בָּאָה הַמִּלְחָמָה? לָמָּה נִתְּנָה רְשׁוּת לָאוֹיֵב לְהָצִיק וּלְהָצֵר? מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נִגְזַר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בִּגְלַל הָעֲבֵרוֹת וְהַקִּטְרוּגִים. אוֹ אָז נִתְּנָה לָנוּ עֵצָה: "וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת" - הַגִּישׁוּ עִרְעוּר עַל גְּזַר הַדִּין.

אֲבָל מִלְּכַתְּחִלָּה, יוֹעֵץ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר", עִמְדוּ כָּרָאוּי בִּתְפִלָּה וּבַעֲתִירָה, בִּתְשׁוּבָה וּבִתְחִנָּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְלֹא תִּצְטָרְכוּ לְהַגִּישׁ עִרְעוּר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה... (אִמְרֵי שִׁמְעוֹן)

	ראה תשפ"ג
	לִגְיוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ
	אָדָם מַגִּיעַ לְיוֹם הַדִּין, וּמַצָּבוֹ, אֵיךְ לוֹמַר זֹאת, אֵינוֹ כֹּה מַזְהִיר. אָמְנָם הוּא מָלֵא מִצְווֹת כָּרִמּוֹן, אֲבָל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה גַּם הִיא אֵינָהּ רֵיקָה... וְאָז, לִפְנֵי שֶׁדִּינוֹ נִפְסַק, מַגִּיעַ מַלְאָךְ לָבָן, וְקוֹרֵא: "הַמְתִּינוּ! אָדָם זֶה מְחַנֵּךְ אֶת בָּנָיו לְתוֹרָה, וְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁהַבָּנִים מְקַיְּמִים נִזְקָפוֹת לִזְכוּתוֹ!" וּמִיָּד, בּוֹ בַּמָּקוֹם, נִשְׁפַּךְ אֶשֶׁד שֶׁל מִצְווֹת לַכַּף הַיְמָנִית. הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הוּא הֶבֶל פֶּה שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, וּבִזְכוּתוֹ מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם (שבת קיח:). נִמְצָא, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם שׁוֹלֵחַ אֶת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּקִיּוּם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּהַגְבָּרַת הַחֶסֶד, הָאוֹרָה, הַטּוֹבָה וְהַבְּרָכָה בָּעוֹלָם – וְלָכֵן גַּם חֲסָדִים אֵלּוּ נִזְקָפִים לִזְכוּתוֹ. וְכָךְ הַהוֹרִים זוֹכִים – לֹא רַק בְּנַחַת מֵהַצֶּאֱצָאִים, לֹא רַק בְּכָךְ שֶׁהֵם מְחֻנָּכִים לְמוֹרֶשֶׁת הָאָבוֹת, וּמְחֻבָּרִים לְשַׁלְשֶׁלֶת הַזָּהָב שֶׁל הַדּוֹרוֹת – אֶלָּא גַּם זוֹכִים בַּדִּין, מְקַבְּלִים שָׁנָה טוֹבָה וּמְאִירָה, שְׁנַת אֹשֶׁר וּבְרָכָה, שְׁנַת אוֹרָה וְשִׂמְחָה! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד) כָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן אַגָּסִי זַצַ"ל מִבַּגְדַּד: אָדָם שֶׁמִּתְיַצֵּב לַמִּשְׁפָּט, מוּטָב לוֹ שֶׁיִּשְׂכֹּר אֶת עוֹרֵךְ הַדִּין הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁמַּרְשֵׁהוּ יֵצֵא זַכַּאי בַּדִּין. כִּי אִם הוּא יְחַבֵּק יָדַיִם וְיֻרְשַׁע, וְיִגְזְרוּ דִּינוֹ לְמַאֲסָר – יִהְיֶה קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם לְהַגִּישׁ עִרְעוּר וְלִזְכּוֹת בּוֹ. מִלְּבַד הָעֻבְדָּה, שֶׁעַד שֶׁיֻּגַּשׁ הָעִרְעוּר וְיִשָּׁמַע לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים, וְעַד שֶׁיִּנָּתֵן פְּסַק הַדִּין הֶחָדָשׁ – יֵשֵׁב בֵּינְתַיִם בַּכֶּלֶא... כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְצַוָּה: "וְכִי תָּבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם... וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת". אַךְ מַדּוּעַ, בִּכְלָל, בָּאָה הַמִּלְחָמָה? לָמָּה נִתְּנָה רְשׁוּת לָאוֹיֵב לְהָצִיק וּלְהָצֵר? מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נִגְזַר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בִּגְלַל הָעֲבֵרוֹת וְהַקִּטְרוּגִים. אוֹ אָז נִתְּנָה לָנוּ עֵצָה: "וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת" - הַגִּישׁוּ עִרְעוּר עַל גְּזַר הַדִּין. אֲבָל מִלְּכַתְּחִלָּה, יוֹעֵץ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר", עִמְדוּ כָּרָאוּי בִּתְפִלָּה וּבַעֲתִירָה, בִּתְשׁוּבָה וּבִתְחִנָּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְלֹא תִּצְטָרְכוּ לְהַגִּישׁ עִרְעוּר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה... (אִמְרֵי שִׁמְעוֹן)