Otzarot-Article

נוֹהֲגִים שֶׁהָרַב עוֹמֵד לִפְנֵי הַתְּקִיעוֹת וְאוֹמֵר דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין. מַדּוּעַ דַּוְקָא לִפְנֵי הַתְּקִיעוֹת?

הַדָּבָר יוּבַן בִּמְשָׁלוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי סַלִּימַאן מְנַחֵם מָאנִי זַצַ"ל, רַבָּהּ שֶׁל חֶבְרוֹן: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִתְמַחוֹת בִּמְלֶאכֶת נִפּוּחַ הַזְּכוּכִית. מֶה עָשָׂה, הִשְׂכִּיר עַצְמוֹ לִהְיוֹת שֻׁלְיָה אֵצֶל מֻמְחֶה בִּמְלָאכָה זוֹ. הוּא הִתְחַיֵּב לַעֲבֹד אֶצְלוֹ וְלַעֲזֹר לוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, חִנָּם אֵין כָּסֶף, וּשְׂכָרוֹ יִהְיֶה לִמּוּד הָאָמָּנוּת וְהַהִתְמַחוּת בָּהּ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לָמַד בְּאֵיזוֹ דַּרְגַּת חֹם לְהַסִּיק אֶת הַכִּבְשָׁן, אֵיךְ לְיַצֵּר אֶת עִסַּת הַזְּכוּכִית וְלִקְבֹּעַ אֶת צִבְעָהּ. כֵּיצַד לִטֹּל אֶת עִסַּת הַזְּכוּכִית בְּקָנֶה, וּבְאֵיזֶה אֹפֶן לְנַפֵּחַ בּוֹ כְּלִי לְתִפְאֶרֶת, כִּרְצוֹנוֹ. שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִתְמַחָה בִּמְחִצַּת אֲדוֹנָיו, וְהָיָה מְיַצֵּר כֵּלִים נִפְלָאִים. לְבַסּוֹף, כְּשֶׁתָּם הַזְּמַן, הָיָה לְאָמָּן הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ. נָטַל הַלְוָאוֹת וְשָׂכַר חֲנוּת בְּפַאֲתֵי הַשּׁוּק, בָּנָה תַּנּוּר וְרָכַשׁ חָמְרֵי גֶּלֶם, הִסִּיק אֶת הַתַּנּוּר וְיָצַר אֶת הָעִסָּה. נְטָלָהּ בְּקָנֶה, נָפַח בּוֹ, וּמְאוּמָה לֹא אֵרַע. הַזְּכוּכִית הִתְקַשְּׁתָה וְנִהְיְתָה חַסְרַת כָּל צוּרָה... נִסָּה שׁוּב וָשׁוּב - וְנָחַל אַכְזָבָה אַחַר אַכְזָבָה. בְּשִׁבְרוֹן לֵב הָלַךְ אֶל אֲדוֹנָיו לְשֶׁעָבַר. רָאָהוּ וְתָמַהּ: "מַה לְּךָ כָּאן? הֲרֵי אַתָּה כְּבָר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמְךָ!"

"לֹא", עָנָה. "כָּל זְמַן שֶׁעָבַדְתִּי אִתְּךָ, עָלָה בְּיָדִי לְיַצֵּר כֵּלִים נִפְלָאִים. מִשֶּׁנִּפְרַדְתִּי, אֵינִי מַצְלִיחַ בִּמְאוּמָה!"

"אֲנִי מֵבִין שֶׁרְצוֹנְךָ לְהַמְשִׁיךְ וְלִהְיוֹת שֻׁלְיָה", אָמַר הָאָדוֹן, "אַדְּרַבָּה, חֲתֹם נָא עַל כְּתַב הִתְחַיְּבוּת כְּבָרִאשׁוֹנָה, לַעֲבֹד תַּחְתַּי שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בְּלֹא שָׂכָר".

לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה בְּיָדוֹ, וְחָתַם.

הֶרְאָהוּ הַנַּפָּח כֵּיצַד מַסִּיקִים אֶת הַכִּבְשָׁן - וּכְבָר יָדַע. הֶרְאָהוּ כֵּיצַד מְכִינִים אֶת הָעִסָּה - וּכְבָר יָדַע. "וּמִיָּד יֵשׁ לְנַפֵּחַ בָּהּ", אָמַר לוֹ הָאָדוֹן, "לִפְנֵי שֶׁתִּתְקָרֵר וְתִתְקַשֶּׁה, שֶׁלֹּא תִּצְלַח עוֹד לִמְאוּם!" – לִפְרָט זֶה בְּעֵת עֲבוֹדָתוֹ הוּא לֹא שָׂם לֵב...

שָׁמַע, וְזָעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה: "בִּגְלַל רֶגַע קָט זֶה שֶׁל הִתְקָרְרוּת, הִשְׁתַּעְבַּדְתִּי לְשָׁלֹשׁ שְׁנוֹת עַבְדוּת..."

אַף כָּאן כָּךְ: אָמָּנוּת הַדְּרָשָׁה הִיא אָמָּנוּת נִפְלָאָה. הָרַב לוֹמֵד רַבּוֹת, חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ בִּדְרָשָׁתוֹ, יוֹצֵר מִבְנֶה נֶהְדָּר לְתִפְאֶרֶת, גּוֹדֵשׁ רַעְיוֹנוֹת עֲמֻקִּים וְנִשְׂגָּבִים. אֲבָל – עָלָיו לְכַוֵּן אֶת הָרֶגַע, לְנַפֵּחַ בְּעוֹד הָעִסָּה חַמָּה וְרוֹתַחַת, רַק אָז יוּכַל לְעַצְּבָהּ כִּרְצוֹנוֹ. אִם תִּתְקָרֵר - תִּשָּׁאֵר גּוּשׁ חֲסַר צוּרָה, וְנִמְצָא כָּל עֲמָלוֹ לְבַטָּלָה. וְאֵימָתַי פְּתוּחִים הַלְּבָבוֹת, אֵימָתַי גּוֹאִים הָרְגָשׁוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּרֶגַע זֶה, שֶׁלִּפְנֵי תְּקִיעַת שׁוֹפָר?!... (יוֹסֵף דַּעַת – מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ)

	עקב תשפ"ג
	הַאִם יַכִּירוּ אוֹתָנוּ?
	נוֹהֲגִים שֶׁהָרַב עוֹמֵד לִפְנֵי הַתְּקִיעוֹת וְאוֹמֵר דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין. מַדּוּעַ דַּוְקָא לִפְנֵי הַתְּקִיעוֹת? הַדָּבָר יוּבַן בִּמְשָׁלוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי סַלִּימַאן מְנַחֵם מָאנִי זַצַ"ל, רַבָּהּ שֶׁל חֶבְרוֹן: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִתְמַחוֹת בִּמְלֶאכֶת נִפּוּחַ הַזְּכוּכִית. מֶה עָשָׂה, הִשְׂכִּיר עַצְמוֹ לִהְיוֹת שֻׁלְיָה אֵצֶל מֻמְחֶה בִּמְלָאכָה זוֹ. הוּא הִתְחַיֵּב לַעֲבֹד אֶצְלוֹ וְלַעֲזֹר לוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, חִנָּם אֵין כָּסֶף, וּשְׂכָרוֹ יִהְיֶה לִמּוּד הָאָמָּנוּת וְהַהִתְמַחוּת בָּהּ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לָמַד בְּאֵיזוֹ דַּרְגַּת חֹם לְהַסִּיק אֶת הַכִּבְשָׁן, אֵיךְ לְיַצֵּר אֶת עִסַּת הַזְּכוּכִית וְלִקְבֹּעַ אֶת צִבְעָהּ. כֵּיצַד לִטֹּל אֶת עִסַּת הַזְּכוּכִית בְּקָנֶה, וּבְאֵיזֶה אֹפֶן לְנַפֵּחַ בּוֹ כְּלִי לְתִפְאֶרֶת, כִּרְצוֹנוֹ. שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִתְמַחָה בִּמְחִצַּת אֲדוֹנָיו, וְהָיָה מְיַצֵּר כֵּלִים נִפְלָאִים. לְבַסּוֹף, כְּשֶׁתָּם הַזְּמַן, הָיָה לְאָמָּן הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ. נָטַל הַלְוָאוֹת וְשָׂכַר חֲנוּת בְּפַאֲתֵי הַשּׁוּק, בָּנָה תַּנּוּר וְרָכַשׁ חָמְרֵי גֶּלֶם, הִסִּיק אֶת הַתַּנּוּר וְיָצַר אֶת הָעִסָּה. נְטָלָהּ בְּקָנֶה, נָפַח בּוֹ, וּמְאוּמָה לֹא אֵרַע. הַזְּכוּכִית הִתְקַשְּׁתָה וְנִהְיְתָה חַסְרַת כָּל צוּרָה... נִסָּה שׁוּב וָשׁוּב - וְנָחַל אַכְזָבָה אַחַר אַכְזָבָה. בְּשִׁבְרוֹן לֵב הָלַךְ אֶל אֲדוֹנָיו לְשֶׁעָבַר. רָאָהוּ וְתָמַהּ: "מַה לְּךָ כָּאן? הֲרֵי אַתָּה כְּבָר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמְךָ!" "לֹא", עָנָה. "כָּל זְמַן שֶׁעָבַדְתִּי אִתְּךָ, עָלָה בְּיָדִי לְיַצֵּר כֵּלִים נִפְלָאִים. מִשֶּׁנִּפְרַדְתִּי, אֵינִי מַצְלִיחַ בִּמְאוּמָה!" "אֲנִי מֵבִין שֶׁרְצוֹנְךָ לְהַמְשִׁיךְ וְלִהְיוֹת שֻׁלְיָה", אָמַר הָאָדוֹן, "אַדְּרַבָּה, חֲתֹם נָא עַל כְּתַב הִתְחַיְּבוּת כְּבָרִאשׁוֹנָה, לַעֲבֹד תַּחְתַּי שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בְּלֹא שָׂכָר". לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה בְּיָדוֹ, וְחָתַם. הֶרְאָהוּ הַנַּפָּח כֵּיצַד מַסִּיקִים אֶת הַכִּבְשָׁן - וּכְבָר יָדַע. הֶרְאָהוּ כֵּיצַד מְכִינִים אֶת הָעִסָּה - וּכְבָר יָדַע. "וּמִיָּד יֵשׁ לְנַפֵּחַ בָּהּ", אָמַר לוֹ הָאָדוֹן, "לִפְנֵי שֶׁתִּתְקָרֵר וְתִתְקַשֶּׁה, שֶׁלֹּא תִּצְלַח עוֹד לִמְאוּם!" – לִפְרָט זֶה בְּעֵת עֲבוֹדָתוֹ הוּא לֹא שָׂם לֵב... שָׁמַע, וְזָעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה: "בִּגְלַל רֶגַע קָט זֶה שֶׁל הִתְקָרְרוּת, הִשְׁתַּעְבַּדְתִּי לְשָׁלֹשׁ שְׁנוֹת עַבְדוּת..." אַף כָּאן כָּךְ: אָמָּנוּת הַדְּרָשָׁה הִיא אָמָּנוּת נִפְלָאָה. הָרַב לוֹמֵד רַבּוֹת, חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ בִּדְרָשָׁתוֹ, יוֹצֵר מִבְנֶה נֶהְדָּר לְתִפְאֶרֶת, גּוֹדֵשׁ רַעְיוֹנוֹת עֲמֻקִּים וְנִשְׂגָּבִים. אֲבָל – עָלָיו לְכַוֵּן אֶת הָרֶגַע, לְנַפֵּחַ בְּעוֹד הָעִסָּה חַמָּה וְרוֹתַחַת, רַק אָז יוּכַל לְעַצְּבָהּ כִּרְצוֹנוֹ. אִם תִּתְקָרֵר - תִּשָּׁאֵר גּוּשׁ חֲסַר צוּרָה, וְנִמְצָא כָּל עֲמָלוֹ לְבַטָּלָה. וְאֵימָתַי פְּתוּחִים הַלְּבָבוֹת, אֵימָתַי גּוֹאִים הָרְגָשׁוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּרֶגַע זֶה, שֶׁלִּפְנֵי תְּקִיעַת שׁוֹפָר?!... (יוֹסֵף דַּעַת – מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ)