Otzarot-Article

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (יט-ב) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה - לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר מָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ, לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ חֻקָּה, גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ".

לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה יֵשׁ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּכָךְ שֶׁמִּצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה הִנָּהּ 'חֹק', כְּלוֹמַר: גְּזֵרָה שֶׁאֵין רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ? הַאִם יֵשׁ מָקוֹם לִסְבֹּר שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם יְקַבְּלוּ טַעֲנָה זוֹ? אֶת הַתְּשׁוּבָה נִמְצָא עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

בִּצְעִירוּתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִצֶּ'רְנוֹבִיץ, הוּא הָיָה מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת בָּעֲיָרָה הוֹרוֹדַנְקָה שֶׁבְּגָלִיצְיָה. מְלָאכָה זוֹ, מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ הָיְתָה, וְרַבִּי חַיִּים עָשָׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהַחְדִּיר רוֹמְמוּת שֶׁל קְדֻשָּׁה בְּלִבּוֹתֵיהֶם הָרַכִּים שֶׁל תַּלְמִידָיו, אוּלָם פַּרְנָסָה בְּרֶוַח לֹא הָיְתָה בִּמְלָאכָה זוֹ.

בְּאַחַד הַיָּמִים לִמֵּד אֶת הַפָּסוּק (דברים טו-י): "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ", וְאֶת פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ"י שֶׁכָּתַב: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ - אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים". רַבִּי חַיִּים, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְהַחְדִּיר אֶל לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידָיו אֶת עֶרְכָּהּ שֶׁל מִצְוַת הַצְּדָקָה, הֵחֵל חוֹזֵר עַל דִּבְרֵי הַפָּסוּק, כּוֹלֵל פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י, שׁוּב וָשׁוּב, עַד אֲשֶׁר נִלְאוּ תַּלְמִידָיו מִסְּפֹר. "הַאִם מְבִינִים אַתֶּם? אֲפִלּוּ אִם מַגִּיעַ הֶעָנִי פַּעַם, וְעוֹד פַּעַם, וְעוֹד פַּעַם, וְכָךְ מֵאָה פְּעָמִים – צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ צְדָקָה בִּמְאוֹר פָּנִים, וּכְפִי שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּפָּסוּק: 'וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ'!"

הִתְלַהֲבוּ הַתַּלְמִידִים מִדִּבְרֵי רַבָּם, אוּלָם בֵּינֵיהֶם – הָיָה אֶחָד, פִּקֵּחַ וְקוּנְדֵּס, אֲשֶׁר הֶחְלִיט לְהַעֲמִיד אֶת רַבּוֹ בְּמִבְחָן, כְּדֵי לִבְדֹּק הַאִם הִנּוֹ גַּם נָאֶה מְקַיֵּם, אוֹ שֶׁמָּא הוּא נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְתוּ לֹא...

כָּךְ, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר סָר אֶל בֵּיתוֹ – הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁכִּבְיָכוֹל בִּקֵּשׁ הַמְלַמֵּד מַטְבֵּעַ מְכֻבֶּדֶת שֶׁל כֶּסֶף, עַל חֶשְׁבּוֹן שְׂכַר הַלִּמּוּד הַחָדְשִׁי. אָבִיו שֶׁל הַנַּעַר קִבֵּל אֶת הַבַּקָּשָׁה בַּהֲבָנָה, וַאֲפִלּוּ שָׂמַח לְסַיֵּעַ לַמְלַמֵּד בְּעֵת דָּחְקוֹ. כָּךְ, יָצָא הַנַּעַר לְדַרְכּוֹ כְּשֶׁבְּיָדוֹ הַמַּטְבֵּעַ הַמְבֻקֶּשֶׁת, וּפָרַט אוֹתָהּ בַּשּׁוּק לְמֵאָה מַטְבְּעוֹת קְטַנּוֹת...

לְאַחַר מִכֵּן, עָבַר בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמָצָא לוֹ עָנִי 'מְהֻגָּן' שֶׁאוֹתוֹ שִׁתֵּף בְּתָכְנִיּוֹתָיו. הוּא סִכֵּם עִמּוֹ, כִּי מִיָּד לְאַחַר שֶׁיַּגִּיעַ הוּא, הַנַּעַר, אֶל הַמְלַמֵּד, וְיִתֵּן לוֹ אֶת מֵאָה הַמַּטְבְּעוֹת – יִכָּנֵס הֶעָנִי וִיבַקֵּשׁ נְדָבָה, אוּלָם לֹא יִסְתַּפֵּק בְּמַטְבֵּעַ אַחַת – אֶלָּא יָשׁוּב לִנְקֹשׁ עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַמְלַמֵּד שׁוּב וָשׁוּב, מֵאָה פְּעָמִים, עַד אֲשֶׁר יִסְתַּיֵּם הַכֶּסֶף – אוֹ עַד שֶׁיְּגָרְשֶׁנּוּ הַמְלַמֵּד מֵעִם פָּנָיו בָּחֳרִי אַף...

וְאָכֵן, רֶגַע לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ הַנַּעַר וּמָסַר אֶת דְּמֵי הַלִּמּוּד לְיָדוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים, נָקַשׁ הֶעָנִי עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַמְלַמֵּד, הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וּבִקֵּשׁ נְדָבָה. רַבִּי חַיִּים מִהֵר לְהַעֲנִיק לוֹ מַטְבֵּעַ, בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְהֶעָנִי סָב עַל עִקְבוֹתָיו וְעָזַב אֶת הַבַּיִת. לְאַחַר רֶגַע – שׁוּב חָזַר הֶעָנִי, שׁוּב פָּשַׁט אֶת יָדוֹ כְּמִקֹּדֶם, וְשׁוּב קִבֵּל מַטְבֵּעַ, פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ. כָּךְ, חָזַר עַל עַצְמוֹ הַמַּחֲזֶה שׁוּב וָשׁוּב, מֵאָה פְּעָמִים בְּדִיּוּק, עַד אֲשֶׁר כָּלְתָה הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה מִכִּיסוֹ שֶׁל הַמְלַמֵּד... אוּלָם גַּם בְּעֵת שֶׁהֶעֱנִיק לֶעָנִי אֶת הַמַּטְבֵּעַ הָאַחֲרוֹנָה – נִכְּרוּ בּוֹ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה וְהִתְלַהֲבוּת שֶׁל קְדֻשָּׁה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ בְּעֵת נְתִינַת הַמַּטְבֵּעַ הָרִאשׁוֹנָה!

כְּשֶׁרָאָה הַנַּעַר כִּי כֵן, אָחֲזָה בּוֹ חֲרָטָה עַזָּה. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אָבִיו אֶת כָּל סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה, נָטַל אֶת יָדוֹ שֶׁל בְּנוֹ וְיַחְדָּו הֵם נִגְּשׁוּ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים, כְּדֵי לְהִתְנַצֵּל. רַבִּי חַיִּים כְּלָל לֹא הֵבִין מַדּוּעַ יֵשׁ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה... "אַדְּרַבָּה! זִכִּיתֶם אוֹתִי בְּמִצְוָה! בְּדָבָר הַמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה – לֹא שַׁיָּךְ נִסָּיוֹן כְּלָל! כְּלוּם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהָפֵר אֶת מִצְוָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים? זֶה לֹא הָיָה בַּעֲבוּרִי נִסָּיוֹן כְּלָל!"

אָנוּ לוֹמְדִים אֶת סוֹד הָעֲמִידָה בְּנִסָּיוֹן: כְּשֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם לַהֲבָנָה וּלְהַכָּרָה כִּי הַתּוֹרָה הִנָּהּ 'חֹק', הַמְחַיֵּב גַּם בְּלִי לְהָבִין אֶת טַעֲמוֹ, גְּזֵרַת מֶלֶךְ שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ – הֲרֵי שֶׁמִּבְּחִינָתוֹ, הַנִּסָּיוֹן כְּבָר הִסְתַּיֵּם...

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי חִזְקִיָּהוּ אֱלִיעֶזֶר קָאהָן, שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּךְ: אִלּוּ יָשִׁיבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, כִּי מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה הִנָּהּ חֹק בְּלִי טַעַם, בִּבְחִינַת גְּזֵרַת מֶלֶךְ – אֵין סִכּוּי שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם יְקַבְּלוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה. הֵם בֶּאֱמֶת אֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִין זֹאת. וְאָכֵן, הַתְּשׁוּבָה הַזּוֹ כְּלָל לֹא נוֹעֲדָה לְאָזְנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאֻמּוֹת! הִיא נוֹעֲדָה לְאָזְנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!

הָיָה מָקוֹם לַחֲשָׁשׁ, כִּי בְּעִקְבוֹת טַעֲנָתָם שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּבְעִקְבוֹת טַעֲנָתוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן - הוּא הַיֵּצֶר הָרַע, יֵרָתְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִמָּנְעוּ מִלְּקַיֵּם אֶת מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה כְּהִלְכָתָהּ! לְפִיכָךְ, מַדְגִּישָׁה הַתּוֹרָה כִּי מִצְוָה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת 'חֹק', כְּדֵי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִתְפַּעֲלוּ כְּלָל מֵהַ'קּוּשְׁיָה' שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי אַחַר גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ – אֵין לְהַרְהֵר וְאֵין לְהָשִׁיב מְאוּמָה! (לְלַמֶּדְךָ)

	ואתחנן תשפ"ג
	לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הָאֱמוּנָה
	"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (יט-ב) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה - לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר מָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ, לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ חֻקָּה, גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ". לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה יֵשׁ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּכָךְ שֶׁמִּצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה הִנָּהּ 'חֹק', כְּלוֹמַר: גְּזֵרָה שֶׁאֵין רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ? הַאִם יֵשׁ מָקוֹם לִסְבֹּר שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם יְקַבְּלוּ טַעֲנָה זוֹ? אֶת הַתְּשׁוּבָה נִמְצָא עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: בִּצְעִירוּתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִצֶּ'רְנוֹבִיץ, הוּא הָיָה מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת בָּעֲיָרָה הוֹרוֹדַנְקָה שֶׁבְּגָלִיצְיָה. מְלָאכָה זוֹ, מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ הָיְתָה, וְרַבִּי חַיִּים עָשָׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהַחְדִּיר רוֹמְמוּת שֶׁל קְדֻשָּׁה בְּלִבּוֹתֵיהֶם הָרַכִּים שֶׁל תַּלְמִידָיו, אוּלָם פַּרְנָסָה בְּרֶוַח לֹא הָיְתָה בִּמְלָאכָה זוֹ. בְּאַחַד הַיָּמִים לִמֵּד אֶת הַפָּסוּק (דברים טו-י): "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ", וְאֶת פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ"י שֶׁכָּתַב: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ - אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים". רַבִּי חַיִּים, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְהַחְדִּיר אֶל לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידָיו אֶת עֶרְכָּהּ שֶׁל מִצְוַת הַצְּדָקָה, הֵחֵל חוֹזֵר עַל דִּבְרֵי הַפָּסוּק, כּוֹלֵל פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י, שׁוּב וָשׁוּב, עַד אֲשֶׁר נִלְאוּ תַּלְמִידָיו מִסְּפֹר. "הַאִם מְבִינִים אַתֶּם? אֲפִלּוּ אִם מַגִּיעַ הֶעָנִי פַּעַם, וְעוֹד פַּעַם, וְעוֹד פַּעַם, וְכָךְ מֵאָה פְּעָמִים – צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ צְדָקָה בִּמְאוֹר פָּנִים, וּכְפִי שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּפָּסוּק: 'וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ'!" הִתְלַהֲבוּ הַתַּלְמִידִים מִדִּבְרֵי רַבָּם, אוּלָם בֵּינֵיהֶם – הָיָה אֶחָד, פִּקֵּחַ וְקוּנְדֵּס, אֲשֶׁר הֶחְלִיט לְהַעֲמִיד אֶת רַבּוֹ בְּמִבְחָן, כְּדֵי לִבְדֹּק הַאִם הִנּוֹ גַּם נָאֶה מְקַיֵּם, אוֹ שֶׁמָּא הוּא נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְתוּ לֹא... כָּךְ, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר סָר אֶל בֵּיתוֹ – הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁכִּבְיָכוֹל בִּקֵּשׁ הַמְלַמֵּד מַטְבֵּעַ מְכֻבֶּדֶת שֶׁל כֶּסֶף, עַל חֶשְׁבּוֹן שְׂכַר הַלִּמּוּד הַחָדְשִׁי. אָבִיו שֶׁל הַנַּעַר קִבֵּל אֶת הַבַּקָּשָׁה בַּהֲבָנָה, וַאֲפִלּוּ שָׂמַח לְסַיֵּעַ לַמְלַמֵּד בְּעֵת דָּחְקוֹ. כָּךְ, יָצָא הַנַּעַר לְדַרְכּוֹ כְּשֶׁבְּיָדוֹ הַמַּטְבֵּעַ הַמְבֻקֶּשֶׁת, וּפָרַט אוֹתָהּ בַּשּׁוּק לְמֵאָה מַטְבְּעוֹת קְטַנּוֹת... לְאַחַר מִכֵּן, עָבַר בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמָצָא לוֹ עָנִי 'מְהֻגָּן' שֶׁאוֹתוֹ שִׁתֵּף בְּתָכְנִיּוֹתָיו. הוּא סִכֵּם עִמּוֹ, כִּי מִיָּד לְאַחַר שֶׁיַּגִּיעַ הוּא, הַנַּעַר, אֶל הַמְלַמֵּד, וְיִתֵּן לוֹ אֶת מֵאָה הַמַּטְבְּעוֹת – יִכָּנֵס הֶעָנִי וִיבַקֵּשׁ נְדָבָה, אוּלָם לֹא יִסְתַּפֵּק בְּמַטְבֵּעַ אַחַת – אֶלָּא יָשׁוּב לִנְקֹשׁ עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַמְלַמֵּד שׁוּב וָשׁוּב, מֵאָה פְּעָמִים, עַד אֲשֶׁר יִסְתַּיֵּם הַכֶּסֶף – אוֹ עַד שֶׁיְּגָרְשֶׁנּוּ הַמְלַמֵּד מֵעִם פָּנָיו בָּחֳרִי אַף... וְאָכֵן, רֶגַע לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ הַנַּעַר וּמָסַר אֶת דְּמֵי הַלִּמּוּד לְיָדוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים, נָקַשׁ הֶעָנִי עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַמְלַמֵּד, הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וּבִקֵּשׁ נְדָבָה. רַבִּי חַיִּים מִהֵר לְהַעֲנִיק לוֹ מַטְבֵּעַ, בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְהֶעָנִי סָב עַל עִקְבוֹתָיו וְעָזַב אֶת הַבַּיִת. לְאַחַר רֶגַע – שׁוּב חָזַר הֶעָנִי, שׁוּב פָּשַׁט אֶת יָדוֹ כְּמִקֹּדֶם, וְשׁוּב קִבֵּל מַטְבֵּעַ, פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ. כָּךְ, חָזַר עַל עַצְמוֹ הַמַּחֲזֶה שׁוּב וָשׁוּב, מֵאָה פְּעָמִים בְּדִיּוּק, עַד אֲשֶׁר כָּלְתָה הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה מִכִּיסוֹ שֶׁל הַמְלַמֵּד... אוּלָם גַּם בְּעֵת שֶׁהֶעֱנִיק לֶעָנִי אֶת הַמַּטְבֵּעַ הָאַחֲרוֹנָה – נִכְּרוּ בּוֹ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה וְהִתְלַהֲבוּת שֶׁל קְדֻשָּׁה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ בְּעֵת נְתִינַת הַמַּטְבֵּעַ הָרִאשׁוֹנָה! כְּשֶׁרָאָה הַנַּעַר כִּי כֵן, אָחֲזָה בּוֹ חֲרָטָה עַזָּה. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אָבִיו אֶת כָּל סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה, נָטַל אֶת יָדוֹ שֶׁל בְּנוֹ וְיַחְדָּו הֵם נִגְּשׁוּ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים, כְּדֵי לְהִתְנַצֵּל. רַבִּי חַיִּים כְּלָל לֹא הֵבִין מַדּוּעַ יֵשׁ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה... "אַדְּרַבָּה! זִכִּיתֶם אוֹתִי בְּמִצְוָה! בְּדָבָר הַמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה – לֹא שַׁיָּךְ נִסָּיוֹן כְּלָל! כְּלוּם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהָפֵר אֶת מִצְוָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים? זֶה לֹא הָיָה בַּעֲבוּרִי נִסָּיוֹן כְּלָל!" אָנוּ לוֹמְדִים אֶת סוֹד הָעֲמִידָה בְּנִסָּיוֹן: כְּשֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם לַהֲבָנָה וּלְהַכָּרָה כִּי הַתּוֹרָה הִנָּהּ 'חֹק', הַמְחַיֵּב גַּם בְּלִי לְהָבִין אֶת טַעֲמוֹ, גְּזֵרַת מֶלֶךְ שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ – הֲרֵי שֶׁמִּבְּחִינָתוֹ, הַנִּסָּיוֹן כְּבָר הִסְתַּיֵּם... וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי חִזְקִיָּהוּ אֱלִיעֶזֶר קָאהָן, שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּךְ: אִלּוּ יָשִׁיבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, כִּי מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה הִנָּהּ חֹק בְּלִי טַעַם, בִּבְחִינַת גְּזֵרַת מֶלֶךְ – אֵין סִכּוּי שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם יְקַבְּלוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה. הֵם בֶּאֱמֶת אֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִין זֹאת. וְאָכֵן, הַתְּשׁוּבָה הַזּוֹ כְּלָל לֹא נוֹעֲדָה לְאָזְנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאֻמּוֹת! הִיא נוֹעֲדָה לְאָזְנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! הָיָה מָקוֹם לַחֲשָׁשׁ, כִּי בְּעִקְבוֹת טַעֲנָתָם שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּבְעִקְבוֹת טַעֲנָתוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן - הוּא הַיֵּצֶר הָרַע, יֵרָתְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִמָּנְעוּ מִלְּקַיֵּם אֶת מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה כְּהִלְכָתָהּ! לְפִיכָךְ, מַדְגִּישָׁה הַתּוֹרָה כִּי מִצְוָה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת 'חֹק', כְּדֵי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִתְפַּעֲלוּ כְּלָל מֵהַ'קּוּשְׁיָה' שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי אַחַר גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ – אֵין לְהַרְהֵר וְאֵין לְהָשִׁיב מְאוּמָה! (לְלַמֶּדְךָ)