Otzarot-Article

"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ" (יג-ז) מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין תְּחִלַּת הַפָּסוּק לְסוֹפוֹ?

הָאַקְטוּאָלִי שֶׁבַּפֵּרוּשִׁים הוּא פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ זָצָ"ל: אֱמֶת שֶׁהָרִיב הָיָה בֵּין הָרוֹעִים. אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים", עַמּוּד הַחֶסֶד, לֹא הָיָה מְעֹרָב בּוֹ, וְגַם לוֹט הָיָה אָדָם גָּדוֹל, צַדִּיק וְרַב זְכֻיּוֹת. הָרִיב הָיָה בֵּין הָרוֹעִים, וְסִבּוֹתָיו הָיוּ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת רַעְיוֹנִיִּים, בְּהַשְׁקָפָה תּוֹרָנִית. וְהַצֶּדֶק הָיָה, כַּמּוּבָן, עִם רוֹעֵי אַבְרָהָם. הָיָה עָלָיו לְהִתְעָרֵב, לַעֲמֹד לְצַד רוֹעָיו, לְהַקְצִין אֶת הַוִּכּוּחַ וְלַהֲבִיאוֹ לְהַכְרָעָה. אַךְ לֹא עָשָׂה זֹאת. לְנֶגֶד עֵינָיו עָמַד דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד: "וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ". יֵשׁ כָּאן תּוֹשָׁבִים זָרִים, 'חִלּוֹנִיִּים', שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּקֵּשׁ לְקָרְבָם, לְלַמְּדָם אֶת יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה. וְכֵיצַד יִסְתַּכְּלוּ עַל רִיב בֵּין הַחֲרֵדִים לִדְבַר ה'? מַה יֹּאמְרוּ לִמְתִיחוּת בֵּין הַחוּגִים, רוֹעֵי אַבְרָהָם וְלוֹט? מַה יֹּאמְרוּ לְרִיב וּלְהִתְנַצְּחֻיּוֹת, לַהִתְכַּתְּשֻׁיּוֹת הַמִּלּוּלִיּוֹת? הֵם לֹא יִתְעַמְּקוּ לָדַעַת עִם מִי הַצֶּדֶק. הֵם יִתְרַחֲקוּ, חָלִילָה, מִכָּל וָכֹל!

וְאַבְרָהָם אָבִינוּ רָאָה וְחָרַד, רָאָה וּוִתֵּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגָּרֵם חִלּוּל הַשֵּׁם...

אֵשׁ מִתְלַקַּחַת, אִם עוֹצְרִים אוֹתָהּ בְּטֶרֶם תִּתְפַּשֵּׁט, קַל לְהִשְׁתַּלֵּט עַל לַהֲבוֹתֶיהָ, אַךְ לְאַחַר שֶׁהִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת, לִפְעָמִים גַּם מְטוֹסֵי כִּבּוּי רַבִּים לֹא יַסְפִּיקוּ. כָּךְ גַּם דַּרְכָּהּ שֶׁל אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת. מַתְחִילָה הִיא מֵרִיב קָטָן וּפָעוּט, וְאִם לֹא עוֹצְרִים וּמְכַבִּים אוֹתָהּ מִבְּעוֹד מוֹעֵד, הִיא מִתְלַקַּחַת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת עַד שֶׁנֶּהֱפֶכֶת לִמְרִיבָה גְּדוֹלָה הַמְּכַלָּה כָּל חֶלְקָה טוֹבָה. וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַמַּחֲלֹקֶת דּוֹמָה לְצִנּוֹר שֶׁל מַיִם שֶׁעַל שְׂפַת הַנָּהָר, שֶׁאִם לֹא סוֹתְמִים אוֹתוֹ מִיָּד, הוּא הוֹלֵךְ וּמַרְחִיב, עַד שֶׁשּׁוּב לֹא נִתָּן לְסָתְמוֹ. (סַנְהֶדְרִין ז.)

בְּדֶרֶךְ זוֹ נָהַג אַבְרָהָם אָבִינוּ כַּאֲשֶׁר נִתְגַּלֵּעַ רִיב בֵּין רוֹעָיו לְבֵין רוֹעֵי לוֹט. בְּטֶרֶם תִּתְפַּשֵּׁט הַמְּרִיבָה, עָצַר אוֹתָהּ אַבְרָהָם וְנִפְרַד מִלּוֹט. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	דברים תשפ"ג
	לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם וְלֹא לִלְמֹד מוּסָר
	"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ" (יג-ז) מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין תְּחִלַּת הַפָּסוּק לְסוֹפוֹ? הָאַקְטוּאָלִי שֶׁבַּפֵּרוּשִׁים הוּא פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ זָצָ"ל: אֱמֶת שֶׁהָרִיב הָיָה בֵּין הָרוֹעִים. אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים", עַמּוּד הַחֶסֶד, לֹא הָיָה מְעֹרָב בּוֹ, וְגַם לוֹט הָיָה אָדָם גָּדוֹל, צַדִּיק וְרַב זְכֻיּוֹת. הָרִיב הָיָה בֵּין הָרוֹעִים, וְסִבּוֹתָיו הָיוּ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת רַעְיוֹנִיִּים, בְּהַשְׁקָפָה תּוֹרָנִית. וְהַצֶּדֶק הָיָה, כַּמּוּבָן, עִם רוֹעֵי אַבְרָהָם. הָיָה עָלָיו לְהִתְעָרֵב, לַעֲמֹד לְצַד רוֹעָיו, לְהַקְצִין אֶת הַוִּכּוּחַ וְלַהֲבִיאוֹ לְהַכְרָעָה. אַךְ לֹא עָשָׂה זֹאת. לְנֶגֶד עֵינָיו עָמַד דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד: "וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ". יֵשׁ כָּאן תּוֹשָׁבִים זָרִים, 'חִלּוֹנִיִּים', שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּקֵּשׁ לְקָרְבָם, לְלַמְּדָם אֶת יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה. וְכֵיצַד יִסְתַּכְּלוּ עַל רִיב בֵּין הַחֲרֵדִים לִדְבַר ה'? מַה יֹּאמְרוּ לִמְתִיחוּת בֵּין הַחוּגִים, רוֹעֵי אַבְרָהָם וְלוֹט? מַה יֹּאמְרוּ לְרִיב וּלְהִתְנַצְּחֻיּוֹת, לַהִתְכַּתְּשֻׁיּוֹת הַמִּלּוּלִיּוֹת? הֵם לֹא יִתְעַמְּקוּ לָדַעַת עִם מִי הַצֶּדֶק. הֵם יִתְרַחֲקוּ, חָלִילָה, מִכָּל וָכֹל! וְאַבְרָהָם אָבִינוּ רָאָה וְחָרַד, רָאָה וּוִתֵּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגָּרֵם חִלּוּל הַשֵּׁם... אֵשׁ מִתְלַקַּחַת, אִם עוֹצְרִים אוֹתָהּ בְּטֶרֶם תִּתְפַּשֵּׁט, קַל לְהִשְׁתַּלֵּט עַל לַהֲבוֹתֶיהָ, אַךְ לְאַחַר שֶׁהִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת, לִפְעָמִים גַּם מְטוֹסֵי כִּבּוּי רַבִּים לֹא יַסְפִּיקוּ. כָּךְ גַּם דַּרְכָּהּ שֶׁל אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת. מַתְחִילָה הִיא מֵרִיב קָטָן וּפָעוּט, וְאִם לֹא עוֹצְרִים וּמְכַבִּים אוֹתָהּ מִבְּעוֹד מוֹעֵד, הִיא מִתְלַקַּחַת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת עַד שֶׁנֶּהֱפֶכֶת לִמְרִיבָה גְּדוֹלָה הַמְּכַלָּה כָּל חֶלְקָה טוֹבָה. וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַמַּחֲלֹקֶת דּוֹמָה לְצִנּוֹר שֶׁל מַיִם שֶׁעַל שְׂפַת הַנָּהָר, שֶׁאִם לֹא סוֹתְמִים אוֹתוֹ מִיָּד, הוּא הוֹלֵךְ וּמַרְחִיב, עַד שֶׁשּׁוּב לֹא נִתָּן לְסָתְמוֹ. (סַנְהֶדְרִין ז.) בְּדֶרֶךְ זוֹ נָהַג אַבְרָהָם אָבִינוּ כַּאֲשֶׁר נִתְגַּלֵּעַ רִיב בֵּין רוֹעָיו לְבֵין רוֹעֵי לוֹט. בְּטֶרֶם תִּתְפַּשֵּׁט הַמְּרִיבָה, עָצַר אוֹתָהּ אַבְרָהָם וְנִפְרַד מִלּוֹט. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)