Otzarot-Article

"וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (כד-כה) לִכְאוֹרָה, הַדְּבָרִים מַפְלִיאִים: הֲלֹא בִּלְעָם רָאָה בְּמוֹ עֵינָיו כֵּיצַד אֲתוֹנוֹ פָּתְחָה אֶת פִּיהָ וְהֵחֵלָּה לְדַבֵּר. לְאַחַר מִכֵּן, הוּא וּבָלָק נוֹכְחוּ לִרְאוֹת עַיִן בְּעַיִן כִּי חֵרֶף רְצוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא עָלָה הַדָּבָר בְּיָדוֹ וְקִלְלוֹתָיו נֶהְפְּכוּ לִבְרָכוֹת. וּבְכֵן, כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁלְּאַחַר שֶׁרָאוּ נִסִּים גְּלוּיִים וּמוֹפְתִים עֲצוּמִים, הֵם פָּשׁוּט חָזְרוּ לִמְקוֹמָם כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע מְאוּמָה? תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, נִמְצָא עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

יְהוּדִי מַשְׂכִּיל הִתְגּוֹרֵר בָּעִיר שֶׂדוּבָה, בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ כִּהֵן הָרַב יוֹסֵף לֵייבּ בְּלוֹךְ, רַבָּהּ שֶׁל הָעִיר. בְּעֵת חֻפְשַׁת הַקַּיִץ, אֵרַח הַמַּשְׂכִּיל בְּבֵיתוֹ אֶת אֶחָד מִידִידָיו. הַלָּה, שָׁרוּי הָיָה כְּפִי הַנִּרְאֶה בְּדִכָּאוֹן עָמֹק, אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה נוֹרָא: בְּאַחַד הַבְּקָרִים, הוּא חָתַךְ אֶת עַצְמוֹ וְאִבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת, בַּעֲלִיַּת הַגַּג שֶׁבְּבֵיתוֹ שֶׁל הַמַּשְׂכִּיל!

עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הוּבָא הַיָּדִיד לִקְבוּרָה, אוּלָם מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ – פָּקְדָה תּוֹפָעָה מוּזָרָה בְּיוֹתֵר אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַמַּשְׂכִּיל: פִּסּוֹת טִיחַ הָיוּ נוֹשְׁרוֹת מֵהַתִּקְרָה בְּלִי שׁוּם הֶסְבֵּר, וְזֹאת דַּוְקָא בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה הַשְּׁקֵטוֹת, וּבְמִרְוְחֵי זְמַן קְבוּעִים... בְּדִיקָה שֶׁנֶּעֶרְכָה הֶעֶלְתָה, כִּי כָּל רִקָּבוֹן לֹא פָּשַׁט בְּקוֹרוֹת הַתִּקְרָה, כָּךְ שֶׁלֹּא נִתָּן הָיָה לְהַעֲנִיק כָּל הֶסְבֵּר הֶגְיוֹנִי לַתּוֹפָעָה...

כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לַחֲבֵרָיו הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, הֵם הֶחְלִיטוּ לַחְקֹר אֶת הַדָּבָר. הֵם הֲרֵי נִמְנְעוּ בְּעִקְבִיּוּת מִלְּהַאֲמִין לְכָל דָּבָר שֶׁלֹּא הִתְקַבֵּל עַל דַּעְתָּם בְּהֶסְבֵּר 'מַדָּעִי'... לְפִיכָךְ, הֶחְלִיטוּ לְהִתְכַּנֵּס יַחְדָּו בְּאַחַד הַלֵּילוֹת בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַמַּשְׂכִּיל, וְלַעֲקֹב אַחַר הַתּוֹפָעָה, כְּשֶׁהֵם שְׁקוּעִים בְּמִשְׂחַק קְלָפִים סוֹעֵר.

בִּתְחִלָּתוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה הֵם עָלוּ יַחְדָּו אֶל עֲלִיַּת הַגַּג, כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁאִישׁ אֵינוֹ נִמְצָא שָׁם וּמַשְׁלִיךְ אֶת פִּסּוֹת הַטִּיט בְּמַטָּרָה לַחְמֹד לָצוֹן. לְאַחַר מִכֵּן סָגְרוּ אֶת הַחַלּוֹנוֹת, נָעֲלוּ אֶת הַדְּלָתוֹת, וְהִתְכַּנְּסוּ בַּטְּרַקְלִין הַמֶּרְכָּזִי שֶׁל הַבַּיִת. לְפֶתַע... פִּסּוֹת הַטִּיחַ הֵחֵלּוּ נוֹשְׁרוֹת! כְּאִלּוּ יָד נֶעֱלֶמֶת תּוֹלֶשֶׁת פִּסּוֹת תִּקְרָה וּמַשְׁלִיכָה אוֹתָן אַרְצָה!

בְּנֵי הַחֲבוּרָה נֶחְרְדוּ, וּבְקֹשִׁי הֶחֱזִיקוּ מַעֲמָד בַּבַּיִת עַד לַבֹּקֶר. בַּעַל הַבַּיִת הִרְגִּישׁ כִּי הַתּוֹפָעָה כְּבָר הִגְדִּישָׁה אֶת סְאַת כֹּחַ הַסֵּבֶל שֶׁלּוֹ, וּלְפִיכָךְ שִׁגֵּר אֶת בְּנוֹ אֶל רַב הָעִיר, הָרַב בְּלוֹךְ, כְּדֵי לְהִוָּעֵץ בּוֹ עַל אוֹדוֹת הַתּוֹפָעָה וְעַל הַדֶּרֶךְ לְהַפְסִיקָהּ...

הָרַב בְּלוֹךְ הֶאֱזִין לַסִּפּוּר בְּרֹב קֶשֶׁב, וּלְאַחַר מִכֵּן אָמַר: "אֵין לִי עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת... אוּלָם זֹאת אוּכַל לוֹמַר: עַל פִּי הַהֲלָכָה, יֵשׁ לִקְבֹּר עִם הַמֵּת כָּל פִּסַּת עֵץ שֶׁבָּהּ נִבְלַע דָּמוֹ! יֵשׁ מָקוֹם לַחֲשָׁשׁ שֶׁבְּקוֹרוֹת הַגַּג שֶׁמִּתַּחַת לַעֲלִיַּת הַגַּג – נִבְלַע דָּמוֹ שֶׁל הַמֵּת, וְלָכֵן יֵשׁ לְקָבְרָן!"

כָּךְ, עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, יָצְאָה מִבֵּיתוֹ שֶׁל הַמַּשְׂכִּיל הַלְוָיָה מוּזָרָה בְּיוֹתֵר, שֶׁבָּהּ הוּבְאוּ לִקְבוּרָה - - - קוֹרוֹת שֶׁל עֵץ!!!

וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא: מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ פָּסְקָה הַתּוֹפָעָה, וְהַבַּיִת שָׁב לִמְנוּחָתוֹ! שׁוּב לֹא נָשַׁר הַטִּיט, וְלֹא נִכְּרָה בַּבַּיִת כָּל תּוֹפָעָה בִּלְתִּי מֻסְבֶּרֶת אַחֶרֶת!

לְיָמִים, הִטְעִים רַבִּי יוֹסֵף לֵייבּ וְאָמַר: "בֵּין הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁבָּעֲיָרָה, יְדִידָיו שֶׁל הַמַּשְׂכִּיל, הָיָה אֶחָד אֲשֶׁר סֵרַב בִּנְחִישׁוּת לָבוֹא אֶל הַבַּיִת בְּאוֹתוֹ הַלַּיִל עִם שְׁאָר חֲבֵרָיו, אוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּהַלְוָיָה הַמּוּזָרָה. הוּא הָיָה כֵּן דַּיּוֹ כְּדֵי לְהוֹדוֹת, כִּי אִם יִוָּכַח בַּאֲמִתָּתָהּ שֶׁל הִשָּׁאֲרוּת הַנְּשָׁמָה – לֹא יִמְצָא עוֹד מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ... אוּלָם מָה אַתֶּם סְבוּרִים? כְּלוּם חֲבֵרָיו אֲשֶׁר כֵּן הָיוּ שָׁם וְנוֹכְחוּ עַיִן בְּעַיִן לִרְאוֹת הוֹכָחָה בְּרוּרָה לְהִשָּׁאֲרוּת הַנְּשָׁמָה, שִׁנּוּ אֶת דַּרְכָּם?! לֹא מִנֵּיהּ וְלֹא מִקְצָתֵיהּ... כֻּלָּם הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא שָׁב בִּתְשׁוּבָה!"...

הֲרֵי לָנוּ דָּבָר נוֹרָא: אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת עַיִן בְּעַיִן, וּבְכָל זֹאת לְהַמְשִׁיךְ וְלִכְפֹּר! לְהַכִּיר – וּלְהִתְעַלֵּם! זֶהוּ כֹּחַ נוֹרָא וְעָצוּם שֶׁטָּבַע הַבּוֹרֵא בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם!

וְכָךְ מְיֻשֶּׁבֶת תְּמִיהָתֵנוּ... אָמְנָם בִּלְעָם וּבָלָק נוֹכְחוּ לִרְאוֹת אֶת הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא וְאֶת הַנְהָגָתוֹ עַיִן בְּעַיִן, אוּלָם בְּכָךְ לֹא הָיָה כְּדֵי לְהַכְרִיחַ אֶת אֱמוּנָתָם מִכָּאן וּלְהַבָּא... גַּם אַחֲרֵי שֶׁרָאוּ כָּל זֹאת – לֹא הָיְתָה לָהֶם כָּל מְנִיעָה לַחֲזֹר לִמְקוֹמָם, לְדַרְכָּם הַקּוֹדֶמֶת, וּלְהַמְשִׁיךְ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע מְאוּמָה! (לְלַמֶּדְךָ)

	דברים תשפ"ג
	לִפְעָמִים מֵהַצָּרָה עַצְמָהּ מַגִּיעָה יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה
	"וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (כד-כה) לִכְאוֹרָה, הַדְּבָרִים מַפְלִיאִים: הֲלֹא בִּלְעָם רָאָה בְּמוֹ עֵינָיו כֵּיצַד אֲתוֹנוֹ פָּתְחָה אֶת פִּיהָ וְהֵחֵלָּה לְדַבֵּר. לְאַחַר מִכֵּן, הוּא וּבָלָק נוֹכְחוּ לִרְאוֹת עַיִן בְּעַיִן כִּי חֵרֶף רְצוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא עָלָה הַדָּבָר בְּיָדוֹ וְקִלְלוֹתָיו נֶהְפְּכוּ לִבְרָכוֹת. וּבְכֵן, כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁלְּאַחַר שֶׁרָאוּ נִסִּים גְּלוּיִים וּמוֹפְתִים עֲצוּמִים, הֵם פָּשׁוּט חָזְרוּ לִמְקוֹמָם כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע מְאוּמָה? תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, נִמְצָא עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: יְהוּדִי מַשְׂכִּיל הִתְגּוֹרֵר בָּעִיר שֶׂדוּבָה, בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ כִּהֵן הָרַב יוֹסֵף לֵייבּ בְּלוֹךְ, רַבָּהּ שֶׁל הָעִיר. בְּעֵת חֻפְשַׁת הַקַּיִץ, אֵרַח הַמַּשְׂכִּיל בְּבֵיתוֹ אֶת אֶחָד מִידִידָיו. הַלָּה, שָׁרוּי הָיָה כְּפִי הַנִּרְאֶה בְּדִכָּאוֹן עָמֹק, אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה נוֹרָא: בְּאַחַד הַבְּקָרִים, הוּא חָתַךְ אֶת עַצְמוֹ וְאִבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת, בַּעֲלִיַּת הַגַּג שֶׁבְּבֵיתוֹ שֶׁל הַמַּשְׂכִּיל! עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הוּבָא הַיָּדִיד לִקְבוּרָה, אוּלָם מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ – פָּקְדָה תּוֹפָעָה מוּזָרָה בְּיוֹתֵר אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַמַּשְׂכִּיל: פִּסּוֹת טִיחַ הָיוּ נוֹשְׁרוֹת מֵהַתִּקְרָה בְּלִי שׁוּם הֶסְבֵּר, וְזֹאת דַּוְקָא בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה הַשְּׁקֵטוֹת, וּבְמִרְוְחֵי זְמַן קְבוּעִים... בְּדִיקָה שֶׁנֶּעֶרְכָה הֶעֶלְתָה, כִּי כָּל רִקָּבוֹן לֹא פָּשַׁט בְּקוֹרוֹת הַתִּקְרָה, כָּךְ שֶׁלֹּא נִתָּן הָיָה לְהַעֲנִיק כָּל הֶסְבֵּר הֶגְיוֹנִי לַתּוֹפָעָה... כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לַחֲבֵרָיו הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, הֵם הֶחְלִיטוּ לַחְקֹר אֶת הַדָּבָר. הֵם הֲרֵי נִמְנְעוּ בְּעִקְבִיּוּת מִלְּהַאֲמִין לְכָל דָּבָר שֶׁלֹּא הִתְקַבֵּל עַל דַּעְתָּם בְּהֶסְבֵּר 'מַדָּעִי'... לְפִיכָךְ, הֶחְלִיטוּ לְהִתְכַּנֵּס יַחְדָּו בְּאַחַד הַלֵּילוֹת בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַמַּשְׂכִּיל, וְלַעֲקֹב אַחַר הַתּוֹפָעָה, כְּשֶׁהֵם שְׁקוּעִים בְּמִשְׂחַק קְלָפִים סוֹעֵר. בִּתְחִלָּתוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה הֵם עָלוּ יַחְדָּו אֶל עֲלִיַּת הַגַּג, כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁאִישׁ אֵינוֹ נִמְצָא שָׁם וּמַשְׁלִיךְ אֶת פִּסּוֹת הַטִּיט בְּמַטָּרָה לַחְמֹד לָצוֹן. לְאַחַר מִכֵּן סָגְרוּ אֶת הַחַלּוֹנוֹת, נָעֲלוּ אֶת הַדְּלָתוֹת, וְהִתְכַּנְּסוּ בַּטְּרַקְלִין הַמֶּרְכָּזִי שֶׁל הַבַּיִת. לְפֶתַע... פִּסּוֹת הַטִּיחַ הֵחֵלּוּ נוֹשְׁרוֹת! כְּאִלּוּ יָד נֶעֱלֶמֶת תּוֹלֶשֶׁת פִּסּוֹת תִּקְרָה וּמַשְׁלִיכָה אוֹתָן אַרְצָה! בְּנֵי הַחֲבוּרָה נֶחְרְדוּ, וּבְקֹשִׁי הֶחֱזִיקוּ מַעֲמָד בַּבַּיִת עַד לַבֹּקֶר. בַּעַל הַבַּיִת הִרְגִּישׁ כִּי הַתּוֹפָעָה כְּבָר הִגְדִּישָׁה אֶת סְאַת כֹּחַ הַסֵּבֶל שֶׁלּוֹ, וּלְפִיכָךְ שִׁגֵּר אֶת בְּנוֹ אֶל רַב הָעִיר, הָרַב בְּלוֹךְ, כְּדֵי לְהִוָּעֵץ בּוֹ עַל אוֹדוֹת הַתּוֹפָעָה וְעַל הַדֶּרֶךְ לְהַפְסִיקָהּ... הָרַב בְּלוֹךְ הֶאֱזִין לַסִּפּוּר בְּרֹב קֶשֶׁב, וּלְאַחַר מִכֵּן אָמַר: "אֵין לִי עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת... אוּלָם זֹאת אוּכַל לוֹמַר: עַל פִּי הַהֲלָכָה, יֵשׁ לִקְבֹּר עִם הַמֵּת כָּל פִּסַּת עֵץ שֶׁבָּהּ נִבְלַע דָּמוֹ! יֵשׁ מָקוֹם לַחֲשָׁשׁ שֶׁבְּקוֹרוֹת הַגַּג שֶׁמִּתַּחַת לַעֲלִיַּת הַגַּג – נִבְלַע דָּמוֹ שֶׁל הַמֵּת, וְלָכֵן יֵשׁ לְקָבְרָן!" כָּךְ, עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, יָצְאָה מִבֵּיתוֹ שֶׁל הַמַּשְׂכִּיל הַלְוָיָה מוּזָרָה בְּיוֹתֵר, שֶׁבָּהּ הוּבְאוּ לִקְבוּרָה - - - קוֹרוֹת שֶׁל עֵץ!!! וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא: מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ פָּסְקָה הַתּוֹפָעָה, וְהַבַּיִת שָׁב לִמְנוּחָתוֹ! שׁוּב לֹא נָשַׁר הַטִּיט, וְלֹא נִכְּרָה בַּבַּיִת כָּל תּוֹפָעָה בִּלְתִּי מֻסְבֶּרֶת אַחֶרֶת! לְיָמִים, הִטְעִים רַבִּי יוֹסֵף לֵייבּ וְאָמַר: "בֵּין הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁבָּעֲיָרָה, יְדִידָיו שֶׁל הַמַּשְׂכִּיל, הָיָה אֶחָד אֲשֶׁר סֵרַב בִּנְחִישׁוּת לָבוֹא אֶל הַבַּיִת בְּאוֹתוֹ הַלַּיִל עִם שְׁאָר חֲבֵרָיו, אוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּהַלְוָיָה הַמּוּזָרָה. הוּא הָיָה כֵּן דַּיּוֹ כְּדֵי לְהוֹדוֹת, כִּי אִם יִוָּכַח בַּאֲמִתָּתָהּ שֶׁל הִשָּׁאֲרוּת הַנְּשָׁמָה – לֹא יִמְצָא עוֹד מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ... אוּלָם מָה אַתֶּם סְבוּרִים? כְּלוּם חֲבֵרָיו אֲשֶׁר כֵּן הָיוּ שָׁם וְנוֹכְחוּ עַיִן בְּעַיִן לִרְאוֹת הוֹכָחָה בְּרוּרָה לְהִשָּׁאֲרוּת הַנְּשָׁמָה, שִׁנּוּ אֶת דַּרְכָּם?! לֹא מִנֵּיהּ וְלֹא מִקְצָתֵיהּ... כֻּלָּם הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא שָׁב בִּתְשׁוּבָה!"... הֲרֵי לָנוּ דָּבָר נוֹרָא: אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת עַיִן בְּעַיִן, וּבְכָל זֹאת לְהַמְשִׁיךְ וְלִכְפֹּר! לְהַכִּיר – וּלְהִתְעַלֵּם! זֶהוּ כֹּחַ נוֹרָא וְעָצוּם שֶׁטָּבַע הַבּוֹרֵא בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם! וְכָךְ מְיֻשֶּׁבֶת תְּמִיהָתֵנוּ... אָמְנָם בִּלְעָם וּבָלָק נוֹכְחוּ לִרְאוֹת אֶת הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא וְאֶת הַנְהָגָתוֹ עַיִן בְּעַיִן, אוּלָם בְּכָךְ לֹא הָיָה כְּדֵי לְהַכְרִיחַ אֶת אֱמוּנָתָם מִכָּאן וּלְהַבָּא... גַּם אַחֲרֵי שֶׁרָאוּ כָּל זֹאת – לֹא הָיְתָה לָהֶם כָּל מְנִיעָה לַחֲזֹר לִמְקוֹמָם, לְדַרְכָּם הַקּוֹדֶמֶת, וּלְהַמְשִׁיךְ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע מְאוּמָה! (לְלַמֶּדְךָ)