Otzarot-Article

"רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (לה-ל) הַגָּאוֹן רַבִּי משֶׁה פַיְינְשְׁטֵין זַצַ"ל עָמַד עַל כָּךְ, כִּי "קָרָא ה'" זֶה לְשׁוֹן זִמּוּן וּנְבוּאָה, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁהָיָה בְּצַלְאֵל נָבִיא. וּבֵאֵר, שֶׁהַנְּבוּאָה הִיא גִּלּוּי מְפֹרָשׁ שֶׁל רְצוֹן הַבּוֹרֵא. אַךְ כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ גִּלּוּי מְפֹרָשׁ כָּךְ יֵשׁ גִּלּוּי עָקִיף: "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה... וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה". הַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁהָאָדָם מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ הֵן כִּקְרִיאָה מִמָּרוֹם לְמַמְּשָׁם וְלִפְעֹל בָּהֶם לְהַאֲדָרַת כְּבוֹד שָׁמַיִם וּלְבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן. אִם בְּמִשְׁכָּן אִישִׁי לִשְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם בְּהַשְׁרָאַת שְׁכִינָה בָּעוֹלָם, בְּהַרְבָּצַת תּוֹרָה וְיִרְאָה וְקִדּוּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּכָל תְּחוּמֵי הַחַיִּים. כִּי "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (יְשַׁעְיָה מג-ז), הַכֹּל נִבְרָא לְהַאֲדָרַת כְּבוֹד שָׁמַיִם.

מַכִּיר אָדָם אֶת כֹּחוֹתָיו, מוּדָע לְכִשּׁוּרָיו. יִשְׁאַל אֶת עַצְמוֹ: הַאִם מְנַצֵּל אֲנִי אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתַי לְהַאֲדָרַת כְּבוֹד שָׁמַיִם, לְזִכּוּי הָרַבִּים, לַהֲפָצַת תּוֹרָה?!

יֵשׁ מֻשָּׂג הַנִּקְרָא "תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל", מְקוֹרוֹ בְּדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: "אִם עָשִׂיתָ חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת, עֲשֵׂה כְּנֶגְדָּן חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְווֹת". וְכֵן יָעַץ בָּבָא בֶּן בּוּטָא לַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס: "אַתָּה כִּבִּיתָ אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם (בַּהֲרִיגַת הַחֲכָמִים) עֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם (בִּבְנִיַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ)". כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, הָאִשָּׁה כִּבְּתָה נֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם (הִיא הַנְּשָׁמָה) - כְּשֶׁאָכְלָה מֵעֵץ הַדַּעַת וְהֶאֱכִילָה אֶת בַּעְלָהּ, וּבְכָךְ הֵבִיאָה מָוֶת לָעוֹלָם - וְנִצְטַוְּתָה עַל הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת.

כָּךְ פֵּרְשׁוּ גַּם בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ. בָּעֵגֶל חָטָא הָעָם בְּכָךְ שֶׁלֹּא הִמְתִּין לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא שָׁמַע לְהַתְרָאוֹת חוּר, אַף לֹא שָׁאַל בַּעֲצַת אַהֲרֹן. עַתָּה, כִּתְשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, נִצְטַוָּה משֶׁה רַבֵּנוּ לְכַנְּסָם לִשְׁמֹעַ לִדְבָרָיו.

וְעַל תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל בַּסִּפּוּר הַבָּא, וְלָבֶטַח יְעוֹרֵר בְּכָל לֵב מַחֲשָׁבוֹת וְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ.

בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ פּוֹעֵל בְּמֶרֶץ בְּיָמִים אֵלֶּה אַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם. הוּא נוֹסֵעַ לְלֹא לֵאוּת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מוֹפִיעַ, מְדַבֵּר, מְשַׁכְנֵעַ וְרוֹשֵׁם יְלָדִים לַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי הַשָּׁרְשִׁי. הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מְנוּחָה. הַשָּׁבוּעַ פָּגַשְׁנוּהוּ וְשָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ מַה סוֹד הַמֶּרֶץ שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מְנוּחָה. הוּא הִבִּיט בָּנוּ וְעָנָה: "כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה".

"תְּשׁוּבָה? עַל אֵיזֶה חֵטְא?" וְהוּא פָּתַח וְסִפֵּר: בֶּעָבָר, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, עָסַקְתִּי בְּרִשּׁוּם יְלָדִים לְחִנּוּךְ תּוֹרָנִי. אַחַר כָּךְ פָּנִיתִי לְהוֹרָאָה. לִפְנֵי כְּשָׁנָה הֻזְמַנְתִּי לְהַרְצוֹת בְּבֵית כֶּלֶא בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים בְּמִסְגֶּרֶת מַסַּע הִתְעוֹרְרוּת שֶׁאִרְגֵּן שֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר. הַכֹּל הֶאֱזִינוּ בְּקֶשֶׁב, וְרַק אַסִּיר אֶחָד לֹא הֵסִיר מִמֶּנִּי אֶת מַבָּטִי. כְּשֶׁסִיַּמְתִּי לְדַבֵּר, קָם וְשָׁאַל: "הַאִם כְּבוֹד הָרַב מַכִּיר אוֹתִי?"

הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ וְהֵשַׁבְתִּי בִּשְׁלִילָה.

וְהוּא הִמְשִׁיךְ: "אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ. אֲנִי לָמַדְתִּי בְּבֵית סֵפֶר כַּאֲשֶׁר אַתָּה בָּאתָ לְשׂוֹחֵחַ אִתָּנוּ עַל לִמּוּד בַּיְּשִׁיבָה. אֲנִי אֲפִילוּ זוֹכֵר שֶׁהָיְתָה לְךָ 'סוּסִיתָא' לְבָנָה...".

זֶה הָיָה נָכוֹן. נִזְכַּרְתִּי שֶׁהָיִיתִי שָׁם וְגַם שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי בִּמְיֻחָד...

וְאָז צוֹעֵק אוֹתוֹ אַסִּיר: "אֲבָל כְּבוֹד הָרַב, אַתָּה אָשֵׁם בָּזֶה שֶׁאֲנִי כָּאן כָּעֵת, פּוֹשֵׁעַ וְעָצוּר. אַתָּה אָשֵׁם! וּמַדּוּעַ? בִּגְלַל שֶׁדִּבַּרְתָּ אִתָּנוּ "בְּמִלִּים שֶׁל בֵּית מִרְקַחַת", בַּעֲדִינוּת. דִּבַּרְתָּ עַל אוֹר וְזֹהַר. לֹא "נָתַתָּ לָנוּ עַל הָרֹאשׁ", לֹא הִזְהַרְתָּ אוֹתָנוּ מִמַּה שֶׁמְּחַכֶּה לָנוּ בַּצַּד הַשֵּׁנִי. אַתָּה אָשֵׁם, רַבִּי, בִּגְלָלְךָ אֲנִי פֹּה".

מַה אֹמַר לְךָ, דְּבָרָיו פִּלְּחוּ אֶת לִבִּי כַּחֵץ, מֵאָז אֵינִי מוֹצֵא לְעַצְמִי מַרְגּוֹעַ. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אִם הָיִיתִי נֶחְרָץ יוֹתֵר, נִלְהָב יוֹתֵר, אִלּוּ לֹא הָיִיתִי מַרְפֵּה מִנִּסְיוֹנוֹת הַשִּׁכְנוּעַ – אוּלַי אוֹתוֹ בָּחוּר וְעוֹד שֶׁכְּמוֹתוֹ הָיוּ הַיּוֹם מְסֻדָּרִים בַּחַיִּים. מְאֻשָּׁרִים, בַּעֲלֵי מִשְׁפָּחָה לְתִפְאֶרֶת, יְהוּדִים שְׁלֵמִים בֶּאֱמוּנָתָם וּבְדַרְכָּם, בִּמְקוֹם לְהִתְדַּרְדֵּר לְבָתֵּי הַכֶּלֶא.

הָלָכְתִּי וְשָׁאַלְתִּי רַב בְּיִשְׂרָאֵל כֵּיצַד אוּכַל לְכַפֵּר עַל כָּךְ, וְהוּא עָנָה לִי 'בִּתְשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל'. עַל כֵּן הִתְחַלְתִּי לַעֲסֹק בְּכָל עֹז בְּרִשּׁוּם יְלָדִים וְכָךְ אֲנִי עוֹשֶׂה וּמִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיְּכַפֵּר לִי עַל שִׁגְגָתִי.

וּמִכָּאן הַקְּרִיאָה לְכָל בֶּן תּוֹרָה וּלְכָל הַנֶּאֱמָן לִדְבַר ה': לֹא הָיָה דּוֹר כְּדוֹרֵנוּ שֶׁאֶפְשָׁר לִפְעֹל בּוֹ גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת בְּהַרְבָּצַת תּוֹרָה, בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה וּבְקֵרוּב לְבָבוֹת לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּכְבָר נֶאֱמַר: "מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי" (תְּהִלִּים קיט-צח). לִפְנֵי שְׁנוֹת דּוֹר - כְּשֶׁרָאשֵׁי הַמְּדִינָה קָרְעוּ יְהוּדִים טוֹבִים וְנִפְלָאִים מִמּוֹרַשְׁתָּם, וַעֲלִיַּת הַנֹּעַר הִתְגַּיְּסָה לַעֲקִירַת אֱמוּנָה (וְלֹא, אֵין אָנוּ בָּאִים עַתָּה חֶשְׁבּוֹן. הַגַּלְגָּל סָבַב אֲחוֹרַנִּית וְהָעָם שָׁב לְמוֹרַשְׁתּוֹ) - עוֹד זוֹכְרִים אָנוּ כֵּיצַד כָּל הַנֹּעַר הַהוּא הִתְגַּיֵּס כְּאִישׁ אֶחָד לַמְּשִׂימָה, כִּפְעִילִים כְּמַדְרִיכִים, כְּמוֹרִים – בְּכָל תַּפְקִיד. וְאָנוּ, הֵיכָן בְּנֵי הַנֹּעַר שֶׁלָּנוּ?! אַבְרֵכִים, הֵיכָן אַתֶּם? רַבִּים כָּל כָּךְ צְמֵאִים לִדְבַר ה', בּוֹאוֹ לְהַרְווֹת צִמְאוֹנָם. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	פנחס תשפ"ג
	הַנִּסָּיוֹן נִתָּן לְפִי תַּכְלִית הַנְּשָׁמָה
	"רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (לה-ל) הַגָּאוֹן רַבִּי משֶׁה פַיְינְשְׁטֵין זַצַ"ל עָמַד עַל כָּךְ, כִּי "קָרָא ה'" זֶה לְשׁוֹן זִמּוּן וּנְבוּאָה, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁהָיָה בְּצַלְאֵל נָבִיא "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (לה-ל) הַגָּאוֹן רַבִּי משֶׁה פַיְינְשְׁטֵין זַצַ"ל עָמַד עַל כָּךְ, כִּי "קָרָא ה'" זֶה לְשׁוֹן זִמּוּן וּנְבוּאָה, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁהָיָה בְּצַלְאֵל נָבִיא. וּבֵאֵר, שֶׁהַנְּבוּאָה הִיא גִּלּוּי מְפֹרָשׁ שֶׁל רְצוֹן הַבּוֹרֵא. אַךְ כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ גִּלּוּי מְפֹרָשׁ כָּךְ יֵשׁ גִּלּוּי עָקִיף: "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה... וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה". הַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁהָאָדָם מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ הֵן כִּקְרִיאָה מִמָּרוֹם לְמַמְּשָׁם וְלִפְעֹל בָּהֶם לְהַאֲדָרַת כְּבוֹד שָׁמַיִם וּלְבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן. אִם בְּמִשְׁכָּן אִישִׁי לִשְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם בְּהַשְׁרָאַת שְׁכִינָה בָּעוֹלָם, בְּהַרְבָּצַת תּוֹרָה וְיִרְאָה וְקִדּוּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּכָל תְּחוּמֵי הַחַיִּים. כִּי "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (יְשַׁעְיָה מג-ז), הַכֹּל נִבְרָא לְהַאֲדָרַת כְּבוֹד שָׁמַיִם. מַכִּיר אָדָם אֶת כֹּחוֹתָיו, מוּדָע לְכִשּׁוּרָיו. יִשְׁאַל אֶת עַצְמוֹ: הַאִם מְנַצֵּל אֲנִי אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתַי לְהַאֲדָרַת כְּבוֹד שָׁמַיִם, לְזִכּוּי הָרַבִּים, לַהֲפָצַת תּוֹרָה?! יֵשׁ מֻשָּׂג הַנִּקְרָא "תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל", מְקוֹרוֹ בְּדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: "אִם עָשִׂיתָ חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת, עֲשֵׂה כְּנֶגְדָּן חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְווֹת". וְכֵן יָעַץ בָּבָא בֶּן בּוּטָא לַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס: "אַתָּה כִּבִּיתָ אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם (בַּהֲרִיגַת הַחֲכָמִים) עֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם (בִּבְנִיַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ)". כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, הָאִשָּׁה כִּבְּתָה נֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם (הִיא הַנְּשָׁמָה) - כְּשֶׁאָכְלָה מֵעֵץ הַדַּעַת וְהֶאֱכִילָה אֶת בַּעְלָהּ, וּבְכָךְ הֵבִיאָה מָוֶת לָעוֹלָם - וְנִצְטַוְּתָה עַל הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת. כָּךְ פֵּרְשׁוּ גַּם בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ. בָּעֵגֶל חָטָא הָעָם בְּכָךְ שֶׁלֹּא הִמְתִּין לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא שָׁמַע לְהַתְרָאוֹת חוּר, אַף לֹא שָׁאַל בַּעֲצַת אַהֲרֹן. עַתָּה, כִּתְשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, נִצְטַוָּה משֶׁה רַבֵּנוּ לְכַנְּסָם לִשְׁמֹעַ לִדְבָרָיו. וְעַל תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל בַּסִּפּוּר הַבָּא, וְלָבֶטַח יְעוֹרֵר בְּכָל לֵב מַחֲשָׁבוֹת וְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ פּוֹעֵל בְּמֶרֶץ בְּיָמִים אֵלֶּה אַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם. הוּא נוֹסֵעַ לְלֹא לֵאוּת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מוֹפִיעַ, מְדַבֵּר, מְשַׁכְנֵעַ וְרוֹשֵׁם יְלָדִים לַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי הַשָּׁרְשִׁי. הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מְנוּחָה. הַשָּׁבוּעַ פָּגַשְׁנוּהוּ וְשָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ מַה סוֹד הַמֶּרֶץ שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מְנוּחָה. הוּא הִבִּיט בָּנוּ וְעָנָה: "כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה". "תְּשׁוּבָה? עַל אֵיזֶה חֵטְא?" וְהוּא פָּתַח וְסִפֵּר: בֶּעָבָר, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, עָסַקְתִּי בְּרִשּׁוּם יְלָדִים לְחִנּוּךְ תּוֹרָנִי. אַחַר כָּךְ פָּנִיתִי לְהוֹרָאָה. לִפְנֵי כְּשָׁנָה הֻזְמַנְתִּי לְהַרְצוֹת בְּבֵית כֶּלֶא בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים בְּמִסְגֶּרֶת מַסַּע הִתְעוֹרְרוּת שֶׁאִרְגֵּן שֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר. הַכֹּל הֶאֱזִינוּ בְּקֶשֶׁב, וְרַק אַסִּיר אֶחָד לֹא הֵסִיר מִמֶּנִּי אֶת מַבָּטִי. כְּשֶׁסִיַּמְתִּי לְדַבֵּר, קָם וְשָׁאַל: "הַאִם כְּבוֹד הָרַב מַכִּיר אוֹתִי?" הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ וְהֵשַׁבְתִּי בִּשְׁלִילָה. וְהוּא הִמְשִׁיךְ: "אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ. אֲנִי לָמַדְתִּי בְּבֵית סֵפֶר כַּאֲשֶׁר אַתָּה בָּאתָ לְשׂוֹחֵחַ אִתָּנוּ עַל לִמּוּד בַּיְּשִׁיבָה. אֲנִי אֲפִילוּ זוֹכֵר שֶׁהָיְתָה לְךָ 'סוּסִיתָא' לְבָנָה...". זֶה הָיָה נָכוֹן. נִזְכַּרְתִּי שֶׁהָיִיתִי שָׁם וְגַם שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי בִּמְיֻחָד... וְאָז צוֹעֵק אוֹתוֹ אַסִּיר: "אֲבָל כְּבוֹד הָרַב, אַתָּה אָשֵׁם בָּזֶה שֶׁאֲנִי כָּאן כָּעֵת, פּוֹשֵׁעַ וְעָצוּר. אַתָּה אָשֵׁם! וּמַדּוּעַ? בִּגְלַל שֶׁדִּבַּרְתָּ אִתָּנוּ "בְּמִלִּים שֶׁל בֵּית מִרְקַחַת", בַּעֲדִינוּת. דִּבַּרְתָּ עַל אוֹר וְזֹהַר. לֹא "נָתַתָּ לָנוּ עַל הָרֹאשׁ", לֹא הִזְהַרְתָּ אוֹתָנוּ מִמַּה שֶׁמְּחַכֶּה לָנוּ בַּצַּד הַשֵּׁנִי. אַתָּה אָשֵׁם, רַבִּי, בִּגְלָלְךָ אֲנִי פֹּה". מַה אֹמַר לְךָ, דְּבָרָיו פִּלְּחוּ אֶת לִבִּי כַּחֵץ, מֵאָז אֵינִי מוֹצֵא לְעַצְמִי מַרְגּוֹעַ. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אִם הָיִיתִי נֶחְרָץ יוֹתֵר, נִלְהָב יוֹתֵר, אִלּוּ לֹא הָיִיתִי מַרְפֵּה מִנִּסְיוֹנוֹת הַשִּׁכְנוּעַ – אוּלַי אוֹתוֹ בָּחוּר וְעוֹד שֶׁכְּמוֹתוֹ הָיוּ הַיּוֹם מְסֻדָּרִים בַּחַיִּים. מְאֻשָּׁרִים, בַּעֲלֵי מִשְׁפָּחָה לְתִפְאֶרֶת, יְהוּדִים שְׁלֵמִים בֶּאֱמוּנָתָם וּבְדַרְכָּם, בִּמְקוֹם לְהִתְדַּרְדֵּר לְבָתֵּי הַכֶּלֶא. הָלָכְתִּי וְשָׁאַלְתִּי רַב בְּיִשְׂרָאֵל כֵּיצַד אוּכַל לְכַפֵּר עַל כָּךְ, וְהוּא עָנָה לִי 'בִּתְשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל'. עַל כֵּן הִתְחַלְתִּי לַעֲסֹק בְּכָל עֹז בְּרִשּׁוּם יְלָדִים וְכָךְ אֲנִי עוֹשֶׂה וּמִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיְּכַפֵּר לִי עַל שִׁגְגָתִי. וּמִכָּאן הַקְּרִיאָה לְכָל בֶּן תּוֹרָה וּלְכָל הַנֶּאֱמָן לִדְבַר ה': לֹא הָיָה דּוֹר כְּדוֹרֵנוּ שֶׁאֶפְשָׁר לִפְעֹל בּוֹ גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת בְּהַרְבָּצַת תּוֹרָה, בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה וּבְקֵרוּב לְבָבוֹת לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּכְבָר נֶאֱמַר: "מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי" (תְּהִלִּים קיט-צח). לִפְנֵי שְׁנוֹת דּוֹר - כְּשֶׁרָאשֵׁי הַמְּדִינָה קָרְעוּ יְהוּדִים טוֹבִים וְנִפְלָאִים מִמּוֹרַשְׁתָּם, וַעֲלִיַּת הַנֹּעַר הִתְגַּיְּסָה לַעֲקִירַת אֱמוּנָה (וְלֹא, אֵין אָנוּ בָּאִים עַתָּה חֶשְׁבּוֹן. הַגַּלְגָּל סָבַב אֲחוֹרַנִּית וְהָעָם שָׁב לְמוֹרַשְׁתּוֹ) - עוֹד זוֹכְרִים אָנוּ כֵּיצַד כָּל הַנֹּעַר הַהוּא הִתְגַּיֵּס כְּאִישׁ אֶחָד לַמְּשִׂימָה, כִּפְעִילִים כְּמַדְרִיכִים, כְּמוֹרִים – בְּכָל תַּפְקִיד. וְאָנוּ, הֵיכָן בְּנֵי הַנֹּעַר שֶׁלָּנוּ?! אַבְרֵכִים, הֵיכָן אַתֶּם? רַבִּים כָּל כָּךְ צְמֵאִים לִדְבַר ה', בּוֹאוֹ לְהַרְווֹת צִמְאוֹנָם. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)