Otzarot-Article

"עֲבֹדַת מַתָּנָה" (יח-ז) בְּקֶרֶב מְקַיְּמֵי הַמִּצְווֹת, יֵשׁ חֲלֻקָּה: יֵשׁ הַשְּׂמֵחִים בְּחֶלְקָם, וּמוֹדִים בְּלֵב נִרְגָּשׁ: "בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ", הֵם חוֹוִים אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁבַּשַּׁבָּת, אֶת הַהִתְעַלּוּת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּתְּפִלִּין, אֶת הַמָּאוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה... וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁהַמִּצְווֹת עֲלֵיהֶם, חָלִילָה, כְּעֹל, "אֲנוּסִים עַל פִּי הַדִּבּוּר". הֵם אַף מְקַנְּאִים בַּתּוֹעִים הַפּוֹרְקִים מֵעֲלֵיהֶם כָּל עֹל וּ'מִתְבַּהֲמִים' בְּחָפְשִׁיּוּת... אַךְ לֹא, אֵין זוֹ הַדֶּרֶךְ! חָלִילָה מִלַּחְשֹׁב כֵּן!

אָנוּ מְבָרְכִים עַל הַמִּצְווֹת: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו", "אֲשֶׁר" - פֵּרֵשׁ הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין זַצַ"ל - מִלְּשׁוֹן אֹשֶׁר!

כְּשֶׁחָרְדוּ יִשְׂרָאֵל מֵהָעֳנָשִׁים הַצְּפוּיִים לַפּוֹגְעִים בִּקְדֻשַּׁת הַמִּשְׁכָּן וּבַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְחָשְׁבוּ לַעֲבֹד מִתּוֹךְ יִרְאָה וָפַחַד, צִוָּה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: "עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם", אַל תַּעַבְדוּ מִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת הֶכְרֵחַ, וְלֹא מִתּוֹךְ יִרְאָה וּכְפִיָּה, אֶלָּא בִּתְחוּשַׁת מַתָּנָה יְקָרָה וְנִכְבָּדָה, זְכוּת שֶׁאֵין עֲרֹךְ לָהּ - וְכָךְ צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי!

סִפֵּר בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה: בִּהְיוֹתִי נַעַר כְּבֶן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, בְּשַׁבָּת אַחַת, בִּשְׁעַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, הָלַכְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִלְמֹד עַד לִזְמַן תְּפִלַּת מַעֲרִיב שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת הִבְחַנְתִּי בִּיהוּדִי מְבֻגָּר בְּיוֹתֵר, שֶׁיּוֹשֵׁב כָּפוּף וּמַמְתִּין לִתְפִלַּת מַעֲרִיב.

רִחַמְתִּי עָלָיו, נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי: "רַבִּי, אוּלַי אַתֶּם רוֹצִים לִקְרֹא יַחַד אִתִּי מְעַט דִּבְרֵי תּוֹרָה?"

הַזָּקֵן אָמַר: "תּוֹדָה רַבָּה! אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?"

אָמַרְתִּי לוֹ מַה שְּׁמִי, וּמִיָּד הוּא הֵחֵל לְסַפֵּר לִי שֶׁיֵּשׁ מוּעָקוֹת בְּלִבּוֹ, שֶׁהוּא שָׁרוּי בְּצַעַר וּבְעַצְבוּת, וּבִפְרָט עֵקֶב פְּטִירַת אִשְׁתּוֹ שֶׁאֵרְעָה כְּחָדְשַׁיִם קֹדֶם לָכֵן.

הֵבַנְתִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִמֵּן לִי כָּעֵת מִצְוָה נְדִירָה, לְשַׂמֵּחַ וּלְנַחֵם לֵב יְהוּדִי נִדְכָּא, וְלָכֵן הִתְיַשַּׁבְתִּי לְיָדוֹ וְהִתְחַלְתִּי לוֹמַר לוֹ דִּבְרֵי חִזּוּק וְעִידוּד. הַזָּקֵן הִזִּיל דְּמָעוֹת מֵעֵינָיו מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת, וּבְסִיּוּם דְּבָרַי, אָמַר: "דַּע לְךָ שֶׁנּוֹלַדְתִּי לְהוֹרִים קְשֵׁי יוֹם וְעָבַרְתִּי חַיִּים קָשִׁים, וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי דִּבְרֵי חִזּוּק כָּאֵלּוּ, וְאִלּוּ לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם אֶלָּא כְּדֵי לִשְׂמֹחַ בַּשִּׂמְחָה שֶׁאַתָּה מֵסֵב לִי כָּעֵת - דַּי לִי בְּכָךְ!" וְהוֹסִיף בִּתְחִנָּה: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לָבוֹא בְּכָל יוֹם לְבֵיתִי, לְחַזֵּק אֶת רוּחִי".

מִכֵּיוָן שֶׁחָשַׁשְׁתִּי מִבִּטּוּל תּוֹרָה, נִגַּשְׁתִּי לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְשָׁטַחְתִּי בְּפָנָיו אֶת פְּרָטֵי הַמִּקְרֶה. הָרַב הוֹרָה לִי, שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁזּוֹהִי מִצְוָה גְּדוֹלָה וּנְדִירָה, וְהִיא הִיא קִיּוּם הַלִּמּוּד שֶׁאֲנִי לוֹמֵד בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, לָכֵן רָאוּי שֶׁאֵלֵךְ בְּכָל יוֹם וַאֲחַזֵּק אֶת רוּחוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי בְּמֶשֶׁךְ כַּחֲצִי שָׁעָה.

בְּכָל יוֹם הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מֵה' בִּתְפִלּוֹתַי שֶׁיִּתֵּן לִי סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְחַזֵּק אֶת רוּחוֹ, וּבַד בְּבַד לָמַדְתִּי בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים דִּבְרֵי חִזּוּק, וְאוֹתָם הָיִיתִי אוֹמֵר לוֹ. בָּרוּךְ ה', הַזָּקֵן הִתְחַזֵּק מְאֹד. כַּמָּה פְּעָמִים הוּא שִׁכְנֵעַ אוֹתִי לְקַבֵּל תַּשְׁלוּם, אַךְ אֲנִי סֵרַבְתִּי.

בְּהַגִּיעִי לְגִיל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה זָכִיתִי לִמְצֹא אֶת זִוּוּגִי. כְּשֶׁבִּשַּׂרְתִּי לַזָּקֵן אֶת הַבְּשׂוֹרָה הוּא שָׂמַח מְאֹד, וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לָבוֹא לַחֲתֻנָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא הִתְקַיְּמָה בְּעִיר אַחֶרֶת. עָשִׂיתִי מַאֲמָץ לִדְאֹג לְרֶכֶב שֶׁיָּבִיא אוֹתוֹ, וְאָכֵן, בְּהַגִּיעַ יוֹם הַחֲתֻנָּה הוּא הוֹפִיעַ בָּאוּלָם. הוֹשַׁבְתִּי אוֹתוֹ לְיָדִי בְּשֻׁלְחַן הַכָּבוֹד, וְלִפְלִיאָתִי הוּא נִשְׁאַר עַד תֹּם שִׂמְחַת הַחֲתֻנָּה. כַּאֲשֶׁר רֹב הַמֻּזְמָנִים יָצְאוּ, נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו בִּמְיֻחָד וְהוֹדֵיתִי לוֹ עַל שֶׁבָּא וְשִׂמַּח אוֹתִי, וְאָז הוּא הוֹצִיא מַעֲטָפָה מִכִּיסוֹ, נְתָנָהּ לְיָדִי וְאָמַר: יֵשׁ כָּאן מִכְתָּב חָשׁוּב עֲבוּרְךָ, שְׁמֹר עָלָיו הֵיטֵב.

הָאֱמֶת, שֶׁלֹּא הֶעֱלֵיתִי עַל דַּעְתִּי מַהוּ תֹּכֶן הַמִּכְתָּב. לַמָּחֳרָת כְּשֶׁפָּתַחְתִּי אֶת הַמַּעֲטָפָה, מָצָאתִי בָּהּ שְׁנֵי מִכְתָּבִים. הָאֶחָד הָיָה מְרַגֵּשׁ מְאֹד, בּוֹ הוּא כָּתַב בַּאֲרִיכוּת עַל כָּל הַצַּעַר שֶׁהוּא עָבַר, וּמֵאִידָךְ כַּמָּה חִזּוּק הוּא קִבֵּל וְכַמָּה הִשְׁתַּנּוּ חַיָּיו בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁבָּהֶן לִוִּיתִי אוֹתוֹ.

הַמִּכְתָּב הַשֵּׁנִי הָיָה 'צַוָּאָה' שֶׁבָּהּ הוּא כָּתַב, שֶׁהֱיוֹת שֶׁאֵין לוֹ מִשְׁפָּחָה וֶהֱיוֹת שֶׁאֲנִי תָּמַכְתִּי בּוֹ יוֹתֵר מִכָּל מִי שֶׁעָזַר לוֹ בִּימֵי חַיָּיו, הוּא נוֹתֵן לִי אֶת כָּל נְכָסָיו, לְאַחַר אֲרִיכוּת יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. לְמַעֲשֶׂה, אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁהוּא גָּר בְּדִירָה שְׂכוּרָה וְהֵבַנְתִּי שֶׁאֵין לוֹ רְכוּשׁ כִּי אִם מְעַט כְּלֵי בַּיִת מְשֻׁמָּשִׁים וְכַדּוֹמֶה. לָכֵן לֹא הִתְפַּעַלְתִּי מִכָּךְ, אֲבָל בְּכָל זֹאת, עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְבֵיתוֹ לַלִּמּוּד הַקָּבוּעַ שֶׁלָּנוּ, הוֹדֵיתִי לוֹ עַל כָּךְ.

כַּעֲבוֹר כְּחָמֵשׁ וָחֵצִי שָׁנִים מִנִּשּׂוּאַי, נִפְטַר הַיְּהוּדִי לְבֵית עוֹלָמוֹ. בַּהַלְוָיָה הָיִיתִי הַיָּחִיד שֶׁהִסְפִּיד אוֹתוֹ, גַּם מִשּׁוּם שֶׁהִיא הִתְקַיְּמָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. לְאַחַר הַשַּׁבָּת נִכְנַסְתִּי לְפַנּוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְלִרְאוֹת הַאִם יֵשׁ שָׁם כֵּלִים שֶׁטּוֹבִים בַּעֲבוּרִי...

בְּמַהֲלַךְ הַחִפּוּשִׂים נִגַּשְׁתִּי לַאֲרוֹן הַבְּגָדִים לִבְדֹּק הַאִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאוּכַל לָקַחַת מִשָּׁם, וְנִדְהַמְתִּי לְמַרְאֵה עֵינַי... בָּאָרוֹן עָמְדָה שַׂקִּית גְּדוֹלָה, עֲמוּסָה בִּשְׁטָרוֹת כֶּסֶף מְזֻמָּנִים. הָיָה שָׁם סְכוּם גָּדוֹל מְאֹד שֶׁל כֶּסֶף... חָשַׁשְׁתִּי מְאֹד לְהוֹצִיא אִתִּי אֶת הַשַּׂקִּית הַחוּצָה. קָרָאתִי לְאִשְׁתִּי, נְוַת בֵּיתִי, וְיַחְדָּו עָטַפְנוּ אֶת הַשַּׂקִּית בְּמַגָּבוֹת וְלָקַחְנוּ אוֹתָהּ עִמָּנוּ.

בָּרוּךְ ה', בַּכֶּסֶף הַזֶּה קָנִיתִי דִּירָה רַחֲבַת יָדַיִם, שֶׁעַד הַיּוֹם אֲנִי גָּר בָּהּ עִם מִשְׁפַּחְתִּי הַגְּדוֹלָה, וְחֵלֶק גָּדוֹל מֵהַכֶּסֶף הַזֶּה שִׁמֵּשׁ אוֹתִי לְכַלְכָּלַת הַבַּיִת בְּכָבוֹד לְמֶשֶׁךְ שָׁנִים.

רָצִיתִי לְחַזֵּק אֶת הַצִּבּוּר, וּלְעוֹרֵר אוֹתָם לִרְאוֹת בְּחוּשׁ, שֶׁכְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה וְדוֹאֲגִים גַּם לְקַיֵּם אֶת הַלִּמּוּד, מִשְׁתַּדְּלִים וּמִתְאַמְּצִים לְשַׂמֵּחַ אֶת הַזּוּלַת וְלַעֲזֹר לִיהוּדִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בֶּן מִשְׁפָּחָה וְאֵינוֹ מֵאוֹתָהּ קְהִלָּה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֶצְלִי עִם זָקֵן זֶה, מִתְקַיֶּמֶת בָּאָדָם בִּרְכַּת הַתּוֹרָה "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר", וְכֵן "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד". (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)

	בךק תשפ"ג
	הַכֹּחַ לִכְפֹּר!
	"עֲבֹדַת מַתָּנָה" (יח-ז) בְּקֶרֶב מְקַיְּמֵי הַמִּצְווֹת, יֵשׁ חֲלֻקָּה: יֵשׁ הַשְּׂמֵחִים בְּחֶלְקָם, וּמוֹדִים בְּלֵב נִרְגָּשׁ: "בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ", הֵם חוֹוִים אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁבַּשַּׁבָּת, אֶת הַהִתְעַלּוּת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּתְּפִלִּין, אֶת הַמָּאוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה... וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁהַמִּצְווֹת עֲלֵיהֶם, חָלִילָה, כְּעֹל, "אֲנוּסִים עַל פִּי הַדִּבּוּר". הֵם אַף מְקַנְּאִים בַּתּוֹעִים הַפּוֹרְקִים מֵעֲלֵיהֶם כָּל עֹל וּ'מִתְבַּהֲמִים' בְּחָפְשִׁיּוּת... אַךְ לֹא, אֵין זוֹ הַדֶּרֶךְ! חָלִילָה מִלַּחְשֹׁב כֵּן! אָנוּ מְבָרְכִים עַל הַמִּצְווֹת: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו", "אֲשֶׁר" - פֵּרֵשׁ הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין זַצַ"ל - מִלְּשׁוֹן אֹשֶׁר! כְּשֶׁחָרְדוּ יִשְׂרָאֵל מֵהָעֳנָשִׁים הַצְּפוּיִים לַפּוֹגְעִים בִּקְדֻשַּׁת הַמִּשְׁכָּן וּבַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְחָשְׁבוּ לַעֲבֹד מִתּוֹךְ יִרְאָה וָפַחַד, צִוָּה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: "עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם", אַל תַּעַבְדוּ מִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת הֶכְרֵחַ, וְלֹא מִתּוֹךְ יִרְאָה וּכְפִיָּה, אֶלָּא בִּתְחוּשַׁת מַתָּנָה יְקָרָה וְנִכְבָּדָה, זְכוּת שֶׁאֵין עֲרֹךְ לָהּ - וְכָךְ צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי! סִפֵּר בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה: בִּהְיוֹתִי נַעַר כְּבֶן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, בְּשַׁבָּת אַחַת, בִּשְׁעַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, הָלַכְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִלְמֹד עַד לִזְמַן תְּפִלַּת מַעֲרִיב שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת הִבְחַנְתִּי בִּיהוּדִי מְבֻגָּר בְּיוֹתֵר, שֶׁיּוֹשֵׁב כָּפוּף וּמַמְתִּין לִתְפִלַּת מַעֲרִיב. רִחַמְתִּי עָלָיו, נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי: "רַבִּי, אוּלַי אַתֶּם רוֹצִים לִקְרֹא יַחַד אִתִּי מְעַט דִּבְרֵי תּוֹרָה?" הַזָּקֵן אָמַר: "תּוֹדָה רַבָּה! אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?" אָמַרְתִּי לוֹ מַה שְּׁמִי, וּמִיָּד הוּא הֵחֵל לְסַפֵּר לִי שֶׁיֵּשׁ מוּעָקוֹת בְּלִבּוֹ, שֶׁהוּא שָׁרוּי בְּצַעַר וּבְעַצְבוּת, וּבִפְרָט עֵקֶב פְּטִירַת אִשְׁתּוֹ שֶׁאֵרְעָה כְּחָדְשַׁיִם קֹדֶם לָכֵן. הֵבַנְתִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִמֵּן לִי כָּעֵת מִצְוָה נְדִירָה, לְשַׂמֵּחַ וּלְנַחֵם לֵב יְהוּדִי נִדְכָּא, וְלָכֵן הִתְיַשַּׁבְתִּי לְיָדוֹ וְהִתְחַלְתִּי לוֹמַר לוֹ דִּבְרֵי חִזּוּק וְעִידוּד. הַזָּקֵן הִזִּיל דְּמָעוֹת מֵעֵינָיו מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת, וּבְסִיּוּם דְּבָרַי, אָמַר: "דַּע לְךָ שֶׁנּוֹלַדְתִּי לְהוֹרִים קְשֵׁי יוֹם וְעָבַרְתִּי חַיִּים קָשִׁים, וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי דִּבְרֵי חִזּוּק כָּאֵלּוּ, וְאִלּוּ לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם אֶלָּא כְּדֵי לִשְׂמֹחַ בַּשִּׂמְחָה שֶׁאַתָּה מֵסֵב לִי כָּעֵת - דַּי לִי בְּכָךְ!" וְהוֹסִיף בִּתְחִנָּה: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לָבוֹא בְּכָל יוֹם לְבֵיתִי, לְחַזֵּק אֶת רוּחִי". מִכֵּיוָן שֶׁחָשַׁשְׁתִּי מִבִּטּוּל תּוֹרָה, נִגַּשְׁתִּי לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְשָׁטַחְתִּי בְּפָנָיו אֶת פְּרָטֵי הַמִּקְרֶה. הָרַב הוֹרָה לִי, שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁזּוֹהִי מִצְוָה גְּדוֹלָה וּנְדִירָה, וְהִיא הִיא קִיּוּם הַלִּמּוּד שֶׁאֲנִי לוֹמֵד בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, לָכֵן רָאוּי שֶׁאֵלֵךְ בְּכָל יוֹם וַאֲחַזֵּק אֶת רוּחוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי בְּמֶשֶׁךְ כַּחֲצִי שָׁעָה. בְּכָל יוֹם הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מֵה' בִּתְפִלּוֹתַי שֶׁיִּתֵּן לִי סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְחַזֵּק אֶת רוּחוֹ, וּבַד בְּבַד לָמַדְתִּי בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים דִּבְרֵי חִזּוּק, וְאוֹתָם הָיִיתִי אוֹמֵר לוֹ. בָּרוּךְ ה', הַזָּקֵן הִתְחַזֵּק מְאֹד. כַּמָּה פְּעָמִים הוּא שִׁכְנֵעַ אוֹתִי לְקַבֵּל תַּשְׁלוּם, אַךְ אֲנִי סֵרַבְתִּי. בְּהַגִּיעִי לְגִיל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה זָכִיתִי לִמְצֹא אֶת זִוּוּגִי. כְּשֶׁבִּשַּׂרְתִּי לַזָּקֵן אֶת הַבְּשׂוֹרָה הוּא שָׂמַח מְאֹד, וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לָבוֹא לַחֲתֻנָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא הִתְקַיְּמָה בְּעִיר אַחֶרֶת. עָשִׂיתִי מַאֲמָץ לִדְאֹג לְרֶכֶב שֶׁיָּבִיא אוֹתוֹ, וְאָכֵן, בְּהַגִּיעַ יוֹם הַחֲתֻנָּה הוּא הוֹפִיעַ בָּאוּלָם. הוֹשַׁבְתִּי אוֹתוֹ לְיָדִי בְּשֻׁלְחַן הַכָּבוֹד, וְלִפְלִיאָתִי הוּא נִשְׁאַר עַד תֹּם שִׂמְחַת הַחֲתֻנָּה. כַּאֲשֶׁר רֹב הַמֻּזְמָנִים יָצְאוּ, נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו בִּמְיֻחָד וְהוֹדֵיתִי לוֹ עַל שֶׁבָּא וְשִׂמַּח אוֹתִי, וְאָז הוּא הוֹצִיא מַעֲטָפָה מִכִּיסוֹ, נְתָנָהּ לְיָדִי וְאָמַר: יֵשׁ כָּאן מִכְתָּב חָשׁוּב עֲבוּרְךָ, שְׁמֹר עָלָיו הֵיטֵב. הָאֱמֶת, שֶׁלֹּא הֶעֱלֵיתִי עַל דַּעְתִּי מַהוּ תֹּכֶן הַמִּכְתָּב. לַמָּחֳרָת כְּשֶׁפָּתַחְתִּי אֶת הַמַּעֲטָפָה, מָצָאתִי בָּהּ שְׁנֵי מִכְתָּבִים. הָאֶחָד הָיָה מְרַגֵּשׁ מְאֹד, בּוֹ הוּא כָּתַב בַּאֲרִיכוּת עַל כָּל הַצַּעַר שֶׁהוּא עָבַר, וּמֵאִידָךְ כַּמָּה חִזּוּק הוּא קִבֵּל וְכַמָּה הִשְׁתַּנּוּ חַיָּיו בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁבָּהֶן לִוִּיתִי אוֹתוֹ. הַמִּכְתָּב הַשֵּׁנִי הָיָה 'צַוָּאָה' שֶׁבָּהּ הוּא כָּתַב, שֶׁהֱיוֹת שֶׁאֵין לוֹ מִשְׁפָּחָה וֶהֱיוֹת שֶׁאֲנִי תָּמַכְתִּי בּוֹ יוֹתֵר מִכָּל מִי שֶׁעָזַר לוֹ בִּימֵי חַיָּיו, הוּא נוֹתֵן לִי אֶת כָּל נְכָסָיו, לְאַחַר אֲרִיכוּת יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. לְמַעֲשֶׂה, אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁהוּא גָּר בְּדִירָה שְׂכוּרָה וְהֵבַנְתִּי שֶׁאֵין לוֹ רְכוּשׁ כִּי אִם מְעַט כְּלֵי בַּיִת מְשֻׁמָּשִׁים וְכַדּוֹמֶה. לָכֵן לֹא הִתְפַּעַלְתִּי מִכָּךְ, אֲבָל בְּכָל זֹאת, עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְבֵיתוֹ לַלִּמּוּד הַקָּבוּעַ שֶׁלָּנוּ, הוֹדֵיתִי לוֹ עַל כָּךְ. כַּעֲבוֹר כְּחָמֵשׁ וָחֵצִי שָׁנִים מִנִּשּׂוּאַי, נִפְטַר הַיְּהוּדִי לְבֵית עוֹלָמוֹ. בַּהַלְוָיָה הָיִיתִי הַיָּחִיד שֶׁהִסְפִּיד אוֹתוֹ, גַּם מִשּׁוּם שֶׁהִיא הִתְקַיְּמָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. לְאַחַר הַשַּׁבָּת נִכְנַסְתִּי לְפַנּוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְלִרְאוֹת הַאִם יֵשׁ שָׁם כֵּלִים שֶׁטּוֹבִים בַּעֲבוּרִי... בְּמַהֲלַךְ הַחִפּוּשִׂים נִגַּשְׁתִּי לַאֲרוֹן הַבְּגָדִים לִבְדֹּק הַאִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאוּכַל לָקַחַת מִשָּׁם, וְנִדְהַמְתִּי לְמַרְאֵה עֵינַי... בָּאָרוֹן עָמְדָה שַׂקִּית גְּדוֹלָה, עֲמוּסָה בִּשְׁטָרוֹת כֶּסֶף מְזֻמָּנִים. הָיָה שָׁם סְכוּם גָּדוֹל מְאֹד שֶׁל כֶּסֶף... חָשַׁשְׁתִּי מְאֹד לְהוֹצִיא אִתִּי אֶת הַשַּׂקִּית הַחוּצָה. קָרָאתִי לְאִשְׁתִּי, נְוַת בֵּיתִי, וְיַחְדָּו עָטַפְנוּ אֶת הַשַּׂקִּית בְּמַגָּבוֹת וְלָקַחְנוּ אוֹתָהּ עִמָּנוּ. בָּרוּךְ ה', בַּכֶּסֶף הַזֶּה קָנִיתִי דִּירָה רַחֲבַת יָדַיִם, שֶׁעַד הַיּוֹם אֲנִי גָּר בָּהּ עִם מִשְׁפַּחְתִּי הַגְּדוֹלָה, וְחֵלֶק גָּדוֹל מֵהַכֶּסֶף הַזֶּה שִׁמֵּשׁ אוֹתִי לְכַלְכָּלַת הַבַּיִת בְּכָבוֹד לְמֶשֶׁךְ שָׁנִים. רָצִיתִי לְחַזֵּק אֶת הַצִּבּוּר, וּלְעוֹרֵר אוֹתָם לִרְאוֹת בְּחוּשׁ, שֶׁכְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה וְדוֹאֲגִים גַּם לְקַיֵּם אֶת הַלִּמּוּד, מִשְׁתַּדְּלִים וּמִתְאַמְּצִים לְשַׂמֵּחַ אֶת הַזּוּלַת וְלַעֲזֹר לִיהוּדִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בֶּן מִשְׁפָּחָה וְאֵינוֹ מֵאוֹתָהּ קְהִלָּה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֶצְלִי עִם זָקֵן זֶה, מִתְקַיֶּמֶת בָּאָדָם בִּרְכַּת הַתּוֹרָה "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר", וְכֵן "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד". (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)