"עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם" (כג-ה) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מַהִי הַתְּבִיעָה הַגְּדוֹלָה עַל מוֹאָב, עַל שֶׁלֹּא קִדְּמוּ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, עַד שֶׁבְּשֶׁל כָּךְ נֶאֶסְרוּ לָבוֹא בְּקָהָל לְעוֹלָם? הַאִם הָעֻבְדָּה שֶׁנִּמְנְעוּ מִלְּסַיֵּעַ לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲמוּרָה לִגְרֹר בְּעִקְבוֹתֶיהָ עֹנֶשׁ כֹּה חָמוּר?! אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

פַּעַם קָרָא מָרָן הָרַב שַׁךְ זַצַ"ל לְאֶחָד מִמְּקֹרָבָיו, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּדְאַג לְאַבְרֵךְ שֶׁיִּלְמַד בְּחַבְרוּתָא עִם בָּחוּר מְסֻיָּם מִישִׁיבַת "נַחֲלַת יַעֲקֹב". "בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ תָּבוֹא לְבֵיתִי, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ כֶּסֶף עֲבוּר הָאַבְרֵךְ, שֶׁיְּקַדֵּם אֶת הַבָּחוּר בְּלִמּוּדוֹ" – אָמַר הָרַב לִמְקֹרָבוֹ.

בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל הָרַב שַׁךְ הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ. לֹא הָיָה יָדוּעַ לוֹ עַל קֶשֶׁר מְיֻחָד שֶׁל הַבָּחוּר עִם הָרַב שַׁךְ. הַבָּחוּר לֹא הָיָה קְרוֹב מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הָרַב וְאַף לֹא נִמְנָה עַל תַּלְמִידָיו וְעַל בָּאֵי בֵּיתוֹ. הוּא תָּהָה לְעַצְמוֹ, מָה רָאָה הָרַב שַׁךְ לִדְאֹג בִּמְסִירוּת לִצְמִיחָתוֹ הָרוּחָנִית שֶׁל הַבָּחוּר, אַךְ לֹא הֵעֵז לְהַעֲלוֹת אֶת תְּהִיּוֹתָיו בִּפְנֵי הָרַב. כְּתַלְמִיד נֶאֱמָן, בִּצַּע הַמְקֹרָב אֶת תַּפְקִידוֹ עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. הוּא הִשִּׂיג אַבְרֵךְ מְצֻיָּן שֶׁיִּלְמַד עִם הַבָּחוּר מִדֵּי עֶרֶב, תְּנָאֵי הַשָּׂכָר סֻכְּמוּ, וְהַלִּמּוּד בְּחַבְרוּתָא הֵחֵל. כְּפִי שֶׁבִּקֵּשׁ הָרַב שַׁךְ, הִתְיַצֵּב הַמְקֹרָב בְּבֵיתוֹ מִדֵּי רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְקִבֵּל אֶת הַשָּׂכָר עֲבוּר הָאַבְרֵךְ.

בְּאֶחָד מֵרָאשֵׁי הֶחֳדָשִׁים, הִגִּיעַ הַמְקֹרָב, כְּהֶרְגֵּלוֹ מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב, אַךְ גִּלָּה לְהַפְתָּעָתוֹ שֶׁדֶּלֶת הַבַּיִת נְעוּלָה. "כָּעֵת מִתְקַיֶּמֶת אֵצֶל הָרַב הִתְיָעֲצוּת עַסְקָנִים בְּנוֹשְׂאִים הָעוֹמְדִים עַל הַפֶּרֶק, וְלֹא נִתָּן לְהִכָּנֵס", נֶאֱמַר לוֹ עַל יְדֵי אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת. בְּלֵית בְּרֵרָה סָב הַמְקֹרָב עַל עֲקֵבָיו.

לַמָּחֳרָת, חִפֵּשׂ אַחֲרָיו הָרַב שַׁךְ, וְשָׁאַל מַדּוּעַ לֹא בָּא אֶמֶשׁ לְבֵיתוֹ כְּהֶרְגֵּלוֹ. סִפֵּר הַמְקֹרָב לָרַב, כִּי דַּוְקָא פָּקַד אֶת בֵּיתוֹ, אַךְ כְּנִיסָתוֹ נִמְנְעָה. הִתְנַצֵּל בְּפָנָיו הָרַב עַל טִרְחָתוֹ, וּמָסַר לְיָדָיו אֶת שְׂכָרוֹ שֶׁל הָאַבְרֵךְ. הַמְקֹרָב חָשׁ שֶׁכָּעֵת זוֹ שְׁעַת כֹּשֶׁר לִשְׁאֹל לְפֵשֶׁר הַדְּאָגָה הַמְיֻחֶדֶת לַבָּחוּר, וְהֶעֱלָה אֶת תְּהִיָּתוֹ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים בִּפְנֵי מָרָן הָרַב שַׁךְ. נַעֲנָה הָרַב וְהֵחֵל לְסַפֵּר עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ עִם הַבָּחוּר: "בִּימֵי בַּחֲרוּתִי בְּלָמְדִי בַּיְשִׁיבָה, לֹא הָיְתָה לִי אֶלָּא חֻלְצָה אַחַת. מִדֵּי שָׁבוּעַ הָיִיתִי מְכַבֵּס אֶת הַחֻלְצָה בְּהֵחָבֵא, וּבֵינְתַיִם הָיִיתִי מַמְתִּין, רוֹעֵד מִקֹּר, נָתוּן לַחֲסָדֶיהָ שֶׁל הָרוּחַ הַמַּקְפִּיאָה, עַד שֶׁהַחֻלְצָה תּוֹאִיל בְּטוּבָהּ לְהִתְיַבֵּשׁ. מֵרֹב שִׁמּוּשׁ בָּלְתָה הַחֻלְצָה, וְנִפְעַר בְּגַבָּהּ חוֹר גָּדוֹל. אָנוּס הָיִיתִי לִלְבֹּשׁ אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה לִי חֻלְצָה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְעַל כֵּן עָשִׂיתִי תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי שֶׁהַחוֹר לֹא יֵרָאֶה...

"מִהַרְתִּי לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, הִצְמַדְתִּי אֶת גַּבִּי לְגַב הַסַּפְסָל כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת הַקֶּרַע, וְכָךְ הָיִיתִי יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת – עַד לִיצִיאָתוֹ שֶׁל הַלּוֹמֵד הָאַחֲרוֹן לְהַפְסָקַת הַצָּהֳרַיִם. רַק אָז הִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי לְחַלֵּץ מְעַט אֶת עַצְמוֹתַי, וּלְמַהֵר חֲזָרָה לְחַדְרִי.

"אֲבָל סוֹפוֹ שֶׁל כָּל סוֹד לְהִתְגַּלּוֹת, וּבַחוּרִים חַדֵּי עַיִן שָׂמוּ לֵב לַחֻלְצָה הַקְּרוּעָה. הַשְּׁמוּעָה נוֹדְעָה לְאַחַת מִנְּשׁוֹת הַקְּהִלָּה, וְהִיא שָׁלְחָה לִי שְׁתֵּי חֻלְצוֹת! הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהָפַכְתִּי בְּבַת אַחַת לְ'רוֹטְשִׁילְד'... מִמַּצָּב שֶׁבּוֹ לֹא הָיְתָה לִי חֻלְצָה אַחַת רְאוּיָה לִשְׁמָהּ, כָּעֵת הָיוּ בְּאַמְתַּחְתִּי שְׁתֵּי חֻלְצוֹת – חֻלְצָה אַחַת לִימוֹת הַחֹל וְחֻלְצָה אַחַת לְשַׁבַּת קֹדֶשׁ! עַתָּה בָּאָה הָרְוָחָה, יָכֹלְתִּי לְעַמּוּד בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד, וְלָגֶשֶׁת כִּרְצוֹנִי לַאֲרוֹן הַסְּפָרִים, וְכַאֲשֶׁר כִּבַּסְתִּי חֻלְצָה אַחַת – לָבַשְׁתִּי אֶת הַחֻלְצָה הַשְּׁנִיָּה וְלֹא נֶאֱלַצְתִּי לִקְפֹּא בַּקֹּר...

"וְעַתָּה – הַסְכֵּת וּשְׁמַע. הַנֶּכֶד שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה, הוּא הַבָּחוּר הַלּוֹמֵד בִּישִׁיבַת 'נַחֲלַת יַעֲקֹב'... כָּל חַיַּי אֲנִי חָשׁ חִיּוּב שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב לָאִשָּׁה שֶׁדָּאֲגָה לִי לְמַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד, וְאַף כִּי הָאִשָּׁה אֵינָהּ עוֹד עִמָּנוּ, מְחֻיָּב אֲנִי לְהַכִּיר טוֹבָה, עַל כָּל פָּנִים, לְצֶאֱצָאֶיהָ. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא מִגִּדְרִי לְסַיֵּעַ לְאוֹתוֹ בָּחוּר שֶׁיִּגְדַּל וְיִצְמַח בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה".

לָמַדְנוּ מִמַּעֲשֶׂה זֶה – לֹא רַק אֶת גֹּדֶל הַחִיּוּב לְהַכִּיר טוֹבָה, אֶלָּא גַּם אֶת הַחוֹבָה לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַכִּיר טוֹבָה גַּם לְצֶאֱצָאָיו שֶׁל עוֹשֵׂה הַטּוֹבָה. וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ן:

הַטַּעֲנָה כְּלַפֵּי הַמּוֹאָבִים הִיא לֹא עַל עֶצֶם הַהִמָּנְעוּת שֶׁלָּהֶם מִלְּקַדֵּם אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, עִקַּר הַתְּבִיעָה כְּלַפֵּיהֶם הִיא כְּפִיּוּת הַטּוֹבָה הַנִּלְוֵית לְכָךְ, שֶׁכֵּן אַבְרָהָם אָבִינוּ חֵרֵף נַפְשׁוֹ לְמַעַן הַצָּלָתוֹ שֶׁל לוֹט – אֲבִי הָאֻמָּה הַמּוֹאָבִית – בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ הַמּוֹאָבִים מֻכְרָחִים לְהַכִּיר טוֹבָה לְצֶאֱצָאָיו שֶׁל אַבְרָהָם – לְקַדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם בְּמָזוֹן וּבִשְׁתִיָּה בְּשָׁעָה שֶׁעָבְרוּ בִּגְבוּלָם. אָמְנָם, אַבְרָהָם הוּא זֶה שֶׁגָּמַל עִמָּהֶם טוֹבָה כְּשֶׁהִצִּיל אֶת לוֹט אֲבִיהֶם, אֲבָל חִיּוּב הַכָּרַת הַטּוֹב אֵינָהּ מִסְתַּכֶּמֶת רַק אֵצֶל עוֹשֵׂה הַטּוֹבָה, אֶלָּא מַמְשִׁיכָה הָלְאָה גַּם אֵצֶל בָּנָיו וְאֵצֶל נְכָדָיו. וּמִכֵּיוָן שֶׁהַמּוֹאָבִים גִּלּוּ כְּפִיּוּת טוֹבָה כְּלַפֵּי עַם יִשְׂרָאֵל, נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם לָבוֹא בְּקָהָל, וְנִצְטַוִּינוּ: "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם"! (לְלַמֶּדְךָ)