Otzarot-Article

"וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ו-ב) גְּבֶרֶת כֹּהֵן הֵכִינָה לְבַעְלָהּ מְרַק יְרָקוֹת מְשֻׁבָּח. כְּשֶׁבַּעְלָהּ הִגִּיעַ מֵעֲבוֹדָתוֹ עָיֵף וְיָגֵעַ, אָמְרָה לוֹ: "בַּעְלִי הַיָּקָר! הֵכַנְתִּי לְךָ אֶת הַתַּבְשִׁיל שֶׁאַתָּה הֲכִי אוֹהֵב!"

רַעְיָתוֹ נִגְּשָׁה לַכִּירַיִם כְּדֵי לָצֶקֶת לוֹ אֶת הַמָּרָק לַצַּלַּחַת, אוּלָם כְּשֶׁפָּתְחָה אֶת מִכְסֵה הַסִּיר הֻפְתְּעָה לְגַלּוֹת שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא הִתְבַּשֵּׁל, הִיא שָׁכְחָה לְהַדְלִיק אֶת הָאֵשׁ...

פָּנָיו שֶׁל בַּעְלָהּ הָפְכוּ לִהְיוֹת חֲמוּצוֹת, כִּי הָיָה רָעֵב וְעָיֵף גַּם יַחַד.

"אָז מָה?" – הִצְטַדְּקָה גְּבֶרֶת כֹּהֵן – "הֲרֵי חָתַכְתִּי סֶלֶרִי, פֶּטְרוֹזִילְיָה, גֶּזֶר, שׁוּם, פִּלְפְּלִים, דְּלַעַת וְקִשּׁוּאִים, תִּבַּלְתִּי בְּכָל הַתַּבְלִינִים, וּבְסַךְ הַכֹּל שָׁכַחְתִּי לְהַדְלִיק אֶת הָאֵשׁ"...

הֲרֵי בָּרוּר לְכָל בַּר דַּעַת, שֶׁכָּל הַטִּרְחָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה אִם לֹא מַדְלִיקִים אֶת הָאֵשׁ.

בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוִּינוּ: "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". כָּל יְהוּדִי צָרִיךְ לְהִתְעַלּוֹת וּלְהָפִיחַ בְּעַצְמוֹ אֶת אֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת וְהַחֵשֶׁק בַּעֲבוֹדַת ה' וּלְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ אַהֲבָה יוֹקֶדֶת לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלֹא כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. הֲרֵי הֻזְהַרְנוּ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ" (דברים כח-מז).

חֲזַ"ל אָמְרוּ (חגיגה כז), שֶׁפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן. לִכְאוֹרָה הַדָּבָר אֵינוֹ מוּבָן, אִם יֵשׁ לָהֶם מִצְווֹת כָּל כָּךְ רַבּוֹת, מַדּוּעַ הֵם נִקְרָאִים 'פּוֹשְׁעִים'?!

בַּעַל הַ"פְּרִי אֶרֶץ" תֵּרֵץ תֵּרוּץ נִפְלָא בְּיוֹתֵר: אָכֵן הֵם מְלֵאִים בְּמִצְווֹת רַבּוֹת, אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁהֵם מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת כְּ"מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה", לְלֹא שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה - שַׁיָּךְ לִקְרֹא לָהֶם פּוֹשְׁעִים! כִּי אִם הֵם אֵינָם מְבִינִים אֵיזֶה אוֹצָר יֵשׁ לָהֶם בַּיָּדַיִם - בָּרֶגַע שֶׁקְּצָת קָשֶׁה לָהֶם, מִיָּד הֵם מְוַתְּרִים עַל הַכֹּל. עַל כֵּן נִשְׁתַּדֵּל לִשְׂמֹחַ בְּקִיּוּם מִצְווֹת ה' וּבְלִמּוּד תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וְאָז נִזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה!

מַעֲשֶׂה בְּרוֹפֵא שֶׁהַמֶּלֶךְ כָּעַס עָלָיו וְהִשְׁלִיכוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים. בְּכָל יוֹם הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ לֶאֱכֹל רַק לֶחֶם שְׂעוֹרִים וּמְעַט מַיִם.

צִוָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיְּדַוְּחוּ לוֹ עַל מַצָּבוֹ, כִּי יָדַע שֶׁהוּא אִישׁ חָכָם מְאֹד וְהִסְתַּקְרֵן לָדַעַת כֵּיצַד הַמַּצָּב יַשְׁפִּיעַ עַל מַצַּב רוּחוֹ. כַּעֲבֹר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, סִפְּרוּ לַמֶּלֶךְ כִּי זִיו פָּנָיו לֹא הִשְׁתַּנָּה וּבְשָׂרוֹ לֹא כָּחַשׁ. כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ כֵּיצַד הַמַּצָּב לֹא הִשְׁפִּיעַ עָלָיו לְרָעָה, עָנָה:

"לָקַחְתִּי שִׁבְעָה סַמִּים וְעֵרַבְתִּי אוֹתָם יַחַד, וּבְכָל יוֹם אֲנִי שׁוֹתֶה מֵהַשִּׁקּוּי הַזֶּה".

"אֵיזֶה שִׁקּוּי?" הִסְתַּקְרְנוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. הֵשִׁיב הָרוֹפֵא:

"הַסַּם הָרִאשׁוֹן: הַבִּטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל אוֹתִי מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן, וּבִמְיֻחָד מִפְּנֵי גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ כִּי 'פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ' (משלי כא-א).

הַסַּם הַשֵּׁנִי: הַתִּקְוָה וְהַתּוֹחֶלֶת לִישׁוּעַת ה' בְּכָל יוֹם.

הַסַּם הַשְּׁלִישִׁי: הַהֲבָנָה כִּי חֲטָאַי גָּרְמוּ לִי הַצָּרוֹת, וּבַעֲווֹנוֹתַי נִלְכַּדְתִּי בְּפַח מוֹקְשִׁי, וּפְשָׁעַי הִרְחִיקוּ הַטּוֹב מִמֶּנִּי. וְהוֹאִיל וַאֲנִי הַסִּבָּה לְרָעָתִי, לָמָּה אֶתְלוֹנֵן וְהָיִיתִי חוֹטֵא בְּנַפְשִׁי?!

הַסַּם הָרְבִיעִי: הַמַּחֲשָׁבָה כִּי אִם לֹא אַבְלִיג עַל צָרוֹתַי, מָה אֶעֱשֶׂה? הֲיֵשׁ בְּיָדִי דָּבָר לַעֲשׂוֹת?! גְּזֵרַת מֶלֶךְ עָלַי, וּמַה תּוֹעִיל הַתְּלוּנָה וְלָמָּה אָקוּץ בְּמוּסַר ה' יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹכְחוֹתָיו?!

הַסַּם הַחֲמִישִׁי: הַיְדִיעָה כִּי לְטוֹבָתִי ה' יִתְבָּרַךְ מְיַסֵּר אוֹתִי, כְּדֵי לְמָרֵק מִמֶּנִּי עֲווֹנוֹתַי בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל מְנָת שֶׁאֶזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּל הַמְדֻכֶּה בְּיִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה נוֹחֵל אֶת הָעוֹלָם הַבָּא.

הַסַּם הַשִּׁשִּׁי: אֲנִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי וּמוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ צָרוֹת רָעוֹת מֵאֵלּוּ.

הַסַּם הַשְּׁבִיעִי: הַיְדִיעָה כִּי יְשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן וְלֹא קָצְרָה יָדוֹ מִלְּהוֹשִׁיעַ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאֵנִי מִמְּצוּקוֹתַי".

מִיָּד כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ זֹאת לַמֶּלֶךְ, הוּא צִוָּה לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְעָשָׂה לוֹ כְּבוֹד מְלָכִים.

וְכֵן כָּתַב דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה: "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה'" (תהלים קיב-ז). אָדָם שֶׁאֱמוּנַת ה' נְטוּעָה בְּקִרְבּוֹ, אֵינוֹ מְפַחֵד מִשּׁוּם דָּבָר, מֵאַחַר שֶׁלִּבּוֹ מָלֵא בְּבִטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כָּל הַתּוֹלֶה בִּטְחוֹנוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי לוֹ מַחֲסֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא (מנחות כט). בָּרֶגַע שֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה זֶה רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַף אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְהַזִּיק לוֹ לְלֹא גְּזֵרַת הַבּוֹרֵא, הוּא לֹא יְפַחֵד מֵאַף אֶחָד בָּעוֹלָם, לֹא מְשַׁנֶּה מַה תַּפְקִידוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ. כַּאֲשֶׁר אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, הוּא פּוֹנֶה לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ שֶׁל ה' עַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ.

הָאֱמוּנָה מַכְנִיסָה בָּאָדָם תַּעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל צָרָה שֶׁבָּאָה עָלָיו, כֹּחוֹת אַדִּירִים וִיכוֹלוֹת שֶׁלֹּא הֶעֱלָה עַל דַּל דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹתָם, כֹּחוֹת שֶׁמִּתְגַּלִּים רַק בְּעֵת צָרָה. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	בהר-בחקתי תשפ"ג
	לְעוֹלָם אַתָּה לֹא לְבַד!
	"וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ו-ב) גְּבֶרֶת כֹּהֵן הֵכִינָה לְבַעְלָהּ מְרַק יְרָקוֹת מְשֻׁבָּח. כְּשֶׁבַּעְלָהּ הִגִּיעַ מֵעֲבוֹדָתוֹ עָיֵף וְיָגֵעַ, אָמְרָה לוֹ: "בַּעְלִי הַיָּקָר! הֵכַנְתִּי לְךָ אֶת הַתַּבְשִׁיל שֶׁאַתָּה הֲכִי אוֹהֵב!" רַעְיָתוֹ נִגְּשָׁה לַכִּירַיִם כְּדֵי לָצֶקֶת לוֹ אֶת הַמָּרָק לַצַּלַּחַת, אוּלָם כְּשֶׁפָּתְחָה אֶת מִכְסֵה הַסִּיר הֻפְתְּעָה לְגַלּוֹת שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא הִתְבַּשֵּׁל, הִיא שָׁכְחָה לְהַדְלִיק אֶת הָאֵשׁ... פָּנָיו שֶׁל בַּעְלָהּ הָפְכוּ לִהְיוֹת חֲמוּצוֹת, כִּי הָיָה רָעֵב וְעָיֵף גַּם יַחַד. "אָז מָה?" – הִצְטַדְּקָה גְּבֶרֶת כֹּהֵן – "הֲרֵי חָתַכְתִּי סֶלֶרִי, פֶּטְרוֹזִילְיָה, גֶּזֶר, שׁוּם, פִּלְפְּלִים, דְּלַעַת וְקִשּׁוּאִים, תִּבַּלְתִּי בְּכָל הַתַּבְלִינִים, וּבְסַךְ הַכֹּל שָׁכַחְתִּי לְהַדְלִיק אֶת הָאֵשׁ"... הֲרֵי בָּרוּר לְכָל בַּר דַּעַת, שֶׁכָּל הַטִּרְחָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה אִם לֹא מַדְלִיקִים אֶת הָאֵשׁ. בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוִּינוּ: "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". כָּל יְהוּדִי צָרִיךְ לְהִתְעַלּוֹת וּלְהָפִיחַ בְּעַצְמוֹ אֶת אֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת וְהַחֵשֶׁק בַּעֲבוֹדַת ה' וּלְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ אַהֲבָה יוֹקֶדֶת לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלֹא כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. הֲרֵי הֻזְהַרְנוּ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ" (דברים כח-מז). חֲזַ"ל אָמְרוּ (חגיגה כז), שֶׁפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן. לִכְאוֹרָה הַדָּבָר אֵינוֹ מוּבָן, אִם יֵשׁ לָהֶם מִצְווֹת כָּל כָּךְ רַבּוֹת, מַדּוּעַ הֵם נִקְרָאִים 'פּוֹשְׁעִים'?! בַּעַל הַ"פְּרִי אֶרֶץ" תֵּרֵץ תֵּרוּץ נִפְלָא בְּיוֹתֵר: אָכֵן הֵם מְלֵאִים בְּמִצְווֹת רַבּוֹת, אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁהֵם מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת כְּ"מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה", לְלֹא שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה - שַׁיָּךְ לִקְרֹא לָהֶם פּוֹשְׁעִים! כִּי אִם הֵם אֵינָם מְבִינִים אֵיזֶה אוֹצָר יֵשׁ לָהֶם בַּיָּדַיִם - בָּרֶגַע שֶׁקְּצָת קָשֶׁה לָהֶם, מִיָּד הֵם מְוַתְּרִים עַל הַכֹּל. עַל כֵּן נִשְׁתַּדֵּל לִשְׂמֹחַ בְּקִיּוּם מִצְווֹת ה' וּבְלִמּוּד תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וְאָז נִזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה! מַעֲשֶׂה בְּרוֹפֵא שֶׁהַמֶּלֶךְ כָּעַס עָלָיו וְהִשְׁלִיכוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים. בְּכָל יוֹם הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ לֶאֱכֹל רַק לֶחֶם שְׂעוֹרִים וּמְעַט מַיִם. צִוָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיְּדַוְּחוּ לוֹ עַל מַצָּבוֹ, כִּי יָדַע שֶׁהוּא אִישׁ חָכָם מְאֹד וְהִסְתַּקְרֵן לָדַעַת כֵּיצַד הַמַּצָּב יַשְׁפִּיעַ עַל מַצַּב רוּחוֹ. כַּעֲבֹר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, סִפְּרוּ לַמֶּלֶךְ כִּי זִיו פָּנָיו לֹא הִשְׁתַּנָּה וּבְשָׂרוֹ לֹא כָּחַשׁ. כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ כֵּיצַד הַמַּצָּב לֹא הִשְׁפִּיעַ עָלָיו לְרָעָה, עָנָה: "לָקַחְתִּי שִׁבְעָה סַמִּים וְעֵרַבְתִּי אוֹתָם יַחַד, וּבְכָל יוֹם אֲנִי שׁוֹתֶה מֵהַשִּׁקּוּי הַזֶּה". "אֵיזֶה שִׁקּוּי?" הִסְתַּקְרְנוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. הֵשִׁיב הָרוֹפֵא: "הַסַּם הָרִאשׁוֹן: הַבִּטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל אוֹתִי מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן, וּבִמְיֻחָד מִפְּנֵי גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ כִּי 'פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ' (משלי כא-א). הַסַּם הַשֵּׁנִי: הַתִּקְוָה וְהַתּוֹחֶלֶת לִישׁוּעַת ה' בְּכָל יוֹם. הַסַּם הַשְּׁלִישִׁי: הַהֲבָנָה כִּי חֲטָאַי גָּרְמוּ לִי הַצָּרוֹת, וּבַעֲווֹנוֹתַי נִלְכַּדְתִּי בְּפַח מוֹקְשִׁי, וּפְשָׁעַי הִרְחִיקוּ הַטּוֹב מִמֶּנִּי. וְהוֹאִיל וַאֲנִי הַסִּבָּה לְרָעָתִי, לָמָּה אֶתְלוֹנֵן וְהָיִיתִי חוֹטֵא בְּנַפְשִׁי?! הַסַּם הָרְבִיעִי: הַמַּחֲשָׁבָה כִּי אִם לֹא אַבְלִיג עַל צָרוֹתַי, מָה אֶעֱשֶׂה? הֲיֵשׁ בְּיָדִי דָּבָר לַעֲשׂוֹת?! גְּזֵרַת מֶלֶךְ עָלַי, וּמַה תּוֹעִיל הַתְּלוּנָה וְלָמָּה אָקוּץ בְּמוּסַר ה' יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹכְחוֹתָיו?! הַסַּם הַחֲמִישִׁי: הַיְדִיעָה כִּי לְטוֹבָתִי ה' יִתְבָּרַךְ מְיַסֵּר אוֹתִי, כְּדֵי לְמָרֵק מִמֶּנִּי עֲווֹנוֹתַי בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל מְנָת שֶׁאֶזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּל הַמְדֻכֶּה בְּיִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה נוֹחֵל אֶת הָעוֹלָם הַבָּא. הַסַּם הַשִּׁשִּׁי: אֲנִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי וּמוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ צָרוֹת רָעוֹת מֵאֵלּוּ. הַסַּם הַשְּׁבִיעִי: הַיְדִיעָה כִּי יְשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן וְלֹא קָצְרָה יָדוֹ מִלְּהוֹשִׁיעַ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאֵנִי מִמְּצוּקוֹתַי". מִיָּד כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ זֹאת לַמֶּלֶךְ, הוּא צִוָּה לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְעָשָׂה לוֹ כְּבוֹד מְלָכִים. וְכֵן כָּתַב דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה: "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה'" (תהלים קיב-ז). אָדָם שֶׁאֱמוּנַת ה' נְטוּעָה בְּקִרְבּוֹ, אֵינוֹ מְפַחֵד מִשּׁוּם דָּבָר, מֵאַחַר שֶׁלִּבּוֹ מָלֵא בְּבִטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כָּל הַתּוֹלֶה בִּטְחוֹנוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי לוֹ מַחֲסֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא (מנחות כט). בָּרֶגַע שֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה זֶה רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַף אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְהַזִּיק לוֹ לְלֹא גְּזֵרַת הַבּוֹרֵא, הוּא לֹא יְפַחֵד מֵאַף אֶחָד בָּעוֹלָם, לֹא מְשַׁנֶּה מַה תַּפְקִידוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ. כַּאֲשֶׁר אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, הוּא פּוֹנֶה לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ שֶׁל ה' עַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ. הָאֱמוּנָה מַכְנִיסָה בָּאָדָם תַּעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל צָרָה שֶׁבָּאָה עָלָיו, כֹּחוֹת אַדִּירִים וִיכוֹלוֹת שֶׁלֹּא הֶעֱלָה עַל דַּל דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹתָם, כֹּחוֹת שֶׁמִּתְגַּלִּים רַק בְּעֵת צָרָה. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)