Otzarot-Article

"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים" (כה-יח) בְּפָרָשָׁתֵנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִצְטַוּוּ עַל בְּנִיַּת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי כְּרוּבִים הַסּוֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת. רַשִׁ"י זַ"ל בֵּאֵר, שֶׁצּוּרַת הַכְּרוּבִים כִּפְנֵי תִּינוֹקוֹת. כְּרוּבִים אֵלּוּ, שֶׁהָיוּ מֵעַל אֲרוֹן ה', בָּאוּ לִרְמֹז שֶׁעִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה תָּלוּי בְּחִנּוּךְ הַיְלָדִים לְאַהֲבַת הַתּוֹרָה וְלִשְׁמִירָתָהּ, שֶׁהֲרֵי אִם אֵין גְּדָיִים - אֵין תְּיָשִׁים.

מְסִבַּת סִדּוּר בְּכִתָּה א' הִיא חֲוָיָה מְרַגֶּשֶׁת הֵן לַהוֹרִים, וְהֵן לַיְלָדִים שֶׁמְּקַבְּלִים לָרִאשׁוֹנָה סִדּוּר תְּפִלָּה מִשֶּׁלָּהֶם. מֵעַתָּה עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה תְּלַוֶּה אוֹתָם לְאֹרֶךְ כָּל חַיֵּיהֶם, בְּעִתּוֹת הַשִּׂמְחָה וְהַמַּשְׁבֵּר, בַּשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת וְהַטּוֹבוֹת גַּם יַחַד.

בְּאַחַת הַמְּסִבּוֹת עָמְדָה הַמּוֹרָה כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת דִּבְרֵי הַבְּרָכָה לִכְבוֹד תַּלְמִידוֹתֶיהָ. לְאַחַר דִּבְרֵי הַבְּרָכָה הִיא סִפְּרָה עַל שְׁאֵלָתָהּ שֶׁל אַחַת מִתַּלְמִידוֹתֶיהָ בֶּעָבָר, שֶׁרָאֲתָה אֶת הַסִּדּוּר שֶׁלָּהּ: "הַמּוֹרָה, מַדּוּעַ אַתְּ מִתְפַּלֶּלֶת בְּסִדּוּר כָּל כָּךְ יָשָׁן?"

"וְכָךְ עָנִיתִי לָהּ" – סִפְּרָה הַמּוֹרָה – "סִדּוּר זֶה עָשׂוּי מֵעוֹר עַתִּיק, הוּא הָיָה שַׁיָּךְ לְסַבְתָּא שֶׁלִּי, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם. הִיא קִבְּלָה אוֹתוֹ לְרֶגֶל שִׂמְחַת אֵרוּסֶיהָ. בַּסִּדּוּר הַזֶּה הִיא שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ כַּמַּיִם בִּתְפִלּוֹת וּבְתַחֲנוּנִים אֶל ה' יִתְבָּרַךְ וּבִקְּשָׁה שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתָהּ לִרְאוֹת דּוֹרוֹת יְשָׁרִים שֶׁל צֶאֱצָאִים צַדִּיקִים וְיִרְאֵי אֱלֹקִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ צֶאֱצָאֶיהָ לְפִרְקָם, הָיְתָה נוֹשֵׂאת אֶת עֵינֶיהָ לְבוֹרֵא הָעוֹלָמִים שֶׁיַּמְצִיא לָהֶם אֶת זִוּוּגָם הֶהָגוּן, בְּעוֹדָהּ מַרְטִיבָה אֶת דַּפֵּי הַסִּדּוּר בְּדִמְעוֹתֶיהָ.

ה' אָכֵן שָׁמַע לְקוֹל תְּפִלּוֹתֶיהָ וְהִיא זָכְתָה לִרְאוֹת בָּנִים וּבָנוֹת, נְכָדִים וּנְכָדוֹת וַאֲפִלּוּ נִינִים וְנִינוֹת אֲשֶׁר כֻּלָּם יִרְאֵי ה' אֲמִתִּיִּים. בַּעֲרֹב יָמֶיהָ הִיא פָּנְתָה אֶל אִמִּי עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, וְהֶעֱנִיקָה לָהּ בְּמַתָּנָה אֶת הַסִּדּוּר הַזֶּה וּבִקְּשָׁה מִמֶּנָּה שֶׁתַּמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ בְּעַד צֶאֱצָאֶיהָ.

הַסִּדּוּר הַזֶּה הָיָה בֶּן לְוָיָה קָבוּעַ שֶׁל אִמִּי. לְכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָלְכָה - הִיא נָטְלָה אוֹתוֹ יַחַד אִתָּהּ וְהִתְפַּלְּלָה בּוֹ.

לִפְנֵי שֶׁאִמִּי נִפְטְרָה, הִיא הֶעֱנִיקָה לִי אֶת הַסִּדּוּר הַזֶּה בְּמַתָּנָה וְצִוְּתָה אוֹתִי אֶת אֲשֶׁר צִוְּתָה אוֹתָהּ אִמָּהּ עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם - לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּר צֶאֱצָאֶיהָ, אַךְ הִיא הוֹסִיפָה דָּבָר נוֹסָף: הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁאֶתְפַּלֵּל גַּם עַל הַצְלָחַת כָּל תַּלְמִידוֹתַי".

דְּמָעוֹת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת נִצְנְצוּ בְּעֵינֶיהָ שֶׁל הַמּוֹרָה בְּעֵת שֶׁהִיא הֵרִימָה אֶת הַסִּדּוּר וְהֶרְאֲתָה אוֹתוֹ לָאִמָּהוֹת וְלַתַּלְמִידוֹת.

הִמְשִׁיכָה הַמּוֹרָה וְסִפְּרָה – "מֵאָז חָלְפוּ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבְנִי הִגִּיעַ לְפֶרֶק הָ"אִישׁ מְקַדֵּשׁ". הוּא הָיָה בַּחוּר יְשִׁיבָה מְצֻיָּן וְהָיוּ הַרְבֵּה הַצָּעוֹת שֶׁל שִׁדּוּכִים, אַךְ דָּבָר לֹא נִסְגַּר. עַד שֶׁהִגִּיעָה הַצָּעָה מְיֻחֶדֶת - הַכֹּל שִׁבְּחוּ אֶת הַמְיֹעֶדֶת עַל תְּפִלּוֹתֶיהָ הַמְיֻחָדוֹת. בַּחוּרָה שֶׁמַּקְפִּידָה לְהִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם וּמְהַוָּה דֻּגְמָה לְחַבְרוֹתֶיהָ בִּתְפִלּוֹתֶיהָ הַחַמּוֹת. כַּיָּדוּעַ, כַּאֲשֶׁר מְבָרְרִים עַל אוֹדוֹת הַצָּעַת שִׁדּוּךְ מְסֻיֶּמֶת, מִסְתַּכְּלִים עַל הַדָּבָר הַמְשֻׁתָּף שֶׁכֻּלָּם מְדַבְּרִים עָלָיו וּמַדְגִּישִׁים אוֹתוֹ, וְכָךְ מְגַלִּים אֶת הָאֱמֶת עַל הַמְיֹעָד אוֹ עַל הַמְיֹעֶדֶת.

הַהַצָּעָה הַזּוֹ הִצְלִיחָה, וּבְנִי הִתְאָרֵס בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת.

בִּהְיוֹתָהּ מְאֹרֶסֶת, הִגִּיעָה הַכַּלָּה אֶל בֵּיתֵנוּ וְזִהֲתָה אֶת הַסִּדּוּר שֶׁלִּי. הִתְבָּרֵר שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַתַּלְמִידָה שֶׁלִּי, שֶׁשָּׁאֲלָה בֶּעָבָר: "הַמּוֹרָה, לָמָּה אַתְּ מִתְפַּלֶּלֶת בְּסִדּוּר כָּל כָּךְ יָשָׁן?" בִּזְכוּת הַסִּפּוּר שֶׁסִּפַּרְתִּי לְתַלְמִידָתִי בִּתְשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתָהּ, הִיא הִתְחַזְּקָה בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה כְּבָר בִּצְעִירוּתָהּ, וּבִזְכוּת מַעֲלָה זוֹ נִסְגַּר הַשִּׁדּוּךְ וְהִיא נֶהֶפְכָה לְכַלָּתוֹ שֶׁל בְּנִי... (שְׁמַע תְּפִלָּתִי)

לֹא לַשָּׁוְא נִקְרָא הַמְחַנֵּךְ בַּתּוֹרָה בְּשֵׁם "אוֹמֵן" כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (במדבר יא-יב), כִּי פְּעֻלַּת הַחִנּוּךְ צְרִיכָה אֻמָּנוּת יְתֵרָה (הרב שמשון הירש). כַּאֲשֶׁר פְּלוֹנִי מַקְשִׁיב לִלְבָטָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ - זֶה חֶסֶד גָּדוֹל, וּבִפְרָט אִם הוּא בַּעַל צָרוֹת וְיִסּוּרִים, כִּי הַהַקְשָׁבָה גּוֹרֶמֶת לוֹ הֲקַלָּה גְּדוֹלָה. לִפְעָמִים הָאָדָם מַקְשִׁיב לַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ וְלַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, אַךְ אַל לוֹ לִשְׁכֹּחַ אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ! הָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ גַּם אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת יְלָדָיו וּלְהִתְעַנְיֵן בִּשְׁלוֹמָם, בִּבְעָיוֹתֵיהֶם וּבִלְבָטֵיהֶם. כִּי אִם הוּא לֹא יַעֲשֶׂה זֹאת - מִי כֵּן?!

סִפֵּר תַּלְמִיד חָכָם אֶחָד: בִּרְצוֹנִי לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בְּמִקְרֶה מְזַעְזֵעַ, שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁאֹב מִמֶּנּוּ מוּסָר רַב וְעֵצָה נְכוֹנָה כֵּיצַד לְחַנֵּךְ אֶת יְלָדֵינוּ, הַפִּקָּדוֹן הַיָּקָר עֲלֵי אֲדָמוֹת שֶׁנִּתָּן לָנוּ.

עֶרֶב אֶחָד יָצָאתִי לְטַיֵּל עִם בְּנִי. בַּדֶּרֶךְ יָשַׁבְנוּ לָנוּחַ בְּאַחַד הַסַּפְסָלִים בַּמֶּרְחָב שֶׁל הַגָּן הַצִּבּוּרִי. כָּךְ אֲנִי נוֹהֵג תָּמִיד כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לִי דְּבַר מָה לְשׂוֹחֵחַ עִם אֶחָד מִילָדַי, בַּחוּץ, בָּאֲוִיר הַצַּח, הַדְּבָרִים נִקְלָטִים יוֹתֵר וְיֵשׁ אֲוִירָה נְעִימָה. לְפֶתַע, שָׁמַעְנוּ בֶּכִי, הִסְתַּכַּלְנוּ וְרָאִינוּ שֶׁבָּחוּר כְּבֶן שְׁבַע עֶשְׂרֵה יוֹשֵׁב עַל הַסַּפְסָל הַסָּמוּךְ וּמַתְחִיל לִבְכּוֹת. נִבְהַלְנוּ, לֹא יָדַעְנוּ מַדּוּעַ הוּא בּוֹכֶה.

הִסְתַּכַּלְתִּי עַל פָּנָיו וּמִיָּד זִהִיתִי אוֹתוֹ, הוּא הָיָה בַּחוּר יְשִׁיבָה שֶׁהִתְדַּרְדֵּר עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה וְהָיָה נוֹהֵג לְהַטִּיל אֶת אֵימָתוֹ עַל תּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה.

נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בַּמָּה אוּכַל לַעֲזֹר לוֹ, וְאָז הוּא אָמַר לִי דָּבָר שֶׁזִּעְזַע אוֹתִי: "אִלּוּ אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה יוֹצֵא אִתִּי פַּעַם אַחַת לְטַיֵּל בְּשַׁלְוָה כָּזוֹ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מְטַיֵּל כָּעֵת יַחַד עִם הַבֵּן שֶׁלְּךָ, לֹא הָיִיתִי מַגִּיעַ לְאָן שֶׁהִגַּעְתִּי".

צָרִיךְ לְהוֹסִיף מַשֶּׁהוּ?!

יַחַד עִם כָּל הַחִנּוּךְ הַנָּכוֹן, הַדֻּגְמָה הָאִישִׁית, הַיַּחַס, הַחֹם וְהָאַהֲבָה שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְהַעֲנִיק לִילָדֵינוּ, הַתְּפִלָּה לְהַצְלָחָה בְּחִנּוּךְ הַיְלָדִים נוֹתֶנֶת אֶת הַסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא. לָכֵן עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם עוֹד מִקַּטְנוּתָם, שֶׁיִּהְיוּ אוֹהֲבֵי ה' וְיִרְאֵי אֱלֹקִים, שֶׁלֹּא תָּמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ עַד עוֹלָם. (שְׁמַע תְּפִלָּתִי, מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	אמר תשפ"ג
	יַלְדָּה קְטַנָּה בְּתוֹךְ טֶנְדֵּר לָבָן
	"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים" (כה-יח) בְּפָרָשָׁתֵנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִצְטַוּוּ עַל בְּנִיַּת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי כְּרוּבִים הַסּוֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת. רַשִׁ"י זַ"ל בֵּאֵר, שֶׁצּוּרַת הַכְּרוּבִים כִּפְנֵי תִּינוֹקוֹת. כְּרוּבִים אֵלּוּ, שֶׁהָיוּ מֵעַל אֲרוֹן ה', בָּאוּ לִרְמֹז שֶׁעִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה תָּלוּי בְּחִנּוּךְ הַיְלָדִים לְאַהֲבַת הַתּוֹרָה וְלִשְׁמִירָתָהּ, שֶׁהֲרֵי אִם אֵין גְּדָיִים - אֵין תְּיָשִׁים. מְסִבַּת סִדּוּר בְּכִתָּה א' הִיא חֲוָיָה מְרַגֶּשֶׁת הֵן לַהוֹרִים, וְהֵן לַיְלָדִים שֶׁמְּקַבְּלִים לָרִאשׁוֹנָה סִדּוּר תְּפִלָּה מִשֶּׁלָּהֶם. מֵעַתָּה עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה תְּלַוֶּה אוֹתָם לְאֹרֶךְ כָּל חַיֵּיהֶם, בְּעִתּוֹת הַשִּׂמְחָה וְהַמַּשְׁבֵּר, בַּשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת וְהַטּוֹבוֹת גַּם יַחַד. בְּאַחַת הַמְּסִבּוֹת עָמְדָה הַמּוֹרָה כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת דִּבְרֵי הַבְּרָכָה לִכְבוֹד תַּלְמִידוֹתֶיהָ. לְאַחַר דִּבְרֵי הַבְּרָכָה הִיא סִפְּרָה עַל שְׁאֵלָתָהּ שֶׁל אַחַת מִתַּלְמִידוֹתֶיהָ בֶּעָבָר, שֶׁרָאֲתָה אֶת הַסִּדּוּר שֶׁלָּהּ: "הַמּוֹרָה, מַדּוּעַ אַתְּ מִתְפַּלֶּלֶת בְּסִדּוּר כָּל כָּךְ יָשָׁן?" "וְכָךְ עָנִיתִי לָהּ" – סִפְּרָה הַמּוֹרָה – "סִדּוּר זֶה עָשׂוּי מֵעוֹר עַתִּיק, הוּא הָיָה שַׁיָּךְ לְסַבְתָּא שֶׁלִּי, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם. הִיא קִבְּלָה אוֹתוֹ לְרֶגֶל שִׂמְחַת אֵרוּסֶיהָ. בַּסִּדּוּר הַזֶּה הִיא שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ כַּמַּיִם בִּתְפִלּוֹת וּבְתַחֲנוּנִים אֶל ה' יִתְבָּרַךְ וּבִקְּשָׁה שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתָהּ לִרְאוֹת דּוֹרוֹת יְשָׁרִים שֶׁל צֶאֱצָאִים צַדִּיקִים וְיִרְאֵי אֱלֹקִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ צֶאֱצָאֶיהָ לְפִרְקָם, הָיְתָה נוֹשֵׂאת אֶת עֵינֶיהָ לְבוֹרֵא הָעוֹלָמִים שֶׁיַּמְצִיא לָהֶם אֶת זִוּוּגָם הֶהָגוּן, בְּעוֹדָהּ מַרְטִיבָה אֶת דַּפֵּי הַסִּדּוּר בְּדִמְעוֹתֶיהָ. ה' אָכֵן שָׁמַע לְקוֹל תְּפִלּוֹתֶיהָ וְהִיא זָכְתָה לִרְאוֹת בָּנִים וּבָנוֹת, נְכָדִים וּנְכָדוֹת וַאֲפִלּוּ נִינִים וְנִינוֹת אֲשֶׁר כֻּלָּם יִרְאֵי ה' אֲמִתִּיִּים. בַּעֲרֹב יָמֶיהָ הִיא פָּנְתָה אֶל אִמִּי עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, וְהֶעֱנִיקָה לָהּ בְּמַתָּנָה אֶת הַסִּדּוּר הַזֶּה וּבִקְּשָׁה מִמֶּנָּה שֶׁתַּמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ בְּעַד צֶאֱצָאֶיהָ. הַסִּדּוּר הַזֶּה הָיָה בֶּן לְוָיָה קָבוּעַ שֶׁל אִמִּי. לְכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָלְכָה - הִיא נָטְלָה אוֹתוֹ יַחַד אִתָּהּ וְהִתְפַּלְּלָה בּוֹ. לִפְנֵי שֶׁאִמִּי נִפְטְרָה, הִיא הֶעֱנִיקָה לִי אֶת הַסִּדּוּר הַזֶּה בְּמַתָּנָה וְצִוְּתָה אוֹתִי אֶת אֲשֶׁר צִוְּתָה אוֹתָהּ אִמָּהּ עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם - לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּר צֶאֱצָאֶיהָ, אַךְ הִיא הוֹסִיפָה דָּבָר נוֹסָף: הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁאֶתְפַּלֵּל גַּם עַל הַצְלָחַת כָּל תַּלְמִידוֹתַי". דְּמָעוֹת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת נִצְנְצוּ בְּעֵינֶיהָ שֶׁל הַמּוֹרָה בְּעֵת שֶׁהִיא הֵרִימָה אֶת הַסִּדּוּר וְהֶרְאֲתָה אוֹתוֹ לָאִמָּהוֹת וְלַתַּלְמִידוֹת. הִמְשִׁיכָה הַמּוֹרָה וְסִפְּרָה – "מֵאָז חָלְפוּ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבְנִי הִגִּיעַ לְפֶרֶק הָ"אִישׁ מְקַדֵּשׁ". הוּא הָיָה בַּחוּר יְשִׁיבָה מְצֻיָּן וְהָיוּ הַרְבֵּה הַצָּעוֹת שֶׁל שִׁדּוּכִים, אַךְ דָּבָר לֹא נִסְגַּר. עַד שֶׁהִגִּיעָה הַצָּעָה מְיֻחֶדֶת - הַכֹּל שִׁבְּחוּ אֶת הַמְיֹעֶדֶת עַל תְּפִלּוֹתֶיהָ הַמְיֻחָדוֹת. בַּחוּרָה שֶׁמַּקְפִּידָה לְהִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם וּמְהַוָּה דֻּגְמָה לְחַבְרוֹתֶיהָ בִּתְפִלּוֹתֶיהָ הַחַמּוֹת. כַּיָּדוּעַ, כַּאֲשֶׁר מְבָרְרִים עַל אוֹדוֹת הַצָּעַת שִׁדּוּךְ מְסֻיֶּמֶת, מִסְתַּכְּלִים עַל הַדָּבָר הַמְשֻׁתָּף שֶׁכֻּלָּם מְדַבְּרִים עָלָיו וּמַדְגִּישִׁים אוֹתוֹ, וְכָךְ מְגַלִּים אֶת הָאֱמֶת עַל הַמְיֹעָד אוֹ עַל הַמְיֹעֶדֶת. הַהַצָּעָה הַזּוֹ הִצְלִיחָה, וּבְנִי הִתְאָרֵס בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת. בִּהְיוֹתָהּ מְאֹרֶסֶת, הִגִּיעָה הַכַּלָּה אֶל בֵּיתֵנוּ וְזִהֲתָה אֶת הַסִּדּוּר שֶׁלִּי. הִתְבָּרֵר שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַתַּלְמִידָה שֶׁלִּי, שֶׁשָּׁאֲלָה בֶּעָבָר: "הַמּוֹרָה, לָמָּה אַתְּ מִתְפַּלֶּלֶת בְּסִדּוּר כָּל כָּךְ יָשָׁן?" בִּזְכוּת הַסִּפּוּר שֶׁסִּפַּרְתִּי לְתַלְמִידָתִי בִּתְשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתָהּ, הִיא הִתְחַזְּקָה בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה כְּבָר בִּצְעִירוּתָהּ, וּבִזְכוּת מַעֲלָה זוֹ נִסְגַּר הַשִּׁדּוּךְ וְהִיא נֶהֶפְכָה לְכַלָּתוֹ שֶׁל בְּנִי... (שְׁמַע תְּפִלָּתִי) לֹא לַשָּׁוְא נִקְרָא הַמְחַנֵּךְ בַּתּוֹרָה בְּשֵׁם "אוֹמֵן" כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (במדבר יא-יב), כִּי פְּעֻלַּת הַחִנּוּךְ צְרִיכָה אֻמָּנוּת יְתֵרָה (הרב שמשון הירש). כַּאֲשֶׁר פְּלוֹנִי מַקְשִׁיב לִלְבָטָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ - זֶה חֶסֶד גָּדוֹל, וּבִפְרָט אִם הוּא בַּעַל צָרוֹת וְיִסּוּרִים, כִּי הַהַקְשָׁבָה גּוֹרֶמֶת לוֹ הֲקַלָּה גְּדוֹלָה. לִפְעָמִים הָאָדָם מַקְשִׁיב לַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ וְלַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, אַךְ אַל לוֹ לִשְׁכֹּחַ אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ! הָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ גַּם אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת יְלָדָיו וּלְהִתְעַנְיֵן בִּשְׁלוֹמָם, בִּבְעָיוֹתֵיהֶם וּבִלְבָטֵיהֶם. כִּי אִם הוּא לֹא יַעֲשֶׂה זֹאת - מִי כֵּן?! סִפֵּר תַּלְמִיד חָכָם אֶחָד: בִּרְצוֹנִי לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בְּמִקְרֶה מְזַעְזֵעַ, שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁאֹב מִמֶּנּוּ מוּסָר רַב וְעֵצָה נְכוֹנָה כֵּיצַד לְחַנֵּךְ אֶת יְלָדֵינוּ, הַפִּקָּדוֹן הַיָּקָר עֲלֵי אֲדָמוֹת שֶׁנִּתָּן לָנוּ. עֶרֶב אֶחָד יָצָאתִי לְטַיֵּל עִם בְּנִי. בַּדֶּרֶךְ יָשַׁבְנוּ לָנוּחַ בְּאַחַד הַסַּפְסָלִים בַּמֶּרְחָב שֶׁל הַגָּן הַצִּבּוּרִי. כָּךְ אֲנִי נוֹהֵג תָּמִיד כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לִי דְּבַר מָה לְשׂוֹחֵחַ עִם אֶחָד מִילָדַי, בַּחוּץ, בָּאֲוִיר הַצַּח, הַדְּבָרִים נִקְלָטִים יוֹתֵר וְיֵשׁ אֲוִירָה נְעִימָה. לְפֶתַע, שָׁמַעְנוּ בֶּכִי, הִסְתַּכַּלְנוּ וְרָאִינוּ שֶׁבָּחוּר כְּבֶן שְׁבַע עֶשְׂרֵה יוֹשֵׁב עַל הַסַּפְסָל הַסָּמוּךְ וּמַתְחִיל לִבְכּוֹת. נִבְהַלְנוּ, לֹא יָדַעְנוּ מַדּוּעַ הוּא בּוֹכֶה. הִסְתַּכַּלְתִּי עַל פָּנָיו וּמִיָּד זִהִיתִי אוֹתוֹ, הוּא הָיָה בַּחוּר יְשִׁיבָה שֶׁהִתְדַּרְדֵּר עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה וְהָיָה נוֹהֵג לְהַטִּיל אֶת אֵימָתוֹ עַל תּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בַּמָּה אוּכַל לַעֲזֹר לוֹ, וְאָז הוּא אָמַר לִי דָּבָר שֶׁזִּעְזַע אוֹתִי: "אִלּוּ אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה יוֹצֵא אִתִּי פַּעַם אַחַת לְטַיֵּל בְּשַׁלְוָה כָּזוֹ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מְטַיֵּל כָּעֵת יַחַד עִם הַבֵּן שֶׁלְּךָ, לֹא הָיִיתִי מַגִּיעַ לְאָן שֶׁהִגַּעְתִּי". צָרִיךְ לְהוֹסִיף מַשֶּׁהוּ?! יַחַד עִם כָּל הַחִנּוּךְ הַנָּכוֹן, הַדֻּגְמָה הָאִישִׁית, הַיַּחַס, הַחֹם וְהָאַהֲבָה שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְהַעֲנִיק לִילָדֵינוּ, הַתְּפִלָּה לְהַצְלָחָה בְּחִנּוּךְ הַיְלָדִים נוֹתֶנֶת אֶת הַסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא. לָכֵן עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם עוֹד מִקַּטְנוּתָם, שֶׁיִּהְיוּ אוֹהֲבֵי ה' וְיִרְאֵי אֱלֹקִים, שֶׁלֹּא תָּמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ עַד עוֹלָם. (שְׁמַע תְּפִלָּתִי, מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)