Otzarot-Article

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" (ד-ב) מַדּוּעַ נִצְרֶכֶת הַהַקְדָּמָה הַזּוֹ שֶׁל "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר", וּמַדּוּעַ צֻיְּנָה כָּאן דַּוְקָא הַנֶּפֶשׁ? אֶלָּא, הַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר עַל הַפָּסוּק "וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ", שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ גּוּף אֶחָד וְנֶפֶשׁ אַחַת, וְאִם אֶחָד חוֹטֵא - הוּא מַזִּיק, חָלִילָה, לְכֻלָּם. כְּמוֹ שֶׁנּוֹסֵעַ בִּסְפִינָה שֶׁקּוֹדֵחַ בָּהּ חוֹר, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרָיו "אֵין זֶה עִסְקְכֶם!"

הִסְבִּיר הַ"יִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" זַצַ"ל, לָכֵן אָמְרָה הַתּוֹרָה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", תַּסְבִּיר לָהֶם אֶת הָעִנְיָן שֶׁכֻּלְּכֶם "נֶפֶשׁ" אַחַת, וְאִם אֶחָד חוֹטֵא - הוּא מַזִּיק לְכֻלָּם, וְלָכֵן חוֹבָה עַל כָּל אֶחָד לְהַדְרִיךְ אֶת חֲבֵרָיו בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וּלְמָנְעָם מֵחֲטָאִים.

הַדֶּרֶךְ לְמָנְעָם מֵחֲטָאִים הִיא לְקָרְבָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּלְהַסְבִּיר לָהֶם מַהִי תַּכְלִיתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ.

אָמַר הַתַּנָּא בְּאָבוֹת (ב-י): "שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, וּבִגְלַל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי יָמוּת - יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּכָל יוֹם וְיִהְיוּ כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה, וִיקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" (קהלת ט-ח).

מְסֻפָּר עַל שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים שֶׁנָּסְעוּ לִנְפֹּשׁ בְּבֵית מָלוֹן חָדָשׁ וְיָפֶה שֶׁהִצִּיעַ מְחִיר מְפַתֶּה בִּמְיֻחָד. בְּמִשְׂרְדֵי הַקַּבָּלָה נָתְנוּ לָהֶם מַפְתְּחוֹת לַחֶדֶר בַּקּוֹמָה הַשְּׁלֹשִׁים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַמַּעֲלִית הִבְחִינוּ בְּשֶׁלֶט: "סַכָּנָה!!! – כָּאן בּוֹנִים".

"מָה?! אֵין מַעֲלִית?" שָׁאֲלוּ אֶת הַפְּקִידָה. "הַמָּלוֹן עֲדַיִן בִּשְׁלַבֵּי בְּנִיָּה וְלָכֵן הַמְּחִיר זוֹל. אֲנַחְנוּ בִּשְׁלַבֵּי נִסָּיוֹן בְּהַפְעָלַת הַמָּלוֹן", הֵשִׁיבָה.

הַשְּׁלֹשָׁה סָחֲבוּ אֶת שְׁלֹשׁ הַמִּזְוָדוֹת הַכְּבֵדוֹת, קוֹמָה וְעוֹד קוֹמָה, וּבֵינְתַיִם הֶחְלִיטוּ לְסַפֵּר זֶה לָזֶה סִפּוּרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּישׁ בַּקֹּשִׁי.

מִתְנַשְּׁמִים מִתְנַשְּׁפִים וּמַזִּיעִים הִגִּיעוּ אֶל הַקּוֹמָה הַשְּׁלֹשִׁים.

"חֶבְרֶ'ה, אֲנִי צָרִיךְ לְסַפֵּר לָכֶם מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב!" אָמַר לְפֶתַע אַחַד הַחֲבֵרִים.

"זֶהוּ! מַסְפִּיק לְסַפֵּר סִפּוּרִים. כְּבָר הִגַּעְנוּ! תֵּן לְהִכָּנֵס לַחֶדֶר וְלָנוּחַ בַּמִּטָּה!"

"לֹא, לֹא סִפּוּר, רַק רָצִיתִי לוֹמַר לָכֶם שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת הַמַּפְתְּחוֹת לְמַטָּה"...

אָדָם מַגִּיעַ לָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לֶאֱסֹף חֲבִילוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, אַךְ כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה, לְאַחַר כָּל הַקְּשָׁיִים, הוּא נִזְכָּר שֶׁשָּׁכַח אֶת הַמַּפְתְּחוֹת, וְכָל הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה הָיְתָה לְחִנָּם...

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁסּוֹף אָדָם לָמוּת (בְּרָכוֹת יז). כַּאֲשֶׁר שׁוֹחֲטִים בְּהֵמָה - אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל אוֹתָהּ, יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בְּעוֹרָהּ וּבְפַרְוָתָהּ, נִתָּן גַּם לָתֵת אֶת שְׁאֵרִיּוֹת בְּשָׂרָהּ לְמַאֲכָל לַחַיּוֹת, אֲבָל דַּוְקָא הָאָדָם שֶׁהוּא נֵזֶר הַבְּרִיאָה, כַּאֲשֶׁר הוּא נִפְטָר - אֵין בְּגוּפוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת, מַטְמִינִים אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה עַד שֶׁמַּסְרִיחַ וּמַרְקִיב.

וְכִי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַחַיִּים הַלָּלוּ שֶׁבָּהֶם אָדָם חוֹוֶה בְּעָיוֹת, טְרָדוֹת, מַכְאוֹבִים, קֹשִׁי בַּפַּרְנָסָה וְצַעַר גִּדּוּל בָּנִים - הֵם תַּכְלִיתוֹ?

אֶלָּא, בָּרוּר לְכָל בַּר דַּעַת שֶׁלֹּא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזּוֹהִי מַטְּרָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזְּמַנִּי וְהַקָּצָר הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק מַעֲבָר לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. רַק בְּמוֹת הָאָדָם, מַתְחִילִים חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים, חַיֵּי הַנֵּצַח, וּכְגֹדֶל הֲכָנָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה - כָּךְ יִיטַב לוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ!

הַמַּדְּעָן הָאַנְגְּלִי הַנּוֹדָע "אַיְיזִיק נְיוּטוֹן", עָרַךְ סְעוּדָה חֲגִיגִית לִכְבוֹד חֲבֵרוֹ. בְּמַהֲלַךְ הַבִּקּוּר, גִּלָּה נְיוּטוֹן לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּבוֹרֵא עוֹלָם. חֲבֵרוֹ לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, הֲרֵי נְיוּטוֹן הוּא מַשְׂכִּיל, נָאוֹר וּמִתְקַדֵּם - מַה לּוֹ וְלֶאֱמוּנָה?!

נְיוּטוֹן הִכְנִיסוֹ לְמַעְבַּדְתּוֹ וְהוֹרִיד מֵהַמַּדָּף מַעֲרֶכֶת מְשֻׁכְלֶלֶת שֶׁל כַּדּוּרִים, גַּלְגַּלִּים וּקְפִיצִים. "זוֹ מַעֲרֶכֶת הַמַּדְגִּימָה אֶת מַהֲלַךְ כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת" – הִסְבִּיר נְיוּטוֹן תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהֵנִיעַ כַּמָּה קְפִיצִים. הַכּוֹכָבִים הִתְחִילוּ לְהִסְתּוֹבֵב בְּצִיר מְיֻחָד. "אַתָּה רוֹאֶה, זֶה מַהֲלַךְ כּוֹכָב שַׁבְּתַאי, זֶה מַאְדִּים, הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ".

"אֵיזֶה מַדְהִים!! כֵּיצַד יָצַרְתָּ אֶת זֶה?! הֲרֵי זֶה גְּאוֹנִי!" – הִתְלַהֵב חֲבֵרוֹ.

"הֲלֹא תָּבִין!" – הִסְבִּיר נְיוּטוֹן – "זֶה רַק דֶּגֶם, חִקּוּי לְמַה שֶּׁקּוֹרֶה בַּמְּצִיאוּת בַּשָּׁמַיִם שֶׁמֵּעָלֵינוּ! וְכִי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁכָּל הַמַּעֲרֶכֶת הַמֻּפְלָאָה וְהַמְדֻיֶּקֶת הַזּוֹ נוֹצְרָה לְבַד, לְלֹא שׁוּם 'מַדְּעָן גְּאוֹנִי'?!" (אֱמוּנָה בְּרוּרָה)

	צו תשפ"ג
	כָּךְ נִצַּל אִישׁ הָעֲסָקִים הַיְּהוּדִי מֵ"עֹקֶץ"
	"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" (ד-ב) מַדּוּעַ נִצְרֶכֶת הַהַקְדָּמָה הַזּוֹ שֶׁל "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר", וּמַדּוּעַ צֻיְּנָה כָּאן דַּוְקָא הַנֶּפֶשׁ? אֶלָּא, הַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר עַל הַפָּסוּק "וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ", שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ גּוּף אֶחָד וְנֶפֶשׁ אַחַת, וְאִם אֶחָד חוֹטֵא - הוּא מַזִּיק, חָלִילָה, לְכֻלָּם. כְּמוֹ שֶׁנּוֹסֵעַ בִּסְפִינָה שֶׁקּוֹדֵחַ בָּהּ חוֹר, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרָיו "אֵין זֶה עִסְקְכֶם!" הִסְבִּיר הַ"יִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" זַצַ"ל, לָכֵן אָמְרָה הַתּוֹרָה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", תַּסְבִּיר לָהֶם אֶת הָעִנְיָן שֶׁכֻּלְּכֶם "נֶפֶשׁ" אַחַת, וְאִם אֶחָד חוֹטֵא - הוּא מַזִּיק לְכֻלָּם, וְלָכֵן חוֹבָה עַל כָּל אֶחָד לְהַדְרִיךְ אֶת חֲבֵרָיו בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וּלְמָנְעָם מֵחֲטָאִים. הַדֶּרֶךְ לְמָנְעָם מֵחֲטָאִים הִיא לְקָרְבָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּלְהַסְבִּיר לָהֶם מַהִי תַּכְלִיתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ. אָמַר הַתַּנָּא בְּאָבוֹת (ב-י): "שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, וּבִגְלַל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי יָמוּת - יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּכָל יוֹם וְיִהְיוּ כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה, וִיקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" (קהלת ט-ח). מְסֻפָּר עַל שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים שֶׁנָּסְעוּ לִנְפֹּשׁ בְּבֵית מָלוֹן חָדָשׁ וְיָפֶה שֶׁהִצִּיעַ מְחִיר מְפַתֶּה בִּמְיֻחָד. בְּמִשְׂרְדֵי הַקַּבָּלָה נָתְנוּ לָהֶם מַפְתְּחוֹת לַחֶדֶר בַּקּוֹמָה הַשְּׁלֹשִׁים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַמַּעֲלִית הִבְחִינוּ בְּשֶׁלֶט: "סַכָּנָה!!! – כָּאן בּוֹנִים". "מָה?! אֵין מַעֲלִית?" שָׁאֲלוּ אֶת הַפְּקִידָה. "הַמָּלוֹן עֲדַיִן בִּשְׁלַבֵּי בְּנִיָּה וְלָכֵן הַמְּחִיר זוֹל. אֲנַחְנוּ בִּשְׁלַבֵּי נִסָּיוֹן בְּהַפְעָלַת הַמָּלוֹן", הֵשִׁיבָה. הַשְּׁלֹשָׁה סָחֲבוּ אֶת שְׁלֹשׁ הַמִּזְוָדוֹת הַכְּבֵדוֹת, קוֹמָה וְעוֹד קוֹמָה, וּבֵינְתַיִם הֶחְלִיטוּ לְסַפֵּר זֶה לָזֶה סִפּוּרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּישׁ בַּקֹּשִׁי. מִתְנַשְּׁמִים מִתְנַשְּׁפִים וּמַזִּיעִים הִגִּיעוּ אֶל הַקּוֹמָה הַשְּׁלֹשִׁים. "חֶבְרֶ'ה, אֲנִי צָרִיךְ לְסַפֵּר לָכֶם מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב!" אָמַר לְפֶתַע אַחַד הַחֲבֵרִים. "זֶהוּ! מַסְפִּיק לְסַפֵּר סִפּוּרִים. כְּבָר הִגַּעְנוּ! תֵּן לְהִכָּנֵס לַחֶדֶר וְלָנוּחַ בַּמִּטָּה!" "לֹא, לֹא סִפּוּר, רַק רָצִיתִי לוֹמַר לָכֶם שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת הַמַּפְתְּחוֹת לְמַטָּה"... אָדָם מַגִּיעַ לָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לֶאֱסֹף חֲבִילוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, אַךְ כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה, לְאַחַר כָּל הַקְּשָׁיִים, הוּא נִזְכָּר שֶׁשָּׁכַח אֶת הַמַּפְתְּחוֹת, וְכָל הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה הָיְתָה לְחִנָּם... אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁסּוֹף אָדָם לָמוּת (בְּרָכוֹת יז). כַּאֲשֶׁר שׁוֹחֲטִים בְּהֵמָה - אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל אוֹתָהּ, יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בְּעוֹרָהּ וּבְפַרְוָתָהּ, נִתָּן גַּם לָתֵת אֶת שְׁאֵרִיּוֹת בְּשָׂרָהּ לְמַאֲכָל לַחַיּוֹת, אֲבָל דַּוְקָא הָאָדָם שֶׁהוּא נֵזֶר הַבְּרִיאָה, כַּאֲשֶׁר הוּא נִפְטָר - אֵין בְּגוּפוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת, מַטְמִינִים אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה עַד שֶׁמַּסְרִיחַ וּמַרְקִיב. וְכִי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַחַיִּים הַלָּלוּ שֶׁבָּהֶם אָדָם חוֹוֶה בְּעָיוֹת, טְרָדוֹת, מַכְאוֹבִים, קֹשִׁי בַּפַּרְנָסָה וְצַעַר גִּדּוּל בָּנִים - הֵם תַּכְלִיתוֹ? אֶלָּא, בָּרוּר לְכָל בַּר דַּעַת שֶׁלֹּא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזּוֹהִי מַטְּרָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזְּמַנִּי וְהַקָּצָר הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק מַעֲבָר לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. רַק בְּמוֹת הָאָדָם, מַתְחִילִים חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים, חַיֵּי הַנֵּצַח, וּכְגֹדֶל הֲכָנָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה - כָּךְ יִיטַב לוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ! הַמַּדְּעָן הָאַנְגְּלִי הַנּוֹדָע "אַיְיזִיק נְיוּטוֹן", עָרַךְ סְעוּדָה חֲגִיגִית לִכְבוֹד חֲבֵרוֹ. בְּמַהֲלַךְ הַבִּקּוּר, גִּלָּה נְיוּטוֹן לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּבוֹרֵא עוֹלָם. חֲבֵרוֹ לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, הֲרֵי נְיוּטוֹן הוּא מַשְׂכִּיל, נָאוֹר וּמִתְקַדֵּם - מַה לּוֹ וְלֶאֱמוּנָה?! נְיוּטוֹן הִכְנִיסוֹ לְמַעְבַּדְתּוֹ וְהוֹרִיד מֵהַמַּדָּף מַעֲרֶכֶת מְשֻׁכְלֶלֶת שֶׁל כַּדּוּרִים, גַּלְגַּלִּים וּקְפִיצִים. "זוֹ מַעֲרֶכֶת הַמַּדְגִּימָה אֶת מַהֲלַךְ כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת" – הִסְבִּיר נְיוּטוֹן תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהֵנִיעַ כַּמָּה קְפִיצִים. הַכּוֹכָבִים הִתְחִילוּ לְהִסְתּוֹבֵב בְּצִיר מְיֻחָד. "אַתָּה רוֹאֶה, זֶה מַהֲלַךְ כּוֹכָב שַׁבְּתַאי, זֶה מַאְדִּים, הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ". "אֵיזֶה מַדְהִים!! כֵּיצַד יָצַרְתָּ אֶת זֶה?! הֲרֵי זֶה גְּאוֹנִי!" – הִתְלַהֵב חֲבֵרוֹ. "הֲלֹא תָּבִין!" – הִסְבִּיר נְיוּטוֹן – "זֶה רַק דֶּגֶם, חִקּוּי לְמַה שֶּׁקּוֹרֶה בַּמְּצִיאוּת בַּשָּׁמַיִם שֶׁמֵּעָלֵינוּ! וְכִי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁכָּל הַמַּעֲרֶכֶת הַמֻּפְלָאָה וְהַמְדֻיֶּקֶת הַזּוֹ נוֹצְרָה לְבַד, לְלֹא שׁוּם 'מַדְּעָן גְּאוֹנִי'?!" (אֱמוּנָה בְּרוּרָה)