Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל" (לב-כט) אֵצֶל אַבְרָהָם, מָצִינוּ שֶׁשִּׁנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שְׁמוֹ מֵ'אַבְרָם' לְ'אַבְרָהָם', וְנֶאֱמַר בַּגְּמָרָא (ברכות יג.): "תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: כָּל הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם – עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה... רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עוֹבֵר בְּלָאו". וְאִלּוּ אֵצֶל יַעֲקֹב – לֹא מָצִינוּ הוֹרָאָה דּוֹמָה! מַה פֵּשֶׁר הַהֶבְדֵּל?

סִפֵּר הַ'סַּבָּא' מִשְּׁפּוֹלִי מַעֲשֶׂה – שֶׁיַּבְהִיר אֶת הַתְּשׁוּבָה הֵיטֵב:

הַ'סַּבָּא' הִגִּיעַ לַעֲיָרָה כָּלְשֶׁהִי, שֶׁמַּצַּב הַיַּהֲדוּת בָּהּ הָיָה בְּכִי רַע. הוּא הֵחֵל בִּפְעִילוּת נִמְרֶצֶת, הֵקִים 'חֵיידֶר' עֲבוּר יַלְדֵי הָעֲיָרָה, יִסֵּד שִׁעוּרֵי תּוֹרָה, וְאַט אַט הָיָה הַשִּׁפּוּר נִכָּר לָעַיִן.

אוּלָם בֵּין תַּלְמִידֵי הַחֵידֶר, הָיוּ שְׁנֵי יְלָדִים, אֲשֶׁר סָטוּ מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר עַד שֶׁלֹּא נוֹתְרָה בְּרֵרָה כִּי אִם לְהַרְחִיקָם. הֵם הָלְכוּ וְהִתְדַּרְדְּרוּ עוֹד וָעוֹד, יָרְדוּ מִדְּחִי לְדֶחִי, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר – קִבְּצוּ סְבִיבָם חֲבוּרָה שֶׁל רֵיקִים וּפוֹחֲזִים, אֲשֶׁר שָׁלְחוּ יָדָם בְּמַעֲשֵׂי שֹׁד וּבִזָּה, וְאַף מַעֲשֵׂי רְצִיחָה לֹא מְעַטִּים נִזְקְפוּ לְחוֹבָתָם.

אַךְ סוֹף גַּנָּב לִתְלִיָּה... בְּשָׁלָב מְסֻיָּם, הֵבִינוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת כִּי חֲבוּרַת הַשּׁוֹדְדִים מַטִּילָה חִתָּתָהּ עַל הַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ, וּלְפִיכָךְ הֵם הִצִּיבוּ מַאֲרָבִים, שֶׁבָּהֶם נָטְלוּ חֵלֶק כֹּחוֹת צָבָא גְּדוֹלִים, וְהִצְלִיחוּ לִלְכֹּד אֶת חַבְרֵי הַחֻלְיָה – וּבָהֶם שְׁנֵי הַיְּהוּדִים.

בְּמַהֲלַךְ מִשְׁפַּט הָרַאֲוָה, הִתְבָּרֵר כִּי רָאשֵׁי הַחֲבוּרָה הִנָּם שְׁנֵי הַיְּהוּדִים, מַה שֶּׁהוֹבִיל אֶת הַשּׁוֹפְטִים לִגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּין מָוֶת. בִּצּוּעַ גְּזַר הַדִּין – נִקְבַּע לְיוֹם הַשַּׁבָּת. בַּיּוֹם הַמְיֹעָד, הִתְקַבְּצוּ רַבִּים מִתּוֹשָׁבֵי הַסְּבִיבָה בְּכִכַּר הָעִיר, וְצִפּוּ לַחֲזוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם בְּהוֹצָאַת גְּזַר הַדִּין אֶל הַפֹּעַל.

בֵּין הַמִּתְקַבְּצִים, הָיָה גַּם הַ'סַּבָּא'. הוּא קִוָּה שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לִרְמֹז לִשְׁנֵי הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ לְהִתְחָרֵט, וּלְעוֹרֵר אוֹתָם בְּדֶרֶךְ כָּלְשֶׁהִי לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל מַעֲשֵׂיהֶם קֹדֶם מִיתָתָם, שֶׁתְּכַפֵּר עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם.

שְׁנֵי הַיְּהוּדִים כְּבָר הוּבְלוּ אֶל הַגַּרְדּוֹם, אוּלָם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם הַכֹּמֶר, וּבְפִיו הַצָּעָה מְפַתָּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסָרֵב לָהּ, לִדְבָרָיו: הוּא מוּכָן לְהַמְתִּיק אֶת גָּזַר דִּינָם וּלְהַבְטִיחַ כִּי יִזְכּוּ בַּחֲנִינָה, אִם יֵאוֹתוּ לְהָמִיר אֶת דָּתָם! תָּכְנִיתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר הָיְתָה סְדוּרָה: הוּא הִצִּיג בִּפְנֵי שְׁנֵי הַיְּהוּדִים אֶת הַצְּלָב שֶׁבְּיָדוֹ, וְהִבְהִיר, כִּי אִם יֵאוֹתוּ לְנַשְּׁקוֹ – יִהְיֶה זֶה אוֹת לִנְכוֹנוּתָם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם אֶת הַדָּת הַנּוֹצְרִית, וְ'יִסְלְחוּ' לָהֶם כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם הָרִאשׁוֹנִים...

לְשֵׁמַע הַהַצָּעָה, בִּקְּשׁוּ שְׁנֵי הַיְּהוּדִים שְׁהוּת לְהִמָּלֵךְ בֵּינָם וּבֵין עַצְמָם. הַשְּׁהוּת נִתְּנָה לָהֶם, וְאָכֵן, לְאַחַר מִסְפַּר רְגָעִים הֵם שָׁבוּ, וּבִקְּשׁוּ כִּי יֻגַּשׁ לָהֶם הַצְּלָב הַגָּדוֹל. לְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר לֹא הָיָה גְּבוּל: הִנֵּה, עָלָה בְּיָדוֹ לִשְׁבּוֹת שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל יְהוּדִים, לְהַעֲבִיר שְׁנֵי יְהוּדִים עַל דָּתָם!

עֵינֵיהֶם שֶׁל כָּל הַנּוֹכְחִים הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֶל הַמִּתְרַחֵשׁ. שְׁנֵי הַיְּהוּדִים נָטְלוּ אֶת הַצְּלָב, וֶ... הֱטִיחוּהוּ אַרְצָה בְּחָזְקָה עַד שֶׁהִתְנַפֵּץ לִרְסִיסִים!

פָּנָיו שֶׁל הַכֹּמֶר הֶאְדִּימוּ מִזַּעַם. הוּא בִּקֵּשׁ לִנְקֹם מִשְּׁנֵי הַיְּהוּדִים אֶת נִקְמַת כְּבוֹדוֹ הָאָבוּד, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתָּן הָיָה לְהַעֲנִישָׁם בְּעֹנֶשׁ חָמוּר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עֹנֶשׁ מָוֶת – הוּא הֶחְלִיט, לְאַחַר הִתְיָעֲצוּת עִם הַשִּׁלְטוֹנוֹת, לְיַסְּרָם בְּיִסּוּרִים קָשִׁים מִשְּׁאוֹל בְּטֶרֶם מוֹתָם. אוּלָם הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ, שֶׁעַד לִפְנֵי תְּקוּפַת קְצָרָה הִנְהִיגוּ חֲבוּרַת שׁוֹדְדִים וְרוֹצְחִים וְחָטְאוּ בְּכָל חֵטְא אֶפְשָׁרִי – לֹא נִרְתְּעוּ מִפְּנֵי הַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים! בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים לְחַיֵּיהֶם, הֵם פָּרְצוּ יַחְדָּו בְּשִׁירָה: "יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת..." עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה!

הֲרֵי לָנוּ, כִּי יְהוּדִי יָכוֹל לְהַעְפִּיל בְּרֶגַע אֶחָד מִשֵּׁפֶל הַמַּדְרֵגָה, מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּית – אֶל הַפְּסָגוֹת הַגְּבוֹהוֹת בְּיוֹתֵר!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: שְׁמוֹ שֶׁל אַבְרָם הִשְׁתַּנָּה לְ'אַבְרָהָם', מִשּׁוּם שֶׁבַּתְּחִלָּה הוּא הָיָה אָב לַאֲרָם, וּלְבַסּוֹף – אָב לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. שִׁנּוּי זֶה הָיָה שִׁנּוּי בִּלְתִּי הָפִיךְ, חַד מַשְׁמָעִי, וּלְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה אַבְרָהָם לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִים – כְּבָר לֹא הָיָה כָּל קִיּוּם לְמַהוּתוֹ כְּ'אָב לַאֲרָם'. לְעֻמַּת זֹאת, אֵצֶל יַעֲקֹב, נוֹתְרָה מַשְׁמָעוּת בִּשְׁנֵי שְׁמוֹתָיו, לָעַד תִּשָּׁאַרְנָה בְּבָנָיו שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת; גַּם כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי נִמְצָא בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה – הוּא עֲדַיִן יְהוּדִי, בְּנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ – הוּא יָכוֹל לְהַעְפִּיל בְּרֶגַע אֶחָד אֶל הַבְּחִינָה הַנּוֹסֶפֶת שֶׁקִּבֵּל בִּירֻשָּׁה מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ, הֲלֹא הוּא הַשֵּׁם 'יִשְׂרָאֵל' – וּלְהַגִּיעַ אֶל הַפִּסְגָּה! (לְלַמֶּדְךָ)

	ויקהל-פקודי תשפ"ג
	הִתְבּוֹנְנוּ בְּהַשְׁגָּחַת שָׁמַיִם!
	"וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל" (לב-כט) אֵצֶל אַבְרָהָם, מָצִינוּ שֶׁשִּׁנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שְׁמוֹ מֵ'אַבְרָם' לְ'אַבְרָהָם', וְנֶאֱמַר בַּגְּמָרָא (ברכות יג.): "תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: כָּל הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם – עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה... רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עוֹבֵר בְּלָאו". וְאִלּוּ אֵצֶל יַעֲקֹב – לֹא מָצִינוּ הוֹרָאָה דּוֹמָה! מַה פֵּשֶׁר הַהֶבְדֵּל? סִפֵּר הַ'סַּבָּא' מִשְּׁפּוֹלִי מַעֲשֶׂה – שֶׁיַּבְהִיר אֶת הַתְּשׁוּבָה הֵיטֵב: הַ'סַּבָּא' הִגִּיעַ לַעֲיָרָה כָּלְשֶׁהִי, שֶׁמַּצַּב הַיַּהֲדוּת בָּהּ הָיָה בְּכִי רַע. הוּא הֵחֵל בִּפְעִילוּת נִמְרֶצֶת, הֵקִים 'חֵיידֶר' עֲבוּר יַלְדֵי הָעֲיָרָה, יִסֵּד שִׁעוּרֵי תּוֹרָה, וְאַט אַט הָיָה הַשִּׁפּוּר נִכָּר לָעַיִן. אוּלָם בֵּין תַּלְמִידֵי הַחֵידֶר, הָיוּ שְׁנֵי יְלָדִים, אֲשֶׁר סָטוּ מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר עַד שֶׁלֹּא נוֹתְרָה בְּרֵרָה כִּי אִם לְהַרְחִיקָם. הֵם הָלְכוּ וְהִתְדַּרְדְּרוּ עוֹד וָעוֹד, יָרְדוּ מִדְּחִי לְדֶחִי, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר – קִבְּצוּ סְבִיבָם חֲבוּרָה שֶׁל רֵיקִים וּפוֹחֲזִים, אֲשֶׁר שָׁלְחוּ יָדָם בְּמַעֲשֵׂי שֹׁד וּבִזָּה, וְאַף מַעֲשֵׂי רְצִיחָה לֹא מְעַטִּים נִזְקְפוּ לְחוֹבָתָם. אַךְ סוֹף גַּנָּב לִתְלִיָּה... בְּשָׁלָב מְסֻיָּם, הֵבִינוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת כִּי חֲבוּרַת הַשּׁוֹדְדִים מַטִּילָה חִתָּתָהּ עַל הַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ, וּלְפִיכָךְ הֵם הִצִּיבוּ מַאֲרָבִים, שֶׁבָּהֶם נָטְלוּ חֵלֶק כֹּחוֹת צָבָא גְּדוֹלִים, וְהִצְלִיחוּ לִלְכֹּד אֶת חַבְרֵי הַחֻלְיָה – וּבָהֶם שְׁנֵי הַיְּהוּדִים. בְּמַהֲלַךְ מִשְׁפַּט הָרַאֲוָה, הִתְבָּרֵר כִּי רָאשֵׁי הַחֲבוּרָה הִנָּם שְׁנֵי הַיְּהוּדִים, מַה שֶּׁהוֹבִיל אֶת הַשּׁוֹפְטִים לִגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּין מָוֶת. בִּצּוּעַ גְּזַר הַדִּין – נִקְבַּע לְיוֹם הַשַּׁבָּת. בַּיּוֹם הַמְיֹעָד, הִתְקַבְּצוּ רַבִּים מִתּוֹשָׁבֵי הַסְּבִיבָה בְּכִכַּר הָעִיר, וְצִפּוּ לַחֲזוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם בְּהוֹצָאַת גְּזַר הַדִּין אֶל הַפֹּעַל. בֵּין הַמִּתְקַבְּצִים, הָיָה גַּם הַ'סַּבָּא'. הוּא קִוָּה שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לִרְמֹז לִשְׁנֵי הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ לְהִתְחָרֵט, וּלְעוֹרֵר אוֹתָם בְּדֶרֶךְ כָּלְשֶׁהִי לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל מַעֲשֵׂיהֶם קֹדֶם מִיתָתָם, שֶׁתְּכַפֵּר עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם. שְׁנֵי הַיְּהוּדִים כְּבָר הוּבְלוּ אֶל הַגַּרְדּוֹם, אוּלָם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם הַכֹּמֶר, וּבְפִיו הַצָּעָה מְפַתָּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסָרֵב לָהּ, לִדְבָרָיו: הוּא מוּכָן לְהַמְתִּיק אֶת גָּזַר דִּינָם וּלְהַבְטִיחַ כִּי יִזְכּוּ בַּחֲנִינָה, אִם יֵאוֹתוּ לְהָמִיר אֶת דָּתָם! תָּכְנִיתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר הָיְתָה סְדוּרָה: הוּא הִצִּיג בִּפְנֵי שְׁנֵי הַיְּהוּדִים אֶת הַצְּלָב שֶׁבְּיָדוֹ, וְהִבְהִיר, כִּי אִם יֵאוֹתוּ לְנַשְּׁקוֹ – יִהְיֶה זֶה אוֹת לִנְכוֹנוּתָם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם אֶת הַדָּת הַנּוֹצְרִית, וְ'יִסְלְחוּ' לָהֶם כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם הָרִאשׁוֹנִים... לְשֵׁמַע הַהַצָּעָה, בִּקְּשׁוּ שְׁנֵי הַיְּהוּדִים שְׁהוּת לְהִמָּלֵךְ בֵּינָם וּבֵין עַצְמָם. הַשְּׁהוּת נִתְּנָה לָהֶם, וְאָכֵן, לְאַחַר מִסְפַּר רְגָעִים הֵם שָׁבוּ, וּבִקְּשׁוּ כִּי יֻגַּשׁ לָהֶם הַצְּלָב הַגָּדוֹל. לְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר לֹא הָיָה גְּבוּל: הִנֵּה, עָלָה בְּיָדוֹ לִשְׁבּוֹת שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל יְהוּדִים, לְהַעֲבִיר שְׁנֵי יְהוּדִים עַל דָּתָם! עֵינֵיהֶם שֶׁל כָּל הַנּוֹכְחִים הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֶל הַמִּתְרַחֵשׁ. שְׁנֵי הַיְּהוּדִים נָטְלוּ אֶת הַצְּלָב, וֶ... הֱטִיחוּהוּ אַרְצָה בְּחָזְקָה עַד שֶׁהִתְנַפֵּץ לִרְסִיסִים! פָּנָיו שֶׁל הַכֹּמֶר הֶאְדִּימוּ מִזַּעַם. הוּא בִּקֵּשׁ לִנְקֹם מִשְּׁנֵי הַיְּהוּדִים אֶת נִקְמַת כְּבוֹדוֹ הָאָבוּד, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתָּן הָיָה לְהַעֲנִישָׁם בְּעֹנֶשׁ חָמוּר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עֹנֶשׁ מָוֶת – הוּא הֶחְלִיט, לְאַחַר הִתְיָעֲצוּת עִם הַשִּׁלְטוֹנוֹת, לְיַסְּרָם בְּיִסּוּרִים קָשִׁים מִשְּׁאוֹל בְּטֶרֶם מוֹתָם. אוּלָם הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ, שֶׁעַד לִפְנֵי תְּקוּפַת קְצָרָה הִנְהִיגוּ חֲבוּרַת שׁוֹדְדִים וְרוֹצְחִים וְחָטְאוּ בְּכָל חֵטְא אֶפְשָׁרִי – לֹא נִרְתְּעוּ מִפְּנֵי הַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים! בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים לְחַיֵּיהֶם, הֵם פָּרְצוּ יַחְדָּו בְּשִׁירָה: "יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת..." עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה! הֲרֵי לָנוּ, כִּי יְהוּדִי יָכוֹל לְהַעְפִּיל בְּרֶגַע אֶחָד מִשֵּׁפֶל הַמַּדְרֵגָה, מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּית – אֶל הַפְּסָגוֹת הַגְּבוֹהוֹת בְּיוֹתֵר! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: שְׁמוֹ שֶׁל אַבְרָם הִשְׁתַּנָּה לְ'אַבְרָהָם', מִשּׁוּם שֶׁבַּתְּחִלָּה הוּא הָיָה אָב לַאֲרָם, וּלְבַסּוֹף – אָב לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. שִׁנּוּי זֶה הָיָה שִׁנּוּי בִּלְתִּי הָפִיךְ, חַד מַשְׁמָעִי, וּלְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה אַבְרָהָם לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִים – כְּבָר לֹא הָיָה כָּל קִיּוּם לְמַהוּתוֹ כְּ'אָב לַאֲרָם'. לְעֻמַּת זֹאת, אֵצֶל יַעֲקֹב, נוֹתְרָה מַשְׁמָעוּת בִּשְׁנֵי שְׁמוֹתָיו, לָעַד תִּשָּׁאַרְנָה בְּבָנָיו שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת; גַּם כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי נִמְצָא בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה – הוּא עֲדַיִן יְהוּדִי, בְּנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ – הוּא יָכוֹל לְהַעְפִּיל בְּרֶגַע אֶחָד אֶל הַבְּחִינָה הַנּוֹסֶפֶת שֶׁקִּבֵּל בִּירֻשָּׁה מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ, הֲלֹא הוּא הַשֵּׁם 'יִשְׂרָאֵל' – וּלְהַגִּיעַ אֶל הַפִּסְגָּה! (לְלַמֶּדְךָ)