Otzarot-Article

"אַנְשֵׁי אֱמֶת" (יח-כא) אִישׁ הָאֱמֶת יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת וּכְנֶגֶד זֶה מַתָּן עָנְשָׁן שֶׁל עֲבֵרוֹת. מִי שֶׁחַי עַל פִּי הָאֱמֶת הַזֹּאת יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ אֶת יִצְרוֹ לְפִי שֶׁיּוֹדֵעַ כִּי אֶת הַכֹּל יָבִיא אֱלֹקִים בְּמִשְׁפָּט, וְעַל הַכֹּל יַגִּיעַ הַתַּשְׁלוּם וְאֵין דָּבָר הַנֶּעֱלָם אוֹ נִשְׁכָּח.

כַּפְרִי אֶחָד הִגִּיעַ מֵאֵזוֹר נִדָּח אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה. וְהִנֵּה בְּהִתְהַלְּכוֹ בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי מָצָא אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד מוּל סוּפֶּרְמַרְקֵט גָּדוֹל וּמְשֻׁכְלָל, שֶׁנּוּרוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת מְאִירוֹת מֵעַל דַּלְתוֹתָיו.

הוּא נִצַּב לִפְנֵי הַפֶּתַח וְדִמָּה לִרְאוֹת מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים: הַדְּלָתוֹת נִפְתָּחוֹת מֵאֲלֵיהֶן וּכְמוֹ קוֹרְאוֹת לוֹ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה.

הוּא נִכְנָס, וְרוֹאֶה אֲנָשִׁים רַבִּים הַמִּתְהַלְּכִים בַּחֲנוּת הַגְּדוֹלָה וַעֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת כָּל טוּב לִפְנֵיהֶם; אֲנָשִׁים מַנִּיחִים אֶת כָּל מַעֲדַנֵּי הָעוֹלָם בָּעֲגָלוֹת, וּמַמְשִׁיכִים לְדַרְכָּם, אֵינָם מְשַׁלְּמִים... הֶחְלִיט הַכַּפְרִי לָקַחַת עֲגָלָה כָּזוֹ לְעַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְמַלְּאָהּ מִכָּל הַבָּא לְיָדוֹ. בְּכָל פִּנָּה הוּא נִתְקַל בְּמוּצָרִים חֲדָשִׁים שֶׁטֶּרֶם רָאָה מִיָּמָיו.

בְּהִתְהַלְּכוֹ בַּחֲנוּת הוּא שׁוֹמֵעַ מַנְגִּינוֹת עֲרֵבוֹת, וְרֵיחוֹת נֶהְדָּרִים עוֹלִים בְּאַפּוֹ, מַמָּשׁ כְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם.

לְאַחַר שֶׁמִּלֵּא אֶת הָעֲגָלָה עַד מְלוֹא גָּבְהָהּ, בִּקֵּשׁ לָצֵאת. הוּא מִתְקָרֵב אֶל הַדְּלָתוֹת שֶׁדַּרְכָּן נִכְנַס, וְהִנֵּה - לֹא דַּי שֶׁהֵן לֹא נִפְתָּחוֹת לְפָנָיו כְּמִקֹּדֶם, אֶלָּא עוֹמֵד שָׁם זָקִיף וּמוֹרֶה לוֹ שֶׁהַיְּצִיאָה מִכִּוּוּן אַחֵר לַחֲלוּטִין.

סָבַר הַכַּפְרִי לְתֻמּוֹ שֶׁהַנְהָלַת הַחֲנוּת רַק בִּקְשָׁה לְהַפְרִיד בֵּין הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים כְּדֵי שֶׁאֵלּוּ לֹא יַפְרִיעוּ לְאֵלּוּ בַּהֲלִיכָתָם, וְלִכְשֶׁיִּתְקָרֵב לְשַׁעֲרֵי הַיְּצִיאָה יִפָּתְחוּ גַּם הֵם לְפָנָיו כְּשֵׁם שֶׁנִּפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי הַכְּנִיסָה.

בְּרַם, בְּהִתְקָרְבוֹ אֶל מְקוֹם הַיְּצִיאָה הוּא מַבְחִין לִפְלִיאָתוֹ, שֶׁבִּמְקוֹם שְׁעָרִים רְחָבִים וּמַזְמִינִים, יֵשׁ שְׁבִיל צַר שֶׁבְּסוֹפוֹ עוֹמֵד קֻפַּאי הַגּוֹבֶה תַּשְׁלוּם עַל כָּל הַמּוּצָרִים. וְאֵינוֹ מְדַלֵּג עַל אַף מוּצָר, גַּם לֹא עַל קֻפְסַת גַּפְרוּרִים קְטַנָּה...

וְגַם לְאַחַר שֶׁעוֹזְבִים אֶת הַקֻּפַּאי וּמִתְקַדְּמִים לְעֵבֶר הַיְּצִיאָה, יֵשׁ רַק שַׁעַר קָטָן אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ נִפְתָּח מֵאֵלָיו, וְלִפְנֵי הַשַּׁעַר עוֹמֵד שׁוֹמֵר הַבּוֹדֵק הַאִם שִׁלְּמוּ עַל כָּל הַמּוּצָרִים וְגַם הוּא אֵינוֹ מְדַלֵּג עַל אַף מוּצָר.

כָּל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת חֲוָיַת מִלּוּי הָעֲגָלוֹת, נָמוֹגוּ בְּאַחַת. לְפֶתַע הֵבִין הַכַּפְרִי שֶׁעַל כָּל דָּבָר יֵשׁ לְשַׁלֵּם וּבַסּוּפֶּרְמַרְקֵט לֹא מְקַבְּלִים מַתְּנוֹת חִנָּם. בִּרְאוֹתוֹ זֹאת, לֹא הָיְתָה לוֹ כָּל בְּרֵירָה כִּי אִם לַחְזֹר וּלְהָשִׁיב אֶת כָּל הַמּוּצָרִים לְמַדְּפֵיהֶם.

מַחֲזֶה דּוֹמֶה לָזֶה עוֹמֵד לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל אִישׁ הָאֱמֶת. הוּא יוֹדֵעַ כִּי יֵעָרֵךְ חֶשְׁבּוֹן מְדֻיָּק עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְכִי אֵין מַעֲשֶׂה הָעוֹבֵר לְלֹא בַּקָּרָה.

יֵשׁ וּמִן הַשָּׁמַיִם מְזַמְּנִים לָאָדָם שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַתַּשְׁלוּם עַל אֲתָר, וְיֵשׁ שֶׁהַתַּשְׁלוּם מִתְרַחֵק לְאַחַר שָׁנִים וְאוּלַי אַף מַגִּיעַ רַק בָּעוֹלָם הַבָּא. אוּלָם עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת מַה שֶּׁלִּמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת: "וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ". (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	תצוה תשפ"ג
	לְקַבֵּל אֶת הַיִּסּוּרִים בֶּאֱמוּנָה
	"וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב-יג) מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים "אַנְשֵׁי אֱמֶת" (יח-כא) אִישׁ הָאֱמֶת יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת וּכְנֶגֶד זֶה מַתָּן עָנְשָׁן שֶׁל עֲבֵרוֹת. מִי שֶׁחַי עַל פִּי הָאֱמֶת הַזֹּאת יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ אֶת יִצְרוֹ לְפִי שֶׁיּוֹדֵעַ כִּי אֶת הַכֹּל יָבִיא אֱלֹקִים בְּמִשְׁפָּט, וְעַל הַכֹּל יַגִּיעַ הַתַּשְׁלוּם וְאֵין דָּבָר הַנֶּעֱלָם אוֹ נִשְׁכָּח. כַּפְרִי אֶחָד הִגִּיעַ מֵאֵזוֹר נִדָּח אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה. וְהִנֵּה בְּהִתְהַלְּכוֹ בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי מָצָא אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד מוּל סוּפֶּרְמַרְקֵט גָּדוֹל וּמְשֻׁכְלָל, שֶׁנּוּרוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת מְאִירוֹת מֵעַל דַּלְתוֹתָיו. הוּא נִצַּב לִפְנֵי הַפֶּתַח וְדִמָּה לִרְאוֹת מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים: הַדְּלָתוֹת נִפְתָּחוֹת מֵאֲלֵיהֶן וּכְמוֹ קוֹרְאוֹת לוֹ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה. הוּא נִכְנָס, וְרוֹאֶה אֲנָשִׁים רַבִּים הַמִּתְהַלְּכִים בַּחֲנוּת הַגְּדוֹלָה וַעֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת כָּל טוּב לִפְנֵיהֶם; אֲנָשִׁים מַנִּיחִים אֶת כָּל מַעֲדַנֵּי הָעוֹלָם בָּעֲגָלוֹת, וּמַמְשִׁיכִים לְדַרְכָּם, אֵינָם מְשַׁלְּמִים... הֶחְלִיט הַכַּפְרִי לָקַחַת עֲגָלָה כָּזוֹ לְעַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְמַלְּאָהּ מִכָּל הַבָּא לְיָדוֹ. בְּכָל פִּנָּה הוּא נִתְקַל בְּמוּצָרִים חֲדָשִׁים שֶׁטֶּרֶם רָאָה מִיָּמָיו. בְּהִתְהַלְּכוֹ בַּחֲנוּת הוּא שׁוֹמֵעַ מַנְגִּינוֹת עֲרֵבוֹת, וְרֵיחוֹת נֶהְדָּרִים עוֹלִים בְּאַפּוֹ, מַמָּשׁ כְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. לְאַחַר שֶׁמִּלֵּא אֶת הָעֲגָלָה עַד מְלוֹא גָּבְהָהּ, בִּקֵּשׁ לָצֵאת. הוּא מִתְקָרֵב אֶל הַדְּלָתוֹת שֶׁדַּרְכָּן נִכְנַס, וְהִנֵּה - לֹא דַּי שֶׁהֵן לֹא נִפְתָּחוֹת לְפָנָיו כְּמִקֹּדֶם, אֶלָּא עוֹמֵד שָׁם זָקִיף וּמוֹרֶה לוֹ שֶׁהַיְּצִיאָה מִכִּוּוּן אַחֵר לַחֲלוּטִין. סָבַר הַכַּפְרִי לְתֻמּוֹ שֶׁהַנְהָלַת הַחֲנוּת רַק בִּקְשָׁה לְהַפְרִיד בֵּין הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים כְּדֵי שֶׁאֵלּוּ לֹא יַפְרִיעוּ לְאֵלּוּ בַּהֲלִיכָתָם, וְלִכְשֶׁיִּתְקָרֵב לְשַׁעֲרֵי הַיְּצִיאָה יִפָּתְחוּ גַּם הֵם לְפָנָיו כְּשֵׁם שֶׁנִּפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי הַכְּנִיסָה. בְּרַם, בְּהִתְקָרְבוֹ אֶל מְקוֹם הַיְּצִיאָה הוּא מַבְחִין לִפְלִיאָתוֹ, שֶׁבִּמְקוֹם שְׁעָרִים רְחָבִים וּמַזְמִינִים, יֵשׁ שְׁבִיל צַר שֶׁבְּסוֹפוֹ עוֹמֵד קֻפַּאי הַגּוֹבֶה תַּשְׁלוּם עַל כָּל הַמּוּצָרִים. וְאֵינוֹ מְדַלֵּג עַל אַף מוּצָר, גַּם לֹא עַל קֻפְסַת גַּפְרוּרִים קְטַנָּה... וְגַם לְאַחַר שֶׁעוֹזְבִים אֶת הַקֻּפַּאי וּמִתְקַדְּמִים לְעֵבֶר הַיְּצִיאָה, יֵשׁ רַק שַׁעַר קָטָן אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ נִפְתָּח מֵאֵלָיו, וְלִפְנֵי הַשַּׁעַר עוֹמֵד שׁוֹמֵר הַבּוֹדֵק הַאִם שִׁלְּמוּ עַל כָּל הַמּוּצָרִים וְגַם הוּא אֵינוֹ מְדַלֵּג עַל אַף מוּצָר. כָּל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת חֲוָיַת מִלּוּי הָעֲגָלוֹת, נָמוֹגוּ בְּאַחַת. לְפֶתַע הֵבִין הַכַּפְרִי שֶׁעַל כָּל דָּבָר יֵשׁ לְשַׁלֵּם וּבַסּוּפֶּרְמַרְקֵט לֹא מְקַבְּלִים מַתְּנוֹת חִנָּם. בִּרְאוֹתוֹ זֹאת, לֹא הָיְתָה לוֹ כָּל בְּרֵירָה כִּי אִם לַחְזֹר וּלְהָשִׁיב אֶת כָּל הַמּוּצָרִים לְמַדְּפֵיהֶם. מַחֲזֶה דּוֹמֶה לָזֶה עוֹמֵד לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל אִישׁ הָאֱמֶת. הוּא יוֹדֵעַ כִּי יֵעָרֵךְ חֶשְׁבּוֹן מְדֻיָּק עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְכִי אֵין מַעֲשֶׂה הָעוֹבֵר לְלֹא בַּקָּרָה. יֵשׁ וּמִן הַשָּׁמַיִם מְזַמְּנִים לָאָדָם שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַתַּשְׁלוּם עַל אֲתָר, וְיֵשׁ שֶׁהַתַּשְׁלוּם מִתְרַחֵק לְאַחַר שָׁנִים וְאוּלַי אַף מַגִּיעַ רַק בָּעוֹלָם הַבָּא. אוּלָם עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת מַה שֶּׁלִּמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת: "וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ". (בָּרְכִי נַפְשִׁי)