Otzarot-Article

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ" (ל-יא) מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (דְּבָרִים רַבָּה ח-ב): אִם תֹּאמְרוּ, שֶׁמָּא לְרָעַתְכֶם נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם אֶלָּא לְטוֹבַתְכֶם. שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ וְנֶעֶלְמָה מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (אִיּוֹב כח-כא): "וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָּל חַי" אֵלּוּ הַחַיּוֹת (הַמַּלְאָכִים הַקְּרוּיִים חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ) "וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה" אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּנַי, מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הִיא נִפְלֵאת, אֲבָל מִכֶּם אֵינָהּ נִפְלֵאת. מִנַּיִן, מִמָּה שֶּׁקָרִינוּ בָּעִנְיָן: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ".

מִדְרָשׁ שֶׁכֻּלּוֹ פְּלִיאָה. הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהַבּוֹרֵא מֵעִיד בָּהּ שֶׁהִיא הַחַיִּים וְהַטּוֹב, הַאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לוֹמַר שֶׁלְּרָעָתֵנוּ נִתְּנָה, עַד שֶׁהַבּוֹרֵא צָרִיךְ לְהִתְיַחֵס לְטַעֲנָה זוֹ, וּלְהָבִיא רְאָיָה מִמַּה שֶּׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ. וְעוֹד, הֵן דַּי הָיָה לוֹמַר שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בִּקְּשׁוּהָ, כְּמוֹ שֶׁהוֹכִיחוּ בַּגְּמָרָא (שַׁבָּת פח:) מֵהַכָּתוּב: "תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" (תְּהִלִּים ח-ב). אַךְ הַמְעַיֵּן יִרְאֶה שֶׁהַדָּגֵשׁ הוּא עַל כָּךְ שֶׁנֶּעֶלְמָה מֵהֶם.

וְהָעִנְיָן, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהָבִין אֶת טוֹבַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת בִּשְׁנֵי אֳפָנִים. נַטְעִים זֹאת בְּמָשָׁל.

אָדָם יִשְׂכֹּר פּוֹעֵל לַחְטֹב עֲבוּרוֹ עֵצִים, בְּשָׂכָר. וַדַּאי שֶׁהַפּוֹעֵל יַכִּיר לוֹ טוֹבָה. עַל מָה? עַל הַשָּׂכָר, כִּי חֲטִיבַת הָעֵצִים כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ הִיא עָמָל מְפָרֵךְ. אֲבָל אִם נַעַר יֶחֱלֶה, יִתָּקֵף חֻלְשָׁה אֲיֻמָּה, וְהָרוֹפֵא יֹאמַר שֶׁחַיָּב הוּא לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה גּוּפָנִית בָּאֲוִיר הַצַּח, לְהַבְרָאָתוֹ, וְיֹאמַר לוֹ אָבִיו הָאוֹהֵב: חֲטֹב עֵצִים - וּתְקַבֵּל שָׂכָר – חַיָּב הַנַּעַר לְהַכִּיר טוֹבָה כְּפוּלָה: הֵן עַל הַשָּׂכָר, וְהֵן עַל חֲטִיבַת הָעֵצִים הַמַּבְרִיאָה.

זֶה עִנְיָן: "שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: לְרָעַתְכֶם נָתַתִּי אֶת הַתּוֹרָה". שֶׁמָּא תַּחְשְׁבוּ שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחַיֵּי עוֹלָם, וְשֶׁלֹּא יֹאכְלוּ לֶחֶם חֶסֶד, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת. אֲבָל כְּשֶׁלְּעַצְמָם אֵין תּוֹעֶלֶת בַּצִּוּוּיִים, אֵין זֶה כָּךְ: "לֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ אֶלָּא לְטוֹבַתְכֶם". וְהָרְאָיָה: "שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ", וְלֹא הֻבְטַח לָהֶם שָׂכָר, וְנֶהֱנִים הֵם בֵּין כָּךְ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הָעוֹלָם הַבָּא - וְנֶעֶלְמָה מֵהֶם!"

כִּי הַתּוֹרָה מֻתְאֶמֶת לָאָדָם! לְמִדּוֹתָיו, לִטְבָעָיו, לְאִישִׁיּוּתוֹ, לְמַהוּתוֹ. בּוֹנָה אוֹתוֹ וְיוֹצֶרֶת אוֹתוֹ: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (וַיִּקְרָא כב-לא) - "אַתֶּם" כְּתִיב, "כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ" (סַנְהֶדְרִין צט:).

בָּנַי, מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הִיא נִפְלָאָה, אֲבָל מִכֶּם אֵינָהּ נִפְלֵאת! הָאָדָם חָשׁ וּמַרְגִּישׁ כֵּיצַד הַמִּצְווֹת בּוֹנוֹת אוֹתוֹ, כֵּיצַד הַתּוֹרָה "מְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ".

וְאִם יִטְעַן אָדָם: "אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה", וְנִמְצָא רוֹדֵף אַחַר הַפַּרְנָסָה וְאֵין לוֹ זְמַן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, עָלָיו נַמְלִיץ אֶת שֶׁדָּרַשׁ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל, הַ"בֶּן אִישׁ חַי", מִבַּגְדָד:

בַּמִּזְמוֹר תְּהִלָּה לְדָוִד אָנוּ אוֹמְרִים: "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" - "אֹכֶל" - לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "אֶת אָכְלָם". כְּלוֹמַר, כָּל אֶחָד, וְהָאֹכֶל הַמְיֻחָד הַמְיֹעָד לוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (סוֹטָה י.), שֶׁלִּפְנֵי שׁוֹתֵי יַיִן מְבִיאִים גְּבִיעֵי יַיִן, וְלִפְנֵי הָאִכָּר מְבִיאִים דְּבֵלַת תְּאֵנִים מְיֻבָּשׁוֹת. הַכֹּל לְפִי הַמַּזָּל שֶׁנִּקְבַּע מֵרֹאשׁ בְּיוֹם הַדִּין, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה!

מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר אֶחָד, בַּעַל אֲחֻזּוֹת וְשָׂדוֹת לָרֹב, שֶׁהִשִּׂיא אֶת בְּנוֹ וְקָרָא אֶת כָּל אוֹהֲבָיו וְרֵעָיו לְמִשְׁתֵּה הַנִּשּׂוּאִין. בְּרֹחַב לִבּוֹ הֶחְלִיט לְהַזְמִין גַּם אֶת פּוֹעֲלָיו - הַחַקְלָאִים הָעוֹבְדִים בִּשְׂדוֹתָיו, שֶׁיָּבוֹאוּ לִטֹּל חֵלֶק בְּשִׂמְחָתוֹ.

חֲבֵרָיו, עֲשִׁירֵי הָעִיר, לֹא נָשְׂאוּ עַיִן לַסְּעוּדָה. הֲלֹא עֲשִׁירִים הֵם, וְסוֹעֲדִים כָּל יוֹם בְּבָשָׂר וּבְיַיִן. בָּאוּ אַךְ וְרַק כְּדֵי לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתוֹ וּלְבָרְכוֹ. אֲבָל הַחַקְלָאִים הָעֲנִיִּים, שֶׁכָּל מַאֲכָלָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּצְנוֹן וּבְבָצָל, הֵם יִחֲלוּ לַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה, הִתְאַוּוּ לְשֻּׁלְחַן עֲשִׁירִים וּלְמַטְעַמֵּיהֶם. סוֹף סוֹף יֹאכְלוּ מַעֲדַנִּים לָשֹׂבַע.

בְּלֵיל הַכְּלוּלוֹת בָּאוּ הָעֲשִׁירִים וּמָצְאוּ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים בְּהָדָר, וַעֲלֵיהֶם הַמָּנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁנּוֹעֲדוּ לִגְרֹר אֶת הַתֵּאָבוֹן. צְנוֹן וּבָצָל, כַּרְפַּס וַחֲמוּצִים. טָעֲמוּ כַּזֶּרֶת וְהִפְלִיגוּ בְּשִׂיחַת רֵעִים. הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם אֶת הַמָּנָה הָעִקָּרִית - אֹרֶז וְתַבְשִׁילִים וּמִינֵי בְּשָׂרִים. אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, שָׂמְחוּ וְשִׂמְּחוּ.

בֵּינְתַיִם סִיְּמוּ הָאִכָּרִים אֶת עֲבוֹדַת יוֹמָם, וְעָשׂוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה מִן הַשָּׂדוֹת לְבָתֵּיהֶם לְהִתְרַחֵץ וּלְהַחְלִיף בְּגָדִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַסְּעוּדָה, מָצְאוּ שֶׁהַמָּנוֹת הָעִקָּרִיּוֹת כְּבָר נֶאֶכְלוּ כֻּלָּן. לֹא נִשְׁאֲרוּ לִפְנֵיהֶם אֶלָּא הַמָּנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הַמֻּכָּרוֹת לָהֶם כָּל כָּךְ: הַצְּנוֹן וְהַבָּצָל, וּשְׁאָר יְרָקוֹת...

כִּי מַזָּלָם שֶׁל הָעֲשִׁירִים הוּא, שֶׁיֹּאכְלוּ תָּמִיד בָּשָׂר. וּמַזָּלָם שֶׁל הָעֲנִיִּים הוּא, שֶׁיֹּאכְלוּ תָּמִיד יָרָק...

יוֹם אֶחָד יֵשׁ בַּשָּׁנָה, שֶׁבּוֹ יָכוֹל הָאָדָם לִפְעֹל בַּמָּרוֹם לְשַׁנּוֹת אֶת מַזָּלוֹ לְטוֹבָה, וְלַהֲמִירוֹ מִ"יָּרָק" לְ"בָשָׂר". וְהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵב וְיֵחָתֵם, יִקָּבַע אִם לְחַיִּים טוֹבִים, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה, וְהַתְּשׁוּבָה - תְּלוּיָה בָּנוּ, בִּפְתִיחַת לִבֵּנוּ וּבְהַחְלָטָתֵנוּ הַכֵּנָה לְהֵיטִיב דֶּרֶךְ וּלְשַׁפֵּר מַעַשׂ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תרומה תשפ"ג
	שִׁדּוּךְ בִּזְכוּת סִדּוּר
	"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ" (ל-יא) מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (דְּבָרִים רַבָּה ח-ב): אִם תֹּאמְרוּ, שֶׁמָּא לְרָעַתְכֶם נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם אֶלָּא לְטוֹבַתְכֶם. שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ וְנֶעֶלְמָה מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (אִיּוֹב כח-כא): "וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָּל חַי" אֵלּוּ הַחַיּוֹת (הַמַּלְאָכִים הַקְּרוּיִים חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ) "וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה" אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּנַי, מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הִיא נִפְלֵאת, אֲבָל מִכֶּם אֵינָהּ נִפְלֵאת. מִנַּיִן, מִמָּה שֶּׁקָרִינוּ בָּעִנְיָן: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ". מִדְרָשׁ שֶׁכֻּלּוֹ פְּלִיאָה. הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהַבּוֹרֵא מֵעִיד בָּהּ שֶׁהִיא הַחַיִּים וְהַטּוֹב, הַאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לוֹמַר שֶׁלְּרָעָתֵנוּ נִתְּנָה, עַד שֶׁהַבּוֹרֵא צָרִיךְ לְהִתְיַחֵס לְטַעֲנָה זוֹ, וּלְהָבִיא רְאָיָה מִמַּה שֶּׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ. וְעוֹד, הֵן דַּי הָיָה לוֹמַר שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בִּקְּשׁוּהָ, כְּמוֹ שֶׁהוֹכִיחוּ בַּגְּמָרָא (שַׁבָּת פח:) מֵהַכָּתוּב: "תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" (תְּהִלִּים ח-ב). אַךְ הַמְעַיֵּן יִרְאֶה שֶׁהַדָּגֵשׁ הוּא עַל כָּךְ שֶׁנֶּעֶלְמָה מֵהֶם. וְהָעִנְיָן, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהָבִין אֶת טוֹבַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת בִּשְׁנֵי אֳפָנִים. נַטְעִים זֹאת בְּמָשָׁל. אָדָם יִשְׂכֹּר פּוֹעֵל לַחְטֹב עֲבוּרוֹ עֵצִים, בְּשָׂכָר. וַדַּאי שֶׁהַפּוֹעֵל יַכִּיר לוֹ טוֹבָה. עַל מָה? עַל הַשָּׂכָר, כִּי חֲטִיבַת הָעֵצִים כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ הִיא עָמָל מְפָרֵךְ. אֲבָל אִם נַעַר יֶחֱלֶה, יִתָּקֵף חֻלְשָׁה אֲיֻמָּה, וְהָרוֹפֵא יֹאמַר שֶׁחַיָּב הוּא לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה גּוּפָנִית בָּאֲוִיר הַצַּח, לְהַבְרָאָתוֹ, וְיֹאמַר לוֹ אָבִיו הָאוֹהֵב: חֲטֹב עֵצִים - וּתְקַבֵּל שָׂכָר – חַיָּב הַנַּעַר לְהַכִּיר טוֹבָה כְּפוּלָה: הֵן עַל הַשָּׂכָר, וְהֵן עַל חֲטִיבַת הָעֵצִים הַמַּבְרִיאָה. זֶה עִנְיָן: "שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: לְרָעַתְכֶם נָתַתִּי אֶת הַתּוֹרָה". שֶׁמָּא תַּחְשְׁבוּ שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחַיֵּי עוֹלָם, וְשֶׁלֹּא יֹאכְלוּ לֶחֶם חֶסֶד, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת. אֲבָל כְּשֶׁלְּעַצְמָם אֵין תּוֹעֶלֶת בַּצִּוּוּיִים, אֵין זֶה כָּךְ: "לֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ אֶלָּא לְטוֹבַתְכֶם". וְהָרְאָיָה: "שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ", וְלֹא הֻבְטַח לָהֶם שָׂכָר, וְנֶהֱנִים הֵם בֵּין כָּךְ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הָעוֹלָם הַבָּא - וְנֶעֶלְמָה מֵהֶם!" כִּי הַתּוֹרָה מֻתְאֶמֶת לָאָדָם! לְמִדּוֹתָיו, לִטְבָעָיו, לְאִישִׁיּוּתוֹ, לְמַהוּתוֹ. בּוֹנָה אוֹתוֹ וְיוֹצֶרֶת אוֹתוֹ: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (וַיִּקְרָא כב-לא) - "אַתֶּם" כְּתִיב, "כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ" (סַנְהֶדְרִין צט:). בָּנַי, מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הִיא נִפְלָאָה, אֲבָל מִכֶּם אֵינָהּ נִפְלֵאת! הָאָדָם חָשׁ וּמַרְגִּישׁ כֵּיצַד הַמִּצְווֹת בּוֹנוֹת אוֹתוֹ, כֵּיצַד הַתּוֹרָה "מְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ". וְאִם יִטְעַן אָדָם: "אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה", וְנִמְצָא רוֹדֵף אַחַר הַפַּרְנָסָה וְאֵין לוֹ זְמַן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, עָלָיו נַמְלִיץ אֶת שֶׁדָּרַשׁ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל, הַ"בֶּן אִישׁ חַי", מִבַּגְדָד: בַּמִּזְמוֹר תְּהִלָּה לְדָוִד אָנוּ אוֹמְרִים: "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" - "אֹכֶל" - לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "אֶת אָכְלָם". כְּלוֹמַר, כָּל אֶחָד, וְהָאֹכֶל הַמְיֻחָד הַמְיֹעָד לוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (סוֹטָה י.), שֶׁלִּפְנֵי שׁוֹתֵי יַיִן מְבִיאִים גְּבִיעֵי יַיִן, וְלִפְנֵי הָאִכָּר מְבִיאִים דְּבֵלַת תְּאֵנִים מְיֻבָּשׁוֹת. הַכֹּל לְפִי הַמַּזָּל שֶׁנִּקְבַּע מֵרֹאשׁ בְּיוֹם הַדִּין, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה! מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר אֶחָד, בַּעַל אֲחֻזּוֹת וְשָׂדוֹת לָרֹב, שֶׁהִשִּׂיא אֶת בְּנוֹ וְקָרָא אֶת כָּל אוֹהֲבָיו וְרֵעָיו לְמִשְׁתֵּה הַנִּשּׂוּאִין. בְּרֹחַב לִבּוֹ הֶחְלִיט לְהַזְמִין גַּם אֶת פּוֹעֲלָיו - הַחַקְלָאִים הָעוֹבְדִים בִּשְׂדוֹתָיו, שֶׁיָּבוֹאוּ לִטֹּל חֵלֶק בְּשִׂמְחָתוֹ. חֲבֵרָיו, עֲשִׁירֵי הָעִיר, לֹא נָשְׂאוּ עַיִן לַסְּעוּדָה. הֲלֹא עֲשִׁירִים הֵם, וְסוֹעֲדִים כָּל יוֹם בְּבָשָׂר וּבְיַיִן. בָּאוּ אַךְ וְרַק כְּדֵי לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתוֹ וּלְבָרְכוֹ. אֲבָל הַחַקְלָאִים הָעֲנִיִּים, שֶׁכָּל מַאֲכָלָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּצְנוֹן וּבְבָצָל, הֵם יִחֲלוּ לַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה, הִתְאַוּוּ לְשֻּׁלְחַן עֲשִׁירִים וּלְמַטְעַמֵּיהֶם. סוֹף סוֹף יֹאכְלוּ מַעֲדַנִּים לָשֹׂבַע. בְּלֵיל הַכְּלוּלוֹת בָּאוּ הָעֲשִׁירִים וּמָצְאוּ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים בְּהָדָר, וַעֲלֵיהֶם הַמָּנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁנּוֹעֲדוּ לִגְרֹר אֶת הַתֵּאָבוֹן. צְנוֹן וּבָצָל, כַּרְפַּס וַחֲמוּצִים. טָעֲמוּ כַּזֶּרֶת וְהִפְלִיגוּ בְּשִׂיחַת רֵעִים. הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם אֶת הַמָּנָה הָעִקָּרִית - אֹרֶז וְתַבְשִׁילִים וּמִינֵי בְּשָׂרִים. אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, שָׂמְחוּ וְשִׂמְּחוּ. בֵּינְתַיִם סִיְּמוּ הָאִכָּרִים אֶת עֲבוֹדַת יוֹמָם, וְעָשׂוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה מִן הַשָּׂדוֹת לְבָתֵּיהֶם לְהִתְרַחֵץ וּלְהַחְלִיף בְּגָדִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַסְּעוּדָה, מָצְאוּ שֶׁהַמָּנוֹת הָעִקָּרִיּוֹת כְּבָר נֶאֶכְלוּ כֻּלָּן. לֹא נִשְׁאֲרוּ לִפְנֵיהֶם אֶלָּא הַמָּנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הַמֻּכָּרוֹת לָהֶם כָּל כָּךְ: הַצְּנוֹן וְהַבָּצָל, וּשְׁאָר יְרָקוֹת... כִּי מַזָּלָם שֶׁל הָעֲשִׁירִים הוּא, שֶׁיֹּאכְלוּ תָּמִיד בָּשָׂר. וּמַזָּלָם שֶׁל הָעֲנִיִּים הוּא, שֶׁיֹּאכְלוּ תָּמִיד יָרָק... יוֹם אֶחָד יֵשׁ בַּשָּׁנָה, שֶׁבּוֹ יָכוֹל הָאָדָם לִפְעֹל בַּמָּרוֹם לְשַׁנּוֹת אֶת מַזָּלוֹ לְטוֹבָה, וְלַהֲמִירוֹ מִ"יָּרָק" לְ"בָשָׂר". וְהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵב וְיֵחָתֵם, יִקָּבַע אִם לְחַיִּים טוֹבִים, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה, וְהַתְּשׁוּבָה - תְּלוּיָה בָּנוּ, בִּפְתִיחַת לִבֵּנוּ וּבְהַחְלָטָתֵנוּ הַכֵּנָה לְהֵיטִיב דֶּרֶךְ וּלְשַׁפֵּר מַעַשׂ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)