Otzarot-Article

"וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם" (לה-כז) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: אַחַת הַהַכְרָזוֹת הַמֶּרְכָּזִיּוֹת בַּוִּדּוּי שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הִיא הַהַכָּרָה שֶׁה' חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּנּוּ וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינָיו. וּמַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם מַנְגְּנוֹנֵי הִצְטַדְּקוּת, לְהִתְפַּתֵּל וּלְהַסְבִּיר כָּל מַעֲשֶׂה וְכָל מֶחְדָּל. שֶׁהֲרֵי כְּלָל הִלְכָתִי הוּא, אֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע (כְּתֻבּוֹת יח:), וְדָרְשׁוּ בְּדֶרֶךְ צַחוּת: "אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ" (תְּהִלִּים נ-יח), תֵּרוּצוֹ עִמּוֹ...

וְאַף גְּדוֹלֵי גְּדוֹלִים חַיָּבִים לַחְשֹׁד עַצְמָם בִּמְנִיעֵיהֶם הַנִּסְתָּרִים. וּמִי לָנוּ גָּדוֹל מֵהַנְּשִׂיאִים בְּדוֹר דֵּעָה, וּכְבָר כָּתַב רַשִׁ"י אוֹדוֹתֵיהֶם: מָה רָאוּ הַנְּשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בַּתְּחִלָּה וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא הִתְנַדְּבוּ בַּתְּחִלָּה?! אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ הַנְּשִׂיאִים: יִתְנַדְּבוּ צִבּוּר מַה שֶּׁמִּתְנַדְּבִים, וּמַה שֶׁחֲסֵרִים אָנוּ מַשְׁלִימִים אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִימוּ צִבּוּר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם" (שְׁמוֹת לו-ז), אָמְרוּ נְשִׂיאִים: מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? הֵבִיאוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם. לְכָךְ הִתְנַדְּבוּ בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה. וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ מִתְּחִלָּה, נֶחְסְרָה אוֹת מִשְּׁמָם, "וְהַנְּשִׂאִם" כְּתִיב.

- וּמַרְעִישׁ הַדָּבָר.

לוּ יְצֻיַּר שֶׁהָיוּ בָּאִים לְנָדִיב וּמְסַפְּרִים לוֹ שֶׁאוֹסְפִים כֶּסֶף לְהַכְנָסַת כַּלָּה יְתוֹמָה לְחֻפָּה, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְעַנְיֵן בְּאֵיזֶה סְכוּם מְדֻבָּר. הָיוּ מַעֲרִיכִים אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ - דִּירָה, רִהוּט, חֲתֻנָּה, בִּגּוּד, הַכֹּל בַּכֹּל - וּמְסַכְּמִים כִּי בְּמִלְיוֹן אֶפְשָׁר לִסְגֹּר. הָיָה הַנָּדִיב מֵשִׁיב 'תַּמְשִׁיכוּ לִשְׁאָר הַכְּתוֹבוֹת שֶׁבְּיֶדְכֶם, וּמַה שֶּׁיֶּחְסַר לָכֶם עִם תֹּם הַסִּבּוּב - עָלַי!'

תְּנוּ לִי אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁלּוֹ...

וְזֶה מַה שֶּׁעָשׂוּ הַנְּשִׂיאִים. בְּטוּחִים הָיוּ שֶׁאֵין כְּמוֹתָם לִנְדִיבוּת, אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב - מַכְתִּיב עֲלֵיהֶם "וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ". וּלְנֵצַח נְצָחִים "נֶחְסְרָה אוֹת מִשְּׁמָם", הָאוֹת יוֹ"ד, "שֶׁהָיוֹ"ד עַל שֵׁם הַמַּחְשָׁבָה נֶאֶמְרָה" (רַשִׁ"י שְׁמוֹת טו-א) וְנִמְצָא בְּמַחְשַׁבְתָּם פְּגָם.

כְּשֶׁנָּסַע הֶחָפֵץ חַיִּים לַכְּנֵסִיָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל "אֲגֻדַּת יִשְׂרָאֵל" פָּגַשׁ בְּאֶחָד הַגְּדוֹלִים מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר, גָּאוֹן וְקָדוֹשׁ, וְשׂוֹחַח עִמּוֹ בְּעִנְיָן הַנּוֹגֵעַ לַכְּלָל. הִצִּיעַ הֶחָפֵץ חַיִּים בִּדְבָרָיו כִּי כְּדַאי לִפְנוֹת לְאָדָם פְּלוֹנִי שֶׁיָּכוֹל לִפְעֹל לְטוֹבָה בְּאוֹתוֹ נוֹשֵׂא. אַךְ בָּרוּר, כִּי רַק אִם הַמִּכְתָּב יִהְיֶה חָתוּם עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם, זֶה יַמְרִיץ אֶת הַלָּהּ לִפְעֻלָּה.

הִסְכִּים אוֹתוֹ צַדִּיק עִם הָרַעְיוֹן אַךְ הִשְׁתַּמֵּט וְאָמַר, שֶׁמִּטְּעָמִים הַכְּמוּסִים עִמּוֹ לֹא יוּכַל לַחְתֹּם עַל הַמִּכְתָּב. יַחְתֹּם עָלָיו אֵפוֹא הֶחָפֵץ חַיִּים לְבַדּוֹ.

חָקַר הֶחָפֵץ חַיִּים: "הַאִם יוּכַל מַעֲלָתוֹ לוֹמַר טַעַם זֶה לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד כְּשֶׁיִּשָּׁאֵל מַדּוּעַ לֹא חָתַם?!"

נִרְעַשׁ אוֹתוֹ אָדָם גָּדוֹל וְקָרָא: "יִכְתֹּב מַעֲלָתוֹ וְאֶחְתֹּם!"

עָלֵינוּ לְהָבִין, בְּוַדַּאי אוֹתוֹ צַדִּיק סָבַר שֶׁהַטַּעַם שֶׁלֹּא לַחְתֹּם חָשׁוּב, נָכוֹן וּמֻצְדָּק, אֲבָל מִי יוֹדֵעַ מַה יֹּאמְרוּ עָלָיו "שָׁם"... (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	יתרו תשפ"ג
	אָסוּר לְךָ לִשְׁכֹּחַ כִּי בֶּן מֶלֶךְ אַתָּה!
	"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (מ-לה) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מֵקִים מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְבַדּוֹ, שֶׁכֵּן עַל שְׁמוֹ נִקְרָא וְכָל פְּרָט בּוֹ נַעֲשָׂה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם" (לה-כז) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: אַחַת הַהַכְרָזוֹת הַמֶּרְכָּזִיּוֹת בַּוִּדּוּי שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הִיא הַהַכָּרָה שֶׁה' חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּנּוּ וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינָיו. וּמַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם מַנְגְּנוֹנֵי הִצְטַדְּקוּת, לְהִתְפַּתֵּל וּלְהַסְבִּיר כָּל מַעֲשֶׂה וְכָל מֶחְדָּל. שֶׁהֲרֵי כְּלָל הִלְכָתִי הוּא, אֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע (כְּתֻבּוֹת יח:), וְדָרְשׁוּ בְּדֶרֶךְ צַחוּת: "אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ" (תְּהִלִּים נ-יח), תֵּרוּצוֹ עִמּוֹ... וְאַף גְּדוֹלֵי גְּדוֹלִים חַיָּבִים לַחְשֹׁד עַצְמָם בִּמְנִיעֵיהֶם הַנִּסְתָּרִים. וּמִי לָנוּ גָּדוֹל מֵהַנְּשִׂיאִים בְּדוֹר דֵּעָה, וּכְבָר כָּתַב רַשִׁ"י אוֹדוֹתֵיהֶם: מָה רָאוּ הַנְּשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בַּתְּחִלָּה וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא הִתְנַדְּבוּ בַּתְּחִלָּה?! אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ הַנְּשִׂיאִים: יִתְנַדְּבוּ צִבּוּר מַה שֶּׁמִּתְנַדְּבִים, וּמַה שֶׁחֲסֵרִים אָנוּ מַשְׁלִימִים אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִימוּ צִבּוּר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם" (שְׁמוֹת לו-ז), אָמְרוּ נְשִׂיאִים: מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? הֵבִיאוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם. לְכָךְ הִתְנַדְּבוּ בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה. וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ מִתְּחִלָּה, נֶחְסְרָה אוֹת מִשְּׁמָם, "וְהַנְּשִׂאִם" כְּתִיב. - וּמַרְעִישׁ הַדָּבָר. לוּ יְצֻיַּר שֶׁהָיוּ בָּאִים לְנָדִיב וּמְסַפְּרִים לוֹ שֶׁאוֹסְפִים כֶּסֶף לְהַכְנָסַת כַּלָּה יְתוֹמָה לְחֻפָּה, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְעַנְיֵן בְּאֵיזֶה סְכוּם מְדֻבָּר. הָיוּ מַעֲרִיכִים אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ - דִּירָה, רִהוּט, חֲתֻנָּה, בִּגּוּד, הַכֹּל בַּכֹּל - וּמְסַכְּמִים כִּי בְּמִלְיוֹן אֶפְשָׁר לִסְגֹּר. הָיָה הַנָּדִיב מֵשִׁיב 'תַּמְשִׁיכוּ לִשְׁאָר הַכְּתוֹבוֹת שֶׁבְּיֶדְכֶם, וּמַה שֶּׁיֶּחְסַר לָכֶם עִם תֹּם הַסִּבּוּב - עָלַי!' תְּנוּ לִי אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁלּוֹ... וְזֶה מַה שֶּׁעָשׂוּ הַנְּשִׂיאִים. בְּטוּחִים הָיוּ שֶׁאֵין כְּמוֹתָם לִנְדִיבוּת, אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב - מַכְתִּיב עֲלֵיהֶם "וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ". וּלְנֵצַח נְצָחִים "נֶחְסְרָה אוֹת מִשְּׁמָם", הָאוֹת יוֹ"ד, "שֶׁהָיוֹ"ד עַל שֵׁם הַמַּחְשָׁבָה נֶאֶמְרָה" (רַשִׁ"י שְׁמוֹת טו-א) וְנִמְצָא בְּמַחְשַׁבְתָּם פְּגָם. כְּשֶׁנָּסַע הֶחָפֵץ חַיִּים לַכְּנֵסִיָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל "אֲגֻדַּת יִשְׂרָאֵל" פָּגַשׁ בְּאֶחָד הַגְּדוֹלִים מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר, גָּאוֹן וְקָדוֹשׁ, וְשׂוֹחַח עִמּוֹ בְּעִנְיָן הַנּוֹגֵעַ לַכְּלָל. הִצִּיעַ הֶחָפֵץ חַיִּים בִּדְבָרָיו כִּי כְּדַאי לִפְנוֹת לְאָדָם פְּלוֹנִי שֶׁיָּכוֹל לִפְעֹל לְטוֹבָה בְּאוֹתוֹ נוֹשֵׂא. אַךְ בָּרוּר, כִּי רַק אִם הַמִּכְתָּב יִהְיֶה חָתוּם עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם, זֶה יַמְרִיץ אֶת הַלָּהּ לִפְעֻלָּה. הִסְכִּים אוֹתוֹ צַדִּיק עִם הָרַעְיוֹן אַךְ הִשְׁתַּמֵּט וְאָמַר, שֶׁמִּטְּעָמִים הַכְּמוּסִים עִמּוֹ לֹא יוּכַל לַחְתֹּם עַל הַמִּכְתָּב. יַחְתֹּם עָלָיו אֵפוֹא הֶחָפֵץ חַיִּים לְבַדּוֹ. חָקַר הֶחָפֵץ חַיִּים: "הַאִם יוּכַל מַעֲלָתוֹ לוֹמַר טַעַם זֶה לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד כְּשֶׁיִּשָּׁאֵל מַדּוּעַ לֹא חָתַם?!" נִרְעַשׁ אוֹתוֹ אָדָם גָּדוֹל וְקָרָא: "יִכְתֹּב מַעֲלָתוֹ וְאֶחְתֹּם!" עָלֵינוּ לְהָבִין, בְּוַדַּאי אוֹתוֹ צַדִּיק סָבַר שֶׁהַטַּעַם שֶׁלֹּא לַחְתֹּם חָשׁוּב, נָכוֹן וּמֻצְדָּק, אֲבָל מִי יוֹדֵעַ מַה יֹּאמְרוּ עָלָיו "שָׁם"... (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)