Otzarot-Article

"וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה" (כב-לא) פֵּרֵשׁ הַגָּאוֹן רַבִּי צְבִי דִּידִי זַצַ"ל מִטְּבֶרְיָה, בְּסִפְרוֹ הַגָּדוֹל "אֶרֶץ צְבִי": אָמְרוּ חֲזַ"ל, כִּי מִי שֶׁמְּצַפֶּה וּמַמְתִּין לְמִצְוָה אֵימָתַי תָּבוֹא לְיָדוֹ וִיקַיְּמֶנָּה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיְּמָהּ בְּפֹעַל, וְנוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר מֻשְׁלָם עַל כָּךְ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי", הַיְנוּ צִפִּיָּה, כְּמוֹ "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר", שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: הָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבוֹא – וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ "וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", וַ"אֲנִי ה'" נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר!

גַּם כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוּתָשׁ וּלְפֶתַע מַגִּיעַ אֵלָיו נִסָּיוֹן, עָלָיו לָדַעַת כִּי הַכֹּל מְנֹהָל בִּידֵי בּוֹרֵא עוֹלָם, וְאִם יִתְגַּבֵּר עַל הַנִּסָּיוֹן, יִתָּכֵן שֶׁיִּזְכֶּה לִרְאוֹת מְעַט כֵּיצַד בּוֹרֵא עוֹלָם מְסוֹבֵב הַסִּבּוֹת, כְּפִי שֶׁנִּרְאֶה בַּסִּפּוּר הַבָּא, מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "נִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם":

ר' מוֹטִי, נַהַג טֶנְדֵּר הַסָּעוֹת הַמִּתְגּוֹרֵר בִּבְנֵי בְּרַק, עָנָה לְצִלְצוּל הַנַּיָּד שֶׁלּוֹ. מֵעֵבֶר לַקַּו הָיְתָה מִשְׁפָּחָה יְרוּשַׁלְמִית שֶׁבִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לְהַסִּיעַ אוֹתָם לְאֵרוּעַ מִשְׁפַּחְתִּי בִּבְנֵי בְּרַק. בְּאוֹתָם רְגָעִים הוּא הָיָה לְיַד יְרוּשָׁלַיִם, כָּךְ שֶׁהַנְּסִיעָה הִתְאִימָה לוֹ. הָיָה זֶה כְּבָר לְאַחַר יוֹם אָרֹךְ וּמַתִּישׁ וְהוּא רָצָה לְהַגִּיעַ לְבֵיתוֹ לָנוּחַ מְעַט לִפְנֵי תְּפִלַּת עַרְבִית וְהַשִּׁעוּר הַקָּבוּעַ שֶׁלּוֹ.

"אֲנַחְנוּ שׁוֹלְחִים אֵלֶיךָ אֶת אַחַד הַיְלָדִים לְמַטָּה. אָנָּא צְפֹר כְּשֶׁתַּגִּיעַ לַבִּנְיָן", בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. בַּכְּנִיסָה לָעִיר הָיָה פְּקָק וְהוּא נֶאֱלַץ לְהִתְעַכֵּב זְמַן רַב עַד שֶׁהִגִּיעַ לַכְּתֹבֶת.

יַלְדָּה קְטַנָּה וּבְיָדָהּ תִּיקִיָּה הִתְקָרְבָה בְּשִׂמְחָה לַטֶּנְדֵּר, פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְהִתְיַשְּׁבָה בַּסַּפְסָל הָאַחֲרוֹן לְיַד הַחַלּוֹן. לְאַחַר כְּדַקָּה הִגִּיעוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְנִכְנְסוּ לַטֶּנְדֵּר.

הַיְלָדִים הָיוּ נִרְגָּשִׁים לִקְרַאת הָאֵרוּעַ. ר' מוֹטִי שׂוֹחַח עִם רֹאשׁ הַמִּשְׁפָּחָה בִּזְמַן הַנְּסִיעָה. הַטֶּנְדֵּר הִגִּיעַ לְאוּלַם הָאֵרוּעִים בִּבְנֵי בְּרַק. הָאָב שִׁלֵּם וְר' מוֹטִי הִמְשִׁיךְ לְכִוּוּן בֵּיתוֹ.

הוּא הֶחֱנָה אֶת הַטֶּנְדֵּר וְיָצָא מִשָּׁם. בַּכְּנִיסָה לַבִּנְיָן, צִלְצֵל הַסֶּלוֹלָארִי שֶׁלּוֹ, וְאִשְׁתּוֹ שָׁאֲלָה: "הֵיכָן אַתָּה?" הוּא עָנָה: "אֲנִי כְּבָר עוֹלֶה הַבַּיְתָה, אֲנִי חַיָּב לָנוּחַ".

אִשְׁתּוֹ אָמְרָה: "טוֹב שֶׁהִגַּעְתָּ, אֲנִי בְּדִיּוּק צְרִיכָה לָצֵאת לִפְעִילוּת הִתְנַדְּבוּת מִטַּעַם 'עֵזֶר מִצִּיּוֹן', אַתָּה יָכוֹל לָקַחַת אוֹתִי בְּבַקָּשָׁה בָּרֶכֶב עַד מְקוֹם הַפְּעִילוּת?"

לַבַּקָּשָׁה הַזּוֹ הוּא לֹא צִפָּה. הוּא חָשַׁב לְעַצְמוֹ: 'מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי הַיּוֹם?! אֵין לִי כֹּחַ לְשׁוּם דָּבָר! עַד שֶׁאֲנִי מַגִּיעַ סוֹף כָּל סוֹף לַבַּיִת, אֲנִי שׁוּב צָרִיךְ לִנְסֹעַ?!'

"בְּבַקָּשָׁה, מְחַכִּים לִי וַאֲנִי מְאַחֶרֶת, תַּעֲשֶׂה טוֹבָה, אֵין לִי כֹּחַ לְחַכּוֹת לְמוֹנִית. זֶה יִקַּח פָּחוֹת מֵחָמֵשׁ דַּקּוֹת. בְּבַקָּשָׁה".

הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְסָרֵב לְאִשְׁתּוֹ הַיְקָרָה. הוּא לָקַח אֶת צְרוֹר הַמַּפְתְּחוֹת, פָּתַח אֶת הָרֶכֶב, הִתְיַשֵּׁב לְלֹא כָּל חֵשֶׁק וְהִתְנִיעַ. אִשְׁתּוֹ יָרְדָה בְּשִׂמְחָה וּפָתְחָה אֶת תָּא הַמִּטְעָן כְּדֵי לְהַכְנִיס אֶת חֲבִילָתָהּ. לְפֶתַע שָׁאֲלָה בְּתַדְהֵמָה: "מִי הַיַּלְדָּה שֶׁנִּרְדְּמָה כָּאן בָּרֶכֶב?"

הוּא קָפַץ מִיָּד מִמְּקוֹמוֹ: "אֵיזוֹ יַלְדָּה?" בַּסַּפְסָל הָאַחֲרוֹן שֶׁבַּטֶּנְדֵּר, צָמוּד לַחַלּוֹן, יָשְׁנָה לָהּ עֲמֻקּוֹת פָּעוֹטָה וְתִיקִיָּה בְּיָדֶיהָ. ר' מוֹטִי מִיָּד זָעַק: "אֵיךְ הֵם שָׁכְחוּ אוֹתָהּ? חֹסֶר אַחֲרָיוּת!!! מַדּוּעַ אֵינָם מִתְקַשְּׁרִים?! הֵיכָן הֵם?"

"אֵיזֶה נֵס שֶׁחָזַרְתִּי לָרֶכֶב... מֶה הָיָה עָלוּל לִקְרוֹת, חָלִילָה, אִם לֹא הָיִינוּ חוֹזְרִים לָרֶכֶב? הַיַּלְדָּה הָיְתָה עֲלוּלָה לְהִשָּׁאֵר כָּאן כָּל הַלַּיְלָה בָּרֶכֶב הֶחָנוּק הַזֶּה, ה' יִשְׁמֹר!"

ר' מוֹטִי חִפֵּשׂ אֶת מִסְפַּר הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. הַבְּעָיָה הָיְתָה שֶׁהֵם הִתְקַשְּׁרוּ אֵלָיו מִבֵּיתָם בִּירוּשָׁלַיִם, בְּעוֹד שֶׁכָּעֵת הֵם בִּבְנֵי בְּרַק. בְּלֵית בְּרֵרָה הוּא נָסַע לְאוּלַם הָאֵרוּעִים. הַפָּעוֹטָה הִתְעוֹרְרָה וּפָרְצָה בִּבְכִי. אִשְׁתּוֹ נִסְּתָה לְהַרְגִּיעַ אוֹתָהּ.

ר' מוֹטִי נִכְנַס לָאוּלָם וְחִפֵּשׂ אֶת אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה. הוּא הוֹצִיא אוֹתוֹ מִשָּׁם הַחוּצָה וּבְכַעַס רַב אָמַר לוֹ: "אַתָּה נוֹרְמָלִי?! שׁוֹכֵחַ יַלְדָּה אֶצְלִי בָּרֶכֶב בְּלִי לָשִׂים לֵב?!"

הָאַבָּא מִיָּד קָרָא לָאִמָּא, וְהֵם חִפְּשׂוּ אֶת יַלְדֵיהֶם. לְאַחַר מִכֵּן הוּא אָמַר לוֹ: "כָּל אַרְבַּע בְּנוֹתֵינוּ כָּאן, לֹא שָׁכַחְנוּ אַף יַלְדָּה". ר' מוֹטִי אָמַר לוֹ: "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאַתֶּם טוֹעִים!"

הוּא לָקַח אוֹתָם לָרֶכֶב וְהֶרְאָה לָהֶם אֶת הַיַּלְדָּה הַבּוֹכִיָּה. הַהוֹרִים רָאוּ אוֹתָהּ וְאָמְרוּ לוֹ: "זוֹ לֹא הַיַּלְדָּה שֶׁלָּנוּ! אֵינֶנּוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ. כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ לָרֶכֶב רָאִינוּ אוֹתָהּ כְּבָר יוֹשֶׁבֶת בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי. חָשַׁבְנוּ שֶׁזֹּאת הַבַּת שֶׁלְּךָ!"

דִּמְמַת הֶלֶם שָׂרְרָה בָּאֲוִיר. ר' מוֹטִי נִזְכַּר כִּי הַפָּעוֹטָה עָלְתָה רִאשׁוֹנָה לַטֶּנְדֵּר מִיָּד כְּשֶׁהִגִּיעַ לָרְחוֹב הַיְּרוּשַׁלְמִי. הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהִיא בַּת מִשְׁפַּחְתָּם. עַכְשָׁו מִסְתַּבֵּר לוֹ, שֶׁאֵין לָהּ קֶשֶׁר לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁעָלְתָה. הוּא הִצְטַמְרֵר. רַק לַחְשֹׁב מֶה הָיָה קוֹרֶה אִם לֹא הָיָה חוֹזֵר לְרִכְבּוֹ... הַפָּעוֹטָה יִלְּלָה בְּשֶׁקֶט וְלֹא דִּבְּרָה כְּלוּם. רַק לִפְנֵי כַּמָּה דַּקּוֹת הוּא הָיָה בַּדֶּרֶךְ לָנוּחַ בַּבַּיִת - וְהִנֵּה כָּל זֶה... כֵּיצַד מְאַתְּרִים אֶת הוֹרֵי הַיַּלְדָּה?

רַעְיָתוֹ פָּתְחָה אֶת הַתִּיקִיָּה וְשָׁלְפָה מִשָּׁם חוֹבֶרֶת תָּוֵי מוּסִיקָה. עַל הַמַּחְבֶּרֶת נִכְתַּב בְּטוּשׁ זוֹהֵר: "שַׁיָּךְ לְצִפּוֹרָה יְרוּשַׁלְמִי רח' רִמּוֹנֵי נְחֹשֶׁת 4 יְרוּשָׁלַיִם, טֶלֶפוֹן.... וְכוּ'. הַמּוֹצֵא הַיְשֵׁר מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנוֹת לְמִשְׁפַּחַת יְרוּשַׁלְמִי".

ר' מוֹטִי הִתְקַשֵּׁר. הַקַּו הָיָה תָּפוּס, כַּנִּרְאֶה מִתְקַשְּׁרִים לַמִּשְׁטָרָה לְדַוֵּחַ עַל הֵעָדְרוּת בֵּיתָם. לְאַחַר מִסְפַּר דַּקּוֹת דִּבֵּר אִתָּם ר' מוֹטִי: "שָׁלוֹם, מִשְׁפַּחַת יְרוּשַׁלְמִי? הַבַּת שֶׁלָּכֶם אוּלַי חֲסֵרָה?"

"אֵ-י-פֹ-ה הִ-י-א???" נִשְׁמְעָה זְעָקָה. "כָּל יְרוּשָׁלַיִם מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָהּ!!" הִתְבָּרֵר שֶׁהַפָּעוֹטָה לָמְדָה בְּשִׁעוּר נְגִינָה בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם. אָבִיהָ בְּדֶרֶךְ כְּלָל אוֹסֵף אוֹתָהּ חֲזָרָה.

בְּאוֹתוֹ יוֹם הוֹדִיעַ לָהּ אָבִיהָ שֶׁהוּא לֹא יוּכַל לֶאֱסֹף אוֹתָהּ, וְשֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ חָבֵר שֶׁנּוֹסֵעַ בְּטֶנְדֵּר לָבָן, שֶׁיֶּאֱסֹף אוֹתָהּ. לְר' מוֹטִי יֵשׁ טֶנְדֵּר לָבָן, וְהוּא עָצַר בְּדִיּוּק בַּזְּמַן וּבַכְּתֹבֶת שֶׁבָּהּ הָיְתָה צְרִיכָה הַיַּלְדָּה לַעֲלוֹת. הַיַּלְדָּה עָלְתָה לַטֶּנְדֵּר שֶׁל ר' מוֹטִי בִּמְקוֹם לַטֶּנְדֵּר שֶׁל הֶחָבֵר, וְנִרְדְּמָה...

מַחֲרִיד לַחְשֹׁב, מֶה הָיָה עָלוּל לְהִתְרַחֵשׁ אִלּוּ ר' מוֹטִי הָיָה מְסָרֵב לְאִשְׁתּוֹ הַיְקָרָה...

הָעִקָּר הַגָּדוֹל בַּחַיִּים, הוּא לְקַשֵּׁר אֶת כָּל הָאֵרוּעִים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים וְאֶת כָּל פְּרָטֵיהֶם לְהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא. (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)

	יתרו תשפ"ג
	אָסוּר לְךָ לִשְׁכֹּחַ כִּי בֶּן מֶלֶךְ אַתָּה!
	"וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה" (כב-לא) פֵּרֵשׁ הַגָּאוֹן רַבִּי צְבִי דִּידִי זַצַ"ל מִטְּבֶרְיָה, בְּסִפְרוֹ הַגָּדוֹל "אֶרֶץ צְבִי": אָמְרוּ חֲזַ"ל, כִּי מִי שֶׁמְּצַפֶּה וּמַמְתִּין לְמִצְוָה אֵימָתַי תָּבוֹא לְיָדוֹ וִיקַיְּמֶנָּה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיְּמָהּ בְּפֹעַל, וְנוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר מֻשְׁלָם עַל כָּךְ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי", הַיְנוּ צִפִּיָּה, כְּמוֹ "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר", שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: הָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבוֹא – וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ "וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", וַ"אֲנִי ה'" נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר! גַּם כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוּתָשׁ וּלְפֶתַע מַגִּיעַ אֵלָיו נִסָּיוֹן, עָלָיו לָדַעַת כִּי הַכֹּל מְנֹהָל בִּידֵי בּוֹרֵא עוֹלָם, וְאִם יִתְגַּבֵּר עַל הַנִּסָּיוֹן, יִתָּכֵן שֶׁיִּזְכֶּה לִרְאוֹת מְעַט כֵּיצַד בּוֹרֵא עוֹלָם מְסוֹבֵב הַסִּבּוֹת, כְּפִי שֶׁנִּרְאֶה בַּסִּפּוּר הַבָּא, מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "נִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם": ר' מוֹטִי, נַהַג טֶנְדֵּר הַסָּעוֹת הַמִּתְגּוֹרֵר בִּבְנֵי בְּרַק, עָנָה לְצִלְצוּל הַנַּיָּד שֶׁלּוֹ. מֵעֵבֶר לַקַּו הָיְתָה מִשְׁפָּחָה יְרוּשַׁלְמִית שֶׁבִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לְהַסִּיעַ אוֹתָם לְאֵרוּעַ מִשְׁפַּחְתִּי בִּבְנֵי בְּרַק. בְּאוֹתָם רְגָעִים הוּא הָיָה לְיַד יְרוּשָׁלַיִם, כָּךְ שֶׁהַנְּסִיעָה הִתְאִימָה לוֹ. הָיָה זֶה כְּבָר לְאַחַר יוֹם אָרֹךְ וּמַתִּישׁ וְהוּא רָצָה לְהַגִּיעַ לְבֵיתוֹ לָנוּחַ מְעַט לִפְנֵי תְּפִלַּת עַרְבִית וְהַשִּׁעוּר הַקָּבוּעַ שֶׁלּוֹ. "אֲנַחְנוּ שׁוֹלְחִים אֵלֶיךָ אֶת אַחַד הַיְלָדִים לְמַטָּה. אָנָּא צְפֹר כְּשֶׁתַּגִּיעַ לַבִּנְיָן", בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. בַּכְּנִיסָה לָעִיר הָיָה פְּקָק וְהוּא נֶאֱלַץ לְהִתְעַכֵּב זְמַן רַב עַד שֶׁהִגִּיעַ לַכְּתֹבֶת. יַלְדָּה קְטַנָּה וּבְיָדָהּ תִּיקִיָּה הִתְקָרְבָה בְּשִׂמְחָה לַטֶּנְדֵּר, פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְהִתְיַשְּׁבָה בַּסַּפְסָל הָאַחֲרוֹן לְיַד הַחַלּוֹן. לְאַחַר כְּדַקָּה הִגִּיעוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְנִכְנְסוּ לַטֶּנְדֵּר. הַיְלָדִים הָיוּ נִרְגָּשִׁים לִקְרַאת הָאֵרוּעַ. ר' מוֹטִי שׂוֹחַח עִם רֹאשׁ הַמִּשְׁפָּחָה בִּזְמַן הַנְּסִיעָה. הַטֶּנְדֵּר הִגִּיעַ לְאוּלַם הָאֵרוּעִים בִּבְנֵי בְּרַק. הָאָב שִׁלֵּם וְר' מוֹטִי הִמְשִׁיךְ לְכִוּוּן בֵּיתוֹ. הוּא הֶחֱנָה אֶת הַטֶּנְדֵּר וְיָצָא מִשָּׁם. בַּכְּנִיסָה לַבִּנְיָן, צִלְצֵל הַסֶּלוֹלָארִי שֶׁלּוֹ, וְאִשְׁתּוֹ שָׁאֲלָה: "הֵיכָן אַתָּה?" הוּא עָנָה: "אֲנִי כְּבָר עוֹלֶה הַבַּיְתָה, אֲנִי חַיָּב לָנוּחַ". אִשְׁתּוֹ אָמְרָה: "טוֹב שֶׁהִגַּעְתָּ, אֲנִי בְּדִיּוּק צְרִיכָה לָצֵאת לִפְעִילוּת הִתְנַדְּבוּת מִטַּעַם 'עֵזֶר מִצִּיּוֹן', אַתָּה יָכוֹל לָקַחַת אוֹתִי בְּבַקָּשָׁה בָּרֶכֶב עַד מְקוֹם הַפְּעִילוּת?" לַבַּקָּשָׁה הַזּוֹ הוּא לֹא צִפָּה. הוּא חָשַׁב לְעַצְמוֹ: 'מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי הַיּוֹם?! אֵין לִי כֹּחַ לְשׁוּם דָּבָר! עַד שֶׁאֲנִי מַגִּיעַ סוֹף כָּל סוֹף לַבַּיִת, אֲנִי שׁוּב צָרִיךְ לִנְסֹעַ?!' "בְּבַקָּשָׁה, מְחַכִּים לִי וַאֲנִי מְאַחֶרֶת, תַּעֲשֶׂה טוֹבָה, אֵין לִי כֹּחַ לְחַכּוֹת לְמוֹנִית. זֶה יִקַּח פָּחוֹת מֵחָמֵשׁ דַּקּוֹת. בְּבַקָּשָׁה". הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְסָרֵב לְאִשְׁתּוֹ הַיְקָרָה. הוּא לָקַח אֶת צְרוֹר הַמַּפְתְּחוֹת, פָּתַח אֶת הָרֶכֶב, הִתְיַשֵּׁב לְלֹא כָּל חֵשֶׁק וְהִתְנִיעַ. אִשְׁתּוֹ יָרְדָה בְּשִׂמְחָה וּפָתְחָה אֶת תָּא הַמִּטְעָן כְּדֵי לְהַכְנִיס אֶת חֲבִילָתָהּ. לְפֶתַע שָׁאֲלָה בְּתַדְהֵמָה: "מִי הַיַּלְדָּה שֶׁנִּרְדְּמָה כָּאן בָּרֶכֶב?" הוּא קָפַץ מִיָּד מִמְּקוֹמוֹ: "אֵיזוֹ יַלְדָּה?" בַּסַּפְסָל הָאַחֲרוֹן שֶׁבַּטֶּנְדֵּר, צָמוּד לַחַלּוֹן, יָשְׁנָה לָהּ עֲמֻקּוֹת פָּעוֹטָה וְתִיקִיָּה בְּיָדֶיהָ. ר' מוֹטִי מִיָּד זָעַק: "אֵיךְ הֵם שָׁכְחוּ אוֹתָהּ? חֹסֶר אַחֲרָיוּת!!! מַדּוּעַ אֵינָם מִתְקַשְּׁרִים?! הֵיכָן הֵם?" "אֵיזֶה נֵס שֶׁחָזַרְתִּי לָרֶכֶב... מֶה הָיָה עָלוּל לִקְרוֹת, חָלִילָה, אִם לֹא הָיִינוּ חוֹזְרִים לָרֶכֶב? הַיַּלְדָּה הָיְתָה עֲלוּלָה לְהִשָּׁאֵר כָּאן כָּל הַלַּיְלָה בָּרֶכֶב הֶחָנוּק הַזֶּה, ה' יִשְׁמֹר!" ר' מוֹטִי חִפֵּשׂ אֶת מִסְפַּר הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. הַבְּעָיָה הָיְתָה שֶׁהֵם הִתְקַשְּׁרוּ אֵלָיו מִבֵּיתָם בִּירוּשָׁלַיִם, בְּעוֹד שֶׁכָּעֵת הֵם בִּבְנֵי בְּרַק. בְּלֵית בְּרֵרָה הוּא נָסַע לְאוּלַם הָאֵרוּעִים. הַפָּעוֹטָה הִתְעוֹרְרָה וּפָרְצָה בִּבְכִי. אִשְׁתּוֹ נִסְּתָה לְהַרְגִּיעַ אוֹתָהּ. ר' מוֹטִי נִכְנַס לָאוּלָם וְחִפֵּשׂ אֶת אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה. הוּא הוֹצִיא אוֹתוֹ מִשָּׁם הַחוּצָה וּבְכַעַס רַב אָמַר לוֹ: "אַתָּה נוֹרְמָלִי?! שׁוֹכֵחַ יַלְדָּה אֶצְלִי בָּרֶכֶב בְּלִי לָשִׂים לֵב?!" הָאַבָּא מִיָּד קָרָא לָאִמָּא, וְהֵם חִפְּשׂוּ אֶת יַלְדֵיהֶם. לְאַחַר מִכֵּן הוּא אָמַר לוֹ: "כָּל אַרְבַּע בְּנוֹתֵינוּ כָּאן, לֹא שָׁכַחְנוּ אַף יַלְדָּה". ר' מוֹטִי אָמַר לוֹ: "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאַתֶּם טוֹעִים!" הוּא לָקַח אוֹתָם לָרֶכֶב וְהֶרְאָה לָהֶם אֶת הַיַּלְדָּה הַבּוֹכִיָּה. הַהוֹרִים רָאוּ אוֹתָהּ וְאָמְרוּ לוֹ: "זוֹ לֹא הַיַּלְדָּה שֶׁלָּנוּ! אֵינֶנּוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ. כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ לָרֶכֶב רָאִינוּ אוֹתָהּ כְּבָר יוֹשֶׁבֶת בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי. חָשַׁבְנוּ שֶׁזֹּאת הַבַּת שֶׁלְּךָ!" דִּמְמַת הֶלֶם שָׂרְרָה בָּאֲוִיר. ר' מוֹטִי נִזְכַּר כִּי הַפָּעוֹטָה עָלְתָה רִאשׁוֹנָה לַטֶּנְדֵּר מִיָּד כְּשֶׁהִגִּיעַ לָרְחוֹב הַיְּרוּשַׁלְמִי. הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהִיא בַּת מִשְׁפַּחְתָּם. עַכְשָׁו מִסְתַּבֵּר לוֹ, שֶׁאֵין לָהּ קֶשֶׁר לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁעָלְתָה. הוּא הִצְטַמְרֵר. רַק לַחְשֹׁב מֶה הָיָה קוֹרֶה אִם לֹא הָיָה חוֹזֵר לְרִכְבּוֹ... הַפָּעוֹטָה יִלְּלָה בְּשֶׁקֶט וְלֹא דִּבְּרָה כְּלוּם. רַק לִפְנֵי כַּמָּה דַּקּוֹת הוּא הָיָה בַּדֶּרֶךְ לָנוּחַ בַּבַּיִת - וְהִנֵּה כָּל זֶה... כֵּיצַד מְאַתְּרִים אֶת הוֹרֵי הַיַּלְדָּה? רַעְיָתוֹ פָּתְחָה אֶת הַתִּיקִיָּה וְשָׁלְפָה מִשָּׁם חוֹבֶרֶת תָּוֵי מוּסִיקָה. עַל הַמַּחְבֶּרֶת נִכְתַּב בְּטוּשׁ זוֹהֵר: "שַׁיָּךְ לְצִפּוֹרָה יְרוּשַׁלְמִי רח' רִמּוֹנֵי נְחֹשֶׁת 4 יְרוּשָׁלַיִם, טֶלֶפוֹן.... וְכוּ'. הַמּוֹצֵא הַיְשֵׁר מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנוֹת לְמִשְׁפַּחַת יְרוּשַׁלְמִי". ר' מוֹטִי הִתְקַשֵּׁר. הַקַּו הָיָה תָּפוּס, כַּנִּרְאֶה מִתְקַשְּׁרִים לַמִּשְׁטָרָה לְדַוֵּחַ עַל הֵעָדְרוּת בֵּיתָם. לְאַחַר מִסְפַּר דַּקּוֹת דִּבֵּר אִתָּם ר' מוֹטִי: "שָׁלוֹם, מִשְׁפַּחַת יְרוּשַׁלְמִי? הַבַּת שֶׁלָּכֶם אוּלַי חֲסֵרָה?" "אֵ-י-פֹ-ה הִ-י-א???" נִשְׁמְעָה זְעָקָה. "כָּל יְרוּשָׁלַיִם מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָהּ!!" הִתְבָּרֵר שֶׁהַפָּעוֹטָה לָמְדָה בְּשִׁעוּר נְגִינָה בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם. אָבִיהָ בְּדֶרֶךְ כְּלָל אוֹסֵף אוֹתָהּ חֲזָרָה. בְּאוֹתוֹ יוֹם הוֹדִיעַ לָהּ אָבִיהָ שֶׁהוּא לֹא יוּכַל לֶאֱסֹף אוֹתָהּ, וְשֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ חָבֵר שֶׁנּוֹסֵעַ בְּטֶנְדֵּר לָבָן, שֶׁיֶּאֱסֹף אוֹתָהּ. לְר' מוֹטִי יֵשׁ טֶנְדֵּר לָבָן, וְהוּא עָצַר בְּדִיּוּק בַּזְּמַן וּבַכְּתֹבֶת שֶׁבָּהּ הָיְתָה צְרִיכָה הַיַּלְדָּה לַעֲלוֹת. הַיַּלְדָּה עָלְתָה לַטֶּנְדֵּר שֶׁל ר' מוֹטִי בִּמְקוֹם לַטֶּנְדֵּר שֶׁל הֶחָבֵר, וְנִרְדְּמָה... מַחֲרִיד לַחְשֹׁב, מֶה הָיָה עָלוּל לְהִתְרַחֵשׁ אִלּוּ ר' מוֹטִי הָיָה מְסָרֵב לְאִשְׁתּוֹ הַיְקָרָה... הָעִקָּר הַגָּדוֹל בַּחַיִּים, הוּא לְקַשֵּׁר אֶת כָּל הָאֵרוּעִים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים וְאֶת כָּל פְּרָטֵיהֶם לְהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא. (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)