Otzarot-Article

"וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ" (ל-יב) אָנוּ מוֹצְאִים, כִּי הַמִּלָּה "וְנָתְנוּ" – מֻטְעֶמֶת בַּפָּסוּק בְּטַעַם שֶׁל 'קַדְמָא וְאַזְלָא'.

הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל מוֹצֵא בְּכָךְ רֶמֶז נִפְלָא, אוּלָם נַקְדִּים מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה:

בְּעִירוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" זַצַ"ל, הִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי בַּעַל אֶמְצָעִים, אֲשֶׁר כְּגֹדֶל עָשְׁרוֹ – כָּךְ מִדַּת קַמְצָנוּתוֹ. הוּא מֵעוֹלָם לֹא נִמְנָה עַל הַמִּתְנַדְּבִים לְמַטְּרוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד, וְלֹא רַק שֶׁלֹּא פִּזֵּר מָמוֹנוֹ כְּפִי יְכָלְתּוֹ – אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה נוֹתֵן אֲפִלּוּ כְּאֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידִיעָתוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב", שָׁלַח לְהוֹדִיעַ בְּאוֹפָן נֶחֱרָץ לְאוֹתוֹ יְהוּדִי, כִּי אִם לֹא יְשַׁלֵּם אֶת סַךְ הַצְּדָקָה שֶׁנִּקְבַּע עֲבוּרוֹ עַל יְדֵי גַּבָּאֵי הַצְּדָקָה - הֲרֵי הוּא פּוֹסֵק כִּי לְאַחַר מוֹתוֹ לֹא יִקְבְּרוּהוּ בְּמָקוֹם מְכֻבָּד כָּרָאוּי לוֹ, אֶלָּא בְּפִנַּת בֵּית הַקְּבָרוֹת, מָקוֹם שֶׁבּוֹ נִקְבָּרִים הַיְּהוּדִים הַבְּזוּיִים וְהַשְּׁפָלִים בְּיוֹתֵר. סָבוּר הָיָה בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב", כִּי אִיּוּם כֹּה חָרִיף – לָבֶטַח יִפְעַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ. בְּפֹעַל, גַּם לְאִיּוּם זֶה לֹא הָיְתָה כָּל הַשְׁפָּעָה: הַיְּהוּדִי לֹא שִׁנָּה מִמִּנְהָגוֹ כְּהוּא-זֶה, וְגַם מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא נֵאוֹת לִפְתֹּחַ יָדוֹ וְלִבּוֹ, אֲפִלּוּ לֹא כְּדֵי סֶדֶק...

כְּשֶׁנִּפְטַר אוֹתוֹ יְהוּדִי לְבֵית עוֹלָמוֹ, לֹא נוֹתְרָה בְּרֵרָה כִּי אִם לְמַמֵּשׁ אֶת הָאִיּוּם. בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" הִזְמִין אֶת אַנְשֵׁי הַ'חֶבְרָה קַדִּישָׁא' אֶל בֵּיתוֹ, וְהוֹרָה לָהֶם לִקְבֹּר אֶת הַקַּמְצָן בִּקְצֵה בֵּית הַקְּבָרוֹת, צַעַד אֲשֶׁר הַשְׁפָּלָה רַבָּתִי הָיְתָה כְּרוּכָה בּוֹ. וְאָכֵן, הוֹרָאָתוֹ שֶׁל הָרַב הִתְקַיְּמָה בִּמְדֻיָּק, וְהַיְּהוּדִי נִקְבַּר בְּפַאֲתֵי בֵּ‍ית הַקְּבָרוֹת, בֵּין הַיְּהוּדִים הַשְּׁפָלִים וְהַבְּזוּיִים.

חָלְפוּ מִסְפַּר יָמִים, וַעֲנִיִּים רַבִּים הֵחֵלּוּ מִתְדַּפְּקִים עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב". הִתְבָּרֵר, כִּי אוֹתוֹ יְהוּדִי, אֲשֶׁר נֶחְשַׁב כָּל יָמָיו לְקַמְצָן מֻפְלָג, תָּמַךְ בַּסֵּתֶר בְּכָל עֲנִיֵּי הָעִיר, וְהָיָה דּוֹאֵג לְהַעֲבִיר אֲלֵיהֶם מִדֵּי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ סְכוּם כֶּסֶף אֲשֶׁר דֵּי הָיָה בּוֹ לְפַרְנָסָתָם. אוּלָם כָּעֵת, מִשֶּׁנִּפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ – נוֹתְרוּ כָּל אוֹתָם אֻמְלָלִים בְּלִי מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה, וְלֹא נוֹתְרָה בְּיָדָם בְּרֵרָה כִּי אִם לְהַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדָם וְלִפְנוֹת לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ שֶׁל רַב הָעִיר...

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, לֹא יָדַע בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" אֶת נַפְשׁוֹ. הֲלֹא מִתְבָּרֵר, שֶׁאוֹתוֹ יְהוּדִי, אֲשֶׁר נִקְבַּר בְּשׁוּלֵי בֵּית הַקְּבָרוֹת, בֵּין הַפְּשׁוּטִים וְהַבְּזוּיִים בְּיוֹתֵר – לֹא הָיָה קַמְצָן מֻפְלָג כְּפִי שֶׁסָּבְרוּ הַכֹּל, אֶלָּא בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ: נָדִיב מֵאֵין כְּמוֹתוֹ, צַדִּיק נִסְתָּר מַמָּשׁ! אוּלָם כָּעֵת, כֵּיצַד נִתָּן לְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת? הֲרֵי לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהוֹצִיאוֹ מִקִּבְרוֹ וּלְחַלֵּל אֶת כְּבוֹד הַמֵּת!

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, מָצָא בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" פִּתְרוֹן... הוּא קָרָא לְאַנְשֵׁי הַ'חֶבְרָה קַדִּישָׁא', וּמָסַר בְּיָדָם הוֹרָאָה חַד מַשְׁמָעִית: "לְאַחַר מוֹתִי", כָּךְ צִוָּה, "אֲבַקֵּשׁ לְקָבְרֵנִי בְּפַאֲתֵי בֵּית הַקְּבָרוֹת, לְצִדּוֹ שֶׁל הַקַּמְצָן הַצַּדִּיק, אֲשֶׁר כָּל חַיָּיו הָיוּ מַסֶּכֶת אַחַת שֶׁל חֶסֶד לְשֵׁם שָׁמַיִם! בְּכָךְ יִתְכַּבֵּד הַמָּקוֹם, וְזוֹ זְכוּת עֲבוּרִי לְהִקָּבֵר לְצִדּוֹ שֶׁל צַדִּיק נִסְתָּר שֶׁכָּזֶה!" סִיֵּם בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב". בְּהַגִּיעַ יוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר הִסְתַּלֵּק לְבֵית עוֹלָמוֹ, קִיְּמוּ אַנְשֵׁי הַ'חֶבְרָה קַדִּישָׁא' אֶת מִצְוָתוֹ וּקְבָרוּהוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר לְעַצְמוֹ בְּחַיֵּי חַיּוּתוֹ.

נִרְאֶה הָיָה, כְּאִלּוּ הַסִּפּוּר בָּא אֶל סִיּוּמוֹ הַטּוֹב. אוּלָם חָלְפוּ מֵאוֹת שָׁנִים, וְהִתְבָּרֵר כִּי לֹא כָּךְ הַדָּבָר...

בְּיָמֵינוּ אָנוּ, בְּאַחַת הָאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת בַּאֲמֶרִיקָה נֶעֱרַךְ סִימְפּוֹזְיוֹן בְּנוֹשֵׂא הַדָּתוֹת הַשּׁוֹנוֹת, שֶׁאֵלָיו הֻזְמְנוּ נְצִיגִים מִבְּנֵי כָּל הַדָּתוֹת. לִהְיוֹת נְצִיגָהּ שֶׁל הָ'עֵדָה הַחֲרֵדִית', הֻזְמַן יְהוּדִי בַּעַל תְּשׁוּבָה, אֲשֶׁר לְאַחַר שְׁאֵלַת חָכָם הֶחְלִיט לְקַבֵּל אֶת הַהַזְמָנָה וּלְהִשְׁתַּתֵּף בַּסִּימְפּוֹזְיוֹן. כַּאֲשֶׁר קִבֵּל הַיְּהוּדִי אֶת זְכוּת הַדִּבּוּר, הוּא פָּתַח וְסִפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" וְהַקַּמְצָן הַצַּדִּיק, כְּדֵי לְהַמְחִישׁ אֶת שְׁאִיפָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִגְמֹל חֶסֶד לְשֵׁם חֶסֶד, בְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם כָּל טוֹבַת הֲנָאָה מִכָּךְ, וַאֲפִלּוּ בְּלִי שֶׁאִישׁ יֵדַע עַל מִפְעֲלֵיהֶם.

לִפְלִיאָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֶת דְּבָרָיו – נִגַּשׁ אֵלָיו הַכֹּמֶר, אֲשֶׁר הֻזְמַן אַף הוּא לַסִּימְפּוֹזְיוֹן, וְאָמַר:

"הַסִּפּוּר שֶׁסִּפַּרְתָּ, מַזְכִּיר לִי נִשְׁכָּחוֹת מִיַּלְדוּתִי הָרְחוֹקָה... אֲנִי זוֹכֵר, שֶׁבְּטֶרֶם פְּטִירָתָהּ – קָרְאָה לִי אִמִּי אֶל מִטָּתָהּ, וְסִפְּרָה כִּי הִנָּהּ יְהוּדִיָּה. אִמָּהּ הָיְתָה יְהוּדִיָּה אֲשֶׁר נִמְלְטָה מִצִּפָּרְנֵיהֶם שֶׁל הַנָּאצִים הָאֲרוּרִים ימ"ש, הִיא נִתְּקָה כָּל קֶשֶׁר עִם בְּנֵי עַמָּהּ, נִשְּׂאָה לְגוֹי, וְלֹא הִזְכִּירָה אֶת יַהֲדוּתָהּ מֵעוֹלָם. הִיא אַף סִפְּרָה לִי סִפּוּר שֶׁעָבַר בְּמִשְׁפַּחְתָּהּ מִדּוֹר לְדוֹר, עַל אוֹדוֹת אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁהָיָה מַרְבֶּה בְּמַעֲשֵׂי חֶסֶד בַּסֵּתֶר, בְּעוֹד שֶׁבְּגָלוּי הִתְפַּרְסֵם כְּקַמְצָן מֻשְׁבָּע, עַד שֶׁבְּעִקְבוֹת כָּךְ הוֹרָה הָרַב לְקָבְרוֹ בְּמָקוֹם בָּזוּי שֶׁאֵינוֹ עַל פִּי כְּבוֹדוֹ, וְרַק לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, כְּשֶׁהִתְבָּרְרָה הָאֱמֶת, בִּקֵּשׁ הָרַב עַצְמוֹ לְהִקָּבֵר לְצִדּוֹ!"

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, הִתְרַגֵּשׁ הַיְּהוּדִי עַד מְאֹד. "הַמַּשְׁמָעוּת הִנָּהּ, שֶׁאַתָּה יְהוּדִי גָּמוּר, מִצֶּאֱצָאָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק! וּבְכֵן, דַּע לְךָ, כִּי אֲנִי עַצְמִי – נִמְנֶה עַל צֶאֱצָאָיו שֶׁל בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב", וְכָךְ נִמְצָא כִּי שׁוּב נִפְגָּשׁוֹת דַּרְכֵיהֶם שֶׁל הַשְּׁנַיִם! אֵין זֹאת, אֶלָּא שֶׁמִּשָּׁמַיִם שָׁלְחוּ אוֹתִי, צֶאֱצָאוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן – כְּדֵי לִגְמֹל חֶסֶד עִם הַקַּמְצָן הַצַּדִּיק, וּלְעוֹרֵר אֶת צֶאֱצָאוֹ לִתְשׁוּבָה!" קָרָא הַיְּהוּדִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת, שֶׁלָּהּ הָיָה שֻׁתָּף גַּם הַכֹּמֶר עַצְמוֹ.

בְּעִקְבוֹת הַמַּעֲשֶׂה שָׁב הַכֹּמֶר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, חָזַר אֶל צוּר מַחֲצַבְתּוֹ, עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהֵקִים בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל – בְּדֶרֶךְ יִשְׂרָאֵל סַבָּא!

הֲרֵי לָנוּ לִמּוּד חָשׁוּב: הַחֶסֶד – אֵינוֹ חוֹזֵר רַק אֶל הָאָדָם שֶׁגָּמַל אוֹתוֹ, אֶלָּא גַּם אֶל צֶאֱצָאָיו אַחֲרָיו לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת! לְעִתִּים, דּוֹרוֹת רַבִּים לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה הַחֶסֶד – הוּא יִשָּׂא פֵּרוֹת הִלּוּלִים, וְיִגְמֹל לְעוֹשֵׂהוּ!

וּמִכָּאן, נָשׁוּב אֶל פְּסוּקֵנוּ וְאֶל הָרֶמֶז אֲשֶׁר מָצָא הַגָּאוֹן בִּטְעָמָיו: בְּכָךְ שֶׁהִטְעִימָה הַתּוֹרָה אֶת הַמִּלָּה "וְנָתְנוּ" בְּטַעַם שֶׁל 'קַדְמָא וְאַזְלָא' – הִיא מְרַמֶּזֶת כִּי כְּדַאי לוֹ לָאָדָם לְהַקְדִּים – 'קַדְמָא' - וְלָתֵת מִשֶּׁלּוֹ לַאֲחֵרִים, שֶׁכֵּן זְכוּת זוֹ 'אַזְלָא' – הוֹלֶכֶת אַחֲרָיו לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, וּבְכֹחָהּ לְהוֹעִיל אַף לְבָנָיו אַחֲרָיו! (לְלַמֶּדְךָ)

	בא תשפ"ג
	וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים
	"וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ" (ל-יב) אָנוּ מוֹצְאִים, כִּי הַמִּלָּה "וְנָתְנוּ" – מֻטְעֶמֶת בַּפָּסוּק בְּטַעַם שֶׁל 'קַדְמָא וְאַזְלָא'. הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל מוֹצֵא בְּכָךְ רֶמֶז נִפְלָא, אוּלָם נַקְדִּים מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: בְּעִירוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" זַצַ"ל, הִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי בַּעַל אֶמְצָעִים, אֲשֶׁר כְּגֹדֶל עָשְׁרוֹ – כָּךְ מִדַּת קַמְצָנוּתוֹ. הוּא מֵעוֹלָם לֹא נִמְנָה עַל הַמִּתְנַדְּבִים לְמַטְּרוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד, וְלֹא רַק שֶׁלֹּא פִּזֵּר מָמוֹנוֹ כְּפִי יְכָלְתּוֹ – אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה נוֹתֵן אֲפִלּוּ כְּאֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידִיעָתוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב", שָׁלַח לְהוֹדִיעַ בְּאוֹפָן נֶחֱרָץ לְאוֹתוֹ יְהוּדִי, כִּי אִם לֹא יְשַׁלֵּם אֶת סַךְ הַצְּדָקָה שֶׁנִּקְבַּע עֲבוּרוֹ עַל יְדֵי גַּבָּאֵי הַצְּדָקָה - הֲרֵי הוּא פּוֹסֵק כִּי לְאַחַר מוֹתוֹ לֹא יִקְבְּרוּהוּ בְּמָקוֹם מְכֻבָּד כָּרָאוּי לוֹ, אֶלָּא בְּפִנַּת בֵּית הַקְּבָרוֹת, מָקוֹם שֶׁבּוֹ נִקְבָּרִים הַיְּהוּדִים הַבְּזוּיִים וְהַשְּׁפָלִים בְּיוֹתֵר. סָבוּר הָיָה בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב", כִּי אִיּוּם כֹּה חָרִיף – לָבֶטַח יִפְעַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ. בְּפֹעַל, גַּם לְאִיּוּם זֶה לֹא הָיְתָה כָּל הַשְׁפָּעָה: הַיְּהוּדִי לֹא שִׁנָּה מִמִּנְהָגוֹ כְּהוּא-זֶה, וְגַם מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא נֵאוֹת לִפְתֹּחַ יָדוֹ וְלִבּוֹ, אֲפִלּוּ לֹא כְּדֵי סֶדֶק... כְּשֶׁנִּפְטַר אוֹתוֹ יְהוּדִי לְבֵית עוֹלָמוֹ, לֹא נוֹתְרָה בְּרֵרָה כִּי אִם לְמַמֵּשׁ אֶת הָאִיּוּם. בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" הִזְמִין אֶת אַנְשֵׁי הַ'חֶבְרָה קַדִּישָׁא' אֶל בֵּיתוֹ, וְהוֹרָה לָהֶם לִקְבֹּר אֶת הַקַּמְצָן בִּקְצֵה בֵּית הַקְּבָרוֹת, צַעַד אֲשֶׁר הַשְׁפָּלָה רַבָּתִי הָיְתָה כְּרוּכָה בּוֹ. וְאָכֵן, הוֹרָאָתוֹ שֶׁל הָרַב הִתְקַיְּמָה בִּמְדֻיָּק, וְהַיְּהוּדִי נִקְבַּר בְּפַאֲתֵי בֵּ‍ית הַקְּבָרוֹת, בֵּין הַיְּהוּדִים הַשְּׁפָלִים וְהַבְּזוּיִים. חָלְפוּ מִסְפַּר יָמִים, וַעֲנִיִּים רַבִּים הֵחֵלּוּ מִתְדַּפְּקִים עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב". הִתְבָּרֵר, כִּי אוֹתוֹ יְהוּדִי, אֲשֶׁר נֶחְשַׁב כָּל יָמָיו לְקַמְצָן מֻפְלָג, תָּמַךְ בַּסֵּתֶר בְּכָל עֲנִיֵּי הָעִיר, וְהָיָה דּוֹאֵג לְהַעֲבִיר אֲלֵיהֶם מִדֵּי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ סְכוּם כֶּסֶף אֲשֶׁר דֵּי הָיָה בּוֹ לְפַרְנָסָתָם. אוּלָם כָּעֵת, מִשֶּׁנִּפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ – נוֹתְרוּ כָּל אוֹתָם אֻמְלָלִים בְּלִי מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה, וְלֹא נוֹתְרָה בְּיָדָם בְּרֵרָה כִּי אִם לְהַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדָם וְלִפְנוֹת לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ שֶׁל רַב הָעִיר... לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, לֹא יָדַע בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" אֶת נַפְשׁוֹ. הֲלֹא מִתְבָּרֵר, שֶׁאוֹתוֹ יְהוּדִי, אֲשֶׁר נִקְבַּר בְּשׁוּלֵי בֵּית הַקְּבָרוֹת, בֵּין הַפְּשׁוּטִים וְהַבְּזוּיִים בְּיוֹתֵר – לֹא הָיָה קַמְצָן מֻפְלָג כְּפִי שֶׁסָּבְרוּ הַכֹּל, אֶלָּא בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ: נָדִיב מֵאֵין כְּמוֹתוֹ, צַדִּיק נִסְתָּר מַמָּשׁ! אוּלָם כָּעֵת, כֵּיצַד נִתָּן לְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת? הֲרֵי לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהוֹצִיאוֹ מִקִּבְרוֹ וּלְחַלֵּל אֶת כְּבוֹד הַמֵּת! בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, מָצָא בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" פִּתְרוֹן... הוּא קָרָא לְאַנְשֵׁי הַ'חֶבְרָה קַדִּישָׁא', וּמָסַר בְּיָדָם הוֹרָאָה חַד מַשְׁמָעִית: "לְאַחַר מוֹתִי", כָּךְ צִוָּה, "אֲבַקֵּשׁ לְקָבְרֵנִי בְּפַאֲתֵי בֵּית הַקְּבָרוֹת, לְצִדּוֹ שֶׁל הַקַּמְצָן הַצַּדִּיק, אֲשֶׁר כָּל חַיָּיו הָיוּ מַסֶּכֶת אַחַת שֶׁל חֶסֶד לְשֵׁם שָׁמַיִם! בְּכָךְ יִתְכַּבֵּד הַמָּקוֹם, וְזוֹ זְכוּת עֲבוּרִי לְהִקָּבֵר לְצִדּוֹ שֶׁל צַדִּיק נִסְתָּר שֶׁכָּזֶה!" סִיֵּם בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב". בְּהַגִּיעַ יוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר הִסְתַּלֵּק לְבֵית עוֹלָמוֹ, קִיְּמוּ אַנְשֵׁי הַ'חֶבְרָה קַדִּישָׁא' אֶת מִצְוָתוֹ וּקְבָרוּהוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר לְעַצְמוֹ בְּחַיֵּי חַיּוּתוֹ. נִרְאֶה הָיָה, כְּאִלּוּ הַסִּפּוּר בָּא אֶל סִיּוּמוֹ הַטּוֹב. אוּלָם חָלְפוּ מֵאוֹת שָׁנִים, וְהִתְבָּרֵר כִּי לֹא כָּךְ הַדָּבָר... בְּיָמֵינוּ אָנוּ, בְּאַחַת הָאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת בַּאֲמֶרִיקָה נֶעֱרַךְ סִימְפּוֹזְיוֹן בְּנוֹשֵׂא הַדָּתוֹת הַשּׁוֹנוֹת, שֶׁאֵלָיו הֻזְמְנוּ נְצִיגִים מִבְּנֵי כָּל הַדָּתוֹת. לִהְיוֹת נְצִיגָהּ שֶׁל הָ'עֵדָה הַחֲרֵדִית', הֻזְמַן יְהוּדִי בַּעַל תְּשׁוּבָה, אֲשֶׁר לְאַחַר שְׁאֵלַת חָכָם הֶחְלִיט לְקַבֵּל אֶת הַהַזְמָנָה וּלְהִשְׁתַּתֵּף בַּסִּימְפּוֹזְיוֹן. כַּאֲשֶׁר קִבֵּל הַיְּהוּדִי אֶת זְכוּת הַדִּבּוּר, הוּא פָּתַח וְסִפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" וְהַקַּמְצָן הַצַּדִּיק, כְּדֵי לְהַמְחִישׁ אֶת שְׁאִיפָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִגְמֹל חֶסֶד לְשֵׁם חֶסֶד, בְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם כָּל טוֹבַת הֲנָאָה מִכָּךְ, וַאֲפִלּוּ בְּלִי שֶׁאִישׁ יֵדַע עַל מִפְעֲלֵיהֶם. לִפְלִיאָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֶת דְּבָרָיו – נִגַּשׁ אֵלָיו הַכֹּמֶר, אֲשֶׁר הֻזְמַן אַף הוּא לַסִּימְפּוֹזְיוֹן, וְאָמַר: "הַסִּפּוּר שֶׁסִּפַּרְתָּ, מַזְכִּיר לִי נִשְׁכָּחוֹת מִיַּלְדוּתִי הָרְחוֹקָה... אֲנִי זוֹכֵר, שֶׁבְּטֶרֶם פְּטִירָתָהּ – קָרְאָה לִי אִמִּי אֶל מִטָּתָהּ, וְסִפְּרָה כִּי הִנָּהּ יְהוּדִיָּה. אִמָּהּ הָיְתָה יְהוּדִיָּה אֲשֶׁר נִמְלְטָה מִצִּפָּרְנֵיהֶם שֶׁל הַנָּאצִים הָאֲרוּרִים ימ"ש, הִיא נִתְּקָה כָּל קֶשֶׁר עִם בְּנֵי עַמָּהּ, נִשְּׂאָה לְגוֹי, וְלֹא הִזְכִּירָה אֶת יַהֲדוּתָהּ מֵעוֹלָם. הִיא אַף סִפְּרָה לִי סִפּוּר שֶׁעָבַר בְּמִשְׁפַּחְתָּהּ מִדּוֹר לְדוֹר, עַל אוֹדוֹת אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁהָיָה מַרְבֶּה בְּמַעֲשֵׂי חֶסֶד בַּסֵּתֶר, בְּעוֹד שֶׁבְּגָלוּי הִתְפַּרְסֵם כְּקַמְצָן מֻשְׁבָּע, עַד שֶׁבְּעִקְבוֹת כָּךְ הוֹרָה הָרַב לְקָבְרוֹ בְּמָקוֹם בָּזוּי שֶׁאֵינוֹ עַל פִּי כְּבוֹדוֹ, וְרַק לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, כְּשֶׁהִתְבָּרְרָה הָאֱמֶת, בִּקֵּשׁ הָרַב עַצְמוֹ לְהִקָּבֵר לְצִדּוֹ!" לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, הִתְרַגֵּשׁ הַיְּהוּדִי עַד מְאֹד. "הַמַּשְׁמָעוּת הִנָּהּ, שֶׁאַתָּה יְהוּדִי גָּמוּר, מִצֶּאֱצָאָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק! וּבְכֵן, דַּע לְךָ, כִּי אֲנִי עַצְמִי – נִמְנֶה עַל צֶאֱצָאָיו שֶׁל בַּעַל הַ"תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב", וְכָךְ נִמְצָא כִּי שׁוּב נִפְגָּשׁוֹת דַּרְכֵיהֶם שֶׁל הַשְּׁנַיִם! אֵין זֹאת, אֶלָּא שֶׁמִּשָּׁמַיִם שָׁלְחוּ אוֹתִי, צֶאֱצָאוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן – כְּדֵי לִגְמֹל חֶסֶד עִם הַקַּמְצָן הַצַּדִּיק, וּלְעוֹרֵר אֶת צֶאֱצָאוֹ לִתְשׁוּבָה!" קָרָא הַיְּהוּדִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת, שֶׁלָּהּ הָיָה שֻׁתָּף גַּם הַכֹּמֶר עַצְמוֹ. בְּעִקְבוֹת הַמַּעֲשֶׂה שָׁב הַכֹּמֶר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, חָזַר אֶל צוּר מַחֲצַבְתּוֹ, עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהֵקִים בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל – בְּדֶרֶךְ יִשְׂרָאֵל סַבָּא! הֲרֵי לָנוּ לִמּוּד חָשׁוּב: הַחֶסֶד – אֵינוֹ חוֹזֵר רַק אֶל הָאָדָם שֶׁגָּמַל אוֹתוֹ, אֶלָּא גַּם אֶל צֶאֱצָאָיו אַחֲרָיו לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת! לְעִתִּים, דּוֹרוֹת רַבִּים לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה הַחֶסֶד – הוּא יִשָּׂא פֵּרוֹת הִלּוּלִים, וְיִגְמֹל לְעוֹשֵׂהוּ! וּמִכָּאן, נָשׁוּב אֶל פְּסוּקֵנוּ וְאֶל הָרֶמֶז אֲשֶׁר מָצָא הַגָּאוֹן בִּטְעָמָיו: בְּכָךְ שֶׁהִטְעִימָה הַתּוֹרָה אֶת הַמִּלָּה "וְנָתְנוּ" בְּטַעַם שֶׁל 'קַדְמָא וְאַזְלָא' – הִיא מְרַמֶּזֶת כִּי כְּדַאי לוֹ לָאָדָם לְהַקְדִּים – 'קַדְמָא' - וְלָתֵת מִשֶּׁלּוֹ לַאֲחֵרִים, שֶׁכֵּן זְכוּת זוֹ 'אַזְלָא' – הוֹלֶכֶת אַחֲרָיו לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, וּבְכֹחָהּ לְהוֹעִיל אַף לְבָנָיו אַחֲרָיו! (לְלַמֶּדְךָ)