Otzarot-Article

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (לא-יח) יְהוּדָה גָּדל בְּמִשְׁפָּחָה חֲרֵדִית לְמוֹפֵת, בָּהּ כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הִתְחַנְּכוּ בְּמוֹסָדוֹת קְדוֹשִׁים וְגָרְמוּ נַחַת רוּחַ לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּלְהוֹרֵיהֶם. רַק יְהוּדָה סָטָה מִן הַדֶּרֶךְ, כְּתוֹצָאָה מִקְּשָׁיִים רַבִּים שֶׁעָבַר, עַד שֶׁעָזַב אֶת הָעִיר הַחֲרֵדִית בָּהּ גָּדַל, עָבַר לְעִיר חִלּוֹנִית גְּדוֹלָה וְהִשְׁתַּקַּע בָּהּ.

אַט אַט הֵחֵל לְהִכָּנֵס לְעוֹלַם הַמִּסְחָר, הַהַצְלָחָה הֵאִירָה לוֹ פָּנִים, וַעֲסָקִים חוֹבְקֵי עוֹלָם נֹהֲלוּ תַּחַת יָדוֹ בְּהַצְלָחָה רַבָּה. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הוּא צֵרֵף אֵלָיו שֻׁתָּף עִסְקִי; גּוֹי רוּסִי בַּעַל קְשָׁרִים, וּבְיַחַד גָּרְפוּ רִוְחֵי עָתֵק. נִדְמֶה הָיָה, כִּי בְּנִגּוּד לַעֲבָרוֹ הַקָּשָׁה, דַּוְקָא בְּעֶצֶם הַיְרִידָה מִן הַדֶּרֶךְ - הוּא חוֹוֶה הַצְלָחָה.

כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל כִּי אֵין אֱמוּנָה בַּגּוֹיִים. וְאָכֵן, לְאַחַר זְמַן מָה, קְשָׁיִים הֵחֵלּוּ לָצוּץ בַּחֶבְרָה הָעִסְקִית שֶׁהַשְּׁנַיִם נִהֲלוּ, הַשֻּׁתָּף הַגּוֹי הִצְלִיחַ לַחֲמֹק, תּוֹךְ שֶׁהוּא מֵמִיט אָסוֹן כַּלְכָּלִי עַל יְהוּדָה – כָּל הַחוֹבוֹת וְהַתִּיקִים בְּהוֹצָאָה לְפֹעַל נִרְשְׁמוּ עַל שְׁמוֹ, כָּל כַּסְפּוֹ הַפְּרָטִי עֻקַּל, וְהוּא נוֹתַר בְּלִי פְּרוּטָה וּבִקֵּר בְּאֹרַח קֶבַע בְּמִשְׂרְדֵי הַחֲקִירוֹת.

יְהוּדָה חָזַר לְבֵית הוֹרָיו מֻשְׁפָּל וּמְדֻכָּא, רָדוּף וּמְיֹאָשׁ. הַהוֹרִים הַמְּסוּרִים אִתְּרוּ עֲבוּרוֹ מְקוֹם לִינָה זְמַנִּי בְּמַחְסָן הַסָּמוּךְ לְדִירַת אָחִיו, שֶׁהִנּוֹ חֲסִיד בְּרֶסְלֵב נִלְהָב. הוּא הִגִּיעַ לְשָׁם כְּשָׁבוּעַ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה תשע"ה.

לִפְנֵי שֶׁעָלָה עַל יְצוּעוֹ, הִשְׁמִיעַ לוֹ הָאָח אֶת הַלָּהִיט הֶחָדָשׁ שֶׁכָּבַשׁ בִּסְעָרָה אֶת הָעוֹלָם הַחֲרֵדִי, הַמְיֻסָּד עַל הַמִּלִּים הַנִּשְׂגָּבוֹת שֶׁגִּלָּה רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן": "וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה – בְּוַדַּאי גַּם שֵׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ". יְהוּדָה הִתְלַהֵב מְאֹד מִמִּלּוֹת הַשִּׁיר, וּבִקֵּשׁ לָקַחַת אִתּוֹ לַמַּחְסָן אֶת הַנַּגָּן, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ שׁוּב.

בְּשָׁעָה שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת עַל דֶּלֶת הַבַּיִת. יְהוּדָה עָמַד שָׁם, כִּפָּה מְעַטֶּרֶת אֶת רֹאשׁוֹ, וְהוּא עָטוּר בַּטַּלִּית וּבַתְּפִלִּין שֶׁנָּטַשׁ לִפְנֵי תְּקוּפָה אֲרֻכָּה. וִיהוּדָה חִיֵּךְ לְעֵבֶר אָחִיו וּפִזֵּם לְעַצְמוֹ: "וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה – בְּוַדַּאי גַּם שָׁם נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ" - - -

דְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו, הַהִתְרַגְּשׁוּת הֵאִירָה אֶת פָּנָיו: "אָחִי! הַשִּׁיר הַזֶּה הֶחֱזִיר אוֹתִי לְחַיִּים! חָשַׁבְתִּי כִּי אֵין לִי שׁוּם סִכּוּי אֵצֶל בּוֹרֵא הָעוֹלָם, פִּתְאֹם אֲנִי מֵבִין שֶׁגַּם לִי, כָּל כָּךְ רָחוֹק, כָּל כָּךְ נִדָּח – גַּם לִי יֵשׁ תִּקְוָה! אַתָּה חַיָּב לְהַגִּיד לִי, מִי כָּתַב אֶת הַמִּלִּים הָאֵלּוּ?"

"רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב!" הֵשִׁיב הָאָח בְּהִתְרַגְּשׁוּת, וְהוֹסִיף כִּי בְּיוֹם רִאשׁוֹן הַקָּרוֹב הוּא מִתְעַתֵּד לִנְסֹעַ אֶל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּאוּמָן לִקְרַאת רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

"אִם כָּךְ - אֲנִי חַיָּב לָבוֹא אִתְּךָ לְאוּמָן!"

הָיְתָה זוֹ מִשְׁאֶלֶת לֵב שֶׁנִּרְאֲתָה מֻפְרֶכֶת לְגַמְרֵי, לֹא רַק בִּגְלַל שֶׁלֹּא הָיְתָה לִיהוּדָה פְּרוּטָה עֲבוּר רְכִישַׁת כַּרְטִיס טִיסָה וְסִדּוּר דַּרְכּוֹן, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה מֻגְבָּל בְּצַו עִכּוּב יְצִיאָה עֵקֶב הַחֲקִירוֹת הָרַבּוֹת שֶׁנִּדְרָשׁ לַעֲבֹר.

אוּלָם "הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ". בְּדֶרֶךְ נֵס נִזְכַּר כִּי חָבֵר שֶׁעָבַד אִתּוֹ בֶּעָבָר חַיָּב לוֹ סְכוּם שֶׁל כַּמָּה מֵאוֹת דּוֹלָרִים, וְהוּא מִתְכַּוֵּן עוֹד הַיּוֹם לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת הַכֶּסֶף... - כָּךְ סֻדַּר הָעִנְיָן הַכַּסְפִּי.

שַׁרְשֶׁרֶת הַנִּסִּים הִמְשִׁיכָה גַּם בְּיוֹם הַנְּסִיעָה. שְׁנֵי הָאַחִים הִגִּיעוּ לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה, כְּשֶׁהֵם מוּדָעִים כִּי צַו עִכּוּב הַיְצִיאָה עֲדַיִן בְּתֹקֶף, כְּשֶׁכָּל הַדְּרָכִים לַהֲסִירוֹ לֹא צָלְחוּ. יְהוּדָה, 'בַּעַל הַתְּשׁוּבָה' הַטָּרִי, לֹא אִבֵּד אֶת בִּטְחוֹנוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "כַּמָּה נִסִּים כְּבָר רָאִינוּ עַד עַכְשָׁו, אֵין לִי סָפֵק שֶׁגַּם בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה יִהְיוּ נִסִּים"... וְהַבִּלְתִּי יְאֻמַּן אָכֵן קָרָה: הַשְּׁנַיִם עָבְרוּ בְּדֶלְפֵּק הַדַּרְכּוֹנִים לְלֹא שׁוּם בְּעָיָה. צַו הָעִכּוּב כְּאִלּוּ הִתְנַדֵּף וְנֶעְלַם לוֹ מֵהַמַּחְשֵׁב...

כָּךְ עָבְרוּ עָלָיו הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל תַּהֲלִיךְ הַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה. הוּא זָכָה לְהִמָּצֵא בְּיַחַד עִם רִבְבוֹת חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמָן, וְנַפְשׁוֹ לֹא שָׂבְעָה מֵהִתְעוֹרְרוּת וּמִשִּׂמְחָה גַּם יַחַד, שֶׁהֻשְׁפְּעוּ מִכֹּחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, הַמְחַזֵּק נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם כְּמָאתַיִם שָׁנָה לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ. הַהַחְלָטָה שֶׁקִּבֵּל יְהוּדָה בְּאוּמָן הָיְתָה חֲזָקָה מִתָּמִיד: "אֲנִי חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וּבוֹנֶה אֶת חַיַּי מֵחָדָשׁ כִּיהוּדִי חֲרֵדִי, שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַקְפִּיד עַל קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה!" (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)

	וישב תשפ"ג
	קֻפַּת הַבַּרְזֶל בְּחַדְרוֹ שֶׁל הָאַבָּא--
	"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (לא-יח) יְהוּדָה גָּדל בְּמִשְׁפָּחָה חֲרֵדִית לְמוֹפֵת, בָּהּ כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הִתְחַנְּכוּ בְּמוֹסָדוֹת קְדוֹשִׁים וְגָרְמוּ נַחַת רוּחַ לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּלְהוֹרֵיהֶם. רַק יְהוּדָה סָטָה מִן הַדֶּרֶךְ, כְּתוֹצָאָה מִקְּשָׁיִים רַבִּים שֶׁעָבַר, עַד שֶׁעָזַב אֶת הָעִיר הַחֲרֵדִית בָּהּ גָּדַל, עָבַר לְעִיר חִלּוֹנִית גְּדוֹלָה וְהִשְׁתַּקַּע בָּהּ. אַט אַט הֵחֵל לְהִכָּנֵס לְעוֹלַם הַמִּסְחָר, הַהַצְלָחָה הֵאִירָה לוֹ פָּנִים, וַעֲסָקִים חוֹבְקֵי עוֹלָם נֹהֲלוּ תַּחַת יָדוֹ בְּהַצְלָחָה רַבָּה. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הוּא צֵרֵף אֵלָיו שֻׁתָּף עִסְקִי; גּוֹי רוּסִי בַּעַל קְשָׁרִים, וּבְיַחַד גָּרְפוּ רִוְחֵי עָתֵק. נִדְמֶה הָיָה, כִּי בְּנִגּוּד לַעֲבָרוֹ הַקָּשָׁה, דַּוְקָא בְּעֶצֶם הַיְרִידָה מִן הַדֶּרֶךְ - הוּא חוֹוֶה הַצְלָחָה. כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל כִּי אֵין אֱמוּנָה בַּגּוֹיִים. וְאָכֵן, לְאַחַר זְמַן מָה, קְשָׁיִים הֵחֵלּוּ לָצוּץ בַּחֶבְרָה הָעִסְקִית שֶׁהַשְּׁנַיִם נִהֲלוּ, הַשֻּׁתָּף הַגּוֹי הִצְלִיחַ לַחֲמֹק, תּוֹךְ שֶׁהוּא מֵמִיט אָסוֹן כַּלְכָּלִי עַל יְהוּדָה – כָּל הַחוֹבוֹת וְהַתִּיקִים בְּהוֹצָאָה לְפֹעַל נִרְשְׁמוּ עַל שְׁמוֹ, כָּל כַּסְפּוֹ הַפְּרָטִי עֻקַּל, וְהוּא נוֹתַר בְּלִי פְּרוּטָה וּבִקֵּר בְּאֹרַח קֶבַע בְּמִשְׂרְדֵי הַחֲקִירוֹת. יְהוּדָה חָזַר לְבֵית הוֹרָיו מֻשְׁפָּל וּמְדֻכָּא, רָדוּף וּמְיֹאָשׁ. הַהוֹרִים הַמְּסוּרִים אִתְּרוּ עֲבוּרוֹ מְקוֹם לִינָה זְמַנִּי בְּמַחְסָן הַסָּמוּךְ לְדִירַת אָחִיו, שֶׁהִנּוֹ חֲסִיד בְּרֶסְלֵב נִלְהָב. הוּא הִגִּיעַ לְשָׁם כְּשָׁבוּעַ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה תשע"ה. לִפְנֵי שֶׁעָלָה עַל יְצוּעוֹ, הִשְׁמִיעַ לוֹ הָאָח אֶת הַלָּהִיט הֶחָדָשׁ שֶׁכָּבַשׁ בִּסְעָרָה אֶת הָעוֹלָם הַחֲרֵדִי, הַמְיֻסָּד עַל הַמִּלִּים הַנִּשְׂגָּבוֹת שֶׁגִּלָּה רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן": "וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה – בְּוַדַּאי גַּם שֵׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ". יְהוּדָה הִתְלַהֵב מְאֹד מִמִּלּוֹת הַשִּׁיר, וּבִקֵּשׁ לָקַחַת אִתּוֹ לַמַּחְסָן אֶת הַנַּגָּן, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ שׁוּב. בְּשָׁעָה שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת עַל דֶּלֶת הַבַּיִת. יְהוּדָה עָמַד שָׁם, כִּפָּה מְעַטֶּרֶת אֶת רֹאשׁוֹ, וְהוּא עָטוּר בַּטַּלִּית וּבַתְּפִלִּין שֶׁנָּטַשׁ לִפְנֵי תְּקוּפָה אֲרֻכָּה. וִיהוּדָה חִיֵּךְ לְעֵבֶר אָחִיו וּפִזֵּם לְעַצְמוֹ: "וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה – בְּוַדַּאי גַּם שָׁם נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ" - - - דְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו, הַהִתְרַגְּשׁוּת הֵאִירָה אֶת פָּנָיו: "אָחִי! הַשִּׁיר הַזֶּה הֶחֱזִיר אוֹתִי לְחַיִּים! חָשַׁבְתִּי כִּי אֵין לִי שׁוּם סִכּוּי אֵצֶל בּוֹרֵא הָעוֹלָם, פִּתְאֹם אֲנִי מֵבִין שֶׁגַּם לִי, כָּל כָּךְ רָחוֹק, כָּל כָּךְ נִדָּח – גַּם לִי יֵשׁ תִּקְוָה! אַתָּה חַיָּב לְהַגִּיד לִי, מִי כָּתַב אֶת הַמִּלִּים הָאֵלּוּ?" "רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב!" הֵשִׁיב הָאָח בְּהִתְרַגְּשׁוּת, וְהוֹסִיף כִּי בְּיוֹם רִאשׁוֹן הַקָּרוֹב הוּא מִתְעַתֵּד לִנְסֹעַ אֶל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּאוּמָן לִקְרַאת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. "אִם כָּךְ - אֲנִי חַיָּב לָבוֹא אִתְּךָ לְאוּמָן!" הָיְתָה זוֹ מִשְׁאֶלֶת לֵב שֶׁנִּרְאֲתָה מֻפְרֶכֶת לְגַמְרֵי, לֹא רַק בִּגְלַל שֶׁלֹּא הָיְתָה לִיהוּדָה פְּרוּטָה עֲבוּר רְכִישַׁת כַּרְטִיס טִיסָה וְסִדּוּר דַּרְכּוֹן, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה מֻגְבָּל בְּצַו עִכּוּב יְצִיאָה עֵקֶב הַחֲקִירוֹת הָרַבּוֹת שֶׁנִּדְרָשׁ לַעֲבֹר. אוּלָם "הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ". בְּדֶרֶךְ נֵס נִזְכַּר כִּי חָבֵר שֶׁעָבַד אִתּוֹ בֶּעָבָר חַיָּב לוֹ סְכוּם שֶׁל כַּמָּה מֵאוֹת דּוֹלָרִים, וְהוּא מִתְכַּוֵּן עוֹד הַיּוֹם לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת הַכֶּסֶף... - כָּךְ סֻדַּר הָעִנְיָן הַכַּסְפִּי. שַׁרְשֶׁרֶת הַנִּסִּים הִמְשִׁיכָה גַּם בְּיוֹם הַנְּסִיעָה. שְׁנֵי הָאַחִים הִגִּיעוּ לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה, כְּשֶׁהֵם מוּדָעִים כִּי צַו עִכּוּב הַיְצִיאָה עֲדַיִן בְּתֹקֶף, כְּשֶׁכָּל הַדְּרָכִים לַהֲסִירוֹ לֹא צָלְחוּ. יְהוּדָה, 'בַּעַל הַתְּשׁוּבָה' הַטָּרִי, לֹא אִבֵּד אֶת בִּטְחוֹנוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "כַּמָּה נִסִּים כְּבָר רָאִינוּ עַד עַכְשָׁו, אֵין לִי סָפֵק שֶׁגַּם בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה יִהְיוּ נִסִּים"... וְהַבִּלְתִּי יְאֻמַּן אָכֵן קָרָה: הַשְּׁנַיִם עָבְרוּ בְּדֶלְפֵּק הַדַּרְכּוֹנִים לְלֹא שׁוּם בְּעָיָה. צַו הָעִכּוּב כְּאִלּוּ הִתְנַדֵּף וְנֶעְלַם לוֹ מֵהַמַּחְשֵׁב... כָּךְ עָבְרוּ עָלָיו הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל תַּהֲלִיךְ הַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה. הוּא זָכָה לְהִמָּצֵא בְּיַחַד עִם רִבְבוֹת חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמָן, וְנַפְשׁוֹ לֹא שָׂבְעָה מֵהִתְעוֹרְרוּת וּמִשִּׂמְחָה גַּם יַחַד, שֶׁהֻשְׁפְּעוּ מִכֹּחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, הַמְחַזֵּק נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם כְּמָאתַיִם שָׁנָה לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ. הַהַחְלָטָה שֶׁקִּבֵּל יְהוּדָה בְּאוּמָן הָיְתָה חֲזָקָה מִתָּמִיד: "אֲנִי חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וּבוֹנֶה אֶת חַיַּי מֵחָדָשׁ כִּיהוּדִי חֲרֵדִי, שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַקְפִּיד עַל קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה!" (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)