Otzarot-Article

"וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר לָכֶם" (א-יא) לִכְאוֹרָה לֹא מוּבָן מַדּוּעַ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל. הֲרֵי ה' יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם וְיוֹדֵעַ מֶה חָסֵר לָנוּ!

תֵּרֵץ זֹאת הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זַצַ"ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, תּוֹרָה לד-א): הַדִּבּוּר הוּא הַכְּלִי שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ אָנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַשֶּׁפַע, כָּרָמוּז בְּפָרָשָׁתֵנוּ בַּפָּסוּק: "וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". לָכֵן הָאָדָם יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ עַל כָּל דָּבָר שֶׁחָסֵר לוֹ קָטָן כְּגָדוֹל, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת וְהֵן בְּרוּחָנִיּוּת, וּבִפְרָט שֶׁיַּרְבֶּה בְּשִׂיחָה עִם קוֹנוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ, כִּי הַלֵּב נִמְשָׁךְ בְּיוֹתֵר אַחַר הַתְּפִלָּה הַנֶּאֱמֶרֶת בְּכַוָּנָה עֲצוּמָה, וּמִמֵּילָא תְּפִלָּתוֹ תַּעֲשֶׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם וּתְקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ בְּרָצוֹן.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, אָמַר: "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ" (תְּהִלִּים קלא-ב).

מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים?

כַּאֲשֶׁר יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע בּוֹכֶה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, אִמּוֹ נוֹזֶפֶת בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּבָר גָּדוֹל, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַתִּינוֹק בּוֹכֶה, הִיא מִיָּד נִגֶּשֶׁת אֵלָיו וּמְרִימָה אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה כְּדֵי לִבְדֹּק מַה הוּא צָרִיךְ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, קוֹרֵא בִּתְפִלָּתוֹ אֶל ה' יִתְבָּרַךְ כִּי הוּא חָשׁ כְּתִינוֹק שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהִסְתַּדֵּר בְּלִי אִמּוֹ, וְלָכֵן שׁוֹפֵךְ אֶת תְּפִלּוֹתָיו וְשׁוֹטֵחַ אֶת כָּל בַּקָּשׁוֹתָיו וּצְרָכָיו לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה עוֹלָם.

הָאַבּוּדֶרְהָם כָּתַב, שֶׁתְּפִלָּה הִיא רָאשֵׁי תֵּבוֹת: תְּרוּפַת פֶּלֶא לַיְּהוּדִי הַמַּאֲמִין, שֶׁהֲרֵי אִם הַמִּתְפַּלֵּל אֵינוֹ מַכִּיר בְּעֵרֶךְ וַחֲשִׁיבוּת הַתְּפִלָּה, הוּא לֹא יִתְפַּלֵּל כִּדְבָעֵי, וַהֲרֵי אֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בְּפִינוּ (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי, בְּשַׁלַּח).

אִשָּׁה עֲנִיָּה וְגַלְמוּדָה נִכְנְסָה אֶל הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי מֵאִיר מִפְּרִימִישְׁלָאן זַצַ"ל, וְהִתְחַנְּנָה עַל נַפְשָׁהּ שֶׁהָרַב יַעְתִּיר בַּעֲבוּרָהּ שֶׁמַּזָּלָהּ יִשְׁתַּפֵּר, כִּי הִיא עֲיֵפָה מֵחַיֶּיהָ הַקָּשִׁים.

אָמַר לָהּ הָרַבִּי: "אֲנִי מַסְכִּים לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרֵךְ, אַךְ זֶה יַעֲלֶה לָךְ כָּךְ וְכָךְ זְהוּבִים".

זָעֲקָה הָאִשָּׁה בְּמַר נַפְשָׁהּ וְאָמְרָה: "רַבִּי! עֲנִיָּה אָנֹכִי וְאֵין פְּרוּטָה שְׁחוּקָה מְצוּיָה בְּכִיסִי, וּמֵאַיִן אֲשַׁלֵּם?!"

"זֶה הַמְּחִיר וְלֹא אוּכַל לְהוֹרִיד וְלוּ פְּרוּטָה אַחַת!" הֵשִׁיב הָרַב.

הָאִשָּׁה בָּכְתָה, וְהָרַבִּי בְּשֶׁלּוֹ.

לְפֶתַע, אָמְרָה הָאִשָּׁה: "אִם הָרַבִּי לֹא מוּכָן לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרִי - אֶתְפַּלֵּל אֲנִי עַל עַצְמִי בְּחִנָּם! אֲחַלֶּה פְּנֵי מַלְכִּי, וְלָבֶטַח יִקַּח תְּפִלָּתִי וִישַׁפֵּר מַצָּבִי".

בָּכָה הָרַבִּי וְאָמַר: "לָזֶה חִכִּי‍תִי! הַעְתִּירִי בְּעַד עַצְמֵךְ כִּי ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה!!! עַכְשָׁו, כְּשֶׁהִגַּעַתְּ לַהַכָּרָה שֶׁגַּם בְּכֹחֵךְ לְשַׁפֵּר מַצָּבֵךְ בִּתְפִלָּתֵךְ - לָבֶטַח תּוֹעִיל תִּחִנָּתֵךְ!"

הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן קוֹטְלֶר זַצַ"ל כָּתַב, שֶׁהָרַמְבַּ"ן לֹא מָנָה אֶת הַתְּפִלָּה כְּחֵלֶק מִתַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת, כִּי כְּשֵׁם שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְצַוּוֹת תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ לִבְכּוֹת לְאִמּוֹ כְּשֶׁהוּא רָעֵב אוֹ נִצְרָךְ לִדְבַר מָה – כָּךְ הָאָדָם צָרִיךְ לְהָבִין בְּפַשְׁטוּת שֶׁלִּקְרֹא לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְעֶזְרָה, זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו וְאֵין צֹרֶךְ לְצַוּוֹת עַל כָּךְ!

כָּל תְּפִלָּה מִתְקַבֶּלֶת בַּשָּׁמַיִם וּמוֹעִילָה וְאִם לֹא לְדָבָר זֶה וּלְשָׁעָה זוֹ, הִיא נִשְׁמֶרֶת בְּגִנְזֵי מָרוֹם לְעֵת הַצֹּרֶךְ. אִם אָדָם הִתְפַּלֵּל עַל חוֹלֶה וְלֹא נַעֲנָה, לָבֶטַח הַתְּפִלָּה תּוֹעִיל לְחוֹלֶה אַחֵר אוֹ לְעֵת אַחֶרֶת. אַבְרָהָם אָבִינוּ הִתְפַּלֵּל עַל תּוֹשָׁבֵי סְדוֹם שֶׁיִּנָּצְלוּ מִגְּזֵרַת ה' יִתְבָּרַךְ, אַךְ הַסּוֹף יָדוּעַ. אִלּוּ הָיִינוּ שָׁם, הָיִינוּ עֲלוּלִים לַחְשֹׁב שֶׁתְּפִלַּת אֲבִי הָאֻמָּה לֹא הוֹעִילָה כִּמְעַט בִּמְאוּמָה - מִתּוֹךְ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם נִצְּלוּ רַק לוֹט וּשְׁתֵּי בְּנוֹתָיו, וּבַסּוֹף גַּם הֵן חָטְאוּ בְּחֵטְא נוֹרָא.

אַךְ אָנוּ לֹא חַיֵּינוּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה וְלָכֵן אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת הֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר – תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הִתְקַבְּלָה וְעוֹד אֵיךְ!!! מִבִּתּוֹ שֶׁל לוֹט יָצְאָה הָאֻמָּה הַמּוֹאָבִית, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְאַף מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לָצֵאת מִזַּרְעוֹ!

לִפְעָמִים אָנוּ מִתְפַּלְּלִים וְלֹא נִרְאֶה שֶׁנַּעֲנֵינוּ בְּחִיּוּב, אַךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְמַסְקָנָה כָּזוֹ, עָלֵינוּ לְהַמְתִּין מְאוֹת שָׁנִים, כְּמוֹ שֶׁזְּמַן רַב עָבַר בֵּין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לְהֻלַּדְתּוֹ שֶׁל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

אָמְנָם, עָלֵינוּ לִדְאֹג שֶׁלֹּא יִהְיוּ דְּבָרִים שֶׁיִּמְנְעוּ מֵהַתְּפִלָּה לְהִתְקַבֵּל, כְּפִי שֶׁמּוּבָא בְּסֵפֶר "אֱמוּנָה שְׁלֵמָה":

עוֹרֵךְ דִּין מַתְחִיל פָּתַח מִשְׂרָד מְפֹאָר כְּדֵי לְהַרְשִׁים אֶת הַלָּקוֹחוֹת. הוּא קָנָה כִּסְאוֹת מֵעוֹר לַחֲדַר הַהַמְתָּנָה, סִפְרִיָּה מֵעֵץ מָלֵא, בָּנָה תִּקְרַת גֶּבֶס מְעֻצֶּבֶת וַאֲפִלּוּ הִזְמִין טֵלֵפוֹן רַב קַוִּי.

עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים, אֲבָל אִישׁ לֹא הִגִּיעַ. וְהִנֵּה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, דָּפַק אָדָם עַל דֶּלֶת הַכְּנִיסָה. עוֹרֵךְ הַדִּין חָשַׁב לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת כְּדֵי לְהַרְשִׁים אֶת הַלָּקוֹחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּפְתַּח אֶת מַזָּלוֹ. הוּא הֵרִים אֶת שְׁפוֹרְפֶרֶת הַטֵּלֵפוֹן וְעָשָׂה עַצְמוֹ כִּמְיָעֵץ לְלָקוֹחוֹתָיו הָרַבִּים. כְּשֶׁ"הִתְפַּנָּה" אֶל הַלָּקוֹחַ אָמַר: "שָׁלוֹם וּבְרָכָה! בַּמָּה אוּכַל לַעֲזֹר לְךָ?"

"שָׁלוֹם" עָנָה הָאִישׁ, "אֲנִי טֶכְנַאי 'בֶּזֶק', בָּאתִי לְחַבֵּר לְךָ אֶת קַו הַטֵּלֵפוֹן"...

יְהוּדִי יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל שָׁלוֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם, לְהִתְנַדְנֵד קָדִימָה וְאָחוֹרָה וְאַף לִשְׁטֹחַ אֶת כַּפָּיו לַמָּרוֹם, אֲבָל בְּעֶצֶם אֵין לוֹ "קַו" מְחֻבָּר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מְנֻתָּק מֵהִתְקַשְּׁרוּת עִם בּוֹרֵא עוֹלָם. אִם הוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל טָהֳרַת לְשׁוֹנוֹ, מְדַבֵּר רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע, מְנַבֵּל פִּיו, מְשַׁקֵּר וּמִרְמָה אֶת הַבְּרִיּוֹת וְאַחַר כָּךְ בְּאוֹתוֹ פֶּה הוּא קוֹרֵא תְּהִלִּים וּמִתְפַּלֵּל - תְּפִלּוֹתָיו אֵינָן מִתְקַבְּלוֹת. כְּדֵי שֶׁתְּפִלּוֹתֵינוּ יִתְקַבְּלוּ בְּרָצוֹן, עָלֵינוּ לִשְׁמֹר עַל פִּינוּ, וְאָז ה' יִתְבָּרַךְ יִשְׁמַע לְקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ בְּרַחֲמִים. (מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתְךָ)

	ויצא תשפ"ג
	שִׂיחָה שֶׁ(לֹּא) נַעַנְתָה
	"וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר לָכֶם" (א-יא) לִכְאוֹרָה לֹא מוּבָן מַדּוּעַ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל. הֲרֵי ה' יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם וְיוֹדֵעַ מֶה חָסֵר לָנוּ! תֵּרֵץ זֹאת הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זַצַ"ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, תּוֹרָה לד-א): הַדִּבּוּר הוּא הַכְּלִי שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ אָנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַשֶּׁפַע, כָּרָמוּז בְּפָרָשָׁתֵנוּ בַּפָּסוּק: "וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". לָכֵן הָאָדָם יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ עַל כָּל דָּבָר שֶׁחָסֵר לוֹ קָטָן כְּגָדוֹל, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת וְהֵן בְּרוּחָנִיּוּת, וּבִפְרָט שֶׁיַּרְבֶּה בְּשִׂיחָה עִם קוֹנוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ, כִּי הַלֵּב נִמְשָׁךְ בְּיוֹתֵר אַחַר הַתְּפִלָּה הַנֶּאֱמֶרֶת בְּכַוָּנָה עֲצוּמָה, וּמִמֵּילָא תְּפִלָּתוֹ תַּעֲשֶׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם וּתְקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ בְּרָצוֹן. דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, אָמַר: "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ" (תְּהִלִּים קלא-ב). מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים? כַּאֲשֶׁר יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע בּוֹכֶה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, אִמּוֹ נוֹזֶפֶת בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּבָר גָּדוֹל, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַתִּינוֹק בּוֹכֶה, הִיא מִיָּד נִגֶּשֶׁת אֵלָיו וּמְרִימָה אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה כְּדֵי לִבְדֹּק מַה הוּא צָרִיךְ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, קוֹרֵא בִּתְפִלָּתוֹ אֶל ה' יִתְבָּרַךְ כִּי הוּא חָשׁ כְּתִינוֹק שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהִסְתַּדֵּר בְּלִי אִמּוֹ, וְלָכֵן שׁוֹפֵךְ אֶת תְּפִלּוֹתָיו וְשׁוֹטֵחַ אֶת כָּל בַּקָּשׁוֹתָיו וּצְרָכָיו לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה עוֹלָם. הָאַבּוּדֶרְהָם כָּתַב, שֶׁתְּפִלָּה הִיא רָאשֵׁי תֵּבוֹת: תְּרוּפַת פֶּלֶא לַיְּהוּדִי הַמַּאֲמִין, שֶׁהֲרֵי אִם הַמִּתְפַּלֵּל אֵינוֹ מַכִּיר בְּעֵרֶךְ וַחֲשִׁיבוּת הַתְּפִלָּה, הוּא לֹא יִתְפַּלֵּל כִּדְבָעֵי, וַהֲרֵי אֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בְּפִינוּ (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי, בְּשַׁלַּח). אִשָּׁה עֲנִיָּה וְגַלְמוּדָה נִכְנְסָה אֶל הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי מֵאִיר מִפְּרִימִישְׁלָאן זַצַ"ל, וְהִתְחַנְּנָה עַל נַפְשָׁהּ שֶׁהָרַב יַעְתִּיר בַּעֲבוּרָהּ שֶׁמַּזָּלָהּ יִשְׁתַּפֵּר, כִּי הִיא עֲיֵפָה מֵחַיֶּיהָ הַקָּשִׁים. אָמַר לָהּ הָרַבִּי: "אֲנִי מַסְכִּים לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרֵךְ, אַךְ זֶה יַעֲלֶה לָךְ כָּךְ וְכָךְ זְהוּבִים". זָעֲקָה הָאִשָּׁה בְּמַר נַפְשָׁהּ וְאָמְרָה: "רַבִּי! עֲנִיָּה אָנֹכִי וְאֵין פְּרוּטָה שְׁחוּקָה מְצוּיָה בְּכִיסִי, וּמֵאַיִן אֲשַׁלֵּם?!" "זֶה הַמְּחִיר וְלֹא אוּכַל לְהוֹרִיד וְלוּ פְּרוּטָה אַחַת!" הֵשִׁיב הָרַב. הָאִשָּׁה בָּכְתָה, וְהָרַבִּי בְּשֶׁלּוֹ. לְפֶתַע, אָמְרָה הָאִשָּׁה: "אִם הָרַבִּי לֹא מוּכָן לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרִי - אֶתְפַּלֵּל אֲנִי עַל עַצְמִי בְּחִנָּם! אֲחַלֶּה פְּנֵי מַלְכִּי, וְלָבֶטַח יִקַּח תְּפִלָּתִי וִישַׁפֵּר מַצָּבִי". בָּכָה הָרַבִּי וְאָמַר: "לָזֶה חִכִּי‍תִי! הַעְתִּירִי בְּעַד עַצְמֵךְ כִּי ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה!!! עַכְשָׁו, כְּשֶׁהִגַּעַתְּ לַהַכָּרָה שֶׁגַּם בְּכֹחֵךְ לְשַׁפֵּר מַצָּבֵךְ בִּתְפִלָּתֵךְ - לָבֶטַח תּוֹעִיל תִּחִנָּתֵךְ!" הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן קוֹטְלֶר זַצַ"ל כָּתַב, שֶׁהָרַמְבַּ"ן לֹא מָנָה אֶת הַתְּפִלָּה כְּחֵלֶק מִתַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת, כִּי כְּשֵׁם שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְצַוּוֹת תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ לִבְכּוֹת לְאִמּוֹ כְּשֶׁהוּא רָעֵב אוֹ נִצְרָךְ לִדְבַר מָה – כָּךְ הָאָדָם צָרִיךְ לְהָבִין בְּפַשְׁטוּת שֶׁלִּקְרֹא לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְעֶזְרָה, זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו וְאֵין צֹרֶךְ לְצַוּוֹת עַל כָּךְ! כָּל תְּפִלָּה מִתְקַבֶּלֶת בַּשָּׁמַיִם וּמוֹעִילָה וְאִם לֹא לְדָבָר זֶה וּלְשָׁעָה זוֹ, הִיא נִשְׁמֶרֶת בְּגִנְזֵי מָרוֹם לְעֵת הַצֹּרֶךְ. אִם אָדָם הִתְפַּלֵּל עַל חוֹלֶה וְלֹא נַעֲנָה, לָבֶטַח הַתְּפִלָּה תּוֹעִיל לְחוֹלֶה אַחֵר אוֹ לְעֵת אַחֶרֶת. אַבְרָהָם אָבִינוּ הִתְפַּלֵּל עַל תּוֹשָׁבֵי סְדוֹם שֶׁיִּנָּצְלוּ מִגְּזֵרַת ה' יִתְבָּרַךְ, אַךְ הַסּוֹף יָדוּעַ. אִלּוּ הָיִינוּ שָׁם, הָיִינוּ עֲלוּלִים לַחְשֹׁב שֶׁתְּפִלַּת אֲבִי הָאֻמָּה לֹא הוֹעִילָה כִּמְעַט בִּמְאוּמָה - מִתּוֹךְ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם נִצְּלוּ רַק לוֹט וּשְׁתֵּי בְּנוֹתָיו, וּבַסּוֹף גַּם הֵן חָטְאוּ בְּחֵטְא נוֹרָא. אַךְ אָנוּ לֹא חַיֵּינוּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה וְלָכֵן אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת הֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר – תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הִתְקַבְּלָה וְעוֹד אֵיךְ!!! מִבִּתּוֹ שֶׁל לוֹט יָצְאָה הָאֻמָּה הַמּוֹאָבִית, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְאַף מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לָצֵאת מִזַּרְעוֹ! לִפְעָמִים אָנוּ מִתְפַּלְּלִים וְלֹא נִרְאֶה שֶׁנַּעֲנֵינוּ בְּחִיּוּב, אַךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְמַסְקָנָה כָּזוֹ, עָלֵינוּ לְהַמְתִּין מְאוֹת שָׁנִים, כְּמוֹ שֶׁזְּמַן רַב עָבַר בֵּין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לְהֻלַּדְתּוֹ שֶׁל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אָמְנָם, עָלֵינוּ לִדְאֹג שֶׁלֹּא יִהְיוּ דְּבָרִים שֶׁיִּמְנְעוּ מֵהַתְּפִלָּה לְהִתְקַבֵּל, כְּפִי שֶׁמּוּבָא בְּסֵפֶר "אֱמוּנָה שְׁלֵמָה": עוֹרֵךְ דִּין מַתְחִיל פָּתַח מִשְׂרָד מְפֹאָר כְּדֵי לְהַרְשִׁים אֶת הַלָּקוֹחוֹת. הוּא קָנָה כִּסְאוֹת מֵעוֹר לַחֲדַר הַהַמְתָּנָה, סִפְרִיָּה מֵעֵץ מָלֵא, בָּנָה תִּקְרַת גֶּבֶס מְעֻצֶּבֶת וַאֲפִלּוּ הִזְמִין טֵלֵפוֹן רַב קַוִּי. עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים, אֲבָל אִישׁ לֹא הִגִּיעַ. וְהִנֵּה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, דָּפַק אָדָם עַל דֶּלֶת הַכְּנִיסָה. עוֹרֵךְ הַדִּין חָשַׁב לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת כְּדֵי לְהַרְשִׁים אֶת הַלָּקוֹחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּפְתַּח אֶת מַזָּלוֹ. הוּא הֵרִים אֶת שְׁפוֹרְפֶרֶת הַטֵּלֵפוֹן וְעָשָׂה עַצְמוֹ כִּמְיָעֵץ לְלָקוֹחוֹתָיו הָרַבִּים. כְּשֶׁ"הִתְפַּנָּה" אֶל הַלָּקוֹחַ אָמַר: "שָׁלוֹם וּבְרָכָה! בַּמָּה אוּכַל לַעֲזֹר לְךָ?" "שָׁלוֹם" עָנָה הָאִישׁ, "אֲנִי טֶכְנַאי 'בֶּזֶק', בָּאתִי לְחַבֵּר לְךָ אֶת קַו הַטֵּלֵפוֹן"... יְהוּדִי יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל שָׁלוֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם, לְהִתְנַדְנֵד קָדִימָה וְאָחוֹרָה וְאַף לִשְׁטֹחַ אֶת כַּפָּיו לַמָּרוֹם, אֲבָל בְּעֶצֶם אֵין לוֹ "קַו" מְחֻבָּר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מְנֻתָּק מֵהִתְקַשְּׁרוּת עִם בּוֹרֵא עוֹלָם. אִם הוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל טָהֳרַת לְשׁוֹנוֹ, מְדַבֵּר רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע, מְנַבֵּל פִּיו, מְשַׁקֵּר וּמִרְמָה אֶת הַבְּרִיּוֹת וְאַחַר כָּךְ בְּאוֹתוֹ פֶּה הוּא קוֹרֵא תְּהִלִּים וּמִתְפַּלֵּל - תְּפִלּוֹתָיו אֵינָן מִתְקַבְּלוֹת. כְּדֵי שֶׁתְּפִלּוֹתֵינוּ יִתְקַבְּלוּ בְּרָצוֹן, עָלֵינוּ לִשְׁמֹר עַל פִּינוּ, וְאָז ה' יִתְבָּרַךְ יִשְׁמַע לְקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ בְּרַחֲמִים. (מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתְךָ)