Otzarot-Article

"וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (ל-יט) "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ". פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" - אֲבָל בְּאֵילוּ חַיִּים תִּבְחַר? חַיִּים שֶׁהֵם "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ"! - כִּי לָמָּה לָאָדָם חַיִּים - אִם לֹא לְקַיֵּם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אִם לֹא לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו - מַה הוּא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם, מַה הוּא מְשַׂמֵּחַ יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַף אַתָּה עֲשֵׂה כֵן. וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְטוֹבָה: "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים" - חַיִּים שֶׁהֵם "לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים חַיִּים" - לְמַעַנְךָ וּבִשְׁלִיחוּתְךָ!

בַּגְּמָרָא (יְבָמוֹת סג.) אָמְרוּ, כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה אֵינוֹ אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם" (בְּרֵאשִׁית ה-ב). וְכָתַב רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי: מִכָּאן שֶׁהָאִשָּׁה גַּם כֵּן נִקְרֵאת אָדָם, וְגַם כָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בַּעַל אֵינָהּ אָדָם. שֶׁעַל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמַר: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם". וְעַל זֶה אָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין כב:) שֶׁאֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעֲלָהּ, שֶׁנִּתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה שֶׁעַל יָדָהּ נִקְרְאוּ "אָדָם".

וְהָעִנְיָן, שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵהַגָּאוֹן רַבִּי רְפָאֵל הַלֵּוִי סוֹלוֹבֵיצִ'יק זָצָ"ל בְּנוֹ שֶׁל הָרַב מִבְּרִיסְק, שֶׁפַּעַם, בִּפְרֹס הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, קָרָא אָבִיו לְעַסְקַן צְדָקָה נוֹדָע וְסִפֵּר שֶׁלֹּא מִכְּבָר נִפְטַר אַבְרֵךְ בֶּן עֲלִיָּה וְהוֹתִיר אַחֲרָיו אַלְמָנָה שְׁבוּרָה וִיתוֹמִים רַכִּים. יֵשׁ לַעֲרֹךְ עֲבוּרָם מַגְבִּית.

הִתְנַצֵּל: רַבִּי, חוּג הַתּוֹרְמִים מְצֻמְצָם, וּכְבָר הִתְרַמְתִּי וְחָזַרְתִּי וְהִתְרַמְתִּי וּבָאתִי בַּשְּׁלִישִׁית וּבָרְבִיעִית, וַאֲנִי חָשׁ שֶׁהִגְדַּשְׁתִּי אֶת הַסְּאָה. חוֹשְׁשָׁנִי שֶׁיִּקְפְּצוּ יָדָם וְיַחְשְׁבוּנִי לְטַרְחָן.

עֲנָהוּ הָרַב זָצָ"ל: אֵין לִי מַה לַּעֲנוֹת לְךָ, זוּלַת דָּבָר אֶחָד -

הֲלֹא בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר נִתְיַצֵּב לְדִין. וּלְאַחַר שֶׁהִקְדַּמְנוּ וְהִצְהַרְנוּ בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת שֶׁכְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְּלָתֶיךָ, לְאַחַר שֶׁבִּקַּשְׁנוּ שֶׁיְּחֹנֵנוּ וְיַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, פּוֹנִים אָנוּ וּמְבַקְּשִׁים חַיִּים וּבְרָכָה וְשָׁלוֹם, מַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמַלֵּא אֲסָמֵינוּ שָׂבָע.

אֵיזוֹ עַזּוּת, אֵיזוֹ הֶעָזָה! בְּאֵיזוֹ זְכוּת, בְּכֹחַ מָה?!

הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה. הַשְּׁאֵלָה נוֹתְרָה תְּלוּיָה.

אָמַר הָרַב: אֹמַר לְךָ בִּזְכוּת מָה - הַחַיִּים אֵינָם פְּשׁוּטִים, יֵשׁ קְשָׁיִים וּמוּעָקוֹת וְצָרוֹת. אֲבָל בְּסוֹף הַיּוֹם יֵשׁ עִם מִי לַחְלֹק אֶת הַבְּעָיוֹת. יֵשׁ עִם מִי לְדַבֵּר, בִּפְנֵי מִי לִשְׁפֹּךְ אֶת הַלֵּב. לְקַבֵּל עִידוּד וְנֶחָמָה, הֲבָנָה וּתְמִיכָה. הַיְּלָדִים יְשֵׁנִים, יוֹם מַתִּישׁ עָבַר. הַבַּעַל חוֹזֵר מֵהַכּוֹלֵל אוֹ מֵהָעֲבוֹדָה, מֵבִין וּמַאֲזִין מַבִּיט וּמַקְשִׁיב, וְנוֹתֵן כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ.

אֲבָל אַלְמָנָה - אוֹי, אֲבָל אַלְמָנָה - לָאַלְמָנָה אֵין בִּפְנֵי מִי לִשְׁפֹּךְ אֶת הַלֵּב -

אֵין לָהּ בִּפְנֵי מִי לִשְׁטֹחַ אֶת הַמּוּעָקָה. אֵין לָהּ עִם מִי לְדַבֵּר. הִיא לְבַד, כָּל כָּךְ לְבַד -

אָז הִיא שׁוֹפֶכֶת אֶת הַלֵּב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֲרֵי הוּא אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת. הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וּמַאֲזִין צְעָקָה, וְשַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ - וְאִם אָדָם עוֹזֵר לְאַלְמָנָה, הַלֹא בִּשְׁלִיחוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא פּוֹעֵל. אֶת רְצוֹנוֹ מַגְשִׁים, אֶת אַלְמְנוֹתָיו מְשַׂמֵּחַ. וּבְמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה רָאוּי הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו לְטוֹבָה...

וְסִפֵּר אוֹתוֹ עַסְקָן לְרַבִּי רְפָאֵל שֶׁהוּא נִרְעַשׁ כָּל כָּךְ מֵהַדְּבָרִים עַד שֶׁמִּהֵר לִפְעֹל וּפָנָה לְכָל הַנְּדִיבִים בְּכָזֶה רֶגֶשׁ עַז, וּדְבָרָיו הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנְסוּ לְלִבָּם וּפָתְחוּ יָדָם, וּמֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה לוֹ כָּזוֹ הַצְלָחָה!

וּלְמַעֲשֶׂה, דְּבָרָיו הֵם דִּבְרֵי רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי (שְׁמוֹת כב-כב) עַל הַפָּסוּק: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ", שֶׁכָּתַב: וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ בָּזֶה, כִּי דֶּרֶךְ בְּנֵי הָעוֹלָם כְּשֶׁהֵם סוֹבְלִים, שֶׁטּוֹרְחִים אַחַר מוֹשִׁיעִים וְעוֹזְרִים. וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה הֵם חָלוּשֵׁי הַכֹּחַ אֵין לָהֶם עוֹזְרִים, וְלָכֵן לֹא יִבְטְחוּ בְּאָדָם כִּי אִם בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. וּבַעֲבוּר זֶה יוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁהֵם נֶעֱזָרִים יוֹתֵר מִכָּל אָדָם!

וּמְפֹרָשִׁים הַדְּבָרִים בַּמִּדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה ל-ח): רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לָמָּה אָהַב ה' יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת, אֶלָּא שֶׁאֵין עֵינֵיהֶם תְּלוּיוֹת אֶלָּא בּוֹ. לְכָךְ כָּל הַגּוֹזְלָן כְּאִלּוּ גּוֹזֵל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וּנְסַפֵּר – לַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם פַאם זָצָ"ל רֹאשׁ יְשִׁיבַת "תּוֹרָה וָדַעַת" נוֹדַע עַל אַבְרֵךְ שֶׁחַי אֶת חַיָּיו תּוֹךְ נִכּוּר מֵהַבַּיִת. לֹא הִתְעַנְיֵן וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף וְלֹא עָזַר. קָרָא לוֹ וְתָמַהּ בְּאָזְנָיו: "הֲיִתָּכֵן לְצַעֵר כָּךְ אַלְמָנָה?"

"אַלְמָנָה?!" תָּמַהּ הָאַבְרֵךְ, "הַלֹא אֲנִי חַי, וְאֵיךְ הִיא אַלְמָנָה?"

עָנָה לוֹ: "וְכִי מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּעַל לְאִשָּׁה שֶׁבַּעֲלָהּ נִפְטַר? שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָהּ בַּעַל יֵשׁ מִי שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהּ, יֵשׁ לָהּ בִּפְנֵי מִי לַחְלֹק אֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ וּלְפָרֵק אֶת מוּעֲקוֹתֶיהָ, לְקַבֵּל סִיּוּעַ הֲבָנָה וְנֶחָמָה. וְאִם אֵין לְאִשְׁתְּךָ לְמִי לִפְנוֹת וְאַתָּה מִתְנַכֵּר אֵלֶיהָ, נִמְצֵאתָ מְצַעֵר אַלְמָנָה"... וְאָנוּ, מָה... (מְקָרְבָן לַתּוֹרָה)

	תולדות תשפ"ג
	לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלָּנוּ – נֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים!
	"וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (ל-יט) "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ". פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" - אֲבָל בְּאֵילוּ חַיִּים תִּבְחַר? חַיִּים שֶׁהֵם "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ"! - כִּי לָמָּה לָאָדָם חַיִּים - אִם לֹא לְקַיֵּם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אִם לֹא לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו - מַה הוּא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם, מַה הוּא מְשַׂמֵּחַ יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַף אַתָּה עֲשֵׂה כֵן. וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְטוֹבָה: "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים" - חַיִּים שֶׁהֵם "לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים חַיִּים" - לְמַעַנְךָ וּבִשְׁלִיחוּתְךָ! בַּגְּמָרָא (יְבָמוֹת סג.) אָמְרוּ, כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה אֵינוֹ אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם" (בְּרֵאשִׁית ה-ב). וְכָתַב רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי: מִכָּאן שֶׁהָאִשָּׁה גַּם כֵּן נִקְרֵאת אָדָם, וְגַם כָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בַּעַל אֵינָהּ אָדָם. שֶׁעַל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמַר: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם". וְעַל זֶה אָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין כב:) שֶׁאֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעֲלָהּ, שֶׁנִּתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה שֶׁעַל יָדָהּ נִקְרְאוּ "אָדָם". וְהָעִנְיָן, שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵהַגָּאוֹן רַבִּי רְפָאֵל הַלֵּוִי סוֹלוֹבֵיצִ'יק זָצָ"ל בְּנוֹ שֶׁל הָרַב מִבְּרִיסְק, שֶׁפַּעַם, בִּפְרֹס הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, קָרָא אָבִיו לְעַסְקַן צְדָקָה נוֹדָע וְסִפֵּר שֶׁלֹּא מִכְּבָר נִפְטַר אַבְרֵךְ בֶּן עֲלִיָּה וְהוֹתִיר אַחֲרָיו אַלְמָנָה שְׁבוּרָה וִיתוֹמִים רַכִּים. יֵשׁ לַעֲרֹךְ עֲבוּרָם מַגְבִּית. הִתְנַצֵּל: רַבִּי, חוּג הַתּוֹרְמִים מְצֻמְצָם, וּכְבָר הִתְרַמְתִּי וְחָזַרְתִּי וְהִתְרַמְתִּי וּבָאתִי בַּשְּׁלִישִׁית וּבָרְבִיעִית, וַאֲנִי חָשׁ שֶׁהִגְדַּשְׁתִּי אֶת הַסְּאָה. חוֹשְׁשָׁנִי שֶׁיִּקְפְּצוּ יָדָם וְיַחְשְׁבוּנִי לְטַרְחָן. עֲנָהוּ הָרַב זָצָ"ל: אֵין לִי מַה לַּעֲנוֹת לְךָ, זוּלַת דָּבָר אֶחָד - הֲלֹא בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר נִתְיַצֵּב לְדִין. וּלְאַחַר שֶׁהִקְדַּמְנוּ וְהִצְהַרְנוּ בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת שֶׁכְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְּלָתֶיךָ, לְאַחַר שֶׁבִּקַּשְׁנוּ שֶׁיְּחֹנֵנוּ וְיַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, פּוֹנִים אָנוּ וּמְבַקְּשִׁים חַיִּים וּבְרָכָה וְשָׁלוֹם, מַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמַלֵּא אֲסָמֵינוּ שָׂבָע. אֵיזוֹ עַזּוּת, אֵיזוֹ הֶעָזָה! בְּאֵיזוֹ זְכוּת, בְּכֹחַ מָה?! הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה. הַשְּׁאֵלָה נוֹתְרָה תְּלוּיָה. אָמַר הָרַב: אֹמַר לְךָ בִּזְכוּת מָה - הַחַיִּים אֵינָם פְּשׁוּטִים, יֵשׁ קְשָׁיִים וּמוּעָקוֹת וְצָרוֹת. אֲבָל בְּסוֹף הַיּוֹם יֵשׁ עִם מִי לַחְלֹק אֶת הַבְּעָיוֹת. יֵשׁ עִם מִי לְדַבֵּר, בִּפְנֵי מִי לִשְׁפֹּךְ אֶת הַלֵּב. לְקַבֵּל עִידוּד וְנֶחָמָה, הֲבָנָה וּתְמִיכָה. הַיְּלָדִים יְשֵׁנִים, יוֹם מַתִּישׁ עָבַר. הַבַּעַל חוֹזֵר מֵהַכּוֹלֵל אוֹ מֵהָעֲבוֹדָה, מֵבִין וּמַאֲזִין מַבִּיט וּמַקְשִׁיב, וְנוֹתֵן כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ. אֲבָל אַלְמָנָה - אוֹי, אֲבָל אַלְמָנָה - לָאַלְמָנָה אֵין בִּפְנֵי מִי לִשְׁפֹּךְ אֶת הַלֵּב - אֵין לָהּ בִּפְנֵי מִי לִשְׁטֹחַ אֶת הַמּוּעָקָה. אֵין לָהּ עִם מִי לְדַבֵּר. הִיא לְבַד, כָּל כָּךְ לְבַד - אָז הִיא שׁוֹפֶכֶת אֶת הַלֵּב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֲרֵי הוּא אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת. הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וּמַאֲזִין צְעָקָה, וְשַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ - וְאִם אָדָם עוֹזֵר לְאַלְמָנָה, הַלֹא בִּשְׁלִיחוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא פּוֹעֵל. אֶת רְצוֹנוֹ מַגְשִׁים, אֶת אַלְמְנוֹתָיו מְשַׂמֵּחַ. וּבְמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה רָאוּי הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו לְטוֹבָה... וְסִפֵּר אוֹתוֹ עַסְקָן לְרַבִּי רְפָאֵל שֶׁהוּא נִרְעַשׁ כָּל כָּךְ מֵהַדְּבָרִים עַד שֶׁמִּהֵר לִפְעֹל וּפָנָה לְכָל הַנְּדִיבִים בְּכָזֶה רֶגֶשׁ עַז, וּדְבָרָיו הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנְסוּ לְלִבָּם וּפָתְחוּ יָדָם, וּמֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה לוֹ כָּזוֹ הַצְלָחָה! וּלְמַעֲשֶׂה, דְּבָרָיו הֵם דִּבְרֵי רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי (שְׁמוֹת כב-כב) עַל הַפָּסוּק: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ", שֶׁכָּתַב: וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ בָּזֶה, כִּי דֶּרֶךְ בְּנֵי הָעוֹלָם כְּשֶׁהֵם סוֹבְלִים, שֶׁטּוֹרְחִים אַחַר מוֹשִׁיעִים וְעוֹזְרִים. וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה הֵם חָלוּשֵׁי הַכֹּחַ אֵין לָהֶם עוֹזְרִים, וְלָכֵן לֹא יִבְטְחוּ בְּאָדָם כִּי אִם בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. וּבַעֲבוּר זֶה יוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁהֵם נֶעֱזָרִים יוֹתֵר מִכָּל אָדָם! וּמְפֹרָשִׁים הַדְּבָרִים בַּמִּדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה ל-ח): רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לָמָּה אָהַב ה' יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת, אֶלָּא שֶׁאֵין עֵינֵיהֶם תְּלוּיוֹת אֶלָּא בּוֹ. לְכָךְ כָּל הַגּוֹזְלָן כְּאִלּוּ גּוֹזֵל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וּנְסַפֵּר – לַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם פַאם זָצָ"ל רֹאשׁ יְשִׁיבַת "תּוֹרָה וָדַעַת" נוֹדַע עַל אַבְרֵךְ שֶׁחַי אֶת חַיָּיו תּוֹךְ נִכּוּר מֵהַבַּיִת. לֹא הִתְעַנְיֵן וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף וְלֹא עָזַר. קָרָא לוֹ וְתָמַהּ בְּאָזְנָיו: "הֲיִתָּכֵן לְצַעֵר כָּךְ אַלְמָנָה?" "אַלְמָנָה?!" תָּמַהּ הָאַבְרֵךְ, "הַלֹא אֲנִי חַי, וְאֵיךְ הִיא אַלְמָנָה?" עָנָה לוֹ: "וְכִי מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּעַל לְאִשָּׁה שֶׁבַּעֲלָהּ נִפְטַר? שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָהּ בַּעַל יֵשׁ מִי שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהּ, יֵשׁ לָהּ בִּפְנֵי מִי לַחְלֹק אֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ וּלְפָרֵק אֶת מוּעֲקוֹתֶיהָ, לְקַבֵּל סִיּוּעַ הֲבָנָה וְנֶחָמָה. וְאִם אֵין לְאִשְׁתְּךָ לְמִי לִפְנוֹת וְאַתָּה מִתְנַכֵּר אֵלֶיהָ, נִמְצֵאתָ מְצַעֵר אַלְמָנָה"... וְאָנוּ, מָה... (מְקָרְבָן לַתּוֹרָה)