Otzarot-Article

"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (יז-יא) אֱמוּנַת חֲכָמִים הִיא יְסוֹד גָּדוֹל מְאֹד בַּיַּהֲדוּת, וּבִלְעָדֶיהָ אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם כָּרָאוּי אֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אָדָם שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, אִם הוּא שׁוֹאֵל אֶת הָרַב וּמְצַפֶּה לִתְשׁוּבָה מְסֻיֶּמֶת, וּבְדַעְתּוֹ שֶׁאִם יְקַבֵּל תְּשׁוּבָה אַחֶרֶת לֹא יִשְׁמַע לָהּ, אֵין זוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהוּא רַק מְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ. וְלָכֵן אָמַר הַפָּסוּק: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", עֲשֵׂה כְּדִבְרֵיהֶם, וְרַק כְּדִבְרֵיהֶם, הַשְׁלֵךְ אֶת שִׂכְלְךָ וְהַאֲמֵן בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי דִּבְרֵיהֶם – דְּבַר ה' הוּא.

פַּעַם דָּג אֶחָד קָטָן שֶׁחַי בְּמַעֲמַקֵּי הַיָּם עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ הַגְּדוֹלָה, הֶחְלִיט שֶׁהוּא לֹא מוּכָן לִשְׁמֹעַ יוֹתֵר לַסַּבָּא הַגָּדוֹל, הַיָּדוּעַ בְּחָכְמָתוֹ הָרַבָּה. קָם וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה!

מִדֵּי פַּעַם, בִּכְנָסִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים, הָיָה נוֹהֵג הַסַּבָּא הַגָּדוֹל לְהַזְהִיר אֶת בָּנָיו הַדָּגִים וְאֶת נְכָדָיו שֶׁלֹּא לְחַפֵּשׂ שׁוּם דָּבָר מֵעַל הַמַּיִם, "רַק כָּאן", הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר, "עָמֹק בְּתוֹךְ הַיָּם, אֲנַחְנוּ מוּגַנִּים וּבְטוּחִים, זֶהוּ בֵּיתֵנוּ הַטִּבְעִי, אַל לָכֶם לְחַפֵּשׂ אוֹצָרוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲנִי גַּם מַזְהִיר אֶתְכֶם", הָיָה אוֹמֵר מִדֵּי פַּעַם, "מֵהַסַּכָּנָה הַנִּמְצֵאת מֵעַל הַמַּיִם. הִשָּׁאֲרוּ תָּמִיד, כָּאן, אִתִּי, וַעֲתִידְכֶם מֻבְטָח".

אוּלָם הַדָּג הַקָטָן חָשַׁב שֶׁהוּא חָכָם יוֹתֵר, צָעִיר, עַכְשָׁוִי, מֵבִין בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וּבִכְלָל, סַקְרָן הָיָה לָדַעַת מַה קּוֹרֶה שָׁם לְמַעְלָה. הוּא הָיָה עוֹלֶה וְרוֹאֶה עוֹלָם יָפֶה, חוֹף עִם צְדָפִים, שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת וּמְאִירָה, וִילָדִים מִשְׁתַּעְשְׁעִים לְיַד הַמַּיִם.

יוֹם אֶחָד הוּא בָּא לְאֶחָיו הַדָּגִים וְאָמַר לָהֶם: "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֻּלְּכֶם טוֹעִים, יֵשׁ חַיִּים יָפִים מְאֹד שָׁם לְמַעְלָה, חַיִּים מְרַתְּקִים וּמְעַנְיְנִים. אֲנִי הוֹלֵךְ לְנַסּוֹת אֶת מַזָּלִי, פֹּה אֲנִי מַרְגִּישׁ מְשֻׁעֲמָם, לֹא מִתְקַדֵּם לְשׁוּם מָקוֹם, לֹא מְמַצֶּה אֶת עַצְמִי, חָנוּק, אֲנִי רוֹצֶה לִטְעֹם מַשֶּׁהוּ אַחֵר, לָצֵאת אֶל הָעוֹלָם, אֶל הַקִדְּמָה".

הַדָּג הַצָּעִיר וְהָעַקְשָׁן, אָכֵן עָזַב אֶת בֵּיתוֹ הַחַם וְהַבָּטוּחַ וְיָצָא אֶל הַדְּרָכִים. מִדֵּי פַּעַם הָיָה יוֹרֵד לְמַעֲמַקֵּי הַיָּם כְּדֵי לְבַקֵּר אֶת אֶחָיו, וּלְסַפֵּר לָהֶם: "כַּמָּה גָּדוֹל הוּא הָעוֹלָם, כַּמָּה יָפֶה הוּא, יֵשׁ הֲמוֹן דְּבָרִים חֲדָשִׁים שֶׁאֵינְכֶם מַכִּירִים, כְּדַאי לָכֶם לָבוֹא וְלִרְאוֹת". "אֵינְךָ פּוֹחֵד מִן הַדַּיָּגִים?" שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, "הֲרֵי בְּכָל פִּנָּה הֵם פּוֹרְשִׂים אֶת הָרֶשֶׁת שֶׁלָּהֶם, וַעֲלוּלִים לִתְפֹּס אוֹתְךָ. מַה תַּעֲשֶׂה?" הַדָּג הַקָּטָן חִיֵּךְ בְּלִגְלוּג: "אֵינְכֶם בּוֹטְחִים בִּי? אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִי? אֲנִי פִּקֵּחַ וְחָכָם, וְאֵין שׁוּם סִכּוּי שֶׁיִּתְפְּסוּ אוֹתִי, אֲנִי יוֹדֵעַ לְהִתְחַמֵּק, בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית, אַף אֶחָד לֹא יְפַתֶּה אוֹתִי".

וְהוּא אָכֵן יָדַע לְהִתְחַמֵּק מִן הַדַּיָּגִים שֶׁאָרְבוּ לוֹ עַל הַחוֹף.

יוֹם אֶחָד, בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר הוּא טִיֵּל עַל פְּנֵי הַמַּיִם, נָח עַל גַּבּוֹ וְנֶהֱנָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ, הוּא הֵחֵל לָחוּשׁ רָעָב מֵצִיק. לְפֶתַע בָּא לְאַפּוֹ רֵיחַ לֶחֶם טָרִי, בְּלִי לַחְשֹׁב הַרְבֵּה, הוּא פָּתַח אֶת פִּיו וְאָכַל אֶת חֲתִיכַת הַלֶּחֶם שֶׁהָיְתָה לְיָדוֹ, הוֹפּ... הוּא נִתְפַּס! פִּתְאֹם הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ סוֹחֵב אוֹתוֹ לְמַעְלָה, הוּא נִסָּה לְהִתְנַגֵּד בְּכָל כֹּחוֹ אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ. גַּם לֹא הוֹעִילוּ לוֹ תַּחֲנוּנָיו שֶׁיַּעַזְבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ. הַדַּיִּג כַּמּוּבָן שָׂמַח עַל הַמְּצִיאָה, הֵרִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה וְהֵחֵל לְלַקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ וּלְדַמְיֵן אֶת הַטַּעַם הַטּוֹב שֶׁהוּא יִטְעַם לְאַחַר שֶׁיְּטַגֵּן אוֹתוֹ בְּמַחֲבַת. הַדָּג הַקָּטָן וְהַמִסְכֵּן נִסָּה לְבַקֵּשׁ: "רַק הַפַּעַם, תֵּן לִי לַחֲזֹר לְמִשְׁפַּחְתִּי הָאֲהוּבָה, רַק כְּדֵי לְהִתְוַדּוֹת עַל טָעוּתִי הַנּוֹרָאָה וּלְסַפֵּר לָהֶם עַד כַּמָּה צָדְקוּ דִּבְרֵי סָבֵנוּ הַגָּדוֹל וְהֶחָכָם".

אַךְ הַדַּיָּג לֹא שָׁעָה לְבַקָּשׁוֹתָיו וּלְהֶפֶךְ, אָמַר לוֹ: "אִם אֶשְׁלַח אוֹתְךָ לַחָפְשִׁי, אַתָּה תַּזְהִיר אֶת כָּל הַדָּגִים הָאֲחֵרִים שֶׁלֹּא לְהִתְקָרֵב אֶל הַחוֹף, וַאֲנִי, מַה יִּהְיֶה אִתִּי? הֲרֵי כָּךְ אַפְסִיד אֶת מְזוֹנִי וְאֶת פַּרְנָסָתִי...!"

הַדָּג הִתְחִיל לִרְעֹד בְּכָל גּוּפוֹ, הֵבִין שֶׁגּוֹרָלוֹ נֶחֱרַץ. הַדַּיָּג הֵנִיף אוֹתוֹ לְמַעְלָה, זָרַק אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַסַּל וּפָנָה לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵבָב. (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)

	וארא תשפ"ג
	גַּם הִמָּנְעוּת מִצְּדָקָה הִיא 'גֶּזֶל'
	"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (יז-יא) אֱמוּנַת חֲכָמִים הִיא יְסוֹד גָּדוֹל מְאֹד בַּיַּהֲדוּת, וּבִלְעָדֶיהָ אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם כָּרָאוּי אֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אָדָם שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, אִם הוּא שׁוֹאֵל אֶת הָרַב וּמְצַפֶּה לִתְשׁוּבָה מְסֻיֶּמֶת, וּבְדַעְתּוֹ שֶׁאִם יְקַבֵּל תְּשׁוּבָה אַחֶרֶת לֹא יִשְׁמַע לָהּ, אֵין זוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהוּא רַק מְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ. וְלָכֵן אָמַר הַפָּסוּק: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", עֲשֵׂה כְּדִבְרֵיהֶם, וְרַק כְּדִבְרֵיהֶם, הַשְׁלֵךְ אֶת שִׂכְלְךָ וְהַאֲמֵן בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי דִּבְרֵיהֶם – דְּבַר ה' הוּא. פַּעַם דָּג אֶחָד קָטָן שֶׁחַי בְּמַעֲמַקֵּי הַיָּם עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ הַגְּדוֹלָה, הֶחְלִיט שֶׁהוּא לֹא מוּכָן לִשְׁמֹעַ יוֹתֵר לַסַּבָּא הַגָּדוֹל, הַיָּדוּעַ בְּחָכְמָתוֹ הָרַבָּה. קָם וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה! מִדֵּי פַּעַם, בִּכְנָסִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים, הָיָה נוֹהֵג הַסַּבָּא הַגָּדוֹל לְהַזְהִיר אֶת בָּנָיו הַדָּגִים וְאֶת נְכָדָיו שֶׁלֹּא לְחַפֵּשׂ שׁוּם דָּבָר מֵעַל הַמַּיִם, "רַק כָּאן", הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר, "עָמֹק בְּתוֹךְ הַיָּם, אֲנַחְנוּ מוּגַנִּים וּבְטוּחִים, זֶהוּ בֵּיתֵנוּ הַטִּבְעִי, אַל לָכֶם לְחַפֵּשׂ אוֹצָרוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲנִי גַּם מַזְהִיר אֶתְכֶם", הָיָה אוֹמֵר מִדֵּי פַּעַם, "מֵהַסַּכָּנָה הַנִּמְצֵאת מֵעַל הַמַּיִם. הִשָּׁאֲרוּ תָּמִיד, כָּאן, אִתִּי, וַעֲתִידְכֶם מֻבְטָח". אוּלָם הַדָּג הַקָטָן חָשַׁב שֶׁהוּא חָכָם יוֹתֵר, צָעִיר, עַכְשָׁוִי, מֵבִין בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וּבִכְלָל, סַקְרָן הָיָה לָדַעַת מַה קּוֹרֶה שָׁם לְמַעְלָה. הוּא הָיָה עוֹלֶה וְרוֹאֶה עוֹלָם יָפֶה, חוֹף עִם צְדָפִים, שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת וּמְאִירָה, וִילָדִים מִשְׁתַּעְשְׁעִים לְיַד הַמַּיִם. יוֹם אֶחָד הוּא בָּא לְאֶחָיו הַדָּגִים וְאָמַר לָהֶם: "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֻּלְּכֶם טוֹעִים, יֵשׁ חַיִּים יָפִים מְאֹד שָׁם לְמַעְלָה, חַיִּים מְרַתְּקִים וּמְעַנְיְנִים. אֲנִי הוֹלֵךְ לְנַסּוֹת אֶת מַזָּלִי, פֹּה אֲנִי מַרְגִּישׁ מְשֻׁעֲמָם, לֹא מִתְקַדֵּם לְשׁוּם מָקוֹם, לֹא מְמַצֶּה אֶת עַצְמִי, חָנוּק, אֲנִי רוֹצֶה לִטְעֹם מַשֶּׁהוּ אַחֵר, לָצֵאת אֶל הָעוֹלָם, אֶל הַקִדְּמָה". הַדָּג הַצָּעִיר וְהָעַקְשָׁן, אָכֵן עָזַב אֶת בֵּיתוֹ הַחַם וְהַבָּטוּחַ וְיָצָא אֶל הַדְּרָכִים. מִדֵּי פַּעַם הָיָה יוֹרֵד לְמַעֲמַקֵּי הַיָּם כְּדֵי לְבַקֵּר אֶת אֶחָיו, וּלְסַפֵּר לָהֶם: "כַּמָּה גָּדוֹל הוּא הָעוֹלָם, כַּמָּה יָפֶה הוּא, יֵשׁ הֲמוֹן דְּבָרִים חֲדָשִׁים שֶׁאֵינְכֶם מַכִּירִים, כְּדַאי לָכֶם לָבוֹא וְלִרְאוֹת". "אֵינְךָ פּוֹחֵד מִן הַדַּיָּגִים?" שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, "הֲרֵי בְּכָל פִּנָּה הֵם פּוֹרְשִׂים אֶת הָרֶשֶׁת שֶׁלָּהֶם, וַעֲלוּלִים לִתְפֹּס אוֹתְךָ. מַה תַּעֲשֶׂה?" הַדָּג הַקָּטָן חִיֵּךְ בְּלִגְלוּג: "אֵינְכֶם בּוֹטְחִים בִּי? אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִי? אֲנִי פִּקֵּחַ וְחָכָם, וְאֵין שׁוּם סִכּוּי שֶׁיִּתְפְּסוּ אוֹתִי, אֲנִי יוֹדֵעַ לְהִתְחַמֵּק, בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית, אַף אֶחָד לֹא יְפַתֶּה אוֹתִי". וְהוּא אָכֵן יָדַע לְהִתְחַמֵּק מִן הַדַּיָּגִים שֶׁאָרְבוּ לוֹ עַל הַחוֹף. יוֹם אֶחָד, בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר הוּא טִיֵּל עַל פְּנֵי הַמַּיִם, נָח עַל גַּבּוֹ וְנֶהֱנָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ, הוּא הֵחֵל לָחוּשׁ רָעָב מֵצִיק. לְפֶתַע בָּא לְאַפּוֹ רֵיחַ לֶחֶם טָרִי, בְּלִי לַחְשֹׁב הַרְבֵּה, הוּא פָּתַח אֶת פִּיו וְאָכַל אֶת חֲתִיכַת הַלֶּחֶם שֶׁהָיְתָה לְיָדוֹ, הוֹפּ... הוּא נִתְפַּס! פִּתְאֹם הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ סוֹחֵב אוֹתוֹ לְמַעְלָה, הוּא נִסָּה לְהִתְנַגֵּד בְּכָל כֹּחוֹ אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ. גַּם לֹא הוֹעִילוּ לוֹ תַּחֲנוּנָיו שֶׁיַּעַזְבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ. הַדַּיִּג כַּמּוּבָן שָׂמַח עַל הַמְּצִיאָה, הֵרִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה וְהֵחֵל לְלַקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ וּלְדַמְיֵן אֶת הַטַּעַם הַטּוֹב שֶׁהוּא יִטְעַם לְאַחַר שֶׁיְּטַגֵּן אוֹתוֹ בְּמַחֲבַת. הַדָּג הַקָּטָן וְהַמִסְכֵּן נִסָּה לְבַקֵּשׁ: "רַק הַפַּעַם, תֵּן לִי לַחֲזֹר לְמִשְׁפַּחְתִּי הָאֲהוּבָה, רַק כְּדֵי לְהִתְוַדּוֹת עַל טָעוּתִי הַנּוֹרָאָה וּלְסַפֵּר לָהֶם עַד כַּמָּה צָדְקוּ דִּבְרֵי סָבֵנוּ הַגָּדוֹל וְהֶחָכָם". אַךְ הַדַּיָּג לֹא שָׁעָה לְבַקָּשׁוֹתָיו וּלְהֶפֶךְ, אָמַר לוֹ: "אִם אֶשְׁלַח אוֹתְךָ לַחָפְשִׁי, אַתָּה תַּזְהִיר אֶת כָּל הַדָּגִים הָאֲחֵרִים שֶׁלֹּא לְהִתְקָרֵב אֶל הַחוֹף, וַאֲנִי, מַה יִּהְיֶה אִתִּי? הֲרֵי כָּךְ אַפְסִיד אֶת מְזוֹנִי וְאֶת פַּרְנָסָתִי...!" הַדָּג הִתְחִיל לִרְעֹד בְּכָל גּוּפוֹ, הֵבִין שֶׁגּוֹרָלוֹ נֶחֱרַץ. הַדַּיָּג הֵנִיף אוֹתוֹ לְמַעְלָה, זָרַק אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַסַּל וּפָנָה לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵבָב. (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)