Otzarot-Article

הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לַשִּׁנּוּי

בְּעִיר קְטַנָּה בְּאֵירוֹפָּה שֶׁל פַּעַם, חַי סַנְדְּלָר פָּשׁוּט. הוּא הָיָה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם "מוֹטְל הַמְתַקֵּן", לֹא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מְתַקֵּן נַעֲלַיִם בְּכִשָּׁרוֹן מְיֻחָד, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ. בְּסוֹף כָּל יוֹם, הָיָה יוֹשֵׁב עַל סַפְסַל עֵץ, מַנִּיחַ אֶת הַפַּטִּישׁ וְאֶת הַמַּסְמְרִים, וְלוֹחֵשׁ לְעַצְמוֹ: "מוֹטְל, מַה תִּקַּנְתָּ הַיּוֹם? אֵיזוֹ מִדָּה שִׁפַּרְתָּ? עַל מָה הִתְגַּבַּרְתָּ? וּמָה עוֹד נִשְׁאָר לְתַקֵּן?"

יוֹם אֶחָד, בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נִכְנַס לַחֲנוּתוֹ רַב הָעִיר. הוּא רָאָה אֶת מוֹטְל מְנַקֶּה אֶת הַשֻּׁלְחָן, מְסַדֵּר אֶת הַכֵּלִים, וְעוֹשֶׂה סֵדֶר כְּמוֹ מִי שֶׁמִּתְכּוֹנֵן לְאוֹרְחִים חֲשׁוּבִים. שָׁאַל הָרַב: "מוֹטְל, מָה הַהִתְרַגְּשׁוּת הַזֹּאת?" וּמוֹטְל עָנָה בִּרְצִינוּת: "מָחָר בָּא הַמֶּלֶךְ! אֵיךְ אֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ חֹסֶר סֵדֶר? אֵיךְ אֶעֱמֹד לְפָנָיו כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי מְלֻכְלֶכֶת? צָרִיךְ לְנַקּוֹת, לְסַדֵּר, לְתַקֵּן."

הָרַב נִדְהַם. מִסַּנְדְּלָר פָּשׁוּט לָמַד מַהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה. לֹא רַק יוֹם שֶׁל מִנְהָגִים וְשֶׁל תְּפִלּוֹת, אֶלָּא יוֹם שֶׁבּוֹ הָאָדָם עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: "מַה תִּקַּנְתִּי? וּמָה עוֹד נִשְׁאָר לְתַקֵּן?"

רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא זְמַן שֶׁל הִתְבּוֹנְנוּת אֲמִתִּית. זֶה הַזְּמַן לִשְׁאֹל אֶת עַצְמֵנוּ בְּכֵנוּת: "אֵיפֹה אֲנִי עוֹמֵד? בַּמָּה הִתְקַדַּמְתִּי? מַה נִּשְׁאָר לְתַקֵּן?" וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁאֵין אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מַה לְּשַׁפֵּר. גַּם אִם נִרְאֶה שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר, תָּמִיד יֵשׁ פִּנָּה בַּנֶּפֶשׁ שֶׁצְּרִיכָה נִקָּיוֹן.

וּכְשֶׁאָדָם מַכִּיר בְּחֶסְרוֹנוֹ וּבוֹחֵר לְהִתְקַדֵּם, אֲפִלּוּ בְּצַעַד קָטָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ לוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים. כִּי "הַבָּא לְהִטַּהֵר - מְסַיְּעִין בְּיָדוֹ". בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וְהוּא מַבִּיט עַל בָּנָיו, הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהוּא שׁוֹאֵל אוֹתָנוּ הִיא: "אֵיפֹה הַלֵּב שֶׁלָּכֶם?"

וּמִי שֶׁמֵּכִין אֶת לִבּוֹ, מְסַדֵּר אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו ומְנַקֶּה אֶת פְּנִימִיּוּתוֹ - זוֹכֶה לְשָׁנָה טוֹבָה ומְבֹרֶכֶת.

אֲבָל עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ גַּם אֶת הַיֵּצֶר הָרַע. הוּא אֵינוֹ מַגִּיעַ בְּצוּרָה גְּלוּיָה וּמַפְחִידָה, אֵינוֹ דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת וְצוֹעֵק: "הִנְנִי, בָּאתִי לְהַפִּיל אוֹתְךָ!". לֹא. הוּא מַתְחִיל בְּלַחַשׁ, בְּהֶרְגֵּל קָטָן, בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁ"זּוֹ לֹא בְּדִיּוּק עֲבֵרָה", בְּוִתּוּר זָעִיר שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ כְּלוּם. אֲבָל כָּל פֶּרֶץ קָטָן הוּא סֶדֶק בַּחוֹמָה, וּמִשָּׁם - הַהִתְדַּרְדְּרוּת מְהִירָה וּמְסֻכֶּנֶת.

רוֹצֵחַ שֶׁהוּצָא לַהוֹרֵג, סִפֵּר שֶׁהַכֹּל הִתְחִיל מִמַּחַק שֶׁגָּנַב מֵחֲבֵרוֹ בַּכִּתָּה. מַעֲשֶׂה קָטָן, שֶׁנִּרְאָה חֲסַר מַשְׁמָעוּת - הָיָה הַסֶּדֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ נִפְרְצוּ כָּל הַגְּבוּלוֹת.

פַּעַם אַחַת, בְּעִיר קְטַנָּה, נִכְנַס יֶלֶד לְמַכֹּלֶת וְלָקַח בְּלִי רְשׁוּת מַמְתָּק קָטָן. הַמּוֹכֵר רָאָה וְשָׁתַק. 'רַק פַּעַם אַחַת', חָשַׁב הַיֶּלֶד. מֵאָז, הִתְרַגֵּל הַיֶּלֶד לָקַחַת מַמְתַּקִּים בְּלִי תַּשְׁלוּם, לְשַׁקֵּר שְׁקָרִים קְטַנִּים וּלְהִתְחַמֵּק מֵאַחֲרָיוּת. שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁנֶּעֱצַר עַל מַעֲשִׂים חֲמוּרִים, אָמַר בְּקוֹל שָׁבוּר: "אִלּוּ מִישֶׁהוּ הָיָה עוֹצֵר אוֹתִי בָּרֶגַע הַהוּא בַּמַּכֹּלֶת, הַכֹּל הָיָה נִרְאֶה אַחֶרֶת".

וְהַמֶּסֶר נוֹקֵב: אַל תִּתֵּן לַיֵּצֶר אַף פֶּתַח. אַל תַּתְחִיל אֲפִלּוּ בְּקָטָן. כָּל פֶּרֶץ זָעִיר הוּא הַתְחָלָה שֶׁל הֶרֶס גָּדוֹל. כְּשֶׁאָדָם נוֹעֵל אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי הַחֵטְא, הוּא זוֹכֶה לְסִיּוּעַ מִן הַשָּׁמַיִם לְהִתְקַדֵּם בַּעֲבוֹדַת ה'.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָנוּ נִדּוֹנִים עַל הַשָּׁנָה שֶׁתָּבוֹא, אֲבָל הַדִּין נִבְנֶה מֵהֶרְגֵּלִים קְטַנִּים, מִמַּעֲשִׂים שֶׁנִּרְאִים זְנִיחִים. זֶה הַזְּמַן לְהַבִּיט בְּכָל הַ"פְּתָחִים הַקְּטַנִּים" שֶׁהִרְשֵׁינוּ לַיֵּצֶר לַחְדֹּר דַּרְכָּם. לִסְגֹּר פְּרָצוֹת, לְחַזֵּק חוֹמוֹת, לְהַחֲלִיט שֶׁמֵּעַכְשָׁו לֹא נִתֵּן לוֹ לְהִכָּנֵס. לֹא בְּמַחֲשָׁבָה קְטַנָּה, לֹא בְּוִתּוּר זָעִיר, לֹא בְּהֶרְגֵּל שֶׁ"נִּרְאֶה בִּלְתִּי מַזִּיק". כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא הַזְּמַן לְהַצִּיב גְּבוּלוֹת מְחֻדָּשִׁים, לְהַצְהִיר בְּפְנֵי עַצְמֵנוּ וּבִפְנֵי הַבּוֹרֵא: "אֲנִי שׁוֹמֵר עַל הַלֵּב שֶׁלִּי, עַל הָעֵינַיִם שֶׁלִּי, עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלִּי. אֲנִי בּוֹחֵר בַּטּוֹב."

כְּשֶׁאָדָם מַחְלִיט לְהִטַּהֵר - גַּם אִם הוּא רַק בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ - מְסַיְּעִין בְּיָדוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ לוֹ דֶּרֶךְ, מַאֲמִין בּוֹ, מַעֲלֶה אוֹתוֹ מִמַּעֲמַקֵּי הַסָּפֵק וְהַחֵטְא לְגָבְהֵי רוּחַ שֶׁל טָהֳרָה וְשֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים.

וְזֶה כֹּחָם שֶׁל רְגָעִים קְטַנִּים. בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם עוֹצֵם עֵינָיו מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, בּוֹלֵם אֶת פִּיו וּמֵנִיחַ לְמַחֲשָׁבָה רָעָה לַחֲלֹף - הוּא בּוֹנֶה בְּתוֹכוֹ קִנְיָן גָּדוֹל וְנִצְחִי וּמַרְחִיק מֵעָלָיו אֶת הַיֵּצֶר הָרַע. (יַהֲלוֹמֵי הַמּוֹעֵד)

	וארא תשפ"ג
	גַּם הִמָּנְעוּת מִצְּדָקָה הִיא 'גֶּזֶל'
	הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לַשִּׁנּוּי בְּעִיר קְטַנָּה בְּאֵירוֹפָּה שֶׁל פַּעַם, חַי סַנְדְּלָר פָּשׁוּט. הוּא הָיָה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם "מוֹטְל הַמְתַקֵּן", לֹא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מְתַקֵּן נַעֲלַיִם בְּכִשָּׁרוֹן מְיֻחָד, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ. בְּסוֹף כָּל יוֹם, הָיָה יוֹשֵׁב עַל סַפְסַל עֵץ, מַנִּיחַ אֶת הַפַּטִּישׁ וְאֶת הַמַּסְמְרִים, וְלוֹחֵשׁ לְעַצְמוֹ: "מוֹטְל, מַה תִּקַּנְתָּ הַיּוֹם? אֵיזוֹ מִדָּה שִׁפַּרְתָּ? עַל מָה הִתְגַּבַּרְתָּ? וּמָה עוֹד נִשְׁאָר לְתַקֵּן?" יוֹם אֶחָד, בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נִכְנַס לַחֲנוּתוֹ רַב הָעִיר. הוּא רָאָה אֶת מוֹטְל מְנַקֶּה אֶת הַשֻּׁלְחָן, מְסַדֵּר אֶת הַכֵּלִים, וְעוֹשֶׂה סֵדֶר כְּמוֹ מִי שֶׁמִּתְכּוֹנֵן לְאוֹרְחִים חֲשׁוּבִים. שָׁאַל הָרַב: "מוֹטְל, מָה הַהִתְרַגְּשׁוּת הַזֹּאת?" וּמוֹטְל עָנָה בִּרְצִינוּת: "מָחָר בָּא הַמֶּלֶךְ! אֵיךְ אֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ חֹסֶר סֵדֶר? אֵיךְ אֶעֱמֹד לְפָנָיו כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי מְלֻכְלֶכֶת? צָרִיךְ לְנַקּוֹת, לְסַדֵּר, לְתַקֵּן." הָרַב נִדְהַם. מִסַּנְדְּלָר פָּשׁוּט לָמַד מַהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה. לֹא רַק יוֹם שֶׁל מִנְהָגִים וְשֶׁל תְּפִלּוֹת, אֶלָּא יוֹם שֶׁבּוֹ הָאָדָם עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: "מַה תִּקַּנְתִּי? וּמָה עוֹד נִשְׁאָר לְתַקֵּן?" רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא זְמַן שֶׁל הִתְבּוֹנְנוּת אֲמִתִּית. זֶה הַזְּמַן לִשְׁאֹל אֶת עַצְמֵנוּ בְּכֵנוּת: "אֵיפֹה אֲנִי עוֹמֵד? בַּמָּה הִתְקַדַּמְתִּי? מַה נִּשְׁאָר לְתַקֵּן?" וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁאֵין אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מַה לְּשַׁפֵּר. גַּם אִם נִרְאֶה שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר, תָּמִיד יֵשׁ פִּנָּה בַּנֶּפֶשׁ שֶׁצְּרִיכָה נִקָּיוֹן. וּכְשֶׁאָדָם מַכִּיר בְּחֶסְרוֹנוֹ וּבוֹחֵר לְהִתְקַדֵּם, אֲפִלּוּ בְּצַעַד קָטָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ לוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים. כִּי "הַבָּא לְהִטַּהֵר - מְסַיְּעִין בְּיָדוֹ". בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וְהוּא מַבִּיט עַל בָּנָיו, הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהוּא שׁוֹאֵל אוֹתָנוּ הִיא: "אֵיפֹה הַלֵּב שֶׁלָּכֶם?" וּמִי שֶׁמֵּכִין אֶת לִבּוֹ, מְסַדֵּר אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו ומְנַקֶּה אֶת פְּנִימִיּוּתוֹ - זוֹכֶה לְשָׁנָה טוֹבָה ומְבֹרֶכֶת. אֲבָל עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ גַּם אֶת הַיֵּצֶר הָרַע. הוּא אֵינוֹ מַגִּיעַ בְּצוּרָה גְּלוּיָה וּמַפְחִידָה, אֵינוֹ דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת וְצוֹעֵק: "הִנְנִי, בָּאתִי לְהַפִּיל אוֹתְךָ!". לֹא. הוּא מַתְחִיל בְּלַחַשׁ, בְּהֶרְגֵּל קָטָן, בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁ"זּוֹ לֹא בְּדִיּוּק עֲבֵרָה", בְּוִתּוּר זָעִיר שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ כְּלוּם. אֲבָל כָּל פֶּרֶץ קָטָן הוּא סֶדֶק בַּחוֹמָה, וּמִשָּׁם - הַהִתְדַּרְדְּרוּת מְהִירָה וּמְסֻכֶּנֶת. רוֹצֵחַ שֶׁהוּצָא לַהוֹרֵג, סִפֵּר שֶׁהַכֹּל הִתְחִיל מִמַּחַק שֶׁגָּנַב מֵחֲבֵרוֹ בַּכִּתָּה. מַעֲשֶׂה קָטָן, שֶׁנִּרְאָה חֲסַר מַשְׁמָעוּת - הָיָה הַסֶּדֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ נִפְרְצוּ כָּל הַגְּבוּלוֹת. פַּעַם אַחַת, בְּעִיר קְטַנָּה, נִכְנַס יֶלֶד לְמַכֹּלֶת וְלָקַח בְּלִי רְשׁוּת מַמְתָּק קָטָן. הַמּוֹכֵר רָאָה וְשָׁתַק. 'רַק פַּעַם אַחַת', חָשַׁב הַיֶּלֶד. מֵאָז, הִתְרַגֵּל הַיֶּלֶד לָקַחַת מַמְתַּקִּים בְּלִי תַּשְׁלוּם, לְשַׁקֵּר שְׁקָרִים קְטַנִּים וּלְהִתְחַמֵּק מֵאַחֲרָיוּת. שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁנֶּעֱצַר עַל מַעֲשִׂים חֲמוּרִים, אָמַר בְּקוֹל שָׁבוּר: "אִלּוּ מִישֶׁהוּ הָיָה עוֹצֵר אוֹתִי בָּרֶגַע הַהוּא בַּמַּכֹּלֶת, הַכֹּל הָיָה נִרְאֶה אַחֶרֶת". וְהַמֶּסֶר נוֹקֵב: אַל תִּתֵּן לַיֵּצֶר אַף פֶּתַח. אַל תַּתְחִיל אֲפִלּוּ בְּקָטָן. כָּל פֶּרֶץ זָעִיר הוּא הַתְחָלָה שֶׁל הֶרֶס גָּדוֹל. כְּשֶׁאָדָם נוֹעֵל אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי הַחֵטְא, הוּא זוֹכֶה לְסִיּוּעַ מִן הַשָּׁמַיִם לְהִתְקַדֵּם בַּעֲבוֹדַת ה'. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָנוּ נִדּוֹנִים עַל הַשָּׁנָה שֶׁתָּבוֹא, אֲבָל הַדִּין נִבְנֶה מֵהֶרְגֵּלִים קְטַנִּים, מִמַּעֲשִׂים שֶׁנִּרְאִים זְנִיחִים. זֶה הַזְּמַן לְהַבִּיט בְּכָל הַ"פְּתָחִים הַקְּטַנִּים" שֶׁהִרְשֵׁינוּ לַיֵּצֶר לַחְדֹּר דַּרְכָּם. לִסְגֹּר פְּרָצוֹת, לְחַזֵּק חוֹמוֹת, לְהַחֲלִיט שֶׁמֵּעַכְשָׁו לֹא נִתֵּן לוֹ לְהִכָּנֵס. לֹא בְּמַחֲשָׁבָה קְטַנָּה, לֹא בְּוִתּוּר זָעִיר, לֹא בְּהֶרְגֵּל שֶׁ"נִּרְאֶה בִּלְתִּי מַזִּיק". כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא הַזְּמַן לְהַצִּיב גְּבוּלוֹת מְחֻדָּשִׁים, לְהַצְהִיר בְּפְנֵי עַצְמֵנוּ וּבִפְנֵי הַבּוֹרֵא: "אֲנִי שׁוֹמֵר עַל הַלֵּב שֶׁלִּי, עַל הָעֵינַיִם שֶׁלִּי, עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלִּי. אֲנִי בּוֹחֵר בַּטּוֹב." כְּשֶׁאָדָם מַחְלִיט לְהִטַּהֵר - גַּם אִם הוּא רַק בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ - מְסַיְּעִין בְּיָדוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ לוֹ דֶּרֶךְ, מַאֲמִין בּוֹ, מַעֲלֶה אוֹתוֹ מִמַּעֲמַקֵּי הַסָּפֵק וְהַחֵטְא לְגָבְהֵי רוּחַ שֶׁל טָהֳרָה וְשֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים. וְזֶה כֹּחָם שֶׁל רְגָעִים קְטַנִּים. בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם עוֹצֵם עֵינָיו מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, בּוֹלֵם אֶת פִּיו וּמֵנִיחַ לְמַחֲשָׁבָה רָעָה לַחֲלֹף - הוּא בּוֹנֶה בְּתוֹכוֹ קִנְיָן גָּדוֹל וְנִצְחִי וּמַרְחִיק מֵעָלָיו אֶת הַיֵּצֶר הָרַע. (יַהֲלוֹמֵי הַמּוֹעֵד)