שמיני עצרת
תשפ"ג
"הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ" (לב-ו) כְּשֶׁהִפְלִיג הַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן סוֹרוֹצְקִין זצ"ל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חָלַק אֶת תָּאוֹ עִם יְהוּדִי עָשִׁיר שֶׁלֹּא שָׁמַר תּוֹרָה וּמִצְווֹת. כְּשֶׁרָאָה הַלָּה מִי שְׁכֵנוֹ לַתָּא, הִצְטַדֵּק וְאָמַר שֶׁחִלּוֹנִי הוּא מִתּוֹךְ הַכָּרָה, אֵינוֹ מַאֲמִין בִּמְצִיאוּת בּוֹרֵא עוֹלָם. הוֹאִיל וְעָמַד לִרְשׁוּתָם זְמַן פָּנוּי בְּשֶׁפַע, הוֹכִיחַ לוֹ רַבִּי זַלְמָן בַּעֲלִיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם וְיֵשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה, וְלִקְרַאת סוֹף הַנְּסִיעָה הוֹדָה הֶעָשִׁיר בְּפֶה מָלֵא, שֶׁשֻּׁכְנַע לַחֲלוּטִין, בְּלֹא צֵל שֶׁל סָפֵק.
וּבְכֵן, הַאִם מֵעַתָּה יִשְׁמֹר מִצְווֹת?
"לֹא". שַׁעֲרֵי תֵּרוּצִים לֹא נִנְעֲלוּ. אָמְנָם יֵשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם, מַנְהִיג וּמְנַהֵל, אָב רַחֲמָן, אֲבָל מִי אוֹמֵר שֶׁהוּא נָתַן אֶת הַתּוֹרָה? וְלָמָּה לוֹ לִדְרֹשׁ שֶׁנְּקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת? וּמַה יִּתֵּן וּמַה יּוֹסִיף לוֹ?! מִסִּבּוֹת אֵלּוּ וְדוֹמוֹתֵיהֶן נִשְׁאַר הַיְּהוּדִי הַחִלּוֹנִי בְּשֶׁלּוֹ...
אָמַר לוֹ רַבִּי זַלְמָן: "אִלּוּ הָיוּ לִי עוֹד כַּמָּה יָמִים, הָיִיתִי מְשַׁכְנֵעַ אוֹתְךָ גַּם בָּזֹאת, אֲבָל הַהַפְלָגָה הִגִּיעָה לְקִצָּהּ וְעָלֵינוּ לְהִפָּרֵד"....
עָמְדוּ כָּךְ, נִשְׁעָנִים עַל מַעֲקֵה הַסִּפּוּן וּמִתְבּוֹנְנִים בְּחוֹף יָפוֹ הַנִּשְׁקָף מִנֶּגֶד. לְפֶתַע שָׁאַל רַבִּי זַלְמָן: "הֲיֵשׁ לְךָ צֶאֱצָאִים?"
"כֵּן", עָנָה, "בֵּן וּבַת".
"וּמָה הֵם עוֹשִׂים?"
"הַבֵּן בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה וְהַבַּת עוֹמֶדֶת לְסַיֵּם אֶת לִמּוּדֵי הַתִּיכוֹן".
"כָּךְ?!" תָּמַהּ רַבִּי זַלְמָן. "לָמָּה לְךָ לְיַגֵּעַ אוֹתָם בְּלִמּוּדִים? הֲלֹא עָשִׁיר מֻפְלָג אַתָּה וְהוֹנְךָ יַסְפִּיק לָהֶם לְחַיֵּי עֹשֶׁר כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם!"
הֶעָשִׁיר הִתִּיק מַבָּטוֹ מֵהַנּוֹף וְנָעַץ בְּרַבִּי זַלְמָן עֵינַיִם תְּמֵהוֹת. מְעַנְיֵן, עַד כֹּה חֲשָׁבוֹ לְחָכָם... "הַכֶּסֶף אֵינוֹ הַכֹּל! הֲרֵי מֻטֶּלֶת עָלַי חוֹבַת חִנּוּכָם! שֶׁיִּהְיוּ מְתֻרְבָּתִים וּמְקֻבָּלִים בַּחֶבְרָה. הַהַשְׂכָּלָה הָאָקָדֶמָאִית תִּפְתַּח לִפְנֵיהֶם דְּלָתוֹת, תַּרְחִיב אֳפָקִים!"
"כָּךְ?!" קָרָא רַבִּי זַלְמָן, "יִשְׁמְעוּ אֵפוֹא אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר! חוֹבַת הָאָב לְבָנָיו אֵינָהּ מֻגְבֶּלֶת רַק לְסִפּוּק צָרְכֵיהֶם הַגַּשְׁמִיִּים, מָזוֹן וְדִיּוּר, אַף עֹשֶׁר וּרְוָחָה. חַיָּב הָאָב לִדְאֹג גַּם לְהַשְׂכָּלָתָם, לְהַרְחָבַת אָפְקֵיהֶם, לְלַמְּדָם חָכְמָה וָדַעַת, תַּרְבּוּת וְהַנְהָגָה. וּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר הוֹדֵיתָ שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם וְכִי יֵשׁ לָנוּ אָב בַּשָּׁמַיִם, הֲרֵי אֵין סָפֵק שֶׁמִּלֵּא הוּא חוֹבָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, לֹא רַק בְּאַסְפָּקַת מָזוֹן וְצֵידָה אֶלָּא גַּם בְּהַקְנָיַת חָכְמָה וָדַעַת. תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם הִיא, הַמַּדְרִיכָה אוֹתָנוּ בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ וְגוֹרֶמֶת לְכָךְ שֶׁנִּהְיֶה 'מְקֻבָּלִים בַּחֶבְרָה הַגְּבוֹהָה', שֶׁנִּשְׁכֹּן בֵּין מַלְאֲכֵי מָרוֹם לְאַחַר אֲרִיכוּת יָמֵינוּ"...
נֶאֱלַם הֶעָשִׁיר דֹּם. לְמַזָּלוֹ, הִגִּיעָה הָאֳנִיָּה לָרָצִיף. דַּרְכֵיהֶם נִפְרְדוּ. הַאִם קִבֵּל הָאִישׁ עַל עַצְמוֹ עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת? אִם כֵּן הוּא עִם עַצְמוֹ, אָז כֵּן!
וְרַבִּי זַלְמָן הִצְבִּיעַ עַל הַפָּסוּק: "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם, הֲלוֹא הוּא (הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא) אָבִיךָ...". הוֹאִיל וְהוּא אָבִיךָ, חַיָּב הוּא בְּהַשְׂכָּלָתְךָ. "הָאָב חַיָּב לְלַמֵּד בְּנוֹ תּוֹרָה" (קִדּוּשִׁין ל.), וְאֵיךְ מֵאַנְתָּ לִהְיוֹת חָכָם וְלָלֶכֶת אַחַר תּוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו? אֵיךְ הִרְשֵׁיתָ לְעַצְמְךָ לִהְיוֹת נָבָל, מֻשְׁחַת מִדּוֹת וְרַע מַעֲלָלִים?...
מָרָן בַּעַל הַ"קְּהִלּוֹת יַעֲקֹב" זצ"ל כֻּבַּד בְּמִצְוַת סַנְדְּקָאוּת. נָסַע בְּמוֹנִית לִמְקוֹם הַבְּרִית, וּלְפֶתַע - בִּקֵּשׁ לַעֲצֹר. רָצָה לָרֶדֶת. לָמָּה? מַה קָּרָה? מֵהַמַּרְאָה שֶׁבַּחֲזִית הָרֶכֶב הִשְׁתַּלְשְׁלָה בֻּבָּה. "עֲבוֹדָה זָרָה", רָטַן הַגָּאוֹן. מְלַוֵּהוּ הִשְׁתָּאָה. קִשּׁוּט הוּא וְתוּ לֹא. מִכָּל מָקוֹם, בִּקֵּשׁ מֵהַנֶּהָג לְהַסְתִּירָהּ, וְהַלָּה הֶחְבִּיאָהּ מֵאֲחוֹרֵי הָרְאִי. נָחָה דַּעַת הַגָּאוֹן.
הַמְּלַוֶּה עֲדַיִן הִשְׁתּוֹמֵם. נִכְנַס עִם הַנֶּהָג בִּדְבָרִים:
"לְשֵׁם מָה לְךָ בֻּבָּה זוֹ?"
"הִיא מְבִיאָה לִי מַזָּל", הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה...
מוּזָר? בִּכְלָל לֹא!
"הָאֱמוּנָה הִיא נְטִיָּה דַּקָּה מִנְּטִיּוֹת הַנֶּפֶשׁ", כָּתַב מָרָן הַ"חֲזוֹן אִישׁ" זצ"ל. הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הִשְׁרִישָׁהּ בָּנוּ כְּדֵי שֶׁנַּאֲמִין בּוֹ, אֲבָל הַבְּחִירָה נְתוּנָה וְהָאָדָם יָכוֹל לְהַפְנוֹת אֶת נְטִיַּת הָאֱמוּנָה לַעֲרוּצֵי אַכְזָב וְכָזָב. לְהַאֲמִין בַּמַּזָּל, לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ וּבְזוּלָתוֹ, לִקְבֹּעַ בְּמַשְׁקוֹף בֵּיתוֹ פַּרְסָה בִּמְקוֹם מְזוּזָה, לְיַחֵס כֹּחַ לְבֻבָּה...
אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן סוֹרוֹצְקִין זצ"ל: יֵשׁ חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם הַלּוֹעֲגִים לְכָל קֹדֶשׁ, מִתְיַמְּרִים בַּקִּדְמָה וּמַצְהִירִים עַל עַצְמָם כְּאֵינָם-מַאֲמִינִים. אֲבָל בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא יָגוּרוּ בְּבַיִת מִסְפָּר שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה, לֹא יַעַבְרוּ מִתַּחַת לְסֻלָּם, וְאִם חָתוּל שָׁחֹר יֶחֱצֶה אֶת דַּרְכָּם - יָשׁוּבוּ עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם...
עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַכָּתוּב: "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים, לֹא אֱלֹהַּ" (דְּבָרִים לב-יז). מַדּוּעַ מֻדְגָּשׁ שֶׁהַשֵּׁדִים אֵינָם אֱלֹהַּ? אַךְ זוֹ הַכַּוָּנָה: אִם לַשֵּׁדִים זוֹבְחִים אַתֶּם - אָז לָמָּה כְּבָר לֹא לָאֱלֹקַּ?!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)
