Otzarot-Article

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (יא-כו) "מַה שְּׁלוֹמְךָ?" שָׁאַל הַ"בַּעַל שֵׁם טוֹב" הַקָּדוֹשׁ אֶת יוֹסָלֶ'ה, שׁוֹאֵב הַמַּיִם שֶׁל הָעֲיָרָה.

"מָה אַגִּיד לְךָ, הַמַּצָּב קָשֶׁה, אֲנִי בֶּן שִׁבְעִים וַעֲדַיִן עוֹבֵד בַּעֲבוֹדָה פִיזִית קָשָׁה. בִּתִּי הִתְגָּרְשָׁה מִבַּעְלָהּ לְאַחַר שֶׁסָּבְלָה מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה שָׁנִים. הִיא עָבְרָה לָגוּר אֶצְלִי יַחַד עִם כָּל חֲמֵשֶׁת יְלָדֶיהָ וַאֲנִי מָלֵא בְּצַעַר".

הַ"בַּעַל שֵׁם טוֹב" בֵּרֵךְ אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: "אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ שֶׁמַּהֵר מְאֹד יִהְיֶה לְךָ טוֹב בַּחַיִּים, וְשֶׁהַכֹּל יִשְׁתַּנֶּה לְטוֹבָה!"

הַחֲסִידִים שֶׁהִתְלַוּוּ לְרַבָּם, חָשְׁבוּ לְעַצְמָם, מַה כְּבָר יָכוֹל לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּחַיָּיו שֶׁל יוֹסָלֶ'ה בְּגִיל כֹּה מְבֻגָּר?!

שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן, הַ"בַּעַל שֵׁם טוֹב" שׁוּב פָּגַשׁ אֶת יוֹסָלֶ'ה וּשְׁאָלוֹ לִשְׁלוֹמוֹ.

"שְׁלוֹמִי מְצֻיָּן!". הֵשִׁיב בְּשִׂמְחָה. "אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לִי כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתִי גַּם בְּגִיל כֹּה מְבֻגָּר, הֲרֵי יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבְּגִילִי כְּבָר אֵינָם מְסֻגָּלִים לַעֲבֹד. הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי חֲשׁוּבָה, כִּי אֲנִי מְסַפֵּק מַיִם לְכָל תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה, וּבְלִי מַיִם - אֵין חַיִּים. בָּרוּךְ ה', בִּתִי הִשְׁתַּחְרְרָה מִבַּעַל שֶׁמֵּרֵר אֶת חַיֶּיהָ. אֲנִי שָׂמֵחַ לַעֲזֹר לָהּ וּלְטַפֵּל בִּנְכָדַי הַנֶּהְדָּרִים, זֶה עוֹשֶׂה אוֹתִי צָעִיר!"

כָּעֵת הַחֲסִידִים הֵבִינוּ אֶת מַהוּתָהּ שֶׁל הַבְּרָכָה. הַמְּצִיאוּת שֶׁל יוֹסָלֶ'ה לֹא הִשְׁתַּנְּתָה, אַךְ נְקֻדַּת הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ הִשְׁתַּנְּתָה לַחֲלוּטִין. הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמִּלָּה "אֹשֶׁר" לְ"עֹשֶׁר" הוּא הָאוֹת "עַיִן" בִּלְבַד, כְּדֵי לִרְמֹז שֶׁהָאֹשֶׁר לֹא מַגִּיעַ דַּוְקָא עַל יְדֵי עֹשֶׁר, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ הַרְבֵּה עֲשִׁירִים שֶׁאֵינָם מְאֻשָּׁרִים, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בָּ"עַיִן", כֵּיצַד אָדָם מִסְתַּכֵּל עַל מַצָּבוֹ. כְּמוֹ שֶׁבִּטְּאוּ זֹאת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּמִשְׁפָּט אֶחָד: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ (אָבוֹת ד-א).

עַל כָּךְ מְרַמֶּזֶת לָנוּ הַתּוֹרָה בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הַכֹּל תָּלוּי בִּנְקֻדַּת הַמַּבָּט שֶׁלָּנוּ, בְּכֹחַ מַחֲשַׁבְתֵּנוּ אָנוּ מְסֻגָּלִים לַהֲפֹךְ אֲפִלּוּ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה!

הָעוֹף הַטָּמֵא, "רָאָה", הַמֻּזְכָּר בְּפָרָשָׁתֵנוּ (יד-יג), נִקְרָא כָּךְ מִפְּנֵי שֶׁחוּשׁ רְאִיָּתוֹ מְאֹד מְפֻתָּח, הוּא מְסֻגָּל לְרַחֵף בִּשְׁמֵי בָּבֶל וְלִרְאוֹת נְבֵלָה הַמֻּטֶּלֶת עַל אַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (חֻלִּין סג). עַל כָּךְ דָּרַשׁ הַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן סוֹרוֹצְקִין זַצַ"ל: עוֹף שֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְלִרְאוֹת אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - זֶה סִימָן לְעוֹף טָמֵא...!

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

הַמֶּלֶךְ הֶחְלִיט לְפַרְסֵם אֶת דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ בְּכָל רַחֲבֵי מַמְלַכְתּוֹ, אַךְ הָיוּ לוֹ מוּמִים רַבִּים: הוּא הָיָה עִוֵּר בְּעַיִן אַחַת, פָּנָיו הָיוּ מְצֻלָּקוֹת מִפִּגְעֵי הַמִּלְחָמָה, וּבְנוֹסָף הָיָה נְמוּךְ קוֹמָה. מִסִּבָּה זוֹ בָּחַר שְׁלוֹשָׁה צַיָּרִים בַּעֲלֵי שֵׁם עוֹלָמִי שֶׁיָּבוֹאוּ לְצַיֵּר אוֹתוֹ. הַצִּיּוּר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר יְפֻרְסַם, וְכַמּוּבָן שֶׁהַצַּיָּר הַמֻּכְשָׁר יָבוֹא עַל שְׂכָרוֹ.

הַצַּיָּר הָרִאשׁוֹן, צִיֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ כְּפִי שֶׁהוּא. הַמֶּלֶךְ רָגַז עָלָיו: "אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ?! אֶת הַתְּמוּנָה הַזּוֹ אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲפַרְסֵם בֵּין כָּל נְתִינֵי הַמַּמְלָכָה?!"...

הַצַּיָּר הַשֵּׁנִי הִסִּיק אֶת הַמַּסְקָנָה הַנִּדְרֶשֶׁת, וְצִיֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ עִם פָּנִים חֲלָקוֹת, שְׁתֵּי עֵינַיִם יָפוֹת וּבַעַל שִׁעוּר קוֹמָה. כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ רָאָה זֹאת, הוּא הִתְכַּעֵס עוֹד יוֹתֵר: "וְכִי כָּךְ אֲנִי נִרְאֶה?! הַאִם יְזַהוּ שֶׁזֶּה אֲנִי? הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה בְּעַיִן אַחַת, שֶׁאֵינֶנִּי כֹּה גָּבוֹהַּ וְשֶׁפָּנַי אֵינָן חֲלָקוֹת עַד כְּדֵי כָּךְ!"

הַצַּיָּר הַשְּׁלִישִׁי הָיָה חָכָם. הוּא צִיֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה עַל סוּס לָבָן, דּוֹרֵךְ אֶת קַשְׁתּוֹ לִירוֹת חֵץ, כְּשֶׁפָּנָיו מַבִּיעוֹת רִכּוּז בַּמַּטָּרָה, עֵינוֹ הָאַחַת סְגוּרָה וּפָנָיו מְקֻמָּטוֹת. בְּצִיּוּר זֶה, לֹא הִרְגִּישׁוּ בְּגָבְהוֹ, לֹא בְּעִוְרוֹנוֹ, וְאַף לֹא בַּצַּלָּקוֹת שֶׁעַל פָּנָיו כִּי הַצַּלָּקוֹת נִרְאוּ כְּחֵלֶק מֵהַקְּמָטִים שֶׁבְּפָנָיו, כְּתוֹצָאָה מֵהִתְאַמְּצוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ בְּכִוּוּן הַחֵץ.

"אוֹי!!! אֵיזֶה יֹפִי שֶׁל צִיּוּר!!! נִפְלָא בְּיוֹתֵר!!!". הַמֶּלֶךְ הִתְרַגֵּשׁ עַד דְּמָעוֹת. הוּא הֶעֱנִיק לַצַּיָּר סְכוּם הָגוּן וְאַף פִּרְסֵם אֶת צִיּוּרוֹ הַנִּפְלָא בְּכָל רַחֲבֵי מַמְלַכְתּוֹ, יַחַד עִם חֲתִימַת הַצַּיָּר הַנַּעֲרָץ עַל גַּבָּיו.

זוֹ הַחָכְמָה, לְהִסְתַּכֵּל תָּמִיד בְּעַיִן טוֹבָה עַל הַשֵּׁנִי גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּמִים וּתְכוּנוֹת רָעוֹת! וּכְבָר אָמַר הֶחָכָם: אִם תְּבַקֵּשׁ אָח בְּלִי מוּם, תִּמְצָא עַצְמְךָ בְּלִי מְאוּם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	שמיני עצרת תשפ"ג
	"יַלְדֵי טֶהְרָן"
	"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (יא-כו) "מַה שְּׁלוֹמְךָ?" שָׁאַל הַ"בַּעַל שֵׁם טוֹב" הַקָּדוֹשׁ אֶת יוֹסָלֶ'ה, שׁוֹאֵב הַמַּיִם שֶׁל הָעֲיָרָה. "מָה אַגִּיד לְךָ, הַמַּצָּב קָשֶׁה, אֲנִי בֶּן שִׁבְעִים וַעֲדַיִן עוֹבֵד בַּעֲבוֹדָה פִיזִית קָשָׁה. בִּתִּי הִתְגָּרְשָׁה מִבַּעְלָהּ לְאַחַר שֶׁסָּבְלָה מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה שָׁנִים. הִיא עָבְרָה לָגוּר אֶצְלִי יַחַד עִם כָּל חֲמֵשֶׁת יְלָדֶיהָ וַאֲנִי מָלֵא בְּצַעַר". הַ"בַּעַל שֵׁם טוֹב" בֵּרֵךְ אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: "אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ שֶׁמַּהֵר מְאֹד יִהְיֶה לְךָ טוֹב בַּחַיִּים, וְשֶׁהַכֹּל יִשְׁתַּנֶּה לְטוֹבָה!" הַחֲסִידִים שֶׁהִתְלַוּוּ לְרַבָּם, חָשְׁבוּ לְעַצְמָם, מַה כְּבָר יָכוֹל לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּחַיָּיו שֶׁל יוֹסָלֶ'ה בְּגִיל כֹּה מְבֻגָּר?! שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן, הַ"בַּעַל שֵׁם טוֹב" שׁוּב פָּגַשׁ אֶת יוֹסָלֶ'ה וּשְׁאָלוֹ לִשְׁלוֹמוֹ. "שְׁלוֹמִי מְצֻיָּן!". הֵשִׁיב בְּשִׂמְחָה. "אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לִי כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתִי גַּם בְּגִיל כֹּה מְבֻגָּר, הֲרֵי יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבְּגִילִי כְּבָר אֵינָם מְסֻגָּלִים לַעֲבֹד. הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי חֲשׁוּבָה, כִּי אֲנִי מְסַפֵּק מַיִם לְכָל תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה, וּבְלִי מַיִם - אֵין חַיִּים. בָּרוּךְ ה', בִּתִי הִשְׁתַּחְרְרָה מִבַּעַל שֶׁמֵּרֵר אֶת חַיֶּיהָ. אֲנִי שָׂמֵחַ לַעֲזֹר לָהּ וּלְטַפֵּל בִּנְכָדַי הַנֶּהְדָּרִים, זֶה עוֹשֶׂה אוֹתִי צָעִיר!" כָּעֵת הַחֲסִידִים הֵבִינוּ אֶת מַהוּתָהּ שֶׁל הַבְּרָכָה. הַמְּצִיאוּת שֶׁל יוֹסָלֶ'ה לֹא הִשְׁתַּנְּתָה, אַךְ נְקֻדַּת הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ הִשְׁתַּנְּתָה לַחֲלוּטִין. הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמִּלָּה "אֹשֶׁר" לְ"עֹשֶׁר" הוּא הָאוֹת "עַיִן" בִּלְבַד, כְּדֵי לִרְמֹז שֶׁהָאֹשֶׁר לֹא מַגִּיעַ דַּוְקָא עַל יְדֵי עֹשֶׁר, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ הַרְבֵּה עֲשִׁירִים שֶׁאֵינָם מְאֻשָּׁרִים, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בָּ"עַיִן", כֵּיצַד אָדָם מִסְתַּכֵּל עַל מַצָּבוֹ. כְּמוֹ שֶׁבִּטְּאוּ זֹאת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּמִשְׁפָּט אֶחָד: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ (אָבוֹת ד-א). עַל כָּךְ מְרַמֶּזֶת לָנוּ הַתּוֹרָה בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הַכֹּל תָּלוּי בִּנְקֻדַּת הַמַּבָּט שֶׁלָּנוּ, בְּכֹחַ מַחֲשַׁבְתֵּנוּ אָנוּ מְסֻגָּלִים לַהֲפֹךְ אֲפִלּוּ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה! הָעוֹף הַטָּמֵא, "רָאָה", הַמֻּזְכָּר בְּפָרָשָׁתֵנוּ (יד-יג), נִקְרָא כָּךְ מִפְּנֵי שֶׁחוּשׁ רְאִיָּתוֹ מְאֹד מְפֻתָּח, הוּא מְסֻגָּל לְרַחֵף בִּשְׁמֵי בָּבֶל וְלִרְאוֹת נְבֵלָה הַמֻּטֶּלֶת עַל אַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (חֻלִּין סג). עַל כָּךְ דָּרַשׁ הַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן סוֹרוֹצְקִין זַצַ"ל: עוֹף שֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְלִרְאוֹת אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - זֶה סִימָן לְעוֹף טָמֵא...! מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? הַמֶּלֶךְ הֶחְלִיט לְפַרְסֵם אֶת דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ בְּכָל רַחֲבֵי מַמְלַכְתּוֹ, אַךְ הָיוּ לוֹ מוּמִים רַבִּים: הוּא הָיָה עִוֵּר בְּעַיִן אַחַת, פָּנָיו הָיוּ מְצֻלָּקוֹת מִפִּגְעֵי הַמִּלְחָמָה, וּבְנוֹסָף הָיָה נְמוּךְ קוֹמָה. מִסִּבָּה זוֹ בָּחַר שְׁלוֹשָׁה צַיָּרִים בַּעֲלֵי שֵׁם עוֹלָמִי שֶׁיָּבוֹאוּ לְצַיֵּר אוֹתוֹ. הַצִּיּוּר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר יְפֻרְסַם, וְכַמּוּבָן שֶׁהַצַּיָּר הַמֻּכְשָׁר יָבוֹא עַל שְׂכָרוֹ. הַצַּיָּר הָרִאשׁוֹן, צִיֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ כְּפִי שֶׁהוּא. הַמֶּלֶךְ רָגַז עָלָיו: "אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ?! אֶת הַתְּמוּנָה הַזּוֹ אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲפַרְסֵם בֵּין כָּל נְתִינֵי הַמַּמְלָכָה?!"... הַצַּיָּר הַשֵּׁנִי הִסִּיק אֶת הַמַּסְקָנָה הַנִּדְרֶשֶׁת, וְצִיֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ עִם פָּנִים חֲלָקוֹת, שְׁתֵּי עֵינַיִם יָפוֹת וּבַעַל שִׁעוּר קוֹמָה. כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ רָאָה זֹאת, הוּא הִתְכַּעֵס עוֹד יוֹתֵר: "וְכִי כָּךְ אֲנִי נִרְאֶה?! הַאִם יְזַהוּ שֶׁזֶּה אֲנִי? הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה בְּעַיִן אַחַת, שֶׁאֵינֶנִּי כֹּה גָּבוֹהַּ וְשֶׁפָּנַי אֵינָן חֲלָקוֹת עַד כְּדֵי כָּךְ!" הַצַּיָּר הַשְּׁלִישִׁי הָיָה חָכָם. הוּא צִיֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה עַל סוּס לָבָן, דּוֹרֵךְ אֶת קַשְׁתּוֹ לִירוֹת חֵץ, כְּשֶׁפָּנָיו מַבִּיעוֹת רִכּוּז בַּמַּטָּרָה, עֵינוֹ הָאַחַת סְגוּרָה וּפָנָיו מְקֻמָּטוֹת. בְּצִיּוּר זֶה, לֹא הִרְגִּישׁוּ בְּגָבְהוֹ, לֹא בְּעִוְרוֹנוֹ, וְאַף לֹא בַּצַּלָּקוֹת שֶׁעַל פָּנָיו כִּי הַצַּלָּקוֹת נִרְאוּ כְּחֵלֶק מֵהַקְּמָטִים שֶׁבְּפָנָיו, כְּתוֹצָאָה מֵהִתְאַמְּצוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ בְּכִוּוּן הַחֵץ. "אוֹי!!! אֵיזֶה יֹפִי שֶׁל צִיּוּר!!! נִפְלָא בְּיוֹתֵר!!!". הַמֶּלֶךְ הִתְרַגֵּשׁ עַד דְּמָעוֹת. הוּא הֶעֱנִיק לַצַּיָּר סְכוּם הָגוּן וְאַף פִּרְסֵם אֶת צִיּוּרוֹ הַנִּפְלָא בְּכָל רַחֲבֵי מַמְלַכְתּוֹ, יַחַד עִם חֲתִימַת הַצַּיָּר הַנַּעֲרָץ עַל גַּבָּיו. זוֹ הַחָכְמָה, לְהִסְתַּכֵּל תָּמִיד בְּעַיִן טוֹבָה עַל הַשֵּׁנִי גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּמִים וּתְכוּנוֹת רָעוֹת! וּכְבָר אָמַר הֶחָכָם: אִם תְּבַקֵּשׁ אָח בְּלִי מוּם, תִּמְצָא עַצְמְךָ בְּלִי מְאוּם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)