Otzarot-Article

"וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (כה-כו) כְּפִי שֶׁאָנוּ מְבִינִים בְּפַשְׁטוּת, הַמַּאֲבָק בֵּין יַעֲקֹב לְעֵשָׂו נָסַב סְבִיב הַשְּׁאֵלָה מִי מֵהֶם יֵצֵא רִאשׁוֹן מִמְּעֵי אִמּוֹ. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר – עֵשָׂו יָצָא מֵהַמַּאֲבָק כְּשֶׁיָּדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה: הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵגִיחַ לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְזָכָה בַּבְּכוֹרָה! אִם כֵּן, לְשֵׁם מָה אָחַז יַעֲקֹב בַּעֲקֵבוֹ שֶׁל עֵשָׂו? מַה הוּא בִּקֵּשׁ לְהַרְוִיחַ מִכָּךְ? הֲלֹא אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה – כְּבָר לֹא נִתָּן הָיָה לְהָשִׁיב, שֶׁכֵּן עֵשָׂו יָצָא הָרִאשׁוֹן וְזָכָה בַּבְּכוֹרָה!

אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה:

כַּאֲשֶׁר יִסֵּד הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף שְׁלֹמֹה כַּהַנְמָן, הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז', אֶת יְשִׁיבָתוֹ הַמַּעֲטִירָה בָּעִיר פּוֹנוֹבִיז' שֶׁבְּלִיטָא – הִזְדַּמֵּן לוֹ לִרְכֹּשׁ מִבְנֶה עֲבוּר הַיְשִׁיבָה, בִּמְחִיר מְצִיאָה: שָׁוְיוֹ שֶׁל הַמִּבְנֶה הָיָה מֵאָה אֶלֶף רוּבָּלִים, וְאִלּוּ כָּעֵת – הוּא עָמַד לִמְכִירָה בַּחֲמִשִּׁים אֶלֶף בִּלְבַד!

אַךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁהָיָה זָקוּק לִמְזֻמָּנִים בִּדְחִיפוּת, וְלָכֵן הוֹזִיל אֶת הַמִּקָּח – הֶעֱמִיד מֵרֹאשׁ תְּנַאי בָּרוּר: הוּא דָּרַשׁ חֲמֵשֶׁת אַלְפֵי רוּבָּלִים בִּמְזֻמָּן, וְאֶת הַיִּתְרָה דָּרַשׁ לְקַבֵּל תּוֹךְ חֹדֶשׁ יָמִים. אִם לֹא יֻשְׁלַם הַסְּכוּם הֶחָסֵר עַד לַתַּאֲרִיךְ הַמְיֹעָד, בְּשָׁעָה תֵּשַׁע בַּבֹּקֶר – הִבְהִיר הַלָּה – הֲרֵי שֶׁהַמִּקָּח בָּטֵל וּמְבֻטָּל, וַחֲמֵשֶׁת אַלְפֵי הָרוּבָּלִים יְהַוּוּ פִּצּוּי וְלֹא יֻחְזְרוּ...

בְּלֵית בְּרֵרָה, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז' אֶת הַתְּנַאי, כִּי יָדַע שֶׁמְּדֻבָּר בְּהִזְדַּמְּנוּת פָּז שֶׁאֵין לְהַחְמִיצָהּ. הוּא סָמַךְ עַל כָּךְ שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יְסַיְּעוּ בְּיָדוֹ לְהַשִּׂיג אֶת הַסְּכוּם הַמָּלֵא, כַּאֲשֶׁר בְּכַוָּנָתוֹ לִשְׁקֹד עַל מְשִׂימַת גִּיּוּס הַכֶּסֶף בִּמְלֹא כֹּחוֹתָיו.

מִיָּד הֵחֵל הָרַב בִּמְלֶאכֶת גִּיּוּס הַכְּסָפִים, אוּלָם נִרְאֶה הָיָה כִּי מַעֲשֵׂה שָׂטָן מְחַבֵּל בְּמַאֲמַצָּיו: הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַחֹדֶשׁ הִגִּיעַ, וּבְיָדוֹ שֶׁל הָרַב לֹא הָיָה אֲפִלּוּ רוּבָּל אֶחָד... הַמַּצָּב נִרְאֶה חֲסַר סִכּוּי: כֵּיצַד נִתָּן לְהַשִּׂיג בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אַלְפֵי רוּבָּלִים, שֶׁאוֹתָם לֹא עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל הָרַב לְגַיֵּס בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ שָׁלֵם?

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, עָלָה הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז' אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל חוֹתְנוֹ, גַּאֲבַ"ד וִילְקוֹמִיר, וְהוּא הוֹכִיחוֹ נִמְרָצוֹת עַל שֶׁהִפְסִיד אֶת כַּסְפּוֹ בַּיָּדַיִם. "כֵּיצַד סִכַּנְתָּ חֲמֵשֶׁת אַלְפֵי רוּבָּלִים, וְקִבַּלְתָּ עַל עַצְמְךָ הִתְחַיְּבוּת שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ כֵּיצַד תּוּכַל לַעֲמֹד בָּהּ?" טָעַן הַחוֹתֵן. הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז' הָיָה מְדֻכְדָּךְ וַחֲסַר אוֹנִים, פָּנָה לִמְצֹא מִפְלָט בְּחֵיקָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מְשׂוֹשׂ חַיָּיו...

הַיְשֵׁר מִבֵּיתוֹ שֶׁל חוֹתְנוֹ – שָׂם הָרַב אֶת פְּעָמָיו אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. הוּא שָׁקַע בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְאָז סָגַר אֶת הַגְּמָרָא וְעָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ אֶל בֵּיתוֹ.

לְהַפְתָּעָתוֹ, הִמְתִּינוּ לוֹ בְּפֶתַח הַבַּיִת שְׁנֵי סוֹחֲרִים מֻכָּרִים, מֵהָאֲמִידִים שֶׁבָּעִיר. "כְּבָר שְׁעָתַיִם אָנוּ מְחַכִּים לִכְבוֹד הָרַב!" הֵם סִפְּרוּ, וְהוֹסִיפוּ: "אָנוּ עוֹמְדִים לְהִשְׁתַּדֵּךְ בֵּינֵינוּ, כַּאֲשֶׁר הֻסְכַּם עַל נְדוּנְיָה בְּסַךְ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אַלְפֵי רוּבָּלִים. אֶת סְכוּם הַנְּדוּנְיָה – אָנוּ מְבַקְשִׁים לְהַשְׁלִישׁ בְּיָדוֹ שֶׁל הָרַב, עַד לְמוֹעֵד הַחֲתֻנָּה!" הִבְהִירוּ.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, מִלְּאָה שִׂמְחָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָרַב, וְהוּא הֵשִׁיב לִשְׁנֵי הַסּוֹחֲרִים: "מוּכָן אֲנִי לְקַבֵּל אֶת הַסְּכוּם בְּשָׁלִישׁוּת, אוּלָם בִּתְנַאי שֶׁאוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים! אִם מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת הַתְּנַאי – מַה טּוֹב, וְאִם לֹא – חַפְּשׂוּ מִישֶׁהוּ אַחֵר לְהַשְׁלִישׁ בְּיָדוֹ אֶת כַּסְפְּכֶם!" הַסּוֹחֲרִים הִסְכִּימוּ לַתְּנַאי, הִתְבָּרְכוּ בְּבִרְכַּת 'מַזָּל טוֹב', וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם.

לַמָּחֳרָת, בְּשָׁעָה תֵּשַׁע בַּבֹּקֶר, הִתְיַצֵּב הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז' בְּפֶתַח בֵּיתוֹ שֶׁל הַמּוֹכֵר וּמָסַר לְיָדוֹ אֶת יִתְרַת הַתַּשְׁלוּם עֲבוּר הַבִּנְיָן, וְהוּא הָפַךְ לְקִנְיָנָהּ שֶׁל הַיְשִׁיבָה...

חָלְפוּ מִסְפַּר יָמִים, וְהַסּוֹחֲרִים שָׁבוּ וְהוֹפִיעוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב... בְּצַעַר הֵם סִפְּרוּ, כִּי הַשִּׁדּוּךְ הִתְבַּטֵּל, וְכָעֵת הֵם מְבַקְשִׁים לְקַבֵּל אֶת דְּמֵי הַנְּדוּנְיָה, שֶׁאוֹתָם הִשְׁלִישׁוּ בְּיָדוֹ שֶׁל הָרַב...

"תְּקַבְּלוּ אֶת כַּסְפְּכֶם!" הִבְהִיר הָרַב, "אַךְ כְּפִי שֶׁסִּכַּמְנוּ מֵרֹאשׁ, נִתְּנָה לִי הָרְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֶּסֶף לְמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים! הַסְּכוּם אֵינוֹ נִמְצָא כָּעֵת בִּרְשׁוּתִי, אוּלָם אִם תּוֹאִילוּ לָשׁוּב בְּעוֹד שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים - תְּקַבְּלוּ אֶת הַסְּכוּם הַמַּגִּיעַ לָכֶם, עַד לַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה!"

בְּמַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת הֶחֳדָשִׁים הַבָּאִים – עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל הָרַב לְגַיֵּס אֶת הַסְּכוּם הֶחָסֵר וּלְהָשִׁיב לַסּוֹחֲרִים אֶת כַּסְפָּם כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ. בְּדִיעֲבַד, הִתְבָּרֵר, כִּי כָּל הַשִּׁדּוּךְ לֹא נִבְרָא אֶלָּא כְּדֵי לְאַפְשֵׁר אֶת רְכִישַׁת מִבְנֵה הַקֶּבַע עֲבוּר הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה...

וְאָנוּ לוֹמְדִים, שֶׁכְּשֶׁהַדְּבָרִים נוֹגְעִים לְרוּחָנִיּוּת וְלַעֲבוֹדַת ה' – אֵין לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת. עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ וְלַחְתֹּר לִפְרֹץ קָדִימָה, גַּם אִם נִרְאֶה בְּעֵינֵי בָּשָׂר כִּי הַמִּלְחָמָה הִנָּהּ חַסְרַת סִכּוּי!

אִלּוּ הָיָה הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז' שׁוֹקֵל מֵרֹאשׁ אֶת הַסִּכּוּי שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַשִּׂיג אֶת הַכֶּסֶף, מוּל הַסִּכּוּן שֶׁהוּא נוֹטֵל עַל עַצְמוֹ – סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁהוּא לֹא הָיָה נִכְנָס לָעִסְקָה כְּלָל, וְהַבִּנְיָן לֹא הָיָה נִרְכָּשׁ לְטוֹבַת הַיְשִׁיבָה... אוּלָם דַּוְקָא מֵאַחַר שֶׁהוּא לֹא חִשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת, אֶלָּא יָצָא לַדֶּרֶךְ נֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים – הוּא זָכָה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת וְלִישׁוּעָה מִשָּׁמַיִם!

וְכָךְ, מְבָאֵר הָאַדְמוֹ"ר מִלֶּעלוֹב, נָהַג גַּם יַעֲקֹב אָבִינוּ... הוּא אָמְנָם יָדַע, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁבּוֹ עֵשָׂו יָצָא רִאשׁוֹן מִמְּעֵי אִמּוֹ – הַמִּלְחָמָה אֲבוּדָה, וְהוּא כְּבָר זָכָה בַּבְּכוֹרָה... אוּלָם מֵאַחַר שֶׁעַל הַפֶּרֶק עָמְדָה שְׁאֵלָה שֶׁרוּחָנִיּוּת תְּלוּיָה בָּהּ, יַעֲקֹב לֹא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹנוֹת וְלֹא שָׁקַל אֶת הַסִּכּוּיִים כְּלָל: הוּא עָשָׂה כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת, עַד לָרֶגַע הָאַחֲרוֹן, בְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב בַּנְּסִבּוֹת כְּלָל! לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם לִפְנֵי אָחִיו – הוּא כְּבָר לֹא הָיָה יָכוֹל, אַךְ לֶאֱחֹז בַּעֲקֵבוֹ וּלְעַכֵּב אוֹתוֹ מְעַט – הוּא יָכוֹל הָיָה גַּם יָכוֹל, וְאֶת זֹאת עָשָׂה!

וְאָכֵן, אָמְנָם עֵשָׂו זָכָה בַּבְּכוֹרָה מִלְּכַתְּחִלָּה, אוּלָם לְאַחַר זְמַן הִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר כָּךְ שֶׁמָּכַר עֵשָׂו אֶת בְּכוֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב... נִרְאֶה, כִּבְיָכוֹל, שֶׁאֵין קֶשֶׁר בֵּין הַמְּאֹרָעוֹת, אוּלָם לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וּנְחִישׁוּתוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת בַּבְּכוֹרָה – הִיא זוֹ שֶׁגָּרְמָה לְכָךְ שֶׁיִּזְכֶּה בָּהּ בֶּעָתִיד! (לְלַמֶּדְךָ)

	סוכות תשפ"ג
	אֶתְרוֹג שֶׁל אֶלֶף דּוֹלָר
	"וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (כה-כו) כְּפִי שֶׁאָנוּ מְבִינִים בְּפַשְׁטוּת, הַמַּאֲבָק בֵּין יַעֲקֹב לְעֵשָׂו נָסַב סְבִיב הַשְּׁאֵלָה מִי מֵהֶם יֵצֵא רִאשׁוֹן מִמְּעֵי אִמּוֹ. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר – עֵשָׂו יָצָא מֵהַמַּאֲבָק כְּשֶׁיָּדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה: הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵגִיחַ לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְזָכָה בַּבְּכוֹרָה! אִם כֵּן, לְשֵׁם מָה אָחַז יַעֲקֹב בַּעֲקֵבוֹ שֶׁל עֵשָׂו? מַה הוּא בִּקֵּשׁ לְהַרְוִיחַ מִכָּךְ? הֲלֹא אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה – כְּבָר לֹא נִתָּן הָיָה לְהָשִׁיב, שֶׁכֵּן עֵשָׂו יָצָא הָרִאשׁוֹן וְזָכָה בַּבְּכוֹרָה! אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: כַּאֲשֶׁר יִסֵּד הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף שְׁלֹמֹה כַּהַנְמָן, הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז', אֶת יְשִׁיבָתוֹ הַמַּעֲטִירָה בָּעִיר פּוֹנוֹבִיז' שֶׁבְּלִיטָא – הִזְדַּמֵּן לוֹ לִרְכֹּשׁ מִבְנֶה עֲבוּר הַיְשִׁיבָה, בִּמְחִיר מְצִיאָה: שָׁוְיוֹ שֶׁל הַמִּבְנֶה הָיָה מֵאָה אֶלֶף רוּבָּלִים, וְאִלּוּ כָּעֵת – הוּא עָמַד לִמְכִירָה בַּחֲמִשִּׁים אֶלֶף בִּלְבַד! אַךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁהָיָה זָקוּק לִמְזֻמָּנִים בִּדְחִיפוּת, וְלָכֵן הוֹזִיל אֶת הַמִּקָּח – הֶעֱמִיד מֵרֹאשׁ תְּנַאי בָּרוּר: הוּא דָּרַשׁ חֲמֵשֶׁת אַלְפֵי רוּבָּלִים בִּמְזֻמָּן, וְאֶת הַיִּתְרָה דָּרַשׁ לְקַבֵּל תּוֹךְ חֹדֶשׁ יָמִים. אִם לֹא יֻשְׁלַם הַסְּכוּם הֶחָסֵר עַד לַתַּאֲרִיךְ הַמְיֹעָד, בְּשָׁעָה תֵּשַׁע בַּבֹּקֶר – הִבְהִיר הַלָּה – הֲרֵי שֶׁהַמִּקָּח בָּטֵל וּמְבֻטָּל, וַחֲמֵשֶׁת אַלְפֵי הָרוּבָּלִים יְהַוּוּ פִּצּוּי וְלֹא יֻחְזְרוּ... בְּלֵית בְּרֵרָה, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז' אֶת הַתְּנַאי, כִּי יָדַע שֶׁמְּדֻבָּר בְּהִזְדַּמְּנוּת פָּז שֶׁאֵין לְהַחְמִיצָהּ. הוּא סָמַךְ עַל כָּךְ שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יְסַיְּעוּ בְּיָדוֹ לְהַשִּׂיג אֶת הַסְּכוּם הַמָּלֵא, כַּאֲשֶׁר בְּכַוָּנָתוֹ לִשְׁקֹד עַל מְשִׂימַת גִּיּוּס הַכֶּסֶף בִּמְלֹא כֹּחוֹתָיו. מִיָּד הֵחֵל הָרַב בִּמְלֶאכֶת גִּיּוּס הַכְּסָפִים, אוּלָם נִרְאֶה הָיָה כִּי מַעֲשֵׂה שָׂטָן מְחַבֵּל בְּמַאֲמַצָּיו: הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַחֹדֶשׁ הִגִּיעַ, וּבְיָדוֹ שֶׁל הָרַב לֹא הָיָה אֲפִלּוּ רוּבָּל אֶחָד... הַמַּצָּב נִרְאֶה חֲסַר סִכּוּי: כֵּיצַד נִתָּן לְהַשִּׂיג בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אַלְפֵי רוּבָּלִים, שֶׁאוֹתָם לֹא עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל הָרַב לְגַיֵּס בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ שָׁלֵם? בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, עָלָה הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז' אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל חוֹתְנוֹ, גַּאֲבַ"ד וִילְקוֹמִיר, וְהוּא הוֹכִיחוֹ נִמְרָצוֹת עַל שֶׁהִפְסִיד אֶת כַּסְפּוֹ בַּיָּדַיִם. "כֵּיצַד סִכַּנְתָּ חֲמֵשֶׁת אַלְפֵי רוּבָּלִים, וְקִבַּלְתָּ עַל עַצְמְךָ הִתְחַיְּבוּת שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ כֵּיצַד תּוּכַל לַעֲמֹד בָּהּ?" טָעַן הַחוֹתֵן. הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז' הָיָה מְדֻכְדָּךְ וַחֲסַר אוֹנִים, פָּנָה לִמְצֹא מִפְלָט בְּחֵיקָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מְשׂוֹשׂ חַיָּיו... הַיְשֵׁר מִבֵּיתוֹ שֶׁל חוֹתְנוֹ – שָׂם הָרַב אֶת פְּעָמָיו אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. הוּא שָׁקַע בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְאָז סָגַר אֶת הַגְּמָרָא וְעָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ אֶל בֵּיתוֹ. לְהַפְתָּעָתוֹ, הִמְתִּינוּ לוֹ בְּפֶתַח הַבַּיִת שְׁנֵי סוֹחֲרִים מֻכָּרִים, מֵהָאֲמִידִים שֶׁבָּעִיר. "כְּבָר שְׁעָתַיִם אָנוּ מְחַכִּים לִכְבוֹד הָרַב!" הֵם סִפְּרוּ, וְהוֹסִיפוּ: "אָנוּ עוֹמְדִים לְהִשְׁתַּדֵּךְ בֵּינֵינוּ, כַּאֲשֶׁר הֻסְכַּם עַל נְדוּנְיָה בְּסַךְ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אַלְפֵי רוּבָּלִים. אֶת סְכוּם הַנְּדוּנְיָה – אָנוּ מְבַקְשִׁים לְהַשְׁלִישׁ בְּיָדוֹ שֶׁל הָרַב, עַד לְמוֹעֵד הַחֲתֻנָּה!" הִבְהִירוּ. לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, מִלְּאָה שִׂמְחָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָרַב, וְהוּא הֵשִׁיב לִשְׁנֵי הַסּוֹחֲרִים: "מוּכָן אֲנִי לְקַבֵּל אֶת הַסְּכוּם בְּשָׁלִישׁוּת, אוּלָם בִּתְנַאי שֶׁאוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים! אִם מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת הַתְּנַאי – מַה טּוֹב, וְאִם לֹא – חַפְּשׂוּ מִישֶׁהוּ אַחֵר לְהַשְׁלִישׁ בְּיָדוֹ אֶת כַּסְפְּכֶם!" הַסּוֹחֲרִים הִסְכִּימוּ לַתְּנַאי, הִתְבָּרְכוּ בְּבִרְכַּת 'מַזָּל טוֹב', וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם. לַמָּחֳרָת, בְּשָׁעָה תֵּשַׁע בַּבֹּקֶר, הִתְיַצֵּב הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז' בְּפֶתַח בֵּיתוֹ שֶׁל הַמּוֹכֵר וּמָסַר לְיָדוֹ אֶת יִתְרַת הַתַּשְׁלוּם עֲבוּר הַבִּנְיָן, וְהוּא הָפַךְ לְקִנְיָנָהּ שֶׁל הַיְשִׁיבָה... חָלְפוּ מִסְפַּר יָמִים, וְהַסּוֹחֲרִים שָׁבוּ וְהוֹפִיעוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב... בְּצַעַר הֵם סִפְּרוּ, כִּי הַשִּׁדּוּךְ הִתְבַּטֵּל, וְכָעֵת הֵם מְבַקְשִׁים לְקַבֵּל אֶת דְּמֵי הַנְּדוּנְיָה, שֶׁאוֹתָם הִשְׁלִישׁוּ בְּיָדוֹ שֶׁל הָרַב... "תְּקַבְּלוּ אֶת כַּסְפְּכֶם!" הִבְהִיר הָרַב, "אַךְ כְּפִי שֶׁסִּכַּמְנוּ מֵרֹאשׁ, נִתְּנָה לִי הָרְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֶּסֶף לְמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים! הַסְּכוּם אֵינוֹ נִמְצָא כָּעֵת בִּרְשׁוּתִי, אוּלָם אִם תּוֹאִילוּ לָשׁוּב בְּעוֹד שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים - תְּקַבְּלוּ אֶת הַסְּכוּם הַמַּגִּיעַ לָכֶם, עַד לַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה!" בְּמַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת הֶחֳדָשִׁים הַבָּאִים – עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל הָרַב לְגַיֵּס אֶת הַסְּכוּם הֶחָסֵר וּלְהָשִׁיב לַסּוֹחֲרִים אֶת כַּסְפָּם כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ. בְּדִיעֲבַד, הִתְבָּרֵר, כִּי כָּל הַשִּׁדּוּךְ לֹא נִבְרָא אֶלָּא כְּדֵי לְאַפְשֵׁר אֶת רְכִישַׁת מִבְנֵה הַקֶּבַע עֲבוּר הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה... וְאָנוּ לוֹמְדִים, שֶׁכְּשֶׁהַדְּבָרִים נוֹגְעִים לְרוּחָנִיּוּת וְלַעֲבוֹדַת ה' – אֵין לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת. עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ וְלַחְתֹּר לִפְרֹץ קָדִימָה, גַּם אִם נִרְאֶה בְּעֵינֵי בָּשָׂר כִּי הַמִּלְחָמָה הִנָּהּ חַסְרַת סִכּוּי! אִלּוּ הָיָה הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז' שׁוֹקֵל מֵרֹאשׁ אֶת הַסִּכּוּי שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַשִּׂיג אֶת הַכֶּסֶף, מוּל הַסִּכּוּן שֶׁהוּא נוֹטֵל עַל עַצְמוֹ – סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁהוּא לֹא הָיָה נִכְנָס לָעִסְקָה כְּלָל, וְהַבִּנְיָן לֹא הָיָה נִרְכָּשׁ לְטוֹבַת הַיְשִׁיבָה... אוּלָם דַּוְקָא מֵאַחַר שֶׁהוּא לֹא חִשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת, אֶלָּא יָצָא לַדֶּרֶךְ נֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים – הוּא זָכָה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת וְלִישׁוּעָה מִשָּׁמַיִם! וְכָךְ, מְבָאֵר הָאַדְמוֹ"ר מִלֶּעלוֹב, נָהַג גַּם יַעֲקֹב אָבִינוּ... הוּא אָמְנָם יָדַע, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁבּוֹ עֵשָׂו יָצָא רִאשׁוֹן מִמְּעֵי אִמּוֹ – הַמִּלְחָמָה אֲבוּדָה, וְהוּא כְּבָר זָכָה בַּבְּכוֹרָה... אוּלָם מֵאַחַר שֶׁעַל הַפֶּרֶק עָמְדָה שְׁאֵלָה שֶׁרוּחָנִיּוּת תְּלוּיָה בָּהּ, יַעֲקֹב לֹא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹנוֹת וְלֹא שָׁקַל אֶת הַסִּכּוּיִים כְּלָל: הוּא עָשָׂה כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת, עַד לָרֶגַע הָאַחֲרוֹן, בְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב בַּנְּסִבּוֹת כְּלָל! לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם לִפְנֵי אָחִיו – הוּא כְּבָר לֹא הָיָה יָכוֹל, אַךְ לֶאֱחֹז בַּעֲקֵבוֹ וּלְעַכֵּב אוֹתוֹ מְעַט – הוּא יָכוֹל הָיָה גַּם יָכוֹל, וְאֶת זֹאת עָשָׂה! וְאָכֵן, אָמְנָם עֵשָׂו זָכָה בַּבְּכוֹרָה מִלְּכַתְּחִלָּה, אוּלָם לְאַחַר זְמַן הִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר כָּךְ שֶׁמָּכַר עֵשָׂו אֶת בְּכוֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב... נִרְאֶה, כִּבְיָכוֹל, שֶׁאֵין קֶשֶׁר בֵּין הַמְּאֹרָעוֹת, אוּלָם לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וּנְחִישׁוּתוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת בַּבְּכוֹרָה – הִיא זוֹ שֶׁגָּרְמָה לְכָךְ שֶׁיִּזְכֶּה בָּהּ בֶּעָתִיד! (לְלַמֶּדְךָ)