Otzarot-Article

"וְאָכַלְתָּ בָּשָׂר... כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" (יב-טו) הַמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת (ה-כ) אוֹמֶרֶת: "יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם". הַתַּנָּא רוֹצֶה לְלַמְּדֵנוּ לֶקַח מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים בַּבְּרִיאָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּנְהַג בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

שׁוֹאֵל הַ"מִּכְתַּב סוֹפֵר": מִדַּת הַזְּרִיזוּת הִיא מִדָּה חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל הָאָדָם לִנְהֹג בָּהּ בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְהִנֵּה מֵבִיא הַתַּנָּא דֻּגְמָה מִשְּׁנֵי בַּעֲלֵי חַיִּים, אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה לִשְׁנֵיהֶם יֵשׁ מִדָּה זֵהָה; הַנֶּשֶׁר תְּכוּנָתוֹ לָעוּף בִּמְהִירוּת, וְאִלּוּ הַצְּבִי רָץ בִּזְרִיזוּת. אִם כֵּן, לִשְׁנֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ תְּכוּנָה דּוֹמָה, וּלְשֵׁם מָה נִזְקָק הַתַּנָּא לְהָבִיא לְדֻגְמָה אֶת שְׁנֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר מִדָּתָם דּוֹמָה?

בְּרַם, שְׁתֵּי דְּרָכִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: יֵשׁ אָדָם הַמּוּכָן לְהַשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת ה' יוֹם וָלַיְלָה, בְּלִמּוּד תּוֹרָה וּבְקִיּוּם מִצְווֹת, אֲבָל כָּל כֻּלּוֹ שָׁקוּעַ בְּעַצְמוֹ. הוּא אֵינוֹ מִתְפַּנֶּה לְרֶגַע לְהִתְבּוֹנֵן מַה קּוֹרֶה עִם הַשָּׁכֵן, עִם הֶחָבֵר מִמּוּל, אוֹ עִם שְׁכֵנוֹ לַסַּפְסָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. הוּא אֵינוֹ מִתְעַנְיֵן בְּמַצָּבוֹ הַגַּשְׁמִי אוֹ הָרוּחָנִי שֶׁל זוּלָתוֹ, אֶלָּא רַק חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ. לְאָדָם זֶה חִסָּרוֹן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. הָאָדָם הַשָּׁלֵם הָאֲמִתִּי, מִצַּד אֶחָד עָמֵל הוּא תָּמִיד לְהִתְעַלּוֹת בַּתּוֹרָה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ יַחַד עִם זֹאת חוֹשֵׁב הוּא גַּם עַל הַשֵּׁנִי, אִכְפַּת לוֹ הַאִם גַּם הוּא מִתְקַדֵּם בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא...

יְסוֹד זֶה - מַמְשִׁיךְ בַּעַל הַ"מִּכְתַּב סוֹפֵר" - מָצִינוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת שְׁמוֹת), וְזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר: "תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כַּצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הַאַיָּלִים. מַאי טַעֲמָא? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הַאַיָּלִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, הוֹלֵךְ מְעַט, וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם תָּמִיד הוּא מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גּוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "אַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם".

כְּלוֹמַר, לַצְּבִי יֶשְׁנָהּ תְּכוּנָה מְיֻחֶדֶת – כְּשֶׁהוּא רָץ, כָּל כַּמָּה מֶטְרִים הוּא מַחֲזִיר פָּנָיו אָחוֹרָה לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה מֵאֲחוֹרָיו. וְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִמְצָא בִּשְׁמֵי מָרוֹם, כָּל הַזְּמַן הוּא מַבִּיט עָלֵינוּ וּמַשְׁגִּיחַ עַל מַעֲשֵׂינוּ.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים (ב-ט): "דּוֹמֶה דּוֹדִי לִצְבִי" – הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף שֶׁהוּא נִמְצָא בִּשְׁמֵי מָרוֹם, עִם זֹאת הוּא מִסְתַּכֵּל כָּל הָעֵת לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ כָּאן.

לְפִי זֶה - אוֹמֵר הַ"מִּכְתַּב סוֹפֵר" - כַּאֲשֶׁר בָּא הַתַּנָּא לְחַזֵּק אֶת הָאָדָם וְלוֹמַר לוֹ שֶׁעָלָיו לִלְמֹד מֵהַנֶּשֶׁר וּמֵהַצְּבִי, אֵין הוּא כּוֹפֵל אֶת דְּבָרָיו. מִצַּד אֶחָד עַל הָאָדָם לִהְיוֹת "קַל כַּנֶּשֶׁר", לְהִתְעַלּוֹת עוֹד וָעוֹד כְּלַפֵּי מָרוֹם. לְהִתְגַּדֵּל מִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה, מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה. עוֹד לִמּוּד תּוֹרָה, עוֹד קִיּוּם מִצְווֹת, עוֹד תִּקּוּן הַמִּדּוֹת. אַךְ לֹא דַּי בְּכָךְ, עָלָיו לִהְיוֹת גַּם "קַל כַּצְּבִי", לַעֲמֹד עִם שְׁתֵּי הָרַגְלַיִם עַל הַקַּרְקַע וּלְהִתְבּוֹנֵן - כְּמוֹ הַצְּבִי - כָּל הָעֵת לְאָחוֹר. לָדַעַת מַה מַּצָּבוֹ שֶׁל הֶחָבֵר, שֶׁל הַשָּׁכֵן, הַאִם הֵם זְקוּקִים לְעֶזְרָה בְּרוּחָנִיּוּת אוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת.

רַק בְּצֵרוּף שְׁתֵּי הַתְּכוּנוֹת הַלָּלוּ - נִתָּן לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת!

בָּזֶה נִרְאֶה, בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק: "וְאָכַלְתָּ בָּשָׂר... כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" - אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִפֵּק בְּיָדְךָ וּמִתְאַפְשֵׁר לְךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, תִּתְנַהֵג כַּצְּבִי, שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל וּמִתְבּוֹנֵן לַאֲחוֹרָיו, אַל תֹּאכַל לְבַד, אֶלָּא תַּחֲשֹׁב גַּם עַל הַזּוּלָת.

וּבַחֲשִׁיבָה עַל הַזּוּלָת יֵשׁ לִרְאוֹת מַה צָּרִיךְ לוֹ בֶּאֱמֶת וְהוּא לְתוֹעַלְתּוֹ, וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר לְתוֹעֶלֶת הַנּוֹתֵן בִּלְבַד. וּנְסַיֵּם בְּסִפּוּר שֶׁיַּמְחִישׁ אֶת הַדָּבָר.

שְׁלוֹשָׁה אַחִים נִפְגְּשׁוּ וְהִתְוַכְּחוּ בֵּינֵיהֶם מִי הֲכִי עוֹזֵר לְאִמָּם הַזְּקֵנָה. אָמַר הָרִאשׁוֹן: "אֲנִי בָּנִיתִי לָהּ אֲחֻזָּה עֲנָקִית כָּל כָּךְ, שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֶדֶר לְכָל יוֹם בַּשָּׁנָה".

אָמַר הַשֵּׁנִי: "אֲנִי קָנִיתִי לָהּ צִי שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת וְנֶהָגִים, כְּדֵי שֶׁיְּשָׁרְתוּ אוֹתָהּ בְּכָל עֵת".

אָמַר הַשְּׁלִישִׁי: "לִי אֵין כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף כְּמוֹ לָכֶם, וְלֹא הָיָה לִי מַה לִּקְנוֹת לָהּ עִם הַסְּכוּם הַדַּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי. אָז שָׁלַחְתִּי לָהּ מַטְבֵּעַ אֶחָד שֶׁל פֶּזוֹ אַרְגֶּנְטִינָאִי. זֶה הַכֶּסֶף הַיָּחִיד שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּתִי".

גִּחֵךְ הָאָח הַשֵּׁנִי: "תַּגִּיד לִי, אַתָּה לֹא קוֹרֵא עִתּוֹנֵי כַּלְכָּלָה? מָה אִמָּא תַּעֲשֶׂה עִם פֶּזוֹ? זֶה לֹא שָׁוֶה כִּמְעַט כְּלוּם הַיּוֹם".

גָּעַר בּוֹ הָאָח הָרִאשׁוֹן: "בֶּאֱמֶת, אָחִי, אֵיפֹה כִּבּוּד הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ?!"

כַּעֲבֹר זְמַן מָה הִגִּיעַ מִכְתָּב מֵהָאֵם: "תּוֹדָה לְכֻלְּכֶם עַל הַמַּתָּנוֹת, בָּנַי הָאֲהוּבִים.

בְּנִי בְּכוֹרִי - תּוֹדָה עַל הָאֲחֻזָּה שֶׁבָּנִיתָ לִי, אַךְ הִיא גְּדוֹלָה מִדַּי בַּעֲבוּרִי וְקָשֶׁה שֶׁלֹּא לְהַרְגִּישׁ בָּהּ בּוֹדֵדָה. בְּנִי הַשֵּׁנִי - תּוֹדָה עַל כָּל הַמְּכוֹנִיּוֹת, אַךְ גַּם אַחַת הָיְתָה מַסְפִּיקָה לַנְּסִיעָה הַשְּׁבוּעִית לְמֶרְכַּז הָעִיר.

וּבְנִי הַצָּעִיר - תּוֹדָה רַבָּה לְךָ! אֵיךְ זָכַרְתָּ מֶה חָסֵר לִי בְּאֹסֶף הַמַּטְבְּעוֹת הָאָהוּב שֶׁלִּי?"

לְעִתִּים אָנוּ מִתְפָּאֲרִים בְּכָךְ שֶׁאָנוּ מַעֲנִיקִים לָאַחֵר, אַךְ בְּפֹעַל אָנוּ מַעֲנִיקִים לָאַחֵר אֶת מַה שֶּׁאָנוּ רוֹצִים, וְלֹא אֶת מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ וְזָקוּק לוֹ... עָלֵינוּ לָדַעַת מָה הַזּוּלָת צָרִיךְ לְעַצְמוֹ בְּשׁוֹנֶה מִמֶּנִּי, וּלְסַפֵּק לוֹ אֶת מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ, וְלֹא אֶת מַה שֶּׁאֲנִי חָשׁ צֹרֶךְ לָתֵת וּלְהַעֲנִיק, לְפִי טִבְעִי. (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)

	וילך תשפ"ג
	הַנּוֹטֵל עֵצָה מֵחֲכָמִים – לְעוֹלָם אֵינוֹ נִכְשָׁל
	"וְאָכַלְתָּ בָּשָׂר... כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" (יב-טו) הַמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת (ה-כ) אוֹמֶרֶת: "יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם". הַתַּנָּא רוֹצֶה לְלַמְּדֵנוּ לֶקַח מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים בַּבְּרִיאָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּנְהַג בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שׁוֹאֵל הַ"מִּכְתַּב סוֹפֵר": מִדַּת הַזְּרִיזוּת הִיא מִדָּה חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל הָאָדָם לִנְהֹג בָּהּ בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְהִנֵּה מֵבִיא הַתַּנָּא דֻּגְמָה מִשְּׁנֵי בַּעֲלֵי חַיִּים, אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה לִשְׁנֵיהֶם יֵשׁ מִדָּה זֵהָה; הַנֶּשֶׁר תְּכוּנָתוֹ לָעוּף בִּמְהִירוּת, וְאִלּוּ הַצְּבִי רָץ בִּזְרִיזוּת. אִם כֵּן, לִשְׁנֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ תְּכוּנָה דּוֹמָה, וּלְשֵׁם מָה נִזְקָק הַתַּנָּא לְהָבִיא לְדֻגְמָה אֶת שְׁנֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר מִדָּתָם דּוֹמָה? בְּרַם, שְׁתֵּי דְּרָכִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: יֵשׁ אָדָם הַמּוּכָן לְהַשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת ה' יוֹם וָלַיְלָה, בְּלִמּוּד תּוֹרָה וּבְקִיּוּם מִצְווֹת, אֲבָל כָּל כֻּלּוֹ שָׁקוּעַ בְּעַצְמוֹ. הוּא אֵינוֹ מִתְפַּנֶּה לְרֶגַע לְהִתְבּוֹנֵן מַה קּוֹרֶה עִם הַשָּׁכֵן, עִם הֶחָבֵר מִמּוּל, אוֹ עִם שְׁכֵנוֹ לַסַּפְסָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. הוּא אֵינוֹ מִתְעַנְיֵן בְּמַצָּבוֹ הַגַּשְׁמִי אוֹ הָרוּחָנִי שֶׁל זוּלָתוֹ, אֶלָּא רַק חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ. לְאָדָם זֶה חִסָּרוֹן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. הָאָדָם הַשָּׁלֵם הָאֲמִתִּי, מִצַּד אֶחָד עָמֵל הוּא תָּמִיד לְהִתְעַלּוֹת בַּתּוֹרָה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ יַחַד עִם זֹאת חוֹשֵׁב הוּא גַּם עַל הַשֵּׁנִי, אִכְפַּת לוֹ הַאִם גַּם הוּא מִתְקַדֵּם בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא... יְסוֹד זֶה - מַמְשִׁיךְ בַּעַל הַ"מִּכְתַּב סוֹפֵר" - מָצִינוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת שְׁמוֹת), וְזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר: "תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כַּצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הַאַיָּלִים. מַאי טַעֲמָא? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הַאַיָּלִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, הוֹלֵךְ מְעַט, וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם תָּמִיד הוּא מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גּוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "אַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם". כְּלוֹמַר, לַצְּבִי יֶשְׁנָהּ תְּכוּנָה מְיֻחֶדֶת – כְּשֶׁהוּא רָץ, כָּל כַּמָּה מֶטְרִים הוּא מַחֲזִיר פָּנָיו אָחוֹרָה לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה מֵאֲחוֹרָיו. וְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִמְצָא בִּשְׁמֵי מָרוֹם, כָּל הַזְּמַן הוּא מַבִּיט עָלֵינוּ וּמַשְׁגִּיחַ עַל מַעֲשֵׂינוּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים (ב-ט): "דּוֹמֶה דּוֹדִי לִצְבִי" – הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף שֶׁהוּא נִמְצָא בִּשְׁמֵי מָרוֹם, עִם זֹאת הוּא מִסְתַּכֵּל כָּל הָעֵת לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ כָּאן. לְפִי זֶה - אוֹמֵר הַ"מִּכְתַּב סוֹפֵר" - כַּאֲשֶׁר בָּא הַתַּנָּא לְחַזֵּק אֶת הָאָדָם וְלוֹמַר לוֹ שֶׁעָלָיו לִלְמֹד מֵהַנֶּשֶׁר וּמֵהַצְּבִי, אֵין הוּא כּוֹפֵל אֶת דְּבָרָיו. מִצַּד אֶחָד עַל הָאָדָם לִהְיוֹת "קַל כַּנֶּשֶׁר", לְהִתְעַלּוֹת עוֹד וָעוֹד כְּלַפֵּי מָרוֹם. לְהִתְגַּדֵּל מִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה, מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה. עוֹד לִמּוּד תּוֹרָה, עוֹד קִיּוּם מִצְווֹת, עוֹד תִּקּוּן הַמִּדּוֹת. אַךְ לֹא דַּי בְּכָךְ, עָלָיו לִהְיוֹת גַּם "קַל כַּצְּבִי", לַעֲמֹד עִם שְׁתֵּי הָרַגְלַיִם עַל הַקַּרְקַע וּלְהִתְבּוֹנֵן - כְּמוֹ הַצְּבִי - כָּל הָעֵת לְאָחוֹר. לָדַעַת מַה מַּצָּבוֹ שֶׁל הֶחָבֵר, שֶׁל הַשָּׁכֵן, הַאִם הֵם זְקוּקִים לְעֶזְרָה בְּרוּחָנִיּוּת אוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת. רַק בְּצֵרוּף שְׁתֵּי הַתְּכוּנוֹת הַלָּלוּ - נִתָּן לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת! בָּזֶה נִרְאֶה, בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק: "וְאָכַלְתָּ בָּשָׂר... כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" - אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִפֵּק בְּיָדְךָ וּמִתְאַפְשֵׁר לְךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, תִּתְנַהֵג כַּצְּבִי, שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל וּמִתְבּוֹנֵן לַאֲחוֹרָיו, אַל תֹּאכַל לְבַד, אֶלָּא תַּחֲשֹׁב גַּם עַל הַזּוּלָת. וּבַחֲשִׁיבָה עַל הַזּוּלָת יֵשׁ לִרְאוֹת מַה צָּרִיךְ לוֹ בֶּאֱמֶת וְהוּא לְתוֹעַלְתּוֹ, וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר לְתוֹעֶלֶת הַנּוֹתֵן בִּלְבַד. וּנְסַיֵּם בְּסִפּוּר שֶׁיַּמְחִישׁ אֶת הַדָּבָר. שְׁלוֹשָׁה אַחִים נִפְגְּשׁוּ וְהִתְוַכְּחוּ בֵּינֵיהֶם מִי הֲכִי עוֹזֵר לְאִמָּם הַזְּקֵנָה. אָמַר הָרִאשׁוֹן: "אֲנִי בָּנִיתִי לָהּ אֲחֻזָּה עֲנָקִית כָּל כָּךְ, שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֶדֶר לְכָל יוֹם בַּשָּׁנָה". אָמַר הַשֵּׁנִי: "אֲנִי קָנִיתִי לָהּ צִי שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת וְנֶהָגִים, כְּדֵי שֶׁיְּשָׁרְתוּ אוֹתָהּ בְּכָל עֵת". אָמַר הַשְּׁלִישִׁי: "לִי אֵין כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף כְּמוֹ לָכֶם, וְלֹא הָיָה לִי מַה לִּקְנוֹת לָהּ עִם הַסְּכוּם הַדַּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי. אָז שָׁלַחְתִּי לָהּ מַטְבֵּעַ אֶחָד שֶׁל פֶּזוֹ אַרְגֶּנְטִינָאִי. זֶה הַכֶּסֶף הַיָּחִיד שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּתִי". גִּחֵךְ הָאָח הַשֵּׁנִי: "תַּגִּיד לִי, אַתָּה לֹא קוֹרֵא עִתּוֹנֵי כַּלְכָּלָה? מָה אִמָּא תַּעֲשֶׂה עִם פֶּזוֹ? זֶה לֹא שָׁוֶה כִּמְעַט כְּלוּם הַיּוֹם". גָּעַר בּוֹ הָאָח הָרִאשׁוֹן: "בֶּאֱמֶת, אָחִי, אֵיפֹה כִּבּוּד הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ?!" כַּעֲבֹר זְמַן מָה הִגִּיעַ מִכְתָּב מֵהָאֵם: "תּוֹדָה לְכֻלְּכֶם עַל הַמַּתָּנוֹת, בָּנַי הָאֲהוּבִים. בְּנִי בְּכוֹרִי - תּוֹדָה עַל הָאֲחֻזָּה שֶׁבָּנִיתָ לִי, אַךְ הִיא גְּדוֹלָה מִדַּי בַּעֲבוּרִי וְקָשֶׁה שֶׁלֹּא לְהַרְגִּישׁ בָּהּ בּוֹדֵדָה. בְּנִי הַשֵּׁנִי - תּוֹדָה עַל כָּל הַמְּכוֹנִיּוֹת, אַךְ גַּם אַחַת הָיְתָה מַסְפִּיקָה לַנְּסִיעָה הַשְּׁבוּעִית לְמֶרְכַּז הָעִיר. וּבְנִי הַצָּעִיר - תּוֹדָה רַבָּה לְךָ! אֵיךְ זָכַרְתָּ מֶה חָסֵר לִי בְּאֹסֶף הַמַּטְבְּעוֹת הָאָהוּב שֶׁלִּי?" לְעִתִּים אָנוּ מִתְפָּאֲרִים בְּכָךְ שֶׁאָנוּ מַעֲנִיקִים לָאַחֵר, אַךְ בְּפֹעַל אָנוּ מַעֲנִיקִים לָאַחֵר אֶת מַה שֶּׁאָנוּ רוֹצִים, וְלֹא אֶת מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ וְזָקוּק לוֹ... עָלֵינוּ לָדַעַת מָה הַזּוּלָת צָרִיךְ לְעַצְמוֹ בְּשׁוֹנֶה מִמֶּנִּי, וּלְסַפֵּק לוֹ אֶת מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ, וְלֹא אֶת מַה שֶּׁאֲנִי חָשׁ צֹרֶךְ לָתֵת וּלְהַעֲנִיק, לְפִי טִבְעִי. (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)