Otzarot-Article

"וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק" (כא-כד) נֵס גָּדוֹל קָרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּמַעַבְרֵי אַרְנוֹן. הָיָה זֶה גַּיְא, קַנְיוֹן בֵּין שְׁנֵי הָרִים נִשָּׂאִים, וּבָהֶם מְעָרוֹת וְצוּרִים. בְּתַחְתִּית הַגַּיְא זָרַם אֲפִיק נַחַל. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ אֲמוּרִים לַעֲבֹר בַּגַּיְא, וְהָאֶמוֹרִיִּים טָמְנוּ לָהֶם מַלְכֹּדֶת. הֵם הִסְתַּתְּרוּ בִּמְעָרוֹת וּבְצוּרִים שֶׁבְּצוּקֵי הַקַּנְיוֹן כְּדֵי לֶאֱרֹב לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכַלּוֹתָם בִּמְטַר חִצִּים. אֲבָל הָאָרוֹן וּבוֹ לוּחוֹת הַבְּרִית וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהָלַךְ לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יִשֵּׁר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. כָּךְ שֶׁקִּירוֹת הַקַּנְיוֹן דָּבְקוּ וְנִדְחֲסוּ, וְהָאֶמוֹרִיִּים נִכְבְּשׁוּ בָּהֶם וְנִמְחֲצוּ.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָל לֹא יָדְעוּ עַל הַנֵּס שֶׁאֵרַע, עַד שֶׁהֶהָרִים שָׁבוּ לְקַדְמוּתָם לְאַחַר מַעֲבָרָם, וְהַנַּחַל שָׁב לִזְרֹם בַּאֲפִיקוֹ, וּמֵימָיו הֶאְדִּימוּ מִדַּם הַצּוֹרְרִים (רָשִׁ"י כא-טו).

שְׁנֵי לְקָחִים לְסִפּוּר זֶה.

רֵאשִׁית: אֵין בַּעַל הַנֵּס מַכִּיר בְּנִסּוֹ. וְתָמִיד אָנוּ קוֹרְאִים בְּנִתּוּחִים וְתַחְקִירִים מְאֻחָרִים, מֵאֵילוּ צָרוֹת הִצִּילָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְנָכוֹן הַדָּבָר בַּמִּישׁוֹר הָאִישִׁי כְּבַתְּחוּם הַצִּבּוּרִי: אֵין לָנוּ שֶׁמֶץ מֻשָּׂג מֵאֵילּוּ אֲסוֹנוֹת מַצִּילֵנוּ הַבּוֹרֵא בְּכָל עֵת, בְּעִנְיְנֵי הַבְּרִיאוּת, הַפַּרְנָסָה, הַמִּשְׁפָּחָה וְהַחֶבְרָה!

וְהַלֶּקַח הַשֵּׁנִי: שֶׁהַהַצָּלָה הִיא בִּזְכוּת אֲרוֹן ה'! בִּזְכוּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבִזְכוּת לוֹמְדֶיהָ!

הַיּוֹצֵא מִכָּל זֶה שֶׁאֵין לָנוּ לִדְאֹג כְּלָל וּכְלָל. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ נוֹשֵׂא אוֹתָנוּ תָּמִיד עַל כַּפַּיִם, וְזֹאת בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים. וּנְסַיֵּם בְּסִפּוּר נֶחְמָד לְהַמְחָשָׁה.

בְּמַהֲלַךְ אַחַת מִטִּיסוֹת הָעֲסָקִים, הֻפְתַּע אִישׁ עֲסָקִים אֶחָד לִרְאוֹת לְיָדוֹ בַּמָּטוֹס יַלְדָּה בַּת שְׁמוֹנֶה לְלֹא מְלַוֶּה. הוּא הִתְפַּעֵל מֵהִתְנַהֲגוּתָהּ הַבּוֹגֶרֶת וְהָרְגוּעָה לְאֹרֶךְ הַשָּׁעוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁל הַטִּיסָה, וּמֵהָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הֶעֱסִיקָה אֶת עַצְמָהּ בְּמַהֲלַךְ הַטִּיסָה בְּצִיּוּר וּבִצְבִיעָה לַהֲנָאָתָהּ.

פִּתְאוֹם נִקְלַע הַמָּטוֹס לְ"כִיסֵי אֲוִיר", וְהַקַּבַּרְנִיט הוֹדִיעַ שֶׁחַיָּבִים לָשֶׁבֶת וּלְהַדֵּק חֲגוֹרוֹת בְּטִיחוּת. בְּמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁעָה נִמְשְׁכוּ מְעַרְבּוֹלוֹת הָאֲוִיר, כְּשֶׁהַמָּטוֹס "נוֹפֵל" וּמִטַּלְטֵל. אֲנָשִׁים צָעֲקוּ וּבָכוּ, חֶלְקָם הִתְפַּלְּלוּ, וַאֲפִלּוּ אִישׁ הָעֲסָקִים יָשַׁב רוֹעֵד מִפַּחַד, הֶחֱזִיק בְּיָדִיּוֹת הַמּוֹשָׁב וְהִתְפַּלֵּל שֶׁהַסִּיּוּט יִגָּמֵר.

וְהַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה? לְהַפְתָּעָתוֹ גִּלָּה, שֶׁהִיא עֲדַיִן יוֹשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט בִּמְקוֹמָהּ! אֶת חוֹבֶרֶת הַצְּבִיעָה הִנִּיחָה בְּכִיס הַמּוֹשָׁב, יָשְׁבָה נִנּוֹחָה וְלֹא נִרְאֲתָה מֻדְאֶגֶת.

כְּשֶׁהַכֹּל נִרְגַּע, הוּא פָּנָה לִשְׁכֶנְתּוֹ הַצְּעִירָה וְהֶחְמִיא לָהּ: "אַתְּ גִּבּוֹרָה! אֵיךְ יָכֹלְתְּ לִשְׁמֹר עַל קֹר רוּחַ וְרֹגַע? בִּפְרָט שֶׁאַתְּ כָּאן לְבַד!"

הַיַּלְדָּה חִיְּכָה בְּבַיְשָׁנוּת וְעָנְתָה: "הַטַּיָּס הוּא אַבָּא שֶׁלִּי. הוּא הַטַּיָּס הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, וְהוּא לוֹקֵחַ אוֹתִי הַבַּיְתָה"...

כְּשֶׁיֶּלֶד קָטָן יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בַּיָּדַיִם שֶׁל אַבָּא, הוּא מַרְגִּישׁ בָּטוּחַ. כְּשֶׁיְּהוּדִי זוֹכֵר מִי נוֹשֵׂא אוֹתוֹ עַל כַּפָּיו, הַאִם יֵשׁ עֲדַיִן מָקוֹם לִדְאָגָה? (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	וילך תשפ"ג
	הֶסְתֵּר פָּנִים
	"וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק" (כא-כד) נֵס גָּדוֹל קָרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּמַעַבְרֵי אַרְנוֹן. הָיָה זֶה גַּיְא, קַנְיוֹן בֵּין שְׁנֵי הָרִים נִשָּׂאִים, וּבָהֶם מְעָרוֹת וְצוּרִים. בְּתַחְתִּית הַגַּיְא זָרַם אֲפִיק נַחַל. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ אֲמוּרִים לַעֲבֹר בַּגַּיְא, וְהָאֶמוֹרִיִּים טָמְנוּ לָהֶם מַלְכֹּדֶת. הֵם הִסְתַּתְּרוּ בִּמְעָרוֹת וּבְצוּרִים שֶׁבְּצוּקֵי הַקַּנְיוֹן כְּדֵי לֶאֱרֹב לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכַלּוֹתָם בִּמְטַר חִצִּים. אֲבָל הָאָרוֹן וּבוֹ לוּחוֹת הַבְּרִית וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהָלַךְ לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יִשֵּׁר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. כָּךְ שֶׁקִּירוֹת הַקַּנְיוֹן דָּבְקוּ וְנִדְחֲסוּ, וְהָאֶמוֹרִיִּים נִכְבְּשׁוּ בָּהֶם וְנִמְחֲצוּ. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָל לֹא יָדְעוּ עַל הַנֵּס שֶׁאֵרַע, עַד שֶׁהֶהָרִים שָׁבוּ לְקַדְמוּתָם לְאַחַר מַעֲבָרָם, וְהַנַּחַל שָׁב לִזְרֹם בַּאֲפִיקוֹ, וּמֵימָיו הֶאְדִּימוּ מִדַּם הַצּוֹרְרִים (רָשִׁ"י כא-טו). שְׁנֵי לְקָחִים לְסִפּוּר זֶה. רֵאשִׁית: אֵין בַּעַל הַנֵּס מַכִּיר בְּנִסּוֹ. וְתָמִיד אָנוּ קוֹרְאִים בְּנִתּוּחִים וְתַחְקִירִים מְאֻחָרִים, מֵאֵילוּ צָרוֹת הִצִּילָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְנָכוֹן הַדָּבָר בַּמִּישׁוֹר הָאִישִׁי כְּבַתְּחוּם הַצִּבּוּרִי: אֵין לָנוּ שֶׁמֶץ מֻשָּׂג מֵאֵילּוּ אֲסוֹנוֹת מַצִּילֵנוּ הַבּוֹרֵא בְּכָל עֵת, בְּעִנְיְנֵי הַבְּרִיאוּת, הַפַּרְנָסָה, הַמִּשְׁפָּחָה וְהַחֶבְרָה! וְהַלֶּקַח הַשֵּׁנִי: שֶׁהַהַצָּלָה הִיא בִּזְכוּת אֲרוֹן ה'! בִּזְכוּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבִזְכוּת לוֹמְדֶיהָ! הַיּוֹצֵא מִכָּל זֶה שֶׁאֵין לָנוּ לִדְאֹג כְּלָל וּכְלָל. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ נוֹשֵׂא אוֹתָנוּ תָּמִיד עַל כַּפַּיִם, וְזֹאת בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים. וּנְסַיֵּם בְּסִפּוּר נֶחְמָד לְהַמְחָשָׁה. בְּמַהֲלַךְ אַחַת מִטִּיסוֹת הָעֲסָקִים, הֻפְתַּע אִישׁ עֲסָקִים אֶחָד לִרְאוֹת לְיָדוֹ בַּמָּטוֹס יַלְדָּה בַּת שְׁמוֹנֶה לְלֹא מְלַוֶּה. הוּא הִתְפַּעֵל מֵהִתְנַהֲגוּתָהּ הַבּוֹגֶרֶת וְהָרְגוּעָה לְאֹרֶךְ הַשָּׁעוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁל הַטִּיסָה, וּמֵהָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הֶעֱסִיקָה אֶת עַצְמָהּ בְּמַהֲלַךְ הַטִּיסָה בְּצִיּוּר וּבִצְבִיעָה לַהֲנָאָתָהּ. פִּתְאוֹם נִקְלַע הַמָּטוֹס לְ"כִיסֵי אֲוִיר", וְהַקַּבַּרְנִיט הוֹדִיעַ שֶׁחַיָּבִים לָשֶׁבֶת וּלְהַדֵּק חֲגוֹרוֹת בְּטִיחוּת. בְּמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁעָה נִמְשְׁכוּ מְעַרְבּוֹלוֹת הָאֲוִיר, כְּשֶׁהַמָּטוֹס "נוֹפֵל" וּמִטַּלְטֵל. אֲנָשִׁים צָעֲקוּ וּבָכוּ, חֶלְקָם הִתְפַּלְּלוּ, וַאֲפִלּוּ אִישׁ הָעֲסָקִים יָשַׁב רוֹעֵד מִפַּחַד, הֶחֱזִיק בְּיָדִיּוֹת הַמּוֹשָׁב וְהִתְפַּלֵּל שֶׁהַסִּיּוּט יִגָּמֵר. וְהַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה? לְהַפְתָּעָתוֹ גִּלָּה, שֶׁהִיא עֲדַיִן יוֹשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט בִּמְקוֹמָהּ! אֶת חוֹבֶרֶת הַצְּבִיעָה הִנִּיחָה בְּכִיס הַמּוֹשָׁב, יָשְׁבָה נִנּוֹחָה וְלֹא נִרְאֲתָה מֻדְאֶגֶת. כְּשֶׁהַכֹּל נִרְגַּע, הוּא פָּנָה לִשְׁכֶנְתּוֹ הַצְּעִירָה וְהֶחְמִיא לָהּ: "אַתְּ גִּבּוֹרָה! אֵיךְ יָכֹלְתְּ לִשְׁמֹר עַל קֹר רוּחַ וְרֹגַע? בִּפְרָט שֶׁאַתְּ כָּאן לְבַד!" הַיַּלְדָּה חִיְּכָה בְּבַיְשָׁנוּת וְעָנְתָה: "הַטַּיָּס הוּא אַבָּא שֶׁלִּי. הוּא הַטַּיָּס הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, וְהוּא לוֹקֵחַ אוֹתִי הַבַּיְתָה"... כְּשֶׁיֶּלֶד קָטָן יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בַּיָּדַיִם שֶׁל אַבָּא, הוּא מַרְגִּישׁ בָּטוּחַ. כְּשֶׁיְּהוּדִי זוֹכֵר מִי נוֹשֵׂא אוֹתוֹ עַל כַּפָּיו, הַאִם יֵשׁ עֲדַיִן מָקוֹם לִדְאָגָה? (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)