Otzarot-Article

"כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" (כג-כג) לְעִתִּים מַקִּיפִים אֶת הָאָדָם בְּעָיוֹת וְיִסּוּרִים מִכָּל עֵבֶר עַד שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת עִם עַצְמוֹ. הָעֵצָה הַיְעוּצָה לְכָל יְהוּדִי הִיא לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב-ד). עַל אֵלֶּה שֶׁבּוֹעֲטִים בַּיִּסּוּרִים וְשׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת שֶׁאֵינָן בַּמָּקוֹם, הֵבִיא רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל, אֶת הַמָּשָׁל הַבָּא:

הַמִּשְׁטָרָה תָּפְסָה חָשׁוּד וְאָסְרָה אוֹתוֹ בַּאֲזִקִּים. כְּשֶׁהוֹבִילוּ אוֹתוֹ לְתָא הַמַּעֲצָר, הוּא נִסָּה כָּל הָעֵת לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהָאֲזִקִּים, אַךְ כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ. כַּבְלֵי הָאֲזִקִּים רַק פָּצְעוּ אֶת יָדָיו, וּבְשָׂרוֹ שָׁתַת דָּם.

הַיִּסּוּרִים הַנּוֹחֲתִים עַל הָאָדָם הֵם כַּאֲזִקִּים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ שָׂם עָלָיו. וְכִי אִם אָדָם יִתְלוֹנֵן אוֹ יִתְרַגֵּז הַיִּסּוּרִים, הֵם יֵרְדוּ מֵעָלָיו?

בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! הַהֶפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן! אִם יְקַבְּלֵם בֶּאֱמוּנָה, ה' יִתְבָּרַךְ יְסִירֵם מִמֶּנּוּ, כִּי כָּךְ הוּא הוֹכִיחַ שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן.

בַּעַל הַ"יִּיטַב לֵב" זַצַ"ל, דָּרַשׁ אֶת הַפָּסוּק: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" - כֵּיצַד הַ"נַּחַשׁ וְהַקֶּסֶם" לֹא שׁוֹלְטִים עַל יִשְׂרָאֵל?

"כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב", מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם תּוֹלִים אֶת מַה שֶּׁקּוֹרֶה לָהֶם בְּסִבּוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, אֶלָּא רַק בְּבוֹרֵא עוֹלָם. לֹא בְּ"נַחַשׁ" וְלֹא בְּ"קֶסֶם", לֹא בַּשָּׁכֵן וְלֹא בָּאִשָּׁה, לֹא בָּרוֹפֵא וְלֹא בִּמְנַהֵל הָעֲבוֹדָה... וְכַאֲשֶׁר יְבַזֶּה אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ, לֹא יֹאמַר לְאָחִיו: "תִּרְאֶה מֶה עָשָׂה לִי פְּלוֹנִי", אֶלָּא יִזְכֹּר שֶׁהַכֹּל רַק מֵאֵת ה' – "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ-ל".

הָעִקָּר הוּא שֶׁאָדָם לֹא יְאַבֵּד מִשַּׁלְוַת נַפְשׁוֹ בְּבוֹא אֵלָיו צָרָתוֹ, אֶלָּא רַק יִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל הַ"נְּתִיבוֹת שָׁלוֹם": הָמָן הָרָשָׁע רָצָה "לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם" (אסתר ט-כד). כֵּיצַד רָצָה לְאַבְּדָם? עַל יְדֵי "לְהֻמָּם" - בַּתְּחִלָּה יוֹצִיא אוֹתָם מִשַּׁלְוָתָם לִמְהוּמָה, עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְיֻשָּׁבִים בְּדַעְתָּם, וְאָז יוּכַל, חָלִילָה, לְכַלּוֹת אֶת עַם יִשְׂרָאֵל.

זֶה מַה שֶּׁקָּרָה לְבָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב שֶׁפָּחַד מִיִּשְׂרָאֵל: "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה".

בָּלָק חָשַׁשׁ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְכַּוְּנִים לִכְבֹּשׁ אֶת מְדִינָתוֹ וְלֶאֱכֹל לוֹ אֶת כָּל הָאֹכֶל שֶׁבְּאַרְצוֹ. אֲבָל כָּל הַחֲשָׁשׁוֹת וְהַפְּחָדִים הַלָּלוּ הָיוּ רַק פְּרִי דִּמְיוֹנוֹ הַמֻּפְרָךְ, שֶׁכֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָל לֹא הִתְכַּוְּנוּ לְהִלָּחֵם עִמּוֹ...

מַגִּיד הַמֵּישָׁרִים, הַצַּדִּיק רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִימֶלֶךְ בִּידֶרְמַן, הֵבִיא עַל כָּךְ מַעֲשֶׂה:

הָרַב שָׁמַע יְהוּדִי בּוֹכֶה בְּקוֹל גָּדוֹל עַל שֶׁאִבֵּד שַׂקִּית עִם סְכוּם נִכְבָּד שֶׁל כֶּסֶף. פָּנָה הָרַב לַשּׁוּק, לָקַח שַׂקִּית בְּצֶבַע שֶׁאוֹתוֹ אָדָם תֵּאֵר, הִנִּיחַ בּוֹ סְכוּם כֶּסֶף הַזֵּהֶה לְמַה שֶּׁאִבֵּד הָאִישׁ, וְנָתַן אוֹתוֹ לְאוֹתוֹ יְהוּדִי, כְּאִלּוּ שֶׁמָּצָא אֶת אֲבֵדָתוֹ.

עֵינָיו שֶׁל הַיְּהוּדִי אוֹרוּ, וְהוּא הוֹדָה לָרַב מִקֶּרֶב לֵב עַל הַחְזָרַת הָאֲבֵדָה.

לְאַחַר שֶׁהַיְּהוּדִי הִתְחִיל לְסַדֵּר אֶת חֲפָצָיו, הוּא מָצָא אֶת הַשַּׂקִּית שֶׁאִבֵּד עִם הַכֶּסֶף, וְהֵבִין שֶׁהָרַב לֹא עָשָׂה עִמּוֹ הֲשָׁבַת אֲבֵדָה, אֶלָּא גְּמִילוּת חֲסָדִים... מִיָּד פָּנָה אֶל הָרַב וְהֵשִׁיב לוֹ אֶת הַכֶּסֶף שֶׁנָּתַן לוֹ.

אָמַר לוֹ הָרַב: "דַּע לְךָ, יְדִידִי, שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁתִּמְצָא אֶת כַּסְפְּךָ בָּרֶגַע שֶׁאֶתֵּן לְךָ אֶת אֲשֶׁר אָבַד לְךָ! כִּי כַּאֲשֶׁר אָדָם אֵינוֹ חָשׁ יִשּׁוּב הַדַּעַת, הוּא מְגַשֵּׁשׁ כְּעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא יָכוֹל לִמְצֹא מְאוּמָה, גַּם אִם הָאֲבֵדָה תִּהְיֶה לְנֶגֶד עֵינָיו".

לָכֵן אִם בָּאוֹת עַל אָדָם בְּעָיוֹת וְצָרוֹת, אַל יִפֹּל בְּרוּחוֹ וְאַל יְאַבֵּד אֶת צְלִילוּת דַּעְתּוֹ, כִּי אָז יִהְיֶה לוֹ קָשֶׁה לָצֵאת מִמַּצָּבוֹ וְיִתְקַשֶּׁה לִרְאוֹת אֶת יַד ה', שֶׁהֲרֵי מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת. וְזֶה יִתָּכֵן רַק אִם יִקְרָא בְּסִפְרֵי מוּסָר וְיִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּבְבִטָּחוֹן בְּצוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ.

עַל כָּךְ הֵבִיא מְזַכֶּה הָרַבִּים, הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב מֵאִיר שֶׁכְטֵר זַצַ"ל, יְדִיעָה מַדְהִימָה מִפִּלְאֵי הַבְּרִיאָה:

בַּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת יֵשׁ מִין עוֹף הַשּׁוֹכֵן עַל אִילָן גָּבוֹהַּ. כַּאֲשֶׁר הַנָּחָשׁ רוֹצֶה לְטָרְפוֹ, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִתְפַּתֵּל עַל גֶּזַע הָעֵץ הָאָרֹךְ, הָעוֹף יַסְפִּיק לִבְרֹחַ. מָה עוֹשֶׂה הַנָּחָשׁ הָעַרְמוּמִי?

הַנָּחָשׁ יוֹשֵׁב בְּתַחְתִּית הָעֵץ וּפוֹעֵר אֶת פִּיו כְּאִלּוּ בָּא לְטָרְפוֹ, וּמְלַחְשֵׁש לְחִישׁוֹת מַפְחִידוֹת וְנוֹעֵץ אֶת עֵינָיו בְּאוֹתוֹ עוֹף. זֶה נִבְעָת עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ, וּבִמְקוֹם לִבְרֹחַ וְלָעוּף - הוּא נִכְנָס לְבֶהָלָה וּמְדַמְיֵן שֶׁבְּעוֹד רֶגַע הוּא נִכְנַס אֶל פִּיו הָאַרְסִי שֶׁל הַנָּחָשׁ הָאַכְזָרִי. מִתּוֹךְ חֹסֶר אוֹנִים הוּא מַשְׁפִּיל אֶת רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי מַטָּה, עַד שֶׁנּוֹפֵל אַרְצָה, וְאָז הַנָּחָשׁ בּוֹלְעוֹ חַי בְּעוֹדוֹ קָפוּא עַל מְקוֹמוֹ כִּפְרִי בָּשֵׁל... וְזֶה הַמָּשָׁל עַל יְהוּדִי שֶׁמְּפַחֵד מִבְּנֵי אָדָם אוֹ מֵהֶעָתִיד, הוּא אֵינוֹ בּוֹטֵחַ בְּאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַד שֶׁמִּתְיָאֵשׁ וְקוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ, לֹא מִתְפַּלֵּל לִישׁוּעָתוֹ וְלֹא עוֹשֶׂה דָּבָר עַד שֶׁבֶּאֱמֶת אֲשֶׁר יָגוֹר בָּא לוֹ.

עָלֵינוּ לִזְכֹּר כִּי בְּנֵי מֶלֶךְ אֲנַחְנוּ! לֹא לְפַחֵד מִשּׁוּם דָּבָר! לְהִתְקָרֵב אֶל בּוֹרֵא הָעוֹלָמִים בִּתְפִלָּה, וְכָךְ נוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל קֹשִׁי וּמַכְאוֹב! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	ראש השנה תשפ"ג
	הַמַּחֲשָׁבָה וְהַנִּגּוּן
	"כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" (כג-כג) לְעִתִּים מַקִּיפִים אֶת הָאָדָם בְּעָיוֹת וְיִסּוּרִים מִכָּל עֵבֶר עַד שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת עִם עַצְמוֹ. הָעֵצָה הַיְעוּצָה לְכָל יְהוּדִי הִיא לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב-ד). עַל אֵלֶּה שֶׁבּוֹעֲטִים בַּיִּסּוּרִים וְשׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת שֶׁאֵינָן בַּמָּקוֹם, הֵבִיא רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל, אֶת הַמָּשָׁל הַבָּא: הַמִּשְׁטָרָה תָּפְסָה חָשׁוּד וְאָסְרָה אוֹתוֹ בַּאֲזִקִּים. כְּשֶׁהוֹבִילוּ אוֹתוֹ לְתָא הַמַּעֲצָר, הוּא נִסָּה כָּל הָעֵת לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהָאֲזִקִּים, אַךְ כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ. כַּבְלֵי הָאֲזִקִּים רַק פָּצְעוּ אֶת יָדָיו, וּבְשָׂרוֹ שָׁתַת דָּם. הַיִּסּוּרִים הַנּוֹחֲתִים עַל הָאָדָם הֵם כַּאֲזִקִּים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ שָׂם עָלָיו. וְכִי אִם אָדָם יִתְלוֹנֵן אוֹ יִתְרַגֵּז הַיִּסּוּרִים, הֵם יֵרְדוּ מֵעָלָיו? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! הַהֶפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן! אִם יְקַבְּלֵם בֶּאֱמוּנָה, ה' יִתְבָּרַךְ יְסִירֵם מִמֶּנּוּ, כִּי כָּךְ הוּא הוֹכִיחַ שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן. בַּעַל הַ"יִּיטַב לֵב" זַצַ"ל, דָּרַשׁ אֶת הַפָּסוּק: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" - כֵּיצַד הַ"נַּחַשׁ וְהַקֶּסֶם" לֹא שׁוֹלְטִים עַל יִשְׂרָאֵל? "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב", מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם תּוֹלִים אֶת מַה שֶּׁקּוֹרֶה לָהֶם בְּסִבּוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, אֶלָּא רַק בְּבוֹרֵא עוֹלָם. לֹא בְּ"נַחַשׁ" וְלֹא בְּ"קֶסֶם", לֹא בַּשָּׁכֵן וְלֹא בָּאִשָּׁה, לֹא בָּרוֹפֵא וְלֹא בִּמְנַהֵל הָעֲבוֹדָה... וְכַאֲשֶׁר יְבַזֶּה אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ, לֹא יֹאמַר לְאָחִיו: "תִּרְאֶה מֶה עָשָׂה לִי פְּלוֹנִי", אֶלָּא יִזְכֹּר שֶׁהַכֹּל רַק מֵאֵת ה' – "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ-ל". הָעִקָּר הוּא שֶׁאָדָם לֹא יְאַבֵּד מִשַּׁלְוַת נַפְשׁוֹ בְּבוֹא אֵלָיו צָרָתוֹ, אֶלָּא רַק יִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל הַ"נְּתִיבוֹת שָׁלוֹם": הָמָן הָרָשָׁע רָצָה "לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם" (אסתר ט-כד). כֵּיצַד רָצָה לְאַבְּדָם? עַל יְדֵי "לְהֻמָּם" - בַּתְּחִלָּה יוֹצִיא אוֹתָם מִשַּׁלְוָתָם לִמְהוּמָה, עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְיֻשָּׁבִים בְּדַעְתָּם, וְאָז יוּכַל, חָלִילָה, לְכַלּוֹת אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. זֶה מַה שֶּׁקָּרָה לְבָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב שֶׁפָּחַד מִיִּשְׂרָאֵל: "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה". בָּלָק חָשַׁשׁ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְכַּוְּנִים לִכְבֹּשׁ אֶת מְדִינָתוֹ וְלֶאֱכֹל לוֹ אֶת כָּל הָאֹכֶל שֶׁבְּאַרְצוֹ. אֲבָל כָּל הַחֲשָׁשׁוֹת וְהַפְּחָדִים הַלָּלוּ הָיוּ רַק פְּרִי דִּמְיוֹנוֹ הַמֻּפְרָךְ, שֶׁכֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָל לֹא הִתְכַּוְּנוּ לְהִלָּחֵם עִמּוֹ... מַגִּיד הַמֵּישָׁרִים, הַצַּדִּיק רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִימֶלֶךְ בִּידֶרְמַן, הֵבִיא עַל כָּךְ מַעֲשֶׂה: הָרַב שָׁמַע יְהוּדִי בּוֹכֶה בְּקוֹל גָּדוֹל עַל שֶׁאִבֵּד שַׂקִּית עִם סְכוּם נִכְבָּד שֶׁל כֶּסֶף. פָּנָה הָרַב לַשּׁוּק, לָקַח שַׂקִּית בְּצֶבַע שֶׁאוֹתוֹ אָדָם תֵּאֵר, הִנִּיחַ בּוֹ סְכוּם כֶּסֶף הַזֵּהֶה לְמַה שֶּׁאִבֵּד הָאִישׁ, וְנָתַן אוֹתוֹ לְאוֹתוֹ יְהוּדִי, כְּאִלּוּ שֶׁמָּצָא אֶת אֲבֵדָתוֹ. עֵינָיו שֶׁל הַיְּהוּדִי אוֹרוּ, וְהוּא הוֹדָה לָרַב מִקֶּרֶב לֵב עַל הַחְזָרַת הָאֲבֵדָה. לְאַחַר שֶׁהַיְּהוּדִי הִתְחִיל לְסַדֵּר אֶת חֲפָצָיו, הוּא מָצָא אֶת הַשַּׂקִּית שֶׁאִבֵּד עִם הַכֶּסֶף, וְהֵבִין שֶׁהָרַב לֹא עָשָׂה עִמּוֹ הֲשָׁבַת אֲבֵדָה, אֶלָּא גְּמִילוּת חֲסָדִים... מִיָּד פָּנָה אֶל הָרַב וְהֵשִׁיב לוֹ אֶת הַכֶּסֶף שֶׁנָּתַן לוֹ. אָמַר לוֹ הָרַב: "דַּע לְךָ, יְדִידִי, שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁתִּמְצָא אֶת כַּסְפְּךָ בָּרֶגַע שֶׁאֶתֵּן לְךָ אֶת אֲשֶׁר אָבַד לְךָ! כִּי כַּאֲשֶׁר אָדָם אֵינוֹ חָשׁ יִשּׁוּב הַדַּעַת, הוּא מְגַשֵּׁשׁ כְּעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא יָכוֹל לִמְצֹא מְאוּמָה, גַּם אִם הָאֲבֵדָה תִּהְיֶה לְנֶגֶד עֵינָיו". לָכֵן אִם בָּאוֹת עַל אָדָם בְּעָיוֹת וְצָרוֹת, אַל יִפֹּל בְּרוּחוֹ וְאַל יְאַבֵּד אֶת צְלִילוּת דַּעְתּוֹ, כִּי אָז יִהְיֶה לוֹ קָשֶׁה לָצֵאת מִמַּצָּבוֹ וְיִתְקַשֶּׁה לִרְאוֹת אֶת יַד ה', שֶׁהֲרֵי מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת. וְזֶה יִתָּכֵן רַק אִם יִקְרָא בְּסִפְרֵי מוּסָר וְיִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּבְבִטָּחוֹן בְּצוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ. עַל כָּךְ הֵבִיא מְזַכֶּה הָרַבִּים, הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב מֵאִיר שֶׁכְטֵר זַצַ"ל, יְדִיעָה מַדְהִימָה מִפִּלְאֵי הַבְּרִיאָה: בַּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת יֵשׁ מִין עוֹף הַשּׁוֹכֵן עַל אִילָן גָּבוֹהַּ. כַּאֲשֶׁר הַנָּחָשׁ רוֹצֶה לְטָרְפוֹ, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִתְפַּתֵּל עַל גֶּזַע הָעֵץ הָאָרֹךְ, הָעוֹף יַסְפִּיק לִבְרֹחַ. מָה עוֹשֶׂה הַנָּחָשׁ הָעַרְמוּמִי? הַנָּחָשׁ יוֹשֵׁב בְּתַחְתִּית הָעֵץ וּפוֹעֵר אֶת פִּיו כְּאִלּוּ בָּא לְטָרְפוֹ, וּמְלַחְשֵׁש לְחִישׁוֹת מַפְחִידוֹת וְנוֹעֵץ אֶת עֵינָיו בְּאוֹתוֹ עוֹף. זֶה נִבְעָת עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ, וּבִמְקוֹם לִבְרֹחַ וְלָעוּף - הוּא נִכְנָס לְבֶהָלָה וּמְדַמְיֵן שֶׁבְּעוֹד רֶגַע הוּא נִכְנַס אֶל פִּיו הָאַרְסִי שֶׁל הַנָּחָשׁ הָאַכְזָרִי. מִתּוֹךְ חֹסֶר אוֹנִים הוּא מַשְׁפִּיל אֶת רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי מַטָּה, עַד שֶׁנּוֹפֵל אַרְצָה, וְאָז הַנָּחָשׁ בּוֹלְעוֹ חַי בְּעוֹדוֹ קָפוּא עַל מְקוֹמוֹ כִּפְרִי בָּשֵׁל... וְזֶה הַמָּשָׁל עַל יְהוּדִי שֶׁמְּפַחֵד מִבְּנֵי אָדָם אוֹ מֵהֶעָתִיד, הוּא אֵינוֹ בּוֹטֵחַ בְּאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַד שֶׁמִּתְיָאֵשׁ וְקוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ, לֹא מִתְפַּלֵּל לִישׁוּעָתוֹ וְלֹא עוֹשֶׂה דָּבָר עַד שֶׁבֶּאֱמֶת אֲשֶׁר יָגוֹר בָּא לוֹ. עָלֵינוּ לִזְכֹּר כִּי בְּנֵי מֶלֶךְ אֲנַחְנוּ! לֹא לְפַחֵד מִשּׁוּם דָּבָר! לְהִתְקָרֵב אֶל בּוֹרֵא הָעוֹלָמִים בִּתְפִלָּה, וְכָךְ נוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל קֹשִׁי וּמַכְאוֹב! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)