Otzarot-Article

"וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (כד-ד) סִפֵּר בַּחוּר יְשִׁיבָה: בְּאַחַת הַשָּׁנִים, כְּשֶׁנָּסַעְתִּי לְמֵירוֹן בְּלַ"ג בָּעֹמֶר, לָקַחְתִּי אִתִּי אֶת הַקְּלָרִינֶט.

הַכִּשְׁרוֹן לְמוּסִיקָה עוֹבֵר בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ בְּתוֹרָשָׁה. אָבִי מְנַגֵּן בַּחֲתֻנּוֹת וְשׁוֹבֶה אֶת לֵב הַשּׁוֹמְעִים בִּנְגִינָתוֹ; כְּשֶׁהַנִּגּוּן שָׂמֵחַ – הוּא מַקְפִּיץ אֶת כֻּלָּם, וּכְשֶׁהַנִּגּוּן מִשְׁתַּפֵּךְ, הַלְּבָבוֹת מִשְׁתַּפְּכִים עִמּוֹ.

לִי אֵין שְׁאִיפוֹת לְכָךְ. בָּרוּךְ ה' זָכִיתִי לִלְמֹד בִּישִׁיבָה וְלִשְׁקֹד עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה, אַךְ מִפַּעַם לְפַעַם, בְּהִזְדַּמְּנֻיּוֹת שׁוֹנוֹת, אֲנִי מְנַגֵּן בַּקְּלָרִינֶט.

גַּם הַפַּעַם, לִכְבוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, לָקַחְתִּי עִמִּי אֶת הַקְּלָרִינֶט. נִכְנַסְתִּי לָאֵזוֹר הַצִּיּוּן, הִתְפַּלַּלְתִּי, וּבְשָׁלָב מְסֻיָּם עָלִיתִי לַבָּמָה שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת. מָצָאתִי מִיקְרוֹפוֹן פָּנוּי וְהִתְחַלְתִּי לְנַגֵּן לִכְבוֹד הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. הָיוּ שָׁם הֲמוֹן אֲנָשִׁים, אַךְ אֲנִי לֹא רָאִיתִי אוֹתָם. בְּנִגּוּנַי הִתְרַכַּזְתִּי בַּמִּלִּים הַקְּדוֹשׁוֹת, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁכָּךְ אֲנִי זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ לִכְבוֹד שִׂמְחַת הַהִלּוּלָא. כַּאֲשֶׁר סִיַּמְתִּי, יָרַדְתִּי מֵהַבָּמָה וּפָנִיתִי אֶל מְקוֹם הַצִּיּוּן, לְנַצֵּל אֶת עֵת הָרָצוֹן. כַּאֲשֶׁר שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה, סִפַּרְתִּי לְאִמִּי שֶׁלָּקַחְתִּי אִתִּי אֶת הַקְּלָרִינֶט וְנִגַּנְתִּי לִכְבוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן. הִיא נֶהֶנְתָה מִכָּךְ, אֲבָל אָחִי הַגָּדוֹל שֶׁשָּׁהָה בַּבַּיִת, לֹא אָהַב אֶת זֶה. "אַתָּה בָּחוּר בְּשִׁדּוּכִים", הוּא אָמַר לִי, "בִּשְׁבִיל מָה אַתָּה עוֹשֶׂה דְּבָרִים כָּאֵלּוּ? נֶעֱמָד לִפְנֵי צִבּוּר כָּל כָּךְ גָּדוֹל וּמְנַגֵּן... מַה יַּחְשְׁבוּ עָלֶיךָ? אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַשֵּׁם הַטּוֹב שֶׁלְּךָ!"

לֹא הִסְכַּמְתִּי עִם דִּבְרֵי הַתּוֹכָחָה שֶׁלּוֹ. הֲרֵי לֹא נִגַּנְתִּי כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אוֹתִי, אֶלָּא חָשַׁבְתִּי שֶׁאִם הַשֵּׁם חָנַן אוֹתִי בְּכִשְׁרוֹן נְגִינָה, יָפֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לִכְבוֹד הַצַּדִּיק. הָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה טוֹבָה, חַשְׁתִּי שֶׁעָשִׂיתִי דָּבָר נָכוֹן, וְהִנֵּה בָּא אָחִי וּמְפַקְפֵּק בָּזֶה.

אִמִּי הִתְעָרְבָה וְאָמְרָה: "מַדּוּעַ הַנְּגִינָה תַּזִּיק לוֹ בְּשִׁדּוּכִים? הֲרֵי הוּא נִגֵּן לִכְבוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי! לְהֶפֶךְ, בִּזְכוּת זֶה יֻשְׁפַּע עָלָיו שֶׁפַע בְּרָכוֹת וִישׁוּעוֹת!"

זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן, עָלְתָה הַצָּעַת שִׁדּוּךְ טוֹבָה. הַבֵּרוּרִים הֶעֱלוּ כִּי מְדֻבָּר בְּהַצָּעָה מְצֻיֶּנֶת. הָעִנְיָנִים הָלְכוּ וְהִתְחַמְּמוּ עַד שֶׁיָּמִים מִסְפָּר אַחֲרֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, נִסְגַּר הַשִּׁדּוּךְ לְמַזָּל טוֹב. הַמְחֻתָּנִים הַשְּׂמֵחִים יָשְׁבוּ וְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם, וַאֲבִי הַכַּלָּה אָמַר לְפֶתַע: "הֶחָתָן שֶׁלָּנוּ יוֹדֵעַ הֵיטֵב לְנַגֵּן בִּקְלָרִינֶט".

"מֵהֵיכָן אַתָּה יוֹדֵעַ עַל כָּךְ?" הִתְפַּלֵּא אָבִי.

"שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ בְּעַצְמִי", סִפֵּר הַמְחֻתָּן. "כְּשֶׁהָיִיתִי בְּמֵירוֹן, רָאִיתִי בָּחוּר עוֹלֶה לַבָּמָה, מוֹצִיא קְלָרִינֶט וּמְנַגֵּן. מִיָּד כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ – שִׁיַּכְתִּי אֶת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּכֶם. שָׁאַלְתִּי אֶת הָעוֹמֵד בְּסָמוּךְ לִי מִיהוּ הַבָּחוּר, וְהוּא אִשֵּׁר אֶת הַשְׁעָרָתִי. הוּא אָמַר לִי אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַבָּחוּר. נִזְכַּרְתִּי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת שְׁמוֹ לֹא מִזְּמַן מֵהַשַּׁדְכָן. כְּשֶׁהֵבַנְתִּי כִּי אוֹתוֹ הִצִּיעוּ לְבִתִּי, לֹא הוֹרַדְתִּי מִמֶּנּוּ עַיִן. כַּאֲשֶׁר סִיֵּם אֶת נְגִינָתוֹ, הוּא קִפֵּל אֶת הַקְּלָרִינֶט בַּעֲדִינוּת, הִנִּיחַ אוֹתוֹ בַּקֻּפְסָא, יָרַד מֵהַבָּמָה בְּפַשְׁטוּת וְנִכְנַס אֶל הַצִּיּוּן. הַהִתְנַהֲגוּת הָעֲדִינָה וְהָאֲצִילִית שֶׁלּוֹ שָׁבְתָה אֶת לִבִּי, וְהֶחְלַטְתִּי לְבָרֵר עָלָיו טוֹב יוֹתֵר. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַבֵּרוּרִים הֶעֱלוּ רַק טוֹב..."

בְּדִיּוּק הַדָּבָר שֶׁמִּמֶּנּוּ חָשַׁשׁ אָחִי, הוּא זֶה שֶׁקִּדֵּם אֶת הַשִּׁדּוּךְ, בִּזְכוּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי! (בְּךָ בָּטַחְנוּ)

	ראש השנה תשפ"ג
	הָעֵצָה הָאֲמִתִּית לִזְכִיָּה בַּדִּין
	"וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (כד-ד) סִפֵּר בַּחוּר יְשִׁיבָה: בְּאַחַת הַשָּׁנִים, כְּשֶׁנָּסַעְתִּי לְמֵירוֹן בְּלַ"ג בָּעֹמֶר, לָקַחְתִּי אִתִּי אֶת הַקְּלָרִינֶט. הַכִּשְׁרוֹן לְמוּסִיקָה עוֹבֵר בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ בְּתוֹרָשָׁה. אָבִי מְנַגֵּן בַּחֲתֻנּוֹת וְשׁוֹבֶה אֶת לֵב הַשּׁוֹמְעִים בִּנְגִינָתוֹ; כְּשֶׁהַנִּגּוּן שָׂמֵחַ – הוּא מַקְפִּיץ אֶת כֻּלָּם, וּכְשֶׁהַנִּגּוּן מִשְׁתַּפֵּךְ, הַלְּבָבוֹת מִשְׁתַּפְּכִים עִמּוֹ. לִי אֵין שְׁאִיפוֹת לְכָךְ. בָּרוּךְ ה' זָכִיתִי לִלְמֹד בִּישִׁיבָה וְלִשְׁקֹד עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה, אַךְ מִפַּעַם לְפַעַם, בְּהִזְדַּמְּנֻיּוֹת שׁוֹנוֹת, אֲנִי מְנַגֵּן בַּקְּלָרִינֶט. גַּם הַפַּעַם, לִכְבוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, לָקַחְתִּי עִמִּי אֶת הַקְּלָרִינֶט. נִכְנַסְתִּי לָאֵזוֹר הַצִּיּוּן, הִתְפַּלַּלְתִּי, וּבְשָׁלָב מְסֻיָּם עָלִיתִי לַבָּמָה שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת. מָצָאתִי מִיקְרוֹפוֹן פָּנוּי וְהִתְחַלְתִּי לְנַגֵּן לִכְבוֹד הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. הָיוּ שָׁם הֲמוֹן אֲנָשִׁים, אַךְ אֲנִי לֹא רָאִיתִי אוֹתָם. בְּנִגּוּנַי הִתְרַכַּזְתִּי בַּמִּלִּים הַקְּדוֹשׁוֹת, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁכָּךְ אֲנִי זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ לִכְבוֹד שִׂמְחַת הַהִלּוּלָא. כַּאֲשֶׁר סִיַּמְתִּי, יָרַדְתִּי מֵהַבָּמָה וּפָנִיתִי אֶל מְקוֹם הַצִּיּוּן, לְנַצֵּל אֶת עֵת הָרָצוֹן. כַּאֲשֶׁר שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה, סִפַּרְתִּי לְאִמִּי שֶׁלָּקַחְתִּי אִתִּי אֶת הַקְּלָרִינֶט וְנִגַּנְתִּי לִכְבוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן. הִיא נֶהֶנְתָה מִכָּךְ, אֲבָל אָחִי הַגָּדוֹל שֶׁשָּׁהָה בַּבַּיִת, לֹא אָהַב אֶת זֶה. "אַתָּה בָּחוּר בְּשִׁדּוּכִים", הוּא אָמַר לִי, "בִּשְׁבִיל מָה אַתָּה עוֹשֶׂה דְּבָרִים כָּאֵלּוּ? נֶעֱמָד לִפְנֵי צִבּוּר כָּל כָּךְ גָּדוֹל וּמְנַגֵּן... מַה יַּחְשְׁבוּ עָלֶיךָ? אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַשֵּׁם הַטּוֹב שֶׁלְּךָ!" לֹא הִסְכַּמְתִּי עִם דִּבְרֵי הַתּוֹכָחָה שֶׁלּוֹ. הֲרֵי לֹא נִגַּנְתִּי כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אוֹתִי, אֶלָּא חָשַׁבְתִּי שֶׁאִם הַשֵּׁם חָנַן אוֹתִי בְּכִשְׁרוֹן נְגִינָה, יָפֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לִכְבוֹד הַצַּדִּיק. הָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה טוֹבָה, חַשְׁתִּי שֶׁעָשִׂיתִי דָּבָר נָכוֹן, וְהִנֵּה בָּא אָחִי וּמְפַקְפֵּק בָּזֶה. אִמִּי הִתְעָרְבָה וְאָמְרָה: "מַדּוּעַ הַנְּגִינָה תַּזִּיק לוֹ בְּשִׁדּוּכִים? הֲרֵי הוּא נִגֵּן לִכְבוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי! לְהֶפֶךְ, בִּזְכוּת זֶה יֻשְׁפַּע עָלָיו שֶׁפַע בְּרָכוֹת וִישׁוּעוֹת!" זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן, עָלְתָה הַצָּעַת שִׁדּוּךְ טוֹבָה. הַבֵּרוּרִים הֶעֱלוּ כִּי מְדֻבָּר בְּהַצָּעָה מְצֻיֶּנֶת. הָעִנְיָנִים הָלְכוּ וְהִתְחַמְּמוּ עַד שֶׁיָּמִים מִסְפָּר אַחֲרֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, נִסְגַּר הַשִּׁדּוּךְ לְמַזָּל טוֹב. הַמְחֻתָּנִים הַשְּׂמֵחִים יָשְׁבוּ וְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם, וַאֲבִי הַכַּלָּה אָמַר לְפֶתַע: "הֶחָתָן שֶׁלָּנוּ יוֹדֵעַ הֵיטֵב לְנַגֵּן בִּקְלָרִינֶט". "מֵהֵיכָן אַתָּה יוֹדֵעַ עַל כָּךְ?" הִתְפַּלֵּא אָבִי. "שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ בְּעַצְמִי", סִפֵּר הַמְחֻתָּן. "כְּשֶׁהָיִיתִי בְּמֵירוֹן, רָאִיתִי בָּחוּר עוֹלֶה לַבָּמָה, מוֹצִיא קְלָרִינֶט וּמְנַגֵּן. מִיָּד כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ – שִׁיַּכְתִּי אֶת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּכֶם. שָׁאַלְתִּי אֶת הָעוֹמֵד בְּסָמוּךְ לִי מִיהוּ הַבָּחוּר, וְהוּא אִשֵּׁר אֶת הַשְׁעָרָתִי. הוּא אָמַר לִי אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַבָּחוּר. נִזְכַּרְתִּי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת שְׁמוֹ לֹא מִזְּמַן מֵהַשַּׁדְכָן. כְּשֶׁהֵבַנְתִּי כִּי אוֹתוֹ הִצִּיעוּ לְבִתִּי, לֹא הוֹרַדְתִּי מִמֶּנּוּ עַיִן. כַּאֲשֶׁר סִיֵּם אֶת נְגִינָתוֹ, הוּא קִפֵּל אֶת הַקְּלָרִינֶט בַּעֲדִינוּת, הִנִּיחַ אוֹתוֹ בַּקֻּפְסָא, יָרַד מֵהַבָּמָה בְּפַשְׁטוּת וְנִכְנַס אֶל הַצִּיּוּן. הַהִתְנַהֲגוּת הָעֲדִינָה וְהָאֲצִילִית שֶׁלּוֹ שָׁבְתָה אֶת לִבִּי, וְהֶחְלַטְתִּי לְבָרֵר עָלָיו טוֹב יוֹתֵר. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַבֵּרוּרִים הֶעֱלוּ רַק טוֹב..." בְּדִיּוּק הַדָּבָר שֶׁמִּמֶּנּוּ חָשַׁשׁ אָחִי, הוּא זֶה שֶׁקִּדֵּם אֶת הַשִּׁדּוּךְ, בִּזְכוּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי! (בְּךָ בָּטַחְנוּ)