Otzarot-Article

"רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה" (יא-כו) לִפְנֵי כְּיוֹבֵל שָׁנִים נֶעֱרַךְ רֵאָיוֹן עִתּוֹנָאִי עִם שׁוֹפֵט בֵּית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן דְּאָז, ד"ר בִּנְיָמִין זִילְבֶּרְבֶּרְג הַמָּנוֹחַ. אָדָם מַאֲמִין, סָפוּג בְּמָסֹרֶת וּמוֹרֶשֶׁת אָבוֹת, שֶׁסִּפֵּר בֵּין הַשְּׁאָר עַל לִמּוּדָיו בִּישִׁיבַת נוֹבְהַרְדוֹק, לִפְנֵי שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לְגֶרְמַנְיָה בְּסַעֲרוֹת הַתְּקוּפָה וּפָנָה לְלִמּוּדֵי הַמִּשְׁפָּט. דְּמוּת מְעַנְיֶנֶת וּמְקוֹרִית, שֶׁנִּסְּתָה לְהַחְדִּיר מִמַּעַיְנוֹת הַנֶּצַח שֶׁל הַיַּהֲדוּת וּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה לְהֵיכְלֵי הָעַרְכָּאוֹת.

בְּאוֹתוֹ רֵאָיוֹן סִפֵּר עַל בּוֹאוֹ לִישִׁיבַת נוֹבְהַרְדוֹק וְעַל פְּגִישָׁתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, הַבִּלְתִּי נִשְׁכַּחַת, עִם דְּמוּת הַפְּלָאִים, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זָצָ"ל, עַמּוּד הָאֵשׁ הַיּוֹקֵד שֶׁל תְּנוּעַת הַמּוּסָר.

עִם הַגִּיעוֹ, סִפֵּר, הִצִּיג עַצְמוֹ לִפְנֵי הַסַּבָּא, אִישׁ הַשֵּׂיבָה שֶׁנֵּחַן בְּלַהַט עֲלוּמִים. מִיָּד הִזְמִינוֹ הַסַּבָּא לָצֵאת עִמּוֹ לְטִיּוּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר. תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחָה נִנּוֹחָה חָשׁ שֶׁהַסַּבָּא שׁוֹאֵב מִמֶּנּוּ אֶת כָּל נִבְכֵי לִבּוֹ, עוֹמֵד עַל אָפְיוֹ וּמְגַלֶּה כָּל צְפוּנוֹתָיו. גָּאוֹן אַדִּיר הָיָה בַּהֲבָנַת נֶפֶשׁ הָאָדָם, וְכָל מִשְׁפָּט שֶׁהִשְׁמִיעַ הָיָה כְּשִׁגּוּר חֵץ לְמֶרְכַּז הַמַּטָּרָה. רַבִּים מִמִּשְׁפָּטִים קְצָרִים אֵלּוּ הוּבְנוּ רַק כַּעֲבֹר עַשְׂרוֹת שָׁנִים וְהִרְעִישׁוּהוּ, בְּהִוָּכְחוֹ עַד כַּמָּה הִרְחִיק הַסַּבָּא רְאוֹת!

בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, סִפֵּר, הִבְחִין בְּצֶמֶד הַהוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, נַעַר וְנַעֲרָה, אוּלַי גּוֹיִים, הַשְּׁקוּעִים בְּעוֹלָמָם, מְלַהֲגִים וּמְפַטְפְּטִים וְצוֹחֲקִים.

הִבִּיט בָּהֶם, וְהַסַּבָּא רָאָה שֶׁהוּא רָאָה...

פָּתַח וְאָמַר: "הַרוֹאֶה אַתָּה זוּג זֶה? הֲסָבוּר אַתָּה שֶׁהֵם מְאֻשָּׁרִים?! דַּע לְךָ שֶׁהֵם אֻמְלָלִים!"

הַדְּבָרִים הִפְלִיאוּ, הַצֶּמֶד נִרְאָה מְאֻשָּׁר בַּעֲלִיל.

הַסַּבָּא יָדַע זֹאת, וְהִסְבִּיר: "תָּאֵר לְךָ עָשִׁיר מֻפְלָג שֶׁהִתְהַפֵּךְ עָלָיו הַגַּלְגַּל. שִׁטְרוֹתָיו חוֹזְרִים, עֲסָקָיו קוֹרְסִים, נוֹשִׁים מַקִּיפִים אוֹתוֹ. בֵּיתוֹ עֻקַּל, אִשְׁתּוֹ נָטְשָׁה אוֹתוֹ. אֲבָל הָאָדָם כָּבוּל לַטֶּבַע, וְהוּא סָר לְמִסְעָדָה לִסְעֹד אֶת לִבּוֹ. מַגִּישִׁים לוֹ אֶת הַמַּעֲדָן שֶׁהוּא אוֹהֵב. הַטַּעַם נִפְלָא, הַנִּיחוֹחַ עָרֵב. הַאִם הוּא נֶהֱנֶה? כֵּן, וַדַּאי! הַאִם הוּא מְאֻשָּׁר? וּבְכֵן...

יָכוֹל הָאָדָם לֶאֱרֹג קְרוּם שֶׁל אֹשֶׁר, שֶׁל הַסָּחַת דַּעַת, אֲבָל מִבַּעַד לַגֶּלֶד רוֹחֶשֶׁת הַקַּלַּחַת...

מֵבִין אַתָּה?! לַבָּחוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ יֵשׁ בְּעָיוֹת בַּמִּשְׁפָּחָה, בַּחֶבְרָה, בַּעֲבוֹדָה, כָּל אֵלּוּ לֹא נֶעֶלְמוּ עַתָּה. גַּם בִּיחָסָיו עִם הַנַּעֲרָה אֵין הוּא בָּטוּחַ, מָלֵא חֲשָׁשׁוֹת, אֲכוּל הִסּוּסִים. וְגַם אִם יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְשָׁעָה, אֵין זֶה אֹשֶׁר. זְכֹר זֹאת, בְּנִי!"

לְאַחַר דַּקָּה, הוֹסִיף: "אָדָם אֶחָד מְאֻשָּׁר הִכַּרְתִּי. אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסָּלַנְט. שָׁלֵם הָיָה עִם עַצְמוֹ, שָׁלֵם הָיָה עִם בּוֹרְאוֹ. אָשְׁרוֹ הָיָה בָּנוּי מִן הַיְסוֹד, אֹשֶׁר בְּכָל מִצְוָה שֶׁקִּיֵּם, בְּכָל מַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה.

זְכֹר זֹאת, בְּנִי. אוּלַי פַּעַם תָּבִין..." עֻבְדָּה שֶׁזָּכַר זֹאת, כַּעֲבֹר שָׁנִים!

וּלְמַעֲשֶׂה, זֶה מַה שֶּׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל: "רְאֵה, אָנֹכִי!" וּכְפֵרוּשׁ רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל: הִתְבּוֹנְנוּ בִּי!

מִי אֵינוֹ שׁוֹאֵף לְאֹשֶׁר, וּמִי כָּמוֹנוּ יוֹדֵעַ כַּמָּה מְעַטּוֹת דַּקּוֹת הָאֹשֶׁר וְכַמָּה שַׁבְרִירִיּוֹת הֵן. כַּמָּה דַּק הַמַּעֲטֶה הַמְּלָאכוּתִי שֶׁל הָאֹשֶׁר הַמְזֻיָּף, וּבְאֵיזוֹ קַלּוּת הוּא נִסְדָּק וְנִקְלָף!

אֲבָל "רְאֵה, אָנֹכִי!" – רְאוּ אֶת הָאֹשֶׁר הַקּוֹרֵן מִפְּנֵיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה, שֶׁל צַדִּיקֵי הַדּוֹר, וְתָבִינוּ כִּי רַק חַיֵּי קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, רַק חַיֵּי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, מַבְטִיחִים אֹשֶׁר בָּנוּי וּמוּצָק, אֹשֶׁר אֲמִתִּי וּמֻשְׁרָשׁ, וְרַק חִנּוּךְ תּוֹרָנִי מַבְטִיחַ לִילָדֵינוּ אֶת הָאוֹצָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר בַּחַיִּים: אֶת הַשַּׁלְוָה הַפְּנִימִית, אֶת הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ראש השנה תשפ"ג
	הָעֵצָה הָאֲמִתִּית לִזְכִיָּה בַּדִּין
	"רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה" (יא-כו) לִפְנֵי כְּיוֹבֵל שָׁנִים נֶעֱרַךְ רֵאָיוֹן עִתּוֹנָאִי עִם שׁוֹפֵט בֵּית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן דְּאָז, ד"ר בִּנְיָמִין זִילְבֶּרְבֶּרְג הַמָּנוֹחַ. אָדָם מַאֲמִין, סָפוּג בְּמָסֹרֶת וּמוֹרֶשֶׁת אָבוֹת, שֶׁסִּפֵּר בֵּין הַשְּׁאָר עַל לִמּוּדָיו בִּישִׁיבַת נוֹבְהַרְדוֹק, לִפְנֵי שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לְגֶרְמַנְיָה בְּסַעֲרוֹת הַתְּקוּפָה וּפָנָה לְלִמּוּדֵי הַמִּשְׁפָּט. דְּמוּת מְעַנְיֶנֶת וּמְקוֹרִית, שֶׁנִּסְּתָה לְהַחְדִּיר מִמַּעַיְנוֹת הַנֶּצַח שֶׁל הַיַּהֲדוּת וּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה לְהֵיכְלֵי הָעַרְכָּאוֹת. בְּאוֹתוֹ רֵאָיוֹן סִפֵּר עַל בּוֹאוֹ לִישִׁיבַת נוֹבְהַרְדוֹק וְעַל פְּגִישָׁתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, הַבִּלְתִּי נִשְׁכַּחַת, עִם דְּמוּת הַפְּלָאִים, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זָצָ"ל, עַמּוּד הָאֵשׁ הַיּוֹקֵד שֶׁל תְּנוּעַת הַמּוּסָר. עִם הַגִּיעוֹ, סִפֵּר, הִצִּיג עַצְמוֹ לִפְנֵי הַסַּבָּא, אִישׁ הַשֵּׂיבָה שֶׁנֵּחַן בְּלַהַט עֲלוּמִים. מִיָּד הִזְמִינוֹ הַסַּבָּא לָצֵאת עִמּוֹ לְטִיּוּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר. תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחָה נִנּוֹחָה חָשׁ שֶׁהַסַּבָּא שׁוֹאֵב מִמֶּנּוּ אֶת כָּל נִבְכֵי לִבּוֹ, עוֹמֵד עַל אָפְיוֹ וּמְגַלֶּה כָּל צְפוּנוֹתָיו. גָּאוֹן אַדִּיר הָיָה בַּהֲבָנַת נֶפֶשׁ הָאָדָם, וְכָל מִשְׁפָּט שֶׁהִשְׁמִיעַ הָיָה כְּשִׁגּוּר חֵץ לְמֶרְכַּז הַמַּטָּרָה. רַבִּים מִמִּשְׁפָּטִים קְצָרִים אֵלּוּ הוּבְנוּ רַק כַּעֲבֹר עַשְׂרוֹת שָׁנִים וְהִרְעִישׁוּהוּ, בְּהִוָּכְחוֹ עַד כַּמָּה הִרְחִיק הַסַּבָּא רְאוֹת! בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, סִפֵּר, הִבְחִין בְּצֶמֶד הַהוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, נַעַר וְנַעֲרָה, אוּלַי גּוֹיִים, הַשְּׁקוּעִים בְּעוֹלָמָם, מְלַהֲגִים וּמְפַטְפְּטִים וְצוֹחֲקִים. הִבִּיט בָּהֶם, וְהַסַּבָּא רָאָה שֶׁהוּא רָאָה... פָּתַח וְאָמַר: "הַרוֹאֶה אַתָּה זוּג זֶה? הֲסָבוּר אַתָּה שֶׁהֵם מְאֻשָּׁרִים?! דַּע לְךָ שֶׁהֵם אֻמְלָלִים!" הַדְּבָרִים הִפְלִיאוּ, הַצֶּמֶד נִרְאָה מְאֻשָּׁר בַּעֲלִיל. הַסַּבָּא יָדַע זֹאת, וְהִסְבִּיר: "תָּאֵר לְךָ עָשִׁיר מֻפְלָג שֶׁהִתְהַפֵּךְ עָלָיו הַגַּלְגַּל. שִׁטְרוֹתָיו חוֹזְרִים, עֲסָקָיו קוֹרְסִים, נוֹשִׁים מַקִּיפִים אוֹתוֹ. בֵּיתוֹ עֻקַּל, אִשְׁתּוֹ נָטְשָׁה אוֹתוֹ. אֲבָל הָאָדָם כָּבוּל לַטֶּבַע, וְהוּא סָר לְמִסְעָדָה לִסְעֹד אֶת לִבּוֹ. מַגִּישִׁים לוֹ אֶת הַמַּעֲדָן שֶׁהוּא אוֹהֵב. הַטַּעַם נִפְלָא, הַנִּיחוֹחַ עָרֵב. הַאִם הוּא נֶהֱנֶה? כֵּן, וַדַּאי! הַאִם הוּא מְאֻשָּׁר? וּבְכֵן... יָכוֹל הָאָדָם לֶאֱרֹג קְרוּם שֶׁל אֹשֶׁר, שֶׁל הַסָּחַת דַּעַת, אֲבָל מִבַּעַד לַגֶּלֶד רוֹחֶשֶׁת הַקַּלַּחַת... מֵבִין אַתָּה?! לַבָּחוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ יֵשׁ בְּעָיוֹת בַּמִּשְׁפָּחָה, בַּחֶבְרָה, בַּעֲבוֹדָה, כָּל אֵלּוּ לֹא נֶעֶלְמוּ עַתָּה. גַּם בִּיחָסָיו עִם הַנַּעֲרָה אֵין הוּא בָּטוּחַ, מָלֵא חֲשָׁשׁוֹת, אֲכוּל הִסּוּסִים. וְגַם אִם יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְשָׁעָה, אֵין זֶה אֹשֶׁר. זְכֹר זֹאת, בְּנִי!" לְאַחַר דַּקָּה, הוֹסִיף: "אָדָם אֶחָד מְאֻשָּׁר הִכַּרְתִּי. אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסָּלַנְט. שָׁלֵם הָיָה עִם עַצְמוֹ, שָׁלֵם הָיָה עִם בּוֹרְאוֹ. אָשְׁרוֹ הָיָה בָּנוּי מִן הַיְסוֹד, אֹשֶׁר בְּכָל מִצְוָה שֶׁקִּיֵּם, בְּכָל מַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה. זְכֹר זֹאת, בְּנִי. אוּלַי פַּעַם תָּבִין..." עֻבְדָּה שֶׁזָּכַר זֹאת, כַּעֲבֹר שָׁנִים! וּלְמַעֲשֶׂה, זֶה מַה שֶּׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל: "רְאֵה, אָנֹכִי!" וּכְפֵרוּשׁ רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל: הִתְבּוֹנְנוּ בִּי! מִי אֵינוֹ שׁוֹאֵף לְאֹשֶׁר, וּמִי כָּמוֹנוּ יוֹדֵעַ כַּמָּה מְעַטּוֹת דַּקּוֹת הָאֹשֶׁר וְכַמָּה שַׁבְרִירִיּוֹת הֵן. כַּמָּה דַּק הַמַּעֲטֶה הַמְּלָאכוּתִי שֶׁל הָאֹשֶׁר הַמְזֻיָּף, וּבְאֵיזוֹ קַלּוּת הוּא נִסְדָּק וְנִקְלָף! אֲבָל "רְאֵה, אָנֹכִי!" – רְאוּ אֶת הָאֹשֶׁר הַקּוֹרֵן מִפְּנֵיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה, שֶׁל צַדִּיקֵי הַדּוֹר, וְתָבִינוּ כִּי רַק חַיֵּי קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, רַק חַיֵּי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, מַבְטִיחִים אֹשֶׁר בָּנוּי וּמוּצָק, אֹשֶׁר אֲמִתִּי וּמֻשְׁרָשׁ, וְרַק חִנּוּךְ תּוֹרָנִי מַבְטִיחַ לִילָדֵינוּ אֶת הָאוֹצָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר בַּחַיִּים: אֶת הַשַּׁלְוָה הַפְּנִימִית, אֶת הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)