Otzarot-Article

"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן" (ח-ג) לִכְאוֹרָה עָלֵינוּ לְבָאֵר, מָה הַשֶּׁבַח בְּכָךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִנָּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִרְעִיבָם? הֲרֵי לִכְאוֹרָה אֵין זוֹ אֶלָּא רָעָה לְיִשְׂרָאֵל, וּכְלוּם מְבַקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְהַזְכִּיר רָעוֹת, כִּבְיָכוֹל, שֶׁעוֹלֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו? וְהַאִם תִּתָּכֵן בִּכְלָל רָעָה שֶׁכָּזוֹ?

אֲבָל לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר רוֹאִים כִּי לֹא רָעָה הִיא זוֹ – אֶלָּא טוֹבָה! שֶׁכֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע שֶׁאִלּוּ יַשְׁפִּיעַ מִיָּד טוֹבָה עַל יִשְׂרָאֵל – הֵם לֹא יֵדְעוּ לְהַעֲרִיךְ אֶת טוֹבָתוֹ וְלֹא יָפִיקוּ מִמֶּנָּה אֶת מְלֹא הַהֲנָאָה וְהַתּוֹעֶלֶת! לְפִיכָךְ, הוּא הִקְדִּים וְעִנָּה אוֹתָם, הִרְעִיב אוֹתָם, וְרַק אָז – "וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן", כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָפִיק מִכָּךְ אֶת מְלֹא הַתּוֹעֶלֶת וּלְהוֹדוֹת לְבוֹרְאָם בְּלֵב שָׁלֵם! (מִקְדַּשׁ הַלֵּוִי)

אִישׁ אֶחָד בִּקֵּשׁ מֵה' פֶּרַח וּפַרְפַּר, אֲבָל ה' שָׁלַח לוֹ קַקְטוּס וְתוֹלַעַת... חָלַף זְמַן וּלְהַפְתָּעָתוֹ הָרַבָּה הוּא רָאָה שֶׁהַקַּקְטוּס הוֹצִיא פֶּרַח מַקְסִים... וְהַתּוֹלַעַת הָפְכָה לְפַרְפַּר מַרְהִיב עַיִן...

דַּרְכּוֹ שֶׁל ה' הִיא טוֹבָה, גַּם אִם נִדְמֶה לָנוּ שֶׁלֹּא. אִם בִּקַּשְׁתָּ מַשֶּׁהוּ וְקִבַּלְתָּ מַשֶּׁהוּ אַחֵר - סְמֹךְ עָלָיו! הוּא יוֹדֵעַ מָה אַתָּה צָרִיךְ בְּרֶגַע זֶה, זֶה לֹא בְּהֶכְרֵחַ מַה שֶּׁאַתָּה מְאַחֵל לְעַצְמְךָ, אֶלָּא מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ!

אִם לֹא תְּקַבֵּל אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ אַל תִּהְיֶה מְמֻרְמָר, כִּי הַקּוֹץ שֶׁל הַיּוֹם יָכוֹל לִהְיוֹת הַפֶּרַח שֶׁל הַמָּחָר...!

יֶלֶד קָטָן שָׁהָה אֵצֶל סָבָתוֹ שֶׁאָפְתָה עוּגִיּוֹת, הוּא בָּכָה וְהִתְלוֹנֵן בְּפָנֶיהָ עַל כָּךְ שֶׁהַכֹּל לֹא מִסְתַּדֵּר לוֹ בַּחַיִּים, הַכֹּל מִתְקַלְקֵל וְנֶהֱרָס. קְשָׁיִים בְּבֵית הַסֵּפֶר, בְּעָיוֹת בַּבַּיִת עִם הַהוֹרִים, מַחֲלוֹת בַּמִּשְׁפָּחָה. וְשָׁאַל: "לָמָּה זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ?!"

הַסַּבְתָּא חִבְּקָה אוֹתוֹ בְּנִסָּיוֹן לְנַחֲמוֹ. "אַתָּה רוֹצֶה אוּלַי מַשֶּׁהוּ טָעִים לֶאֱכֹל?" שָׁאֲלָה אוֹתוֹ. "בֶּטַח!" עָנָה לָהּ.

"הִנֵּה, קַח לְךָ, קְצָת שֶׁמֶן בִּשּׁוּל" – אָמְרָה הַסַּבְתָּא. "אִיכְס!" – הֵשִׁיב הַנֶּכֶד בְּעִקּוּם פַּרְצוּף. "זֶה מַגְעִיל!"

"אָז מַה דַּעְתְּךָ עַל כַּמָּה בֵּיצִים טְרִיּוֹת, אוֹ כּוֹס קֶמַח? וְאוּלַי אַתָּה מַעֲדִיף, בְּעֶצֶם, כַּפִּית אַבְקַת אֲפִיָּה?"

הִתְעַצְבֵּן הַיֶּלֶד: "סַבְתָּא, כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מַגְעִילִים!"

עָנְתָה לוֹ סָבָתוֹ: "נָכוֹן, לְכָל אֶחָד מֵהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יֵשׁ טַעַם נוֹרָא וְאָיֹם כְּשֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁמְּעַרְבְּבִים אוֹתָם יַחַד, וּבַכַּמֻּיּוֹת הַנְּכוֹנוֹת, יוֹצְאוֹת עוּגִיּוֹת מַדְהִימוֹת!"

"גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹעֵל כָּךְ. פְּעָמִים רַבּוֹת אֲנַחְנוּ תּוֹהִים מַדּוּעַ הוּא מַעֲבִיר אוֹתָנוּ נִסְיוֹנוֹת וּקְשָׁיִים, וּמַדּוּעַ הֵם מְהַוִּים חֵלֶק מִן 'הַתַּפְרִיט' שֶׁהוּא נוֹתֵן לָנוּ. כַּאֲשֶׁר תָּבִין אֶת מְשַׁל הָעוּגִיּוֹת", חִיְּכָה הַסַּבְתָּא, "תָּבִין גַּם שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַכֹּל מִסְתַּדֵּר לְטוֹבָה וְהַחַיִּים יָפִים. צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה בִּכְלָלוּתָהּ, וְלֹא רַק מַרְכִּיב זֶה אוֹ אַחֵר.

אַתָּה מִתְעוֹרֵר כָּל בֹּקֶר וְנוֹשֵׁם אֲוִיר מְלֹא רֵאוֹתֶיךָ, רוֹאֶה פְּרָחִים וּמַקְשִׁיב לְצִיּוּץ הַצִּפֳּרִים, זוֹרַחַת לְךָ שֶׁמֶשׁ, יֵשׁ לְךָ בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ, נַעַל לִנְעֹל וְאֹכֶל לֶאֱכֹל. יֵשׁ לְךָ חֲבֵרִים, וְיֵשׁ לְךָ מִשְׂחָקִים. כָּךְ שֶׁאִם אַתָּה מִתְבּוֹנֵן, בְּסַךְ הַכֹּל – הַתְּמוּנָה הִיא יָפָה מְאֹד!

יְהוּדִי אֶחָד חָצָה אֶת הַכְּבִישׁ בְּדַרְכּוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לְפֶתַע הֵגִיחָה מְכוֹנִית בִּמְהִירוּת וְהֵעִיפָה אוֹתוֹ כַּ-10 מֶטְרִים, וּבְחַסְדֵי שָׁמַיִם הוּא נִפְגַּע רַק פְּגִיעוֹת שִׁטְחִיּוֹת.

לַמָּחֳרָת עָרַךְ הָאִישׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת סְעוּדַת הוֹדָיָה. הוּא הִגִּישׁ מַעֲדַנִּים וּמַשְׁקָאוֹת וְסִפֵּר אֶת הַנֵּס, כֵּיצַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַר עָלָיו, וְאָמַר "נִשְׁמַת כָּל חַי" וְכוּ'... הַמִּתְפַּלְּלִים הוֹדוּ לוֹ וְשִׁבְּחוּ אוֹתוֹ עַל כָּל הַשֶּׁפַע שֶׁנָּתַן.

לַמָּחֳרָת, אַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים פָּתַח שֻׁלְחָן עִם מַעֲדַנִּים וּמַשְׁקָאוֹת מְשֻׁבָּחִים. "מַה קָּרָה?" שְׁאָלוּהוּ הַמִּתְפַּלְּלִים, "גַּם אַתָּה חָצִיתָ אֶת הַכְּבִישׁ וּפָגְעָה בְּךָ מְכוֹנִית...?"

הֵשִׁיב הָאִישׁ: "אֲנִי כְּבָר 30 שָׁנָה מִתְפַּלֵּל פֹּה, וּבְכָל יוֹם אֲנִי חוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ הַזֶּה, וְאַף פַּעַם לֹא פָּגְעָה בִּי מְכוֹנִית! וְעַל כָּךְ עָרַכְתִּי סְעוּדַת הוֹדָיָה..." (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)

	נצבים תשפ"ב
	אִיצִיק הַמּוּסַכְנִיק
	"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן" (ח-ג) לִכְאוֹרָה עָלֵינוּ לְבָאֵר, מָה הַשֶּׁבַח בְּכָךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִנָּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִרְעִיבָם? הֲרֵי לִכְאוֹרָה אֵין זוֹ אֶלָּא רָעָה לְיִשְׂרָאֵל, וּכְלוּם מְבַקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְהַזְכִּיר רָעוֹת, כִּבְיָכוֹל, שֶׁעוֹלֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו? וְהַאִם תִּתָּכֵן בִּכְלָל רָעָה שֶׁכָּזוֹ? אֲבָל לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר רוֹאִים כִּי לֹא רָעָה הִיא זוֹ – אֶלָּא טוֹבָה! שֶׁכֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע שֶׁאִלּוּ יַשְׁפִּיעַ מִיָּד טוֹבָה עַל יִשְׂרָאֵל – הֵם לֹא יֵדְעוּ לְהַעֲרִיךְ אֶת טוֹבָתוֹ וְלֹא יָפִיקוּ מִמֶּנָּה אֶת מְלֹא הַהֲנָאָה וְהַתּוֹעֶלֶת! לְפִיכָךְ, הוּא הִקְדִּים וְעִנָּה אוֹתָם, הִרְעִיב אוֹתָם, וְרַק אָז – "וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן", כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָפִיק מִכָּךְ אֶת מְלֹא הַתּוֹעֶלֶת וּלְהוֹדוֹת לְבוֹרְאָם בְּלֵב שָׁלֵם! (מִקְדַּשׁ הַלֵּוִי) אִישׁ אֶחָד בִּקֵּשׁ מֵה' פֶּרַח וּפַרְפַּר, אֲבָל ה' שָׁלַח לוֹ קַקְטוּס וְתוֹלַעַת... חָלַף זְמַן וּלְהַפְתָּעָתוֹ הָרַבָּה הוּא רָאָה שֶׁהַקַּקְטוּס הוֹצִיא פֶּרַח מַקְסִים... וְהַתּוֹלַעַת הָפְכָה לְפַרְפַּר מַרְהִיב עַיִן... דַּרְכּוֹ שֶׁל ה' הִיא טוֹבָה, גַּם אִם נִדְמֶה לָנוּ שֶׁלֹּא. אִם בִּקַּשְׁתָּ מַשֶּׁהוּ וְקִבַּלְתָּ מַשֶּׁהוּ אַחֵר - סְמֹךְ עָלָיו! הוּא יוֹדֵעַ מָה אַתָּה צָרִיךְ בְּרֶגַע זֶה, זֶה לֹא בְּהֶכְרֵחַ מַה שֶּׁאַתָּה מְאַחֵל לְעַצְמְךָ, אֶלָּא מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ! אִם לֹא תְּקַבֵּל אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ אַל תִּהְיֶה מְמֻרְמָר, כִּי הַקּוֹץ שֶׁל הַיּוֹם יָכוֹל לִהְיוֹת הַפֶּרַח שֶׁל הַמָּחָר...! יֶלֶד קָטָן שָׁהָה אֵצֶל סָבָתוֹ שֶׁאָפְתָה עוּגִיּוֹת, הוּא בָּכָה וְהִתְלוֹנֵן בְּפָנֶיהָ עַל כָּךְ שֶׁהַכֹּל לֹא מִסְתַּדֵּר לוֹ בַּחַיִּים, הַכֹּל מִתְקַלְקֵל וְנֶהֱרָס. קְשָׁיִים בְּבֵית הַסֵּפֶר, בְּעָיוֹת בַּבַּיִת עִם הַהוֹרִים, מַחֲלוֹת בַּמִּשְׁפָּחָה. וְשָׁאַל: "לָמָּה זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ?!" הַסַּבְתָּא חִבְּקָה אוֹתוֹ בְּנִסָּיוֹן לְנַחֲמוֹ. "אַתָּה רוֹצֶה אוּלַי מַשֶּׁהוּ טָעִים לֶאֱכֹל?" שָׁאֲלָה אוֹתוֹ. "בֶּטַח!" עָנָה לָהּ. "הִנֵּה, קַח לְךָ, קְצָת שֶׁמֶן בִּשּׁוּל" – אָמְרָה הַסַּבְתָּא. "אִיכְס!" – הֵשִׁיב הַנֶּכֶד בְּעִקּוּם פַּרְצוּף. "זֶה מַגְעִיל!" "אָז מַה דַּעְתְּךָ עַל כַּמָּה בֵּיצִים טְרִיּוֹת, אוֹ כּוֹס קֶמַח? וְאוּלַי אַתָּה מַעֲדִיף, בְּעֶצֶם, כַּפִּית אַבְקַת אֲפִיָּה?" הִתְעַצְבֵּן הַיֶּלֶד: "סַבְתָּא, כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מַגְעִילִים!" עָנְתָה לוֹ סָבָתוֹ: "נָכוֹן, לְכָל אֶחָד מֵהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יֵשׁ טַעַם נוֹרָא וְאָיֹם כְּשֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁמְּעַרְבְּבִים אוֹתָם יַחַד, וּבַכַּמֻּיּוֹת הַנְּכוֹנוֹת, יוֹצְאוֹת עוּגִיּוֹת מַדְהִימוֹת!" "גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹעֵל כָּךְ. פְּעָמִים רַבּוֹת אֲנַחְנוּ תּוֹהִים מַדּוּעַ הוּא מַעֲבִיר אוֹתָנוּ נִסְיוֹנוֹת וּקְשָׁיִים, וּמַדּוּעַ הֵם מְהַוִּים חֵלֶק מִן 'הַתַּפְרִיט' שֶׁהוּא נוֹתֵן לָנוּ. כַּאֲשֶׁר תָּבִין אֶת מְשַׁל הָעוּגִיּוֹת", חִיְּכָה הַסַּבְתָּא, "תָּבִין גַּם שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַכֹּל מִסְתַּדֵּר לְטוֹבָה וְהַחַיִּים יָפִים. צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה בִּכְלָלוּתָהּ, וְלֹא רַק מַרְכִּיב זֶה אוֹ אַחֵר. אַתָּה מִתְעוֹרֵר כָּל בֹּקֶר וְנוֹשֵׁם אֲוִיר מְלֹא רֵאוֹתֶיךָ, רוֹאֶה פְּרָחִים וּמַקְשִׁיב לְצִיּוּץ הַצִּפֳּרִים, זוֹרַחַת לְךָ שֶׁמֶשׁ, יֵשׁ לְךָ בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ, נַעַל לִנְעֹל וְאֹכֶל לֶאֱכֹל. יֵשׁ לְךָ חֲבֵרִים, וְיֵשׁ לְךָ מִשְׂחָקִים. כָּךְ שֶׁאִם אַתָּה מִתְבּוֹנֵן, בְּסַךְ הַכֹּל – הַתְּמוּנָה הִיא יָפָה מְאֹד! יְהוּדִי אֶחָד חָצָה אֶת הַכְּבִישׁ בְּדַרְכּוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לְפֶתַע הֵגִיחָה מְכוֹנִית בִּמְהִירוּת וְהֵעִיפָה אוֹתוֹ כַּ-10 מֶטְרִים, וּבְחַסְדֵי שָׁמַיִם הוּא נִפְגַּע רַק פְּגִיעוֹת שִׁטְחִיּוֹת. לַמָּחֳרָת עָרַךְ הָאִישׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת סְעוּדַת הוֹדָיָה. הוּא הִגִּישׁ מַעֲדַנִּים וּמַשְׁקָאוֹת וְסִפֵּר אֶת הַנֵּס, כֵּיצַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַר עָלָיו, וְאָמַר "נִשְׁמַת כָּל חַי" וְכוּ'... הַמִּתְפַּלְּלִים הוֹדוּ לוֹ וְשִׁבְּחוּ אוֹתוֹ עַל כָּל הַשֶּׁפַע שֶׁנָּתַן. לַמָּחֳרָת, אַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים פָּתַח שֻׁלְחָן עִם מַעֲדַנִּים וּמַשְׁקָאוֹת מְשֻׁבָּחִים. "מַה קָּרָה?" שְׁאָלוּהוּ הַמִּתְפַּלְּלִים, "גַּם אַתָּה חָצִיתָ אֶת הַכְּבִישׁ וּפָגְעָה בְּךָ מְכוֹנִית...?" הֵשִׁיב הָאִישׁ: "אֲנִי כְּבָר 30 שָׁנָה מִתְפַּלֵּל פֹּה, וּבְכָל יוֹם אֲנִי חוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ הַזֶּה, וְאַף פַּעַם לֹא פָּגְעָה בִּי מְכוֹנִית! וְעַל כָּךְ עָרַכְתִּי סְעוּדַת הוֹדָיָה..." (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)