Otzarot-Article

"אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם" (יג-ב) מְסֻפָּר עַל רַבִּי פִּנְחָס כַּלִּיפָא הַכֹּהֵן, שֶׁבִּזְכוּת חֲלוֹם שֶׁחָלַם, מִן הַשָּׁמַיִם סִיְּעוּהוּ לְהַצִּיל אֶת מֶלֶךְ מָרוֹקוֹ מִמָּוֶת, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

שָׁנָה אַחַת, בְּעֵת שֶׁשָּׁהָה הַמֶּלֶךְ בְּאַרְמוֹן הַקַּיִץ שֶׁלּוֹ בְּמָרָקֶשׁ, חָלַם רַבִּי פִּנְחָס שֶׁהוֹלְכִים לַהֲרֹג אֶת הַמֶּלֶךְ. רַבִּי פִּנְחָס הִתְעוֹרֵר, וְהֵחֵל חוֹכֵךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, הַאִם חֲלוֹם זֶה הוּא מֵאוֹתָם שֶׁשָּׁוְא יְדַבְּרוּ, אוֹ מֵאֵלּוּ שֶׁהִנָּם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בִּנְבוּאָה. כְּשֶׁעָמַד לְהִתְפַּלֵּל, הֵחֵל לִבּוֹ נוֹקְפוֹ, מַדּוּעַ הִנְּךָ מַחְשֶׁה? הֲרֵי יֵשׁ סָפֵק בְּלִבְּךָ שֶׁמָּא הַמֶּלֶךְ יֵהָרֵג הַיּוֹם, וְאֵיךְ לֹא תַּעֲשֶׂה כְּלוּם לְהַצִּילוֹ?! הֶאֱזִין רַבִּי פִּנְחָס לְרַחֲשֵׁי לִבּוֹ, וְהֶחְלִיט, כִּי לַמְרוֹת שֶׁהַדָּבָר מֻטָּל בְּסָפֵק, עָלָיו לְנַסּוֹת.

מִשֶּׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ, צָעַד בִּזְרִיזוּת לְעֵבֶר אַרְמוֹן הַקַּיִץ, כְּשֶׁהִגִּיעַ, בִּקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל בְּאֹפֶן דָּחוּף אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, מֵאַחַר שֶׁשּׁוֹמְרֵי הָאַרְמוֹן הָיוּ מִבְּנֵי הָעִיר וְהִכִּירוּהוּ, הִסְכִּימוּ לְהַכְנִיסוֹ, וּלְאַחַר דִּין וּדְבָרִים קָצָר, הִתְקַבֵּל אֵצֶל הַמֶּלֶךְ.

כְּשֶׁרָאָה אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, חָלַמְתִּי כָּךְ וְכָךְ אוֹדוֹתֶיךָ, וַהֲגַם שֶׁאֲנִי מִסְתַּפֵּק אִם חֲלוֹמִי נָכוֹן, אַתָּה לֹא תַּפְסִיד מְאוּמָה אִם תַּחְשֹׁשׁ לוֹ. לָכֵן, צַוֵּה אֶת עֲבָדֶיךָ הַמַּגִּישִׁים אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר, שֶׁיִּטְעֲמוּ בְּפָנֶיךָ מִן הָאֹכֶל, כִּי אוּלַי סַם הַמָּוֶת יֵשׁ בּוֹ.

הַמֶּלֶךְ שֶׁחָשַׁשׁ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה מִפְּנֵי הֲפִיכָה בַּחֲצֵרוֹ, שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי רַבִּי פִּנְחָס בְּקֶשֶׁב רַב, וְהִסְכִּים לִדְבָרָיו.

עוֹד לֹא סִיֵּם רַבִּי פִּנְחָס אֶת דְּבָרָיו, וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הֵבִיאוּ לוֹ אֶת אֲרוּחָתוֹ עַל מַגָּשׁ, פַּת שַׁחֲרִית וְכוֹס חָלָב חַם. כְּשֶׁהִנִּיחוּ אֶת הַמַּגָּשׁ לְפָנָיו, צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הַמְשָׁרְתִים לִלְגֹּם מִכּוֹס הֶחָלָב.

רַבִּי פִּנְחָס שָׁמַע זֹאת, וּפָנָה אֶל הַמֶּלֶךְ: "מַדּוּעַ צִוִּיתָ אֶת שְׁנֵיהֶם לִשְׁתּוֹת? צַוֵּה רַק אֶחָד מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁאִם הוּא יָמוּת, תּוּכַל לַחְקֹר אֶת הַשֵּׁנִי מִי נָתַן אֶת הָרַעַל בַּכּוֹס".

הַמֶּלֶךְ שָׁמַע, נֶהֱנָה מֵחָכְמָתוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס, וְצִוָּה לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו. הַמְשָׁרְתִים הֵחֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ בֵּינֵיהֶם מִי יִלְגֹּם מֵהַכּוֹס, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ צִוָּה עַל אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא יִהְיֶה הַטּוֹעֵם. בְּאֵין בְּרֵרָה טָעַם, וְתֵכֶף וּמִיָּד הֵחֵל לְהִתְפַּתֵּל מִכְּאֵבֵי בֶּטֶן, וְלֹא עָבַר זְמַן רַב עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ נִפְרְדָה מִגּוּפוֹ.

כְּשֶׁרָאָה זֹאת הַמֶּלֶךְ, צִוָּה לִתְפֹּס אֶת הַשֵּׁנִי, וּלְהַלְקוֹתוֹ עַד שֶׁיְּסַפֵּר מִי נָתַן לָהֶם אֶת הָרַעַל. הַמְשָׁרֵת נִשְׁבַּר מַהֵר מְאֹד, וְגִלָּה מִי זָמַם לַהֲרֹג אֶת הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ הוֹדָה מְאֹד לְרַבִּי פִּנְחָס, הֵיטִיב עִמּוֹ, וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל.

מְסַפֵּר רַבִּי עֲקִיבָא יוֹסֵף בְּסִפְרוֹ "בְּרִית עוֹלָם": יְהוּדִי פָּשׁוּט, בַּעַל פֻּנְדָּק, הִתְפַּרְנֵס מִגּוֹיִים שֶׁבָּאוּ לִשְׁתּוֹת יַיִן וְשֵׁכָר. פַּעַם אַחַת בָּא לַמָּקוֹם גּוֹי חוֹטֵב עֵצִים. הוּא רָצָה לִשְׁתּוֹת יַיִן וְשֵׁכָר, אַךְ לֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף מְזֻמָּן לַתַּשְׁלוּם, וְלָכֵן מִשְׁכֵּן אֶצְלוֹ אֶת הַגַּרְזֶן שֶׁהָיָה בֵּין כְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ. הַיְּהוּדִי גִּלָּה שֶׁהַגַּרְזֶן שָׁוֶה יוֹתֵר מֵהַכֶּסֶף שֶׁהַגּוֹי חַיָּב לוֹ, פָּחַז עָלָיו יִצְרוֹ וְהוּא חָמַד אֶת הַגַּרְזֶן לְעַצְמוֹ.

כַּעֲבֹר יוֹמַיִם, הַגּוֹי הֵבִיא אֶת הַכֶּסֶף וּבִקֵּשׁ לְקַבֵּל חֲזָרָה אֶת הַגַּרְזֶן. בַּעַל הַפֻּנְדָּק הִכְחִישׁ אֶת כָּל הָעִנְיָן, וְאָמַר שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, לֹא הָיָה גַּרְזֶן וְלֹא הָיָה כֶּסֶף וְלֹא כְּלוּם. הַגּוֹי כָּעַס וְצָעַק חָמָס, אֲבָל לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לְהַשְׁלִים עִם הַמַּצָּב, כִּי לֹא הָיְתָה לוֹ שׁוּם הוֹכָחָה לְטַעֲנָתוֹ.

עָבַר זְמַן, בַּעַל הַפֻּנְדָּק הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, וְכַעֲבֹר מִסְפַּר שָׁנִים, הוּא בָּא לִבְנוֹ בַּחֲלוֹם, וְאָמַר לוֹ שֶׁאֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִמְנוּחָתוֹ, עַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיר אֶת הַגַּרְזֶן לְיַעֲדוֹ. שָׁאַל אוֹתוֹ הַבֵּן: "הֲלֹא כְּבָר עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים מֵאָז הָלַכְתָּ לְעוֹלָמְךָ, לָמָּה רַק עַתָּה בָּאתָ בַּחֲלוֹם בְּעִנְיַן הַגַּרְזֶן?" עָנָה לוֹ הָאָב: "נָכוֹן, אֲבָל בְּיָמִים אֵלֶּה מֵת גֶּנֶרָל שֶׁהָיָה יְהוּדִי שֶׁהִשְׁתַּמֵּד, וּבִצַּע אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אֲנִי רוֹאֶה עַכְשָׁיו אֵילוּ יִסּוּרִים וּמַכְאוֹבִים בָּאִים עָלָיו עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, מִזֶּה אֲנִי מֵבִין שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ לְפִי סֵדֶר, וּכְשֶׁאֲנִי עַצְמִי אַגִּיעַ לָתֵת דִּין עַל הַיּוֹם שֶׁבּוֹ גָּזַלְתִּי מֵהַגּוֹי אֶת הַגַּרְזֶן – מִי יוֹדֵעַ אֵילוּ יִסּוּרִים וּמַעֲשֵׂי חַבָּלָה יָבוֹאוּ עָלַי, וְעַל זֶה נֶחֱרַדְתִּי וּמִהַרְתִּי לָבוֹא אֵלֶיךָ בַּחֲלוֹם".

כּוֹתֵב רַבִּי עֲקִיבָא יוֹסֵף, כִּי שָׁלְחוּ לְבָרֵר עִנְיַן הַחֲלוֹם, וְאָכֵן נוֹדַע כִּי בְּאוֹתָם הַיָּמִים מֵת גֶּנֶרָל מוּמָר, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֲלוֹם. הָלְכוּ לְחַפֵּשׂ אַחַר הַגּוֹי, וְכַאֲשֶׁר מְצָאוּהוּ, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, הַאִם הִכִּיר אֶת הַפֻּנְדְּקַאי, וְהוּא הֵשִׁיב: "כֵּן, כֵּן הוּא הָיָה גַּנָּב, הוּא גָּזַל מִמֶּנִּי גַּרְזֶן!" הַבֵּן בִּקֵּשׁ מְחִילָה, שִׁלֵּם לוֹ כֶּסֶף רַב עַל הַגַּרְזֶן, וּמֵאָז לֹא בָּא אֵלָיו אָבִיו בַּחֲלוֹם.

בְּ"שֵׁם הַגְּדוֹלִים" מוּבָא מַעֲשֶׂה מֻפְלָא: בִּתְקוּפַת גְּזֵרוֹת ת"ח-ת"ט, הִתְגַּלָּה הָאַלְשֵׁי"ךְ הַקָּדוֹשׁ לִיהוּדִי שֶׁהִתְגּוֹרֵר בְּעִיר אַחַת, וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת מָוֶת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, עַל יְהוּדֵי עִירוֹ, וְאִם בִּרְצוֹנוֹ לְהִנָּצֵל – שֶׁיִּקַּח אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְיִבְרַח עוֹד בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה מִן הָעִיר.

מַהֲרַ"ם אַלְשֵׁיךְ הוֹסִיף וְאָמַר לַיְּהוּדִי בַּחֲלוֹם, שֶׁנָּתְנוּ לוֹ מִשָּׁמַיִם רְשׁוּת מְיֻחֶדֶת לְגַלּוֹת אֶת אָזְנוֹ עַל הַדָּבָר הַנּוֹרָא, מִשּׁוּם שֶׁהוּא לוֹמֵד בִּקְבִיעוּת אֶת פֵּרוּשׁ הָאַלְשֵׁי"ךְ עַל הַתּוֹרָה, וְגַם מְפָרֵשׁ אוֹתוֹ לָרַבִּים וּמְעוֹדֵד אֲחֵרִים שֶׁיִּלְמְדוּ פֵּרוּשׁ זֶה. הִתְקַשְּׁרוּתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי אֶל הָאַלְשֵׁי"ךְ, דֶּרֶךְ פֵּרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה, הֶעֱנִיקָה לוֹ נְקֻדַּת זְכוּת גְּדוֹלָה, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁבְּדֶרֶךְ זוֹ נִסְבְּבָה הַצָּלָתוֹ הַמֻּפְלָאָה.

בְּעֵת שֶׁכָּזוֹ, כְּשֶׁהַצָּרוֹת סוֹבְבוֹת מִכָּל עֵבֶר, כְּדַאי מְאֹד לְאַמֵּץ אֶת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל אוֹתוֹ יְהוּדִי, וּלְהִתְקַשֵּׁר לְפֵרוּשׁ מְסֻיָּם עַל הַתּוֹרָה, בַּחֻמָּשׁ, בַּמִּשְׁנָה אוֹ בַּגְּמָרָא, כְּדֵי שֶׁאוֹתוֹ גָּאוֹן שֶׁכָּתַב אֶת הַפֵּרוּשׁ, יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ. (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, טוּבְךָ יַבִּיעוּ)

	כי תבוא תשפ"ב
	הַכֹּל "שָׁחֹר"? סִימָן טוֹב!
	"אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם" (יג-ב) מְסֻפָּר עַל רַבִּי פִּנְחָס כַּלִּיפָא הַכֹּהֵן, שֶׁבִּזְכוּת חֲלוֹם שֶׁחָלַם, מִן הַשָּׁמַיִם סִיְּעוּהוּ לְהַצִּיל אֶת מֶלֶךְ מָרוֹקוֹ מִמָּוֶת, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: שָׁנָה אַחַת, בְּעֵת שֶׁשָּׁהָה הַמֶּלֶךְ בְּאַרְמוֹן הַקַּיִץ שֶׁלּוֹ בְּמָרָקֶשׁ, חָלַם רַבִּי פִּנְחָס שֶׁהוֹלְכִים לַהֲרֹג אֶת הַמֶּלֶךְ. רַבִּי פִּנְחָס הִתְעוֹרֵר, וְהֵחֵל חוֹכֵךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, הַאִם חֲלוֹם זֶה הוּא מֵאוֹתָם שֶׁשָּׁוְא יְדַבְּרוּ, אוֹ מֵאֵלּוּ שֶׁהִנָּם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בִּנְבוּאָה. כְּשֶׁעָמַד לְהִתְפַּלֵּל, הֵחֵל לִבּוֹ נוֹקְפוֹ, מַדּוּעַ הִנְּךָ מַחְשֶׁה? הֲרֵי יֵשׁ סָפֵק בְּלִבְּךָ שֶׁמָּא הַמֶּלֶךְ יֵהָרֵג הַיּוֹם, וְאֵיךְ לֹא תַּעֲשֶׂה כְּלוּם לְהַצִּילוֹ?! הֶאֱזִין רַבִּי פִּנְחָס לְרַחֲשֵׁי לִבּוֹ, וְהֶחְלִיט, כִּי לַמְרוֹת שֶׁהַדָּבָר מֻטָּל בְּסָפֵק, עָלָיו לְנַסּוֹת. מִשֶּׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ, צָעַד בִּזְרִיזוּת לְעֵבֶר אַרְמוֹן הַקַּיִץ, כְּשֶׁהִגִּיעַ, בִּקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל בְּאֹפֶן דָּחוּף אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, מֵאַחַר שֶׁשּׁוֹמְרֵי הָאַרְמוֹן הָיוּ מִבְּנֵי הָעִיר וְהִכִּירוּהוּ, הִסְכִּימוּ לְהַכְנִיסוֹ, וּלְאַחַר דִּין וּדְבָרִים קָצָר, הִתְקַבֵּל אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁרָאָה אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, חָלַמְתִּי כָּךְ וְכָךְ אוֹדוֹתֶיךָ, וַהֲגַם שֶׁאֲנִי מִסְתַּפֵּק אִם חֲלוֹמִי נָכוֹן, אַתָּה לֹא תַּפְסִיד מְאוּמָה אִם תַּחְשֹׁשׁ לוֹ. לָכֵן, צַוֵּה אֶת עֲבָדֶיךָ הַמַּגִּישִׁים אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר, שֶׁיִּטְעֲמוּ בְּפָנֶיךָ מִן הָאֹכֶל, כִּי אוּלַי סַם הַמָּוֶת יֵשׁ בּוֹ. הַמֶּלֶךְ שֶׁחָשַׁשׁ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה מִפְּנֵי הֲפִיכָה בַּחֲצֵרוֹ, שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי רַבִּי פִּנְחָס בְּקֶשֶׁב רַב, וְהִסְכִּים לִדְבָרָיו. עוֹד לֹא סִיֵּם רַבִּי פִּנְחָס אֶת דְּבָרָיו, וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הֵבִיאוּ לוֹ אֶת אֲרוּחָתוֹ עַל מַגָּשׁ, פַּת שַׁחֲרִית וְכוֹס חָלָב חַם. כְּשֶׁהִנִּיחוּ אֶת הַמַּגָּשׁ לְפָנָיו, צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הַמְשָׁרְתִים לִלְגֹּם מִכּוֹס הֶחָלָב. רַבִּי פִּנְחָס שָׁמַע זֹאת, וּפָנָה אֶל הַמֶּלֶךְ: "מַדּוּעַ צִוִּיתָ אֶת שְׁנֵיהֶם לִשְׁתּוֹת? צַוֵּה רַק אֶחָד מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁאִם הוּא יָמוּת, תּוּכַל לַחְקֹר אֶת הַשֵּׁנִי מִי נָתַן אֶת הָרַעַל בַּכּוֹס". הַמֶּלֶךְ שָׁמַע, נֶהֱנָה מֵחָכְמָתוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס, וְצִוָּה לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו. הַמְשָׁרְתִים הֵחֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ בֵּינֵיהֶם מִי יִלְגֹּם מֵהַכּוֹס, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ צִוָּה עַל אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא יִהְיֶה הַטּוֹעֵם. בְּאֵין בְּרֵרָה טָעַם, וְתֵכֶף וּמִיָּד הֵחֵל לְהִתְפַּתֵּל מִכְּאֵבֵי בֶּטֶן, וְלֹא עָבַר זְמַן רַב עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ נִפְרְדָה מִגּוּפוֹ. כְּשֶׁרָאָה זֹאת הַמֶּלֶךְ, צִוָּה לִתְפֹּס אֶת הַשֵּׁנִי, וּלְהַלְקוֹתוֹ עַד שֶׁיְּסַפֵּר מִי נָתַן לָהֶם אֶת הָרַעַל. הַמְשָׁרֵת נִשְׁבַּר מַהֵר מְאֹד, וְגִלָּה מִי זָמַם לַהֲרֹג אֶת הַמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ הוֹדָה מְאֹד לְרַבִּי פִּנְחָס, הֵיטִיב עִמּוֹ, וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל. מְסַפֵּר רַבִּי עֲקִיבָא יוֹסֵף בְּסִפְרוֹ "בְּרִית עוֹלָם": יְהוּדִי פָּשׁוּט, בַּעַל פֻּנְדָּק, הִתְפַּרְנֵס מִגּוֹיִים שֶׁבָּאוּ לִשְׁתּוֹת יַיִן וְשֵׁכָר. פַּעַם אַחַת בָּא לַמָּקוֹם גּוֹי חוֹטֵב עֵצִים. הוּא רָצָה לִשְׁתּוֹת יַיִן וְשֵׁכָר, אַךְ לֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף מְזֻמָּן לַתַּשְׁלוּם, וְלָכֵן מִשְׁכֵּן אֶצְלוֹ אֶת הַגַּרְזֶן שֶׁהָיָה בֵּין כְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ. הַיְּהוּדִי גִּלָּה שֶׁהַגַּרְזֶן שָׁוֶה יוֹתֵר מֵהַכֶּסֶף שֶׁהַגּוֹי חַיָּב לוֹ, פָּחַז עָלָיו יִצְרוֹ וְהוּא חָמַד אֶת הַגַּרְזֶן לְעַצְמוֹ. כַּעֲבֹר יוֹמַיִם, הַגּוֹי הֵבִיא אֶת הַכֶּסֶף וּבִקֵּשׁ לְקַבֵּל חֲזָרָה אֶת הַגַּרְזֶן. בַּעַל הַפֻּנְדָּק הִכְחִישׁ אֶת כָּל הָעִנְיָן, וְאָמַר שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, לֹא הָיָה גַּרְזֶן וְלֹא הָיָה כֶּסֶף וְלֹא כְּלוּם. הַגּוֹי כָּעַס וְצָעַק חָמָס, אֲבָל לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לְהַשְׁלִים עִם הַמַּצָּב, כִּי לֹא הָיְתָה לוֹ שׁוּם הוֹכָחָה לְטַעֲנָתוֹ. עָבַר זְמַן, בַּעַל הַפֻּנְדָּק הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, וְכַעֲבֹר מִסְפַּר שָׁנִים, הוּא בָּא לִבְנוֹ בַּחֲלוֹם, וְאָמַר לוֹ שֶׁאֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִמְנוּחָתוֹ, עַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיר אֶת הַגַּרְזֶן לְיַעֲדוֹ. שָׁאַל אוֹתוֹ הַבֵּן: "הֲלֹא כְּבָר עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים מֵאָז הָלַכְתָּ לְעוֹלָמְךָ, לָמָּה רַק עַתָּה בָּאתָ בַּחֲלוֹם בְּעִנְיַן הַגַּרְזֶן?" עָנָה לוֹ הָאָב: "נָכוֹן, אֲבָל בְּיָמִים אֵלֶּה מֵת גֶּנֶרָל שֶׁהָיָה יְהוּדִי שֶׁהִשְׁתַּמֵּד, וּבִצַּע אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אֲנִי רוֹאֶה עַכְשָׁיו אֵילוּ יִסּוּרִים וּמַכְאוֹבִים בָּאִים עָלָיו עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, מִזֶּה אֲנִי מֵבִין שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ לְפִי סֵדֶר, וּכְשֶׁאֲנִי עַצְמִי אַגִּיעַ לָתֵת דִּין עַל הַיּוֹם שֶׁבּוֹ גָּזַלְתִּי מֵהַגּוֹי אֶת הַגַּרְזֶן – מִי יוֹדֵעַ אֵילוּ יִסּוּרִים וּמַעֲשֵׂי חַבָּלָה יָבוֹאוּ עָלַי, וְעַל זֶה נֶחֱרַדְתִּי וּמִהַרְתִּי לָבוֹא אֵלֶיךָ בַּחֲלוֹם". כּוֹתֵב רַבִּי עֲקִיבָא יוֹסֵף, כִּי שָׁלְחוּ לְבָרֵר עִנְיַן הַחֲלוֹם, וְאָכֵן נוֹדַע כִּי בְּאוֹתָם הַיָּמִים מֵת גֶּנֶרָל מוּמָר, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֲלוֹם. הָלְכוּ לְחַפֵּשׂ אַחַר הַגּוֹי, וְכַאֲשֶׁר מְצָאוּהוּ, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, הַאִם הִכִּיר אֶת הַפֻּנְדְּקַאי, וְהוּא הֵשִׁיב: "כֵּן, כֵּן הוּא הָיָה גַּנָּב, הוּא גָּזַל מִמֶּנִּי גַּרְזֶן!" הַבֵּן בִּקֵּשׁ מְחִילָה, שִׁלֵּם לוֹ כֶּסֶף רַב עַל הַגַּרְזֶן, וּמֵאָז לֹא בָּא אֵלָיו אָבִיו בַּחֲלוֹם. בְּ"שֵׁם הַגְּדוֹלִים" מוּבָא מַעֲשֶׂה מֻפְלָא: בִּתְקוּפַת גְּזֵרוֹת ת"ח-ת"ט, הִתְגַּלָּה הָאַלְשֵׁי"ךְ הַקָּדוֹשׁ לִיהוּדִי שֶׁהִתְגּוֹרֵר בְּעִיר אַחַת, וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת מָוֶת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, עַל יְהוּדֵי עִירוֹ, וְאִם בִּרְצוֹנוֹ לְהִנָּצֵל – שֶׁיִּקַּח אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְיִבְרַח עוֹד בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה מִן הָעִיר. מַהֲרַ"ם אַלְשֵׁיךְ הוֹסִיף וְאָמַר לַיְּהוּדִי בַּחֲלוֹם, שֶׁנָּתְנוּ לוֹ מִשָּׁמַיִם רְשׁוּת מְיֻחֶדֶת לְגַלּוֹת אֶת אָזְנוֹ עַל הַדָּבָר הַנּוֹרָא, מִשּׁוּם שֶׁהוּא לוֹמֵד בִּקְבִיעוּת אֶת פֵּרוּשׁ הָאַלְשֵׁי"ךְ עַל הַתּוֹרָה, וְגַם מְפָרֵשׁ אוֹתוֹ לָרַבִּים וּמְעוֹדֵד אֲחֵרִים שֶׁיִּלְמְדוּ פֵּרוּשׁ זֶה. הִתְקַשְּׁרוּתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי אֶל הָאַלְשֵׁי"ךְ, דֶּרֶךְ פֵּרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה, הֶעֱנִיקָה לוֹ נְקֻדַּת זְכוּת גְּדוֹלָה, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁבְּדֶרֶךְ זוֹ נִסְבְּבָה הַצָּלָתוֹ הַמֻּפְלָאָה. בְּעֵת שֶׁכָּזוֹ, כְּשֶׁהַצָּרוֹת סוֹבְבוֹת מִכָּל עֵבֶר, כְּדַאי מְאֹד לְאַמֵּץ אֶת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל אוֹתוֹ יְהוּדִי, וּלְהִתְקַשֵּׁר לְפֵרוּשׁ מְסֻיָּם עַל הַתּוֹרָה, בַּחֻמָּשׁ, בַּמִּשְׁנָה אוֹ בַּגְּמָרָא, כְּדֵי שֶׁאוֹתוֹ גָּאוֹן שֶׁכָּתַב אֶת הַפֵּרוּשׁ, יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ. (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, טוּבְךָ יַבִּיעוּ)