Otzarot-Article

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם" (כד-ט) הַמֶּלֶךְ לוּאִי הָרְבִיעִי הָיָה יָדוּעַ כְּמֶלֶךְ חָכָם וְנָבוֹן. הַמֶּלֶךְ נוֹדַע בְּקֶרֶב הָאֲנָשִׁים כְּמֶלֶךְ מָסוּר, הַקָּשׁוּב לִמְצוּקַת הָאֶזְרָחִים. כְּדֵי לָדַעַת מַהִי דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַפָּשׁוּט מִן הַשּׁוּרָה, הָיָה נוֹהֵג הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל הָעָם שֶׁבַּשָּׂדוֹת וּלְהִסְתּוֹבֵב בֶּעָרִים הַשּׁוֹנוֹת, כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן מִקָּרוֹב עַל חַיֵּי הָאֶזְרָחִים. בְּאַחַד הַיָּמִים הִסְתּוֹבֵב הַמֶּלֶךְ בַּשּׁוּק הַמְּקוֹמִי שֶׁבְּעִיר הַבִּירָה, כְּשֶׁהוּא נֶהֱנֶה לִשְׁמֹעַ אֶת הַתַּגְרָנִים מַכְרִיזִים בְּקוֹל עַל סְחוֹרָתָם הַמְשֻׁבַּחַת. הַמֶּלֶךְ הִסְתּוֹבֵב בֵּין דּוּכְנֵי הַשּׁוּק, כְּשֶׁלְּפֶתַע הִתְגַּלָּה לְעֵינָיו מַחֲזֶה מוּזָר: אִישׁ קָשִׁישׁ וּבָא בַּיָּמִים יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי מַחְצֶלֶת כְּשֶׁהוּא עוֹטֶה עַל גּוּפוֹ גְּלִימָה אֲרֻכָּה וְכוֹבַע מְחֻדָּד. לְפָנָיו הָיָה מֻנָּח יַנְשׁוּף קָשׁוּר לְמַקֵּל. פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל הַזָּקֵן וְאָמַר: "סַבָּא חָבִיב, הֲלֹא אָנוּ מְצוּיִים בַּשּׁוּק וְכֻלָּם מַצִּיגִים אֶת מַרְכֻּלְתָּם. הַאִם אַתָּה מַצִּיעַ מַשֶּׁהוּ לִמְכִירָה מִלְּבַד הַיַּנְשׁוּף שֶׁלְּמַרְגְּלוֹתֶיךָ?!"

"הַיַּנְשׁוּף אֵינוֹ לִמְכִירָה", אָמַר הַזָּקֵן. "הַיַּנְשׁוּף מְיַצֵּג אֶת הַחָכְמָה. אֲנִי מוֹכֵר עֵצוֹת חֲכָמוֹת, עֵצוֹת טוֹבוֹת לַחַיִּים לְכָל הַמְעֻנְיָן..."

סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הִתְעוֹרְרָה וְהוּא שָׁאַל: "וּמַה מְּחִירָן שֶׁל הָעֵצוֹת?!"

"תָּלוּי בְּטִיב הָעֵצָה. יֵשׁ עֵצוֹת שֶׁשָּׁוְיָן הוּא פְּרוּטוֹת אֲחָדוֹת, וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ הַשָּׁווֹת יוֹתֵר. יֵשׁ גַּם עֵצוֹת חֲכָמוֹת בִּמְיֻחָד שֶׁעֲבוּרָן תִּדָּרֵשׁ לְשַׁלֵּם דִּינָר שָׁלֵם שֶׁל זָהָב", הֵשִׁיב הַזָּקֵן, וְהוֹסִיף כִּי יֵשׁ תְּנַאי אֶחָד לִרְכִישַׁת הָעֵצוֹת - עַל הַקּוֹנֶה לְשַׁלֵּם אֶת הַסְּכוּם הַמָּלֵא מֵרֹאשׁ, וְאֵין הוּא רַשַּׁאי לִדְרֹשׁ בַּחֲזָרָה אֶת כַּסְפּוֹ – אַף אִם הָעֵצָה אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו.

חִיֵּךְ הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ וְחָשַׁב כִּי לֹא יַזִּיק לוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּשְׂחָק שֶׁל הַזָּקֵן. "סַבָּא," אָמַר, "אֲנִי אָדָם עָשִׁיר וְהַפְּרוּטָה מְצוּיָה בְּכִיסִי, אֲשַׁלֵּם לְךָ דִּינָר זָהָב שָׁלֵם, וֶאֱמֹר לִי אֶת הַטּוֹבָה שֶׁבַּעֲצוֹתֶיךָ..."

נָטַל הַזָּקֵן אֶת הַמַּטְבֵּעַ מִיָּדָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בָּדַק כִּי הוּא אָכֵן מִזָּהָב, הִרְהֵר עֲמֻקּוֹת וּלְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁנִּדְמוּ כְּנֶצַח בִּקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ לְהִתְכּוֹפֵף, וְלָחַשׁ בְּאָזְנוֹ: "דַּע לְךָ, בְּנִי, כִּי כָּעֵת אֲנִי מְלַמֵּד אוֹתְךָ אֶת הַטּוֹבָה שֶׁבַּעֲצוֹתַי, וְהִיא: "עֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה – אַךְ חֲשֹׁב תָּמִיד עַל הַתּוֹצָאָה..." הַזָּקֵן סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו, וְהַמֶּלֶךְ נִפְרַד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם. הוּא שָׁב בַּחֲשַׁאי לְאַרְמוֹנוֹ, לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַמַּלְכוּת וְחָזַר לְעִנְיְנֵי הַמְּלוּכָה הַתּוֹבְעָנִיִּים, כְּשֶׁלְּצִדּוֹ שְׁנֵי יוֹעֲצִים נֶאֱמָנִים וּמְסוּרִים. הַיּוֹעֵץ הַמְּדִינִי יָעַץ לַמֶּלֶךְ בַּשְּׁאֵלוֹת הַמְּדִינִיּוֹת הַנּוֹגְעוֹת לַצָּבָא וְלַהִתְנַהֲלוּת כְּלַפֵּי הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת, וְהַיּוֹעֵץ הַכַּלְכָּלִי יָעַץ בִּשְׁאֵלוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְאוֹצַר הַמְּדִינָה וְלַהִתְנַהֲלוּת הַכַּסְפִּית שֶׁל הַמַּמְלָכָה. הַמֶּלֶךְ לוּאִי סָמַךְ עַל שְׁנֵי יוֹעֲצָיו לַחֲלוּטִין וְנָהַג לְיַשֵּׂם אֶת עֲצוֹתֵיהֶם הַחֲכָמוֹת.

לַמָּחֳרָת, הוֹפִיעַ בְּאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה הַסַּפָּר כְּדֵי לְסַפֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ כְּמִנְהָגוֹ בְּכָל תְּחִלַּת חֹדֶשׁ. הַמֶּלֶךְ הִתְיַשֵּׁב עַל הַכִּסֵּא, וְהַסַּפָּר הֵחֵל לְהָכִין אֶת הַתַּעַר, שֶׁבּוֹ נָהַג לְגַלֵּחַ אֶת שַׂעֲרוֹתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ. בְּעוֹד הַסַּפָּר מֵכִין אֶת כְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ, נִתְקַף הַמֶּלֶךְ בְּהִרְהוּרִים, וְהֵחֵל לַחְשֹׁב עַל עֲצָתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן וּלְנַסּוֹת לְהָבִין אֶת כַּוָּנָתוֹ הָעֲמֻקָּה. "עֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה – אַךְ חֲשֹׁב תָּמִיד עַל הַתּוֹצָאָה". חָזַר הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל עַל הָעֵצָה כְּשֶׁהוּא תּוֹהֶה עַל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן.

לְפֶתַע פָּרַץ הַסַּפָּר בִּבְכִי וְהַתַּעַר נִשְׁמַט מִיָּדָיו הָרוֹעֲדוֹת. הוּא כָּרַע בֶּרֶךְ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו כִּי לֹא יַהֲרֹג אוֹתוֹ, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֵינוֹ אָשֵׁם בְּתִכְנוּן הַמְּזִמָּה. הַמֶּלֶךְ שֶׁהֵבִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ מִתְרַחֵשׁ לְנֶגֶד עֵינָיו, פָּנָה אֶל הַסַּפָּר בְּתַקִּיפוּת: "קוּם, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְסַפֵּר הַכֹּל מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף! אֲבוֹי לְךָ אִם תַּחְסִיר אֲפִלּוּ פְּרָט אֶחָד!"

בְּקוֹל רוֹעֵד וּבְעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת תֵּאֵר הַסַּפָּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד שָׂכְרוּ אוֹתוֹ יוֹעֲצָיו הַבְּכִירִים, הַיּוֹעֵץ הַמְּדִינִי וְהַכַּלְכָּלִי, כְּדֵי לִרְצֹחַ אֶת הַמֶּלֶךְ בִּשְׁעַת הַתִּסְפֹּרֶת, עַל יְדֵי שִׁסּוּף גְּרוֹנוֹ בְּתַעַר הַסַּפָּרִים. הוּא נִשְׁבַּע לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא רָצָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּרֶצַח מַלְכּוֹ הָאָהוּב, אַךְ הַיּוֹעֲצִים הִצִּיעוּ לוֹ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל, וְאִיְּמוּ עָלָיו כִּי אִם לֹא יִשְׁתַּתֵּף בַּקְּנוּנְיָה, הֵם יִמְצְאוּ שָׁלִיחַ אַחֵר וְיָבוֹא יוֹם וְהוּא יְשַׁלֵּם עַל סֵרוּבוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּמְזִמָּתָם. "כְּשֶׁנָּטַלְתִּי אֶת הַתַּעַר הַחַד, וְרָצִיתִי לְהִתְנַקֵּשׁ בְּחַיֶּיךָ – הַמֶּלֶךְ", אָמַר הַסַּפָּר, "שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ אוֹמֵר 'עֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, אַךְ חֲשֹׁב תָּמִיד עַל הַתּוֹצָאָה' וְהֵבַנְתִּי כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ הַכֹּל וְשֶׁיִּהְיֶה עָלַי לְשַׁלֵּם עַל הַמַּעֲשֶׂה הַנִּפְשָׁע..."

הַמֶּלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת חֲרָטָתוֹ הַכֵּנָה, הֶחְלִיט לִפְטֹר אוֹתוֹ מֵעֹנֶשׁ. שׁוֹמְרֵי הָאַרְמוֹן נִשְׁלְחוּ לְבֵיתָם שֶׁל הַיּוֹעֵץ הַמְּדִינִי וְהַכַּלְכָּלִי. בְּאֹפֶן לֹא מַפְתִּיעַ שָׁהוּ שְׁנֵי הַיּוֹעֲצִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַיּוֹעֵץ הַמְּדִינִי וְתִכְנְנוּ אֶת הַיָּמִים שֶׁאַחֲרֵי הַהֲפִיכָה. הַיּוֹעֲצִים, שֶׁהָיוּ בְּטוּחִים שֶׁמְּזִמָּתָם צָלְחָה, שָׁאֲלוּ אֶת הַשּׁוֹטְרִים הַאִם הַמֶּלֶךְ עֲדַיִן בַּחַיִּים. בִּתְגוּבָה לִשְׁאֵלָתָם, נָתְנוּ הַחַיָּלִים אֲזִקִּים עַל יְדֵיהֶם וְהוֹבִילוּם אֶל הַמָּקוֹם הָרָאוּי עֲבוּרָם – בֵּית הַכֶּלֶא...

'עֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אַךְ תָּמִיד חֲשֹׁב עַל הַתּוֹצָאָה' - זוֹ לֹא סְתָם עֵצָה טוֹבָה שֶׁהִצִּילָה אֶת חַיָּיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא כְּלָל לַחַיִּים הַנּוֹגֵעַ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּ"סִּפְרִי" – וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לְגַנּוֹת אֶת אָחִיהָ אֶלָּא לְתוֹעֶלֶת וּבְכָל זֹאת נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לַמְּסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)

	כי תבוא תשפ"ב
	אֵיךְ מִסְתַּכְּלִים עָלַי?
	"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם" (כד-ט) הַמֶּלֶךְ לוּאִי הָרְבִיעִי הָיָה יָדוּעַ כְּמֶלֶךְ חָכָם וְנָבוֹן. הַמֶּלֶךְ נוֹדַע בְּקֶרֶב הָאֲנָשִׁים כְּמֶלֶךְ מָסוּר, הַקָּשׁוּב לִמְצוּקַת הָאֶזְרָחִים. כְּדֵי לָדַעַת מַהִי דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַפָּשׁוּט מִן הַשּׁוּרָה, הָיָה נוֹהֵג הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל הָעָם שֶׁבַּשָּׂדוֹת וּלְהִסְתּוֹבֵב בֶּעָרִים הַשּׁוֹנוֹת, כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן מִקָּרוֹב עַל חַיֵּי הָאֶזְרָחִים. בְּאַחַד הַיָּמִים הִסְתּוֹבֵב הַמֶּלֶךְ בַּשּׁוּק הַמְּקוֹמִי שֶׁבְּעִיר הַבִּירָה, כְּשֶׁהוּא נֶהֱנֶה לִשְׁמֹעַ אֶת הַתַּגְרָנִים מַכְרִיזִים בְּקוֹל עַל סְחוֹרָתָם הַמְשֻׁבַּחַת. הַמֶּלֶךְ הִסְתּוֹבֵב בֵּין דּוּכְנֵי הַשּׁוּק, כְּשֶׁלְּפֶתַע הִתְגַּלָּה לְעֵינָיו מַחֲזֶה מוּזָר: אִישׁ קָשִׁישׁ וּבָא בַּיָּמִים יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי מַחְצֶלֶת כְּשֶׁהוּא עוֹטֶה עַל גּוּפוֹ גְּלִימָה אֲרֻכָּה וְכוֹבַע מְחֻדָּד. לְפָנָיו הָיָה מֻנָּח יַנְשׁוּף קָשׁוּר לְמַקֵּל. פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל הַזָּקֵן וְאָמַר: "סַבָּא חָבִיב, הֲלֹא אָנוּ מְצוּיִים בַּשּׁוּק וְכֻלָּם מַצִּיגִים אֶת מַרְכֻּלְתָּם. הַאִם אַתָּה מַצִּיעַ מַשֶּׁהוּ לִמְכִירָה מִלְּבַד הַיַּנְשׁוּף שֶׁלְּמַרְגְּלוֹתֶיךָ?!" "הַיַּנְשׁוּף אֵינוֹ לִמְכִירָה", אָמַר הַזָּקֵן. "הַיַּנְשׁוּף מְיַצֵּג אֶת הַחָכְמָה. אֲנִי מוֹכֵר עֵצוֹת חֲכָמוֹת, עֵצוֹת טוֹבוֹת לַחַיִּים לְכָל הַמְעֻנְיָן..." סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הִתְעוֹרְרָה וְהוּא שָׁאַל: "וּמַה מְּחִירָן שֶׁל הָעֵצוֹת?!" "תָּלוּי בְּטִיב הָעֵצָה. יֵשׁ עֵצוֹת שֶׁשָּׁוְיָן הוּא פְּרוּטוֹת אֲחָדוֹת, וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ הַשָּׁווֹת יוֹתֵר. יֵשׁ גַּם עֵצוֹת חֲכָמוֹת בִּמְיֻחָד שֶׁעֲבוּרָן תִּדָּרֵשׁ לְשַׁלֵּם דִּינָר שָׁלֵם שֶׁל זָהָב", הֵשִׁיב הַזָּקֵן, וְהוֹסִיף כִּי יֵשׁ תְּנַאי אֶחָד לִרְכִישַׁת הָעֵצוֹת - עַל הַקּוֹנֶה לְשַׁלֵּם אֶת הַסְּכוּם הַמָּלֵא מֵרֹאשׁ, וְאֵין הוּא רַשַּׁאי לִדְרֹשׁ בַּחֲזָרָה אֶת כַּסְפּוֹ – אַף אִם הָעֵצָה אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו. חִיֵּךְ הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ וְחָשַׁב כִּי לֹא יַזִּיק לוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּשְׂחָק שֶׁל הַזָּקֵן. "סַבָּא," אָמַר, "אֲנִי אָדָם עָשִׁיר וְהַפְּרוּטָה מְצוּיָה בְּכִיסִי, אֲשַׁלֵּם לְךָ דִּינָר זָהָב שָׁלֵם, וֶאֱמֹר לִי אֶת הַטּוֹבָה שֶׁבַּעֲצוֹתֶיךָ..." נָטַל הַזָּקֵן אֶת הַמַּטְבֵּעַ מִיָּדָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בָּדַק כִּי הוּא אָכֵן מִזָּהָב, הִרְהֵר עֲמֻקּוֹת וּלְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁנִּדְמוּ כְּנֶצַח בִּקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ לְהִתְכּוֹפֵף, וְלָחַשׁ בְּאָזְנוֹ: "דַּע לְךָ, בְּנִי, כִּי כָּעֵת אֲנִי מְלַמֵּד אוֹתְךָ אֶת הַטּוֹבָה שֶׁבַּעֲצוֹתַי, וְהִיא: "עֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה – אַךְ חֲשֹׁב תָּמִיד עַל הַתּוֹצָאָה..." הַזָּקֵן סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו, וְהַמֶּלֶךְ נִפְרַד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם. הוּא שָׁב בַּחֲשַׁאי לְאַרְמוֹנוֹ, לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַמַּלְכוּת וְחָזַר לְעִנְיְנֵי הַמְּלוּכָה הַתּוֹבְעָנִיִּים, כְּשֶׁלְּצִדּוֹ שְׁנֵי יוֹעֲצִים נֶאֱמָנִים וּמְסוּרִים. הַיּוֹעֵץ הַמְּדִינִי יָעַץ לַמֶּלֶךְ בַּשְּׁאֵלוֹת הַמְּדִינִיּוֹת הַנּוֹגְעוֹת לַצָּבָא וְלַהִתְנַהֲלוּת כְּלַפֵּי הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת, וְהַיּוֹעֵץ הַכַּלְכָּלִי יָעַץ בִּשְׁאֵלוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְאוֹצַר הַמְּדִינָה וְלַהִתְנַהֲלוּת הַכַּסְפִּית שֶׁל הַמַּמְלָכָה. הַמֶּלֶךְ לוּאִי סָמַךְ עַל שְׁנֵי יוֹעֲצָיו לַחֲלוּטִין וְנָהַג לְיַשֵּׂם אֶת עֲצוֹתֵיהֶם הַחֲכָמוֹת. לַמָּחֳרָת, הוֹפִיעַ בְּאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה הַסַּפָּר כְּדֵי לְסַפֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ כְּמִנְהָגוֹ בְּכָל תְּחִלַּת חֹדֶשׁ. הַמֶּלֶךְ הִתְיַשֵּׁב עַל הַכִּסֵּא, וְהַסַּפָּר הֵחֵל לְהָכִין אֶת הַתַּעַר, שֶׁבּוֹ נָהַג לְגַלֵּחַ אֶת שַׂעֲרוֹתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ. בְּעוֹד הַסַּפָּר מֵכִין אֶת כְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ, נִתְקַף הַמֶּלֶךְ בְּהִרְהוּרִים, וְהֵחֵל לַחְשֹׁב עַל עֲצָתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן וּלְנַסּוֹת לְהָבִין אֶת כַּוָּנָתוֹ הָעֲמֻקָּה. "עֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה – אַךְ חֲשֹׁב תָּמִיד עַל הַתּוֹצָאָה". חָזַר הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל עַל הָעֵצָה כְּשֶׁהוּא תּוֹהֶה עַל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן. לְפֶתַע פָּרַץ הַסַּפָּר בִּבְכִי וְהַתַּעַר נִשְׁמַט מִיָּדָיו הָרוֹעֲדוֹת. הוּא כָּרַע בֶּרֶךְ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו כִּי לֹא יַהֲרֹג אוֹתוֹ, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֵינוֹ אָשֵׁם בְּתִכְנוּן הַמְּזִמָּה. הַמֶּלֶךְ שֶׁהֵבִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ מִתְרַחֵשׁ לְנֶגֶד עֵינָיו, פָּנָה אֶל הַסַּפָּר בְּתַקִּיפוּת: "קוּם, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְסַפֵּר הַכֹּל מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף! אֲבוֹי לְךָ אִם תַּחְסִיר אֲפִלּוּ פְּרָט אֶחָד!" בְּקוֹל רוֹעֵד וּבְעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת תֵּאֵר הַסַּפָּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד שָׂכְרוּ אוֹתוֹ יוֹעֲצָיו הַבְּכִירִים, הַיּוֹעֵץ הַמְּדִינִי וְהַכַּלְכָּלִי, כְּדֵי לִרְצֹחַ אֶת הַמֶּלֶךְ בִּשְׁעַת הַתִּסְפֹּרֶת, עַל יְדֵי שִׁסּוּף גְּרוֹנוֹ בְּתַעַר הַסַּפָּרִים. הוּא נִשְׁבַּע לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא רָצָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּרֶצַח מַלְכּוֹ הָאָהוּב, אַךְ הַיּוֹעֲצִים הִצִּיעוּ לוֹ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל, וְאִיְּמוּ עָלָיו כִּי אִם לֹא יִשְׁתַּתֵּף בַּקְּנוּנְיָה, הֵם יִמְצְאוּ שָׁלִיחַ אַחֵר וְיָבוֹא יוֹם וְהוּא יְשַׁלֵּם עַל סֵרוּבוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּמְזִמָּתָם. "כְּשֶׁנָּטַלְתִּי אֶת הַתַּעַר הַחַד, וְרָצִיתִי לְהִתְנַקֵּשׁ בְּחַיֶּיךָ – הַמֶּלֶךְ", אָמַר הַסַּפָּר, "שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ אוֹמֵר 'עֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, אַךְ חֲשֹׁב תָּמִיד עַל הַתּוֹצָאָה' וְהֵבַנְתִּי כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ הַכֹּל וְשֶׁיִּהְיֶה עָלַי לְשַׁלֵּם עַל הַמַּעֲשֶׂה הַנִּפְשָׁע..." הַמֶּלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת חֲרָטָתוֹ הַכֵּנָה, הֶחְלִיט לִפְטֹר אוֹתוֹ מֵעֹנֶשׁ. שׁוֹמְרֵי הָאַרְמוֹן נִשְׁלְחוּ לְבֵיתָם שֶׁל הַיּוֹעֵץ הַמְּדִינִי וְהַכַּלְכָּלִי. בְּאֹפֶן לֹא מַפְתִּיעַ שָׁהוּ שְׁנֵי הַיּוֹעֲצִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַיּוֹעֵץ הַמְּדִינִי וְתִכְנְנוּ אֶת הַיָּמִים שֶׁאַחֲרֵי הַהֲפִיכָה. הַיּוֹעֲצִים, שֶׁהָיוּ בְּטוּחִים שֶׁמְּזִמָּתָם צָלְחָה, שָׁאֲלוּ אֶת הַשּׁוֹטְרִים הַאִם הַמֶּלֶךְ עֲדַיִן בַּחַיִּים. בִּתְגוּבָה לִשְׁאֵלָתָם, נָתְנוּ הַחַיָּלִים אֲזִקִּים עַל יְדֵיהֶם וְהוֹבִילוּם אֶל הַמָּקוֹם הָרָאוּי עֲבוּרָם – בֵּית הַכֶּלֶא... 'עֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אַךְ תָּמִיד חֲשֹׁב עַל הַתּוֹצָאָה' - זוֹ לֹא סְתָם עֵצָה טוֹבָה שֶׁהִצִּילָה אֶת חַיָּיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא כְּלָל לַחַיִּים הַנּוֹגֵעַ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּ"סִּפְרִי" – וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לְגַנּוֹת אֶת אָחִיהָ אֶלָּא לְתוֹעֶלֶת וּבְכָל זֹאת נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לַמְּסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)