Otzarot-Article

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (יט-ב) מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה הִיא חֹק, שֶׁכֵּן הִיא מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים וּמְטַמֵּאת אֶת הַטְּהוֹרִים הַמִּתְעַסְּקִים בָּהּ. אָכֵן, זוֹ חֻקַּת הַתּוֹרָה: הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לְטַהֵר אֶת הָאָדָם וּלְרוֹמְמוֹ מֵעַל כָּל הַבְּרוּאִים, אַךְ הַתּוֹרָה גַּם עֲלוּלָה לִהְיוֹת בַּעֲבוּרוֹ פַּח יוֹקְשִׁים, חָלִילָה. הָכֵיצַד?

עַל הַפָּסוּק "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם מֹשֶׁה" (דברים ד-מד) דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (יומא עב:): זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרַשׁ הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל אֶת הַפָּסוּק "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב-ב): הַתּוֹרָה מְשׁוּלָה לְמָטָר. הַמָּטָר מַצְמִיחַ אֶת מַה שֶּׁזּוֹרְעִים בָּאֲדָמָה. אִם זָרַע פְּרָחִים - יִצְמְחוּ פְּרָחִים יָפִים, אַךְ אִם זָרַע קוֹצִים - יֵצְאוּ דַּרְדָּרִים קוֹצָנִיִּים. אִם אָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יַחַד עִם מִדּוֹת טוֹבוֹת - הַתּוֹרָה תַּצְמִיחַ אָדָם שֶׁהוּא כְּמַלְאָךְ, נֵזֶר הַבְּרִיאָה שֶׁבְּשֵׁבֶט פִּיו יָכוֹל לַהֲפֹךְ עוֹלָמוֹת. אַךְ אִם אָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדּוֹת גְּרוּעוֹת - הַתּוֹרָה עֲלוּלָה לְהַוּוֹת עֲבוּרוֹ סַם הַמָּוֶת מַמָּשׁ. הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת יַדְעָן בַּתּוֹרָה, וּמִתּוֹךְ פִּלְפּוּלוֹ - לְטַהֵר אֶת הַשֶּׁרֶץ בְּק"ן טְעָמִים, וְהַדֶּרֶךְ לַגֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה לְפָנָיו.

"יוֹם אֶחָד הָלַכְתִּי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יַחַד עִם הַחַבְרוּתָא שֶׁלִּי, חֲבֵרִי הַטּוֹב, הָרַב מֹשֶׁה פֶּרֶץ. הוּא הֵרִים כָּרִיךְ שֶׁהָיָה זָרוּק עַל הַמִּדְרָכָה וְהִנִּיחוֹ עַל הַמַּעֲקֶה, אַךְ הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה, אֶלָּא גַּם הוֹצִיא אֶת הַלֶּחֶם מִתּוֹךְ הַשַּׂקִּית. כְּשֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי אֶת מַעֲשָׂיו, הִסְבִּיר לִי: "הַצִּפֳּרִים לֹא יוּכְלוּ לֶאֱכֹל אִם הַלֶּחֶם בְּתוֹךְ הַשַּׂקִּית".

אָז הֵבַנְתִּי יוֹתֵר אֵיזוֹ זְכוּת גְּדוֹלָה נָפְלָה בְּחֶלְקִי שֶׁאֲנִי לוֹמֵד עִמּוֹ, תַּלְמִיד חָכָם עִם מִדּוֹת נִפְלָאוֹת. תּוֹרָה מְפֹאָרָה בִּכְלִי מְפֹאָר.

אַבָּא אֶחָד הִגִּיעַ לְהִתְיָעֵץ עִם הַ"קְּהִלּוֹת יַעֲקֹב" זַצַ"ל, אוֹדוֹת שְׁתֵּי הַצָּעוֹת שִׁדּוּךְ מִישִׁיבָה אַחַת: בָּחוּר אֶחָד נֵחַן בְּכִשְׁרוֹן גָּדוֹל, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי גָּדוֹל בְּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת. בְּמִי כְּדַאי לִבְחֹר?

הָרַב עָנָה מִיָּד: "בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ מִדּוֹת, הוּא גֵּיהִנֹּם!"

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה, לִמֵּד אוֹתָנוּ כֵּיצַד לְהַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדַת הַמִּדּוֹת: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ" (משלי ד-יג) - לִלְמֹד מוּסָר בְּכָל יוֹם, בְּלִי לְהַרְפּוֹת. בְּסֵפֶר "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים", מוּבָא עַל כָּךְ מָשָׁל:

אָדָם שֶׁטָּבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם, נִשְׁאַר בּוֹדֵד בְּלֵב יָם וְנִסָּה לִשְׂחוֹת לְכִוּוּן הַחוֹף, אֶלָּא שֶׁבַּדֶּרֶךְ הִבְחִין בְּלַהֲקַת כְּרִישִׁים רְעֵבִים. מִתּוֹךְ הַפַּחַד הוּא שִׁנָּה כִּוּוּן, אַךְ הַדֶּרֶךְ הִתְאָרְכָה וְכֹחוֹתָיו לֹא עָמְדוּ לוֹ עוֹד. לְפֶתַע, הִבְחִין בְּמַסּוֹק שֶׁעוֹבֵר מֵעָלָיו. מִיָּד הוּא הִקְצִיף אֶת הַמַּיִם בְּיָדָיו וְהוֹשִׁיט אֶת שְׁתֵּי יָדָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה בִּתְנוּעוֹת הַמְסַמְּנוֹת בַּקָּשַׁת עֶזְרָה. בְּנֵס, צֶוֶת הַמַּסּוֹק הִבְחִין בּוֹ וְשָׁלַח לְעֶבְרוֹ גַּלְגַּל הַצָּלָה. בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו הוּא חִבֵּק אֶת גַּלְגַּל הַהַצָּלָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּהוּ לַמַּסּוֹק.

הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁכָּעֵת יַעֲזֹב אֶת הַגַּלְגַּל וְיַחְלִיט לִשְׂחוֹת אֶל הַחוֹף לְבַדּוֹ?! עַל כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ". וְעַל כָּךְ הִתְבַּטֵּא הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל: "אִם אֵינֶנִּי מִתְחַזֵּק בְּכָל יוֹם לִשְׁבֹּר אֶת מִדּוֹתַי, לָמָּה לִי חַיִּים?"

מָרָן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל, דִּבֵּר בְּאֶחָד מִשִּׁעוּרָיו עַל חֲשִׁיבוּת לִמּוּד הַמּוּסָר. כָּךְ הוּבָא בְּסֵפֶר "שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל מָרָן":

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּנַי! בָּרָאתִי יֵצֶר, הֲרֵי בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין (קידושין ל:). בְּפַשְׁטוּת, הַכַּוָּנָה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, אוּלָם הַפּוֹסְקִים כָּתְבוּ, שֶׁהַכַּוָּנָה לְלִמּוּד הַמּוּסָר. וְכֵן כָּתַב הַ"כֹּהֵן הַגָּדוֹל" בְּסִפְרוֹ הַבָּ‍הִיר "מִשְׁנָה בְּרוּרָה" (סימן א-יב), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "צָרִיךְ אָדָם לִקְבֹּעַ לוֹ עֵת לִלְמֹד סִפְרֵי מוּסָר בְּכָל יוֹם וָיוֹם, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה, כִּי הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ - יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְתַבְלִין הַיֵּצֶר הָרַע הוּא תּוֹכְחוֹת מַאַמְרֵי חֲזַ"ל".

וּמִכָּאן תּוֹכָחָה לָרוֹצִים לַעֲסֹק רַק בַּתּוֹרָה לְלֹא לִמּוּד מוּסָר. בְּדוֹר יָתוֹם זֶה גָּבְרָה הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהַיֵּצֶר הָרַע רוֹדֵף בְּיוֹתֵר אַחַר לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה. עֵינֵינוּ רוֹאוֹת כִּי תַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים מוּסָר, בְּדֶרֶךְ כְּלָל בָּאִים לִידֵי גַּאֲוָה בְּלִמּוּדָם; חוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם לַחֲכָמִים גְּדוֹלִים, וּמְבַזִּים אֶת גְּדוֹלֵי דּוֹרָם. גַּם תְּפִלָּתָם אֵינָהּ הֲגוּנָה וּבְלֹא כַּוָּנָה, וּפוֹגְמִים בִּבְרִית הַלָּשׁוֹן וְהָרְאִיָּה, וְאֵין תּוֹרָתָם רְצוּיָה, כִּי אֵינָהּ לִשְׁמָהּ. וְיִזְכְּרוּ מַה שֶּׁכָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים, שֶׁאֵין בְּדוֹרֵנוּ מִי שֶׁרָאוּי לְהִקָּרֵא "תַּלְמִיד חָכָם", אֶלָּא בּוֹדְדִים, וְלֹא יִתְגָּאוּ בְּתוֹרָתָם. בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם (ב"מ סז:), שֶׁרָבִינָא לֹא רָצָה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם וּלְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ כְּתַלְמִיד חָכָם. וְאִם זֶה נֶאֱמַר בָּאָמוֹרָאִים, מַה נַּעֲנֶה אֲנַחְנוּ?!

הַגָּאוֹן רַבִּי בּוּנֵם מִפְּשִׁיסְחָא הִגִּיעַ אֶל רַבּוֹ הַ"חוֹזֶה מִלּוּבְּלִין" זַצַ"ל, כְּשֶׁעֵינָיו אֲדֻמּוֹת מִבֶּכִי. שְׁאָלוֹ הָרַבִּי: "מַדּוּעַ אַתָּה בּוֹכֶה?"

עָנָה לוֹ: "מִישֶׁהוּ הֶעֱלִיב אוֹתִי". "וּמֶה עָשִׂיתָ?"

"נִשַּׁקְתִּי אוֹתוֹ!" הֵשִׁיב רַבִּי בּוּנֵם. הָרַבִּי תָּמַהּ, וְרַבִּי בּוּנֵם הִסְבִּיר: "הָיָה זֶה סֵפֶר 'שֵׁבֶט מוּסָר' לְרַבֵּנוּ אֵלִיָּהוּ הַכֹּהֵן זַצַ"ל מֵאִיזְמִיר, לָמַדְתִּי בַּסֵּפֶר, וְדִבְרֵי הַמּוּסָר נָגְעוּ לְלִבִּי, וּכְשֶׁסִּיַּמְתִּי לִלְמֹד אִתּוֹ, נִשַּׁקְתִּיו וְהֶחֱזַרְתִּיו לִמְקוֹמוֹ בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים"... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	שופטים תשפ"ב
	כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹפֵט וְשׁוֹטֵר
	"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (יט-ב) מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה הִיא חֹק, שֶׁכֵּן הִיא מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים וּמְטַמֵּאת אֶת הַטְּהוֹרִים הַמִּתְעַסְּקִים בָּהּ. אָכֵן, זוֹ חֻקַּת הַתּוֹרָה: הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לְטַהֵר אֶת הָאָדָם וּלְרוֹמְמוֹ מֵעַל כָּל הַבְּרוּאִים, אַךְ הַתּוֹרָה גַּם עֲלוּלָה לִהְיוֹת בַּעֲבוּרוֹ פַּח יוֹקְשִׁים, חָלִילָה. הָכֵיצַד? עַל הַפָּסוּק "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם מֹשֶׁה" (דברים ד-מד) דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (יומא עב:): זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרַשׁ הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל אֶת הַפָּסוּק "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב-ב): הַתּוֹרָה מְשׁוּלָה לְמָטָר. הַמָּטָר מַצְמִיחַ אֶת מַה שֶּׁזּוֹרְעִים בָּאֲדָמָה. אִם זָרַע פְּרָחִים - יִצְמְחוּ פְּרָחִים יָפִים, אַךְ אִם זָרַע קוֹצִים - יֵצְאוּ דַּרְדָּרִים קוֹצָנִיִּים. אִם אָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יַחַד עִם מִדּוֹת טוֹבוֹת - הַתּוֹרָה תַּצְמִיחַ אָדָם שֶׁהוּא כְּמַלְאָךְ, נֵזֶר הַבְּרִיאָה שֶׁבְּשֵׁבֶט פִּיו יָכוֹל לַהֲפֹךְ עוֹלָמוֹת. אַךְ אִם אָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדּוֹת גְּרוּעוֹת - הַתּוֹרָה עֲלוּלָה לְהַוּוֹת עֲבוּרוֹ סַם הַמָּוֶת מַמָּשׁ. הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת יַדְעָן בַּתּוֹרָה, וּמִתּוֹךְ פִּלְפּוּלוֹ - לְטַהֵר אֶת הַשֶּׁרֶץ בְּק"ן טְעָמִים, וְהַדֶּרֶךְ לַגֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה לְפָנָיו. "יוֹם אֶחָד הָלַכְתִּי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יַחַד עִם הַחַבְרוּתָא שֶׁלִּי, חֲבֵרִי הַטּוֹב, הָרַב מֹשֶׁה פֶּרֶץ. הוּא הֵרִים כָּרִיךְ שֶׁהָיָה זָרוּק עַל הַמִּדְרָכָה וְהִנִּיחוֹ עַל הַמַּעֲקֶה, אַךְ הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה, אֶלָּא גַּם הוֹצִיא אֶת הַלֶּחֶם מִתּוֹךְ הַשַּׂקִּית. כְּשֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי אֶת מַעֲשָׂיו, הִסְבִּיר לִי: "הַצִּפֳּרִים לֹא יוּכְלוּ לֶאֱכֹל אִם הַלֶּחֶם בְּתוֹךְ הַשַּׂקִּית". אָז הֵבַנְתִּי יוֹתֵר אֵיזוֹ זְכוּת גְּדוֹלָה נָפְלָה בְּחֶלְקִי שֶׁאֲנִי לוֹמֵד עִמּוֹ, תַּלְמִיד חָכָם עִם מִדּוֹת נִפְלָאוֹת. תּוֹרָה מְפֹאָרָה בִּכְלִי מְפֹאָר. אַבָּא אֶחָד הִגִּיעַ לְהִתְיָעֵץ עִם הַ"קְּהִלּוֹת יַעֲקֹב" זַצַ"ל, אוֹדוֹת שְׁתֵּי הַצָּעוֹת שִׁדּוּךְ מִישִׁיבָה אַחַת: בָּחוּר אֶחָד נֵחַן בְּכִשְׁרוֹן גָּדוֹל, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי גָּדוֹל בְּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת. בְּמִי כְּדַאי לִבְחֹר? הָרַב עָנָה מִיָּד: "בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ מִדּוֹת, הוּא גֵּיהִנֹּם!" שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה, לִמֵּד אוֹתָנוּ כֵּיצַד לְהַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדַת הַמִּדּוֹת: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ" (משלי ד-יג) - לִלְמֹד מוּסָר בְּכָל יוֹם, בְּלִי לְהַרְפּוֹת. בְּסֵפֶר "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים", מוּבָא עַל כָּךְ מָשָׁל: אָדָם שֶׁטָּבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם, נִשְׁאַר בּוֹדֵד בְּלֵב יָם וְנִסָּה לִשְׂחוֹת לְכִוּוּן הַחוֹף, אֶלָּא שֶׁבַּדֶּרֶךְ הִבְחִין בְּלַהֲקַת כְּרִישִׁים רְעֵבִים. מִתּוֹךְ הַפַּחַד הוּא שִׁנָּה כִּוּוּן, אַךְ הַדֶּרֶךְ הִתְאָרְכָה וְכֹחוֹתָיו לֹא עָמְדוּ לוֹ עוֹד. לְפֶתַע, הִבְחִין בְּמַסּוֹק שֶׁעוֹבֵר מֵעָלָיו. מִיָּד הוּא הִקְצִיף אֶת הַמַּיִם בְּיָדָיו וְהוֹשִׁיט אֶת שְׁתֵּי יָדָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה בִּתְנוּעוֹת הַמְסַמְּנוֹת בַּקָּשַׁת עֶזְרָה. בְּנֵס, צֶוֶת הַמַּסּוֹק הִבְחִין בּוֹ וְשָׁלַח לְעֶבְרוֹ גַּלְגַּל הַצָּלָה. בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו הוּא חִבֵּק אֶת גַּלְגַּל הַהַצָּלָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּהוּ לַמַּסּוֹק. הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁכָּעֵת יַעֲזֹב אֶת הַגַּלְגַּל וְיַחְלִיט לִשְׂחוֹת אֶל הַחוֹף לְבַדּוֹ?! עַל כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ". וְעַל כָּךְ הִתְבַּטֵּא הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל: "אִם אֵינֶנִּי מִתְחַזֵּק בְּכָל יוֹם לִשְׁבֹּר אֶת מִדּוֹתַי, לָמָּה לִי חַיִּים?" מָרָן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל, דִּבֵּר בְּאֶחָד מִשִּׁעוּרָיו עַל חֲשִׁיבוּת לִמּוּד הַמּוּסָר. כָּךְ הוּבָא בְּסֵפֶר "שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל מָרָן": אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּנַי! בָּרָאתִי יֵצֶר, הֲרֵי בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין (קידושין ל:). בְּפַשְׁטוּת, הַכַּוָּנָה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, אוּלָם הַפּוֹסְקִים כָּתְבוּ, שֶׁהַכַּוָּנָה לְלִמּוּד הַמּוּסָר. וְכֵן כָּתַב הַ"כֹּהֵן הַגָּדוֹל" בְּסִפְרוֹ הַבָּ‍הִיר "מִשְׁנָה בְּרוּרָה" (סימן א-יב), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "צָרִיךְ אָדָם לִקְבֹּעַ לוֹ עֵת לִלְמֹד סִפְרֵי מוּסָר בְּכָל יוֹם וָיוֹם, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה, כִּי הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ - יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְתַבְלִין הַיֵּצֶר הָרַע הוּא תּוֹכְחוֹת מַאַמְרֵי חֲזַ"ל". וּמִכָּאן תּוֹכָחָה לָרוֹצִים לַעֲסֹק רַק בַּתּוֹרָה לְלֹא לִמּוּד מוּסָר. בְּדוֹר יָתוֹם זֶה גָּבְרָה הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהַיֵּצֶר הָרַע רוֹדֵף בְּיוֹתֵר אַחַר לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה. עֵינֵינוּ רוֹאוֹת כִּי תַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים מוּסָר, בְּדֶרֶךְ כְּלָל בָּאִים לִידֵי גַּאֲוָה בְּלִמּוּדָם; חוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם לַחֲכָמִים גְּדוֹלִים, וּמְבַזִּים אֶת גְּדוֹלֵי דּוֹרָם. גַּם תְּפִלָּתָם אֵינָהּ הֲגוּנָה וּבְלֹא כַּוָּנָה, וּפוֹגְמִים בִּבְרִית הַלָּשׁוֹן וְהָרְאִיָּה, וְאֵין תּוֹרָתָם רְצוּיָה, כִּי אֵינָהּ לִשְׁמָהּ. וְיִזְכְּרוּ מַה שֶּׁכָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים, שֶׁאֵין בְּדוֹרֵנוּ מִי שֶׁרָאוּי לְהִקָּרֵא "תַּלְמִיד חָכָם", אֶלָּא בּוֹדְדִים, וְלֹא יִתְגָּאוּ בְּתוֹרָתָם. בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם (ב"מ סז:), שֶׁרָבִינָא לֹא רָצָה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם וּלְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ כְּתַלְמִיד חָכָם. וְאִם זֶה נֶאֱמַר בָּאָמוֹרָאִים, מַה נַּעֲנֶה אֲנַחְנוּ?! הַגָּאוֹן רַבִּי בּוּנֵם מִפְּשִׁיסְחָא הִגִּיעַ אֶל רַבּוֹ הַ"חוֹזֶה מִלּוּבְּלִין" זַצַ"ל, כְּשֶׁעֵינָיו אֲדֻמּוֹת מִבֶּכִי. שְׁאָלוֹ הָרַבִּי: "מַדּוּעַ אַתָּה בּוֹכֶה?" עָנָה לוֹ: "מִישֶׁהוּ הֶעֱלִיב אוֹתִי". "וּמֶה עָשִׂיתָ?" "נִשַּׁקְתִּי אוֹתוֹ!" הֵשִׁיב רַבִּי בּוּנֵם. הָרַבִּי תָּמַהּ, וְרַבִּי בּוּנֵם הִסְבִּיר: "הָיָה זֶה סֵפֶר 'שֵׁבֶט מוּסָר' לְרַבֵּנוּ אֵלִיָּהוּ הַכֹּהֵן זַצַ"ל מֵאִיזְמִיר, לָמַדְתִּי בַּסֵּפֶר, וְדִבְרֵי הַמּוּסָר נָגְעוּ לְלִבִּי, וּכְשֶׁסִּיַּמְתִּי לִלְמֹד אִתּוֹ, נִשַּׁקְתִּיו וְהֶחֱזַרְתִּיו לִמְקוֹמוֹ בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים"... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)