Otzarot-Article

"עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי אֵינִי כְּדַאי", כְּפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "נִמְנוּ וְגָמְרוּ, נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא" (עֵרוּבִין יג:), לְפִי שֶׁרַבִּים הֵם הַמִּכְשׁוֹלִים בָּעוֹלָם, "וְאָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא". לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשִׁתֵּף אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים עִם מִדַּת הַדִּין. וּבְכָל זֹאת עֲלוּלִים הַמַּלְאָכִים, שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרַע, לְקַטְרֵג עַל הָאָדָם, שֶׁהִמְרָה אֶת פִּי בּוֹרְאוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִקְדִּים גַּם לְכָךְ רְפוּאָה. הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא זַצַ"ל הִבְהִיר זֹאת בְּמָשָׁל:

עָשִׁיר אֶחָד צִוָּה לְנֶאֱמָן בֵּיתוֹ לִנְסֹעַ לָעִיר הַגְּדוֹלָה בְּיוֹם הַשּׁוּק, לִרְכֹּשׁ שָׁם חֵפֶץ מְסֻיָּם. הַסּוֹכֵן הִגִּיעַ לָעִיר הַגְּדוֹלָה וְהִתְחַקָּה אַחַר הַחֵפֶץ הַמְבֻקָּשׁ. הוּא גִּלָּה שֶׁנִּתָּן לְהַשִּׂיגוֹ רַק אֵצֶל סוֹחֵר פְּלוֹנִי, וְהוּא מוֹכְרוֹ בְּדָמִים מְרֻבִּים, כְּדִין כָּל חֵפֶץ נָדִיר וִיקר הַמְּצִיאוּת.

הַסּוֹכֵן נִסָּה לְהוֹזִיל אֶת הַמְּחִיר, הִתְמַקַּח וְהִתְעַקֵּשׁ, וְאַף טָרַק אֶת הַדֶּלֶת וְעָזַב אֶת הַמָּקוֹם, כְּדֶרֶךְ הַתַּגָּרִים.

הָיָה שָׁם מְתַוֵּךְ, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַרְוִיחַ מֵהַמִּקָּח הַמִּתְרַקֵּם. מֶה עָשָׂה, הָלַךְ אֶל הַסּוֹחֵר וְלָחַשׁ לוֹ: "שְׁמַע נָא, אַתָּה דּוֹרֵשׁ בַּעֲבוּר הַחֵפֶץ כִּמְחִירָהּ שֶׁל סְחוֹרָה מְשֻׁבַּחַת, אֲבָל שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן מְסֻיָּם. אִם לֹא תִּתֵּן לִי 'דְּמֵי שְׁתִיקָה' – אֵלֵךְ וַאֲסַפֵּר עַל הַפְּגָם לַקּוֹנֶה!"

חָרָה אַפּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר, וְהוּא גָּעַר בַּסַּחְטָן וְגֵרַשׁ אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ. הַסַּחְטָן נִפְגַּע, הָלַךְ אֶל הַסּוֹכֵן וְגִלָּה לוֹ מַהוּ הַחִסָּרוֹן שֶׁבַּחֵפֶץ. הָלַךְ הַסּוֹכֵן אֶל הַסּוֹחֵר וְאָמַר לוֹ: "נוֹדַע לִי שֶׁבַּמִּקָּח קַיָּם חִסָּרוֹן, הָכֵיצַד תִּדְרֹשׁ עֲבוּרוֹ מְחִיר כֹּה גָּבוֹהַּ?"

עָנָה הַסּוֹחֵר: "זֶהוּ הַמְּחִיר. רְצוֹנְךָ - קְנֵה. רְצוֹנְךָ – אַל תִּקְנֶה!"

רָאָה הַסּוֹכֵן כִּי אֵין בְּיָדוֹ בְּרֵרָה, כִּי אֲדוֹנָיו צִוָּהוּ לִקְנוֹת אֶת הַחֵפֶץ, שִׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר שֶׁהוּשַׁת עָלָיו וְשָׁב לְבֵית אֲדוֹנָיו. אַךְ אֲבוֹי! כְּשֶׁהִצִּיג אֶת הַכְּלִי, מָצָא הֶעָשִׁיר אֶת הַחִסָּרוֹן שֶׁבַּחֵפֶץ. הוּא הִתְמַרְמֵר עַל הַמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ, וְהוֹרָהוּ לָשׁוּב לָעִיר הַגְּדוֹלָה, לְהַחֲזִיר אֶת הַחֵפֶץ לַסּוֹחֵר וּלְהָשִׁיב אֶת הַדָּמִים.

נָסַע הַסּוֹכֵן, וּבִקֵּשׁ מֵהַסּוֹחֵר לַחֲזֹר בּוֹ מֵהַמִּקָּח.

אָמַר הַסּוֹחֵר: "מַה שֶּׁהָיָה הָיָה, הַמִּקָּח שָׁרִיר וְקַיָּם!"

מָחָה הַסּוֹכֵן: "אֲבָל רְאֵה, יֵשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן!"

עָנָה הַסּוֹחֵר: "הֲרֵי יָדַעְתָּ עַל כָּךְ מֵרֹאשׁ, מִפִּי הַמְתַוֵּךְ, וְלַמְרוֹת זֹאת הִסְכַּמְתָּ לִקְנוֹת - וּמַה לְּךָ כִּי תָּלִין עָלַי?"

נִמְצָא, שֶׁהַמְתַוֵּךְ הַסַּחְטָן, שֶׁפָּעַל לִכְאוֹרָה לְרָעַת הַסּוֹחֵר, פָּעַל לְמַעֲשֶׂה לְטוֹבָתוֹ!...

וְהַנִּמְשָׁל: חֲזַ"ל אָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין לח.), בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ לִבְרֹא אֶת הָאָדָם, בָּרָא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים וְאָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם שֶׁנַּעֲשֶׂה אָדָם? אָמְרוּ לְפָנָיו: הֵן עָתִיד הוּא לַחֲטֹא, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ. אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְעַלֵּם מֵעֲצָתָם, וּבָרָא אֶת הָאָדָם.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְעַלֵּם מֵעֲצָתָם, לְשֵׁם מָה נִמְלַךְ בָּהֶם מֵרֹאשׁ? וְהַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁמֵּעַתָּה, גַּם אִם הָאָדָם יֶחֱטָא, לֹא יוּכְלוּ הַמַּלְאָכִים לְקַטְרֵג עָלָיו. שֶׁכֵּן הֵם הֲרֵי הִזְכִּירוּ מֵרֹאשׁ אֶת גְּנוּתוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִתְרִיעוּ מֵרֹאשׁ שֶׁהוּא עָתִיד לַחֲטֹא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל זֹאת בְּרָאוֹ. נִמְצָא, שֶׁהַקִּטְרוּג יִסָּכֵר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוּכַל לָדוּן אֶת הָאָדָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. (אֹהֶל יַעֲקֹב, שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן)

	ראה תשפ"ב
	הַחֲלוֹם שֶׁהִצִּיל אֶת מֶלֶךְ מָרוֹקוֹ
	"עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי אֵינִי כְּדַאי", כְּפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "נִמְנוּ וְגָמְרוּ, נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא" (עֵרוּבִין יג:), לְפִי שֶׁרַבִּים הֵם הַמִּכְשׁוֹלִים בָּעוֹלָם, "וְאָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא". לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשִׁתֵּף אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים עִם מִדַּת הַדִּין. וּבְכָל זֹאת עֲלוּלִים הַמַּלְאָכִים, שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרַע, לְקַטְרֵג עַל הָאָדָם, שֶׁהִמְרָה אֶת פִּי בּוֹרְאוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִקְדִּים גַּם לְכָךְ רְפוּאָה. הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא זַצַ"ל הִבְהִיר זֹאת בְּמָשָׁל: עָשִׁיר אֶחָד צִוָּה לְנֶאֱמָן בֵּיתוֹ לִנְסֹעַ לָעִיר הַגְּדוֹלָה בְּיוֹם הַשּׁוּק, לִרְכֹּשׁ שָׁם חֵפֶץ מְסֻיָּם. הַסּוֹכֵן הִגִּיעַ לָעִיר הַגְּדוֹלָה וְהִתְחַקָּה אַחַר הַחֵפֶץ הַמְבֻקָּשׁ. הוּא גִּלָּה שֶׁנִּתָּן לְהַשִּׂיגוֹ רַק אֵצֶל סוֹחֵר פְּלוֹנִי, וְהוּא מוֹכְרוֹ בְּדָמִים מְרֻבִּים, כְּדִין כָּל חֵפֶץ נָדִיר וִיקר הַמְּצִיאוּת. הַסּוֹכֵן נִסָּה לְהוֹזִיל אֶת הַמְּחִיר, הִתְמַקַּח וְהִתְעַקֵּשׁ, וְאַף טָרַק אֶת הַדֶּלֶת וְעָזַב אֶת הַמָּקוֹם, כְּדֶרֶךְ הַתַּגָּרִים. הָיָה שָׁם מְתַוֵּךְ, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַרְוִיחַ מֵהַמִּקָּח הַמִּתְרַקֵּם. מֶה עָשָׂה, הָלַךְ אֶל הַסּוֹחֵר וְלָחַשׁ לוֹ: "שְׁמַע נָא, אַתָּה דּוֹרֵשׁ בַּעֲבוּר הַחֵפֶץ כִּמְחִירָהּ שֶׁל סְחוֹרָה מְשֻׁבַּחַת, אֲבָל שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן מְסֻיָּם. אִם לֹא תִּתֵּן לִי 'דְּמֵי שְׁתִיקָה' – אֵלֵךְ וַאֲסַפֵּר עַל הַפְּגָם לַקּוֹנֶה!" חָרָה אַפּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר, וְהוּא גָּעַר בַּסַּחְטָן וְגֵרַשׁ אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ. הַסַּחְטָן נִפְגַּע, הָלַךְ אֶל הַסּוֹכֵן וְגִלָּה לוֹ מַהוּ הַחִסָּרוֹן שֶׁבַּחֵפֶץ. הָלַךְ הַסּוֹכֵן אֶל הַסּוֹחֵר וְאָמַר לוֹ: "נוֹדַע לִי שֶׁבַּמִּקָּח קַיָּם חִסָּרוֹן, הָכֵיצַד תִּדְרֹשׁ עֲבוּרוֹ מְחִיר כֹּה גָּבוֹהַּ?" עָנָה הַסּוֹחֵר: "זֶהוּ הַמְּחִיר. רְצוֹנְךָ - קְנֵה. רְצוֹנְךָ – אַל תִּקְנֶה!" רָאָה הַסּוֹכֵן כִּי אֵין בְּיָדוֹ בְּרֵרָה, כִּי אֲדוֹנָיו צִוָּהוּ לִקְנוֹת אֶת הַחֵפֶץ, שִׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר שֶׁהוּשַׁת עָלָיו וְשָׁב לְבֵית אֲדוֹנָיו. אַךְ אֲבוֹי! כְּשֶׁהִצִּיג אֶת הַכְּלִי, מָצָא הֶעָשִׁיר אֶת הַחִסָּרוֹן שֶׁבַּחֵפֶץ. הוּא הִתְמַרְמֵר עַל הַמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ, וְהוֹרָהוּ לָשׁוּב לָעִיר הַגְּדוֹלָה, לְהַחֲזִיר אֶת הַחֵפֶץ לַסּוֹחֵר וּלְהָשִׁיב אֶת הַדָּמִים. נָסַע הַסּוֹכֵן, וּבִקֵּשׁ מֵהַסּוֹחֵר לַחֲזֹר בּוֹ מֵהַמִּקָּח. אָמַר הַסּוֹחֵר: "מַה שֶּׁהָיָה הָיָה, הַמִּקָּח שָׁרִיר וְקַיָּם!" מָחָה הַסּוֹכֵן: "אֲבָל רְאֵה, יֵשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן!" עָנָה הַסּוֹחֵר: "הֲרֵי יָדַעְתָּ עַל כָּךְ מֵרֹאשׁ, מִפִּי הַמְתַוֵּךְ, וְלַמְרוֹת זֹאת הִסְכַּמְתָּ לִקְנוֹת - וּמַה לְּךָ כִּי תָּלִין עָלַי?" נִמְצָא, שֶׁהַמְתַוֵּךְ הַסַּחְטָן, שֶׁפָּעַל לִכְאוֹרָה לְרָעַת הַסּוֹחֵר, פָּעַל לְמַעֲשֶׂה לְטוֹבָתוֹ!... וְהַנִּמְשָׁל: חֲזַ"ל אָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין לח.), בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ לִבְרֹא אֶת הָאָדָם, בָּרָא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים וְאָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם שֶׁנַּעֲשֶׂה אָדָם? אָמְרוּ לְפָנָיו: הֵן עָתִיד הוּא לַחֲטֹא, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ. אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְעַלֵּם מֵעֲצָתָם, וּבָרָא אֶת הָאָדָם. נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְעַלֵּם מֵעֲצָתָם, לְשֵׁם מָה נִמְלַךְ בָּהֶם מֵרֹאשׁ? וְהַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁמֵּעַתָּה, גַּם אִם הָאָדָם יֶחֱטָא, לֹא יוּכְלוּ הַמַּלְאָכִים לְקַטְרֵג עָלָיו. שֶׁכֵּן הֵם הֲרֵי הִזְכִּירוּ מֵרֹאשׁ אֶת גְּנוּתוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִתְרִיעוּ מֵרֹאשׁ שֶׁהוּא עָתִיד לַחֲטֹא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל זֹאת בְּרָאוֹ. נִמְצָא, שֶׁהַקִּטְרוּג יִסָּכֵר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוּכַל לָדוּן אֶת הָאָדָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. (אֹהֶל יַעֲקֹב, שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן)