Otzarot-Article

"כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (כח-טו) חוֹבַת הָאָדָם לִתְלוֹת בִּטְחוֹנוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הוּא יְקַבֵּל אֶת כָּל אֲשֶׁר נִקְצַב לוֹ, וְלֹא יִגָּרַע מִכָּךְ מְאוּמָה, וְאַף אִם יִתְאַמֵּץ הָאָדָם וְיַשְׁקִיעַ אֶת כָּל זְמַנּוֹ בְּהִשְׁתַּדְּלוּת לְפַרְנָסָה - לֹא יִתְוַסֵּף מְאוּמָה עַל מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו לְקַבֵּל, כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא". כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. אִם כֵּן, לָמָּה נְאַבֵּד אֶת בִּטְחוֹנֵנוּ? הֲרֵי הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, לְכָל בְּרִיָּה!

כָּךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת הִסְתַּכְּלוּתֵנוּ: הַמָּמוֹן יוֹרֵד מִשָּׁמַיִם, וְחָלִילָה לָנוּ לִתְלוֹת אֶת הַפַּרְנָסָה בְּמַאֲמַצֵּינוּ אוֹ בְּכֹחֵנוּ, הַכֹּל בְּגֶדֶר הִשְׁתַּדְּלוּת, וְרַק מַה שֶּׁנִּגְזַר לָאָדָם, הוּא יְקַבֵּל. צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַכֹּל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ. (אוֹר דָּנִיֵּאל)

אֲנִי גָּר בְּאַשְׁדּוֹד, וְעוֹבֵד לְפַרְנָסָתִי בְּתִוּוּךְ דִּירוֹת בְּקִרְיַת גַּת. עֲבוֹדָה זוֹ דּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנִּי זְמִינוּת תְּמִידִית. אִם לֹא הִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת לְשִׂיחָה נִכְנֶסֶת, אֲנִי עוֹבֵר עַל רְשִׁימַת הַ"שִּׂיחוֹת שֶׁלֹּא נַעֲנוּ" וְחוֹזֵר לְכָל הַפּוֹנִים. גַּם כְּשֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת מִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן, תָּמִיד יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבִּזְכוּת בְּעָלָיו אַרְוִיחַ עִסְקָה טוֹבָה. לֹא נִתָּן לָדַעַת הֵיכָן טְמוּנוֹת הַהִזְדַּמְּנֻיּוֹת, וְאֵיזֶה לָקוֹחַ יְשַׁלְשֵׁל לְכִיסְךָ אָחוּז נִכְבָּד מִשָּׁוְיָהּ שֶׁל הָעִסְקָה.

לֹא אַחַת קָרָה שֶׁלֹּא עָנִיתִי לְשִׂיחָה וְהַלָּקוֹחַ פָּנָה לִמְתַוֵּךְ אַחֵר וְ"הִפְסַדְתִּי" עִסְקָה. לַמְרוֹת זֹאת, יֵשׁ שָׁעָה בַּיּוֹם שֶׁבָּהּ אֲנִי מַעֲבִיר אֶת הַנַּיָּד שֶׁלִּי לְמַצַּב "שָׁקֵט", מִלְּבַד שְׁעוֹת הַתְּפִלָּה: הַשָּׁעָה שֶׁל הַשִּׁעוּר הַיּוֹמִי. בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר, הַנַּיָּד "שָׁקֵט" לְגַמְרֵי, לֹא מְצַלְצֵל, וְאַף לֹא רוֹטֵט. בֵּין שְׁמוֹנֶה וָחֵצִי לְתֵשַׁע וָחֵצִי, אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתִי. אֲנִי קוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, וּקְבִיעוּת זוֹ קְבִיעוּת, עַל כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִכָּךְ! בַּשָּׁעָה הַזּוֹ אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל וְגַם מַצְלִיחַ לִשְׁכֹּחַ מֵעִסְקֵי שָׁעָה, וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁמַּחֲזִיקָה אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְאֶת עוֹלָמִי שֶׁלִּי.

עֶרֶב אֶחָד, נְוַת בֵּיתִי יָצְאָה מֵהַבַּיִת לְצֹרֶךְ חָשׁוּב, וְהָיְתָה מֻכְרָחָה לְדַבֵּר עִמִּי בִּדְחִיפוּת, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל דִּחוּי. בְּפֶּלֶאפוֹן שֶׁלָּהּ נִגְמְרָה הַבָּטֶרִיָּה, לָכֵן שָׁאֲלָה מִמִּישֶׁהוּ פֶּלֶאפוֹן וְנִסְּתָה לְהִתְקַשֵּׁר מִמֶּנּוּ. בְּאוֹתוֹ זְמַן יָשַׁבְתִּי וְלָמַדְתִּי. מַה לִּי פֶּלֶאפוֹן? מַה לִּי שִׂיחוֹת?... הִיא הָיְתָה לְחוּצָה, זְקוּקָה בְּסַךְ הַכֹּל לְפִסַּת מֵידָע, אַךְ לֹא הִצְלִיחָה לְדַבֵּר אִתִּי... הַפֶּלֶאפוֹן שָׁתַק בְּנֶאֱמָנוּת וַאֲפִלּוּ לֹא רָמַז לִי שֶׁמִּישֶׁהוּ מִתְקַשֵּׁר.

אִשְׁתִּי הִשִּׂיגָה מִסְפַּר טֵלֵפוֹן שֶׁל מִישֶׁהוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְכָךְ הֶעֱבַרְתִּי לָהּ אֶת הַמֵּידָע הֶחָשׁוּב שֶׁהָיְתָה זְקוּקָה לוֹ.

אַחֲרֵי הַשִּׁעוּר, הֶחֱזַרְתִּי אֶת הַפֶּלֶאפוֹן לַמַּצָּב הָרָגִיל, וְרָאִיתִי שִׂיחָה שֶׁלֹּא נַעַנְתָה מִמִּסְפָּר לֹא מֻכָּר. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה מִסְפַּר הַפֶּלֶאפוֹן שֶׁאִשְׁתִּי הִתְקַשְּׁרָה מִמֶּנּוּ, לָכֵן חִיַּגְתִּי לַמִּסְפָּר וְאָמַרְתִּי: "שָׁלוֹם, מְדַבֵּר מְתַוֵּךְ הַדִּירוֹת בְּקִרְיַת גַּת, בַּמָּה אֶפְשָׁר לַעֲזֹר?"

"סְלִיחָה אֶ..." עָנְתָה לִי אִשָּׁה מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי, "לֹא אֲנִי הִתְקַשַּׁרְתִּי אֲלֵיכֶם, מִישֶׁהִי אַחֶרֶת חִפְּשָׂה אֶתְכֶם, אֲבָל בְּעֶצֶם, אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁאַתֶּם מְתַוְּכִים דִּירוֹת?"

"כֵּן".

"אֲנַחְנוּ בְּדִיּוּק מְחַפְּשִׂים עַכְשָׁו דִּירָה בְּקִרְיַת גַּת".

הַהֶמְשֵׁךְ זֶרֶם בְּאֹפֶן חָלָק לְהַפְלִיא. הִצַּעְתִּי דִּירָה, הָעִסְקָה נִסְגְּרָה וַאֲנִי קִבַּלְתִּי אֶת חֶלְקִי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁזָּכִיתִי לְהֶאָרָה מִשָּׁמַיִם; הַנְהָגָתִי לִסְגֹּר אֶת הַפֶּלֶאפוֹן בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר, וְלַעֲסֹק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּלִי הַפְרָעוֹת, רְצוּיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִם הָיִיתִי עוֹנֶה לַשִּׂיחָה בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר, לֹא הָיִיתִי מַצִּיג אֶת עַצְמִי כִּמְתַוֵּךְ דִּירוֹת, וְהַלָּקוֹחָה לֹא הָיְתָה מַגִּיעָה אֵלַי... אַשְׁרֵי מִי שֶׁקּוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה! (בְּךָ בָּטַחְנוּ)

	ואתחנן תשפ"ב
	לָמָּה לִגְנֹב אֶת שֶׁלְּךָ?
	"כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (כח-טו) חוֹבַת הָאָדָם לִתְלוֹת בִּטְחוֹנוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הוּא יְקַבֵּל אֶת כָּל אֲשֶׁר נִקְצַב לוֹ, וְלֹא יִגָּרַע מִכָּךְ מְאוּמָה, וְאַף אִם יִתְאַמֵּץ הָאָדָם וְיַשְׁקִיעַ אֶת כָּל זְמַנּוֹ בְּהִשְׁתַּדְּלוּת לְפַרְנָסָה - לֹא יִתְוַסֵּף מְאוּמָה עַל מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו לְקַבֵּל, כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא". כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. אִם כֵּן, לָמָּה נְאַבֵּד אֶת בִּטְחוֹנֵנוּ? הֲרֵי הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, לְכָל בְּרִיָּה! כָּךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת הִסְתַּכְּלוּתֵנוּ: הַמָּמוֹן יוֹרֵד מִשָּׁמַיִם, וְחָלִילָה לָנוּ לִתְלוֹת אֶת הַפַּרְנָסָה בְּמַאֲמַצֵּינוּ אוֹ בְּכֹחֵנוּ, הַכֹּל בְּגֶדֶר הִשְׁתַּדְּלוּת, וְרַק מַה שֶּׁנִּגְזַר לָאָדָם, הוּא יְקַבֵּל. צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַכֹּל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ. (אוֹר דָּנִיֵּאל) אֲנִי גָּר בְּאַשְׁדּוֹד, וְעוֹבֵד לְפַרְנָסָתִי בְּתִוּוּךְ דִּירוֹת בְּקִרְיַת גַּת. עֲבוֹדָה זוֹ דּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנִּי זְמִינוּת תְּמִידִית. אִם לֹא הִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת לְשִׂיחָה נִכְנֶסֶת, אֲנִי עוֹבֵר עַל רְשִׁימַת הַ"שִּׂיחוֹת שֶׁלֹּא נַעֲנוּ" וְחוֹזֵר לְכָל הַפּוֹנִים. גַּם כְּשֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת מִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן, תָּמִיד יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבִּזְכוּת בְּעָלָיו אַרְוִיחַ עִסְקָה טוֹבָה. לֹא נִתָּן לָדַעַת הֵיכָן טְמוּנוֹת הַהִזְדַּמְּנֻיּוֹת, וְאֵיזֶה לָקוֹחַ יְשַׁלְשֵׁל לְכִיסְךָ אָחוּז נִכְבָּד מִשָּׁוְיָהּ שֶׁל הָעִסְקָה. לֹא אַחַת קָרָה שֶׁלֹּא עָנִיתִי לְשִׂיחָה וְהַלָּקוֹחַ פָּנָה לִמְתַוֵּךְ אַחֵר וְ"הִפְסַדְתִּי" עִסְקָה. לַמְרוֹת זֹאת, יֵשׁ שָׁעָה בַּיּוֹם שֶׁבָּהּ אֲנִי מַעֲבִיר אֶת הַנַּיָּד שֶׁלִּי לְמַצַּב "שָׁקֵט", מִלְּבַד שְׁעוֹת הַתְּפִלָּה: הַשָּׁעָה שֶׁל הַשִּׁעוּר הַיּוֹמִי. בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר, הַנַּיָּד "שָׁקֵט" לְגַמְרֵי, לֹא מְצַלְצֵל, וְאַף לֹא רוֹטֵט. בֵּין שְׁמוֹנֶה וָחֵצִי לְתֵשַׁע וָחֵצִי, אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתִי. אֲנִי קוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, וּקְבִיעוּת זוֹ קְבִיעוּת, עַל כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִכָּךְ! בַּשָּׁעָה הַזּוֹ אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל וְגַם מַצְלִיחַ לִשְׁכֹּחַ מֵעִסְקֵי שָׁעָה, וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁמַּחֲזִיקָה אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְאֶת עוֹלָמִי שֶׁלִּי. עֶרֶב אֶחָד, נְוַת בֵּיתִי יָצְאָה מֵהַבַּיִת לְצֹרֶךְ חָשׁוּב, וְהָיְתָה מֻכְרָחָה לְדַבֵּר עִמִּי בִּדְחִיפוּת, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל דִּחוּי. בְּפֶּלֶאפוֹן שֶׁלָּהּ נִגְמְרָה הַבָּטֶרִיָּה, לָכֵן שָׁאֲלָה מִמִּישֶׁהוּ פֶּלֶאפוֹן וְנִסְּתָה לְהִתְקַשֵּׁר מִמֶּנּוּ. בְּאוֹתוֹ זְמַן יָשַׁבְתִּי וְלָמַדְתִּי. מַה לִּי פֶּלֶאפוֹן? מַה לִּי שִׂיחוֹת?... הִיא הָיְתָה לְחוּצָה, זְקוּקָה בְּסַךְ הַכֹּל לְפִסַּת מֵידָע, אַךְ לֹא הִצְלִיחָה לְדַבֵּר אִתִּי... הַפֶּלֶאפוֹן שָׁתַק בְּנֶאֱמָנוּת וַאֲפִלּוּ לֹא רָמַז לִי שֶׁמִּישֶׁהוּ מִתְקַשֵּׁר. אִשְׁתִּי הִשִּׂיגָה מִסְפַּר טֵלֵפוֹן שֶׁל מִישֶׁהוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְכָךְ הֶעֱבַרְתִּי לָהּ אֶת הַמֵּידָע הֶחָשׁוּב שֶׁהָיְתָה זְקוּקָה לוֹ. אַחֲרֵי הַשִּׁעוּר, הֶחֱזַרְתִּי אֶת הַפֶּלֶאפוֹן לַמַּצָּב הָרָגִיל, וְרָאִיתִי שִׂיחָה שֶׁלֹּא נַעַנְתָה מִמִּסְפָּר לֹא מֻכָּר. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה מִסְפַּר הַפֶּלֶאפוֹן שֶׁאִשְׁתִּי הִתְקַשְּׁרָה מִמֶּנּוּ, לָכֵן חִיַּגְתִּי לַמִּסְפָּר וְאָמַרְתִּי: "שָׁלוֹם, מְדַבֵּר מְתַוֵּךְ הַדִּירוֹת בְּקִרְיַת גַּת, בַּמָּה אֶפְשָׁר לַעֲזֹר?" "סְלִיחָה אֶ..." עָנְתָה לִי אִשָּׁה מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי, "לֹא אֲנִי הִתְקַשַּׁרְתִּי אֲלֵיכֶם, מִישֶׁהִי אַחֶרֶת חִפְּשָׂה אֶתְכֶם, אֲבָל בְּעֶצֶם, אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁאַתֶּם מְתַוְּכִים דִּירוֹת?" "כֵּן". "אֲנַחְנוּ בְּדִיּוּק מְחַפְּשִׂים עַכְשָׁו דִּירָה בְּקִרְיַת גַּת". הַהֶמְשֵׁךְ זֶרֶם בְּאֹפֶן חָלָק לְהַפְלִיא. הִצַּעְתִּי דִּירָה, הָעִסְקָה נִסְגְּרָה וַאֲנִי קִבַּלְתִּי אֶת חֶלְקִי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁזָּכִיתִי לְהֶאָרָה מִשָּׁמַיִם; הַנְהָגָתִי לִסְגֹּר אֶת הַפֶּלֶאפוֹן בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר, וְלַעֲסֹק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּלִי הַפְרָעוֹת, רְצוּיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִם הָיִיתִי עוֹנֶה לַשִּׂיחָה בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר, לֹא הָיִיתִי מַצִּיג אֶת עַצְמִי כִּמְתַוֵּךְ דִּירוֹת, וְהַלָּקוֹחָה לֹא הָיְתָה מַגִּיעָה אֵלַי... אַשְׁרֵי מִי שֶׁקּוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה! (בְּךָ בָּטַחְנוּ)