Otzarot-Article

"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (לו-כד) רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל הַקָּדוֹשׁ עָמַד עַל כָּךְ, מֵאַיִן יָדְעוּ חֲזַ"ל שֶׁלֹּא הָיוּ בַּבּוֹר מַיִם - אֶלָּא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. אוּלַי הָיוּ בּוֹ חוֹל וַאֲבָנִים, רֶפֶשׁ אוֹ מַיִם?! וְהֵשִׁיב, שֶׁאִם הַכָּתוּב אוֹמֵר "וְהַבּוֹר רֵק", פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהָיָה רֵיק לְגַמְרֵי, מִכֹּל וָכֹל. וּמַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב וְאוֹמֵר "אֵין בּוֹ מָיִם" אֲבָל דְּבָרִים אֲחֵרִים יֵשׁ בּוֹ. וְכֵיצַד יִתְיַשְּׁבוּ שְׁנֵי הַכְּתוּבִים? בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים הַמּוֹצְאִים מִסְתּוֹר בַּנְּקִיקִים וְבַחֹרִים בְּצִדֵּי הַבּוֹר, כָּךְ שֶׁהוּא גַּם רֵיק לַחֲלוּטִין - וְגַם יֵשׁ בּוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים.

וּבִדְבָרָיו תִּתְיַשֵּׁב קֻשְׁיָא שֶׁהִקְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁשָּׁנִינוּ (יְבָמוֹת קכא:) שֶׁאִם אָדָם נָפַל לְבוֹר מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מַתִּירִים לְאִשְׁתּוֹ לְהִנָּשֵׂא - מִכֵּיוָן שֶׁיַּכִּישׁוּהוּ בְּלֹא סָפֵק. וְאֵיךְ יָצָא יוֹסֵף חַי מִן הַבּוֹר? אֶלָּא שֶׁהַכָּשַׁת הַנְּחָשִׁים בָּאָה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נוֹפֵל עֲלֵיהֶם וְהֵם מִתְגּוֹנְנִים בְּהַכָּשָׁתוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר חֲבוּיִים הֵם בַּחֹרִים שֶׁבְּצִדֵּי הַבּוֹר - אֵין וַדָּאוּת בְּהַכָּשָׁתָם, וְאָכֵן לֹא פָּגְעוּ בַּצַּדִּיק לְרָעָה.

אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹרָה אַךְ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ חָשׁוּב כַּמֵּת. רְשָׁעִים אֵלּוּ הֵם כְּאִלּוּ חַיִּים, מִתְנוֹעֲעִים וּמְדַבְּרִים, הַכֹּל חִיצוֹנִי וְרָדוּד, כְּמִקְסַם שָׁוְא, כַּאֲחִיזַת עֵינַיִם. "אָדָם בִּיקָר, וְלֹא יָבִין" - אִם הָאָדָם נֵחַן בְּכָל הַמַּעֲלוֹת וְאֵינוֹ מְנַצְּלָן, כְּלוֹמַר, יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה וְלֹא לוֹמֵד וּבִמְקוֹם זֶה מְמַלֵּא רֹאשׁוֹ בִּמְזִמּוֹת וּבְמַחֲלוֹקוֹת, רְשָׁעִים אֵלּוּ "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ". וּפֵרֵשׁ הַצַּדִּיק רַבִּי שִׂמְחָה בּוּנִים מִפְּשִׁיסְחָא: לְהַמְשִׁילָם כִּבְהֵמוֹת, זוֹ עֲדַיִן מַחְמָאָה, אֶלָּא "כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ", כְּצִיּוּר דּוֹמֶה שֶׁל בְּהֵמוֹת - מְצַמְרֵר!

עָלֵינוּ לָדַעַת כִּי גַּם אִם בָּאָה שָׁעָה חֲשׁוּכָה, וְגַם אִם נִדְמֶה שֶׁהָעוֹלָם בַּחוּץ קוֹרֵן וְקוֹרֵץ, חַיָּבִים אָנוּ לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁהִיא סַם חַיִּים לָנוּ, וְחַיָּבִים אָנוּ לְהִזָּכֵר בְּדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: "מָשָׁל לְסוּס שֶׁאָמְרוּ לוֹ: נַחְתֹּךְ אֶת רֹאשְׁךָ וְנִתֵּן לְךָ אֵבוּס מָלֵא שְׂעוֹרִים. אָמַר לָהֶם הַסּוּס: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, אִם תַּחְתְּכוּ אֶת רֹאשִׁי מִי יֹאכַל אֶת הַשְּׂעוֹרִים!"

שָׁמַעְתִּי מֵהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: אָדָם בָּא לְרוֹפֵא, הִתְאוֹנֵן: "דּוֹקְטוֹר, כּוֹאֵב לִי כָּאן, בַּצְּלָעוֹת". טִפּוּלִים רַבִּים יֵשׁ, מִכַּדּוּרִים לְשִׁכּוּךְ כְּאֵבִים וְעַד לְתַרְגִּילִים וְאַף נִתּוּחַ. אֲבָל הָרוֹפֵא הִתְעַנְיֵן בַּתְּחִלָּה: "מָתַי כּוֹאֵב לְךָ, הַאִם כָּל הַזְּמַן?"

וְהַלָּה הֵשִׁיב: "לֹא, רַק כְּשֶׁאֲנִי נוֹשֵׁם". אָה, אִם כָּךְ אֵין צֹרֶךְ בְּטִפּוּלִים. "אַל תִּנְשֹׁם, וְלֹא יִכְאַב". פָּשׁוּט כָּל כָּךְ. אוּלַי הוּא רוֹפֵא, אֲבָל לָבֶטַח לֹא שָׁפוּי. כִּי הַכֹּל מְבִינִים, שֶׁלֹּא לִנְשֹׁם זוֹ לֹא אֶפְשָׁרוּת. לִנְשֹׁם זֶה חוֹבָה, וַאֲפִלּוּ אִם כּוֹאֵב. וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לְטַפֵּל בַּכְּאֵב. אֲבָל בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, לִנְשֹׁם. (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)

	מטות תשפ"ב
	בְּלִיעַת הַנֶּפֶשׁ
	"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (לו-כד) רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל הַקָּדוֹשׁ עָמַד עַל כָּךְ, מֵאַיִן יָדְעוּ חֲזַ"ל שֶׁלֹּא הָיוּ בַּבּוֹר מַיִם - אֶלָּא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. אוּלַי הָיוּ בּוֹ חוֹל וַאֲבָנִים, רֶפֶשׁ אוֹ מַיִם?! וְהֵשִׁיב, שֶׁאִם הַכָּתוּב אוֹמֵר "וְהַבּוֹר רֵק", פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהָיָה רֵיק לְגַמְרֵי, מִכֹּל וָכֹל. וּמַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב וְאוֹמֵר "אֵין בּוֹ מָיִם" אֲבָל דְּבָרִים אֲחֵרִים יֵשׁ בּוֹ. וְכֵיצַד יִתְיַשְּׁבוּ שְׁנֵי הַכְּתוּבִים? בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים הַמּוֹצְאִים מִסְתּוֹר בַּנְּקִיקִים וְבַחֹרִים בְּצִדֵּי הַבּוֹר, כָּךְ שֶׁהוּא גַּם רֵיק לַחֲלוּטִין - וְגַם יֵשׁ בּוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. וּבִדְבָרָיו תִּתְיַשֵּׁב קֻשְׁיָא שֶׁהִקְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁשָּׁנִינוּ (יְבָמוֹת קכא:) שֶׁאִם אָדָם נָפַל לְבוֹר מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מַתִּירִים לְאִשְׁתּוֹ לְהִנָּשֵׂא - מִכֵּיוָן שֶׁיַּכִּישׁוּהוּ בְּלֹא סָפֵק. וְאֵיךְ יָצָא יוֹסֵף חַי מִן הַבּוֹר? אֶלָּא שֶׁהַכָּשַׁת הַנְּחָשִׁים בָּאָה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נוֹפֵל עֲלֵיהֶם וְהֵם מִתְגּוֹנְנִים בְּהַכָּשָׁתוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר חֲבוּיִים הֵם בַּחֹרִים שֶׁבְּצִדֵּי הַבּוֹר - אֵין וַדָּאוּת בְּהַכָּשָׁתָם, וְאָכֵן לֹא פָּגְעוּ בַּצַּדִּיק לְרָעָה. אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹרָה אַךְ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ חָשׁוּב כַּמֵּת. רְשָׁעִים אֵלּוּ הֵם כְּאִלּוּ חַיִּים, מִתְנוֹעֲעִים וּמְדַבְּרִים, הַכֹּל חִיצוֹנִי וְרָדוּד, כְּמִקְסַם שָׁוְא, כַּאֲחִיזַת עֵינַיִם. "אָדָם בִּיקָר, וְלֹא יָבִין" - אִם הָאָדָם נֵחַן בְּכָל הַמַּעֲלוֹת וְאֵינוֹ מְנַצְּלָן, כְּלוֹמַר, יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה וְלֹא לוֹמֵד וּבִמְקוֹם זֶה מְמַלֵּא רֹאשׁוֹ בִּמְזִמּוֹת וּבְמַחֲלוֹקוֹת, רְשָׁעִים אֵלּוּ "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ". וּפֵרֵשׁ הַצַּדִּיק רַבִּי שִׂמְחָה בּוּנִים מִפְּשִׁיסְחָא: לְהַמְשִׁילָם כִּבְהֵמוֹת, זוֹ עֲדַיִן מַחְמָאָה, אֶלָּא "כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ", כְּצִיּוּר דּוֹמֶה שֶׁל בְּהֵמוֹת - מְצַמְרֵר! עָלֵינוּ לָדַעַת כִּי גַּם אִם בָּאָה שָׁעָה חֲשׁוּכָה, וְגַם אִם נִדְמֶה שֶׁהָעוֹלָם בַּחוּץ קוֹרֵן וְקוֹרֵץ, חַיָּבִים אָנוּ לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁהִיא סַם חַיִּים לָנוּ, וְחַיָּבִים אָנוּ לְהִזָּכֵר בְּדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: "מָשָׁל לְסוּס שֶׁאָמְרוּ לוֹ: נַחְתֹּךְ אֶת רֹאשְׁךָ וְנִתֵּן לְךָ אֵבוּס מָלֵא שְׂעוֹרִים. אָמַר לָהֶם הַסּוּס: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, אִם תַּחְתְּכוּ אֶת רֹאשִׁי מִי יֹאכַל אֶת הַשְּׂעוֹרִים!" שָׁמַעְתִּי מֵהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: אָדָם בָּא לְרוֹפֵא, הִתְאוֹנֵן: "דּוֹקְטוֹר, כּוֹאֵב לִי כָּאן, בַּצְּלָעוֹת". טִפּוּלִים רַבִּים יֵשׁ, מִכַּדּוּרִים לְשִׁכּוּךְ כְּאֵבִים וְעַד לְתַרְגִּילִים וְאַף נִתּוּחַ. אֲבָל הָרוֹפֵא הִתְעַנְיֵן בַּתְּחִלָּה: "מָתַי כּוֹאֵב לְךָ, הַאִם כָּל הַזְּמַן?" וְהַלָּה הֵשִׁיב: "לֹא, רַק כְּשֶׁאֲנִי נוֹשֵׁם". אָה, אִם כָּךְ אֵין צֹרֶךְ בְּטִפּוּלִים. "אַל תִּנְשֹׁם, וְלֹא יִכְאַב". פָּשׁוּט כָּל כָּךְ. אוּלַי הוּא רוֹפֵא, אֲבָל לָבֶטַח לֹא שָׁפוּי. כִּי הַכֹּל מְבִינִים, שֶׁלֹּא לִנְשֹׁם זוֹ לֹא אֶפְשָׁרוּת. לִנְשֹׁם זֶה חוֹבָה, וַאֲפִלּוּ אִם כּוֹאֵב. וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לְטַפֵּל בַּכְּאֵב. אֲבָל בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, לִנְשֹׁם. (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)