Otzarot-Article

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (לג-א) נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הֲלֹא מַטְּרַת הַמַּסָּעוֹת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיְתָה הַרְחָקָתָם מִמִּצְרַיִם, אֶלָּא הֲבָאָתָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן! הַאִם לֹא הָיָה מַתְאִים יוֹתֵר לִכְתֹּב בַּפָּסוּק: 'אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָסְעוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן'? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

אֶחָד מֵחֲסִידָיו שֶׁל הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק, הָיָה נוֹהֵג הָיָה לִפְקֹד אֶת חַדְרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק לְעִתִּים תְּכוּפוֹת. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הָלְכוּ בִּקּוּרָיו אֵצֶל רַבּוֹ וְהִתְמַעֲטוּ, עַד שֶׁפָּסְקוּ כִּמְעַט לַחֲלוּטִין. לְאַחַר תְּקוּפָה מְמֻשֶּׁכֶת שֶׁל הֵעָדְרוּת הִגִּיעַ שׁוּב לְרַבּוֹ, וְאָז פָּנָה אֵלָיו הַצַּדִּיק וְתָהָה לְפֵשֶׁר הֵעָדְרוּתוֹ יוֹצֵאת הַדֹּפֶן. הֶחָסִיד הִשְׁפִּיל אֶת מַבָּטוֹ וְסִפֵּר לַצַּדִּיק אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ:

הוּא עוֹסֵק בְּעִסְקֵי הַדְּבַשׁ, וּבַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים כָּךְ שֶׁשָּׁלַח יָדוֹ בִּמְכִירַת דְּבַשׁ מְזֻיָּף, מַעֲשֵׂה רְמִיָּה שֶׁל מַמָּשׁ... "אֵיךְ יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד בִּפְנֵי הָרַבִּי שֶׁכֻּלּוֹ אֱמֶת, בְּעוֹדִי שָׁקוּעַ עַד צַוָּאר בְּשֶׁקֶר וּבְמִרְמָה?" הִסְבִּיר הֶחָסִיד בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת, וּדְמָעוֹת בִּצְבְּצוּ בְּזָוִיּוֹת עֵינָיו.

הַצַּדִּיק לֹא הִתְכַּוֵּן לְהַנִּיחַ לַחֲסִידוֹ לָרֶדֶת שַׁחַת... הוּא הֶחְלִיט לְחַלְּצוֹ מִתְּהוֹמוֹת הַחֵטְא, וִיהִי מָה! לְפִיכָךְ פָּנָה הוּא אֵלָיו וְשָׁאַל: "אֱמֹר לִי, יַקִּירִי, מַהוּ הַסְּכוּם עָלָיו תַּסְכִּים לְוַתֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל בְּשֶׁקֶר וּרְמִיָּה? הַאִם תַּסְכִּים לְוַתֵּר עַל שֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת לְכָל מִדָּה שֶׁל דְּבַשׁ?" "וַדַּאי שֶׁאַסְכִּים! בִּשְׁבִיל שֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת לֹא אֲשַׁקֵּר וְלֹא אֲרַמֶּה!" הִכְרִיז הֶחָסִיד.

נַעֲנָה הַשָּׂרָף וְאָמַר לוֹ: "וּבְכֵן, זֹאת אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ. מֵהַיּוֹם וְאֵילָךְ אַל תִּמְכֹּר אֶת הַדְּבַשׁ הַמְזֻיָּף, אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲלֶה הָרֶוַח עַל שֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת לְכָל מִדָּה! אִם הָרֶוַח יִהְיֶה שֶׁבַע אֲגוֹרוֹת – תִּמְכֹּר, הֲלֹא עָלֶיךָ לְהִתְפַּרְנֵס... אוּלָם בִּשְׁבִיל שֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת – אַל תַּשְׁחִית אֶת נַפְשְׁךָ וְאַל תְּשַׁקֵּר! הַאִם תּוּכַל לְהִתְחַיֵּב עַל כָּךְ?" שָׁאַל הַצַּדִּיק, וְהֶחָסִיד הֵשִׁיב בְּחִיּוּב. כֵּן.

מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ, מִלֵּא הֶחָסִיד בְּדַקְדְּקָנוּת אַחַר הוֹרָאָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ. הוּא לֹא נִכְשַׁל אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת בִּרְמִיָּה, אֶלָּא אִם כֵּן עָמַד עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם רֶוַח שֶׁל יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ פְּרוּטוֹת לְמִדָּה!

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ שׁוּב אֶל רַבּוֹ וְסִפֵּר לוֹ אוֹדוֹת הַצְלָחָתוֹ, פָּנָה אֵלָיו הַצַּדִּיק וְאָמַר לוֹ: "טוֹב וְיָפֶה... לְאַחַר שֶׁהִתְרַגַּלְתָּ לִשְׁקֹל אֶת מַעֲשֶׂיךָ, וְלֹא רִמִּיתָ עֲבוּר רֶוַח שֶׁל שֵׁשׁ פְּרוּטוֹת בִּלְבַד – תּוּכַל כָּעֵת לְהִתְקַדֵּם צַעַד נוֹסָף, וְלֹא לְרַמּוֹת גַּם עֲבוּר שֶׁבַע פְּרוּטוֹת... כָּךְ, תּוּכַל לְהוֹסִיף עוֹד וָעוֹד, עַד שֶׁבַּסּוֹף תַּצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר לַחֲלוּטִין מִמַּלְכֹּדֶת הַשֶּׁקֶר, וּלְהַצִּיל אֶת נַפְשְׁךָ מֵרֶדֶת שַׁחַת".

לְשֵׁמַע הַתָּכְנִית הַסְּדוּרָה אוֹרוּ עֵינָיו שֶׁל הֶחָסִיד. הֲלֹא עַד כֹּה הֵצִיק לוֹ מַצְפּוּנוֹ וְיִסְּרוֹ, וְהִנֵּה סָלַל בַּעֲבוּרוֹ הָרַבִּי אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה בָּהּ יוּכַל לִפְרֹשׁ לַחֲלוּטִין מִדֶּרֶךְ הַשֶּׁקֶר וְהַחֵטְא! וְאָכֵן, הוּא הִתְקַדֵּם עַל פִּי הַתָּכְנִית, צַעַד אַחֲרֵי צַעַד, עַד שֶׁבַּחֲלֹף תְּקוּפָה עָלָה בְּיָדוֹ לְהִגָּמֵל לַחֲלוּטִין מִמִּנְהָגוֹ הָרַע, לְהִתְרַחֵק מִן הַשֶּׁקֶר כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, וְלִהְיוֹת לְאִישׁ אַחֵר – אִישׁ שֶׁל אֱמֶת!

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁדַּרְכּוֹ הַחֲדָשָׁה שֶׁל הֶחָסִיד לֹא צִמְצְמָה אֶת רְוָחָיו, הַהֶפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: כְּכָל שֶׁהִתְרַחֵק מִמִּדַּת הַשֶּׁקֶר, כָּךְ גָּדַל עָשְׁרוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר! בַּתְּחִלָּה נִרְתְּעוּ הַבְּרִיּוֹת כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת הַמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ שֶׁדּוֹרֵשׁ הוּא בִּתְמוּרָה לַדְּבַשׁ הָאֲמִתִּי שֶׁמָּכַר, אוּלָם אַט אַט הֵבִינוּ הַכֹּל כִּי הַתְּמוּרָה מַצְדִּיקָה אֶת הַמְּחִיר: הַדְּבַשׁ הָיָה מְשֻׁבָּח, נָקִי וְטָהוֹר. הַכֹּל בִּקְּשׁוּ לִקְנוֹתוֹ חֵרֶף מְחִירוֹ הַגָּבוֹהַּ.

בְּאַחַד הַיָּמִים שָׁב הֶחָסִיד אֶל רַבּוֹ כְּשֶׁפָּנָיו מְאִירוֹת וְהִכְרִיז בְּשִׂמְחָה: "רַבִּי, אֲנִי שָׂמֵחַ לְבַשֵּׂר לָרַבִּי כִּי הִצְלַחְתִּי סוֹף סוֹף לְהַגִּיעַ אֶל הָאֱמֶת!"

הַשָּׂרָף מִהֵר לְצַנֵּן אֶת הִתְלַהֲבוּתוֹ שֶׁל חֲסִידוֹ וְהִפְטִיר: "עַד כֹּה, יַקִּירִי, רַק הִתְרַחַקְתָּ מֵהַשֶּׁקֶר... אוּלָם לִכְדֵי 'אֱמֶת' – עֲדַיִן לֹא הִגַּעְתָּ! עוֹד כִּבְרַת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה עָלֶיךָ לַעֲבֹר עַד שֶׁתִּקְנֶה קִנְיָן אֲמִתִּי בְּמִדַּת הָ'אֱמֶת'. אַךְ זֹאת אוּכַל לוֹמַר לְךָ בְּבִטְחָה: אִם תַּמְשִׁיךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ – תַּצְלִיחַ גַּם תַּצְלִיחַ לִקְנוֹת מִדָּה נִפְלָאָה זוֹ!"

מִמַּעֲשֶׂה זֶה לוֹמְדִים כִּי לְעִתִּים מִתְרַחֵק הָאָדָם מִדֶּרֶךְ הַשֶּׁקֶר, אוּלָם אֵין בְּכָךְ כְּדֵי לְהָעִיד בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת... מִשּׁוּם שֶׁזּוֹהִי דַּרְכָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה: בַּתְּחִלָּה – יֵשׁ לַעֲזֹב אֶת הָ'רַע', וְרַק לְאַחַר מִכֵּן – נִתָּן לְהַתְחִיל וְלַעֲמֹל עַל קִנְיָנוֹ שֶׁל הַ'טּוֹב'!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁבֵּאֵר הַמַּלְבִּי"ם:

אָמְנָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּבָר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם זֶה מִכְּבָר, וְהָיְתָה זוֹ בְּוַדַּאי הִתְעַלּוּת רוּחָנִית בַּעֲבוּרָם – שֶׁהֲרֵי בְּכָךְ הֵם הִתְרַחֲקוּ מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם, אוּלָם עֲדַיִן אֵין זֶה אוֹמֵר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁכְּבָר הָיוּ רְאוּיִים לְהִתְעַטֵּר בִּקְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן לְשָׁם כָּךְ – הָיָה עֲלֵיהֶם לַעֲבֹר עוֹד כִּבְרַת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה!

הַפָּסוּק מְלַמֵּד כִּי בְּעֵת שֶׁנָּסְעוּ יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הַמַּסָּעוֹת הַמְתֹאָרִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ – הֵם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְשָׁלָב בּוֹ הָיָה בִּיכָלְתָּם 'לַעֲלוֹת עַל הַמַּסְלוּל' הַמּוֹבִיל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... הֵם עֲדַיִן הָיוּ עֲסוּקִים בְּהִתְרַחֲקוּת וּבְהִשְׁתַּחְרְרוּת מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם. רַק לְאַחַר שֶׁנָּסְעוּ אֶת כָּל הַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ – הֻכְשְׁרוּ לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָז אָכֵן נִכְנְסוּ אֵלֶיהָ... (לְלַמֶּדְךָ)

	חקת תשפ"ב
	הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לְהַצְמִיחַ פְּרָחִים אוֹ דַּרְדָּרִים
	"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (לג-א) נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הֲלֹא מַטְּרַת הַמַּסָּעוֹת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיְתָה הַרְחָקָתָם מִמִּצְרַיִם, אֶלָּא הֲבָאָתָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן! הַאִם לֹא הָיָה מַתְאִים יוֹתֵר לִכְתֹּב בַּפָּסוּק: 'אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָסְעוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן'? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: אֶחָד מֵחֲסִידָיו שֶׁל הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק, הָיָה נוֹהֵג הָיָה לִפְקֹד אֶת חַדְרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק לְעִתִּים תְּכוּפוֹת. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הָלְכוּ בִּקּוּרָיו אֵצֶל רַבּוֹ וְהִתְמַעֲטוּ, עַד שֶׁפָּסְקוּ כִּמְעַט לַחֲלוּטִין. לְאַחַר תְּקוּפָה מְמֻשֶּׁכֶת שֶׁל הֵעָדְרוּת הִגִּיעַ שׁוּב לְרַבּוֹ, וְאָז פָּנָה אֵלָיו הַצַּדִּיק וְתָהָה לְפֵשֶׁר הֵעָדְרוּתוֹ יוֹצֵאת הַדֹּפֶן. הֶחָסִיד הִשְׁפִּיל אֶת מַבָּטוֹ וְסִפֵּר לַצַּדִּיק אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ: הוּא עוֹסֵק בְּעִסְקֵי הַדְּבַשׁ, וּבַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים כָּךְ שֶׁשָּׁלַח יָדוֹ בִּמְכִירַת דְּבַשׁ מְזֻיָּף, מַעֲשֵׂה רְמִיָּה שֶׁל מַמָּשׁ... "אֵיךְ יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד בִּפְנֵי הָרַבִּי שֶׁכֻּלּוֹ אֱמֶת, בְּעוֹדִי שָׁקוּעַ עַד צַוָּאר בְּשֶׁקֶר וּבְמִרְמָה?" הִסְבִּיר הֶחָסִיד בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת, וּדְמָעוֹת בִּצְבְּצוּ בְּזָוִיּוֹת עֵינָיו. הַצַּדִּיק לֹא הִתְכַּוֵּן לְהַנִּיחַ לַחֲסִידוֹ לָרֶדֶת שַׁחַת... הוּא הֶחְלִיט לְחַלְּצוֹ מִתְּהוֹמוֹת הַחֵטְא, וִיהִי מָה! לְפִיכָךְ פָּנָה הוּא אֵלָיו וְשָׁאַל: "אֱמֹר לִי, יַקִּירִי, מַהוּ הַסְּכוּם עָלָיו תַּסְכִּים לְוַתֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל בְּשֶׁקֶר וּרְמִיָּה? הַאִם תַּסְכִּים לְוַתֵּר עַל שֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת לְכָל מִדָּה שֶׁל דְּבַשׁ?" "וַדַּאי שֶׁאַסְכִּים! בִּשְׁבִיל שֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת לֹא אֲשַׁקֵּר וְלֹא אֲרַמֶּה!" הִכְרִיז הֶחָסִיד. נַעֲנָה הַשָּׂרָף וְאָמַר לוֹ: "וּבְכֵן, זֹאת אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ. מֵהַיּוֹם וְאֵילָךְ אַל תִּמְכֹּר אֶת הַדְּבַשׁ הַמְזֻיָּף, אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲלֶה הָרֶוַח עַל שֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת לְכָל מִדָּה! אִם הָרֶוַח יִהְיֶה שֶׁבַע אֲגוֹרוֹת – תִּמְכֹּר, הֲלֹא עָלֶיךָ לְהִתְפַּרְנֵס... אוּלָם בִּשְׁבִיל שֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת – אַל תַּשְׁחִית אֶת נַפְשְׁךָ וְאַל תְּשַׁקֵּר! הַאִם תּוּכַל לְהִתְחַיֵּב עַל כָּךְ?" שָׁאַל הַצַּדִּיק, וְהֶחָסִיד הֵשִׁיב בְּחִיּוּב. כֵּן. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ, מִלֵּא הֶחָסִיד בְּדַקְדְּקָנוּת אַחַר הוֹרָאָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ. הוּא לֹא נִכְשַׁל אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת בִּרְמִיָּה, אֶלָּא אִם כֵּן עָמַד עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם רֶוַח שֶׁל יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ פְּרוּטוֹת לְמִדָּה! כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ שׁוּב אֶל רַבּוֹ וְסִפֵּר לוֹ אוֹדוֹת הַצְלָחָתוֹ, פָּנָה אֵלָיו הַצַּדִּיק וְאָמַר לוֹ: "טוֹב וְיָפֶה... לְאַחַר שֶׁהִתְרַגַּלְתָּ לִשְׁקֹל אֶת מַעֲשֶׂיךָ, וְלֹא רִמִּיתָ עֲבוּר רֶוַח שֶׁל שֵׁשׁ פְּרוּטוֹת בִּלְבַד – תּוּכַל כָּעֵת לְהִתְקַדֵּם צַעַד נוֹסָף, וְלֹא לְרַמּוֹת גַּם עֲבוּר שֶׁבַע פְּרוּטוֹת... כָּךְ, תּוּכַל לְהוֹסִיף עוֹד וָעוֹד, עַד שֶׁבַּסּוֹף תַּצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר לַחֲלוּטִין מִמַּלְכֹּדֶת הַשֶּׁקֶר, וּלְהַצִּיל אֶת נַפְשְׁךָ מֵרֶדֶת שַׁחַת". לְשֵׁמַע הַתָּכְנִית הַסְּדוּרָה אוֹרוּ עֵינָיו שֶׁל הֶחָסִיד. הֲלֹא עַד כֹּה הֵצִיק לוֹ מַצְפּוּנוֹ וְיִסְּרוֹ, וְהִנֵּה סָלַל בַּעֲבוּרוֹ הָרַבִּי אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה בָּהּ יוּכַל לִפְרֹשׁ לַחֲלוּטִין מִדֶּרֶךְ הַשֶּׁקֶר וְהַחֵטְא! וְאָכֵן, הוּא הִתְקַדֵּם עַל פִּי הַתָּכְנִית, צַעַד אַחֲרֵי צַעַד, עַד שֶׁבַּחֲלֹף תְּקוּפָה עָלָה בְּיָדוֹ לְהִגָּמֵל לַחֲלוּטִין מִמִּנְהָגוֹ הָרַע, לְהִתְרַחֵק מִן הַשֶּׁקֶר כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, וְלִהְיוֹת לְאִישׁ אַחֵר – אִישׁ שֶׁל אֱמֶת! וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁדַּרְכּוֹ הַחֲדָשָׁה שֶׁל הֶחָסִיד לֹא צִמְצְמָה אֶת רְוָחָיו, הַהֶפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: כְּכָל שֶׁהִתְרַחֵק מִמִּדַּת הַשֶּׁקֶר, כָּךְ גָּדַל עָשְׁרוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר! בַּתְּחִלָּה נִרְתְּעוּ הַבְּרִיּוֹת כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת הַמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ שֶׁדּוֹרֵשׁ הוּא בִּתְמוּרָה לַדְּבַשׁ הָאֲמִתִּי שֶׁמָּכַר, אוּלָם אַט אַט הֵבִינוּ הַכֹּל כִּי הַתְּמוּרָה מַצְדִּיקָה אֶת הַמְּחִיר: הַדְּבַשׁ הָיָה מְשֻׁבָּח, נָקִי וְטָהוֹר. הַכֹּל בִּקְּשׁוּ לִקְנוֹתוֹ חֵרֶף מְחִירוֹ הַגָּבוֹהַּ. בְּאַחַד הַיָּמִים שָׁב הֶחָסִיד אֶל רַבּוֹ כְּשֶׁפָּנָיו מְאִירוֹת וְהִכְרִיז בְּשִׂמְחָה: "רַבִּי, אֲנִי שָׂמֵחַ לְבַשֵּׂר לָרַבִּי כִּי הִצְלַחְתִּי סוֹף סוֹף לְהַגִּיעַ אֶל הָאֱמֶת!" הַשָּׂרָף מִהֵר לְצַנֵּן אֶת הִתְלַהֲבוּתוֹ שֶׁל חֲסִידוֹ וְהִפְטִיר: "עַד כֹּה, יַקִּירִי, רַק הִתְרַחַקְתָּ מֵהַשֶּׁקֶר... אוּלָם לִכְדֵי 'אֱמֶת' – עֲדַיִן לֹא הִגַּעְתָּ! עוֹד כִּבְרַת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה עָלֶיךָ לַעֲבֹר עַד שֶׁתִּקְנֶה קִנְיָן אֲמִתִּי בְּמִדַּת הָ'אֱמֶת'. אַךְ זֹאת אוּכַל לוֹמַר לְךָ בְּבִטְחָה: אִם תַּמְשִׁיךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ – תַּצְלִיחַ גַּם תַּצְלִיחַ לִקְנוֹת מִדָּה נִפְלָאָה זוֹ!" מִמַּעֲשֶׂה זֶה לוֹמְדִים כִּי לְעִתִּים מִתְרַחֵק הָאָדָם מִדֶּרֶךְ הַשֶּׁקֶר, אוּלָם אֵין בְּכָךְ כְּדֵי לְהָעִיד בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת... מִשּׁוּם שֶׁזּוֹהִי דַּרְכָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה: בַּתְּחִלָּה – יֵשׁ לַעֲזֹב אֶת הָ'רַע', וְרַק לְאַחַר מִכֵּן – נִתָּן לְהַתְחִיל וְלַעֲמֹל עַל קִנְיָנוֹ שֶׁל הַ'טּוֹב'! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁבֵּאֵר הַמַּלְבִּי"ם: אָמְנָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּבָר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם זֶה מִכְּבָר, וְהָיְתָה זוֹ בְּוַדַּאי הִתְעַלּוּת רוּחָנִית בַּעֲבוּרָם – שֶׁהֲרֵי בְּכָךְ הֵם הִתְרַחֲקוּ מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם, אוּלָם עֲדַיִן אֵין זֶה אוֹמֵר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁכְּבָר הָיוּ רְאוּיִים לְהִתְעַטֵּר בִּקְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן לְשָׁם כָּךְ – הָיָה עֲלֵיהֶם לַעֲבֹר עוֹד כִּבְרַת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה! הַפָּסוּק מְלַמֵּד כִּי בְּעֵת שֶׁנָּסְעוּ יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הַמַּסָּעוֹת הַמְתֹאָרִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ – הֵם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְשָׁלָב בּוֹ הָיָה בִּיכָלְתָּם 'לַעֲלוֹת עַל הַמַּסְלוּל' הַמּוֹבִיל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... הֵם עֲדַיִן הָיוּ עֲסוּקִים בְּהִתְרַחֲקוּת וּבְהִשְׁתַּחְרְרוּת מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם. רַק לְאַחַר שֶׁנָּסְעוּ אֶת כָּל הַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ – הֻכְשְׁרוּ לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָז אָכֵן נִכְנְסוּ אֵלֶיהָ... (לְלַמֶּדְךָ)