Otzarot-Article

"הֵא לָכֶם זֶרַע" (מז-כג) אָנוּ חַיִּים בַּתַּרְבּוּת הַ'מַאֲרָוִית'. לֹא, אֵין זוֹ טָעוּת כְּתִיב. תַּרְבּוּת הַמַּעֲרָב, תַּרְבּוּת שֶׁל רַאֲוָה הִיא. שֶׁל נִקּוּר עֵינַיִם. בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, לְעֻמַּת זֹאת, בְּנוּיוֹת הַדִּירוֹת סְבִיב חָצֵר פְּנִימִית וּפוֹנוֹת אֵלֶיהָ. בְּאֹפֶן זֶה, מִבַּחוּץ, מֵהָרְחוֹב, אֵין רוֹאִים מְאוּמָה זוּלַת פֶּתַח בַּחוֹמָה. וְאִלּוּ אֶצְלֵנוּ, הַסָּלוֹן פּוֹנֶה אֶל הָרְחוֹב; הַדִּירָה הַמְּבֻקֶּשֶׁת הִיא דִּירַת חָזִית; גַּם דֶּלֶת הַכְּנִיסָה נִפְתַחַת הַיְשֵׁר אֶל הַסָּלוֹן, כְּדֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁנּוֹקֵשׁ בַּדֶּלֶת יִרְאֶה אֶת הַנִּבְרֶשֶׁת, אֶת הַשָּׁטִיחַ, אֶת הַתְּמוּנוֹת וְאֶת הַוִּיטְרִינָה; נוֹסְעִים בִּמְכוֹנִית שֶׁהַדֶּגֶם חָרוּט עָלֶיהָ, בַּצֶּבַע הָאָפְנָתִי - וְ'שֶׁיִּתְפַּקְּעוּ הַקַּנָּאִים'...

וְזוֹ הַנְּקֻדָּה. לֹא הַקַּנָּאִים מִתְפַּקְּעִים כִּי אִם הַמַּצִּיגִים אֶת עַצְמָם לְרַאֲוָה, הֵם הַנִּפְגָּעִים בָּרִאשׁוֹנָה. בְּעַיִן הָרַע.

"הֵא לָכֶם זֶרַע", אָמַר יוֹסֵף לָרְעֵבִים. רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל אָמַר, כִּי "הֵא" הִיא הַחַמְשָׂה, הַיְדוּעָה כִּסְגֻלָּה נֶגֶד עַיִן הָרַע. אִם הַכֹּל רְעֵבִים וְאַתֶּם זוֹרְעִים, חַיָּבִים אַתֶּם לְהִצְטַיֵּד בִּסְגֻלָּה;

"לָמָּה תִּתְרָאוּ", אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ לְבָנָיו (בְּרֵאשִׁית מב-א). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹד הָיְתָה לָהֶם תְּבוּאָה. אֲבָל "לָמָּה יִהְיוּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בָּכֶם וּמַתְמִיהִים בָּכֶם". אֵין זֶה בָּרִיא מִכָּל בְּחִינָה שֶׁהִיא;

"וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו" שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ.

וּבַסֵּפֶר "אוֹרוֹת אֵלִים" מָצִינוּ סִפּוּר נוֹרָא.

שַׂר אֶחָד, הָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד כְּבֵן עֶשֶׂר. יוֹם אֶחָד סֵרְקָה אוֹתוֹ אִמּוֹ וְהִלְבִּישַׁתּוּ בְּגָדִים נָאִים, וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו. הָיָה הַשַּׂר יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכָּתוֹ, וְשָׁמַע אֶת מִצְהֲלוֹת הַנְּעָרִים.

נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה בְּמִשְׂחָקָם, וְהַנַּעַר הַתָּמִיר וְהַנָּאֶה הַמְשַׂחֵק כֹּה יָפֶה נָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו.

חָשַׁב: אָח, אִלּוּ הָיָה בְּנִי כָּמוֹהוּ... וְלֹא יָדַע כִּי בְּנוֹ הוּא.

לְאַחַר מִכֵּן פָּנָה לְבֵיתוֹ לֶאֱכֹל.

שָׁאַל אֶת אִשְׁתּוֹ: "הַנַּעַר, הֵיכָן הוּא?"

אָמְרָה לוֹ: "מְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים".

אָמַר: "קִרְאִי לוֹ וְנֹאכַל יַחְדָּיו".

יָצְאָה לִקְרֹא לוֹ וְרָאֲתָה הִתְגּוֹדְדוּת מְבֹהֶלֶת. פִּלְּסָה דֶּרֶךְ, וְרָאֲתָה אֶת בְּנָהּ מוּטָל לָאָרֶץ. מֵת. שֶׁלֹּא נֵדַע.

עֵינוֹ הָרָעָה שֶׁל אָבִיו פָּגְעָה בּוֹ.

מַה נּוֹאֲלִים אֵפוֹא בְּנֵי הָאָדָם הַשּׁוֹטְחִים אֶת כָּל עָשְׁרָם לְרַאֲוָה, וּמִתְחַזִּים אַף בְּיוֹתֵר מִיכָלְתָּם, לָמָּה לָהֶם?! כְּלוּם לֹא שָׂמוּ לֵב לַמַּחֲלוֹת הַנּוֹרָאוֹת הַפּוֹשְׁטוֹת וּפוֹגְעוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. לַאֲסוֹנוֹת, לִפְשִׁיטוֹת הָרֶגֶל, ה' יִשְׁמֹר וְיִנְצֹר, לָמָּה יַעֲמִידוּ עַצְמָם כְּמַטָּרָה בַּמִּטְוָח שֶׁל הָעַיִן הָרָעָה?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	קרח תשפ"ב
	מַעֲשֵׂי אָבוֹת יְרֻשָּׁה לַבָּנִים!
	"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם" (מא-לג) פַּרְעֹה נָבוֹךְ "הֵא לָכֶם זֶרַע" (מז-כג) אָנוּ חַיִּים בַּתַּרְבּוּת הַ'מַאֲרָוִית'. לֹא, אֵין זוֹ טָעוּת כְּתִיב. תַּרְבּוּת הַמַּעֲרָב, תַּרְבּוּת שֶׁל רַאֲוָה הִיא. שֶׁל נִקּוּר עֵינַיִם. בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, לְעֻמַּת זֹאת, בְּנוּיוֹת הַדִּירוֹת סְבִיב חָצֵר פְּנִימִית וּפוֹנוֹת אֵלֶיהָ. בְּאֹפֶן זֶה, מִבַּחוּץ, מֵהָרְחוֹב, אֵין רוֹאִים מְאוּמָה זוּלַת פֶּתַח בַּחוֹמָה. וְאִלּוּ אֶצְלֵנוּ, הַסָּלוֹן פּוֹנֶה אֶל הָרְחוֹב; הַדִּירָה הַמְּבֻקֶּשֶׁת הִיא דִּירַת חָזִית; גַּם דֶּלֶת הַכְּנִיסָה נִפְתַחַת הַיְשֵׁר אֶל הַסָּלוֹן, כְּדֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁנּוֹקֵשׁ בַּדֶּלֶת יִרְאֶה אֶת הַנִּבְרֶשֶׁת, אֶת הַשָּׁטִיחַ, אֶת הַתְּמוּנוֹת וְאֶת הַוִּיטְרִינָה; נוֹסְעִים בִּמְכוֹנִית שֶׁהַדֶּגֶם חָרוּט עָלֶיהָ, בַּצֶּבַע הָאָפְנָתִי - וְ'שֶׁיִּתְפַּקְּעוּ הַקַּנָּאִים'... וְזוֹ הַנְּקֻדָּה. לֹא הַקַּנָּאִים מִתְפַּקְּעִים כִּי אִם הַמַּצִּיגִים אֶת עַצְמָם לְרַאֲוָה, הֵם הַנִּפְגָּעִים בָּרִאשׁוֹנָה. בְּעַיִן הָרַע. "הֵא לָכֶם זֶרַע", אָמַר יוֹסֵף לָרְעֵבִים. רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל אָמַר, כִּי "הֵא" הִיא הַחַמְשָׂה, הַיְדוּעָה כִּסְגֻלָּה נֶגֶד עַיִן הָרַע. אִם הַכֹּל רְעֵבִים וְאַתֶּם זוֹרְעִים, חַיָּבִים אַתֶּם לְהִצְטַיֵּד בִּסְגֻלָּה; "לָמָּה תִּתְרָאוּ", אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ לְבָנָיו (בְּרֵאשִׁית מב-א). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹד הָיְתָה לָהֶם תְּבוּאָה. אֲבָל "לָמָּה יִהְיוּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בָּכֶם וּמַתְמִיהִים בָּכֶם". אֵין זֶה בָּרִיא מִכָּל בְּחִינָה שֶׁהִיא; "וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו" שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ. וּבַסֵּפֶר "אוֹרוֹת אֵלִים" מָצִינוּ סִפּוּר נוֹרָא. שַׂר אֶחָד, הָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד כְּבֵן עֶשֶׂר. יוֹם אֶחָד סֵרְקָה אוֹתוֹ אִמּוֹ וְהִלְבִּישַׁתּוּ בְּגָדִים נָאִים, וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו. הָיָה הַשַּׂר יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכָּתוֹ, וְשָׁמַע אֶת מִצְהֲלוֹת הַנְּעָרִים. נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה בְּמִשְׂחָקָם, וְהַנַּעַר הַתָּמִיר וְהַנָּאֶה הַמְשַׂחֵק כֹּה יָפֶה נָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו. חָשַׁב: אָח, אִלּוּ הָיָה בְּנִי כָּמוֹהוּ... וְלֹא יָדַע כִּי בְּנוֹ הוּא. לְאַחַר מִכֵּן פָּנָה לְבֵיתוֹ לֶאֱכֹל. שָׁאַל אֶת אִשְׁתּוֹ: "הַנַּעַר, הֵיכָן הוּא?" אָמְרָה לוֹ: "מְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים". אָמַר: "קִרְאִי לוֹ וְנֹאכַל יַחְדָּיו". יָצְאָה לִקְרֹא לוֹ וְרָאֲתָה הִתְגּוֹדְדוּת מְבֹהֶלֶת. פִּלְּסָה דֶּרֶךְ, וְרָאֲתָה אֶת בְּנָהּ מוּטָל לָאָרֶץ. מֵת. שֶׁלֹּא נֵדַע. עֵינוֹ הָרָעָה שֶׁל אָבִיו פָּגְעָה בּוֹ. מַה נּוֹאֲלִים אֵפוֹא בְּנֵי הָאָדָם הַשּׁוֹטְחִים אֶת כָּל עָשְׁרָם לְרַאֲוָה, וּמִתְחַזִּים אַף בְּיוֹתֵר מִיכָלְתָּם, לָמָּה לָהֶם?! כְּלוּם לֹא שָׂמוּ לֵב לַמַּחֲלוֹת הַנּוֹרָאוֹת הַפּוֹשְׁטוֹת וּפוֹגְעוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. לַאֲסוֹנוֹת, לִפְשִׁיטוֹת הָרֶגֶל, ה' יִשְׁמֹר וְיִנְצֹר, לָמָּה יַעֲמִידוּ עַצְמָם כְּמַטָּרָה בַּמִּטְוָח שֶׁל הָעַיִן הָרָעָה?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)