Otzarot-Article

מַצָּה זוּ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁשָּׁקְעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, וְאִלּוּ הָיוּ מִדַּרְדְּרִים לַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, הָיוּ נִטְמָעִים חָלִילָה בְּמִצְרַיִם וְלֹא הָיְתָה לָהֶם עוֹד תְּקוּמָה, לָכֵן מִהֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַלְּצָם לִפְנֵי שֶׁיִּשְׁקְעוּ בַּשַּׁעַר הָאַחֲרוֹן, וְהוֹצִיאָם בְּחִפָּזוֹן, בְּטֶרֶם הִסְפִּיק בְּצֵקָם לְהַחְמִיץ.

וּלְפִיכָךְ נִצְטַוִּינוּ לְדוֹרוֹתֵינוּ לֶאֱכֹל מַצּוֹת בְּפֶסַח וּלְהִתְנַזֵּר מֵחָמֵץ: כְּדֵי לִזְכֹּר שֶׁבְּרִית כְּרוּתָה לָנוּ מִבּוֹרְאֵנוּ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לִיהוּדִי לְהִתְנַתֵּק מֵעַמּוֹ, וְאַף אִם יִתְדַּרְדֵּר לִשְׂפַת תְּהוֹם - מִשָּׁם יְחַלְּצֵהוּ וְעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים יִשָּׂאֵהוּ וִישִׁיבֵהוּ אֵלָיו, וּכְהַבְטָחַת הַנֶּצַח: "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח". אֵין הַבּוֹרֵא מַנִּיחַ לִיהוּדִי לִפֹּל, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ לְהִתְנַתֵּק מִשָּׁרְשׁוֹ, וּבַסּוֹף יְתֻקַּן וְיָשׁוּב לְשָׁרְשׁוֹ, וּנְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, אוֹמֵר: יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָווֹן (אבות ב-ב).

"יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ" – יָפֶה לָאָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה וְגַם לַעֲמֹל בְּ"דֶרֶךְ אֶרֶץ" – מִדּוֹתָיו, כִּי הָרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לַשְּׁלֵמוּת יִתְאַמֵּץ לְהִשְׁתַּפֵּר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ, וּבְכָךְ יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלֹא לְהִכָּשֵׁל בַּעֲווֹנוֹת.

רַבֵּנוּ בַּחְיֵי בִּקֵּשׁ לְהַמְחִישׁ שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת בַּר-מַעֲלָה אִם לֹא יְתַקֵּן אֶת מִדּוֹתָיו, וְהוּא עָשָׂה זֹאת בְּאֶמְצָעוּת דֻּגְמָה מֵהַחַיִּים, וְכָךְ כָּתַב בַּהַקְדָּמָה לְסִפְרוֹ "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת":

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ שֶׁמִּנָּה שְׁנֵי פְּקִידִים לְתַפְקִידִים דּוֹמִים אַךְ שׁוֹנִים. הָאֶחָד מֻנָּה לִהְיוֹת אַחֲרַאי עַל נִקְיוֹן הַגַּן הַמַּלְכוּתִי, וַחֲבֵרוֹ מֻנָּה לִהְיוֹת אַחֲרַאי עַל נִקְיוֹן אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. שְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ כְּלֵי עֲבוֹדָה: הָרִאשׁוֹן – מַגְרֵפָה; וְהַשֵּׁנִי – מַטְאֲטֵא.

הַהֶבְדֵּל בֵּין בַּעֲלֵי הַתַּפְקִידִים הוּא בּוֹלֵט:

לַמְמֻנֶּה עַל הַגַּן יֵשׁ זְמַנֵּי הֲפוּגָה וּמְנוּחָה שֶׁבָּהֶם הוּא פָּטוּר מִמְּלַאכְתּוֹ - אֶת אַדְמַת הַגַּן אֵין הוּא צָרִיךְ לְנַקּוֹת, עָלָיו לִגְרֹף רַק אֶת הַפְּסֹלֶת. בַּלַּיְלָה, בָּעֲלָטָה – אִישׁ אֵינוֹ מְצַפֶּה מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹדָה, וְכַמּוּבָן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כַּאֲשֶׁר הַשְּׁבִילִים בּוֹצָנִיִּים וְטוֹבְעָנִיִּים, הוּא מַשְׁקִיף עַל הַגַּן מֵחַדְרוֹ הַמְּחֻמָּם.

אֲבָל, הַמְּמֻנֶּה עַל נִקְיוֹן הָאַרְמוֹן לֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ יוֹמָם וָלַיְלָה, בָּעֲלָטָה, בַּחֹם וּבַקֹּר.

לַמִּצְווֹת שֶׁצִּוָּנוּ הַבּוֹרֵא יֵשׁ זְמַנִּים מֻגְדָּרִים – תְּפִלִּין בַּבֹּקֶר, קְרִיאַת שְׁמַע בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וְכַדּוֹמֶה, וּבֵינֵיהֶן יֵשׁ הֲפוּגוֹת, כְּמוֹ בְּנִקְיוֹן הַגַּן הַמַּלְכוּתִי - אֲבָל הַטִּפּוּל בַּמִּדּוֹת, בַּתְּכוּנוֹת, הוּא כְּנִקְיוֹן הָאַרְמוֹן - הַגּוּף הַמֻּפְלָא שֶׁבָּרָא ה' מְשֻׁלָּב בַּנְּשָׁמָה, חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל. עַל נִקְיוֹן הָאַרְמוֹן הַזֶּה יֵשׁ לַעֲמֹל כָּל הַזְּמַן, כִּי בְּלִי עֲמִידָה עַל הַמִּשְׁמָר, הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת צוֹמְחוֹת מֵאֲלֵיהֶן.

שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: לְשֵׁם מָה יֵשׁ לַעֲמֹל כָּל כָּךְ עַל הַמִּדּוֹת, הֲרֵי אֲנִי בַּעַל פִּקְחוּת וּתְבוּנָה, וּלְפִיכָךְ בְּהַגִּיעַ עֵת נִסָּיוֹן, לְלֹא סָפֵק אֵדַע לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר!

סִפֵּר עַל כָּךְ רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוּפְּיָאן זַצַ"ל, בְּאַחַת מִשִּׂיחוֹתָיו בְּעִנְיְנֵי מִדּוֹת:

עָשִׁיר גָּדוֹל נֵחַן בִּנְדִיבוּת בְּמִדַּת הַקַּמְצָנוּת, עַד שֶׁהוּא וְאִשְׁתּוֹ הָיוּ מְחַשְּׁבִים תָּמִיד כָּל פְּרוּטָה וְלֹא נֶהֱנוּ מִנִּכְסֵיהֶם הָרַבִּים.

כַּיָּדוּעַ, אִם הַכֶּסֶף לֹא נִפְרָד מֵהָאָדָם - הָאָדָם נִפְרָד מֵהַכֶּסֶף; וְכָךְ הִגִּיעַ יוֹמָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה לְהַחֲזִיר אֶת נִשְׁמָתָהּ לְבוֹרְאָהּ. כַּנָּהוּג, הִשְׁכִּיבוּהָ עַל הָאָרֶץ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת סְבִיבָהּ. הַמַּעֲמָד הִשְׁפִּיעַ עָל הַסּוֹבְבִים, דְּמָעוֹת טִשְׁטְשׁוּ אֶת רְאִיָּתָם, וְכִמְעַט שֶׁלֹּא הִבְחִינוּ בְּמַאן דְּהוּ הַמְּנַסֶּה לַהֲפֹךְ אֶת גּוּפַת הַנִּפְטֶרֶת. מִיָּד נִזְעֲקוּ לַעֲצֹר אֶת הַבַּרְנָשׁ, וְנִדְהֲמוּ לְגַלּוֹת כִּי זֶהוּ בְּנָהּ!

"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?!" – נִזְעֲקוּ – "רַק מְחַפֵּשׂ מַשֶּׁהוּ".

"מָה?!" – הִתְפַּלְּאוּ – "כַּפְתּוֹר נָפַל מֵחֻלְצָתִי, וְאֵינֶנִּי מוֹצְאוֹ; יִתָּכֵן שֶׁהוּא מֻנָּח תַּחַת אִמִּי!"

הִשְׁתּוֹמְמוּ כֻּלָּם: "הֲזֶה הַזְּמַן לְחַפֵּשׂ אַחַר כַּפְתּוֹר אָבוּד?"

הֱשִׁיבָם הַבֵּן תְּשׁוּבָה סְפוּגַת חִנּוּךְ הוֹרָיו: "חֲבָל עַל הַכֶּסֶף! הֲרֵי הַכַּפְתּוֹר שָׁוֶה כַּמָּה פְּרוּטוֹת!"

הַמִּדּוֹת שֶׁבָּהֶן הָאָדָם מֻרְגָּל הוֹפְכוֹת לִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנּוּ, וּבִשְׁעַת מִבְחָן, לֹא שִׂכְלוֹ וְלֹא תְּבוּנָתוֹ, אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ הַפְּנִימִית שֶׁלּוֹ - הִיא שֶׁתִּפְעַל. לְפִיכָךְ אָדָם חָכָם יַשְׂכִּיל לְתַקֵּן אֶת מִדּוֹתָיו בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	נשא תשפ"ב
	לְהַשְׁלִים בֵּין הַ"מָּצוּי" לָ"רָצוּי"
	מַצָּה זוּ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁשָּׁקְעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, וְאִלּוּ הָיוּ מִדַּרְדְּרִים לַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, הָיוּ נִטְמָעִים חָלִילָה בְּמִצְרַיִם וְלֹא הָיְתָה לָהֶם עוֹד תְּקוּמָה, לָכֵן מִהֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַלְּצָם לִפְנֵי שֶׁיִּשְׁקְעוּ בַּשַּׁעַר הָאַחֲרוֹן, וְהוֹצִיאָם בְּחִפָּזוֹן, בְּטֶרֶם הִסְפִּיק בְּצֵקָם לְהַחְמִיץ. וּלְפִיכָךְ נִצְטַוִּינוּ לְדוֹרוֹתֵינוּ לֶאֱכֹל מַצּוֹת בְּפֶסַח וּלְהִתְנַזֵּר מֵחָמֵץ: כְּדֵי לִזְכֹּר שֶׁבְּרִית כְּרוּתָה לָנוּ מִבּוֹרְאֵנוּ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לִיהוּדִי לְהִתְנַתֵּק מֵעַמּוֹ, וְאַף אִם יִתְדַּרְדֵּר לִשְׂפַת תְּהוֹם - מִשָּׁם יְחַלְּצֵהוּ וְעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים יִשָּׂאֵהוּ וִישִׁיבֵהוּ אֵלָיו, וּכְהַבְטָחַת הַנֶּצַח: "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח". אֵין הַבּוֹרֵא מַנִּיחַ לִיהוּדִי לִפֹּל, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ לְהִתְנַתֵּק מִשָּׁרְשׁוֹ, וּבַסּוֹף יְתֻקַּן וְיָשׁוּב לְשָׁרְשׁוֹ, וּנְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, אוֹמֵר: יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָווֹן (אבות ב-ב). "יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ" – יָפֶה לָאָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה וְגַם לַעֲמֹל בְּ"דֶרֶךְ אֶרֶץ" – מִדּוֹתָיו, כִּי הָרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לַשְּׁלֵמוּת יִתְאַמֵּץ לְהִשְׁתַּפֵּר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ, וּבְכָךְ יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלֹא לְהִכָּשֵׁל בַּעֲווֹנוֹת. רַבֵּנוּ בַּחְיֵי בִּקֵּשׁ לְהַמְחִישׁ שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת בַּר-מַעֲלָה אִם לֹא יְתַקֵּן אֶת מִדּוֹתָיו, וְהוּא עָשָׂה זֹאת בְּאֶמְצָעוּת דֻּגְמָה מֵהַחַיִּים, וְכָךְ כָּתַב בַּהַקְדָּמָה לְסִפְרוֹ "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת": מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ שֶׁמִּנָּה שְׁנֵי פְּקִידִים לְתַפְקִידִים דּוֹמִים אַךְ שׁוֹנִים. הָאֶחָד מֻנָּה לִהְיוֹת אַחֲרַאי עַל נִקְיוֹן הַגַּן הַמַּלְכוּתִי, וַחֲבֵרוֹ מֻנָּה לִהְיוֹת אַחֲרַאי עַל נִקְיוֹן אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. שְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ כְּלֵי עֲבוֹדָה: הָרִאשׁוֹן – מַגְרֵפָה; וְהַשֵּׁנִי – מַטְאֲטֵא. הַהֶבְדֵּל בֵּין בַּעֲלֵי הַתַּפְקִידִים הוּא בּוֹלֵט: לַמְמֻנֶּה עַל הַגַּן יֵשׁ זְמַנֵּי הֲפוּגָה וּמְנוּחָה שֶׁבָּהֶם הוּא פָּטוּר מִמְּלַאכְתּוֹ - אֶת אַדְמַת הַגַּן אֵין הוּא צָרִיךְ לְנַקּוֹת, עָלָיו לִגְרֹף רַק אֶת הַפְּסֹלֶת. בַּלַּיְלָה, בָּעֲלָטָה – אִישׁ אֵינוֹ מְצַפֶּה מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹדָה, וְכַמּוּבָן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כַּאֲשֶׁר הַשְּׁבִילִים בּוֹצָנִיִּים וְטוֹבְעָנִיִּים, הוּא מַשְׁקִיף עַל הַגַּן מֵחַדְרוֹ הַמְּחֻמָּם. אֲבָל, הַמְּמֻנֶּה עַל נִקְיוֹן הָאַרְמוֹן לֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ יוֹמָם וָלַיְלָה, בָּעֲלָטָה, בַּחֹם וּבַקֹּר. לַמִּצְווֹת שֶׁצִּוָּנוּ הַבּוֹרֵא יֵשׁ זְמַנִּים מֻגְדָּרִים – תְּפִלִּין בַּבֹּקֶר, קְרִיאַת שְׁמַע בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וְכַדּוֹמֶה, וּבֵינֵיהֶן יֵשׁ הֲפוּגוֹת, כְּמוֹ בְּנִקְיוֹן הַגַּן הַמַּלְכוּתִי - אֲבָל הַטִּפּוּל בַּמִּדּוֹת, בַּתְּכוּנוֹת, הוּא כְּנִקְיוֹן הָאַרְמוֹן - הַגּוּף הַמֻּפְלָא שֶׁבָּרָא ה' מְשֻׁלָּב בַּנְּשָׁמָה, חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל. עַל נִקְיוֹן הָאַרְמוֹן הַזֶּה יֵשׁ לַעֲמֹל כָּל הַזְּמַן, כִּי בְּלִי עֲמִידָה עַל הַמִּשְׁמָר, הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת צוֹמְחוֹת מֵאֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: לְשֵׁם מָה יֵשׁ לַעֲמֹל כָּל כָּךְ עַל הַמִּדּוֹת, הֲרֵי אֲנִי בַּעַל פִּקְחוּת וּתְבוּנָה, וּלְפִיכָךְ בְּהַגִּיעַ עֵת נִסָּיוֹן, לְלֹא סָפֵק אֵדַע לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר! סִפֵּר עַל כָּךְ רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוּפְּיָאן זַצַ"ל, בְּאַחַת מִשִּׂיחוֹתָיו בְּעִנְיְנֵי מִדּוֹת: עָשִׁיר גָּדוֹל נֵחַן בִּנְדִיבוּת בְּמִדַּת הַקַּמְצָנוּת, עַד שֶׁהוּא וְאִשְׁתּוֹ הָיוּ מְחַשְּׁבִים תָּמִיד כָּל פְּרוּטָה וְלֹא נֶהֱנוּ מִנִּכְסֵיהֶם הָרַבִּים. כַּיָּדוּעַ, אִם הַכֶּסֶף לֹא נִפְרָד מֵהָאָדָם - הָאָדָם נִפְרָד מֵהַכֶּסֶף; וְכָךְ הִגִּיעַ יוֹמָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה לְהַחֲזִיר אֶת נִשְׁמָתָהּ לְבוֹרְאָהּ. כַּנָּהוּג, הִשְׁכִּיבוּהָ עַל הָאָרֶץ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת סְבִיבָהּ. הַמַּעֲמָד הִשְׁפִּיעַ עָל הַסּוֹבְבִים, דְּמָעוֹת טִשְׁטְשׁוּ אֶת רְאִיָּתָם, וְכִמְעַט שֶׁלֹּא הִבְחִינוּ בְּמַאן דְּהוּ הַמְּנַסֶּה לַהֲפֹךְ אֶת גּוּפַת הַנִּפְטֶרֶת. מִיָּד נִזְעֲקוּ לַעֲצֹר אֶת הַבַּרְנָשׁ, וְנִדְהֲמוּ לְגַלּוֹת כִּי זֶהוּ בְּנָהּ! "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?!" – נִזְעֲקוּ – "רַק מְחַפֵּשׂ מַשֶּׁהוּ". "מָה?!" – הִתְפַּלְּאוּ – "כַּפְתּוֹר נָפַל מֵחֻלְצָתִי, וְאֵינֶנִּי מוֹצְאוֹ; יִתָּכֵן שֶׁהוּא מֻנָּח תַּחַת אִמִּי!" הִשְׁתּוֹמְמוּ כֻּלָּם: "הֲזֶה הַזְּמַן לְחַפֵּשׂ אַחַר כַּפְתּוֹר אָבוּד?" הֱשִׁיבָם הַבֵּן תְּשׁוּבָה סְפוּגַת חִנּוּךְ הוֹרָיו: "חֲבָל עַל הַכֶּסֶף! הֲרֵי הַכַּפְתּוֹר שָׁוֶה כַּמָּה פְּרוּטוֹת!" הַמִּדּוֹת שֶׁבָּהֶן הָאָדָם מֻרְגָּל הוֹפְכוֹת לִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנּוּ, וּבִשְׁעַת מִבְחָן, לֹא שִׂכְלוֹ וְלֹא תְּבוּנָתוֹ, אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ הַפְּנִימִית שֶׁלּוֹ - הִיא שֶׁתִּפְעַל. לְפִיכָךְ אָדָם חָכָם יַשְׂכִּיל לְתַקֵּן אֶת מִדּוֹתָיו בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)