Otzarot-Article

"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי" (כה-יא) הַמַּגֵּפָה הִתְחוֹלְלָה בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל כְּתוֹצָאָה מֵהַהֶפְקֵרוּת בַּקְּדֻשָּׁה, וְהִיא נֶעֶצְרָה בִּזְכוּת פִּנְחָס שֶׁקִּנֵּא אֶת קִנְאַת ה' וְהָרַג אֶת זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, יַחַד עִם הַמּוֹאֲבִיָּה.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, כָּתַב בִּתְהִלִּים שֶׁהַמַּגֵפָה נֶעֶצְרָה גַּם בִּזְכוּת תְּפִלָּתוֹ שֶׁל פִּנְחָס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה", וְאֵין "עֲמִידָה" אֶלָּא לְשׁוֹן "תְּפִלָּה". עוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל (סנהדרין מד), שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "וַיִּתְפַּלֵּל" אֶלָּא "וַיְפַלֵּל". מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה פְּלִילוּת עִם קוֹנוֹ. בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאָמַר לְפָנָיו: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל?!"

דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כָּתַב בְּנֹעַם זְמִירוֹתָיו: "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם. תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָ-הּ" (תהילים קב-יח-יט). בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים נִכְתַּב, שֶׁרָמַז בָּזֶה שֶׁהַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מְסֻגָּלִים בִּמְיֻחָד לְקַבָּלַת הַתְּפִלּוֹת. וּכְבָר כָּתַב "בַּעַל הַתַּנְיָא" (קונטרס אחרון), שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדָה בִּתְקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא הִיא הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַמְקֻבָּל רַבִּי חַיִּים וִיטָאל זיע"א עַל הַפָּסוּק "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ" (שיר השירים ב-יד), וְרַשִׁ"י זַ"ל פֵּרֵשׁ: "'הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ' - לְמִי אַתְּ פּוֹנָה בִּשְׁעַת צָרָה". וּלְפִי זֶה מִתְבָּאֵר יָפֶה הֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל הַפָּסוּק: "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה". כְּלוֹמַר, כַּאֲשֶׁר פּוֹנִים אֶל ה' בִּשְׁעַת צָרָה וּמְצוּקָה, הַתְּפִלָּה הַזּוֹ עֲרֵבָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא מְקַבֵּל אֶת הַתְּפִלָּה בְּרָצוֹן.

אָמְרוּ חֲזַ"ל (ירושלמי ברכות), אָדָם נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הָעַמּוּד וּמִתְפַּלֵּל בִּלְחִישָׁה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲזִין לִתְפִלָּתוֹ כְּאָדָם הַמֵּשִׂיחַ בָּאֹזֶן חֲבֵרוֹ וְהוּא שׁוֹמֵעַ. וְכִי יֵשׁ לְךָ אֱלוֹקַ קָרוֹב מִזֶּה, שֶׁהוּא קָרוֹב לִבְרִיּוֹתָיו כְּפֶה לָאֹזֶן?

יְסוֹד וְסוֹד קַבָּלַת הַתְּפִלּוֹת הוּא, שֶׁהָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ! כַּאֲשֶׁר אָדָם חָדוּר בֶּאֱמוּנָה כִּי רַק ה' יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְהַצִּילוֹ מִצָּרָתוֹ וּלְמַלֵּא מְבֻקָּשׁוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עָלָיו בְּרַחֲמִים, עוֹנֶה לִתְפִלָּתוֹ כְּאַבָּא הֶחָס עַל בְּנוֹ הַבּוֹכֶה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, וּפוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ לָתֵת לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ.

הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין, הֵבִיא בְּסִפְרוֹ "וּפִרְיוֹ מָתוֹק" מַעֲשֶׂה מְרַגֵּשׁ, אוֹתוֹ שָׁמַע מִ'כְּלִי רִאשׁוֹן', הַמְבַטֵּא הֵיטֵב אֶת הַכֹּחַ הָאַדִּיר הַטָּמוּן בִּתְפִלַּת כָּל פֶּה, אֲפִלּוּ שֶׁל יֶלֶד קָטָן, שֶׁאֵין בּוֹ הַרְבֵּה מַעֲשִׂים:

כַּאֲשֶׁר הָרַב סִיֵּם לִמְסֹר שִׁעוּר תּוֹרָנִי לְרוֹפְאִים בְּעִנְיְנֵי רְפוּאָה וַהֲלָכָה, נִגַּשׁ אֵלָיו רוֹפֵא וְהֶרְאָה לוֹ אֶת סִדּוּר הַתְּפִלָּה שֶׁל בְּנוֹ. הָרוֹפֵא הָיָה נִרְאֶה נִרְגָּשׁ, לָכֵן הָרַב שָׁאַל אוֹתוֹ מַה מְיֻחָד בְּסִדּוּר זֶה.

הָרוֹפֵא סִפֵּר, שֶׁהוּא הָיָה נָשׂוּי לְאִשְׁתּוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְלֹא זָכָה לִילָדִים. הָרוֹפְאִים לֹא נָתְנוּ כָּל סִכּוּי, לָכֵן אִמְּצוּ בֵּן. כְּשֶׁהַבֵּן סִיֵּם כִּתָּה א', עָרְכוּ לוֹ מְסִבַּת סִדּוּר וְהֶעֱנִיקוּ לוֹ אֶת הַסִּדּוּר הַזֶּה.

הַבֵּן כָּל כָּךְ שָׂמַח עַל שֶׁקִּבֵּל סִדּוּר, עַד שֶׁהָאָב הִתְפַּלֵּא וְשָׁאַל: "בִּגְלַל שֶׁקִּבַּלְתָּ סִדּוּר אַתָּה כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ?"

"כֵּן!" – הֵשִׁיב הַיֶּלֶד – "כָּעֵת אוּכַל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיֶה לִי אָח!"

הָאָב הִתְרַגֵּשׁ עַד דְּמָעוֹת, כִּי הַבֵּן לֹא יָדַע שֶׁהוּא אֵינוֹ אָבִיו הַבִּיּוֹלוֹגִי, וְשֶׁאֵין סִכּוּי בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אָח.

לְפֶתַע הָרוֹפֵא פָּרַץ בִּבְכִי וְאָמַר: "מְסִבַּת הַסִּדּוּר הָיְתָה לִפְנֵי תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּדִיּוּק, וְהַיּוֹם זָכִיתִי לְהַכְנִיס אֶת בְּנִי בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאַחַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת עֲקָרוּת"... כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַתְּפִלָּה אֲפִלּוּ שֶׁל יֶלֶד קָטָן! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	נשא תשפ"ב
	הַמָּמוֹן – טָעוּן שְׁמִירָה!
	"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי" (כה-יא) הַמַּגֵּפָה הִתְחוֹלְלָה בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל כְּתוֹצָאָה מֵהַהֶפְקֵרוּת בַּקְּדֻשָּׁה, וְהִיא נֶעֶצְרָה בִּזְכוּת פִּנְחָס שֶׁקִּנֵּא אֶת קִנְאַת ה' וְהָרַג אֶת זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, יַחַד עִם הַמּוֹאֲבִיָּה. דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, כָּתַב בִּתְהִלִּים שֶׁהַמַּגֵפָה נֶעֶצְרָה גַּם בִּזְכוּת תְּפִלָּתוֹ שֶׁל פִּנְחָס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה", וְאֵין "עֲמִידָה" אֶלָּא לְשׁוֹן "תְּפִלָּה". עוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל (סנהדרין מד), שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "וַיִּתְפַּלֵּל" אֶלָּא "וַיְפַלֵּל". מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה פְּלִילוּת עִם קוֹנוֹ. בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאָמַר לְפָנָיו: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל?!" דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כָּתַב בְּנֹעַם זְמִירוֹתָיו: "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם. תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָ-הּ" (תהילים קב-יח-יט). בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים נִכְתַּב, שֶׁרָמַז בָּזֶה שֶׁהַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מְסֻגָּלִים בִּמְיֻחָד לְקַבָּלַת הַתְּפִלּוֹת. וּכְבָר כָּתַב "בַּעַל הַתַּנְיָא" (קונטרס אחרון), שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדָה בִּתְקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא הִיא הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַמְקֻבָּל רַבִּי חַיִּים וִיטָאל זיע"א עַל הַפָּסוּק "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ" (שיר השירים ב-יד), וְרַשִׁ"י זַ"ל פֵּרֵשׁ: "'הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ' - לְמִי אַתְּ פּוֹנָה בִּשְׁעַת צָרָה". וּלְפִי זֶה מִתְבָּאֵר יָפֶה הֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל הַפָּסוּק: "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה". כְּלוֹמַר, כַּאֲשֶׁר פּוֹנִים אֶל ה' בִּשְׁעַת צָרָה וּמְצוּקָה, הַתְּפִלָּה הַזּוֹ עֲרֵבָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא מְקַבֵּל אֶת הַתְּפִלָּה בְּרָצוֹן. אָמְרוּ חֲזַ"ל (ירושלמי ברכות), אָדָם נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הָעַמּוּד וּמִתְפַּלֵּל בִּלְחִישָׁה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲזִין לִתְפִלָּתוֹ כְּאָדָם הַמֵּשִׂיחַ בָּאֹזֶן חֲבֵרוֹ וְהוּא שׁוֹמֵעַ. וְכִי יֵשׁ לְךָ אֱלוֹקַ קָרוֹב מִזֶּה, שֶׁהוּא קָרוֹב לִבְרִיּוֹתָיו כְּפֶה לָאֹזֶן? יְסוֹד וְסוֹד קַבָּלַת הַתְּפִלּוֹת הוּא, שֶׁהָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ! כַּאֲשֶׁר אָדָם חָדוּר בֶּאֱמוּנָה כִּי רַק ה' יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְהַצִּילוֹ מִצָּרָתוֹ וּלְמַלֵּא מְבֻקָּשׁוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עָלָיו בְּרַחֲמִים, עוֹנֶה לִתְפִלָּתוֹ כְּאַבָּא הֶחָס עַל בְּנוֹ הַבּוֹכֶה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, וּפוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ לָתֵת לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין, הֵבִיא בְּסִפְרוֹ "וּפִרְיוֹ מָתוֹק" מַעֲשֶׂה מְרַגֵּשׁ, אוֹתוֹ שָׁמַע מִ'כְּלִי רִאשׁוֹן', הַמְבַטֵּא הֵיטֵב אֶת הַכֹּחַ הָאַדִּיר הַטָּמוּן בִּתְפִלַּת כָּל פֶּה, אֲפִלּוּ שֶׁל יֶלֶד קָטָן, שֶׁאֵין בּוֹ הַרְבֵּה מַעֲשִׂים: כַּאֲשֶׁר הָרַב סִיֵּם לִמְסֹר שִׁעוּר תּוֹרָנִי לְרוֹפְאִים בְּעִנְיְנֵי רְפוּאָה וַהֲלָכָה, נִגַּשׁ אֵלָיו רוֹפֵא וְהֶרְאָה לוֹ אֶת סִדּוּר הַתְּפִלָּה שֶׁל בְּנוֹ. הָרוֹפֵא הָיָה נִרְאֶה נִרְגָּשׁ, לָכֵן הָרַב שָׁאַל אוֹתוֹ מַה מְיֻחָד בְּסִדּוּר זֶה. הָרוֹפֵא סִפֵּר, שֶׁהוּא הָיָה נָשׂוּי לְאִשְׁתּוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְלֹא זָכָה לִילָדִים. הָרוֹפְאִים לֹא נָתְנוּ כָּל סִכּוּי, לָכֵן אִמְּצוּ בֵּן. כְּשֶׁהַבֵּן סִיֵּם כִּתָּה א', עָרְכוּ לוֹ מְסִבַּת סִדּוּר וְהֶעֱנִיקוּ לוֹ אֶת הַסִּדּוּר הַזֶּה. הַבֵּן כָּל כָּךְ שָׂמַח עַל שֶׁקִּבֵּל סִדּוּר, עַד שֶׁהָאָב הִתְפַּלֵּא וְשָׁאַל: "בִּגְלַל שֶׁקִּבַּלְתָּ סִדּוּר אַתָּה כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ?" "כֵּן!" – הֵשִׁיב הַיֶּלֶד – "כָּעֵת אוּכַל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיֶה לִי אָח!" הָאָב הִתְרַגֵּשׁ עַד דְּמָעוֹת, כִּי הַבֵּן לֹא יָדַע שֶׁהוּא אֵינוֹ אָבִיו הַבִּיּוֹלוֹגִי, וְשֶׁאֵין סִכּוּי בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אָח. לְפֶתַע הָרוֹפֵא פָּרַץ בִּבְכִי וְאָמַר: "מְסִבַּת הַסִּדּוּר הָיְתָה לִפְנֵי תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּדִיּוּק, וְהַיּוֹם זָכִיתִי לְהַכְנִיס אֶת בְּנִי בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְאַחַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת עֲקָרוּת"... כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַתְּפִלָּה אֲפִלּוּ שֶׁל יֶלֶד קָטָן! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)