Otzarot-Article

"וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם" (כח-ט) רַבֵּנוּ הָרַמְח"ל זצ"ל סִפֵּר מַעֲשֶׂה: אָדָם נִפְטַר, וְעָלָה הַשָּׁמַיְמָה.

שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "אֵיךְ חִנַּכְתָּ אֶת בִּנְךָ?"

אָמַר: "לִהְיוֹת יְהוּדִי טוֹב, מִתְפַּרְנֵס מִיגִיעוֹ".

שָׁאֲלוּ: "וּמַדּוּעַ לֹא שָׁלַחְתָּ אוֹתוֹ לַיְשִׁיבָה?"

אָמַר: "כְּלוּם חֲסֵרִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים? רַבִּים הַלּוֹמְדִים, וְהוּא יַרְוִיחַ לְפַרְנָסָתוֹ. מַה יֵּשׁ?"

אָמְרוּ לוֹ: "אֵינְךָ יוֹדֵעַ מֶה עָשִׂיתָ, לְמַה גָּרַמְתָּ! דַּע לְךָ, שֶׁיֵּשׁ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פֵּרוּשִׁים לַתּוֹרָה. כָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל - וַהֲבָנָתָהּ, וְדַרְכָּהּ! נָכוֹן שֶׁיֶּשְׁנָם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים רַבִּים, אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָכוֹל לִלְמֹד בְּדַרְכּוֹ שֶׁל בִּנְךָ, וּלְחַדֵּשׁ אֶת חִדּוּשָׁיו. עַכְשָׁו הַכֹּל אָבוּד, הָפַכְתָּ אוֹתוֹ לְבַעַל מְלָאכָה, וְהַחִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ נֶאֶבְדוּ לְעוֹלָם!"

וְהָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זֶצֶ"ל כָּתַב, שֶׁזֶּהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וּנְוַת בַּיִת (הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה) תְּחַלֵּק שָׁלָל" (תְּהִלִּים סח-יג), שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְחַלֶּקֶת לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֶת חֶלְקָהּ וְחִדּוּשֶׁיהָ בַּתּוֹרָה!

וְאָמַר הָרַב "צִיצִים וּפְרָחִים" זָצָ"ל, שֶׁזֶּהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם", הָרוֹמְזִים לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, "וּפִתַּחַתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". שֶׁכָּל יְהוּדִי יְחַדֵּשׁ בָּהֶם אֶת חִדּוּשָׁיו.

הַתְמָדַת רַבֵּנוּ מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵין זָצָ"ל וּמַעְיַן חִדּוּשָׁיו לֹא יָדְעוּ גְּבוּל. הָיָה חוֹזֵר עַל תַּלְמוּדוֹ לְלֹא הֶרֶף. אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הִשְׁתַּתֵּף בַּסִּיּוּם הָאֶלֶף עַל מַסֶּכֶת שַׁבָּת, וְאַחֵר בַּסִּיּוּם הַשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים עַל אַרְבַּעַת חֶלְקֵי שֻׁלְחָן עָרוּךְ. פַּעַם יָשַׁב וְכָתַב תְּשׁוּבָה אֲרֻכָּה וּמְנֻמֶּקֶת וּבָהּ חִדּוּשׁ נִפְלָא. מִלֵּא בִּכְתַב יָדוֹ הַזָּעִיר דַּף אַחַר דַּף. וּכְדַרְכּוֹ, הוֹסִיף בֵּין הַשִּׁיטִין עוֹד מַרְאֵה מָקוֹם, וְעוֹד רְאָיָה. כְּשֶׁסִּיֵּם, כָּאֲבָה יָדוֹ מֵרֹב מַאֲמָץ.

קָרָא אֶת הַתְּשׁוּבָה מִתְּחִלָּתָהּ, וְהִבִּיעַ שְׂבִיעוּת רְצוֹנוֹ מֵחִדּוּשׁוֹ. אָכֵן, לִבֵּן אֶת הָעִנְיָן מִכָּל צְדָדָיו. אֲבָל כְּתַב הַיָּד אֵינוֹ בָּרוּר כָּל צָרְכּוֹ, וְהַהוֹסָפוֹת הָרַבּוֹת מַכְבִּידוֹת עַל הַקְּרִיאָה. נָטַל דַּף נְיָר וְהֵחֵל מַעְתִּיק הַכֹּל מֵהַתְחָלָה.

תַּלְמִידוֹ הִזְדַּעֵק: "רַבִּי, יִתֵּן לִי לְהַעֲתִיק חִדּוּשָׁיו. יָנִיחַ לִי, מַדּוּעַ יִטְרַח" –

"לֹא", הֱשִׁיבוֹ רַבֵּנוּ, "אַעֲתִיק הַכֹּל בְּעַצְמִי".

הִסְבִּיר רַבֵּנוּ: "הַהַעְתָּקָה הִיא חֲזָרָה נוֹסֶפֶת, וְאֵיךְ אֲוַתֵּר עָלֶיהָ?!...

אֶחָד מִמְּקֹרָבָיו הִבִּיעַ פְּלִיאָה: "אַשְׁרָיו, רַבִּי, שֶׁזָּכָה לְמַתְּנַת שָׁמַיִם שֶׁל כָּזוֹ הַתְמָדָה וְכֹחַ הַחִדּוּשׁ –

אִלּוּ הָיִיתִי זוֹכֶה אַף לְחֵלֶק מִמֶּנָּה, כַּמָּה חִדּוּשִׁים יָכוֹל הָיִיתִי לְחַדֵּשׁ וְהָיִיתִי מְאֻשָּׁר!"

וְרַבֵּנוּ עֲנָהוּ: "כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁזּוֹ מַתְּנַת שָׁמַיִם אוֹ תְּכוּנַת טֶבַע? טָעוּת בְּיָדְךָ, שָׁנִים רַבּוֹת עָמַלְתִי עַל כָּךְ, בִּיגִיעָה רַבָּה קְנִיתִיהָ, וּבְנִסְיוֹנוֹת רַבִּים עָמְדָה לִי!"...

הִתְיַגֵּעַ כָּמוֹנִי, וְתִזְכֶּה כָּמוֹנִי...

מִפֶּה לָאֹזֶן עָבְרָה הַיְדִיעָה בֵּין בְּנֵי הַיְשִׁיבָה: רַבֵּנוּ, רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, מַזְמִינָם לְבֵיתוֹ לִסְעוּדַת מִצְוָה. מַה קָּרָה, מָה אֵרַע. לֹא גִּלָּה, רַק זֹאת אָמַר: סְעוּדַת 'סִיּוּם'. תָּמְהוּ, מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם. הֲלֹא בְּכָל שַׁבָּת מְסַיֵּם הוּא כָּל מַסֶּכֶת שַׁבָּת, לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים פְּעָמִים בְּכָל שָׁנָה. בְּכָל חַג שָׁבוּעוֹת מְסַיֵּם הוּא מַסֶּכֶת שָׁבוּעוֹת. מִפַּעַם לְפַעַם עוֹרֵךְ הוּא סִיּוּם הַשַּׁ"ס כֻּלּוֹ. וּמָה עַתָּה? הַשְׁעָרוֹת שׁוֹנוֹת הָעֳלוּ, וְכֻלָּם הִגִּיעוּ אֲחוּזֵי סַקְרָנוּת. רַבֵּנוּ קִבֵּל פְּנֵי הַבָּאִים בְּשִׂמְחָה, וְהוֹשִׁיבָם לַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ בְּרֹחַב יָד. נִכָּר הָיָה שֶׁזֶּה סִיּוּם מְיֻחָד.

"קְרָאתִיכֶם לִשְׂמֹחַ עִמִּי בַּחֲגִיגַת סִיּוּם הַשַּׁ"ס", אָמַר.

"בַּסִּיּוּם הַקּוֹדֵם לֹא הָיְתָה כָּזוֹ מְסִבָּה", הֵעִירוּ.

"אָכֵן כֵּן", הִסְכִּים. אֲבָל הַפַּעַם זֶה סִיּוּם מְיֻחָד - אֲנִי זוֹכֶה לְסַיֵּם אֶת הַשַּׁ"ס בַּפַּעַם הַמָּאתַיִם וּשְׁתַּיִם!"

מַרְעִישׁ!

הַגְּמָרָא (חֲגִיגָה ט:) אוֹמֶרֶת, שֶׁ"עוֹבֵד אֱלֹקִים" (מַלְאָכִי ג-יח) הוּא הַשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאֶחָד פְּעָמִים. וְכָתַב הַ"כְּלִי יָקָר" (דְּבָרִים ד-ט) שֶׁהַהֶבְדֵּל שֶׁל תֵּבַת "שָׁכַח" לְ"זָכַר" הוּא מֵאָה וְאֶחָד. לוֹמַר לְךָ שֶׁהַשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאֶחָד פְּעָמִים, יִהְיֶה הַדָּבָר כָּמוּס אֶצְלוֹ לְזִיכָּרוֹן וְלֹא יִשְׁכַּח עוֹד –

וְרַבֵּנוּ, שֶׁזִּכְרוֹנוֹ הָיָה כְּבוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טפָּה, סִיֵּם אֶת הַשַּׁ"ס פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְעֶשֶׂר וְעֶשְׂרִים, וְהִגִּיעַ לְמֵאָה וְאַחַת וְהִמְשִׁיךְ לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתָיו, וְעָרַךְ אֶת הַסִּיּוּם הַמָּאתַיִם וּשְׁתַּיִם, וְהִמְשִׁיךְ לִלְמֹד!

וּמַדּוּעַ עָרַךְ אֶת הַסִּיּוּם בִּפְאֵר וְהָדָר, לְמַטָּרָה אַחַת וִיחִידָה – לְהַקְנוֹת לְתַלְמִידָיו מֻשָּׂג בִּשְׁקִידַת הַתּוֹרָה וְהֶסְפֵּק לִמּוּדָהּ וְהַזְּכוּת לִזְכּוֹת בְּחִדּוּשָׁהּ –

שֶׁיֹּאמְרוּ: מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשֵׂינוּ, וְלוּ בִּנְגִיעָה בְּעָלְמָא, לְמַעֲשָׂיו! (וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה)

	בחוקותי תשפ"ב
	הַזַּאֲטוּט וַאֲנַחְנוּ
	"וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם" (כח-ט) רַבֵּנוּ הָרַמְח"ל זצ"ל סִפֵּר מַעֲשֶׂה: אָדָם נִפְטַר, וְעָלָה הַשָּׁמַיְמָה. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "אֵיךְ חִנַּכְתָּ אֶת בִּנְךָ?" אָמַר: "לִהְיוֹת יְהוּדִי טוֹב, מִתְפַּרְנֵס מִיגִיעוֹ". שָׁאֲלוּ: "וּמַדּוּעַ לֹא שָׁלַחְתָּ אוֹתוֹ לַיְשִׁיבָה?" אָמַר: "כְּלוּם חֲסֵרִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים? רַבִּים הַלּוֹמְדִים, וְהוּא יַרְוִיחַ לְפַרְנָסָתוֹ. מַה יֵּשׁ?" אָמְרוּ לוֹ: "אֵינְךָ יוֹדֵעַ מֶה עָשִׂיתָ, לְמַה גָּרַמְתָּ! דַּע לְךָ, שֶׁיֵּשׁ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פֵּרוּשִׁים לַתּוֹרָה. כָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל - וַהֲבָנָתָהּ, וְדַרְכָּהּ! נָכוֹן שֶׁיֶּשְׁנָם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים רַבִּים, אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָכוֹל לִלְמֹד בְּדַרְכּוֹ שֶׁל בִּנְךָ, וּלְחַדֵּשׁ אֶת חִדּוּשָׁיו. עַכְשָׁו הַכֹּל אָבוּד, הָפַכְתָּ אוֹתוֹ לְבַעַל מְלָאכָה, וְהַחִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ נֶאֶבְדוּ לְעוֹלָם!" וְהָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זֶצֶ"ל כָּתַב, שֶׁזֶּהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וּנְוַת בַּיִת (הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה) תְּחַלֵּק שָׁלָל" (תְּהִלִּים סח-יג), שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְחַלֶּקֶת לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֶת חֶלְקָהּ וְחִדּוּשֶׁיהָ בַּתּוֹרָה! וְאָמַר הָרַב "צִיצִים וּפְרָחִים" זָצָ"ל, שֶׁזֶּהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם", הָרוֹמְזִים לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, "וּפִתַּחַתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". שֶׁכָּל יְהוּדִי יְחַדֵּשׁ בָּהֶם אֶת חִדּוּשָׁיו. הַתְמָדַת רַבֵּנוּ מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵין זָצָ"ל וּמַעְיַן חִדּוּשָׁיו לֹא יָדְעוּ גְּבוּל. הָיָה חוֹזֵר עַל תַּלְמוּדוֹ לְלֹא הֶרֶף. אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הִשְׁתַּתֵּף בַּסִּיּוּם הָאֶלֶף עַל מַסֶּכֶת שַׁבָּת, וְאַחֵר בַּסִּיּוּם הַשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים עַל אַרְבַּעַת חֶלְקֵי שֻׁלְחָן עָרוּךְ. פַּעַם יָשַׁב וְכָתַב תְּשׁוּבָה אֲרֻכָּה וּמְנֻמֶּקֶת וּבָהּ חִדּוּשׁ נִפְלָא. מִלֵּא בִּכְתַב יָדוֹ הַזָּעִיר דַּף אַחַר דַּף. וּכְדַרְכּוֹ, הוֹסִיף בֵּין הַשִּׁיטִין עוֹד מַרְאֵה מָקוֹם, וְעוֹד רְאָיָה. כְּשֶׁסִּיֵּם, כָּאֲבָה יָדוֹ מֵרֹב מַאֲמָץ. קָרָא אֶת הַתְּשׁוּבָה מִתְּחִלָּתָהּ, וְהִבִּיעַ שְׂבִיעוּת רְצוֹנוֹ מֵחִדּוּשׁוֹ. אָכֵן, לִבֵּן אֶת הָעִנְיָן מִכָּל צְדָדָיו. אֲבָל כְּתַב הַיָּד אֵינוֹ בָּרוּר כָּל צָרְכּוֹ, וְהַהוֹסָפוֹת הָרַבּוֹת מַכְבִּידוֹת עַל הַקְּרִיאָה. נָטַל דַּף נְיָר וְהֵחֵל מַעְתִּיק הַכֹּל מֵהַתְחָלָה. תַּלְמִידוֹ הִזְדַּעֵק: "רַבִּי, יִתֵּן לִי לְהַעֲתִיק חִדּוּשָׁיו. יָנִיחַ לִי, מַדּוּעַ יִטְרַח" – "לֹא", הֱשִׁיבוֹ רַבֵּנוּ, "אַעֲתִיק הַכֹּל בְּעַצְמִי". הִסְבִּיר רַבֵּנוּ: "הַהַעְתָּקָה הִיא חֲזָרָה נוֹסֶפֶת, וְאֵיךְ אֲוַתֵּר עָלֶיהָ?!... אֶחָד מִמְּקֹרָבָיו הִבִּיעַ פְּלִיאָה: "אַשְׁרָיו, רַבִּי, שֶׁזָּכָה לְמַתְּנַת שָׁמַיִם שֶׁל כָּזוֹ הַתְמָדָה וְכֹחַ הַחִדּוּשׁ – אִלּוּ הָיִיתִי זוֹכֶה אַף לְחֵלֶק מִמֶּנָּה, כַּמָּה חִדּוּשִׁים יָכוֹל הָיִיתִי לְחַדֵּשׁ וְהָיִיתִי מְאֻשָּׁר!" וְרַבֵּנוּ עֲנָהוּ: "כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁזּוֹ מַתְּנַת שָׁמַיִם אוֹ תְּכוּנַת טֶבַע? טָעוּת בְּיָדְךָ, שָׁנִים רַבּוֹת עָמַלְתִי עַל כָּךְ, בִּיגִיעָה רַבָּה קְנִיתִיהָ, וּבְנִסְיוֹנוֹת רַבִּים עָמְדָה לִי!"... הִתְיַגֵּעַ כָּמוֹנִי, וְתִזְכֶּה כָּמוֹנִי... מִפֶּה לָאֹזֶן עָבְרָה הַיְדִיעָה בֵּין בְּנֵי הַיְשִׁיבָה: רַבֵּנוּ, רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, מַזְמִינָם לְבֵיתוֹ לִסְעוּדַת מִצְוָה. מַה קָּרָה, מָה אֵרַע. לֹא גִּלָּה, רַק זֹאת אָמַר: סְעוּדַת 'סִיּוּם'. תָּמְהוּ, מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם. הֲלֹא בְּכָל שַׁבָּת מְסַיֵּם הוּא כָּל מַסֶּכֶת שַׁבָּת, לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים פְּעָמִים בְּכָל שָׁנָה. בְּכָל חַג שָׁבוּעוֹת מְסַיֵּם הוּא מַסֶּכֶת שָׁבוּעוֹת. מִפַּעַם לְפַעַם עוֹרֵךְ הוּא סִיּוּם הַשַּׁ"ס כֻּלּוֹ. וּמָה עַתָּה? הַשְׁעָרוֹת שׁוֹנוֹת הָעֳלוּ, וְכֻלָּם הִגִּיעוּ אֲחוּזֵי סַקְרָנוּת. רַבֵּנוּ קִבֵּל פְּנֵי הַבָּאִים בְּשִׂמְחָה, וְהוֹשִׁיבָם לַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ בְּרֹחַב יָד. נִכָּר הָיָה שֶׁזֶּה סִיּוּם מְיֻחָד. "קְרָאתִיכֶם לִשְׂמֹחַ עִמִּי בַּחֲגִיגַת סִיּוּם הַשַּׁ"ס", אָמַר. "בַּסִּיּוּם הַקּוֹדֵם לֹא הָיְתָה כָּזוֹ מְסִבָּה", הֵעִירוּ. "אָכֵן כֵּן", הִסְכִּים. אֲבָל הַפַּעַם זֶה סִיּוּם מְיֻחָד - אֲנִי זוֹכֶה לְסַיֵּם אֶת הַשַּׁ"ס בַּפַּעַם הַמָּאתַיִם וּשְׁתַּיִם!" מַרְעִישׁ! הַגְּמָרָא (חֲגִיגָה ט:) אוֹמֶרֶת, שֶׁ"עוֹבֵד אֱלֹקִים" (מַלְאָכִי ג-יח) הוּא הַשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאֶחָד פְּעָמִים. וְכָתַב הַ"כְּלִי יָקָר" (דְּבָרִים ד-ט) שֶׁהַהֶבְדֵּל שֶׁל תֵּבַת "שָׁכַח" לְ"זָכַר" הוּא מֵאָה וְאֶחָד. לוֹמַר לְךָ שֶׁהַשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאֶחָד פְּעָמִים, יִהְיֶה הַדָּבָר כָּמוּס אֶצְלוֹ לְזִיכָּרוֹן וְלֹא יִשְׁכַּח עוֹד – וְרַבֵּנוּ, שֶׁזִּכְרוֹנוֹ הָיָה כְּבוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טפָּה, סִיֵּם אֶת הַשַּׁ"ס פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְעֶשֶׂר וְעֶשְׂרִים, וְהִגִּיעַ לְמֵאָה וְאַחַת וְהִמְשִׁיךְ לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתָיו, וְעָרַךְ אֶת הַסִּיּוּם הַמָּאתַיִם וּשְׁתַּיִם, וְהִמְשִׁיךְ לִלְמֹד! וּמַדּוּעַ עָרַךְ אֶת הַסִּיּוּם בִּפְאֵר וְהָדָר, לְמַטָּרָה אַחַת וִיחִידָה – לְהַקְנוֹת לְתַלְמִידָיו מֻשָּׂג בִּשְׁקִידַת הַתּוֹרָה וְהֶסְפֵּק לִמּוּדָהּ וְהַזְּכוּת לִזְכּוֹת בְּחִדּוּשָׁהּ – שֶׁיֹּאמְרוּ: מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשֵׂינוּ, וְלוּ בִּנְגִיעָה בְּעָלְמָא, לְמַעֲשָׂיו! (וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה)