Otzarot-Article

"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (א-ב) מוּבָא בַּיַּלְקוּט (רמז תרפד): "בְּשָׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, נִתְקַנְּאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּהֶן... סָתַם פִּיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן: הָבִיאוּ לִי סֵפֶר יוּחֲסִין שֶׁלָּכֶם... לְכָךְ מְנָאָם בְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר הַזֶּה אַחַר הַמִּצְווֹת: 'אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי' - וְאַחַר כָּךְ 'וַיְדַבֵּר ה' בְּמִדְבַּר סִינַי, שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', שֶׁלֹּא זָכוּ לִטֹּל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַיּוּחֲסִין שֶׁלָּהֶן".

יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא: מַה פֵּשֶׁר הַטַּעֲנָה שֶׁטּוֹעֲנִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם? הֲלֹא מָצִינוּ בִּמְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא (ע"ז ב:) כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִצִּיעַ אֶת הַתּוֹרָה לְכָל הָאֻמּוֹת – וְהֵם סֵרְבוּ לְקַבְּלָהּ! כֵּיצַד הֵם יְכוֹלִים, אִם כֵּן, לְהִתְאוֹנֵן כָּעֵת עַל כָּךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל קִבְּלוּ לְבַסּוֹף אֶת הַתּוֹרָה?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הוֹפִיעוּ אִישׁ וְאִשָּׁה בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי לְבָטוֹן. הָאִישׁ סִפֵּר, כִּי בִּרְצוֹנוֹ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ לְאַחַר שֶׁחָלְפוּ כְּבָר עֶשֶׂר שָׁנִים מֵאָז נִשּׂוּאֵיהֶם וְטֶרֶם נִפְקְדוּ בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא. אוּלָם הָרַב, שֶׁהִכִּיר אֶת הַזּוּג הֵיטֵב, יָדַע כִּי זוֹ אֵינָהּ הַסִּבָּה הָאֲמִתִּית... אָמְנָם שֹׁרֶשׁ הַבְּעָיָה נָעוּץ בְּכָךְ שֶׁהָאִשָּׁה טֶרֶם יָלְדָה, אוּלָם עֻבְדָּה זוֹ גָּרְמָה לַבַּעַל לְזַלְזֵל בָּהּ, עַד שֶׁכְּבָר לֹא רָאָה אֶת מַעֲלוֹתֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת...

לְפִיכָךְ, רַבִּי מָרְדְּכַי הֵחֵל לִמְנוֹת בִּפְנֵי הַבַּעַל אֶת מַעֲלוֹתֶיהָ שֶׁל רַעְיָתוֹ, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ כִּי יָשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְיָשִׁיב אֶת שָׁלוֹם הַבַּיִת אֶל כַּנּוֹ... אוּלָם הַבַּעַל אָטַם אָזְנָיו מִשְּׁמֹעַ: הוּא הִבְהִיר נֶחֱרָצוֹת כִּי בִּרְצוֹנוֹ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וִיהִי מָה!

מִשֶּׁכָּךְ, הוֹרָה רַבִּי מָרְדְּכַי לִבְנֵי הַזּוּג לָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ לַמָּחֳרָת בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם, לְשֵׁם סִדּוּר הַגֵּט, וּבֵינְתַיִם, קָרָא לְאֶחָד מִתַּלְמִידָיו הַבּוֹגְרִים וּבִקֵּשׁ כִּי לְמָחֳרַת הַיּוֹם, בְּשָׁעָה בָּהּ יוֹפִיעוּ בְּפָנָיו בְּנֵי הַזּוּג – יִכָּנֵס אוֹתוֹ תַּלְמִיד אֶל חַדְרוֹ, וְיִלְחֹשׁ מִסְפַּר מִלִּים סְתָמִיּוֹת בְּאָזְנוֹ. הוּא אַף הִתְנַצֵּל בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד מֵרֹאשׁ, כִּי תְּגוּבָתוֹ לַמִּלִּים שֶׁיֹּאמַר – תִּהְיֶה חֲרִיפָה בִּמְיֻחָד, בְּלִי כָּל קֶשֶׁר לְתָכְנָן...

וְאָכֵן, לְמָחֳרַת הַיּוֹם, בַּשָּׁעָה הַיְעוּדָה, הוֹפִיעוּ בְּנֵי הַזּוּג, וְרַבִּי מָרְדְּכַי הֵחֵל בְּסִדּוּר הַגֵּט. שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן, הִגִּיעַ הַתַּלְמִיד כְּפִי שֶׁנִּתְבַּקֵּשׁ, נִכְנַס אֶל הַחֶדֶר, לָחַשׁ מִסְפָּר מִלִּים חַסְרוֹת מַשְׁמָעוּת בְּאָזְנָיו שֶׁל רַבּוֹ. רַבִּי מָרְדְּכַי הֵגִיב בַּחֲרִיפוּת יוֹצֵאת דֹּפֶן, וְלֹא נָחָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁסִּלֵּק אֶת הַתַּלְמִיד מִלְּפָנָיו בְּבֹשֶׁת פָּנִים...

רְגָעִים סְפוּרִים לְאַחַר מִכֵּן, בְּעוֹד רַבִּי מָרְדְּכַי עוֹסֵק בִּמְתִינוּת בִּכְתִיבַת הַגֵּט, לֹא הִצְלִיחַ הַבַּעַל לִכְבֹּשׁ אֶת סַקְרָנוּתוֹ. הוּא פָּנָה אֶל רַבִּי מָרְדְּכַי וְשָׁאַל: "רַבִּי... אָמְנָם אֵין זֶה מֵעִנְיָנִי, אַךְ אֵינִי מַצְלִיחַ לְהָבִין... מֶה הָיָה כֹּה חָמוּר בִּדְבָרָיו שֶׁל תַּלְמִיד זֶה, שֶׁגָּרַם לָרַב לְהָגִיב בַּחֲרִיפוּת כֹּה רַבָּה?"

רַבִּי מָרְדְּכַי, שֶׁהִמְתִּין בְּדִיּוּק לַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ – עָנָה: "חֻצְפָּתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד זֶה הִרְקִיעָה שְׁחָקִים! עוֹד לֹא סִיַּמְנוּ לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט, וּכְבָר הוּא מַגִּיעַ לְבָרֵר אֶצְלִי הַאִם הָאִשָּׁה פְּנוּיָה, שֶׁכֵּן בִּרְצוֹנוֹ לְשֵׂאתָהּ לְאִשָּׁה אַחַר שֶׁשָּׁמַע עַל מַעֲלוֹתֶיהָ הָעֲצוּמוֹת!"

נָקֵל לְשַׁעֵר אֶת תְּחוּשָׁתוֹ שֶׁל הַבַּעַל לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים... כָּעֵת, לְפֶתַע, הוּא הִרְהֵר שֵׁנִית בְּהַחְלָטָתוֹ, וּכְלָל לֹא הָיָה מְשֻׁכְנָע שֶׁהִיא לֹא טוֹבָה בַּעֲבוּרוֹ. הוּא נָתַן דַּעְתּוֹ עַתָּה לְמַעֲלוֹתֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ, וּלְאַחַר רֶגַע גָּמְלָה בְּלִבּוֹ הַהַחְלָטָה, וְהוּא קָרָא: "רַבִּי! אֵין צֹרֶךְ לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט! אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתִּי בְּשׁוּם אֹפֶן!"...

וְאָכֵן, בְּנֵי הַזּוּג שָׁבוּ לִחְיוֹת אֶת חַיֵּיהֶם בְּשַׁלְוָה וּבְאֹשֶׁר, כַּאֲשֶׁר שְׁלוֹם הַבַּיִת נוֹתַר עַל כַּנּוֹ עַד יוֹמָם הָאַחֲרוֹן...

כִּי זֶה טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם: גַּם אִם הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה דְּבַר מָה, לְאַחַר שֶׁהוּא מְגַלֶּה שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר מְעֻנְיָן בְּאוֹתוֹ דָּבָר – גַּם הוּא מְגַלֶּה בּוֹ עִנְיָן וּמַעֲנִיק לוֹ חֲשִׁיבוּת...

זֶה מַה שֶּׁקָּרָה גַּם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם... אָמְנָם מִלְּכַתְּחִלָּה הֵם לֹא רָצוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא גִּלּוּ בָּהּ כָּל עִנְיָן, אוּלָם כַּאֲשֶׁר נוֹכְחוּ לָדַעַת כִּי יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה וּשְׂמֵחִים בָּהּ – אוֹ אָז שִׁנּוּ אֶת טַעְמָם, וְהִתְאוֹנְנוּ עַל כָּךְ שֶׁהַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה לָהֶם... (לְלַמֶּדְךָ)

	קדושים תשפ"ב
	שִׁבְחָהּ הָרוּחָנִי וְהַגַּשְׁמִי שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
	"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (א-ב) מוּבָא בַּיַּלְקוּט (רמז תרפד): "בְּשָׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, נִתְקַנְּאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּהֶן... סָתַם פִּיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן: הָבִיאוּ לִי סֵפֶר יוּחֲסִין שֶׁלָּכֶם... לְכָךְ מְנָאָם בְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר הַזֶּה אַחַר הַמִּצְווֹת: 'אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי' - וְאַחַר כָּךְ 'וַיְדַבֵּר ה' בְּמִדְבַּר סִינַי, שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', שֶׁלֹּא זָכוּ לִטֹּל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַיּוּחֲסִין שֶׁלָּהֶן". יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא: מַה פֵּשֶׁר הַטַּעֲנָה שֶׁטּוֹעֲנִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם? הֲלֹא מָצִינוּ בִּמְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא (ע"ז ב:) כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִצִּיעַ אֶת הַתּוֹרָה לְכָל הָאֻמּוֹת – וְהֵם סֵרְבוּ לְקַבְּלָהּ! כֵּיצַד הֵם יְכוֹלִים, אִם כֵּן, לְהִתְאוֹנֵן כָּעֵת עַל כָּךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל קִבְּלוּ לְבַסּוֹף אֶת הַתּוֹרָה? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הוֹפִיעוּ אִישׁ וְאִשָּׁה בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי לְבָטוֹן. הָאִישׁ סִפֵּר, כִּי בִּרְצוֹנוֹ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ לְאַחַר שֶׁחָלְפוּ כְּבָר עֶשֶׂר שָׁנִים מֵאָז נִשּׂוּאֵיהֶם וְטֶרֶם נִפְקְדוּ בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא. אוּלָם הָרַב, שֶׁהִכִּיר אֶת הַזּוּג הֵיטֵב, יָדַע כִּי זוֹ אֵינָהּ הַסִּבָּה הָאֲמִתִּית... אָמְנָם שֹׁרֶשׁ הַבְּעָיָה נָעוּץ בְּכָךְ שֶׁהָאִשָּׁה טֶרֶם יָלְדָה, אוּלָם עֻבְדָּה זוֹ גָּרְמָה לַבַּעַל לְזַלְזֵל בָּהּ, עַד שֶׁכְּבָר לֹא רָאָה אֶת מַעֲלוֹתֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת... לְפִיכָךְ, רַבִּי מָרְדְּכַי הֵחֵל לִמְנוֹת בִּפְנֵי הַבַּעַל אֶת מַעֲלוֹתֶיהָ שֶׁל רַעְיָתוֹ, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ כִּי יָשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְיָשִׁיב אֶת שָׁלוֹם הַבַּיִת אֶל כַּנּוֹ... אוּלָם הַבַּעַל אָטַם אָזְנָיו מִשְּׁמֹעַ: הוּא הִבְהִיר נֶחֱרָצוֹת כִּי בִּרְצוֹנוֹ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וִיהִי מָה! מִשֶּׁכָּךְ, הוֹרָה רַבִּי מָרְדְּכַי לִבְנֵי הַזּוּג לָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ לַמָּחֳרָת בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם, לְשֵׁם סִדּוּר הַגֵּט, וּבֵינְתַיִם, קָרָא לְאֶחָד מִתַּלְמִידָיו הַבּוֹגְרִים וּבִקֵּשׁ כִּי לְמָחֳרַת הַיּוֹם, בְּשָׁעָה בָּהּ יוֹפִיעוּ בְּפָנָיו בְּנֵי הַזּוּג – יִכָּנֵס אוֹתוֹ תַּלְמִיד אֶל חַדְרוֹ, וְיִלְחֹשׁ מִסְפַּר מִלִּים סְתָמִיּוֹת בְּאָזְנוֹ. הוּא אַף הִתְנַצֵּל בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד מֵרֹאשׁ, כִּי תְּגוּבָתוֹ לַמִּלִּים שֶׁיֹּאמַר – תִּהְיֶה חֲרִיפָה בִּמְיֻחָד, בְּלִי כָּל קֶשֶׁר לְתָכְנָן... וְאָכֵן, לְמָחֳרַת הַיּוֹם, בַּשָּׁעָה הַיְעוּדָה, הוֹפִיעוּ בְּנֵי הַזּוּג, וְרַבִּי מָרְדְּכַי הֵחֵל בְּסִדּוּר הַגֵּט. שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן, הִגִּיעַ הַתַּלְמִיד כְּפִי שֶׁנִּתְבַּקֵּשׁ, נִכְנַס אֶל הַחֶדֶר, לָחַשׁ מִסְפָּר מִלִּים חַסְרוֹת מַשְׁמָעוּת בְּאָזְנָיו שֶׁל רַבּוֹ. רַבִּי מָרְדְּכַי הֵגִיב בַּחֲרִיפוּת יוֹצֵאת דֹּפֶן, וְלֹא נָחָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁסִּלֵּק אֶת הַתַּלְמִיד מִלְּפָנָיו בְּבֹשֶׁת פָּנִים... רְגָעִים סְפוּרִים לְאַחַר מִכֵּן, בְּעוֹד רַבִּי מָרְדְּכַי עוֹסֵק בִּמְתִינוּת בִּכְתִיבַת הַגֵּט, לֹא הִצְלִיחַ הַבַּעַל לִכְבֹּשׁ אֶת סַקְרָנוּתוֹ. הוּא פָּנָה אֶל רַבִּי מָרְדְּכַי וְשָׁאַל: "רַבִּי... אָמְנָם אֵין זֶה מֵעִנְיָנִי, אַךְ אֵינִי מַצְלִיחַ לְהָבִין... מֶה הָיָה כֹּה חָמוּר בִּדְבָרָיו שֶׁל תַּלְמִיד זֶה, שֶׁגָּרַם לָרַב לְהָגִיב בַּחֲרִיפוּת כֹּה רַבָּה?" רַבִּי מָרְדְּכַי, שֶׁהִמְתִּין בְּדִיּוּק לַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ – עָנָה: "חֻצְפָּתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד זֶה הִרְקִיעָה שְׁחָקִים! עוֹד לֹא סִיַּמְנוּ לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט, וּכְבָר הוּא מַגִּיעַ לְבָרֵר אֶצְלִי הַאִם הָאִשָּׁה פְּנוּיָה, שֶׁכֵּן בִּרְצוֹנוֹ לְשֵׂאתָהּ לְאִשָּׁה אַחַר שֶׁשָּׁמַע עַל מַעֲלוֹתֶיהָ הָעֲצוּמוֹת!" נָקֵל לְשַׁעֵר אֶת תְּחוּשָׁתוֹ שֶׁל הַבַּעַל לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים... כָּעֵת, לְפֶתַע, הוּא הִרְהֵר שֵׁנִית בְּהַחְלָטָתוֹ, וּכְלָל לֹא הָיָה מְשֻׁכְנָע שֶׁהִיא לֹא טוֹבָה בַּעֲבוּרוֹ. הוּא נָתַן דַּעְתּוֹ עַתָּה לְמַעֲלוֹתֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ, וּלְאַחַר רֶגַע גָּמְלָה בְּלִבּוֹ הַהַחְלָטָה, וְהוּא קָרָא: "רַבִּי! אֵין צֹרֶךְ לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט! אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתִּי בְּשׁוּם אֹפֶן!"... וְאָכֵן, בְּנֵי הַזּוּג שָׁבוּ לִחְיוֹת אֶת חַיֵּיהֶם בְּשַׁלְוָה וּבְאֹשֶׁר, כַּאֲשֶׁר שְׁלוֹם הַבַּיִת נוֹתַר עַל כַּנּוֹ עַד יוֹמָם הָאַחֲרוֹן... כִּי זֶה טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם: גַּם אִם הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה דְּבַר מָה, לְאַחַר שֶׁהוּא מְגַלֶּה שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר מְעֻנְיָן בְּאוֹתוֹ דָּבָר – גַּם הוּא מְגַלֶּה בּוֹ עִנְיָן וּמַעֲנִיק לוֹ חֲשִׁיבוּת... זֶה מַה שֶּׁקָּרָה גַּם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם... אָמְנָם מִלְּכַתְּחִלָּה הֵם לֹא רָצוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא גִּלּוּ בָּהּ כָּל עִנְיָן, אוּלָם כַּאֲשֶׁר נוֹכְחוּ לָדַעַת כִּי יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה וּשְׂמֵחִים בָּהּ – אוֹ אָז שִׁנּוּ אֶת טַעְמָם, וְהִתְאוֹנְנוּ עַל כָּךְ שֶׁהַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה לָהֶם... (לְלַמֶּדְךָ)