Otzarot-Article

"וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (לז-כד) בַּתְּחִלָּה אֲחֵי יוֹסֵף רָצוּ לְהָרְגוֹ, לָכֵן רְאוּבֵן הִצִּיעַ לִזְרֹק אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר וְכָךְ הִצְלִיחַ לְהַצִּילוֹ. מֵאַחַר שֶׁהַבּוֹר הָיָה מָלֵא בִּנְחָשִׁים וּבְעַקְרַבִּים, יוֹסֵף הָיָה נָתוּן לְסַכָּנָה מַמָּשִׁית בְּכָל רֶגַע, לָכֵן יְהוּדָה הִצִּיעַ לִמְכֹּר אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, שֶׁעָבְרוּ בְּאוֹתָהּ הָעֵת סָמוּךְ לַמָּקוֹם. הַהַצָּעָה הִתְקַבְּלָה, וְכָךְ יְהוּדָה הִצִּיל אֶת יוֹסֵף מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה.

יְהוּדָה הִצִּיל שָׁלוֹשׁ נְפָשׁוֹת נוֹסָפוֹת בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו, כַּאֲשֶׁר הוֹדָה בִּגְבוּרָה בַּמַּעֲשֶׂה עִם תָּמָר כַּלָּתוֹ, וּבִזְכוּת זֶה תָּמָר וּשְׁנֵי הָעֻבָּרִים שֶׁבְּמֵעֶיהָ נִצְּלוּ מִשְּׂרֵפָה.

מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִצִּיל אַרְבַּע נְפָשׁוֹת מִזַּרְעוֹ שֶׁל יְהוּדָה:

כְּנֶגֶד הַצָּלַת יוֹסֵף מֵהַבּוֹר - הִצִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת דָּנִיֵּאל שֶׁהֻשְׁלַךְ אֶל גֹּב הָאֲרָיוֹת (דניאל ו).

כְּנֶגֶד הִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל בּוּשָׁתוֹ וְהוֹדָאָתוֹ בְּמַעֲשֵׂהוּ עִם תָּמָר שֶׁהִצִּילָה שָׁלוֹשׁ נְפָשׁוֹת מִשְּׂרֵפָה - הִצִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, שֶׁאֵלָיו הֻשְׁלְכוּ עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מֵאַחַר שֶׁסֵּרְבוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַצֶּלֶם.

לְכָל מַעֲשֶׂה שֶׁלָּנוּ יֵשׁ הַשְׁפָּעָה עֲצוּמָה! לֹא רַק עַל עַצְמֵנוּ, אֶלָּא גַּם עַל זַרְעֵנוּ וְעַל זֶרַע זַרְעֵנוּ לְדוֹרוֹת. אִם אָדָם מֵיטִיב עִם הַזּוּלַת - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵּם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וְאַף לְהֶפֶךְ חָלִילָה; אִם אָדָם פּוֹגֵעַ בְּזוּלָתוֹ - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלוּל לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ וּמִזַּרְעוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה: "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (שמות לד-ז).

בְּסֵפֶר "אַדְּרַבָּה תֵּן בְּלִבֵּנוּ" הוּבָא סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל כָּךְ, בְּשֵׁם הָרַב יַעֲקֹב שַׁיִשׁ, שֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ מִ"כְּלִי רִאשׁוֹן":

"כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַבַּנְק הִרְגַּשְׁתִּי מֶתַח בָּאֲוִיר. אֲנָשִׁים דִּבְּרוּ בִּסְעָרָה זֶה עִם זֶה, וּמִיָּד הֵבַנְתִּי שֶׁקָּרְתָה כָּאן אֵיזוֹ דְּרָמָה. מְנַהֵל הַסְּנִיף, שֶׁמַּכִּיר אוֹתִי, קָרָא לִי לְמִשְׂרָדוֹ וְסִפֵּר לִי מַה קָּרָה: "לִפְנֵי זְמַן קָצָר נִכְנְסָה אִשָּׁה לַסְּנִיף וּבִקְּשָׁה מֵהַפָּקִיד לִמְשֹׁךְ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים מֵחֶשְׁבּוֹנָהּ. הַפָּקִיד אָמַר לָהּ שֶׁהִיא בְּמִינוּס, וּמֵאַחַר שֶׁהִיא עָבְרָה אֶת מִסְגֶּרֶת הָאַשְׁרַאי שֶׁלָּהּ, הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת לָהּ כֶּסֶף.

הָאִשָּׁה הִתְחִילָה לִצְעֹק שֶׁמַּצָּבָהּ הַכַּלְכָּלִי גָּרוּעַ, וְהִיא חַיֶּבֶת אֶת הַכֶּסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת אֹכֶל לִילָדֶיהָ.

הַפָּקִיד הִמְשִׁיךְ לְסָרֵב בְּתֹקֶף וְגָעַר בָּהּ בְּקוֹל, שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹתֶיהָ לַבַּנְק, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נִשְׁלְחוּ לְבֵיתָהּ מִסְפַּר הַתְרָאוֹת.

הָאִשָּׁה נִכְנְסָה לְחַדְרִי, פָּרְצָה בִּבְכִי וּצְעָקָה: "מַה כְּבָר אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שֶׁקֶל? מַדּוּעַ הוּא צוֹעֵק עָלַי וְשׁוֹפֵךְ אֶת דָּמִי לְעֵינֵי כֹּל?!"

"הִרְגַּשְׁתִּי בִּמְצוּקָתָהּ וְרִחַמְתִּי עָלֶיהָ" – סִפֵּר הַמְנַהֵל – "לָכֵן הוֹצֵאתִי מִכִּיסִי שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שֶׁקֶל כְּדֵי לָתֵת לָהּ, אַךְ הִיא כְּבָר בָּרְחָה מֵהַסְּנִיף וְלֹא הִסְכִּימָה לְקַבֵּל דָּבָר".

לְאַחַר מִכֵּן, נִכְנַס אֵלַי סְגָנִי כְּשֶׁדְּמָעוֹת עוֹמְדוֹת בְּעֵינָיו. הוּא סִפֵּר לִי שֶׁהַמִּקְרֶה שֶׁל הָאִשָּׁה רִגֵּשׁ אוֹתוֹ עַד לִדְמָעוֹת. כְּשֶׁהוּא הָיָה יֶלֶד קָטָן הוּא הָלַךְ עִם אִמּוֹ לַמַּכֹּלֶת כְּדֵי לִקְנוֹת לֶחֶם וְחָלָב. הַמּוֹכֵר סֵרֵב לִרְשֹׁם לְאִמּוֹ אֶת הַתַּשְׁלוּם בְּתוֹר חוֹב וְצָעַק עָלֶיהָ: "אַתְּ כְּבָר חַיֶּבֶת כֶּסֶף רַב! אֵינִי מַסְכִּים לִרְשֹׁם לָךְ! פֹּה לֹא בַּנְק!! – תַּחֲזִירִי אֶת הַמּוּצָרִים לַמָּקוֹם!!!"

אִמִּי הִתְחַנְּנָה לַמּוֹכֵר: "אֲנִי אֲשַׁלֵּם אֶת כָּל הַכֶּסֶף, אֲבָל כָּרֶגַע אֲנִי בְּמַצָּב קָשֶׁה. תִּרְאֶה, לֹא לָקַחְתִּי מוֹתָרוֹת. בְּסַךְ הַכֹּל, לֶחֶם וְחָלָב"...

הַמּוֹכֵר אֲפִלּוּ לֹא עָנָה לְאִמִּי, הוּא חָטַף מִיָּדָהּ אֶת הַמּוּצָרִים וְהִנִּיחַ אוֹתָם בַּחֲזָרָה עַל הַמַּדָּף. אִמִּי פָּרְצָה בְּבֶכִי. הִיא נָתְנָה לִי יָד וְיָצָאנוּ הַחוּצָה בְּבוּשָׁה. אֵינִי יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ אֶת זֶה כָּל חַיַּי. הַיּוֹם כְּשֶׁהָאִשָּׁה הַזּוֹ הִגִּיעָה לַבַּנְק, הַזִּכָּרוֹן צָף פִּתְאֹם בְּחַדּוּת.

אַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֹאת הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה הַיּוֹם לַבַּנְק לְהִתְחַנֵּן לְקַבֵּל כֶּסֶף?

זוֹ בִּתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַמַּכֹּלֶת!...

הָעֳנָשִׁים שֶׁבָּאִים עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ הֵם חֲמוּרִים עַד לִמְאֹד! לִפְעָמִים הֵם פּוֹגְעִים לֹא רַק בַּפּוֹגֵעַ, אֶלָּא גַּם בְּזַרְעוֹ, עַל כֵּן עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר שִׁבְעָתַיִם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	אחרי מות תשפ"ב
	יוֹם לְלֹא מִצְווֹת – יוֹם אָבוּד!
	"וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (לז-כד) בַּתְּחִלָּה אֲחֵי יוֹסֵף רָצוּ לְהָרְגוֹ, לָכֵן רְאוּבֵן הִצִּיעַ לִזְרֹק אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר וְכָךְ הִצְלִיחַ לְהַצִּילוֹ. מֵאַחַר שֶׁהַבּוֹר הָיָה מָלֵא בִּנְחָשִׁים וּבְעַקְרַבִּים, יוֹסֵף הָיָה נָתוּן לְסַכָּנָה מַמָּשִׁית בְּכָל רֶגַע, לָכֵן יְהוּדָה הִצִּיעַ לִמְכֹּר אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, שֶׁעָבְרוּ בְּאוֹתָהּ הָעֵת סָמוּךְ לַמָּקוֹם. הַהַצָּעָה הִתְקַבְּלָה, וְכָךְ יְהוּדָה הִצִּיל אֶת יוֹסֵף מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה. יְהוּדָה הִצִּיל שָׁלוֹשׁ נְפָשׁוֹת נוֹסָפוֹת בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו, כַּאֲשֶׁר הוֹדָה בִּגְבוּרָה בַּמַּעֲשֶׂה עִם תָּמָר כַּלָּתוֹ, וּבִזְכוּת זֶה תָּמָר וּשְׁנֵי הָעֻבָּרִים שֶׁבְּמֵעֶיהָ נִצְּלוּ מִשְּׂרֵפָה. מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִצִּיל אַרְבַּע נְפָשׁוֹת מִזַּרְעוֹ שֶׁל יְהוּדָה: כְּנֶגֶד הַצָּלַת יוֹסֵף מֵהַבּוֹר - הִצִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת דָּנִיֵּאל שֶׁהֻשְׁלַךְ אֶל גֹּב הָאֲרָיוֹת (דניאל ו). כְּנֶגֶד הִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל בּוּשָׁתוֹ וְהוֹדָאָתוֹ בְּמַעֲשֵׂהוּ עִם תָּמָר שֶׁהִצִּילָה שָׁלוֹשׁ נְפָשׁוֹת מִשְּׂרֵפָה - הִצִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, שֶׁאֵלָיו הֻשְׁלְכוּ עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מֵאַחַר שֶׁסֵּרְבוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַצֶּלֶם. לְכָל מַעֲשֶׂה שֶׁלָּנוּ יֵשׁ הַשְׁפָּעָה עֲצוּמָה! לֹא רַק עַל עַצְמֵנוּ, אֶלָּא גַּם עַל זַרְעֵנוּ וְעַל זֶרַע זַרְעֵנוּ לְדוֹרוֹת. אִם אָדָם מֵיטִיב עִם הַזּוּלַת - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵּם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וְאַף לְהֶפֶךְ חָלִילָה; אִם אָדָם פּוֹגֵעַ בְּזוּלָתוֹ - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלוּל לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ וּמִזַּרְעוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה: "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (שמות לד-ז). בְּסֵפֶר "אַדְּרַבָּה תֵּן בְּלִבֵּנוּ" הוּבָא סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל כָּךְ, בְּשֵׁם הָרַב יַעֲקֹב שַׁיִשׁ, שֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ מִ"כְּלִי רִאשׁוֹן": "כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַבַּנְק הִרְגַּשְׁתִּי מֶתַח בָּאֲוִיר. אֲנָשִׁים דִּבְּרוּ בִּסְעָרָה זֶה עִם זֶה, וּמִיָּד הֵבַנְתִּי שֶׁקָּרְתָה כָּאן אֵיזוֹ דְּרָמָה. מְנַהֵל הַסְּנִיף, שֶׁמַּכִּיר אוֹתִי, קָרָא לִי לְמִשְׂרָדוֹ וְסִפֵּר לִי מַה קָּרָה: "לִפְנֵי זְמַן קָצָר נִכְנְסָה אִשָּׁה לַסְּנִיף וּבִקְּשָׁה מֵהַפָּקִיד לִמְשֹׁךְ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים מֵחֶשְׁבּוֹנָהּ. הַפָּקִיד אָמַר לָהּ שֶׁהִיא בְּמִינוּס, וּמֵאַחַר שֶׁהִיא עָבְרָה אֶת מִסְגֶּרֶת הָאַשְׁרַאי שֶׁלָּהּ, הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת לָהּ כֶּסֶף. הָאִשָּׁה הִתְחִילָה לִצְעֹק שֶׁמַּצָּבָהּ הַכַּלְכָּלִי גָּרוּעַ, וְהִיא חַיֶּבֶת אֶת הַכֶּסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת אֹכֶל לִילָדֶיהָ. הַפָּקִיד הִמְשִׁיךְ לְסָרֵב בְּתֹקֶף וְגָעַר בָּהּ בְּקוֹל, שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹתֶיהָ לַבַּנְק, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נִשְׁלְחוּ לְבֵיתָהּ מִסְפַּר הַתְרָאוֹת. הָאִשָּׁה נִכְנְסָה לְחַדְרִי, פָּרְצָה בִּבְכִי וּצְעָקָה: "מַה כְּבָר אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שֶׁקֶל? מַדּוּעַ הוּא צוֹעֵק עָלַי וְשׁוֹפֵךְ אֶת דָּמִי לְעֵינֵי כֹּל?!" "הִרְגַּשְׁתִּי בִּמְצוּקָתָהּ וְרִחַמְתִּי עָלֶיהָ" – סִפֵּר הַמְנַהֵל – "לָכֵן הוֹצֵאתִי מִכִּיסִי שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שֶׁקֶל כְּדֵי לָתֵת לָהּ, אַךְ הִיא כְּבָר בָּרְחָה מֵהַסְּנִיף וְלֹא הִסְכִּימָה לְקַבֵּל דָּבָר". לְאַחַר מִכֵּן, נִכְנַס אֵלַי סְגָנִי כְּשֶׁדְּמָעוֹת עוֹמְדוֹת בְּעֵינָיו. הוּא סִפֵּר לִי שֶׁהַמִּקְרֶה שֶׁל הָאִשָּׁה רִגֵּשׁ אוֹתוֹ עַד לִדְמָעוֹת. כְּשֶׁהוּא הָיָה יֶלֶד קָטָן הוּא הָלַךְ עִם אִמּוֹ לַמַּכֹּלֶת כְּדֵי לִקְנוֹת לֶחֶם וְחָלָב. הַמּוֹכֵר סֵרֵב לִרְשֹׁם לְאִמּוֹ אֶת הַתַּשְׁלוּם בְּתוֹר חוֹב וְצָעַק עָלֶיהָ: "אַתְּ כְּבָר חַיֶּבֶת כֶּסֶף רַב! אֵינִי מַסְכִּים לִרְשֹׁם לָךְ! פֹּה לֹא בַּנְק!! – תַּחֲזִירִי אֶת הַמּוּצָרִים לַמָּקוֹם!!!" אִמִּי הִתְחַנְּנָה לַמּוֹכֵר: "אֲנִי אֲשַׁלֵּם אֶת כָּל הַכֶּסֶף, אֲבָל כָּרֶגַע אֲנִי בְּמַצָּב קָשֶׁה. תִּרְאֶה, לֹא לָקַחְתִּי מוֹתָרוֹת. בְּסַךְ הַכֹּל, לֶחֶם וְחָלָב"... הַמּוֹכֵר אֲפִלּוּ לֹא עָנָה לְאִמִּי, הוּא חָטַף מִיָּדָהּ אֶת הַמּוּצָרִים וְהִנִּיחַ אוֹתָם בַּחֲזָרָה עַל הַמַּדָּף. אִמִּי פָּרְצָה בְּבֶכִי. הִיא נָתְנָה לִי יָד וְיָצָאנוּ הַחוּצָה בְּבוּשָׁה. אֵינִי יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ אֶת זֶה כָּל חַיַּי. הַיּוֹם כְּשֶׁהָאִשָּׁה הַזּוֹ הִגִּיעָה לַבַּנְק, הַזִּכָּרוֹן צָף פִּתְאֹם בְּחַדּוּת. אַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֹאת הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה הַיּוֹם לַבַּנְק לְהִתְחַנֵּן לְקַבֵּל כֶּסֶף? זוֹ בִּתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַמַּכֹּלֶת!... הָעֳנָשִׁים שֶׁבָּאִים עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ הֵם חֲמוּרִים עַד לִמְאֹד! לִפְעָמִים הֵם פּוֹגְעִים לֹא רַק בַּפּוֹגֵעַ, אֶלָּא גַּם בְּזַרְעוֹ, עַל כֵּן עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר שִׁבְעָתַיִם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)