Otzarot-Article

"וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת" (כד-ה). בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוִּינוּ עַל "לֶחֶם הַפָּנִים", שֶׁהָיְתָה צוּרָתוֹ כְּמִין ח וּצְדָדָיו הָיוּ פָּנִים אֶל פָּנִים. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכְּרוֹת חַלּוֹת סֹלֶת, שֶׁהָיוּ נֶאֱפוֹת בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי וּמוּשָׂמוֹת בְּשַׁבָּת בְּאִצְטַבְּאוֹת שֻׁלְחַן הַזָּהָב שֶׁבְּמִשְׁכַּן ה'. הַכִּכָּרוֹת הָיוּ מֻנָּחוֹת בְּכָל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וּבַשַּׁבָּת הַבָּאָה כַּאֲשֶׁר הוּבְאוּ הַכִּכָּרוֹת הַחֲדָשׁוֹת, הִתְחַלְּקוּ כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם שֶׁל הַשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר בֵּין מִשְׁמְרוֹת הַכֹּהֲנִים. מִצְוָה זוֹ, גָּרְמָה לְאוֹתוֹ בֶּן אִישׁ מִצְרִי שֶׁבְּפָרָשָׁתֵנוּ לִפְעֹר פִּיו בְּלַעַג, מַדּוּעַ מַנִּיחִים אֶת הַלֶּחֶם שָׁבוּעַ שָׁלֵם, לְאַבֵּד אֶת טְרִיּוּתוֹ. וְלֹא יָדַע כִּי נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס גָּלוּי: הַלֶּחֶם הָיָה שׁוֹמֵר עַל חֻמּוֹ, וּכְשֶׁהִתְחַלֵּק בֵּין הַכֹּהֲנִים כַּעֲבוֹר שָׁבוּעַ, נֶאֱמַר בּוֹ שֶׁהָיָה לוֹהֵט כְּבִשְׁעַת יְצִיאָתוֹ מִן הַתַּנּוּר! (יומא כא.). הַכֹּהֲנִים הָיוּ מַרְאִים בְּכָל חַג לְעוֹלֵי הָרְגָלִים אֶת הָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הַלֶּחֶם הַחַם, לוֹמַר: "רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם" (חגיגה כו:).

וְנֵס זֶה, כְּכָל הַנִּסִּים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, יֵשׁ בּוֹ לֶקַח וּמֶסֶר לְדוֹרוֹת: "מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם", לֶקַח נִצְחִי! שֶׁהֲרֵי הַשֻּׁלְחָן וּלְחָמָיו רוֹמְזִים, כַּיָּדוּעַ, לְשֶׁפַע הַפַּרְנָסָה. וּכְשֶׁאוֹכְלִים אוֹתָם הַכֹּהֲנִים כַּעֲבוֹר שָׁבוּעַ, נִרְאֶה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נֶאֱפוּ. וּבֶאֱמֶת, נֶאֱפוּ בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר!

כָּךְ הִיא פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם: כְּסָבוּר הוּא שֶׁמַּרְוִיחַ הוּא רֶוַח "טָרִי", לוֹהֵט, בְּכָל יוֹם שֶׁל מִסְחָר. וְהָאֱמֶת הִיא, שֶׁ"מְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה" וְלֹא הָיוּ עַד כֹּה אֶלָּא בְּהַמְתָּנָה...

וּבְמַבָּט רָחָב יוֹתֵר - עוֹד בִּשְׁעַת יְצִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם נִגְזַר עָלָיו הַאִם יִהְיֶה עָשִׁיר אוֹ עָנִי. הָאָדָם 'אוֹכֵל', אִם כֵּן, מְזוֹנוֹת 'לוֹהֲטִים' וּטְרִיִּים, וּבֶאֱמֶת 'אָפוּ' עֲבוּרוֹ מֵרֹאשׁ, לִפְנֵי זְמַן רַב כָּל כָּךְ...

מְסַפֵּר אַבְרֵךְ חָשׁוּב אֶחָד: אִשְׁתִּי שֶׁתִּחְי' חִפְּשָׂה עֲבוֹדָה בִּתְחוּם מְסֻיָּם שֶׁבּוֹ הִתְמַחֲתָה. הִיא הִתְאִימָה מְאֹד לַמִּקְצוֹעַ, אֲבָל מְקוֹם עֲבוֹדָה הִיא לֹא מָצְאָה. הִיא הִתְקַבְּלָה לִתְקוּפוֹת קְצָרוֹת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וּבְכָל פַּעַם עָזְבָה מִסִּבָּה אַחֶרֶת. הִיא שָׁלְחָה קוֹרוֹת חַיִּים לְכָל מָקוֹם אֶפְשָׁרִי וּכְלוּם לֹא יָצָא מִזֶּה. הָיִינוּ מְתֻסְכָּלִים וְאוֹבְדֵי עֵצוֹת.

כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי שֶׁזֶּה הַמַּצָּב, אָמַרְתִּי לְאִשְׁתִּי שֶׁעָשִׂינוּ הִשְׁתַּדְּלוּת מַסְפִּיקָה, וּמֵהַיּוֹם אֲנַחְנוּ עוֹזְבִים אֶת כָּל הַהִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת, לֹא שׁוֹלְחִים קוֹרוֹת חַיִּים וְלֹא מְנַדְנְדִים לְאִישׁ, רַק מִתְפַּלְּלִים וּמִתְחַזְּקִים בְּבִטָּחוֹן בַּה' שֶׁיִּשְׁלַח לָנוּ פַּרְנָסָה בְּרֶוַח.

כַּעֲבוֹר זְמַן קָצָר מֵאָז אוֹתָהּ הַחְלָטָה נְחוּשָׁה, כַּאֲשֶׁר אִשְׁתִּי הָיְתָה בְּדַרְכָּהּ לְמָקוֹם מְסֻיָּם, עָצְרָה אוֹתָהּ יַלְדָּה וּבִקְּשָׁה מִמֶּנָּה פֶּלֶאפוֹן. אִשְׁתִּי נָתְנָה לָהּ אֶת הַפֶּלֶאפוֹן שֶׁלָּהּ, וְהַיַּלְדָּה נִסְּתָה לְהִתְקַשֵּׁר לְאָבִיהָ אַךְ הוּא לֹא עָנָה לָהּ.

זְמַן מָה לְאַחַר מִכֵּן קִבְּלָה אִשְׁתִּי שִׂיחַת טֵלֵפוֹן: "חִפַּשְׂתֶּם אוֹתָנוּ?"

אוֹתוֹ רֶגַע הִיא שָׁכְחָה לְגַמְרֵי מֵהַיַּלְדָּה שֶׁהִתְקַשְּׁרָה מֵהַפֶּלֶאפוֹן שֶׁלָּהּ, וְאָמְרָה: "לֹא זָכוּר לִי, אֲבָל אוּלַי זֶה קָשׁוּר לְקוֹרוֹת הַחַיִּים שֶׁשָּׁלַחְתִּי לָכֶם?"

הָאִישׁ, אָבִיהָ שֶׁל הַיַּלְדָּה, הִתְעַנְיֵן לָדַעַת בְּאֵיזֶה תְּחוּם אִשְׁתִּי מְחַפֶּשֶׂת עֲבוֹדָה, וְאָמַר לָהּ: "אֲנִי עַצְמִי אֵינִי זָקוּק לְעוֹבֶדֶת כָּזֹאת, אֲבָל יֵשׁ לִי יְדִיד שֶׁמְּחַפֵּשׂ. קְחִי אֶת מִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן שֶׁלּוֹ, וְאִמְרִי שֶׁאֲנִי הִמְלַצְתִּי עָלַיִךְ".

אִשְׁתִּי הִתְקַשְּׁרָה לַמִּסְפָּר הַהוּא, וְאָכֵן הִתְקַבְּלָה לָעֲבוֹדָה, בְּלִי קוֹרוֹת חַיִּים, בְּלִי נִדְנוּדִים, רַק שִׂיחָה מֵעֹמֶק הַלֵּב עִם רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְשִׂיחָה אַחַת שֶׁלֹּא נַעַנְתָה...

עַל הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה מְסֻפָּר:

פַּעַם אַחַת בִּימֵי הַחֹרֶף, כַּאֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר הַקֹּר הַיְּרוּשַׁלְמִי הָעַז, נִזְקַק הָרַב צַדְקָה לִרְכֹּשׁ תַּנּוּר חִמּוּם כְּדֵי לְהָפִיג מְעַט אֶת הַצִּנָּה מִן הַדִּירָה שֶׁהִתְגּוֹרֵר בָּהּ. נִזְדַּמֵּן לוֹ לַעֲבֹר עַל פְּנֵי חֲנוּת לְמַכְשִׁירֵי חַשְׁמַל, וְהוּא רָצָה לְהִכָּנֵס וְלִקְנוֹת שָׁם אֶת הַתַּנּוּר, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּר שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ עַכְשָׁיו כֶּסֶף עֲבוּרוֹ, וְנִשְׁאַר לַעֲמֹד בַּחוּץ.

לְפֶתַע הֵגִיחַ מִן הַצַּד יְהוּדִי מִמַּכָּרָיו, וְהוֹשִׁיט לוֹ סְכוּם כֶּסֶף.

מַה טִּיבוֹ שֶׁל כֶּסֶף זֶה? הַלָּה נִקְלַע אֶל הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, כְּשֶׁלְּפֶתַע רָאָה אֶת הָרַב צַדְקָה, וְנִזְכַּר שֶׁלִּפְנֵי זְמַן רַב נָסַע הָרַב צַדְקָה בְּאֹפֶן מְיֻחָד מִירוּשָׁלַיִם לְתֵל אָבִיב, כְּדֵי לְהַסְפִּיד אֶת אָבִיו הַמָּנוֹחַ וְלִלְמֹד בָּרַבִּים לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ. הוּא הִתְכַּוֵּן אָז, לְאַחַר הַהֶסְפֵּד, לִמְסֹר לִידֵי הָרַב סְכוּם כֶּסֶף עֲבוּר הוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ וּבְעַד טִרְחָתוֹ, אַךְ מִשּׁוּם מָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד לֹא הִצְלִיחַ לְפָגְשׁוֹ וּלְשַׁלֵּם לוֹ, אוּלָם עַתָּה כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ הֶחְלִיט לִמְסֹר אֶת הַכֶּסֶף.

הַגְּרִ"י צַדְקָה זַצַ"ל, שֶׁכָּל יָמָיו נִזְהַר מְאֹד שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מֵאֲחֵרִים, רָאָה הַפַּעַם בְּצֵרוּף הַמִּקְרִים אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם. הוּא נֵאוֹת לְקַבֵּל אֶת הַמָּעוֹת כְּדֵי לִרְכֹּשׁ בָּהֶן אֶת הַתַּנּוּר, נִפְרַד בִּבְרָכָה מִן הָאִישׁ וְנִכְנַס אֶל הַחֲנוּת. אוּלָם שׁוּב הִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהַסְּכוּם שֶׁבְּיָדוֹ אֵינוֹ מַסְפִּיק, וְיָצָא הַחוּצָה בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת לְלֹא תַּנּוּר.

מִיָּד כְּשֶׁיָּצָא מֵהַחֲנוּת, נִתְקַל שֵׁנִית בְּאוֹתוֹ יְהוּדִי מִתֵּל אָבִיב. הַלָּה סִפֵּר לוֹ כְּמִתְנַצֵּל, כִּי טָעָה וְלֹא שִׁלְשֵׁל לְיָדָיו אֶת כָּל הַסְּכוּם שֶׁהִתְכַּוֵּן לָתֵת לוֹ.

אַחַר שֶׁהִשְׁלִים אֶת הַיִּתְרָה, הִבְחִין רַבִּי יְהוּדָה לְהַפְתָּעָתוֹ, שֶׁהַסְּכוּם כֻּלּוֹ מַתְאִים בְּדִיּוּק לַמְּחִיר שֶׁעָלָיו לְשַׁלֵּם בְּעַד הַתַּנּוּר וּפָנָה לִקְנוֹתוֹ. (עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שֶׁבַע)

	תזריע תשפ"ב
	מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת!
	"וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת" (כד-ה). בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוִּינוּ עַל "לֶחֶם הַפָּנִים", שֶׁהָיְתָה צוּרָתוֹ כְּמִין ח וּצְדָדָיו הָיוּ פָּנִים אֶל פָּנִים. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכְּרוֹת חַלּוֹת סֹלֶת, שֶׁהָיוּ נֶאֱפוֹת בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי וּמוּשָׂמוֹת בְּשַׁבָּת בְּאִצְטַבְּאוֹת שֻׁלְחַן הַזָּהָב שֶׁבְּמִשְׁכַּן ה'. הַכִּכָּרוֹת הָיוּ מֻנָּחוֹת בְּכָל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וּבַשַּׁבָּת הַבָּאָה כַּאֲשֶׁר הוּבְאוּ הַכִּכָּרוֹת הַחֲדָשׁוֹת, הִתְחַלְּקוּ כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם שֶׁל הַשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר בֵּין מִשְׁמְרוֹת הַכֹּהֲנִים. מִצְוָה זוֹ, גָּרְמָה לְאוֹתוֹ בֶּן אִישׁ מִצְרִי שֶׁבְּפָרָשָׁתֵנוּ לִפְעֹר פִּיו בְּלַעַג, מַדּוּעַ מַנִּיחִים אֶת הַלֶּחֶם שָׁבוּעַ שָׁלֵם, לְאַבֵּד אֶת טְרִיּוּתוֹ. וְלֹא יָדַע כִּי נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס גָּלוּי: הַלֶּחֶם הָיָה שׁוֹמֵר עַל חֻמּוֹ, וּכְשֶׁהִתְחַלֵּק בֵּין הַכֹּהֲנִים כַּעֲבוֹר שָׁבוּעַ, נֶאֱמַר בּוֹ שֶׁהָיָה לוֹהֵט כְּבִשְׁעַת יְצִיאָתוֹ מִן הַתַּנּוּר! (יומא כא.). הַכֹּהֲנִים הָיוּ מַרְאִים בְּכָל חַג לְעוֹלֵי הָרְגָלִים אֶת הָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הַלֶּחֶם הַחַם, לוֹמַר: "רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם" (חגיגה כו:). וְנֵס זֶה, כְּכָל הַנִּסִּים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, יֵשׁ בּוֹ לֶקַח וּמֶסֶר לְדוֹרוֹת: "מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם", לֶקַח נִצְחִי! שֶׁהֲרֵי הַשֻּׁלְחָן וּלְחָמָיו רוֹמְזִים, כַּיָּדוּעַ, לְשֶׁפַע הַפַּרְנָסָה. וּכְשֶׁאוֹכְלִים אוֹתָם הַכֹּהֲנִים כַּעֲבוֹר שָׁבוּעַ, נִרְאֶה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נֶאֱפוּ. וּבֶאֱמֶת, נֶאֱפוּ בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר! כָּךְ הִיא פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם: כְּסָבוּר הוּא שֶׁמַּרְוִיחַ הוּא רֶוַח "טָרִי", לוֹהֵט, בְּכָל יוֹם שֶׁל מִסְחָר. וְהָאֱמֶת הִיא, שֶׁ"מְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה" וְלֹא הָיוּ עַד כֹּה אֶלָּא בְּהַמְתָּנָה... וּבְמַבָּט רָחָב יוֹתֵר - עוֹד בִּשְׁעַת יְצִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם נִגְזַר עָלָיו הַאִם יִהְיֶה עָשִׁיר אוֹ עָנִי. הָאָדָם 'אוֹכֵל', אִם כֵּן, מְזוֹנוֹת 'לוֹהֲטִים' וּטְרִיִּים, וּבֶאֱמֶת 'אָפוּ' עֲבוּרוֹ מֵרֹאשׁ, לִפְנֵי זְמַן רַב כָּל כָּךְ... מְסַפֵּר אַבְרֵךְ חָשׁוּב אֶחָד: אִשְׁתִּי שֶׁתִּחְי' חִפְּשָׂה עֲבוֹדָה בִּתְחוּם מְסֻיָּם שֶׁבּוֹ הִתְמַחֲתָה. הִיא הִתְאִימָה מְאֹד לַמִּקְצוֹעַ, אֲבָל מְקוֹם עֲבוֹדָה הִיא לֹא מָצְאָה. הִיא הִתְקַבְּלָה לִתְקוּפוֹת קְצָרוֹת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וּבְכָל פַּעַם עָזְבָה מִסִּבָּה אַחֶרֶת. הִיא שָׁלְחָה קוֹרוֹת חַיִּים לְכָל מָקוֹם אֶפְשָׁרִי וּכְלוּם לֹא יָצָא מִזֶּה. הָיִינוּ מְתֻסְכָּלִים וְאוֹבְדֵי עֵצוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי שֶׁזֶּה הַמַּצָּב, אָמַרְתִּי לְאִשְׁתִּי שֶׁעָשִׂינוּ הִשְׁתַּדְּלוּת מַסְפִּיקָה, וּמֵהַיּוֹם אֲנַחְנוּ עוֹזְבִים אֶת כָּל הַהִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת, לֹא שׁוֹלְחִים קוֹרוֹת חַיִּים וְלֹא מְנַדְנְדִים לְאִישׁ, רַק מִתְפַּלְּלִים וּמִתְחַזְּקִים בְּבִטָּחוֹן בַּה' שֶׁיִּשְׁלַח לָנוּ פַּרְנָסָה בְּרֶוַח. כַּעֲבוֹר זְמַן קָצָר מֵאָז אוֹתָהּ הַחְלָטָה נְחוּשָׁה, כַּאֲשֶׁר אִשְׁתִּי הָיְתָה בְּדַרְכָּהּ לְמָקוֹם מְסֻיָּם, עָצְרָה אוֹתָהּ יַלְדָּה וּבִקְּשָׁה מִמֶּנָּה פֶּלֶאפוֹן. אִשְׁתִּי נָתְנָה לָהּ אֶת הַפֶּלֶאפוֹן שֶׁלָּהּ, וְהַיַּלְדָּה נִסְּתָה לְהִתְקַשֵּׁר לְאָבִיהָ אַךְ הוּא לֹא עָנָה לָהּ. זְמַן מָה לְאַחַר מִכֵּן קִבְּלָה אִשְׁתִּי שִׂיחַת טֵלֵפוֹן: "חִפַּשְׂתֶּם אוֹתָנוּ?" אוֹתוֹ רֶגַע הִיא שָׁכְחָה לְגַמְרֵי מֵהַיַּלְדָּה שֶׁהִתְקַשְּׁרָה מֵהַפֶּלֶאפוֹן שֶׁלָּהּ, וְאָמְרָה: "לֹא זָכוּר לִי, אֲבָל אוּלַי זֶה קָשׁוּר לְקוֹרוֹת הַחַיִּים שֶׁשָּׁלַחְתִּי לָכֶם?" הָאִישׁ, אָבִיהָ שֶׁל הַיַּלְדָּה, הִתְעַנְיֵן לָדַעַת בְּאֵיזֶה תְּחוּם אִשְׁתִּי מְחַפֶּשֶׂת עֲבוֹדָה, וְאָמַר לָהּ: "אֲנִי עַצְמִי אֵינִי זָקוּק לְעוֹבֶדֶת כָּזֹאת, אֲבָל יֵשׁ לִי יְדִיד שֶׁמְּחַפֵּשׂ. קְחִי אֶת מִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן שֶׁלּוֹ, וְאִמְרִי שֶׁאֲנִי הִמְלַצְתִּי עָלַיִךְ". אִשְׁתִּי הִתְקַשְּׁרָה לַמִּסְפָּר הַהוּא, וְאָכֵן הִתְקַבְּלָה לָעֲבוֹדָה, בְּלִי קוֹרוֹת חַיִּים, בְּלִי נִדְנוּדִים, רַק שִׂיחָה מֵעֹמֶק הַלֵּב עִם רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְשִׂיחָה אַחַת שֶׁלֹּא נַעַנְתָה... עַל הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה מְסֻפָּר: פַּעַם אַחַת בִּימֵי הַחֹרֶף, כַּאֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר הַקֹּר הַיְּרוּשַׁלְמִי הָעַז, נִזְקַק הָרַב צַדְקָה לִרְכֹּשׁ תַּנּוּר חִמּוּם כְּדֵי לְהָפִיג מְעַט אֶת הַצִּנָּה מִן הַדִּירָה שֶׁהִתְגּוֹרֵר בָּהּ. נִזְדַּמֵּן לוֹ לַעֲבֹר עַל פְּנֵי חֲנוּת לְמַכְשִׁירֵי חַשְׁמַל, וְהוּא רָצָה לְהִכָּנֵס וְלִקְנוֹת שָׁם אֶת הַתַּנּוּר, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּר שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ עַכְשָׁיו כֶּסֶף עֲבוּרוֹ, וְנִשְׁאַר לַעֲמֹד בַּחוּץ. לְפֶתַע הֵגִיחַ מִן הַצַּד יְהוּדִי מִמַּכָּרָיו, וְהוֹשִׁיט לוֹ סְכוּם כֶּסֶף. מַה טִּיבוֹ שֶׁל כֶּסֶף זֶה? הַלָּה נִקְלַע אֶל הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, כְּשֶׁלְּפֶתַע רָאָה אֶת הָרַב צַדְקָה, וְנִזְכַּר שֶׁלִּפְנֵי זְמַן רַב נָסַע הָרַב צַדְקָה בְּאֹפֶן מְיֻחָד מִירוּשָׁלַיִם לְתֵל אָבִיב, כְּדֵי לְהַסְפִּיד אֶת אָבִיו הַמָּנוֹחַ וְלִלְמֹד בָּרַבִּים לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ. הוּא הִתְכַּוֵּן אָז, לְאַחַר הַהֶסְפֵּד, לִמְסֹר לִידֵי הָרַב סְכוּם כֶּסֶף עֲבוּר הוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ וּבְעַד טִרְחָתוֹ, אַךְ מִשּׁוּם מָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד לֹא הִצְלִיחַ לְפָגְשׁוֹ וּלְשַׁלֵּם לוֹ, אוּלָם עַתָּה כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ הֶחְלִיט לִמְסֹר אֶת הַכֶּסֶף. הַגְּרִ"י צַדְקָה זַצַ"ל, שֶׁכָּל יָמָיו נִזְהַר מְאֹד שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מֵאֲחֵרִים, רָאָה הַפַּעַם בְּצֵרוּף הַמִּקְרִים אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם. הוּא נֵאוֹת לְקַבֵּל אֶת הַמָּעוֹת כְּדֵי לִרְכֹּשׁ בָּהֶן אֶת הַתַּנּוּר, נִפְרַד בִּבְרָכָה מִן הָאִישׁ וְנִכְנַס אֶל הַחֲנוּת. אוּלָם שׁוּב הִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהַסְּכוּם שֶׁבְּיָדוֹ אֵינוֹ מַסְפִּיק, וְיָצָא הַחוּצָה בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת לְלֹא תַּנּוּר. מִיָּד כְּשֶׁיָּצָא מֵהַחֲנוּת, נִתְקַל שֵׁנִית בְּאוֹתוֹ יְהוּדִי מִתֵּל אָבִיב. הַלָּה סִפֵּר לוֹ כְּמִתְנַצֵּל, כִּי טָעָה וְלֹא שִׁלְשֵׁל לְיָדָיו אֶת כָּל הַסְּכוּם שֶׁהִתְכַּוֵּן לָתֵת לוֹ. אַחַר שֶׁהִשְׁלִים אֶת הַיִּתְרָה, הִבְחִין רַבִּי יְהוּדָה לְהַפְתָּעָתוֹ, שֶׁהַסְּכוּם כֻּלּוֹ מַתְאִים בְּדִיּוּק לַמְּחִיר שֶׁעָלָיו לְשַׁלֵּם בְּעַד הַתַּנּוּר וּפָנָה לִקְנוֹתוֹ. (עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שֶׁבַע)