Otzarot-Article

"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (כ-כד). הַגָּאוֹן רַבִּי מֵאִיר שַׁפִּירָא מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל כָּתַב, שֶׁבַּפָּסוּק הַמְּדַבֵּר עַל שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טָמוּן גַּם שִׁבְחָהּ הָרוּחָנִי: כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל חָלָב הַנּוֹצָר מִדַּם הַפָּרָה שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה, וּכְשֵׁם שֶׁמּוֹתָר לֶאֱכֹל דְּבַשׁ הַמּוּפָק עַל יְדֵי הַדְּבוֹרָה הַטְּמֵאָה - כָּךְ בְּכֹחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִקְלֹט אֶת הַחוֹטְאִים, לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה וּלְהָפְכָם לִטְהוֹרִים.

הָאַדְמוֹ"ר מִוִּיזְ'נִיץ זַצַ"ל, הָיָה יָדוּעַ בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל גַּם לִיהוּדִים שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת. פַּעַם אַחַת שְׁאָלוּהוּ: "מַהִי הַסִּבָּה לֶאֱהֹב גַּם יְהוּדִי פּוֹרֵק עֹל?"

עָנָה הָרַבִּי וְאָמַר: מוּטָב לִי לָתֵת בָּעוֹלָם הַבָּא דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל אַהֲבַת חִנָּם, וְלֹא עַל שִׂנְאַת חִנָּם. גַּם יְהוּדִי שֶׁהִתְרַחֵק מֵהָאֱמוּנָה יֵשׁ לְקַבְּלוֹ בַּחֲמִימוּת וּבְאַהֲבָה, כִּי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? נָהָר גָּדוֹל שׁוֹטֵף כָּל חֵפֶץ הַנִּקְרֶה בְּדַרְכּוֹ, אַךְ לְבַסּוֹף הוּא פּוֹלְטוֹ אֶל גְּדוֹת הַנָּהָר. וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר קֶרַח נִכְנָס אֶל הַנָּהָר, גַּם אִם מְדֻבָּר בְּקַרְחוֹן עֲנַק מְמַדִּים, הַנָּהָר לְעוֹלָם לֹא יוֹצִיאוֹ הַחוּצָה אֶלָּא יַחֲזֹר וִילַטֵּף אוֹתוֹ אַלְפֵי פְּעָמִים, עַד שֶׁיַּמִּיס אוֹתוֹ וְיַהַפְכוֹ לְחֵלֶק מִמֶּנּוּ. זֹאת מִשּׁוּם שֶׁהַמַּיִם יוֹדְעִים שֶׁהַקֶּרַח הוּא אָח שֶׁלָּהֶם, וְלַמְרוֹת שֶׁהִתְקַשָּׁה וְנַעֲשֶׂה לְקֶרַח, אָח נִשְׁאָר אָח.

כָּךְ הַדָּבָר לְגַבֵּי נַפְשׁוֹ שֶׁל יְהוּדִי – יְהוּדִי שֶׁמִּתְקָרֵר וּמִתְרַחֵק מֵהַיַּהֲדוּת הוּא נַעֲשֶׂה "קֶרַח", לָכֵן יֵשׁ לְלַטֵּף אוֹתוֹ וּלְקָרְבוֹ בַּחֲמִימוּת עַד שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר תִּמַּס קְרִירוּתוֹ וְיַחֲזֹר לִהְיוֹת כְּפִי שֶׁהָיָה קֹדֶם חֶטְאוֹ. (אַדְּרַבָּה תֵּן בְּלִבֵּנוּ)

לְמַעֲלָה נִשְׂגָּבָה זוֹ - לְקָרֵב יְהוּדִי לְבוֹרְאוֹ - נִצְרָךְ כֹּחַ רַב שֶׁל לִמּוּד זְכוּת, וְלִרְאוֹת בַּשֵּׁנִי רַק אֶת הַטּוֹב שֶׁבּוֹ.

מְסַפְּרִים עַל צַיָּר מְפֻרְסָם שֶׁעָבַד עַל צִיּוּרוֹ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים. וְהִנֵּה בְּדִיּוּק כְּשֶׁסִּיֵּם הִגִּיעַ יֶלֶד שׁוֹבָב וְהִפִּיל אֶת פַּח הַצֶּבַע עַל הַצִּיּוּר...

הַצַּיָּר רָתַח מִזַּעַם, אַךְ לְאַחַר הִרְהוּר קָצָר הֵבִין שֶׁלַּיְצִירָה הַזּוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת עֵרֶךְ מְיֻחָד.

כַּאֲשֶׁר הַמְּבַקְּרִים הִגִּיעוּ לַתַּעֲרוּכָה שֶׁלּוֹ, הוּא הִסְבִּיר לָהֶם עַל מַשְׁמָעוּת הַיְּצִירָה: "רַבּוֹתַי! אֵין זוֹ חָכְמָה לֵהָנוֹת מִשְּׁאָר הַיְּצִירוֹת, אֶלָּא דַּוְקָא מִצִּיּוּר זֶה, מִפְּנֵי שֶׁבּוֹ הָפַכְתִּי אֶת כֶּתֶם הַצֶּבַע הַמְּכֹעָר שֶׁנִּשְׁפַּךְ עַל גַּבֵּי הַגִּלָּיוֹן לְחֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵהַנּוֹף הַמִּשְׁתַּקֵּף בַּצִּיּוּר".

וְאִם בְּלִמּוּד זְכוּת עָסְקִינַן, נָבִיא עַל כָּךְ מַעֲשֶׂה קָטָן:

יְהוּדִי הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִבְחִין בְּבָחוּר שֶׁפִּצֵּחַ גַּרְעִינִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה...

הוּא נִסָּה לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהָעִיר לוֹ עַל בִּזְיוֹן בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְעַל הַהַפְרָעָה שֶׁנִּגְרְמָה לוֹ בְּרִכּוּז בִּתְפִלָּתוֹ. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הוּא כְּבָר לֹא יָכוֹל הָיָה לִסְבֹּל אֶת זֶה, לָכֵן נָזַף בּוֹ.

בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה, נִגַּשׁ אֵלָיו אוֹתוֹ בָּחוּר וְסִפֵּר לוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה וְזוֹ הַשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא זוֹכֶה לִשְׁמֹר שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָגִיל לְעַשֵּׁן, יָעַץ לוֹ רַבּוֹ לְפַצֵּחַ גַּרְעִינִים, כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת חִשְׁקוֹ לְעַשֵּׁן סִיגָרִיָּה.

אָז הֵבִין אוֹתוֹ יְהוּדִי עַד כַּמָּה יֵשׁ לְנַסּוֹת וּלְלַמֵּד זְכוּת עַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל זְמַן וּבְכָל מַצָּב, גַּם אִם נִרְאֶה שֶׁאֵין לְכָךְ סִבָּה הֶגְיוֹנִית.

הָבָה נִסְתַּכֵּל תָּמִיד עַל מַעֲלַת חֲבֵרֵנוּ וְלֹא עַל חֶסְרוֹנָם, וְאָז יוּטַב לָנוּ וְלַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ, נִהְיֶה אוֹהֲבִים וַאֲהוּבִים! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	שמיני תשפ"ב
	קִדּוּשׁ ה' בַּחֲמִשִּׁים שְׁקָלִים
	"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (כ-כד). הַגָּאוֹן רַבִּי מֵאִיר שַׁפִּירָא מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל כָּתַב, שֶׁבַּפָּסוּק הַמְּדַבֵּר עַל שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טָמוּן גַּם שִׁבְחָהּ הָרוּחָנִי: כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל חָלָב הַנּוֹצָר מִדַּם הַפָּרָה שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה, וּכְשֵׁם שֶׁמּוֹתָר לֶאֱכֹל דְּבַשׁ הַמּוּפָק עַל יְדֵי הַדְּבוֹרָה הַטְּמֵאָה - כָּךְ בְּכֹחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִקְלֹט אֶת הַחוֹטְאִים, לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה וּלְהָפְכָם לִטְהוֹרִים. הָאַדְמוֹ"ר מִוִּיזְ'נִיץ זַצַ"ל, הָיָה יָדוּעַ בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל גַּם לִיהוּדִים שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת. פַּעַם אַחַת שְׁאָלוּהוּ: "מַהִי הַסִּבָּה לֶאֱהֹב גַּם יְהוּדִי פּוֹרֵק עֹל?" עָנָה הָרַבִּי וְאָמַר: מוּטָב לִי לָתֵת בָּעוֹלָם הַבָּא דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל אַהֲבַת חִנָּם, וְלֹא עַל שִׂנְאַת חִנָּם. גַּם יְהוּדִי שֶׁהִתְרַחֵק מֵהָאֱמוּנָה יֵשׁ לְקַבְּלוֹ בַּחֲמִימוּת וּבְאַהֲבָה, כִּי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? נָהָר גָּדוֹל שׁוֹטֵף כָּל חֵפֶץ הַנִּקְרֶה בְּדַרְכּוֹ, אַךְ לְבַסּוֹף הוּא פּוֹלְטוֹ אֶל גְּדוֹת הַנָּהָר. וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר קֶרַח נִכְנָס אֶל הַנָּהָר, גַּם אִם מְדֻבָּר בְּקַרְחוֹן עֲנַק מְמַדִּים, הַנָּהָר לְעוֹלָם לֹא יוֹצִיאוֹ הַחוּצָה אֶלָּא יַחֲזֹר וִילַטֵּף אוֹתוֹ אַלְפֵי פְּעָמִים, עַד שֶׁיַּמִּיס אוֹתוֹ וְיַהַפְכוֹ לְחֵלֶק מִמֶּנּוּ. זֹאת מִשּׁוּם שֶׁהַמַּיִם יוֹדְעִים שֶׁהַקֶּרַח הוּא אָח שֶׁלָּהֶם, וְלַמְרוֹת שֶׁהִתְקַשָּׁה וְנַעֲשֶׂה לְקֶרַח, אָח נִשְׁאָר אָח. כָּךְ הַדָּבָר לְגַבֵּי נַפְשׁוֹ שֶׁל יְהוּדִי – יְהוּדִי שֶׁמִּתְקָרֵר וּמִתְרַחֵק מֵהַיַּהֲדוּת הוּא נַעֲשֶׂה "קֶרַח", לָכֵן יֵשׁ לְלַטֵּף אוֹתוֹ וּלְקָרְבוֹ בַּחֲמִימוּת עַד שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר תִּמַּס קְרִירוּתוֹ וְיַחֲזֹר לִהְיוֹת כְּפִי שֶׁהָיָה קֹדֶם חֶטְאוֹ. (אַדְּרַבָּה תֵּן בְּלִבֵּנוּ) לְמַעֲלָה נִשְׂגָּבָה זוֹ - לְקָרֵב יְהוּדִי לְבוֹרְאוֹ - נִצְרָךְ כֹּחַ רַב שֶׁל לִמּוּד זְכוּת, וְלִרְאוֹת בַּשֵּׁנִי רַק אֶת הַטּוֹב שֶׁבּוֹ. מְסַפְּרִים עַל צַיָּר מְפֻרְסָם שֶׁעָבַד עַל צִיּוּרוֹ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים. וְהִנֵּה בְּדִיּוּק כְּשֶׁסִּיֵּם הִגִּיעַ יֶלֶד שׁוֹבָב וְהִפִּיל אֶת פַּח הַצֶּבַע עַל הַצִּיּוּר... הַצַּיָּר רָתַח מִזַּעַם, אַךְ לְאַחַר הִרְהוּר קָצָר הֵבִין שֶׁלַּיְצִירָה הַזּוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת עֵרֶךְ מְיֻחָד. כַּאֲשֶׁר הַמְּבַקְּרִים הִגִּיעוּ לַתַּעֲרוּכָה שֶׁלּוֹ, הוּא הִסְבִּיר לָהֶם עַל מַשְׁמָעוּת הַיְּצִירָה: "רַבּוֹתַי! אֵין זוֹ חָכְמָה לֵהָנוֹת מִשְּׁאָר הַיְּצִירוֹת, אֶלָּא דַּוְקָא מִצִּיּוּר זֶה, מִפְּנֵי שֶׁבּוֹ הָפַכְתִּי אֶת כֶּתֶם הַצֶּבַע הַמְּכֹעָר שֶׁנִּשְׁפַּךְ עַל גַּבֵּי הַגִּלָּיוֹן לְחֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵהַנּוֹף הַמִּשְׁתַּקֵּף בַּצִּיּוּר". וְאִם בְּלִמּוּד זְכוּת עָסְקִינַן, נָבִיא עַל כָּךְ מַעֲשֶׂה קָטָן: יְהוּדִי הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִבְחִין בְּבָחוּר שֶׁפִּצֵּחַ גַּרְעִינִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה... הוּא נִסָּה לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהָעִיר לוֹ עַל בִּזְיוֹן בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְעַל הַהַפְרָעָה שֶׁנִּגְרְמָה לוֹ בְּרִכּוּז בִּתְפִלָּתוֹ. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הוּא כְּבָר לֹא יָכוֹל הָיָה לִסְבֹּל אֶת זֶה, לָכֵן נָזַף בּוֹ. בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה, נִגַּשׁ אֵלָיו אוֹתוֹ בָּחוּר וְסִפֵּר לוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה וְזוֹ הַשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא זוֹכֶה לִשְׁמֹר שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָגִיל לְעַשֵּׁן, יָעַץ לוֹ רַבּוֹ לְפַצֵּחַ גַּרְעִינִים, כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת חִשְׁקוֹ לְעַשֵּׁן סִיגָרִיָּה. אָז הֵבִין אוֹתוֹ יְהוּדִי עַד כַּמָּה יֵשׁ לְנַסּוֹת וּלְלַמֵּד זְכוּת עַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל זְמַן וּבְכָל מַצָּב, גַּם אִם נִרְאֶה שֶׁאֵין לְכָךְ סִבָּה הֶגְיוֹנִית. הָבָה נִסְתַּכֵּל תָּמִיד עַל מַעֲלַת חֲבֵרֵנוּ וְלֹא עַל חֶסְרוֹנָם, וְאָז יוּטַב לָנוּ וְלַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ, נִהְיֶה אוֹהֲבִים וַאֲהוּבִים! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)