Otzarot-Article

"וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" (ו-ו). "סִבְלֹת" מִלְּשׁוֹן סַבְלָנוּת. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּבָר הִתְרַגְּלוּ לַשִּׁעְבּוּד, רֻבָּם כְּבָר נוֹלְדוּ לַמְּצִיאוּת הַזּוֹ וּכְלָל לֹא הִכִּירוּ מְצִיאוּת אַחֶרֶת, לָכֵן הָיוּ מוּכָנִים לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת עֲבָדִים. כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בָּאוּ וּבִשְּׂרוּ לָהֶם עַל הַגְּאֻלָּה, הֵם בִּכְלָל לֹא רָצוּ לִשְׁמֹעַ עַל זֶה: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה", רַק בִּקְּשׁוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ".

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

בֶּן הַמֶּלֶךְ הִתְחַבֵּר אֶל נַעֲרֵי רְחוֹב וְקִלְקֵל מַעֲשָׂיו לָכֵן הַמֶּלֶךְ סִלְּקוֹ מֵהָאַרְמוֹן וְהִגְלָה אוֹתוֹ אֶל אִי רָחוֹק. בֶּן הַמֶּלֶךְ נֶהְפַּךְ לְרוֹעֵה צֹאן וּמִכָּךְ הִתְפַּרְנֵס.

בְּמֶשֶׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים חַי בֶּן הַמֶּלֶךְ כְּאֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָאִי. בְּאַחַד הַיָּמִים, הַמֶּלֶךְ הִגִּיעַ לְבַקֵּר אֶת בְּנוֹ. הַמֶּלֶךְ הִתְעַנְיֵן בִּשְׁלוֹמוֹ וְנִדְהַם לְגַלּוֹת שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל בְּנוֹ הִשְׁתַּנּוּ לְטוֹבָה. הַבֵּן הִסְבִּיר, שֶׁהוּא נִמְצָא כָּל הַיּוֹם בֶּהָרִים יַחַד עִם עֶדְרֵי הַצֹּאן הַרְחֵק מִבְּנֵי אָדָם וְלָכֵן הָיָה לוֹ הַרְבֵּה זְמַן לַחְשֹׁב עַל מַעֲשָׂיו וּלְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו.

הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שֶׁתָּכְנִית הַטִּפּוּל אָכֵן צָלְחָה, לָכֵן אָמַר לִבְנוֹ: "בְּנִי הַיָּקָר! אָכֵן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהִשְׁתַּפַּרְתָּ. בַּקֵּשׁ אֵיזוֹ בַּקָּשָׁה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה וַאֲנִי מִתְחַיֵּב לְמַלֵּא אוֹתָהּ!"

"לֹא חָסֵר לִי דָּבָר, אֲנִי צָרִיךְ רַק תַּרְמִיל רוֹעִים חָדָשׁ כִּי הַתַּרְמִיל שֶׁלִּי נִקְרַע"...

הַמֶּלֶךְ הִתְחִיל לְמָרֵר בִּבְכִי עַל בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל מַחְמַד לִבּוֹ. "רַק זוֹ בַּקָּשָׁתְךָ?! תַּרְמִיל הַשָּׁוֶה כַּמָּה פְּרוּטוֹת?! הֲרֵי בְּיָדְךָ לְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר אֶל אַרְמוֹן הַמְּלוּכָה וּלְחַדֵּשׁ יָמֶיךָ בְּאֹשֶׁר כְּקֶדֶם!"

הַמִּצְרִיִּים הָרְשָׁעִים שִׁעְבְּדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַכְזָרִיּוּת נוֹרָאָה עַד שֶׁשָּׁכְחוּ מַה זֶּה לִהְיוֹת בֶּן חוֹרִין וּכְלָל לֹא חָשְׁבוּ עַל גְּאֻלָּה, רַק רָצוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ...

גַּם אָנוּ הִתְרַגַּלְנוּ לַגָּלוּת הַמָּרָה בָּהּ אָנוּ חַיִּים. כָּל אֶחָד מְנַסֶּה לִשְׂרֹד עִם יָם הַצָּרוֹת וְהַבְּעָיוֹת הָאוֹפְפוֹת אוֹתוֹ וּלְמִי יֵשׁ זְמַן לַחְלֹם עַל גְּאֻלָּה? – נַעְצֹר לְרֶגַע מִמֵּרוֹץ הַחַיִּים וּבִמְקוֹם לְבַקֵּשׁ "תַּרְמִיל רוֹעִים חָדָשׁ", נִצְעַק אֶל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם – "אַבָּא! אָנוּ רוֹצִים גְּאֻלָּה!"

וְאָז מִמֵּילָא הַכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	צו תשפ"ב
	חִלּוּץ מִתּוֹךְ הַמִּנְזָר
	"וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" (ו-ו). "סִבְלֹת" מִלְּשׁוֹן סַבְלָנוּת. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּבָר הִתְרַגְּלוּ לַשִּׁעְבּוּד, רֻבָּם כְּבָר נוֹלְדוּ לַמְּצִיאוּת הַזּוֹ וּכְלָל לֹא הִכִּירוּ מְצִיאוּת אַחֶרֶת, לָכֵן הָיוּ מוּכָנִים לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת עֲבָדִים. כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בָּאוּ וּבִשְּׂרוּ לָהֶם עַל הַגְּאֻלָּה, הֵם בִּכְלָל לֹא רָצוּ לִשְׁמֹעַ עַל זֶה: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה", רַק בִּקְּשׁוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ". מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? בֶּן הַמֶּלֶךְ הִתְחַבֵּר אֶל נַעֲרֵי רְחוֹב וְקִלְקֵל מַעֲשָׂיו לָכֵן הַמֶּלֶךְ סִלְּקוֹ מֵהָאַרְמוֹן וְהִגְלָה אוֹתוֹ אֶל אִי רָחוֹק. בֶּן הַמֶּלֶךְ נֶהְפַּךְ לְרוֹעֵה צֹאן וּמִכָּךְ הִתְפַּרְנֵס. בְּמֶשֶׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים חַי בֶּן הַמֶּלֶךְ כְּאֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָאִי. בְּאַחַד הַיָּמִים, הַמֶּלֶךְ הִגִּיעַ לְבַקֵּר אֶת בְּנוֹ. הַמֶּלֶךְ הִתְעַנְיֵן בִּשְׁלוֹמוֹ וְנִדְהַם לְגַלּוֹת שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל בְּנוֹ הִשְׁתַּנּוּ לְטוֹבָה. הַבֵּן הִסְבִּיר, שֶׁהוּא נִמְצָא כָּל הַיּוֹם בֶּהָרִים יַחַד עִם עֶדְרֵי הַצֹּאן הַרְחֵק מִבְּנֵי אָדָם וְלָכֵן הָיָה לוֹ הַרְבֵּה זְמַן לַחְשֹׁב עַל מַעֲשָׂיו וּלְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו. הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שֶׁתָּכְנִית הַטִּפּוּל אָכֵן צָלְחָה, לָכֵן אָמַר לִבְנוֹ: "בְּנִי הַיָּקָר! אָכֵן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהִשְׁתַּפַּרְתָּ. בַּקֵּשׁ אֵיזוֹ בַּקָּשָׁה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה וַאֲנִי מִתְחַיֵּב לְמַלֵּא אוֹתָהּ!" "לֹא חָסֵר לִי דָּבָר, אֲנִי צָרִיךְ רַק תַּרְמִיל רוֹעִים חָדָשׁ כִּי הַתַּרְמִיל שֶׁלִּי נִקְרַע"... הַמֶּלֶךְ הִתְחִיל לְמָרֵר בִּבְכִי עַל בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל מַחְמַד לִבּוֹ. "רַק זוֹ בַּקָּשָׁתְךָ?! תַּרְמִיל הַשָּׁוֶה כַּמָּה פְּרוּטוֹת?! הֲרֵי בְּיָדְךָ לְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר אֶל אַרְמוֹן הַמְּלוּכָה וּלְחַדֵּשׁ יָמֶיךָ בְּאֹשֶׁר כְּקֶדֶם!" הַמִּצְרִיִּים הָרְשָׁעִים שִׁעְבְּדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַכְזָרִיּוּת נוֹרָאָה עַד שֶׁשָּׁכְחוּ מַה זֶּה לִהְיוֹת בֶּן חוֹרִין וּכְלָל לֹא חָשְׁבוּ עַל גְּאֻלָּה, רַק רָצוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ... גַּם אָנוּ הִתְרַגַּלְנוּ לַגָּלוּת הַמָּרָה בָּהּ אָנוּ חַיִּים. כָּל אֶחָד מְנַסֶּה לִשְׂרֹד עִם יָם הַצָּרוֹת וְהַבְּעָיוֹת הָאוֹפְפוֹת אוֹתוֹ וּלְמִי יֵשׁ זְמַן לַחְלֹם עַל גְּאֻלָּה? – נַעְצֹר לְרֶגַע מִמֵּרוֹץ הַחַיִּים וּבִמְקוֹם לְבַקֵּשׁ "תַּרְמִיל רוֹעִים חָדָשׁ", נִצְעַק אֶל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם – "אַבָּא! אָנוּ רוֹצִים גְּאֻלָּה!" וְאָז מִמֵּילָא הַכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)